"במקום שהחזון איש פוסק - אין שום רוב שבעולם חשוב נגדו"

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבוחן אמר:
אני מקוה שאיני זז לנושא רגיש מידי,
אשאל שאלה? לו יבוא אדם גדול בישראל ויטען בהלכה מסוימת שאין הלכה כמו השו"ע וכמו המקובל, אלא יוכיח בטענות חזקות ומוצקות שיש לפסוק את ההלכה כמו דעה אחרת, וינמק את דבריו בטוב טעם ודעת, וכו'.
האם נוכל לדחות אותו בטענה שאם השו"ע כתב אחרת פירושו שלא ירדנו לסוף דעת השו"ע, ובודאי שאם היה לפנינו היה עונה תשובה וכידוע שירד העולם פלאים ואין אנו יכולים כלל להשיג גדלותו של השו"ע ורוחב דעתו ולא שייך בשום טצדקי לומר אחרת ממנו,
או שתורה לא בשמים היא ואם דבריו נשמעים ומוכחים ואין לנו תשובה וסברתו נשמעת אמת, יש לנהוג איך שהוא אומר?

הנושא שהעלית, הוא נושא מצווין שראוי לדון בו. ולו לאור העובדה שיש בו להוות תשובת המשקל לדברים שהועלו בראש האשכול. -(שהכרעת ההלכה נקבעת על פי איכות 'האיש' ולאו דווקא על פי איכות הסברא, כך פחות או יותר עולה מהדברים שהוזכרו שם) ועל כן אין כאן לא תזוזה גם לא תנודה בנושא, מה שיש כאן זה בירור ובחינת הדברים הנ"ל רק מכיון הפוך.

הנה לך מה שאמר הרב ראובן פינשטיין על אביו רבי משה פיינשטיין בשיחה שנערכה במלאות עשרים שנה לפטירת אביו הפוסק הגדול (פורסם במוסף שבת קודש יתד נאמן פרשת כי תשא תשס"ו)
הנ"ל סיפר על אביו בזה הלשון - "בהזדמנות כאשר פסק בניגוד לדעת רבי עקיבא איגר זצוק"ל, העירו לו על כך שרעק"א סובר אחרת, אך הוא התבטא: "אני יודע, וגם בעולם האמת אמשיך לחלוק עליו בזה!"

וכך גם מרומז משהו במש"כ רבי משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה כרך ו' חאו"ח ח"ד תחילת סי' יא וז"ל-
"הנה אף שאינני שייך להכריע בדברי רבותינו איך לעשות למעשה בשום דבר, אבל הא איכא דברים שלא שייך לצאת ידי כל השיטות ומוכרחין להורות לאלו השואלים ואין יודעין למי לפנות אלא אלי..ולא מצינו בספרי רבותינו עצה כזה, ולכן הא מוכרחין אנו להכריע בזה למעשה, איך להורות להשואלין אותי דבר ברור, מה שנראה לע״ד, שיש הרשות וגם הוא חיוב גם לחכמי דור הזה להורות למעשה לפי מה שנראה להם אחרי רוב עמל ויגיעה לברר ההלכה בש״ס ובפוסקי ם כפי כחו בכובד ראש וביראה מהשי״ת כדבארתי בהקדמתי על ספרי אגרות משה".

וביותר מזה, מי לנו גדול ממרן החזו"א שהכריע בהלכה כנגד אחרונים קדמוניים, וידוע שבתחילה נמנע לחלוק על הגר"א אחר שראה בו רבו בהלכה, אולם לאח"ז חלק ע"ד הגאון כמה פעמים עם זאת שגרם לו צער לחלוק על רבו.
והסיפורים לא חסרים. בענין זה.

אלא מה בשביל לחלוק ולהורות לציבור יש צורך בהיקף גדול בהלכה, יש צורך גדול בחריפות הדעת, יש צורך גדול בפקחות ואחריות, יש צורך גדול ביראת שמים...לא כל אחד ניחן או השיג את כל המעלות, אולי את חלקם וגם זה, ממש אנשים גדולים.
ועל כן בנוגע לשאלתך האם מותר לחלוק פשוט שכן. האם מותר משום כך גם להורות, לא כל אחד. אדם ממש גדול כן.

עוד נקודה חשובה שיש להעיר בזה. כולנו כבני תורה ששאבו את דרך הלימוד בישיבות הק', והשיטה הישבתית כידוע היא שיטה בעלת גישה חוקרת, ומבוססת בחלקה הגדול, הרבה על ההגיון, (וכמו שהורו לנו ראשי הישיבות זצוק"ל מדורות קודמים) אולם כשנגשים להלכה, משתנים "כללי המשחק" יש בה כללים שההגיון מתנגש איתה. כמעט כל הלכה שניה מבוססת לאו דווקא על פי 'ההגיון', אלא גם על צרופי ספיקות, ועל פי משקל ההתיחסות לכל פוסק, מהראשונים עד האחרונים, על פי מנהג (והדברים הללו מתיחסים לכלל השיטות בפסיקה. לאו דוקא לפי השיטה הנוקשה עם כללי פסיקה מכאן ועד להודעה האחרונה, אני מדבר על פסיקת המשנה ברורה, איך שיסד את ההלכות, בד"כ תפס את ד' המג"א פעמים את ד' הט"ז, ופעמים גם אם הלשון, דחוק מאד, -כפי שנתקלתי לא פעם אחת- הוא לא זז מהבנת הב"י או פוסקים אחרים) ועל פי שקולים אחרים, כמו אין הציבור יכול לעמוד, ועוד כללים מכללים שונים, ועל כן כח הסברא שניחן בה אברך גם אחד חריף ולמדן, אין בזה די בכדי להורות הלכה. ופעמים אם אין בכוחו לרסן את חריפותו ולמדנותו, הוא מגיע למקומות מוזרים..
אפילו מרן החזו"א שנתפס בעיני רבים כ'עצמאי' בהלכה, ביחס לפוסקים אחרים, ראה מה שכתב בזה"ל -"ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים כמו מרן הבית יוסף, המגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית". (קוב"א ח"ב מא)
ובנוגע לטענתך "תורה לא בשמים" ודאי ודאי, ומשכך צריך אנשים אחראים, שלא מכריעים אך על פי חריפות שכלם ולמדנותם, משום שהתורה היא בארץ, ז"א במקום שהשכל לא זך מספיק בשביל להסתמך עליו בלבד. לך וראה איך פוסק המ"ב שלא מסתמך על שכלו, יש לו כללים מסודרים על מי ועל מה לסמוך, אפילו בביאור הלכה, שמעלה לפעמים נקודות חדשות, (כמו הביה"ל לגבי ברירת דגים שציינו) הוא מסתמך על ראשונים ואחרונים. כך שאברך כמוני וכמוך עם כל כבודו, להורות הלכה על פי מה שיצא לו זה דבר לא נכון ולא אחראי מצידו. (דרך אגב להחמיר ע"ע ודאי שאין בזה סרך של בעיה, וכמדומני כך מבואר במסילת ישרים, כל הדברים עוסקים או להקל לעצמו או להחמיר על הציבור) כמובן שהדברים קצת מעצבנים כל אברך שישב ולמד כמו שצריך בישיבה, ואז כשמגיע לסוגיות הלכתיות, אומרים לו אחורה פנה, אין לך את הזכויות לשנות כאן משהו, עם זאת שבכל הנוגע לסברות מופלאות האיש נגע ונגע, זה רק מוכיח שאנו כאברכים בני ישיבות ההגיון שלנו בנוי אחרת קצת כמש"כ לענ"ד.

וד"א אני לכשעצמי, מעדיף תמיד לבחון את הדברים בהלכה עפ"י ספרים שמעיזים לפסוק אחר שנתחו את הדברים, ובלי משוא פנים לפוסק כזה או אחר כל שהמחבר ת"ח ומסתמך על פוסקי זמנינו המקובלים לכל. אינני מתכוין לחומרות או קולות, אלא לספרים שמביאים פסק של פוסק שמחמיר, ועם זאת שדחו את דבריו אחת לאחת הם מכריעים כדבריו, כי זאת 'מודה' להחמיר, גם אם סתרו את דבריו שניה..לפני כן. דוגמא אחת לגבי שעון שבת, יש ספר מפורסם (ומקובל בציבור) שדוחה את סברת מרן הגרי"ש שאסר בזה, אחת לאחת, ועם זאת כתב אותו ספר להורות לאיסור בכל האופנים, גם במקרים שמרן הגרש"ז כתב להתיר בשש"כ.
 

