שאלה בענין הכלל בדקדוק לגבי דגש בבג"ד כפ"ת בראש מילה

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שאלה למומחים בכללי הדקדוק:
לפי הכלל בדקדוק שבאותיות ב-ג-ד-כ-פ-ת אם הם בראש המילה הם בדגש, חוץ מכשבאים אחרי האותיות א-ה-ו-י
קשה לי א"כ למה בכל ברכות המצוות אנו אומרים אשר קדשנו בְּמִצְוֹתָיו - בבי"ת דגושה, והרי הבי"ת הוא אחרי האות ו' של המילה 'קדשנו', ולכאורה איננה אמורה להיות דגושה.
וכן בברכות הנהנין, בורא פרי הגפן, ובורא פרי העץ, ובורא פרי האדמה, למה האות פ' דגושה, לכאורה כיון שהיא אחרי אות א' של המילה 'בורא' היא צריכה להיות רפויה ולא גדושה.
 

הכהן

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חוץ מכשבאים אחרי האותיות א-ה-ו-י
כשאין טעם מפסיק
לו היו טעמים בברכות, זה היה נראה לכאורה כך: אֲשֶׁ֤ר קִדְּשָׁנוּ֙ בְּמִצְווֹתָ֔יו ובברכת הנהנין: בּוֹרֵ֖א פְּרִ֥י הַגָּֽפֶן
יש כאן טעם מפסיק, ולכן יש דגש קל.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
יש כאן טעם מפסיק
איפה היית שם את ההפסיק, בין המילה קדשנו למילה במצוותיו, למה להפסיק שם, לכאורה זה רצף אחד של ענין אחד, וכן בבורא פרי, למה שיהיה מפסיק בין בורא לפרי??
 

HaimL

משתמש ותיק
כמדומני שהתימנים מברכים בורא פרי הגפן בפ"א רפויה (של המילה פרי), אבל ייתכן שאני טועה. כך, כמדומה לי, ששמעתי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
כמדומני שהתימנים מברכים בורא פרי הגפן בפ"א רפויה (של המילה פרי), אבל ייתכן שאני טועה. כך, כמדומה לי, ששמעתי.
למה רק בפרי הגפן ולא גם בפרי העץ ופרי האדמה?
ולמה א"כ אין התימנים אומרים קדשנו במצוותיו בבי"ת רפויה?
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
כמדומני שהתימנים מברכים בורא פרי הגפן בפ"א רפויה (של המילה פרי), אבל ייתכן שאני טועה. כך, כמדומה לי, ששמעתי.
למה רק בפרי הגפן ולא גם בפרי העץ ופרי האדמה?
ולמה א"כ אין התימנים אומרים קדשנו במצוותיו בבי"ת רפויה?
פשוט מאוד, מפני שפרי הגפן שמעתי, ואת האחרים לא שמעתי. אבל כדי להיות בטוח, אני צריך לבדוק את זה.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
איפה היית שם את ההפסיק, בין המילה קדשנו למילה במצוותיו, למה להפסיק שם, לכאורה זה רצף אחד של ענין אחד, וכן בבורא פרי, למה שיהיה מפסיק בין בורא לפרי??
טעמים מפסיקים בתוך משפט ולא רק בין משפטים.
אני אוהב להשתמש בפרשת השבוע:
וְ֠כִבֶּ֠ס הָֽאֹסֵ֨ף אֶת-אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת-בְּגָדָ֔יו
יש כאן משפט אחד, וטעם מפסיק בהַפָּרָה֙
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
וטעם מפסיק בהַפָּרָה֙
בברותי המוחלטת בענין אשאל למה זה נקרא "מפסיק", וכי אמור להיות הפסק (או איזשהו 'פסיק') בין המילים האלו? למה?
עיקר שאלתי הוא כדי להבין על סמך מה החלטת איך ואיפה להשים את הטעמים בנוסח הברכות.
 

הכהן

משתמש ותיק
אנסה להסביר מעט:

טעמי המקרא מתחלקים לשתי קבוצות, המכונות 'מלכים' (או 'טעמים מפסיקים') ו'משרתים' ('טעמים מחברים').

במבנה הטעמים, גם בתוך משפט, יש מפסיקים ומפסיקי מפסיקים, הרבה יותר מבשיטת הפיסוק המודרנית.

