אמונה

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
[שכמו שכתב הרמב"ם הגילוי שהיה שם לא הותיר מקום לשום ספיקות],

וכן ברמב"ן בפרשת יתרו פרק יט' פסוק ט'
"בעבור ישמע העם בדברי עמך" וכו'
והנכון בעיני, שאמר, אני בא אליך בעב בהענן, שתגש אתה אל הערפל,בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי.

אני מבקש מחילה מהרב, המשתמש בכינוי 'סבא'.
יתכן שהגבתי בחריפות, ובלי פורפורציה.
כיון שהנקודה הזו שכתבת, כביכול אני מזלזל באמונת הפתי, היא אכן נכונה. אך לא זלזול מחמת התנשאות, או מחלוקת על הדרך של 'תמים תהיה ד' אלוקיך' אלא מחמת הכאב. שלרוב, אלו שמותחים עלי ביקורת בנושא זה, הם עצמם לא מבינים את הגדר ב'תמים תהיה אם ד' אלוקיך'.
כפי שעיני רואות, טעיתי. אתה לא מאלו.
אך יתכן שכאשר כתבת את שכתבת, יצאה לי כל המוגלה החוצה. אולי כיוון שלא ציפיתי שאפגוש כאן בביקורת זו.
ואני מבקש מחילה וסליחה מכבוד תורתו.
 

יצחק

משתמש ותיק
יש דבר נפלא במשך חכמה שהוא כותב ברגש עצום על החסד העצום שעשה עמנו ה' שפטר אותנו מחקירה פילוסופית (חוץ מהחכמים הגדולים טהורי הלב) עי"ז שאברהם אבינו כבר עשה לנו את העבודה ואנחנו מגיעים לשולחן ערוך בלי ספיקות בלי בעיות, הרי אם לא אברהם אבינו כל אחד מאיתנו היה צריך לעשות את זה וכמובן שהתוצאה היתה.. הוא כותב שם שהאושר הזה יכול למלא את האדם עד שלא ירגיש בכל הקשיים והצרות שיש בעולם הזה! איזה איש קדוש רבי מאיר שמחה, לא היו לו חיים קלים וזה היה התנחומים שלו.
באמת לא נשאר לנו מאברהם אבינו רק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט, כלומר המידות הטובות של אברהם אבינו רחמנים ביישנים וכו' לא החקירות שלו אפילו שבדורו של אברהם בטח הוא התפרסם יותר כפילוסוף מאשר כבעל מידות טובות (אנשי בית אברהם וכו') המידות הטובות שלו מן הסתם היו כתוספת מעלה לאיש חכם פילוסוף מפורסם בעל שיטה יחודית וכו'. אמנם הראשונים כותבים שהבסיס לחכמת היוונים באה מישראל אבל לא נראה שנשאר הרבה מזמן אברהם אבינו, מסתמא העיקר ממשה רבינו, אבל התכונות הטובות של האופי היהודי זה מאברהם אבינו. הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם.
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
תרשה לי לחלוק לחלוטין על דבריך "אבל לא נראה שנשאר הרבה מזמן אברהם אבינו, מסתמא העיקר ממשה רבינו" וכן "לא נשאר לנו מאברהם אבינו רק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט" ח"ו.

אני שומר על לשוני, מלצאת נגד דבריך, האם לחינם האריכה התורה בנסיונות אברהם אבינו? הרי כל סיפור אברהם אבינו הינה הדרכה ברורה ונוקבת, כיצד להאמין. כיצד לראות את הקב"ה.
אני כותב דברים סתומים, אך כל נסיון ונסיון של אברהם אבינו, עלינו להבינו. מה היה הנסיון בדיוק, מה היה שם בין הקב"ה לאברהם.
וכיצד זה משפיע עלינו.
ותרשה לי לחבר בין הפילוסופיה/האמונה של אברהם אבינו. לחסדיו.
שהרי בספר 'באמונתו יחיה' להרב וולבה זצ"ל הוא כותב, שהאמונה, מובילה לתיקון המידות. לא ניתן לתקן מידות ללא אמונה.
וזה כמו משוואה, מי שחי באמונה, אין מצב שהוא לא יהיה בעל מידות, ואין מצב שהוא לא יהיה בעל חסד.
ואם אנו רואים ליקויים, סימן שהאמונה לא ברורה.
(אל תכעסו עלי שהלכתי למחבר בן ימינו, דברים אלו מופיעים גם בראשונים)
למשל, הכעס הוא אחד משני דברים, שמהם צריכים להרחיק לקצה. ולא הולכים בדרך האמצע כבשאר המידות. כי 'כל הכועס כאילו עובד ע"ז', זה אמיתי, משום שמי שכועס, ודאי באותם רגעים אינו מאמין. וכאילו עובד ע"ז. שהרי על מי אתה כועס? האם זה לא הקב"ה שעומד מאחורי הכל?
 