סבא

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
אני מקוה שאיני זז לנושא רגיש מידי,
אשאל שאלה? לו יבוא אדם גדול בישראל ויטען בהלכה מסוימת שאין הלכה כמו השו"ע וכמו המקובל, אלא יוכיח בטענות חזקות ומוצקות שיש לפסוק את ההלכה כמו דעה אחרת, וינמק את דבריו בטוב טעם ודעת, וכו'.
האם נוכל לדחות אותו בטענה שאם השו"ע כתב אחרת פירושו שלא ירדנו לסוף דעת השו"ע, ובודאי שאם היה לפנינו היה עונה תשובה וכידוע שירד העולם פלאים ואין אנו יכולים כלל להשיג גדלותו של השו"ע ורוחב דעתו ולא שייך בשום טצדקי לומר אחרת ממנו,
או שתורה לא בשמים היא ואם דבריו נשמעים ומוכחים ואין לנו תשובה וסברתו נשמעת אמת, יש לנהוג איך שהוא אומר?
הלא זה בדיוק מה שעשה החזו"א בכמה מקומות,
וכן על אף שהוא בעצמו כתב שהכרעות המשנ"ב היא כלשכת הגזית, לא נמנע מלחלוק עליו באין ספור פעמים כמו שמצויין במשנ"ב עם פסקי חזו"א שנפוץ היום לרוב.
 

יהודה1

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
ב] לא זכיתי להבין את ענין ההלכה כמותו בכל מקום [ובבדיחותא אוסיף דעד כמה שידוע לי פעם אחת יצאה בת קול כזו ולא התחשבו בה...], מאי שנא מהשו"ע רמ"א ש"ך הט"ז המ"א החכמ"א הגר"א וכו' שלכו"ע היו גדולים ולא מצינו התבטאות כזו שהלכה כמותם בכל מקום.
וגם לגבי המשנ"ב הרי יש דברים שאין נוהגים כמותו [כגון חליצת תפלין בר"ח שנהוג רובא דעלמא לחלוץ אחר קדיש] או שיש דברים שחלקו מחמת שחלקו על המקור [כגון ציצית בהלווית אשה, כידוע מהסטייפלר, או לזמן הזה בחירק]. וודאי שצודק הרב @שאר לעמו שכל אדם צריך לדעת את מקומו, אבל אין כלל מן הנמנע שאם אדם גדול יוכיח בראיות ברורות ונכוחות נגד אחד מחשובי הפוסקים המפורסמים שתהיה הלכה כמותו, בדיוק כמו גדולי האחרונים שחלקו על השו"ע. וכמו שלא נגמר הכח לחלוק בדורו של השו"ע, ובדורו של הגר"א, אינני מצליח להבין מהיכ"ת שאחרי המשנ"ב והחזו"א ייגמר הכח לחלוק.
ושוב, אני לא חושב שזו צריכה להיות דרך חיים, אבל להגיד שכל מי שסובר דלא כמשנ"ב ודלא כחזו"א הופכים דבריו ממילא לבטלים ומבוטלים- נראה לי שהוא דבר חדש שלא שמענו מעולם על שום פוסק ראשון או אחרון.
זה נכון גם לגבי שאר הפוסקים אם יחלוק אדם בזמננו על השו"ע ואף בזמן הראשונים אם חולקים הקראים על הרמב"ם.

גם החזו"א כתב כך על אחד מהאחרונים (אולי על השו"ע?) שדבריו כמו מה שנפסק בלשכת הגזית

עכ"פ יש כאן שני נושאים:
א. מי שפסקיו פשטו בכל ישראל, אי אפשר לחלוק עליו אלא על ידי מי שכל ישראל ישמעו לו
ב. גם באותו הדור אפשר שיהיה אדם שכל בני דורו אינם ראויים לחלוק עליו מצד גדלותו. ועל כל פנים בנושאים מסויימים. חשוב לדעת שהכרעה בנושא קו התאריך (שעליו נאמרו הדברים) תלויה בסברא כי על המקורות אפשר להתווכח ואדרבה הפשטות כהחזו"א אלא שרצו לפקפק על כח המקורות לפסוק (ראו גם https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=5803) וממילא בזה וודאי דעת אנשים נשקלת לפי כוחם בהלכה בכל התורה, כי על הטענות אין מקום לדון.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
ירושלמי אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אולם עדין צריך בירור שכן לענין קו התאריך הנ"ל, הברי פלוגתא עם מרן החזו"א הביאו ראיות מד' האחרונים שקדמו רבות בשנים להחזו"א ועם זאת הרב שך טען שהלכה כמותו.
האם אתה מכיר אחרונים מפורסמים וקדומים שלהדיא בדבריהם שלא כהחזו"א? אני מסופק אפילו אם יש ראיות ברורות מאחרונים כאלו. ועד כמה שאתה מדבר על ראיות, הרי יש ראשונים מפורשים כהחזו"א (מלבד נקודת ההיטפלות שהיא חידוש שלו, אבל לא על זה היה הוויכוח), והא גופא המחלוקת - איך לפסוק והאם יש ראשונים שחולקים ע"ז.במחילה מכבודך הרמבם ,היסוד עולם , בעל העיבור והדיין הישיש אותו מביא אומנם סוברים שקו התאריך בקצה מזרח אבל סוברים שקצה מזרח רחוק  יותר משמעותית מ-90 מעלות מירושלים. ומהרמבם ויסוד עולם מוכח שסברו שהוא בערך מקו אורך 150 מזרח עד סוף האיים האזוריים השייכים לפורטוגל. הפשטות בבעל המאור שהוא רואה בארץ ישראל  את קו התאריך ובכוזרי יש להסתפק האם בירושלים או קצה מזרח . בכל מקרה שניהם וכן גם הרן ששולח לבעל המאור וכן התשב"ץ למסקנתו  מציבים את ירושלים במרכז הפיזי של הישוב בקו הרוחב של ירושלים  ולכאורה מכוח זה מסיקים את דינם ואילו החזו"א ביודעו היטב שזה אינו נכון גאוגרפית בסטיה של 35 מעלות . מדבר מצד חשיבות ירושלים אבל לא היותה אמצע פיזי וממילא גם לא יכול להסיק דבריו מדבריהם. הנה כי כן אם ננקוט את שיטת החזו"א והסברו אין אף ראשון להדיא כדבריו ויש לפחות 4 לאו כדבריו . ועוד שהראשונים שלדינא יוצא כדבריו מהם מסתמכים לכאורה על טעות גאוגרפית משמעותית ביותר שהייתה ידועה בזמנם . וגם אם ניתן לתרץ דבריהם וכן לסתור את התירוץ הבעיה המרכזית היא שהם אפילו לא מקשים זאת.

הנקודה בה צדקו דברי החזו"א היא שרוב הראשונים נוקטים כדבר פשוט שקצה מזרח הוא קו התאריך ולכן השיטה העיקרית החולקת דחויה עוד יותר מדבריו . אבל קביעת ה-90 מעלות של קצה מזרח וקו הרוחב של א"י ממש לא מוסכמת והאמת שמסתמא לרוב השיטות בראשונים קו התאריך קרוב ל150 מזרח וכולל את יפן באותו צד כמו ישראל.

