תודה לכל המגיבים, והמעירים.
כעת כפי שסיכמנו כעת ניגש לחלק האקטואלי והנידונים למעשה.
ראשית בעמדנו בפתחה או שייתכן כבר בעיצומה של מערכה עלינו לשאול שתי שאלות.
א. מדוע לשנות מנהגים עתיקי יומין? והלא שימור המנהגים הוא מעיקרי היהדות.
ב. מה נשתנה עכשיו מלפני ארבעים שנה, והלא כבר אז היו שרצו לשנות ולא עלה בידם וכפי שהכריעו גדולי ישראל דאז, וא"כ למה לנו לדון בזה שוב?
כדרכה של תורה נדון על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון.
שאלנו 'מדוע לשנות מנהגים'?
שלוש תשובות בדבר:
א. אין זה שינוי מנהג אלא אדרבה שימור מנהג!
ולפני שנביא את שתי הטעמים הנוספים, נרחיב מעט בביאור דברינו.
הנה בכל העניינים שומרת כל קהילה על מנהגיה מהמקום שבאה ממנו, ואינה כפופה כלל למנהגי המקום. וזאת מכיון שהם קהילה נפרדת בפני עצמה.
הדברים אמורים אפילו בזמנם וכ,ש בזמנינו שכל עיר בנויה מעשרות קהילות, ולא שייך כמעט בשום עיר דבר שעליו ניתן להצביע ולומר שהוא 'מנהג המקום'. ולכן כתבו פוסקי זמנינו שהיום נחשבת כל קהילה כעיר בפני עצמה.
הנה לעיל שאלו מהו המנהג בעפולה או בכרמיאל וכדו'.
ניקח לדוגמא את עפולה, שם התגוררה קהילה ספרדית וליטאית. והנה ברבות הימים (לפני כ15 שנה לערך) באו להתגורר במקום קבוצת חסידי ויזניץ שהביאו עמם את כל מנהגיהם - היישר מקרית ויזניץ שבבני ברק.
והנה אם הם ישנו את נוסח התפילה שלהם, ויתאימו אותו לנוסח התפילה של הקהילות המצויות בעיר, פשוט הדבר ללא שום ספק שזה ייחשב להם כשינוי המנהג.
ניקח לדוגמא את המנהג לומר 'יוצרות' בתפילה של שבתות מסוימות, אם לצורך הענין קהילת ויזניץ בעפולה תפסיק מלומר יוצרות, ייחשב להם הדבר כשינוי מנהג, אפילו ש'כל' בני העיר מלבדם אינם אומרים יוצרות.
וכן אם מנהג 'כל' בני העיר לומר 'מערביות', והם לא יאמרו, אין זה נחשב עבורם כשינוי מנהג, כיון שהמנהג בזמנינו אינו נקבע לפי העיר, אלא לפי הקהילה.
כך הוא הדבר לגבי עשרות מנהגים שהצד השווה שבהם, שהקהילות אינן נוהגות כמנהג ה'עיר' אלא כמנהג הקהילה אליה היא משויכת. ויכול כל אחד לבדוק אצלו - קהילתו כמה וכמה מנהגים נוהגים רק הם ולא בית הכנסת הסמוך אליהם (תוניסאים, תימנים, מצרים, עיראקים, פולנים, הונגרים ועוד ועוד וכל אחד משמר את מנהגיו).
התמוה הוא שדווקא כאשר אנו מגיעים לקיומה של מצות עשה דאורייתא! משום מה אנו משייכים את המנהג ל'מנהג העיר' ולא למנהג הקהילה, ובפרט שכאמור היום אין בכל מושג של 'מנהג העיר', מלבד בנושא זה.
לדוגמא אנקוט דבר אבסורדי שסותר את עצמו מיניה וביה.
בצפת יש שכונת ''מאור חיים'. השכונה הוקמה ע"י הרב משה ארנסטר זצ"ל שהיה חתנו של בעל ה'אמרי חיים' מויזניץ, (אביו של ה'ישועות משה', שהוא אביו של האדמו"ר הנוכחי שליט"א).