שלום עולם

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
שלום עולם אמר:
כולנו בני אברהם יצחק יעקב
ואברהם אבינו ע"ה הוא ראש למאמינים על אף שהיה בית מדרשו של שם ועבר אך אאע"ה נקרא כך הוא נקרא גם ראשון למאמינים הוא ניתץ את האמונות כוזביות של נמרוד
וחיפש וחקר עד שנגלה אליו השי"ת ואמר לו 'אני בעל הבירה'
אז דבר ראשון הכל מתחיל מכאן! אח"כ הנחיל לבניו ובני בניו עד היום הזה
ומי שרוצה יכול להצטרף לנמרוד... :lol:
אמונת הייחוד הייתה עוד קודם, בזמן שם, נח, ואדם הראשון. א"כ מה הייחודיות של אברהם אבינו? (אולי שגילה הייחוד במקום של עכו"מ?).

כרגע אני לא בהבחנות אלה בדיוק,
אך מה שעולה לי מה שנראה על פניו הוא
שאברהם החל לגלות אלוקותו בעולם ויצא לרחוב והתווכח עם כל העולם ורצה להוכיחם שיש מנהיג לבירה וכל האבנים והפסלים (האלוקיות שלהם...) פה להם ולא ידברו עינים וכו'
מה שלא שמענו קודם ויתכן שקודם היו רק בתימ"ד של שם ועבר וסתר או איזה פינה
אבל אברהם התחיל לשפט את האמונה בבוי"ת על פני כל העולם כולו (אם איני טועה אז כל העולם היה בבבל)
 

שלום עולם

משתמש ותיק
אברהם העיברי אמר:
תרשה לי לחלוק לחלוטין על דבריך "אבל לא נראה שנשאר הרבה מזמן אברהם אבינו, מסתמא העיקר ממשה רבינו" וכן "לא נשאר לנו מאברהם אבינו רק למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט" ח"ו.

אני שומר על לשוני, מלצאת נגד דבריך, האם לחינם האריכה התורה בנסיונות אברהם אבינו? הרי כל סיפור אברהם אבינו הינה הדרכה ברורה ונוקבת, כיצד להאמין. כיצד לראות את הקב"ה.
אני כותב דברים סתומים, אך כל נסיון ונסיון של אברהם אבינו, עלינו להבינו. מה היה הנסיון בדיוק, מה היה שם בין הקב"ה לאברהם.
וכיצד זה משפיע עלינו.
ותרשה לי לחבר בין הפילוסופיה/האמונה של אברהם אבינו. לחסדיו.
שהרי בספר 'באמונתו יחיה' להרב וולבה זצ"ל הוא כותב, שהאמונה, מובילה לתיקון המידות. לא ניתן לתקן מידות ללא אמונה.
וזה כמו משוואה, מי שחי באמונה, אין מצב שהוא לא יהיה בעל מידות, ואין מצב שהוא לא יהיה בעל חסד.
ואם אנו רואים ליקויים, סימן שהאמונה לא ברורה.
(אל תכעסו עלי שהלכתי למחבר בן ימינו, דברים אלו מופיעים גם בראשונים)
למשל, הכעס הוא אחד משני דברים, שמהם צריכים להרחיק לקצה. ולא הולכים בדרך האמצע כבשאר המידות. כי 'כל הכועס כאילו עובד ע"ז', זה אמיתי, משום שמי שכועס, ודאי באותם רגעים אינו מאמין. וכאילו עובד ע"ז. שהרי על מי אתה כועס? האם זה לא הקב"ה שעומד מאחורי הכל?
בענין העשרה נסיונות של אאע"ה תנסה לבדוק אולי ברמב"ן מה מפרש בזה
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלום עולם אמר:
בענין העשרה נסיונות של אאע"ה תנסה לבדוק אולי ברמב"ן מה מפרש בזה

כשאני מעלה בתגובה שאלות בדרך של הוכחה לדברי, אלו שאלות שיש לי עליהם תשובות, השאלות נועדו למי שאני מגיב לו, שע"י שאני שואל ולו אין את התשובות, הוא מבין שיש לו מה לעיין. ומה שכתב כלל לא פשוט.
 