סבא אמר:
והיינו כי הרי פשטות הסוגיות נראה שנקטו שהעולם בכלל שטוח ולא עגול, וממילא לא שייכת כל כך השאלה, שבפשטות מאז שהשמש עלתה ממקום שהייתה מתחבאת בו בלילה [אם בחלוני רקיע אם מתחת לארץ כמו שחלקו בפסחים] מתחיל היום, ועיקר השאלה מתחילה כיוון שאנו יודעים שהעולם כדורי, ואין לך רגע ביממה שאין זריחה באיזה מקום ושקיעה במקום אחר, ובהכרח שצריך לקבוע מקום להתחלפות הימים, וממילא יש כאן שאלה השקפתית מה עושים לדבר שלכאו' לא שייך למראה עיני האמוראים [וכידוע שרבים מהאפיקורסים בשוגג או במזיד נפלו מסוגיות אלו]
הרז"ה ושאר הראשונים שבשיטתו (להחזו"א הם הריטב"א והר"ן) פירשו הסוגיות על זה, ובהכרח שלשיטתם הסוגיה הזו ידעה שהעולם עגול. ומלבד זאת, החזו"א לא ביסס את שיטתו עליהם אלא על העובדה שלדעתו ההנחה של קו התאריך בסוף היבשה הייתה מוסכמת על כל הראשונים והרז"ה וסיעתו רק לקחו אותה לפירוש הגמ'. והרי אם ננקוט בגמ' כדברי החולקים על הרז"ה, א"כ אין הגמ' עוסקת כלל בנידון קו התאריך וממילא אין שייך כלל מה האמוראים חשבו על כדור הארץ כי אין לנו מהם ידיעה בנידון.
סבא אמר:
וגם הראשונים שעסקו בזה הם לא אותם ראשונים שאנו שונים את דבריהם בענייני איסור והיתר, ויש לידע מה מקלם המדוייק, וכו' וכו',
רז"ה? ריטב"א? ר"ן? ראב"ד?

ולמרות הכל, ברור שהרב שך לא התכוון למשמעות הכוללנית של דבריו, אלא הכל תלוי במקרה ובנושא ובאישיים וכו'.

 
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א].
וידוע לי שגם האור לציון זיע"א אחז כך שקשה מאד לחלוק על החז"א, משום שדעתו נחשבת כאחד מגדולי האחרונים ממש.
זה קשת רחבה מכל הגוונים והעדות, לא עוד רק תלמידי החזו"א או אחייני החזו"א [כמרן שר התורה מרן החוט שני ומרן הגרח"ג ועוד].
מאידך מחריד לראות כמה תגובות בנוסח תמה ומצנן ובטענות שהם בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה של גדולי ישראל!
 

עתניאל בן קנז

משתמש רגיל
ישראל הכהן אמר:
מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א].
וידוע לי שגם האור לציון זיע"א אחז כך שקשה מאד לחלוק על החז"א, משום שדעתו נחשבת כאחד מגדולי האחרונים ממש.
זה קשת רחבה מכל הגוונים והעדות, לא עוד רק תלמידי החזו"א או אחייני החזו"א [כמרן שר התורה מרן החוט שני ומרן הגרח"ג ועוד].
מאידך מחריד לראות כמה תגובות בנוסח תמה ומצנן ובטענות שהם בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה של גדולי ישראל!

הסופרליטיבים לא הועילו לאף אחד, אולי לצורך שכנוע עצמי.
רבים מן גדולי ישראל ברשימתך, שאכן הפליגו במעלת וגדלות החזו"א, מכל מקום לגבי הפסקים [המחודשים דיליה] לא נקטו כמותו (אולי להחמיר בגנרטור בבני ברק מפני כבודו, והמשיכו להשתמש בחשמל במקומות אחרים). כגון האגרות משה, הרבי מבעלז, והאמרי חיים.
גם הרב אליישיב, בדברים שנגדו את מנהג ירושלים, לא מיהר לאמץ את פסקי החזו"א.
הערכה לגדלותו זה דבר אחד. וביטול גמור לכל חידושיו זה דבר אחר.
 

שלום23

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
הסופרלטיבים וכו'

כמדומה שראוי למחות על דברים אלו.

קיימת החובה!
אמנם לגוף הדברים יש לו נקודה מאד נכונה, שזה פשוט שגדלות האדם אינו עושה פסקותיו בלתי מעורערים, וכמו שהחזו"א חולק על פוסקים מדורות שלפניו, וכן מצינו בכל הדורות שלא נמנעו מלחלוק על פוסקים של דורות מלפניהם,

וידוע תשובת האג"מ לגבי בר פלוגתא של החזו"א.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
עתניאל בן קנז אמר:
ישראל הכהן אמר:
מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א].
וידוע לי שגם האור לציון זיע"א אחז כך שקשה מאד לחלוק על החז"א, משום שדעתו נחשבת כאחד מגדולי האחרונים ממש.
זה קשת רחבה מכל הגוונים והעדות, לא עוד רק תלמידי החזו"א או אחייני החזו"א [כמרן שר התורה מרן החוט שני ומרן הגרח"ג ועוד].
מאידך מחריד לראות כמה תגובות בנוסח תמה ומצנן ובטענות שהם בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה של גדולי ישראל!

הסופרליטיבים לא הועילו לאף אחד, אולי לצורך שכנוע עצמי.
רבים מן גדולי ישראל ברשימתך, שאכן הפליגו במעלת וגדלות החזו"א, מכל מקום לגבי הפסקים [המחודשים דיליה] לא נקטו כמותו (אולי להחמיר בגנרטור בבני ברק מפני כבודו, והמשיכו להשתמש בחשמל במקומות אחרים). כגון האגרות משה, הרבי מבעלז, והאמרי חיים.
גם הרב אליישיב, בדברים שנגדו את מנהג ירושלים, לא מיהר לאמץ את פסקי החזו"א.
הערכה לגדלותו זה דבר אחד. וביטול גמור לכל חידושיו זה דבר אחר.

לא יאומן כמה אפשר לסלף,
כתבתי מפורש כי ידעתי שיהיה חכם בעיניו שיכחיש,
שכל הגדולים נזהרו לפני שחולקים על החזו"א משום שהתייחסו אליו כאחד מגדולי ומיוחדי האחרונים!
וההתייחסות וההרגש לחזו"א היה אחרת מכל האחרונים.
וכמו שאמר הרב שך שאפילו רבים נגדו אין לו דין של יחיד.
 
שלום23 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
הסופרלטיבים וכו'

כמדומה שראוי למחות על דברים אלו.

קיימת החובה!
אמנם לגוף הדברים יש לו נקודה מאד נכונה, שזה פשוט שגדלות האדם אינו עושה פסקותיו בלתי מעורערים, וכמו שהחזו"א חולק על פוסקים מדורות שלפניו, וכן מצינו בכל הדורות שלא נמנעו מלחלוק על פוסקים של דורות מלפניהם,

וידוע תשובת האג"מ לגבי בר פלוגתא של החזו"א.


לא בלתי מעורערים. 

אולי אכתוב במילים קצרות הנעלנ''ד בענין החזו''א שאיני נמנה על חוגו ואף לא על עדתו.
כידוע היה החזו''א מתייגע בלימוד הגמרא על כלות כל הכוחות. והדברים ידועים. 

סבר כשיטת המהרש''ל הפר''ח הגר''א שההלכה וההנהגה חייבים לצאת מתוך הגמרא, ולכן כל הגישה שלו להכל הוא מתוך הגמ',  

המעיין בספריו יראה את עומד העיון העצום בכל חלק וחלק שבתורה ללא שיור, שהוא נדיר גם בהשוואה לדורות קודמים. כמו כן עסק גם בכל ההלכות שהתחדשו בדורנו והכל מתוך לימוד הש''ס שעליו סובב ספרו, כפי שמקפיד לכתוב נמצנו למדים וכו' וכו',וכעין לימוד רבינו הגריש''א כמפורסם.
צריך לקחת את זה בחשבון ואז להבין את הכותרת שבראש העמוד, בשגם החזו''א הוא בתרא והטעם שהלכה כתבראה מבואר בתוס' בפרק האיש מקדש (מה: ד''ה הוה). ולכן הסכימו על כלל זה כל הגדולים הבאים אחריו, גם מעדת החסידים המפוארה כנודע דעת מרנא השבט הלוי זללה''ה.
 
 

שלום23

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
שלום23 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
הסופרלטיבים וכו'

כמדומה שראוי למחות על דברים אלו.

קיימת החובה!
אמנם לגוף הדברים יש לו נקודה מאד נכונה, שזה פשוט שגדלות האדם אינו עושה פסקותיו בלתי מעורערים, וכמו שהחזו"א חולק על פוסקים מדורות שלפניו, וכן מצינו בכל הדורות שלא נמנעו מלחלוק על פוסקים של דורות מלפניהם,

וידוע תשובת האג"מ לגבי בר פלוגתא של החזו"א.


לא בלתי מעורערים. 

