יפה אמרתיצחק אמר:באמת לא התכוונתי להכנס לשאלות עמוקות בפילוסופיה, @יעבץ כבר כתב שלא כאן המקום והוא צודק מאד. הנוסח שלי היה בעייתי אבל אני לא יודע איך הייתי יכול לכתוב את זה אחרת... [highlight=yellow][glow=red]אולי לא הייתי צריך לכתוב[/glow][/highlight].
כה"ג "המיחדים שמו ערב ובוקר בכל יום תמיד"יצחק אמר:עוד קשה על דבריהם לשון הברכה "בכל יום תמיד", לפי דבריהם זה לא כל יום אלא פשוט תמיד. בעצם יש פה סתירה "כל יום" זה פעם ביום, "תמיד" זה תמיד.
לכן היה נראה שכאן המילה תמיד היא כמו קרבן תמיד,
דומה שלא חלקו בהגדרת האטומים, אלא בדין התמיד דלחם הפנים, וכדלקמן.יצחק אמר:כלומר שרבי יוסי מתייחס למושג הזמן בכללותו כאילו הוא בנוי מאטומים של ימים, כל יום הוא נקודה בפני עצמה, לכן דבר שמופיע כל יום הוא נמצא תמיד, אין יום שהוא איננו. לפי תנא קמא מגדירים "תמיד" כדבר שאין זמן שהוא לא נמצא, לפי רבי יוסי מגדירים "תמיד" כדבר שאין יום שהוא לא נמצא, משום שהגדרת הזמן לפי רבי יוסי תלויה בימים. הגדר הזה מוכרח מהגמ' לפי רבי יוסי.
מאוד שמחתי כאשר ראיתי הודעה זו, כבר זמן רב שהנני מתלבט בזה, ולתומי חשבתי שאני היחיד שמתבלבל בקטע זו כל פעם שוב ושוב, אבל לצערי לא ממש הבנתי את הויכוח בין יקותיאל ונתן, מ"מ ואציגה נא את מה שכתבתי לעצמי. רק אציין שאני מתפלל בנוסח ספרד ולא באשכנז או ע"מ, כך שאינני בקי בשאר הנוסחאות ואיתכם הסליחה.אליהוא אמר:אצלנו היה ויכוח בנושא. אני מצרף את דברי החכמים, ששניהם כבר אינם בחיים:
נתן:
מצוּוים אנחנו לומר ’שמע ישראל‘ בכל יום פעמיים, כמו שנאמר ’. . . ודברת בם . . . ובשכבך ובקומך‘ ערב ובוקר. נכון, את הנאמר בקדושה ניתן להבין כהקבלה: ’ערב ובוקר בכל יום תמיד // פעמיים באהבה . . .‘
הערת ר‘ יצחק באי“ד בער בסדר עבודת ישראל: ”הספרדים גורסים ’אומרים פעמיים באהבה‘, והוא יותר מסתבר.” אבל אנחנו, מתפללים בקהילתנו לעת עתה כאשכנזים, ונראה לי, שה‘פעמיים‘ באות להשלים את תיאור הזמן ’בכל יום‘. אין הן מתארות את האהבה (כאילו באהבה כפולה), או שיש לומר את ’שמע‘ באהבה באהבה. יש כאן הקבלה/השלמה: ’ערב ובֹקר‘ = ’בכל יום תמיד פעמיים‘. נכון הוא, לדעתי, לצרף את ’פעמַיִם‘ אל ’בכל יום‘ ולפסק - אם רוצים: ’. . .ערב ובֹקר, בכל יום תמיד פעמַיִם - באהבה ”שמע“ אומרים‘.
יקותיאל:
’פעמַיִם באהבה‘: ’פעמַיִם‘ אינו מוסב על המלה ’אהבה‘.
אין אוהבים פעמיים - ופעם לא.