הנה מנהג צפת והגליל הוא שלא לברך בהלל של ר"ח! מלבד בבית הכנסת 'מאור חיים' שם הלך אחר מנהג רבותיו וחמיו מויזניץ, ובירך (וכך נוהגים שם עד היום) על הלל דראש חודש. כלומר שאינו מתחשב במנהג העיר, אלא במנהג הקהילה, ואף יותר מכך הוא בחר להיות משויך לקהילה ארצישראלית אחרת ונהג כמנהגיה.
לעומת זאת בנוגע לברכת כהנים.... תופתעו לגלות שב'מאור חיים' אין נושאים כפיים משום... 'מנהג העיר'.
מעודי לא שמעתי דבר אבסורדי מעין זה. לחשש ברכה לבטלה עפ"י מנהג העיר לא חששו, ואילו לביטול מצוות עשה של מנהג הקהילה גם לא חששו. אתמהה.
עכ"פ העלה מכאן שאין מושג כזה מנהג העיר, אלא מנהג הקהילה גרידא. ולכן אם יש קהילה בחיפה שבוחרת לישא כפיים מידי יום, והיא משויכת לקהילה ארצישראלית שבה נושאים כפיים מידי יום, הרשות לכאורה בידה.
ב. אף אם לא נקבל את האמור, ונחלוק ונסבור שיש כן מושג כזה ששמו 'מנהג העיר' ואזלינן בתר 'עיר' ולא בתר 'קהילה', עדיין אין זה שינוי מנהג.
שהרי בזמנינו רוב מניין ובנין שלתושביה החרדים של חיפה נושאים כפיים בשחרית מידי יום ביומו! הן הקהילות הספרדיות והן בני ליטא.
ולכן אף אם נכון הדבר שהיה מנהג כזה בעיר, מכל מקום המנהג היום ב'עיר' הוא לישא כפיים. ואין הולכים אחר המנהג הראשון.
ואם תאמר שיש לבדוק בתוך מנהג העיר מהו מנהג החסידים שמתגוררים בעיר, כלומר שמנהג העיר נמדד לפי מגזרים. אי אפשר לומר כך, שהרי הוו תרתי דסתרי, שהרי אם מחשיבים את הקהילות ל'עיר' בפני עצמה, שהרי אם מחשיבים את הקהילה עיר בפני עצמה אין לנו בכלל מנהג העיר.
ונמצא שהגולם קם על יוצרו - ייסדו מנהג על פי רוב תושבי העיר, בו בזמן שאנו מתעלמי ממנהג רוב תושבי העיר ואנו עושים בניגוד למה שהם נוהגים...
ג. שינוי מנהג נחשב לשינוי רק כאשר הנתונים נשארו כפי שהיו!
בנידון שלנו השתנו הנתונים מכמה סיבות. ראשית כמו שהתבאר לעיל שבעבר היתה חיפה טפלה לגליל, והיום לא. מלבד זאת התושבים היום הם רובם מיישובי המרכז או ירושלים ובכל אופן לא מהגליל, והמיעוט הראשון בטל לגמרי. והרי לא קיי"ל כהב"י שסבר שאמרינן קמא קמא בטיל, שהרי אם היינו סוברים כמותו היה מוטל על כל האשכנזים לנהוג כפי הספרדים.
לסיום ולפני שאגש לתשובות על השאלה השניה שנשאלה לעיל ברצוני לקנח...
שמעתי טענה מוזרה - יש שטוענים שהיו כמה בתי כנסת בחיפה ששינו את המנהג, ולאחר מכן הם סגרו את שעריהן.
אתמהה וכי חסרים בתי כנסת בחיפה שלא נשאו בהם כפיים ועם כל זה נסגרו, והל כל היישוב החרדי שהיה בחיפה התדלדל מאוד וכמעט שהתבטל, ורק לאחר מכן היתה לו שוב עדנה. ועד היום! ישנם בתי כנסת שעדיין לא נפתחו שוב מחדש (כדוגמת בית הכנסת של מייסד המנהג שלא לישא כפיים - בית הכנסת קרלין שייסד שמעון חיפהע'ר).
מלבד זאת עצם הילוך המחשבה הזה מופרך. וכי יותר קל לתלות סגירת בתי כנסת בעוון קיום ג' מצוות עשה דאורייתא מאשר במה שדיברו בבית הכנסת דברים בטלים וכדומה??????? אתמהה.