אולי אכתוב במילים קצרות הנעלנ''ד בענין החזו''א שאיני נמנה על חוגו ואף לא על עדתו.
כידוע היה החזו''א מתייגע בלימוד הגמרא על כלות כל הכוחות. והדברים ידועים. 

סבר כשיטת המהרש''ל הפר''ח הגר''א שההלכה וההנהגה חייבים לצאת מתוך הגמרא, ולכן כל הגישה שלו להכל הוא מתוך הגמ',  

המעיין בספריו יראה את עומד העיון העצום בכל חלק וחלק שבתורה ללא שיור, שהוא נדיר גם בהשוואה לדורות קודמים. כמו כן עסק גם בכל ההלכות שהתחדשו בדורנו והכל מתוך לימוד הש''ס שעליו סובב ספרו, כפי שמקפיד לכתוב נמצנו למדים וכו' וכו',וכעין לימוד רבינו הגריש''א כמפורסם.
צריך לקחת את זה בחשבון ואז להבין את הכותרת שבראש העמוד, בשגם החזו''א הוא בתרא והטעם שהלכה כתבראה מבואר בתוס' בפרק האיש מקדש (מה: ד''ה הוה). ולכן הסכימו על כלל זה כל הגדולים הבאים אחריו, גם מעדת החסידים המפוארה כנודע דעת מרנא השבט הלוי זללה''ה.
 

מסכים למש"כ,
אני רוצה לכתוב ע"מ שיסקלונו מה שאני הבנתי ממורי הוראות שלא שימשו בב"ב וכד' אלא בי-ם ובחו"ל, שכשיש דרך הפסק המקובל שנהגו דורי דורות, והחזו"א מחמיר, הם מסתמכים על הפוסקים הקודמים המפורסמים, ולאו דוקא שחולקים בדעת עצמם.
 

שלום23

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
עתניאל בן קנז אמר:
ישראל הכהן אמר:
מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א].
וידוע לי שגם האור לציון זיע"א אחז כך שקשה מאד לחלוק על החז"א, משום שדעתו נחשבת כאחד מגדולי האחרונים ממש.
זה קשת רחבה מכל הגוונים והעדות, לא עוד רק תלמידי החזו"א או אחייני החזו"א [כמרן שר התורה מרן החוט שני ומרן הגרח"ג ועוד].
מאידך מחריד לראות כמה תגובות בנוסח תמה ומצנן ובטענות שהם בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה של גדולי ישראל!

הסופרליטיבים לא הועילו לאף אחד, אולי לצורך שכנוע עצמי.
רבים מן גדולי ישראל ברשימתך, שאכן הפליגו במעלת וגדלות החזו"א, מכל מקום לגבי הפסקים [המחודשים דיליה] לא נקטו כמותו (אולי להחמיר בגנרטור בבני ברק מפני כבודו, והמשיכו להשתמש בחשמל במקומות אחרים). כגון האגרות משה, הרבי מבעלז, והאמרי חיים.
גם הרב אליישיב, בדברים שנגדו את מנהג ירושלים, לא מיהר לאמץ את פסקי החזו"א.
הערכה לגדלותו זה דבר אחד. וביטול גמור לכל חידושיו זה דבר אחר.

לא יאומן כמה אפשר לסלף,
כתבתי מפורש כי ידעתי שיהיה חכם בעיניו שיכחיש,
שכל הגדולים נזהרו לפני שחולקים על החזו"א משום שהתייחסו אליו כאחד מגדולי ומיוחדי האחרונים!
וההתייחסות וההרגש לחזו"א היה אחרת מכל האחרונים.
וכמו שאמר הרב שך שאפילו רבים נגדו אין לו דין של יחיד.
באמת לא יאומן.
תסביר לי מי סילף כאן כתבת "מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א]." וע"ז נסובו הדברים.
מכל מקום אשמח למראה מקום באג"מ להנ"ל (מ"מ התייחסתם לא היה כהרב שך, שנרי רבי מבעלז היה מגדולי המתירים של החשמל, וכן הגריש"א לא נמנע מלחלוק עליו במקום שהיה לפעמים)
 

יוסף ה'

משתמש ותיק
בחזרה לשאלת פותח האשכול,

נראה שהרב שך כדרכו להתוות קו ולחנך, ענה תשובות ספציפיות לאותם השואלים ולאותם המקרים ולא כהוראה כללית, על אף שאכן שאימרה מן הסתם נכונה לדעתו אך לא באופן גורף.

בעניין קו התאריך, כמדומני שהרבה מהמצויים בעניין סבורים שדברי החזו"א גם פשוטים בסברא וגם מוכחים מדברי הרז"ה (ואין חולק עליו בנקודה זו, כמו שהאריך החזו"א לבאר). החזו"אהאריך מאוד להסביר את כל העניין הזה, ונראה מדבריו שסבר שבמקרה הזה, החולק עליו טועה חמורות בהלכה פשוטה, וכך סברו עוד הרבה מגדולי בני ברק, ואף ה"שבט הלוי" כתב בעניין תשובה שבה נראה שברור שהחזו"א דיבר דברים פשוטים, אלא שמציין שמנהג המקום שם דלא כהחזו"א.

וכל מי שרוצה להבין למה יעיין פה
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
יוסף ה' אמר:
בחזרה לשאלת פותח האשכול,

נראה שהרב שך כדרכו להתוות קו ולחנך, ענה תשובות ספציפיות לאותם השואלים ולאותם המקרים ולא כהוראה כללית, על אף שאכן שאימרה מן הסתם נכונה לדעתו אך לא באופן גורף.

בעניין קו התאריך, כמדומני שהרבה מהמצויים בעניין סבורים שדברי החזו"א גם פשוטים בסברא וגם מוכחים מדברי הרז"ה (ואין חולק עליו בנקודה זו, כמו שהאריך החזו"א לבאר). החזו"אהאריך מאוד להסביר את כל העניין הזה, ונראה מדבריו שסבר שבמקרה הזה, החולק עליו טועה חמורות בהלכה פשוטה, וכך סברו עוד הרבה מגדולי בני ברק, ואף ה"שבט הלוי" כתב בעניין תשובה שבה נראה שברור שהחזו"א דיבר דברים פשוטים, אלא שמציין שמנהג המקום שם דלא כהחזו"א.

וכל מי שרוצה להבין למה יעיין פה
אין חולק עליו לעניין קו התאריך קצה מזרח אם אכן הוא אומר זאת אבל יש ויש חולקים מפורשים לעניין האם זה 90 מעלות מירושלים ועיין בדברי בארוכה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=5803&start=120
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יוסף ה' אמר:
בחזרה לשאלת פותח האשכול,

נראה שהרב שך כדרכו להתוות קו ולחנך, ענה תשובות ספציפיות לאותם השואלים ולאותם המקרים ולא כהוראה כללית, על אף שאכן שאימרה מן הסתם נכונה לדעתו אך לא באופן גורף.

בעניין קו התאריך, כמדומני שהרבה מהמצויים בעניין סבורים שדברי החזו"א גם פשוטים בסברא וגם מוכחים מדברי הרז"ה (ואין חולק עליו בנקודה זו, כמו שהאריך החזו"א לבאר). החזו"אהאריך מאוד להסביר את כל העניין הזה, ונראה מדבריו שסבר שבמקרה הזה, החולק עליו טועה חמורות בהלכה פשוטה, וכך סברו עוד הרבה מגדולי בני ברק, ואף ה"שבט הלוי" כתב בעניין תשובה שבה נראה שברור שהחזו"א דיבר דברים פשוטים, אלא שמציין שמנהג המקום שם דלא כהחזו"א.

וכל מי שרוצה להבין למה יעיין פה

הבעיה בענין קו התאריך היא לא שיש מחלוקת בין הראשונים, אלא שנראה שהראשונים - ובעיקר בעל המאור - לא ידעו את המציאות הגיאוגרפית, וכמו שכבר העיר בעל יסוד עולם. השאלה כאן היא מה עושים במקרה שהבנת הראשונים בגמ', או אפילו דברי הגמ' עצמה, מבוססים על טעות גיאוגרפית. החזון איש נוקט כדבר פשוט שלא תתכן טעות גיאוגרפית בדברי הראשונים, ולכן נוקט שעלינו לנהוג על פי דבריהם (וגם נדחק מאד כדי ליישב דבריהם עם המציאות). החולקים על שיטתו סבורים אחרת, ועל זה נסובה המחלוקת בענין קו התאריך. כלומר, המחלוקת היא לא בהלכה אלא בהשקפה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
שלום23 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
הסופרלטיבים וכו'

כמדומה שראוי למחות על דברים אלו.

