הכאת ילד שהכה

חיפאי

משתמש רגיל
מי ששמע מאחד מאישי החינוך למיניהם,
מה דעתם בנושא איך להעניש ילד קטן כבן שלש ארבע שהכה או נשך וכו
את אחיו, אם ע"י הכאה או עונש אחר
אשמח לשמוע
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
כדי אמר:
בלדד השוחי אמר:
צריך להפליק לו עד שישכח את שמו.

אוהו...
חוששני שמא אם ישכח שמו יחשוב ששמו בלדד או כעי''ז , אולי באמת זה מה שקרה

אבי שיחי' לא היה חבר בפורום זה בשעתו, ולא בשום פורום, ולא היה לו עם מי להתייעץ כמה להכות אותי, אז ב"ה לא הכני כלל, ובכ"ז יצאתי 'בלדד השוחי'.
 

כדי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
כדי אמר:
בלדד השוחי אמר:
צריך להפליק לו עד שישכח את שמו.

אוהו...
חוששני שמא אם ישכח שמו יחשוב ששמו בלדד או כעי''ז , אולי באמת זה מה שקרה

אבי שיחי' לא היה חבר בפורום זה בשעתו, ולא בשום פורום, ולא היה לו עם מי להתייעץ כמה להכות אותי, אז ב"ה לא הכני כלל, ובכ"ז יצאתי 'בלדד השוחי'.

אני רואה שגם אתה מבין שדעות כאלו נובעות רק מפורום ולא מדעה צלולה וחשיבה עצמית.
 

נבשר

משתמש ותיק
חיפאי אמר:
מי ששמע מאחד מאישי החינוך למיניהם,
מה דעתם בנושא איך להעניש ילד קטן כבן שלש ארבע שהכה או נשך וכו
את אחיו, אם ע"י הכאה או עונש אחר
אשמח לשמוע
אני באופן אישי חושב, קודם כל ילד בגיל 3 וכ"ש 4 כבר יודע מה זה נשיכה ומה זה הכאה, בילד יותר קטן אין לו כ"כ משמעות ותפיסה בהכאה או נשיכה, אז קודם כל באה לזה אזהרה ועוד פעם אזהרה ואח"כ כיוון לעונש, אבל ילד בגיל 3,4 כבר יודע פחות או יותר מה זה הכאה, אז לכאו' הוא כבר מוזהר (זה תלוי קצת בין 3 ל4), א"כ עונש פינה, מחשבה וכדו', כמובן שאם לא פועל לעבור לעונשים פחות שווים לילד. בכלל דעתי שיש להסביר לילד את העניין, הרי לך נעים שמרביצים לא, לדבר על הרגש והתחושה שיש כשמישהו מרביץ, ולדבר למה העונש ומוסר השכל.
ובכלל במשפחה בגילאים קטנים כאלו זה חלק מהאוירה של הבית. שזה מרביץ לזה ואחרי שניה הוא משחק איתו בלגו וכו'.
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
נבשר אמר:
אני באופן אישי חושב
א. סו"ס מישהו אחד משיב לענין.
ב. מדבריך: פינה, מחשבה, רגש, אני מבין שאין דעתך להכותו?
ג. ושוב , שאלתי מה דעת המתעסקים בנושא? (והאם זה משתנה בין משפחות שהקו יותר פרום)
 

נבשר

משתמש ותיק
חיפאי אמר:
ב. מדבריך: פינה, מחשבה, רגש, אני מבין שאין דעתך להכותו?
לדעתי הקצרה, הכאה זה נקודת קצה של הקצה, בכלל הילד לומד מזה מה זה הכאה שהאבא כמעט ולא מכה. כך אני סבור ובמיוחד בדור שלנו, הרב וולבה כתב שהתחרט על כל הכאה שנתן.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
מה שהפליא אותי, שהרעיון הראשון (והיחיד) שהועלה כשיטת חינוך בשאלתו של פותח האשכול הוא הכאה, וזו גם הכותרת.
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
אולי אם יש לך כעת ילדים בגילאים אלו תשתף איך אתה פועל בנפשם
או שפשוט לא נתקלת בבעיה כזו?
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
ילד בגילאים כאלו וכן מבוגר עד גיל שיבה, מכה ע"פ רוב או מתוך תסכול והתפרצות רגשות עצום וזה מצוי הרבה אצל ילדים ככל שהם קטנים יותר, היות וככל שהם קטנים יותר היכולת שלהם להכיל רגשות בכלל ורגשי זעם בפרט קטן יותר. או מתוך צורך בתשומת לב וע"פ רוב בצורה הזאת זה לא יהיה מכות קשות וכואבות כמו נשיכה וכיוצ"ב אלא סתם מכות קלות.