’ערב ובֹקר בכל יום תמיד פעמַיִם‘:
ערב ובוקר הם שני זמנים בכל יום, ואם מוסיפים ’פעמיים‘ - זה נשמע כמו:
פעמיים בערב, ופעמיים בבוקר! ואכן, הרבה יהודים אומרים קריאת שמע פעמיים בבוקר: פעם בברכת קידוש ה‘, ופעם בקריאת שמע בברכותיה. כמו כן בערב - פעם בקריאת שמע בברכותיה, ופעם בקריאתה על המיטה. ואין זה מכּוונת הפייטן. פייטן כותב בצורה שירית, זאת אומרת שהתוכן נאמר במקביל פעמיים במילים שונות, ועל ידי זה מתקבל התוכן בהבנה ברורה ורחבת אופקים:
ממקומו הוא יפן ברחמים = באהבה
ויחֹן עם המיַחדים שמו = שמע . . .(ה‘ אחד) אומרים
ערב ובֹקר בכל יום תמיד = פעמַיִם
באיזה זכות אנו מבקשים רחמים, שלא נמות על קידוש ה‘ אלא נחיה על קידוש ה‘?
לא בזכות מחשבה על קידוש וייחוד שמו, אלא בזה שאנו אומרים (מה?) שמע! (איך?) באהבה! (כמה?) פעמיים!
אילו היה נכתב רק הקטע האחרון - אפשר היה להבין ’פעמיים בחיים‘. לכן הקטע הראשון מסביר - שזה ’ערב ובֹקר, בכל יום תמיד‘. שני הקטעים ממקדים את הנושא.
לא הבנתי איך נכלל במלאה הארץ קנייניך שלכל דבר יש סיבה?משה הלוי-שחור אמר:בהמאיר לארץ, מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ראיתי בספר אחד [מרבי יצחק ארויו - הוצאת שובי נפשי כמדומני איני זוכר שם הספר] שמבואר כאן ג' ההוכחות לבורא המובאות בחובות הלבבות שער הבחינה, א. ריבוי ושינוי המינים שפועל [ע צרויה] אחד פועל בדרך כלל מין אחד, ב.עומק החכמה בכל פרט ופרט, ג. [highlight=yellow]מלאה הארץ קניניך שאין דבר בלי סיבה[/highlight]
נזכרתי ששם הספר הוא בית תפילה, למי שהתעניין.משה הלוי-שחור אמר:בהמאיר לארץ, מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ראיתי בספר אחד [מרבי יצחק ארויו - הוצאת שובי נפשי כמדומני איני זוכר שם הספר] שמבואר כאן ג' ההוכחות לבורא המובאות בחובות הלבבות שער הבחינה, א. ריבוי ושינוי המינים שפועל [ע צרויה] אחד פועל בדרך כלל מין אחד, ב.עומק החכמה בכל פרט ופרט, ג. מלאה הארץ קניניך שאין דבר בלי סיבה
עושה שלום ובורא את הכל. מרבי אביגדור מילר, חלקי הבריאה משתתפים יחד, למשל השמש מחממת את הים ומעלה אדים לעננים אך עדיין הם במקום לא שימושי כאן משתתפת הרוח ל"השיא נשיאים" ועדיין אם לא ירדו אין תועלת בא חבר נוסף והוא כח ההתעבות שבקור המים מתאגדים ונעשים טיפות גדולות, ושוב מצטרף כח המשיכה להוריד המים וכן הברק, ועוד כאלו במערכות העיכול וכל עולם הצומח והחי מה שנקרא כיום שרשרת המזון.
ומה עם "ולמלשינים"?משה הלוי-שחור אמר:בשמו"ע [highlight=yellow]רק[/highlight] ולירושלים עירך [נ"א] פותחת בו' החיבור, ונראה שזהו המשך לברכת על הצדיקים שזה יהיה השכר של כל הנמנים שם שיראו בשוב ה' ציון, האם יש למישהוא ביאור מהמקורות על זה?
מה שכתבתי שיש גם ברכת ולמלשינים, טעות היא בידי כי ראיתי מביאים שבאמת פעם היה נוסח הברכה למינים ולמלשינים וכדו', והשמיטו מילה ראשונה מפחד הנוצרים.משה הלוי-שחור אמר:בשמו"ע רק ולירושלים עירך [נ"א] פותחת בו' החיבור, ונראה שזהו המשך לברכת על הצדיקים שזה יהיה השכר של כל הנמנים שם שיראו בשוב ה' ציון, האם יש למישהוא ביאור מהמקורות על זה?
אריך אמר:במעריב: ק-ל חי וקיים.
מטבעו של דבר חי, שהוא אינו יציב, ואף כרוך בו המוות. ואילו כאן אנו משבחים את ה' שמצד אחד הוא חי, ומצד שני הוא קיים, ביציבות נצחית.