קיימת החובה!
אמנם לגוף הדברים יש לו נקודה מאד נכונה, שזה פשוט שגדלות האדם אינו עושה פסקותיו בלתי מעורערים, וכמו שהחזו"א חולק על פוסקים מדורות שלפניו, וכן מצינו בכל הדורות שלא נמנעו מלחלוק על פוסקים של דורות מלפניהם,

וידוע תשובת האג"מ לגבי בר פלוגתא של החזו"א.


לא בלתי מעורערים. 

אולי אכתוב במילים קצרות הנעלנ''ד בענין החזו''א שאיני נמנה על חוגו ואף לא על עדתו.
כידוע היה החזו''א מתייגע בלימוד הגמרא על כלות כל הכוחות. והדברים ידועים. 

סבר כשיטת המהרש''ל הפר''ח הגר''א שההלכה וההנהגה חייבים לצאת מתוך הגמרא, ולכן כל הגישה שלו להכל הוא מתוך הגמ',  

המעיין בספריו יראה את עומד העיון העצום בכל חלק וחלק שבתורה ללא שיור, שהוא נדיר גם בהשוואה לדורות קודמים. כמו כן עסק גם בכל ההלכות שהתחדשו בדורנו והכל מתוך לימוד הש''ס שעליו סובב ספרו, כפי שמקפיד לכתוב נמצנו למדים וכו' וכו',וכעין לימוד רבינו הגריש''א כמפורסם.
צריך לקחת את זה בחשבון ואז להבין את הכותרת שבראש העמוד, בשגם החזו''א הוא בתרא והטעם שהלכה כתבראה מבואר בתוס' בפרק האיש מקדש (מה: ד''ה הוה). ולכן הסכימו על כלל זה כל הגדולים הבאים אחריו, גם מעדת החסידים המפוארה כנודע דעת מרנא השבט הלוי זללה''ה.
בעל אגרות משה בהחלט עונה על כל התיאור הנ"ל, והמעיין בספריו - הן באגרות משה ועוד יותר מכך בדברות משה - רואה עיון עצום בכל חלקי התורה באופן נדיר ביותר, ואסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ישירות מעיון בגמרא וראשונים. אלא שבעוד שספרי אגרות משה נתפרסמו בעולם, ובעיקר החלקים היותר נוגעים למעשה שלהם, ספרי דברות משה אינן מצויים כל כך, וגם היו לו פחות תלמידים (בודאי לא בא"י), וממילא הרבה מהלומדים פחות מודעים לגדלותו בתורה בכל חלקיה (לרבות קדשים וטהרות) ברמה שאיננה נופלת מזו של החזו"א.
אלא שכאמור, לבעל האג"מ אין חוג תלמידים ומעריצים שמשווקים את דמותו באגרסיביות (עם הצהרות שאסור לחלוק עליו ושהוא הכי גדול מכולם וכו'), הן בגלל שהיה במקום שהיו פחות תלמידים בדרגה שיכלו להתחמם לאורו כדבעי, והן בגלל המנטליות המתונה יותר של המקום בו הוא גר, ואכמ"ל.


אבל בר מן דין, הכותב מניח כהנחה פשוטה שקביעת ההלכה נעשית לפי גדלותו של הפוסק בידיעת התורה. אבל יש כמה מקורות המוכיחים לא כך, וכדוגמת רבי מאיר שלא פסקו הלכה כמותו משום שלא ירדו חביריו לסוף דעתו, או בית שמאי שהיו יותר חריפים מבית הלל אבל נקבעה הלכה כב"ה משום שהיו רבים יותר במספר, וזכו לכך משום ענוותנותם היתירה. ויש עוד הרבה מקורות לזה, ובכל הדורות היה המנהג כן. ואפילו הגר"א שאין חולק על גדלותו העצומה שהאפילה על רבים בדורות שלפניו, מ"מ בדרך כלל אין פוסקים בהכרח הלכה כדעתו, אפילו המשנ"ב שהיה מבני ליטא (אף שנותן לדעתו משקל גדול יותר), וכ"ש פוסקים מארצות אחרות. יש עוד אריכות בזה, אבל היסוד מבואר, שלא גדלות החכם קובעת את ההלכה כמותו.
 

עתניאל בן קנז

משתמש רגיל
ישראל הכהן אמר:
עתניאל בן קנז אמר:
ישראל הכהן אמר:
מדהים ומבהיל הלשונות הנדירים של גדולי ישראל כמרנן הרב שך האגרות משה הרבי מבעלז והרב אלישיב זיע"א ועוד. [האמרי חיים מויז'ניץ החליף לגנרטור בגלל דעת החזו"א].
וידוע לי שגם האור לציון זיע"א אחז כך שקשה מאד לחלוק על החז"א, משום שדעתו נחשבת כאחד מגדולי האחרונים ממש.
זה קשת רחבה מכל הגוונים והעדות, לא עוד רק תלמידי החזו"א או אחייני החזו"א [כמרן שר התורה מרן החוט שני ומרן הגרח"ג ועוד].
מאידך מחריד לראות כמה תגובות בנוסח תמה ומצנן ובטענות שהם בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה של גדולי ישראל!

הסופרליטיבים לא הועילו לאף אחד, אולי לצורך שכנוע עצמי.
רבים מן גדולי ישראל ברשימתך, שאכן הפליגו במעלת וגדלות החזו"א, מכל מקום לגבי הפסקים [המחודשים דיליה] לא נקטו כמותו (אולי להחמיר בגנרטור בבני ברק מפני כבודו, והמשיכו להשתמש בחשמל במקומות אחרים). כגון האגרות משה, הרבי מבעלז, והאמרי חיים.
גם הרב אליישיב, בדברים שנגדו את מנהג ירושלים, לא מיהר לאמץ את פסקי החזו"א.
הערכה לגדלותו זה דבר אחד. וביטול גמור לכל חידושיו זה דבר אחר.

לא יאומן כמה אפשר לסלף,
כתבתי מפורש כי ידעתי שיהיה חכם בעיניו שיכחיש,
שכל הגדולים נזהרו לפני שחולקים על החזו"א משום שהתייחסו אליו כאחד מגדולי ומיוחדי האחרונים!
וההתייחסות וההרגש לחזו"א היה אחרת מכל האחרונים.
וכמו שאמר הרב שך שאפילו רבים נגדו אין לו דין של יחיד.
אכן לא יאומן כמה אפשר לסלף!!!

אני מונה כאן רשימת כמה מחידושי החזו"א, ואמור נא לי, כמה מן הגדולים שינו את מנהגם בגללו?
החזו"א פסל/אסר מקוואות השקה.
החזו"א היה דעתו שצריך להחמיר פורים בבני ברק גם בט"ו
לאסור חשמל בשבת.
לפסול הסת"ם בצדיק ביו"ד הפוכים (כתב אריז"ל).
ועוד ועוד...

האם באמת כל הפוסקים/גדולי ישראל ביטלו את עצמם לשיטותיו?
הערכה בגדלותו לחוד, וביטול לתורתו לחוד.