שלום עולם

משתמש ותיק
אברהם העיברי אמר:
שלום עולם אמר:
יתכן שאברהם אבינו ידע אבל אנו לא בדרגת אא"עה כמו גם לא של מרע"ה ואנו מאמינים להם
אם אם ידעו או האמינו? איני יודע מה שברור שעל השי"ת אי אפשר לעולם לומר יודעים מהו או מיהו, אדרבה זו פגיעה או אפי' כפי' לומ' כן,
ההמשך תלמד לבד, כרגע אני לא עוסק בזה ואין לי כח לזה עכשיו,
מקווה שעזרתי לך משהו או יותר,
אם זה עזר או קידם אותך אנא כתוב לי (או פרטי) אשמח לשמוע תגובתך לענין

אברהם הוא איש האמונה. והוא מנחיל לנו את האמונה.
האם נאמר עליו שהוא ידע ולא היה צריך להאמין? לשם מה עשרת הנסיונות?

בהחלט מועיל לי.
כונתי היתה להודעה זו שכתבת "לשם מה עשרת הנסיונות?"
רק ראיתי עוד פעם עשרת הנסיונות בהודעה האחרונה ונזכרתי באחת ההודעות ששאלת את זה זה גם היה בדרך של הוכחה?
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלום עולם אמר:
כונתי היתה להודעה זו שכתבת "לשם מה עשרת הנסיונות?"
רק ראיתי עוד פעם עשרת הנסיונות בהודעה האחרונה ונזכרתי באחת ההודעות ששאלת את זה זה גם היה בדרך של הוכחה?

ראשית כל, נוודא. שאנו דוברים אותה השפה. 'הוכחה' לא 'תוכחה'.

שנית, ודאי, זו לא שאלה שאני שואל מחוסר ידע. וכבר הבאתי חלק מתשובה לשאלה זו בדף הקודם של הנושא. ציטטתי שם מספר העקידה.
אברהם לא ידע, הוא הגיע לאמונה כפילוסוף. ושם נגלה עליו בעל הבירה. וכבר ידע אותו בידיעה אישית. ואז 'אמונתו' (הידיעה) באה לידי שלב הבא, שזה ללכת ללא עוררין, וביטול כל המוחין מול רצונו יתברך. (ודאי שאנו לא בדרגת אברהם אבינו, אך אנחנו קיבלנו 'ידיעה' במעמד הר סיני.)
ואלו היו עשרת הנסיונות. כמו שכותב במורה נבוכים שהנסיון היה כדי להוציא מן הכח אל הפועל. את אמונת אברהם.
ואני אזכיר שהעליתי את דברי העלי שור בסיכום פרקי האמונה "התחלתה - בהסתר, וסופה - גילוי. ראשיתה - לקבל ולסמוך, אחריתה - לדעת ולראות"

וסליחה, כעת אני עובר שוב. זה לא בתור הוכחה, אלא בתור, 'לפי דבריך, נא באר לי דבר זה'. כלומר: דבריך לא נראים.
 

אברך כולל

משתמש רגיל
הרמב"ן בסוף פרשת בא ובפרשת יתרו ועוד וכן החינוך בהקדמה ועוד הרבה ראשונים דיסוד האמונה היא להאמין במה שקיבלנו איש מפי איש עד אבותינו יוצאי מצרים שראו בממו עיניהם את הניסים ושהוא יתברך יחיד ושולט בכל ומשדד המערכה כרצונו ואף אחד לא מיחה בידו וראו במעמד הנבחר איך שהקב"ה מדבר עם משה והוא נביא ה' .
בענין חקירה המחלוקת בזה אם יש חיוב לחקור ממצות וידעת היום וגו' אבל זה קשור למצות אנכי.
ועי' בספר תפלה למשה על תהילים לבעל הישמח משה קפיטל סב שהאריך ע"פ הרמב"ם שכל ישראל מוטבע האמונה בליבם ועיקר המצוה היא לא לעשות או לקרוא וכו' דברים שהם
נגד ומחלישים האמונה עי"ש ותמצא נחת
 

