האם היה גג למזבח הנחושת

כרם

משתמש ותיק
ברש"י (ד, יג): ודשנו את המזבח, מזבח הנחשת, וכו' ופרשו עליו בגד ארגמן, ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינה שופרתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת.
משמע מרש"י שמזבח הנחשת היה לו גג (עצי שטים מצופה נחושת - כמו כל המזבח), ועליו האש שירדה מן השמים, והשאלה איך לא שרפה האש את בגד הארגמן שעל המזבח.
אבל לכאורה משמע בספר שמות שמזבח הנחשת היה רק ארבע לוחות מהצדדים, ומזבח אדמה תעשה לי כתיב, והיו ממלאים את המזבח אדמה וההקרבה על האדמה שהיא גג המזבח. וכן משמע בפסוק שהמזבח הוא נבוב לחות. (למזבח הזהב היה גג בודאי).
ואם כן כשהיו לוקחים את המזבח למסעות, לא היה לו גג, ואש שירדה מן השמים היכן עמדה?
ואם היה למזבח גג - כיצד היו ממלאים אותו אדמה?
 
 

מלך שבא

משתמש ותיק
הראיות שמזבח הנחושת לא היה לו גג
א. במזבח הזהב כתיב (ל' ג') וצפית אתו זהב טהור את גגו ואת קירתיו סביב ואת קרנתיו כו', ובמזבח הנחשת לא כתיב (כ"ז ב') אלא וצפית אותו נחושת, [וכ"ה בויקהל, ל"ז כ"ו ול"ח ב], ומדלא נז' במזבח הנחושת גגו משמע שלא הי' לו גג, - וכ"כ להדיא רש"י (ל' ג'), וז"ל, זה היה לו גג אבל מזבח העולה לא היה לו גג אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתן, עכ"ל, וכנ' כוונתו לדייק כן מקראי וכנ"ל, ועי' ראב"ע שם שעמד בזה ולכאו' כוונתו כרש"י, וכן דייק ראבי"ה (תת"ח),

ב. כתיב מזבח אדמה תעשה לי, ואם הי' לו גג צ"ב למה ימלאו באדמה, ודוחק לומר שהגג נסמך על האדמה, ועוד שקשה מאד במציאות למלאת אדמה כשיש גג, [ובפרט קשה למלאת באופן שהגג נסמך על האדמה],

ג. מבו' בזבחים ס"ב א' שהי' בראש מזבח הנחושת מקום הילוך הכהנים, ואם הי' לו גג ממתכת צ"ע דהרי חם מקצתו חם כולו ואיך הלכו בראשו ולא נכוו מהמתכת [ראבי"ה הנ"ל בשם רבותינו],

ד. חגיגה כ"ז א' אר"ל אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל ק"ו וחומר ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך עאכו"כ, מדלא הקשו ממזבח הנחושת דיש עליו אש תמיד ולא רק ב"פ בכל יום, ויש בו אש מרובה יותר, מוכח דלא הי' לו גג כלל, [ראבי"ה], - והדחיות לזה, א. הי' לו גג מנחושת ולא מעץ מצופה, [ראבי"ה שם, אבל קשה לפרש כן בקראי], ב. ממזבח הנחושת ל"ק כיון שהי' אש של שמים [תשב"ץ, ופלתי מ"ג ס"ד סק"ה מפרש כן בד' התו' ד"ה שאין], ג. נחושת מאד קשה יותר מהזהב, דכשרוצה לחתוך הנחושת צריך אש גדול וזמן רב [וגם משחיר יותר] [מהר"ם מינץ סו"ס פ"ז]. ד. גג מזבח הנחושת הוי עב יותר כפל כפליים ממזבח הזהב שהוא עב כעובי דינר זהב. [שם]. וע"ע במהר"ם מינץ הנ"ל,

הראיות שמזבח הנחושת היה לו גג

א. תנחומא תרומה י"א. וצפית אותו נחשת. א"ר יהודה בר שלום אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ, א"ל הקב"ה למשה משה המדות האלו הן אצלכם שמא אצלי כו' ואף מזבח העולה אעפ"י שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין, וא"ת שהיה צפוי הנחשת עבה א"ר נחמיה עובי דינר היה מצופה, עכ"ל, מבו' כאן דהי' לו גג דאל"ה מה נתקשה למשה, - והו' ד"ז ברבינו בחיי שם,

ב. רש"י במדבר ד' י"ג. ופרשו עליו בגד ארגמן. ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת .המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת. והוא פלוגתת ר' יהודה ור"ש במד"ר כאן ובספרא ריש פ' צו וזו ד' ר"ש, - ומשמע שהיה לו גג, שאל"כ  על מה היתה האש, - ועי' שיטמ"ק זבחים ס"א ב' אות ו' וז"ל, והאש של שמים היה מונח על השפה וכשהיו נושאין אותו היו כופין עליו פסכתר כו', עכ"ל, [וכנ' יש להפוך הסדר וצ"ל וכשהיו נושאין אותו האש של שמים היה מונח על השפה והיו כופין עליו פסכתר], וכנ' כוונתו שלא היה לו גג אלא בשפתו,

- ובפסקי תו' סוף חגיגה כ' שלא הי' לו גג [ובתו' לפנינו ליתא], -
וכ"כ הספורנו וז"ל, נבוב לוחות. כמו תיבה בלי שולים ובלי מכסה: - וכן לשון החזקוני, וכשישראל חונים הם ממלאים חלל הלוחות אלו עפר ומקריבין על אותו עפר קרבנות, [ובשאר דבריו שם לא עיינתי כעת]

לסיכום, פשטיה דקרא והסברא שלא הי' לו גג, וכן מוכח בפשטות מד' הגמ' סוף חגיגה, וכ"ד רש"י ראב"ע וכו' וכן נקט מהר"ם מינץ, אבל בתנחומא משמע שהי' לו גג, וכן מצדד ראבי"ה וכן נקט התשב"ץ והפלתי,

- מצאתי בחזקוני בפ' קורח (פי"ז פ' ה') שנ' דס"ל דמעיקרא לא הי' לו גג ומהמחתות עשוי צפוי לגגו, יעו"ש, אבל בלישנא דקרא לכאו' ק' לקיים ד"ז, דלא נז' בקרא דהציפוי הי' לגג, וצ"ע,

 
 

קשישא

משתמש רגיל
עיי' בשטמ"ק בזבחים סא' ע"ב שכתב שהיו ממלאים אותו באדמה
ומש"כ שהאש היתה עליו בשעת המסעות היינו שהאש היתה הולכת לשפה של המזבח ולפי"ז אין הוכחה כלל שהיה לו גג 
 

כרם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצאתי כאן

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%9E%D7%96%D7%91%D7%97_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%AA

דפנות מזבח העולה נעשו מעצי שיטים בעובי טפח, דפנות העץ צופו מבית ומחוץ בנחושת. פנים המזבח היה חלול ללא גג. בזמן החניה מילאו את חללו באדמה[1]. לדעת הנצי"ב, היה למזבח גג מעצי שיטים מצופה בנחושת.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
היות ולא היה לה גג, והראשונים ביארו שהאש הלכה אצל שפת הדופן,
מזה דייקתי שמה שכתוב (במדבר ד יג-יד) "ודשנו את המזבח ופרסו עליו בגד ארגמן. ונתנו עליו את כל כליו", היינו על בגד הארגמן ולא על המזבח, כי הוא חלול.
 
חלק עליון תַחתִית