אם נקח הפעם פסוק אחר מפרשת השבוע:
קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן-הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת-הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת-בְּעִירָֽם:
זה פסוק די ארוך, שאי אפשר לקרוא אותו בנשימה אחת.
ננסה לחלק אותו לשנים:
קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו
וְהֽוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן-הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת-הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת-בְּעִירָֽם:

משפט ראשון המעשה שלך, ובמשפט השני בעצם התוצאה.

אבל המשפט הראשון עדיין ארוך, ולכן גם הוא מתחלק לשנים:
קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ
וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו


וגם זה עדיין ארוך וניתן לחלוקה:
קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה
וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ
(וגם את זה מחלקים)


הטעם על קַ֣ח הוא משרת=מפסיק, ואילו הַמַּטֶּ֗ה במלך=מפסיק.

בתוצאה הסופית יש לעתים ביטוי של שתי מלים המתחברות בטעם מפסיק (יתכן גם יותר), או אפילו מלה אחת.



 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
הטעם על קַ֣ח הוא משרת=מפסיק, ואילו הַמַּטֶּ֗ה במלך=מפסיק.
עד המשפט האחרון היה הכל די מובן, שמחלקים ומפסיקים בין חלקים ועניינים בפסוק, אבל איך תסביר למה לעשות טעם להפסיק בין קח להמטה, זה ממש המשך רצוף (בנשימה אחת).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
יש כאן טעם מפסיק, ולכן יש דגש קל.
אמת! והיינו טעמא דדגשוּת הבית של 'הרוצ֖ה בּתשובה'.​
ומאידך – רפוּת הבית של 'בשמים' בברכות הבשמים:
'בור֖א עצ֥י בשמים', 'בור֖א עשב֥י בשמים' ו'בור֖א מינ֥י בשמים'.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
טעות שלי...
הטעם על קַ֣ח הוא משרת=מחבר, ואילו הַמַּטֶּ֗ה במלך=מפסיק.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
טעות שלי...
הטעם על קַ֣ח הוא משרת=מחבר, ואילו הַמַּטֶּ֗ה במלך=מפסיק.

כן מסתבר כיון שההמשך מוכרח כדבר אחד, ולפי"ז יקשה שוב למה בבורא פרי או בקדשנו במצוותיו החלטת שיהיה בהם טעם מפסיק??
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
הכהן אמר:
יש כאן טעם מפסיק, ולכן יש דגש קל.
אמת! והיינו טעמא דדגשוּת הבית של 'הרוצ֖ה בּתשובה'.​
ומאידך – רפוּת הבית של 'בשמים' בברכות הבשמים:
'בור֖א עצ֥י בשמים', 'בור֖א עשב֥י בשמים' ו'בור֖א מינ֥י בשמים'.
אם מע"כ מסכים אתו אולי יואיל בטובו להסביר לי למה יהא בזה טעם מפסיק. 
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ואגב גררא: על אודות נוסח ברכת הארוסין ('מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין') מביא ב'חלקת מחוקק' (לד ב) משם ספר העיטור, שעיקר הנוסחא 'בקדושין', רק שהדייקנים קוראים הבי"ת רפה מפני שהיא סמוכה לאות ה"א, והסופרים טעו וכתבו 'וקדושין' בוי"ו.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אולי יואיל להסביר לי למה.
אמרינן בפרק במה אשה: ליגמר איניש (מה) והדר ליסבר (למה).​
ובכן, ראשית דבר נקח לדוגמה את הפסוק שציטט הכהן, ניתן אל־לב את שיטת הפיסוק של המקרא:​
קַח אֶת־הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה, אַתָּה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ,
וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע, לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו;
וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם, מִן־הַסֶּלַע,
וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה, וְאֶת־בְּעִירָם.
ונשננה ארבעין זמנין.
 
 
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
כמדומני שהתימנים מברכים בורא פרי הגפן בפ"א רפויה (של המילה פרי), אבל ייתכן שאני טועה. כך, כמדומה לי, ששמעתי.
למה רק בפרי הגפן ולא גם בפרי העץ ופרי האדמה?
ולמה א"כ אין התימנים אומרים קדשנו במצוותיו בבי"ת רפויה?
פשוט מאוד, מפני שפרי הגפן שמעתי, ואת האחרים לא שמעתי. אבל כדי להיות בטוח, אני צריך לבדוק את זה.