סבא

משתמש ותיק
לחברים הנכבדים, מבקשי האמת הע"י, כבר עשרות בשנים שמטרידה אותי מאוד קושיה גדולה הנוגעת לפרשיות אלו, ולנושא אשכול זה, והיא-
כתב הרשב"א סוף תשובה תקמ"ח וז"ל וישראל נוחלי דת האמת בני יעקב איש אמת כלו זרע אמת [highlight=yellow]נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה חקירה אחר חקירה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם[/highlight]. ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת והעד הנאמן באהבת עם אלהי אברהם דרך האמת ולהרחיקם. אף המסופק ענין משה עם ישראל שהיו פרוכי עבודה קשה ונצטוה משה לבשרם. ועם כל זה אמר [highlight=yellow]הן לא יאמינו לי[/highlight] והוצרך לכמה אותו'. וזה אות אמת על עמנו עם ה' שלא להתפתות בדבר עד עמדם על האמת בחקירה רבה חקירה גמורה עכ"ל. הרי מבואר [highlight=yellow]ששבח גדול הוא לישראל שלא קיבלו והאמינו בלי שיהיה הדבר ברור אצלם במאה אחוז.[/highlight]
וכ"כ בחלק ד' תשובה רל"ד וז"ל האחד שממנו למדו האבות שלא [יתפתו] אחר הדברים שיכנס בהם שום ספק עד שיבחנוהו [הרבה] שאין בו צד פקפוק אלא האמת. והוא שהי' משה נביא האמת עליו השלום מסתפק אם יאמינו לו אף על פי שהוא בא לבשרם להצילם מן העבודה הקשה. כאמרו לא יאמינו לי. וכלל הענין ההוא לפי שידענו[highlight=yellow]שלא יאמינו רק בדבר אמתי והכרחי אין בו שום צד פקפוק[/highlight]. וע"כ אף כשהגדיל ה' לעשות הנפלאות והנוראות במצרים עד שהוציאם בזרוע נטויה ובמוראים גדולים. עוד הוצרך להוציא הפקפוק מלבבם מפני שכל מה שנעשה במצרים אפשר שנתפשטו בהם או מקריים טבעים או עניני החרטומים. ולפיכך לא האמינו במשה אמונה מוחלטת עד עמדם בקריעת ים סוף, יורה על זה מה שאמר שם ויאמינו בה' ובמשה עבדו. ותרגם המתרגם ובנביאות משה עבדיה. שזה באמת נמלט מטבע המקריים שאין הים נקרע במקרה בלילה אחד ובבקר ישוב לאיתנו. וזה הוציא מלבבם הפקפוק, אמנם לשעתם. וכו', ואמנם אף לאחר קריעת ים סוף נכנס עוד בלבם (ספקו) צד פקפוק אולי משה לבד שהיה חכם מכל האדם ומכל מי שקדמו ידע לעשות כן והם לא יבחינוהו. וחזרו עוד להמשך אחר הספק והפקפוק. ומעתה לא נשאר להם שום בחינה בנבואת עשה זולתי שיגיעו הם בעצמם לענין נבואי להוציא מלבם כל פקפוק. וזה היה במעמד הנכבד ההוא [א"ה היינו מעמד הר סיני] ונתאמת האמת [ונצדק] קודש עכ"ל.

וקשה מאוד שהרשב"א תשובה תי"ח כתב בזה"ל [highlight=yellow]כי העם היה בזמן ההוא בתכלית הרוע והקלקול ברעותם ואמונתם[/highlight]. מפני גדולם בארץ הכופרים הרעים שהיו ראשי העבודות הנכריות בימים ההם. כמו שהעיד הכתוב ואת כל חכמת מצרים, עד שאדון הנביאים הסתפק בתחלת כל המעמדות הנכבדים אם יקבלו העם אמונת מציאות השם ואמונת אפשרות הנבואה. אמר תחלה על ספוקם במציאות האל יתברך ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואמר שנית [highlight=yellow]בספוקם בנבואה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'[/highlight] עכ"ל. הרי שמה שלא האמינו היה מחמת קלקולם הגדול. וכן באמת מוכח ממה שלקה משה בצרעת על שחשד כך את בני ישראל, ומשמע שגנאי הוא לישראל לומר עליהם שלא יאמינו, [ובאמת הסברא בזה קשה למה שיאמינו לכל מי שיבוא ויטען שלו נראה ה'],
ואיך נוכל ליישב זאת עם דבריו בשתי המקומות דלעיל, אשר ברור מילל ששבח גדול לעם ישראל שלא רצו להאמין.
מאוד אודה למי שיישב לי קושיה זו, שקשה לי עשרות בשנים כאמור.
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה מעניינת שאל סבא.
האם זה נסיון לאתגר?
לוקח את האתגר. ;)