ולא.
ניקח למשל. לא נראה שהשבט הלוי היה לו בעיה לחלוק על החזו"א יותר מעל המשנה ברורה, או על המג"א (להיפך הוא הנכון). למעט בדברים צבורים מפני כבודו. (ביודעי ובמכירי קאמינא).
מי שחי בבועה שלו, קשה לו להכיר שיש חיים מחוץ לבועה.
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
החזו"א לא פסל ולא אסר מקוה השקה אלא הכריע  ע"פ מה שבדק את המציאות, שבמקוה השקה אין מרווחים את שיטת הראב"ד וחידש שאולי אדרבה במקוה של זריעה מרווחים את שיטת הראב"ד, ועכ"פ לכו"ע אין הלכה כהראב"ד ורק מחמירים לכתחילה לעשות את הראב"ד כשאפשר, ואמנם החזו"א הנהיג לעשות מקוואות זריעה ולא השקה מסיבות נוספות, שחשש שיסתם החור של השקה ועוד חששות, ואכן דבריו לעשות רק מקוה של זריעה ולא מקוה של השקה לא נתקבלו, אבל משתדלים בהרבה מקמות לעשות גם וגם, ועכ"פ בין זריעה ובין השקה כשר לכו"ע ויש כאן רק שאלה של הנהגה
להחמיר פורים בט"ו בבני ברק החזו"א לא הורה אלא שנהג כן לעצמו, ובתחילה נהג כן בצינעא, ותלמדיו נהגו אחריו, אמנם חלק על המ"ב שפסק כברכ"י שסמוך ונראה לספק אינו צריך לעשות יומיים, אבל בבני יש צדדים נוספים לפטור
לפסול בצד"י הפוכה הוא חולק בזה על החת"ס והנב"י והרבנים שמנהג אבותיהם בצד"י הפוכה בודאי לא נהגו כמהו, ואלו שנהגו בכתב ב"י, אולי הקלו בשעת הדחק במזוזה או תפילין עם צד"י הפוכה כיוון שהנב"י והת"ס הקלו בזה, וגם שנהגו בזה חלק גדול מאוד מעם ישראל, [עדות המזרח והחסידים]
וא"א לתת בזה כלל, אלא כל נידון לגופו, ובודאי שאין החזו"א פוסק יחיד ואחרון שאין אחר דבריו כלום, וזה תלוי מה היה המנהג לפני החוז"א ומי נחלק על החזו"א ועוד שכל פוסק יש לו גם דעה לפי מה שעולה לו מברי הקדמונים בסוגיא, וגם תלמידי החזו"א בעצמם כהגר"נ קרליץ והגר"ח גריינמן הכריעו במקמות שונים כדעת החולקים על החזו"א עכ"פ לחומרא,

אבל בודאי שלשיטת החזו"א משקל גדול בהלכה אצל פוסקי זמננו,
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
שלום23 אמר:
קיימת החובה!
אמנם לגוף הדברים יש לו נקודה מאד נכונה, שזה פשוט שגדלות האדם אינו עושה פסקותיו בלתי מעורערים, וכמו שהחזו"א חולק על פוסקים מדורות שלפניו, וכן מצינו בכל הדורות שלא נמנעו מלחלוק על פוסקים של דורות מלפניהם,

וידוע תשובת האג"מ לגבי בר פלוגתא של החזו"א.
בעל אגרות משה בהחלט עונה על כל התיאור הנ"ל, והמעיין בספריו - הן באגרות משה ועוד יותר מכך בדברות משה - רואה עיון עצום בכל חלקי התורה באופן נדיר ביותר, ואסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ישירות מעיון בגמרא וראשונים. אלא שבעוד שספרי אגרות משה נתפרסמו בעולם, ובעיקר החלקים היותר נוגעים למעשה שלהם, ספרי דברות משה אינן מצויים כל כך, וגם היו לו פחות תלמידים (בודאי לא בא"י), וממילא הרבה מהלומדים פחות מודעים לגדלותו בתורה בכל חלקיה (לרבות קדשים וטהרות) ברמה שאיננה נופלת מזו של החזו"א.

אלא שכאמור, לבעל האג"מ אין חוג תלמידים ומעריצים שמשווקים את דמותו באגרסיביות (עם הצהרות שאסור לחלוק עליו ושהוא הכי גדול מכולם וכו'), הן בגלל שהיה במקום שהיו פחות תלמידים בדרגה שיכלו להתחמם לאורו כדבעי, והן בגלל המנטליות המתונה יותר של המקום בו הוא גר, ואכמ"ל.
גם מרן הגרש"ז אויערבך עונה על כל הנ"ל, מעיין ומעמיק ור"י קול תורה, ופוסק אדיר.
וכן מרן הגרח"פ שיינברג ר"י תורה אור פוסק ולמדן ומעיין ענק, שאין לו יחצני"ם!
וכן מרן האור לציון ר"י פורת יוסף מעיין ועמקן בסדר גודל ופוסק דגול!
ויש גם את הרב אלישיב והציץ אליעזר ועוד ועוד.
אבל החזון איש שאני,
לא מפני שהם לא היו ענקים,
אלא אדרבא היו גדולי עולם, אבל החזו"א היה אדם חולני שמצעירותו לא היה לו שום עונג בעולם, כמו שמעיד בעצמו מלבד לעשות רצון הבורא,
אפילו חיי משפחה לא היו לו,
ילדים לא נולדו, ואשתו לא הייתה כ"כ ...
ומ"מ שכב על מיטתו ולא ידע מאומה מלבד הסוגיות,
לא עסקנות לש"ש,
אלא רק תורה לשמה בביתו,
כמו שמספרים על הגר"א. [אני לא אומר שדומים בהכל, אלא בענין זה שהסתגרו בבית כל היום והגו בתורה ללא שום הפסקה וקשר לעולם החיצון, מלבד סנדקאות שהחזו"א היה מגיע] 
וידוע שהיה צונח על הקרקע אם טעה בכמה רגעים וחישבן שיש לו עוד כוח ללמוד,
כמו כן היה יושן לפעמים עם רגליים על הכרית מאפיסת הכוח מעמל התורה.

ולכן זכה לדברים הרבה ולהשגות, כמו שהיה הולך ברחוב ופתאום הרגיש היכן דיברו בלימוד, וגם שמעוהו אומר תתוקן נשמה פב"פ, שהיו באות אצלו נשמות לתיקון. גם כל יום התגלגלו אצלו כידוע מופתים ורוח הקודש, כמסופר הרבה במעשה איש ועוד. 
ולכן הרב שך אמר מה שאמר. ולכן אמר ר"א מבעלזא שהלכה כמותו בכל מקום, ועוד, כל מה שהביאו.
אין זה אומר שאי אפשר לחלוק עליו, אבל צריך לדעת את כוחו.
מה לעשות אבל כל זה דברים נכונים וברורים ומוסכמים.
ואמר אחד מהגדולים שאפילו לכתוב ס"ק אחד מתוך רבבות בכל התורה של החזו"א לא יכולים עשרה גדולים לכתוב!
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אבל בר מן דין, הכותב מניח כהנחה פשוטה שקביעת ההלכה נעשית לפי גדלותו של הפוסק בידיעת התורה. אבל יש כמה מקורות המוכיחים לא כך, וכדוגמת רבי מאיר שלא פסקו הלכה כמותו משום שלא ירדו חביריו לסוף דעתו, או בית שמאי שהיו יותר חריפים מבית הלל אבל נקבעה הלכה כב"ה משום שהיו רבים יותר במספר, וזכו לכך משום ענוותנותם היתירה. ויש עוד הרבה מקורות לזה, ובכל הדורות היה המנהג כן. ואפילו הגר"א שאין חולק על גדלותו העצומה שהאפילה על רבים בדורות שלפניו, מ"מ בדרך כלל אין פוסקים בהכרח הלכה כדעתו, אפילו המשנ"ב שהיה מבני ליטא (אף שנותן לדעתו משקל גדול יותר), וכ"ש פוסקים מארצות אחרות. יש עוד אריכות בזה, אבל היסוד מבואר, שלא גדלות החכם קובעת את ההלכה כמותו.



מה שכתבת לגבי הגר"א זה לא נכון
כי המשנ"ב כמעט ואינו מצוי שפוסק לקולא כנגד הגר"א [וודאי לא בדאורייתא]
אבל יתירה מכך המקומות שהמשנ"ב פוסק דלא כהגר"א הוא
כאשר דעת הגר"א הוא נגד כולם [ולפעמים גם נגד ראשונים]
אבל במקום שהדברים שקולים וודאי שמכריע כהגר"א
וגם במקומות שהגר"א נגד כולם בדאורייתא לעולם לא פסק להקל כנגד הגר"א
ובדרך כלל גם בדרבנן
 
הוזכרו כאן מופתים. בלא קשר לשם שהוזכר, שמתי לב שככל שהמופת יותר גדול כך הספר פחות מוסמך. מה הפשט בזה? אולי נושא לאשכול נפרד.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
ולכן זכה לדברים הרבה ולהשגות, כמוש היה הולך ברחוב ופתאום הרגיש היכן דיברו בלימוד, וגם שמעוהו אומר תתוקן נשמה פב"פ, שהיו באות אצלו נשמות לתיקון. גם כל יום התגלגלו אצלו כידוע מופתים ורוח הקודש, כמסופר הרבה במעשה איש ועוד. 
ולכן הרב שך אמר מה שאמר. ולכן אמר ר"א מבעלזא שהלכה כמותו בכל מקום, ועוד, כל מה שהביאו.
אין זה אומר שאי אפשר לחלוק עליו, אבל צריך לדעת את כוחו.