דעת הגר''י רצאבי בלשחן ערוך המקוצר ח''א סי' לה, וכן מצאתי בתכלאל המדעי, שגם פרי העץ הפ''א רפויה.
וכ''כ באור לציון ח''ב עמ' שה על כל בורא פרי, ושאין הפסק בין בורא לפרי כיון שלמילה בורא אין משמעות בפני עצמה.

מיהו באור תורה שנז מביא מהמדקדק הקדמון רבי שבתי סופר לומר בדג''ש, וכ''כ יבי''א ח''ט סי' כב והגרמ''מ באיש מצליח ווהרב אדיר עמרוצי תלמידו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה זה תשאל לשמי אמר:
מיהו באור תורה שנז מביא מהמדקדק הקדמון רבי שבתי סופר לומר בדג''ש, וכ''כ יבי''א ח''ט סי' כב והגרמ''מ באיש מצליח ווהרב אדיר עמרוצי תלמידו.
והדק"ל... ל מ ה ? ? ?
 

הכהן

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
כיון שלמילה בורא אין משמעות בפני עצמה.
מה זאת אומרת? בורא זה פועל. השאלה את מה הוא בורא? והתשובה - את פרי העץ.
 

אבי חי

משתמש ותיק
בענין במצוותיו

דעת הרוו"ה ע"פ המדקדקים הקדמונים [ר"י בן בלעם, ר"י קמחי, ועוד]
שכל ב' בתחלת מילה שתחחתיה שווא ואחריה מ', לעולם דגושה אפי' אם לפניה אות מאהו"י.
כמדומני שבדפוסים המצויים היום לא נקטו כן.

דוגמאות:
כי במקלי
יגילו במלכם
יהללו שמו במחול
רגלי עמדה במישור
 
הכהן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
כיון שלמילה בורא אין משמעות בפני עצמה.
מה זאת אומרת? בורא זה פועל. השאלה את מה הוא בורא? והתשובה - את פרי העץ.

צודק. אבל נראה שכוונתו שהברכה היא לא שו''ת (בורא, איזה בורא בורא פרי, איזה פרי פרי העץ) אלא ברכה לקב''ה שברא את פרי העץ. בדקתי שנית ולשונו היא 'שהרי המילה בורא אין לה משמעות בפני עצמה'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
יושב אוהלים אמר:
חוץ מכשבאים אחרי האותיות א-ה-ו-י
כשאין טעם מפסיק
לו היו טעמים בברכות, זה היה נראה לכאורה כך: אֲשֶׁ֤ר קִדְּשָׁנוּ֙ בְּמִצְווֹתָ֔יו ובברכת הנהנין: בּוֹרֵ֖א פְּרִ֥י הַגָּֽפֶן
יש כאן טעם מפסיק, ולכן יש דגש קל.
האם זה הטעם גם בשהכל נהיה בדברו?
 
 

הכהן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
בענין במצוותיו

דעת הרוו"ה ע"פ המדקדקים הקדמונים [ר"י בן בלעם, ר"י קמחי, ועוד]
שכל ב' בתחלת מילה שתחחתיה שווא ואחריה מ', לעולם דגושה אפי' אם לפניה אות מאהו"י.
כמדומני שבדפוסים המצויים היום לא נקטו כן.

דוגמאות:
כי במקלי
יגילו במלכם
יהללו שמו במחול
רגלי עמדה במישור

זה לא ענין של דפוסים מצויים. במסורת זה רפה (כך בבן אשר ומן הסתם גם בבן נפתלי)
 

אבי חי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אבי חי אמר:
בענין במצוותיו

דעת הרוו"ה ע"פ המדקדקים הקדמונים [ר"י בן בלעם, ר"י קמחי, ועוד]
שכל ב' בתחלת מילה שתחחתיה שווא ואחריה מ', לעולם דגושה אפי' אם לפניה אות מאהו"י.
כמדומני שבדפוסים המצויים היום לא נקטו כן.