כא' טבת 13:15.
אם זו שאלה שמעסיקה אותך שנים. מה אומר?
לשונו של מי ציטטת בתשובה תי"ח? הרשב"א?
גם אם זה היה לשון הרשב"א. יש לי ישוב לדבר.
ומפאת קוצר הזמן, אסתפק במה שהעליתי.
בהמשך בעז"ה. איישב את שעלה על ליבי.
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לשאלתו של סבא.
מלבד שבתשובה תי"ח, אין זה לשונו של הרשב"א שם.
יש לי ישוב אחר בעניין, ישוב שהוא יסוד והוא מורכב.
אולי ארחיב אותו בל"נ בהמשך. שבאותו עניין יכול להיות גם חסרון, וגם מעלה. ויש דוגמאות לכך.
אך כיון שראיתי היום ספורנו בפרשת השבוע.
אני חייב להעלות אותו ולתרץ דרכו, את מה שסבא העלה כשאלה.
מבאר הספורנו מה בין מופת לאות, מופת בא להעיד על המשלח. אות בא להעיד על השליח. (שהוא אכן בא בשמו של מי שהשליח טוען ששלחו)

עם ישראל היו בדרגה נמוכה, מכדי להאמין בד' מיד. והוצרכו ל'מופת'.
ועם ישראל שבח להם, שהם אינם פתאים, והם דרשו עוד ועוד 'אותות', כדי להאמין בשליח.
לא כל אחד שבא למכור להם דת, ירוצו אחריו.
והרשב"א בתשובה תקמ"ח, זה הנושא שם, לא להאמין לבשר ודם, שטוען שיש לו יכולות.
 

סבא

משתמש ותיק
אברהם העיברי אמר:
לשונו של מי ציטטת בתשובה תי"ח? הרשב"א?.
מן הסתם התכוונת שלא הבאתיו עם כל ההקשר מסביב, אז הנה בבקשה [העתקתי מפרויקט השו"ת, בהעתק הדבק, כך שאין מקום לטעויות אא"כ במקור]-
וכל טוב שהטיב לנו השם או ייטיב אמנם הוא בזכות האבות ר"ל אברהם יצחק ויעקב. וזהו שרש שהתורה כלה תלויה עליו. זהו תורף דבריו וזה אמת מפורסם מאד. כי תחלת הישועות הכוללות שחדשתם ההשגחה באומתנו הנבחרת היא יציאת מצרים כמו שמפורסם לכל אדם. ובו נאמר (שמות ב' כ"ד) ויזכר אלהים את בריתו את אברהם וכו'. וכ"נ =וכן נאמר= (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר. וזכר היותר מתאחר בזמן תחלה מפני יתרון קורבתו לנו. כי מיעקב לא יצאה אומה בלתנו כמו מיצח'. ולא מיצחק כ"א אדום ומאברהם ישמעאל ובני קטורה הפלגשים שהם אומות עצומות עוד היום. והכונה בזכירת הבריתות האלה כי העם היה בזמן ההוא בתכלית הרוע והקלקול ברעותם ואמונתם. מפני גדולם בארץ הכופרים הרעים שהיו ראשי העבודות הנכריות בימים ההם. כמו שהעיד הכתוב ואת כל חכמת מצרים עד שאדון הנביאים הסתפק בתחלת כל המעמדות הנכבדים אם יקבלו העם אמונת מציאו' השם ואמונת אפשרות הנבואה. אמר תחלה על ספוקם במציאות האל יתברך ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. [highlight=yellow]ואמר שנית בספוקם בנבואה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'[/highlight]. ואחר צאת הפעל ההוא הגדול אל השלמות אמר על התחדש להם שתי האמונות בחיוב מהמופתים החזקים והנפלאים שראו בעיניהם ויאמינו בה' ובמשה עבדו. הנה לא היו אם כן ראויים עם קלקולם הגדול לתשועה הגדולה ההיא לולי זכות האבות. וגם בתלונותם במדבר התחייבו פעמים רבות הכלייה הגמורה לולי שמירת ההבטחות הקדומות וכן בכל הדורות.
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
אברהם העיברי אמר:
לשונו של מי ציטטת בתשובה תי"ח? הרשב"א?.
מן הסתם התכוונת שלא הבאתיו עם כל ההקשר מסביב, אז הנה בבקשה [העתקתי מפרויקט השו"ת, בהעתק הדבק, כך שאין מקום לטעויות אא"כ במקור-