אתה הארכת בתיאור הצדקות של החזו"א
והיותו בעל מופת ורוה"ק [אגב הסיפורים על מופתים ורוה"ק על החזו"א מצויים יותר בחוגים הרחוקים מתלמידי החזו"א 
ואילו אצל תלמידי החזו"א כמעט ואינו קיים [או שלא קיים בכלל]
אבל לא זו הסיבה שנתייחד החזו"א
אלא משום שליטתו בעיון ממצא [ולהבין מה זה "עיון" גם צריך ללמוד חזו"א] בכל התורה כולה [ואולי זה עצמו מופת גדול]
כולל כל הפרטים והפרטי פרטים כפי שיווכח המעי' בספריו [תלמידיו אומרים שהלימוד שלו בכל סוגיא היה הרבה יותר רחב מהספרים. והספרים הם המסקנות. אבל לנו די בעיון בספרים]
וזה ורק זה המדד שנוגע לגבי פסיקת הלכה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
(עם הצהרות שאסור לחלוק עליו

אני לא רוצה למדוד גדולי תורה וכמו שכתבתי לעיל
אבל אני שמעתי מכמה ת"ח שרחוקים מחוג חזון איש שהיו מפליאים על גדלותו של החזון איש הרבה יותר מגדולים מדורות עברו [הם דברו על השוואות מפורשות. לא על השמות שהזכרת. אלא אחרונים חשובים מדורות קודמים]
ואם תרצה תעיין בהקדמה לספר בית ישי של הרב שלמה פישר שוודאי הוא רחוק כהרחק מזרח ממערב מחוג תלמידי החזו"א
ותראה אשר כתב על החזון איש שהוא גדול האחרונים. וידוע גם דעתו האישית על החזון איש שמפליגו הרבה יותר מאחרונים קדומים וחשובים
והנה גם בין תלמידי החזון איש לא מדברים על החזון איש בצורה כזו אולי מכוח שמרנותם

ואני חושב שניתן גם לראות זה בספרים אבל בשביל זה צריך לעיין בספרייהם באופן קבוע ועל הסדר ועיון בכל פרט כי זה הצורה שבנויים ספריו.
 
איש ווילנא אמר:
אבל לא זו הסיבה שנתייחד החזו"א
אלא משום שליטתו בעיון ממצא [ולהבין מה זה "עיון" גם צריך ללמוד חזו"א] בכל התורה כולה [ואולי זה עצמו מופת גדול]



בטוח. להיות חזו''א זה מופת הרבה יותר גדול מכל המופתים שבספרים. כן, גם זה עם הציור של המוח למנתח.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ישראל הכהן אמר:

אתה הארכת בתיאור הצדקות של החזו"א
אבל לא זו הסיבה שנתייחד החזו"א
אלא משום שליטתו בעיון ממצא [ולהבין מה זה "עיון" גם צריך ללמוד חזו"א] בכל התורה כולה [ואולי זה עצמו מופת גדול]
כולל כל הפרטים והפרטי פרטים כפי שיווכח המעי' בספריו [תלמידיו אומרים שהלימוד שלו בכל סוגיא היה הרבה יותר רחב מהספרים. והספרים הם המסקנות. אבל לנו די בעיון בספרים]
וזה ורק זה המדד שנוגע לגבי פסיקת הלכה
החזו"א אחז שאין להפריד בין ת"ח לצדיק, כי יש קומה של אדם השלם.
והיה אומר שרואה מיד בכל ספר כמה ירא"ש היה למחבר!
המופתים והרוה"ק הם ודאי לא הסיבה אלא סימן!
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
ולכן זכה לדברים הרבה ולהשגות, כמו שהיה הולך ברחוב ופתאום הרגיש היכן דיברו בלימוד, וגם שמעוהו אומר תתוקן נשמה פב"פ, שהיו באות אצלו נשמות לתיקון. גם כל יום התגלגלו אצלו כידוע מופתים ורוח הקודש, כמסופר הרבה במעשה איש ועוד. 
ולכן הרב שך אמר מה שאמר. ולכן אמר ר"א מבעלזא שהלכה כמותו בכל מקום, ועוד, כל מה שהביאו.
אין זה אומר שאי אפשר לחלוק עליו, אבל צריך לדעת את כוחו.
מה לעשות אבל כל זה דברים נכונים וברורים ומוסכמים.
ואמר אחד מהגדולים שאפילו לכתוב ס"ק אחד מתוך רבבות בכל התורה של החזו"א לא יכולים עשרה גדולים לכתוב!
שקר וכזב. הלומד חצי סימן בדברות משה עומד משתומם הרבה יותר מאשר כמה סימנים בחזון איש (וכמובן אין בזה משום פיחות בגדלות החזו"א, המדובר רק על רמת העיון הניכרת בספר), וזה גם נכון בנוגע לשערי יושר. וזה רק מצד העיון והחשבון בכל פרטי הסוגיות, ועוד לא נכנסנו ללומדות שבזה נתייחדו ספרי הגר"ח ותלמידיו באופן מיוחד.

גם בנוגע לתיקוני נשמות ולמופתים יש לי כמה מעשיות מעניינות לספר לך על עוד כמה גדולים בדורינו... אבל המטרה סומנה כבר מראש, וממילא אין טעם להתווכח.

מה שרב גובריה דהחזו"א בו הוא השילוב של ההיקף והעיון בכל ענין בחלקי ההלכה של תורה שבע"פ, שבזה הוא יחיד ומיוחד מבין כל האחרונים. אבל אין זה אומר שהוא גדול יותר מכולם, כי גדלות בתורה פנים רבות לה, ובוודאי במה שנוגע לפסיקת הלכה, יש דברים אחרים שמכריעים כמו סברא ישרה, צורת חשיבה וכדומה. 

אמנם בלא"ה גדלות בתורה איננה המדד היחיד הקובעת את קבלת דברי הפוסק להלכה, וגם לא המדד העיקרי. היכולת לכוון לאמת איננה תלויה בחריפות וגאונות. כבר היו הרבה חכמי מדע גאונים עצומים שבדורות אחריהם נתברר על ידי חכמים פחותים מהם שטעו לחלוטין בהבנת המציאות, והדבר נכון גם בתחומי חכמה אחרים. אחד מהדברים שאפשר ללמוד מההיסטוריה האנושית הוא שגאונות וכשרון אינם ערובה לכוון לאמת, גם אם הם בהחלט מסייעים לזה.
כל זה בהנחה שהקובע בפסיקת הלכה היא היכולת לכוון לאמת השמימית, אבל האמת אינה כן כמבואר בגמרא.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הרבה יותר מאשר כמה סימנים בחזון איש

עכשיו אני משוכנע שלא למדת הרבה את תורת החזו"א 
וודאי לא באופן שיטתי ובצורה עיונית ללמוד סימן מתחילה ועד סוף [אגב באמת רוב העולם לא למד באופן שיטתי חזו"א משום הקושי והעמל שנצרך לזה] 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
הרבה יותר מאשר כמה סימנים בחזון איש

עכשיו אני משוכנע שלא למדת הרבה את תורת החזו"א 
וודאי לא באופן שיטתי ובצורה עיונית ללמוד סימן מתחילה ועד סוף [אגב באמת רוב העולם לא למד באופן שיטתי חזו"א משום הקושי והעמל שנצרך לזה] 
וכבודו למד סימן אחד בדברות משה מתחילה ועד סוף?