במקרה שהילד נתן מכות כואבות והוציא את זעמו על חבירו, אין כל טעם להכותו, היות והוא לא חש כל כך בהכאה שלו, אלא בתחושות הזעם שלו כיון שהוא חש שנעשה כלפיו עוול כלשהו או כיוצ"ב ולכן הוא היכה. מה שיועיל במצב כזה, הוא לברר ליסוד מה גרם לו לתחושת עוול להביע כלפיו אמפתיה לעוול ולהודיע לו שבבית שלנו לא מרביצים ובפעם הבאה כשהוא חש בקושי כמו זה עליו לפנות להורים שיעזרו לו והם וודאי יעזרו.

באם הילד מכה קלות על מנת לקבל צומי, צריך להודיע לו ברורות ובקול סמכותי ש"אני לא מרשה להרביץ", וכמובן להשתדל לפתור את הבעיה מהשורש, כלומר לתת לו צומי והרבה!

באופן כללי כשההורה מרביץ, זה נותן לגיטימציה למכות ולא מועיל.

אני כן סבור שיש מקום למכה, אך בהזדמנויות אחרות לגמרי.
 

עבד ה'

משתמש רגיל
יש להבדיל בין מכות של ממש שאסורות ומסוכנות לנפש הילד לבין טפיחה קלה על היד וכדומה, שמבהירה לילד יותר מכל הדיבורים שגבול לפניו
אך הסכנה גם במכה קלה שעלולים להתרגל להכות ואז לתת מכות מתוך כעס אסור אף פעם להעניש מתוך כעס

הרב יעקובזון מציע עונש הנקרא עונש אימון שהוא עונש קבוע על אותו מעשה ואיננו משתנה וכך הילד לומד גבול
אני מצאתי שעוזר מאוד לילדי מכה קלה בכף היד כשאני נותן אותה בלי שום כעס וילדי ברוך ה' רבים פחות
אם אתה חושש מדוגמה אישית שלילית [שאתה בעצמך מכה] אין לך ממה לחשוש אין קשר בין מכה שילד מכה את חברו לבין מכה של ההורה הבאה לשם חינוך
בזה ובעוד הרבה מאריך בספרו הנפלא הרב יעקובזון מומלץ בחום
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
יוסף ה' אמר:
אין כל טעם להכותו, היות והוא לא חש כל כך בהכאה שלו, אלא בתחושות הזעם שלו כיון שהוא חש שנעשה כלפיו
איזה עוול יכול להרגיש ילד בן שלש וחצי כלפי אחיו בן שנה וחצי כשלא לקח לו איזה חפץ, אלא סתם בתוך כדי השתוללות ומשחק נותן לו ביס..
יוסף ה' אמר:
צריך להודיע לו ברורות ובקול סמכותי ש"אני לא מרשה להרביץ"
וכשהילד שם פס?!
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
חיפאי אמר:
יוסף ה' אמר:
אין כל טעם להכותו, היות והוא לא חש כל כך בהכאה שלו, אלא בתחושות הזעם שלו כיון שהוא חש שנעשה כלפיו
איזה עוול יכול להרגיש ילד בן שלש וחצי כלפי אחיו בן שנה וחצי כשלא לקח לו איזה חפץ, אלא סתם בתוך כדי השתוללות ומשחק נותן לו ביס..
תברר ותחקור את התוקף, אבל זה לא קורה סתם, לפעמים לא תצליח להגיע לנקודה, היות ולא תמיד ילד יידע להסביר את עצמו, ואז אתה תצטרך להפעיל את המוח, מתוך ההיכרות שלך עם הילד וסביבתו.

חיפאי אמר:
יוסף ה' אמר:
צריך להודיע לו ברורות ובקול סמכותי ש"אני לא מרשה להרביץ"
וכשהילד שם פס?!

אם הוא הרביץ ובזה זה נגמר, אין לך אלא לומר את העיקרון שלך, ובזה מסתכם הסיפור. ואם מול עיניך הוא ממשיך להציק, צריך להפריד לפעמים קצת בכוח לפעמים לשים אותו בחדר ולומר שאתה מצטער אבל אתה לא מרשה להרביץ אז הוא יצטרך להישאר בחדר 5 דקות בשביל שהוא יוכל להירגע , ובעיקר חשוב להראות לילד שמה שאתה אומר זה מה שקורה ואם אמרת שהוא לא ירביץ אז אכן זה מה שיקרה והוא לא ירביץ.