אין לי את הרשב"א כעת לפני. אך תשובה תי"ח. זה מכתב שנשלח לרשב"א. זה לא הרשב"א.
אך אכן, אותו כותב, כפי שאתה מעלה, הוא מתייחס לשני האמונות.
 

סבא

משתמש ותיק
מעניין-
בא אברך לפני מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א והושיט לו פתקה, בה התאונן
על כי יש לו ספיקות באמונה.
הגיב רבנו בתקיפות - שלא כדרכו – ואמר: "כנראה שאינך לומד תורה!"
התפלא האברך ואמר: "אני לומד".
שאלו רבנו: "מתי אתה לומד?", והלה השיב – "בסדר א' ובסדר ב', וגם בסדר ג'".
הוסיף מרן ושאלו: "מה אתה לומד כעת?", וענה האברך: "קדשים".
ועדיין לא נחה דעת רבנו ושאלו שאלה מהגמ' בזבחים, אי מפגלין בהקטרת
אימורין, והלה ידע לענות.
אמר לו רבנו: "כנראה אינך חושב בלימוד. תהיה שקוע בלימוד, לא יהיו לך
שאלות כאלו!".
ואח"כ הסביר רבנו, שמי שיושב ולומד בהתמדה כראוי לא יתכן שיהיו לו
שאלות באמונה!
(ע"פ מנחת תודה)
מקור: עלון הפותח בכל יום; דרשו
 

קלוגער

משתמש חדש
מה זה נקרא ספיקות באמונה?
אם יש מנהיג לבירה כו"ע מודי דמי שיש לו ספק בזה הרי הוא חולה בנפשו
אם יש שכר ועונש הוא מסתפק נו ואז הולך וחוטא כי יש לו ספק הרי זה טיפש ומתחייב בנפשו כי הוא לוקח סיכון על הצד שיש עונש שהולך להישרף בגהינום בע"ה ובע"ה ח"ו
מה הוא מסתפק אם תורה מן השמים יש הוכחות ברורות שכתובות בתורה דברים שרק מי שברא את העולם יכל לכתוב אותם וברגע שהתורה מן השמים ...
ומה יש להסתפק איזה גאווה טיפשית בלב המסתפק הרמב"ם שהיה חכם עצום ומפורסם גם בגויים לא הסתפק ואתה מסתפק גדולי עולם שבדורינו וקצת בדור הקודם שזוכרים אותם שהיה להם כשרונות אדירות ומוחות חריפים שאין בדורינו כאלו לא הסתפקו והודו שהם מאמינים בלב שלם ואפ' במצבים קשים יותר מאיתנו ואנחנו נסתפק??????????????
מקווה שעניתי לעניין
 

סבא

משתמש ותיק
אברהם העיברי אמר:
לשאלתו של סבא.
מלבד שבתשובה תי"ח, אין זה לשונו של הרשב"א שם.
יש לי ישוב אחר בעניין, ישוב שהוא יסוד והוא מורכב.
אולי ארחיב אותו בל"נ בהמשך. שבאותו עניין יכול להיות גם חסרון, וגם מעלה. ויש דוגמאות לכך.
אך כיון שראיתי היום ספורנו בפרשת השבוע.
אני חייב להעלות אותו ולתרץ דרכו, את מה שסבא העלה כשאלה.
מבאר הספורנו מה בין מופת לאות, מופת בא להעיד על המשלח. אות בא להעיד על השליח. (שהוא אכן בא בשמו של מי שהשליח טוען ששלחו)

