יושב אוהלים
משתמש ותיק
שאלה למומחים בכללי הדקדוק:
לפי הכלל בדקדוק שבאותיות ב-ג-ד-כ-פ-ת אם הם בראש המילה הם בדגש, חוץ מכשבאים אחרי האותיות א-ה-ו-י
קשה לי א"כ למה בכל ברכות המצוות אנו אומרים אשר קדשנו בְּמִצְוֹתָיו - בבי"ת דגושה, והרי הבי"ת הוא אחרי האות ו' של המילה 'קדשנו', ולכאורה איננה אמורה להיות דגושה.
וכן בברכות הנהנין, בורא פרי הגפן, ובורא פרי העץ, ובורא פרי האדמה, למה האות פ' דגושה, לכאורה כיון שהיא אחרי אות א' של המילה 'בורא' היא צריכה להיות רפויה ולא גדושה.
לפי הכלל בדקדוק שבאותיות ב-ג-ד-כ-פ-ת אם הם בראש המילה הם בדגש, חוץ מכשבאים אחרי האותיות א-ה-ו-י
קשה לי א"כ למה בכל ברכות המצוות אנו אומרים אשר קדשנו בְּמִצְוֹתָיו - בבי"ת דגושה, והרי הבי"ת הוא אחרי האות ו' של המילה 'קדשנו', ולכאורה איננה אמורה להיות דגושה.
וכן בברכות הנהנין, בורא פרי הגפן, ובורא פרי העץ, ובורא פרי האדמה, למה האות פ' דגושה, לכאורה כיון שהיא אחרי אות א' של המילה 'בורא' היא צריכה להיות רפויה ולא גדושה.