בעניין ולמלשינים היו גרסאות כאלו אך הגירסה העיקרית בראשונים היא ולמשומדים וכו' [כן כתבו כבמה סידורים חדשים] ומ"מ י"ל מכיוון שאינה מעיקר שמו"ע אלא נתקנה ע"י שמואל הקטן הכלילו אותה בברכה הקודמת ע"י ו' החיבור.סבא אמר:מה שכתבתי שיש גם ברכת ולמלשינים, טעות היא בידי כי ראיתי מביאים שבאמת פעם היה נוסח הברכה למינים ולמלשינים וכדו', והשמיטו מילה ראשונה מפחד הנוצרים.משה הלוי-שחור אמר:בשמו"ע רק ולירושלים עירך [נ"א] פותחת בו' החיבור, ונראה שזהו המשך לברכת על הצדיקים שזה יהיה השכר של כל הנמנים שם שיראו בשוב ה' ציון, האם יש למישהוא ביאור מהמקורות על זה?
לעצם השאלה: בפסקי תשובות סימן קי"ח הערה 39 כתב לבאר בשם פ' עמק ברכה שבסידור צלותא דאברהם. בזה"ל ובוא"ו החיבור לברכה הקודמת כדי לרמז כי עיקר התרוממות קרנות הצדיקים הוא בירושלים, וכדאיתא בטור הכא עפ"י הגמ' (מגילה י"ז ב).
אפשר להבין את הענין בפן נוסף, שענין ההודאה היינו ענין אישי של המודה בעצמו, שעליו להפנים בלבבו ולהכיר בטובה שניתנה לו ורק אח"כ אחרי שהכיר בגודל הטובה, רק אז שייך שיספר את התהילה לאנשים אחרים, שענין התהילה היינו סיפור הטובה לסובביו ולפרסם הענין, משא"כ התודה שהיא ענין פנימי בינו לבין עצמו.משה הלוי-שחור אמר:בואו שעריו בתודה חצירותיו בתהלה, הרבה פעמים נזכר תחילה התודה ואח"כ סיפור תהילה, נודה לך ונספר תהילתך, הודו לו ברכו שמו, הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, רבו מספור.
נראה לבאר בזה על דרך הבנת רגשות- האדם המקבל טובה תחילה מרוכז בהנאתו מהטובה ובעצם בעצמו ומודה לקב"ה שהיטיב עימו ועשה לו טוב, השלב השני הוא להתבונן על הקב"ה שהיטיב עימי ועל גדלותו כמטיב.
ודוק כי היסוד הזה מופיע פעמים רבות.
אכן יש מקומות שלא מתחיל כך ומיד יש שבח, ואדרבא אולי ימצאו לזה טעמים.
משה הלוי-שחור אמר:בואו שעריו בתודה חצירותיו בתהלה, הרבה פעמים נזכר תחילה התודה ואח"כ סיפור תהילה, נודה לך ונספר תהילתך, הודו לו ברכו שמו, הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, רבו מספור.
נראה לבאר בזה על דרך הבנת רגשות- האדם המקבל טובה תחילה מרוכז בהנאתו מהטובה ובעצם בעצמו ומודה לקב"ה שהיטיב עימו ועשה לו טוב, השלב השני הוא להתבונן על הקב"ה שהיטיב עימי ועל גדלותו כמטיב.
ודוק כי היסוד הזה מופיע פעמים רבות.
אכן יש מקומות שלא מתחיל כך ומיד יש שבח, ואדרבא אולי ימצאו לזה טעמים.
אין בידי [וגם לא בביהמ"ד שבמקומי] האם תוכל להעלות לי?יעבץ אמר:משה הלוי-שחור אמר:בואו שעריו בתודה חצירותיו בתהלה, הרבה פעמים נזכר תחילה התודה ואח"כ סיפור תהילה, נודה לך ונספר תהילתך, הודו לו ברכו שמו, הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, רבו מספור.
נראה לבאר בזה על דרך הבנת רגשות- האדם המקבל טובה תחילה מרוכז בהנאתו מהטובה ובעצם בעצמו ומודה לקב"ה שהיטיב עימו ועשה לו טוב, השלב השני הוא להתבונן על הקב"ה שהיטיב עימי ועל גדלותו כמטיב.
ודוק כי היסוד הזה מופיע פעמים רבות.