עם ישראל היו בדרגה נמוכה, מכדי להאמין בד' מיד. והוצרכו ל'מופת'.
ועם ישראל שבח להם, שהם אינם פתאים, והם דרשו עוד ועוד 'אותות', כדי להאמין בשליח.
לא כל אחד שבא למכור להם דת, ירוצו אחריו.
והרשב"א בתשובה תקמ"ח, זה הנושא שם, לא להאמין לבשר ודם, שטוען שיש לו יכולות.
איך אפשר לומר שמשה טען שבני ישראל לא יאמינו במשלח, והרי כתוב להדיא בפסוק הן לא יאמינו לי וכו' [highlight=yellow]כי יאמרו לא נראה אליך ה'[/highlight]!
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
איך אפשר לומר שמשה טען שבני ישראל לא יאמינו במשלח, והרי כתוב להדיא בפסוק הן לא יאמינו לי וכו' [highlight=yellow]כי יאמרו לא נראה אליך ד'

לימדו אותי, כאשר מישהו שואל אותך שאלה, ואין לך מה להשיב, תחזיר לו את השאלה.
אני מחזיר אליך את השאלה. רק אני אסייע ואתן לך מקור לתירוץ הדברים.
וזה הנוסח:
עד שאדון הנביאים הסתפק בתחלת כל המעמדות הנכבדים אם יקבלו העם אמונת מציאו' השם ואמונת אפשרות הנבואה. אמר תחלה על ספוקם במציאות האל יתברך(שמות ג' יג') ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואמר שנית בספוקם בנבואה (שמות ד' א') והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'.

זה מופיע ברשב"א תשובה תי"ח, התנצלות מאת ר' ידעיה הפניני לרשב"א.
במחשבה שניה, אני מוסיף חוץ ממקורות הפסוקים, את הטקסט בשמות בצורה רחבה.
שמות ג' יג'
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יז וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ. יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ וגו'
שמות ד' א'
א וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'. ב וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה', מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה. ג וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו. ד וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. ה לְמַעַן יַאֲמִינוּ, כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.


"והעמק במילים ותלמדם מילה מילה, וכאשר תבוא בקרבך הרוח, אז תבינם. וסוד גדול יש בדבר, והמשכיל בדברים ידום, והמבין בדברים יחכים, וזה לך האות בבוא הסוד בקרבך, רעדה תאחזך, ופניך כגוון השמש בעת רדתה, בימי החום, ודע, שמעת תבין הדבר, לא יסור ממך, וקניין נצח קניינך. רק הבט אל תוכך, ואל תפחד" (אגרת השלכ"פ חלק רוח ונשמה)
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
לא קראתי הכל, אבל תסביר לי מה שאלתך, מה זו אמונה? אמון אתה כן יודע מה זה? אז אמונה היא בעצם הפועל של 'אמון'.
עכשיו השאלה שלך אמונה במה?
באלוקים= אמון מוחלט באלוקים, שזה אומר אמון בתורתו, אמון בנביאיו, אמון בחכמיו. ואיך מגיעים לזה ע"י אימון...
כידוע שכל הי"ג עיקרים מתחלקים לשלשה חלקים (ספק העיקרים מרחיב בזה). כמו כן ידוע מה שביאר בזה מרן הגר"ח מבריסק ובנו מרן הגרי"ז.
הרעיון של אמונה, הוא שככל שאתה מעמיק בה, העניין נעשה פשוט יותר, כי ככל שתרחיב אצלך את תחושת האמון, ממילא הבטחון האישי ברעיון העובר בראשך יתחזק ויתעצם, ומכאן גם הלשון אימון, כי אמון מגיע ע"י אימון, מכיון שאין לנו וויכוח כל כך שהכל ממנו, אלא שהעבודה שלנו היא האימון באמון הזה, ומכאן אולי מגיע הרעיון שיסד מרן האבי עזרי בשם מרן הגרי"ז כמדומני שבמקום שנגמר השכל מתחילה האמונה, כי ככל שתעמיד בה וההכרה השכלית תגבר, כך תרחק ממך האמונה כי חוסר האמון יוקטן, וממילא תוגבר הידיעה השכלית, ונקודת האמונה תנסוק עוד עד למעלה.
ושמעתי ממרן הגראי"ל זצוקללה"ה שבכל היד החזקה לא מוזכרת המילה 'אמונה' אלא 'ידיעה' והוא מתאים אם דברי מרן הגרא"מ שך זצוקללה"ה הנ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
סבא אמר:
איך אפשר בלי להזכיר שאלת הרב שך בהלכות תשובה עמוד מ"א-
והנה מאז ומתמיד הייתי מתפלא למה מכנים למצווה זו אמונה, הרי בפשוטו, זהו מהמושכלות הראשונות, שאי אפשר לעולם בלא מנהיג. וגם מבשרי אחזה אלוקי, והחכמה הנפלאה שבכל יצור קטן, אין להעריך, ומכל שכן החכמה ביצירת האדם, ואיך אפשר שכל זה הוא בלא מנהיג? והרי הרמב"ם כתב שיש מצווה: 'לידע את ה'' – הרי שזו ידיעה – ובכתוב נאמר: 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים', ולמה זה נקרא אמונה? אמונה ובספר המצות במצוה א' כתב היא הציווי אשר צונו בהאמנת האלהות ושאלתי את זאת למרן הגאון הגדול רבי יצחק זאב סאלאווציק זצק"ל, ואמר לי שגם הוא עמד ע"ז ושאל זאת לאב הגר"ח זצק"ל ואמר לו שודאי עד כמה ששכל האדם מגעת הוא מושכל ואין זו אמונה, והיא ידיעה, אבל חוב האמונה מתחיל ממקום שכלה שכל האדם, והסביר לעצמו הענין ששכל האדם הלא מוגבל הוא בזמן ובמקום, ומה שהוא למעלה מן הזמן והמקום כבר אין לו מושג, ועצמותו של הקב"ה הוא למעלה מן הזמן והמקום, שאין שם מקום לשכל האדם אז חלה עליו חובת האמונה עכ"ל.
כעת ראיתי קטע מקונטרס שמסתובב באינטרנט, האם זו אמת או שגם זה מעשה ידי המזייפים הידועים?
הרב שניידר.jpeg
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
'סבא' יקר