לאחר שתהיה עקבי עם עצמך למשך תקופה, הסיפור הזה אמור להיעלם, אא"כ יש בעיה רגשית לילד ושם צריך טיפול רגשי.
 

הדרך סלולה

משתמש ותיק
לפני יותר משנתיים נחשף מכתבו של רבי אברהם בן נחמן מטולטשין, שהיה תלמידו הגדול של רבי נתן מברסלב הידוע בכינויו "המוהרנ"ת" - ממשיך דרכו של רבי נחמן מברסלב ומפיץ תורתו המרכזי. במכתב מציין רבי אברהם את דעתו של רבי נחמן מברסלב בענין הכאת הבנים והחשש למצב של סכנה. והאמת שגם ר' לוי יצחק בנדר הביא שמועה זו כבר.

המכתב הנ"ל שנחשף כאמור, עוסק בענין הכאת הבנים במשנתו של רבי נחמן מברסלב, והוא מביא על כך שמועה ששמע מאביו רבי נחמן מטולטשין, ששמע מרבי נתן מברסלב בשם רבינו: "שמעתי מאבי ששמע ממורנ"ת, שמאד הקפיד רבינו ז"ל על הכאת הבנים כי יש בזה סכנה, ובלשון תמי'ה אמר פ"א רבינו למורנ"ת: א קינד שלאגט מען..." (=לילד מרביצים?!). בהמשך הדברים הוא מביא מקור לדברי רבי נחמן, מדברי הגמרא שאמרה שאין להכות את הילד רק ברצועת הנעל, שאין בה סכנה.

ראוי לציין כי הכאת ילדים נחשבה לדבר מקובל ונפוץ בכל העולם עד סוף המאה ה-19. החוק הראשון נגד הכאת ילדים בבתי הספר נחקק בבריטניה רק בשנת 1987. רבי נחמן מברסלב שחי במאה ה-18 הביא עמו, אם כן, השקפה נדירה ומתקדמת בעצם העובדה שהוא מבקר את המעשה של הכאת ילד ומחווה דעה שיש בה הסתייגות מהתופעה.
 

מאמין

משתמש ותיק
מצטרף לאחרונים, להכות רק באין ברירה ורק במכה קלה.
והוסיף סיפור שקבלתי בשם האדמו"ר מבעלזא שליט"א (לא בררתי, בכל מקרה הרעיון יפה) IMG-20200605-WA0055.jpg
 

איש בנימין

משתמש ותיק
ילד שמרביץ לאחיו:
לאחיו הגדול - (לאו דוקא גדול בגיל אלא אפי' קטן ובעל גוף יותר זהו גדול), בד"כ זה ממה שמרגיש מנוצל ושאין לו כח מולו אלא בהכאה, ולכן צריך לדאוג להגינות מצד האח הגדול(אבל בכל מקרה לא להצדיק את ההכאה)
לאחיו הקטן: - כבר חילקו לעיל בין דרך משחק והתרגשות, שלזה צריך פשוט להרגיל ע"י קול תקיף ןסמכותי, שאסור להרביץ וזהו! אבא לא מרשה!
אבל אם זה בדרך עצבים וכעס שהוא מוציא אותם ע"י הכאה או נשיכה, גם בזה יש לחלק: אם זה חד פעמי, די בגערה סמכותית וכנ"ל במקרה הקודם.
אבל אם זה נהיה משהו קבוע, צריך ליצור התניה ברורה, שלא משתלם להרביץ. (אני באופן אישי שמתי את הילד בלול לכמה דקות, בכדי שיעכל את המצב, ואת מה שהביא אותו לזה. וראיתי נפלאות תוך זמן קצר).
מנסיוןאישי וכן מהשקפה על משפחןת אחרות, התניה כנ"ל עוזרת גם לגיל קטן מאד (שנה וחצי), וכמובן צריך לוגא שהילד קולט שיש קשר בין מה שהוא עשה להרחקה שהוא מקבל.
ועוד משהו ששמעתי מאיש חינוך: לעולם לא לקחת לילד מהיד משהו שהוא קיבל בהיתר, (ממתק, משחק וכדו'). גם לא בתור עונש.
 
חלק עליון תַחתִית