דוגמאות:
כי במקלי
יגילו במלכם
יהללו שמו במחול
רגלי עמדה במישור

זה לא ענין של דפוסים מצויים. במסורת זה רפה (כך בבן אשר ומן הסתם גם בבן נפתלי)

זה כלל חסר הבנה לכאורה, שקשה לומר שהומצא אם לא כדי ליישב את המסורת, לא כך?
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
ליבי על @יושב אוהלים שעם כל המלל עדיין לא קיבל תשובה לשאלתו....
למה צריך להפסיק בין בורא לפרי?
באמת הוא מח' גדולה בין המדקדקים (אצל האשכנזים כמדומני למעט מחקרים בודדים כולם אומרים בדגש ואילו אצל התימנים כולם רפה ואצל הספרדים ידוע לי שנחלקו בזה המדקדקים) ולכאו' סברת האומרים רפה מובנת ע"כ אבאר את סברת האומרים בדגש
כיון שפרי הגפן הם בסמיכות לרוב סמיכות מקבלת לפניה הפסקה קלה להטעמת הסמיכות (תנסה לומר בורא, פריהגפן (ברציפות) מול בורא פריהגפן ותראה שההפסקה מטעימה היטב את הסמיכות)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
האם זה הטעם גם ב'שהכל נהיה בּדברו'?
שורת הדין נותנת שתהיה הבית הראשונה של 'בדברו' רפה (וכך היא מופיעה במשנה כת"י קאופמן), אך יש לשער כי קלקול השורה נובע מן הקושי שהיה לקדמונינו לבטא שלש אותיות רפות ברציפות.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הנה אני רואה שללא כוונה נכנסתי ל"פלונטר" גדול שיש אומרים ככה ויש אומרים ככה, ויש אומרים שצריך לומר ככה ולמעשה אומרים ככה, ולכן נראה לי שאני אפרוש מלחקור את הנושא, ואחזור להתלבש שוב בטלית של מסורת, שראיתי ושמעתי אצל רבותי ואבותי ואבות אבותי שכולם אמרו את כל המילים שנידונו בהם למעלה [במצוותיו, בדברו, פרי, בשמים, במלכם, במחול, וכו'] באות דגושה בתחילת המילה.
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הנה אני רואה שללא כוונה נכנסתי ל"פלונטר" גדול שיש אומרים ככה ויש אומרים ככה, ויש אומרים שצריך לומר ככה ולמעשה אומרים ככה, ולכן נראה לי שאני אפרוש מלחקור את הנושא, ואחזור להתלבש שוב בטלית של מסורת, שראיתי ושמעתי אצל רבותי ואבותי ואבות אבותי שכולם אמרו את כל המילים שנידונו בהם למעלה [במצוותיו, בדברו, פרי, בשמים, במלכם, במחול, וכו'] באות דגושה בתחילת המילה.

כנראה ט"ס
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
יושב אוהלים אמר:
הנה אני רואה שללא כוונה נכנסתי ל"פלונטר" גדול שיש אומרים ככה ויש אומרים ככה, ויש אומרים שצריך לומר ככה ולמעשה אומרים ככה, ולכן נראה לי שאני אפרוש מלחקור את הנושא, ואחזור להתלבש שוב בטלית של מסורת, שראיתי ושמעתי אצל רבותי ואבותי ואבות אבותי שכולם אמרו את כל המילים שנידונו בהם למעלה [במצוותיו, בדברו, פרי, בשמים, במלכם, במחול, וכו'] באות דגושה בתחילת המילה.

כנראה ט"ס

למה ט"ס??, המסורה שלנו הוא לומר יההלו שמו במחול, יגילו במלכם, ובורא מיני בשמים כולם בבי"ת דגושה, למרות שבאים אחרי אותיות אהי"ו.
 

אבי חי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבי חי אמר:
יושב אוהלים אמר:
הנה אני רואה שללא כוונה נכנסתי ל"פלונטר" גדול שיש אומרים ככה ויש אומרים ככה, ויש אומרים שצריך לומר ככה ולמעשה אומרים ככה, ולכן נראה לי שאני אפרוש מלחקור את הנושא, ואחזור להתלבש שוב בטלית של מסורת, שראיתי ושמעתי אצל רבותי ואבותי ואבות אבותי שכולם אמרו את כל המילים שנידונו בהם למעלה [במצוותיו, בדברו, פרי, בשמים, במלכם, במחול, וכו'] באות דגושה בתחילת המילה.

כנראה ט"ס

למה ט"ס??, המסורה שלנו הוא לומר יההלו שמו במחול, יגילו במלכם, ובורא מיני בשמים כולם בבי"ת דגושה, למרות שבאים אחרי אותיות אהי"ו.
מאד מעניין, בסידורים שאני ראיתי כולם בב' רפויה (חוץ מסידור הרוו"ה וכדומה),
בענין בורא מיני בשמים בכלל לא שמעתי על דעה אחרת.
 
 
חלק עליון תַחתִית