אין אפשרות לצטט כ"כ הרבה מהאמור לעיל אבל חוששני שיש דרך פשוטה יותר

כשבאים לברר נושא ביהדות כדאי להבין קודם את פירוש המילה

מה הפירוש אמונה זה לא מלשון אינפורמציה וידע

יש אמת ויש אמונה
אמת זה ידע היסטורי שנכלל בזה ידיעת ההיסטוריה של בריאת העולם ויציאת מצרים ומתן תורה וגם גויים יודעים את זה ורק חצופים מתכחשים לזה בדיוק כמו שמכחישים שואה
(וזה אולי נכלל באנוכי אשר הוצאתיך אך ראה סמ"ק שלומדים מזה עניין ציפית לישועה ופירושו ברשי ציפית לדברי הנביאים)

ויש אמונה שפירוש הדבר אימון בניית מערכת אימון בין האדם לבורא שהתוכנית מתנהלת לפי האמת הזאת (אמונה מלשון אימון או סמיכה כמו ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש)
והמקור של מצוה זאת לפי רמח"ל מוידעת היום והשבות אל לבבך
עד כאן כותרת מדברים ששמעתי מהרב אריה שפירא מהרובע
 

סבא

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יש אמת ויש אמונה
אמת זה ידע היסטורי שנכלל בזה ידיעת ההיסטוריה של בריאת העולם ויציאת מצרים ומתן תורה וגם גויים יודעים את זה ורק חצופים מתכחשים לזה בדיוק כמו שמכחישים שואה
(וזה אולי נכלל באנוכי אשר הוצאתיך אך ראה סמ"ק שלומדים מזה עניין ציפית לישועה ופירושו ברשי ציפית לדברי הנביאים)

ויש אמונה שפירוש הדבר אימון בניית מערכת אימון בין האדם לבורא שהתוכנית מתנהלת לפי האמת הזאת (אמונה מלשון אימון או סמיכה כמו ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש)
והמקור של מצוה זאת לפי רמח"ל מוידעת היום והשבות אל לבבך
עד כאן כותרת מדברים ששמעתי מהרב אריה שפירא מהרובע
לכאו' זהו דלא כביאור החזו"א על אמונה ובטחון, שהאמונה הוא הידיעה והביטחון הוא היישום בפועל, ולדבריך, האמונה עצמה היא כבר יישום בפועל, והיינו בניית מערכת אימון.
 
חלק עליון תַחתִית