אכן יש מקומות שלא מתחיל כך ומיד יש שבח, ואדרבא אולי ימצאו לזה טעמים.
יפה! ויעויין ביסוד הנפלא של הפחד יצחק על המשמעויות של המילה הודאה, במאמרי חנוכה.
בבקשהמשה הלוי-שחור אמר:אין בידי [וגם לא בביהמ"ד שבמקומי] האם תוכל להעלות לי?יעבץ אמר:משה הלוי-שחור אמר:בואו שעריו בתודה חצירותיו בתהלה, הרבה פעמים נזכר תחילה התודה ואח"כ סיפור תהילה, נודה לך ונספר תהילתך, הודו לו ברכו שמו, הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, רבו מספור.
נראה לבאר בזה על דרך הבנת רגשות- האדם המקבל טובה תחילה מרוכז בהנאתו מהטובה ובעצם בעצמו ומודה לקב"ה שהיטיב עימו ועשה לו טוב, השלב השני הוא להתבונן על הקב"ה שהיטיב עימי ועל גדלותו כמטיב.
ודוק כי היסוד הזה מופיע פעמים רבות.
אכן יש מקומות שלא מתחיל כך ומיד יש שבח, ואדרבא אולי ימצאו לזה טעמים.
יפה! ויעויין ביסוד הנפלא של הפחד יצחק על המשמעויות של המילה הודאה, במאמרי חנוכה.
אני הבנתי תמיד - יתכן שאני טועה - שמהותו של הודאה היא הכרה, דהיינו כשמקבל אדם טובה ממישהו, אזי בשעה שמודה לנותן הטובה, הרי הוא מגלה בזה שהוא מכיר את טובתו ומעשיו, והיינו ממש עניין אחד כמו הודאת בעל דין, והיינו גם משורש לשון וידוי שמודה באשמתו.סבא אמר:בבקשהמשה הלוי-שחור אמר:אין בידי [וגם לא בביהמ"ד שבמקומי] האם תוכל להעלות לי?יעבץ אמר:יפה! ויעויין ביסוד הנפלא של הפחד יצחק על המשמעויות של המילה הודאה, במאמרי חנוכה.
יפה מאוד, רק חבל שלא טרחת להוריד את דברי הפחד יצחק ולקוראו, כי הוא מסביר את הדברים במתיקות עצומה, וזה תורף דבריו-רמתים צופים אמר:אני הבנתי תמיד - יתכן שאני טועה - שמהותו של הודאה היא הכרה, דהיינו כשמקבל אדם טובה ממישהו, אזי בשעה שמודה לנותן הטובה, הרי הוא מגלה בזה שהוא מכיר את טובתו ומעשיו, והיינו ממש עניין אחד כמו הודאת בעל דין, והיינו גם משורש לשון וידוי שמודה באשמתו.
כדמות ראיה לזה מצאנו בברכת הודאה שבתפילת העמידה, שבפשטות הברכה מורכבת משני חלקים, שבמבט ראשון נראה כאין לכך שום קשר זה עם זה.
דהנה, מתחילים בעניין הודאה שאנו מודים שה' הוא אלוקינו (כעין הודאת בע"ד) ולא הודאה על הטובות שעשה:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר.
מכאן ממשיכים בענין אחר לגמרי, בהודאה על הטובות:
נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, והַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
ולפי הנ"ל א"ש.
הרעיון שלך מדוקדק היטב בגמ' במגילה דף יז: שם הגמ' מסבירה את הקשר בין כל הברכות של שמונה עשרה, ויש שם שינוי לשון שבכל הברכות הגמ' אומרת "וכיון" למשל וכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים, וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, כלומר הגמ' מתארת מה בא אחרי מה, אבל לגבי הסמיכות של ברכת הצדיקים לבונה ירושלים הלשון של הגמ' והיכן מתרוממת קרנם (של הצדיקים) בירושלים שנאמר וכו', משמע שאין לצדיקים התרוממות אלא בירושלים, א"כ הברכות הללו מחוברות ממש ודו"ק.משה הלוי-שחור אמר:בשמו"ע רק ולירושלים עירך [נ"א] פותחת בו' החיבור, ונראה שזהו המשך לברכת על הצדיקים שזה יהיה השכר של כל הנמנים שם שיראו בשוב ה' ציון, האם יש למישהוא ביאור מהמקורות על זה?