נ.ב. האמת היא שאין טעם להתווכח בענין זה, כי הרי השאלה איזה ערך לתת לאיזה ספר מתחילה מהשאלה מהי דרך העיון העדיפה. אצל אחד יסוד בהיר אחד של רבנו חיים הלוי עדיף עשרות מונים מעשר סימנים בחזו"א, ואצל השני ס"ק אחד בחזו"א עם "דינים העולים" עדיף מעשרה שטיקלאך של הגר"ח. יש מי שסבור שדעת החכמים הרבים המובאים בספר יביע אומר עדיפים פי כמה מהגיון של הגרש"ז או מ"רגשת לבי" של החזו"א ותלמידיו, ויש שאלו ואלו אינם נחשבים למאומה כנגד חשבון של רעק"א. 
בריסקאי אחד התבטא פעם בריתחה שהדפסת הגהות החזו"א על ספר חידושי רח"ה היא כמו להדפיס הערות של רב הונגרי על הספר הנ"ל... הערה זו היא אמנם חוצפה וגאווה, אבל היא מלמדת על הלך המחשבה של אנשים מחוגים שונים שהורגלו בדרך חשיבה שונה, וממילא בנתינת ערך שונה לחלוטין לסגנונות לימוד שונים. ודו"ק.

ואי אפשר שלא להזכיר מה שנתפרסם בשם אחד המספידים בהלויית הגר"ח גריינמן, שמזמן הרמב"ם עד החזו"א לא קם כהחזו"א, ואחרי החזו"א לא היה כהגרח"ג. כלומר כל חכמי ישראל מזמן הרמב"ם אינם נחשבים למאומה כנגד מעלת החזו"א ותלמידיו. זו השקפה שנובעת בבירור מהרגשת בעלות על האמת האבסולוטית של דרך הלימוד שהונחלה בבית מדרשו של החזו"א. (ועל הספד זה אמרו בבדיחותא שנשאל אותו מספיד האם הגרח"ג הגיע למעלת החזו"א, ואמר "אולי כהרשב"א, אבל חס ושלום שלא הגיע למעלת מרן זללה"ה...")
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
וכבודו למד סימן אחד בדברות משה מתחילה ועד סוף?

אני חושב שלמדתי בעבר 
אבל באמת אני מודה שלא למדתי הרבה [אבל אגרו"מ למדתי יותר. ובאופן כללי ספרי הגר"מ כתובים בבהירות ובהרחבה וקלים לקריאה. ואילו ספרי החזו"א כתובים בצמצום ובצורה קשה על הקריאה. כך שהם פחות נגישים למי שלא מגלה ענין מיוחד בהם] 
אבל שאר הספרים שמנית למדתי הייטב [והס' שער"י למדתי רובו ככולו וביסודיות וכך גם כמעט כל ספרי רה"י]

[ולא בחנם הרבה ת"ח הגיעו לאותו מסקנה. וכמו שציינתי למעלה. ולמשל הרב שלמה פישר כתב זאת בספרו שהחזו"א הוא גדול האחרונים אף שאינו חזונאישניק כלל. כפי שיראה בספריו] 

ולגבי שאר הדברים שכתבת 
זה גם מוכיח שלא למדת חזו"א כאילו שעיקר מעלת החזו"א מודגשת בדינים העולים 
בחזו"א מונח הרבה מאוד שיטות לימוד [שרובם לא מקובלים היום כי היום בישיבות הפן הלימודי היחידי הוא למדנות בסברות. ושגם בזה החזו"א שלם] ואפשר לומר שאחת מהם לא נעדרה 

אתה נכנסת לדיון אייזה דרך לימוד להעדיף 
ואני לא נכנס לדיון זה כלל ורוצה תעדיף דרכים אחרות על דרך החזו"א ואני מכיר דרכים שונות 
רק אני מתייחס לגבי ההתפעלות מהעיון שכתבת למעלה 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מבקש אמת אמר:
וכבודו למד סימן אחד בדברות משה מתחילה ועד סוף?

אני חושב שלמדתי בעבר 
אבל באמת אני מודה שלא למדתי הרבה [אבל אגרו"מ למדתי יותר] 
אבל שאר הספרים שמנית למדתי הייטב [והס' שער"י למדתי כולו וביסודיות וכך גם כמעט כל ספרי רה"י]

[ולא בחנם הרבה ת"ח הגיעו לאותו מסקנה. וכמו שציינתי למעלה. ולמשל הרב שלמה פישר כתב זאת בספרו שהחזו"א הוא גדול האחרונים אף שאינו חזונאישניק כלל. כפי שיראה בספריו] 

ולגבי שאר הדברים שכתבת 
זה גם מוכיח שלא למדת חזו"א כאילו שעיקר מעלת החזו"א מודגשת בדינים העולים 
בחזו"א מונח הרבה מאוד שיטות לימוד [שרובם לא מקובלים היום כי היום בישיבות הפן הלימודי היחידי הוא למדנות בסברות. ושגם בזה החזו"א שלם] ואפשר לומר שאחת מהם לא נעדרה 
אני למדתי חזו"א כמו רוב הלומדים, לא באופן שיטתי. גם את שאר הספרים לא למדתי באופן שיטתי. (באופן שיטתי קודם צריך לגמור בבלי ירושלמי מדרשים רמב"ם טושו"ע ונושאי כלים, לפני שאגיע לספרי אחרוני זמננו).

למיטב הבנתי ההתפעלות העיקרית מהחזו"א היא עומק העיון שלו בהיקף עצום בכל מקצועות התורה, מה שלא נמצא בשום ספר אחר מזה מאות שנים. אם הוא רק היה מדפיס את ספרו על סדר אחד או שנים בש"ס, או חלק אחד או שנים בשו"ע, אינני חושב שהיו כ"כ יוצאים מגדרם כמו עתה, שכותב על כל נושא שיש בכל הש"ס, הרמב"ם והשו"ע. זו תופעה בהחלט מפליאה וייחודית. 
אבל בלימוד הסוגיא גופא, אינני חושב שיש לו יתרון מוכח על פני הגרש"ש, שבונה יסודות בנויים היטב בהתבסס על כל סוגיות הש"ס העוסקות בנושא הנידון, או על פני הגר"ח שמחדש הגדרות נפלאות ובהירות, או על פני הגרש"ז שמתבסס מאד על דברי האחרונים ועל סברות הגיוניות וישרות, או הדברות משה שמחשבן סוגיות בגאונות עצומה בסגנון רעק"א. כמובן שמי שמתחבר לדרך לימודו של החזו"א יטען שזו הדרך האמיתית והנכונה, ורק זהו העיון הנכון והאמיתי, אבל מה לעשות לא כולם סבורים כך, ודעת הגר"ש פישר והמסכימים עם דעתו אינה ראיה על דעת כל הת"ח בעולם ממגוון חוגים וסגנונות שסבורים אחרת.

גם בקבלת חשיבות הפוסק יש עוד דרכים למדוד גדלות בתורה. יש שיעדיפו פוסק שפחות מתמצא בזרעים או בקידוש החודש אבל צורת חשיבתו יותר קרובה להגיון הישר או לחילופין להגדרות למדניות, או מכיוון אחר מי שיותר מתבסס על חשבון של מהלכים או יסודות בסוגיא. וזה עוד לפני העובדה שהחזו"א בהחלט חדשני בדרך לימודו ואינו מתחשב כ"כ בדברי האחרונים, מה שמבדיל בינו לבין המשנ"ב שהתקבל הרבה יותר בכלל ישראל.
וכל הנ"ל אינו מתייחס לנידון שהעליתי מקודם, שהגדלות התורנית של המחבר איננה הדבר היחיד שמודד את התקבלות פסקיו.

כדי שלא ישמע חלילה מהודעותי כאילו בכוונתי למעט מגדלות החזו"א, אדגיש כי אין בדברים כלל בכדי להמעיט מגדלותו העצומה שאין עליה עוררין, אלא רק להעלות ביקורת על הגישה המעניקה לו סמכות על כגדול יותר מכל האחרונים שכולם כאין נגדו ואין בכוחם לחלוק עליו וכדומה. הביקורת איננה רק מכיוון של "מי שמכם" אלא בעיקר מכיוון עניני, שנתינת סמכות העל מבוססת ביסודה על גישה לימודית מסויימת, שאיננה מוסכמת בהכרח על כולם. (ואגב, אפילו הגר"א - שגדלותו הייחודית איננה מוטלת בספק כלל - לא התקבל כסמכות על בקרב רוב כלל ישראל, ואפילו לא אצל כל בני ליטא. וזאת מהסיבה שהזכרתי, שגאונות תורנית יוצאת דופן איננה הקריטריון היחידי או אפילו העיקרי לקביעת הלכה).
 
 
חלק עליון תַחתִית