ח"ו - רש"י יבמות נד

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רש"י מסכת יבמות דף נד עמוד ב
אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו.

לשון ח"ו שכ' כאן רש"י נראה תמוה, להכניס בתוך ביאור ענין הלכתי טהור (שאחות אב אינו ודאי) לשון ח"ו, ולא זכור לי כעי"ז בשום מקום ברש"י.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
אגב אורחא, מעניין, לגבי הלשונות 'חס ושלום' ו'חס וחלילה', בדקתי לאחרונה (כמה שידי מגעת) ומצאתי, שבלשון חז"ל הן בגמרא והן במדרשים (חוץ ממדרש אגדה -בובר) מופיע רק 'חס ושלום', והלשון 'חס וחלילה' לא מופיעה מעולם.

וכמו"כ בראשונים כמעט לא מופיעה הלשון 'חס וחלילה' (לעומת מאות ואלפי פעמים לשון חס ושלום), מצאתיה פעם אחת בשו"ת הרשב"א, אבל בתוך דברי חכם ששלח אליו. וכן פעם אחת במרדכי, ופ"א ברמב"ן בחקתי, וכן פ"א בתשובות הגאונים. (באבודרהם יש כמה פעמים הפוך -'חלילה וחס').

ולמיעוט הפעמים נראה שהי' כתוב במקומות אלו ח"ו בר"ת ובטעות פתחו ל'חס וחלילה'.

ומסתבר א"כ שהיא לשון מאוחרת יותר, אולי רק בסוף תקופת הראשונים?

ולשון רש"י (בראשית מד,ז) חלילה לעבדיך - חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:

ובאמת לשון 'חס ושלום' ברורה יותר, מאחר ששני המילים בעלי משמעות אחת, כעין תפילה שחס (רחמים) וכן שלום מאת ד' יהי עלינו מעשות זאת. משא"כ 'חס וחלילה' מורכב מב' משמעויות, חס היינו כלשון תפילה, ו'חלילה' ל' גנאי. (ואונקלוס כמובן לא התכוון לתרגם המילה ממש אלא למשמעותה כמו במקומות רבים כידוע).
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
אגב אורחא, מעניין, לגבי הלשונות 'חס ושלום' ו'חס וחלילה', בדקתי לאחרונה (כמה שידי מגעת) ומצאתי, שבלשון חז"ל הן בגמרא והן במדרשים (חוץ ממדרש אגדה -בובר) מופיע רק 'חס ושלום', והלשון 'חס וחלילה' לא מופיעה מעולם.

יעקב עציון כתב כך (מתוך: https://www.safa-ivrit.org/writers/etsion/halila.php):

הביטוי 'חס וחלילה' השגור בפינו אינו מתועד במקורות הקדומים. נראה שמדובר בהכלאה של הביטוי החז"לי 'חס ושלום' עם המילה המקראית חלילה, שהמילה חס היא כאמור תרגומה. ממתי החלו לומר "חס וחלילה"? יצחק גלוסקא, שכתב בכתב העת 'סיני' בשנת תשמ"ו מאמר על הביטוי "חס ושלום", סבור שהראשונים להשתמש בביטוי היו דוברי היידיש, "שנהגו לשלב בלשונם צורות לשון וביטויים מן המקרא ומן הספרות התלמודית כאחד, ומדיבור זה עבר לשמש בלשון ימינו". ייתכן שסייעה לדחיקת הצירוף "חס ושלום" העובדה שהוא אינו מובן לדוברים באופן פשוט, כפי שמעידות מחלוקות החוקרים על מקורו עד ימינו אנו.
 
קדמא ואזלא אמר:
רש"י מסכת יבמות דף נד עמוד ב
אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו.

לשון ח"ו שכ' כאן רש"י נראה תמוה, להכניס בתוך ביאור ענין הלכתי טהור (שאחות אב אינו ודאי) לשון ח"ו, ולא זכור לי כעי"ז בשום מקום ברש"י.
אני זוכר מקום שרש''י מדבר על איסורי עריות וכתב 'רשע זה' אף שאין לזה קשר ישיר לביאור הגמרא. לא מצאתי כעת. אולי אחרים יזכרו.
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
רש"י מסכת יבמות דף נד עמוד ב
אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו.

לשון ח"ו שכ' כאן רש"י נראה תמוה, להכניס בתוך ביאור ענין הלכתי טהור (שאחות אב אינו ודאי) לשון ח"ו, ולא זכור לי כעי"ז בשום מקום ברש"י.
אני זוכר מקום שרש''י מדבר על איסורי עריות וכתב 'רשע זה' אף שאין לזה קשר ישיר לביאור הגמרא. לא מצאתי כעת. אולי אחרים יזכרו.
 
רש"י מסכת יבמות דף י עמוד א
היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת - לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה.
 
יואל נהרי אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
רש"י מסכת יבמות דף נד עמוד ב
אחות אם ודאי - קרובתו אבל אחות אב שמא ח"ו אין זה אביו.

לשון ח"ו שכ' כאן רש"י נראה תמוה, להכניס בתוך ביאור ענין הלכתי טהור (שאחות אב אינו ודאי) לשון ח"ו, ולא זכור לי כעי"ז בשום מקום ברש"י.
אני זוכר מקום שרש''י מדבר על איסורי עריות וכתב 'רשע זה' אף שאין לזה קשר ישיר לביאור הגמרא. לא מצאתי כעת. אולי אחרים יזכרו.
רש"י מסכת יבמות דף י עמוד א
היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת - לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה.
תודה! משום מה חיפשתי רק במכות ולא מצאתי. שכוייעח.
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
יואל נהרי אמר:
אגב אורחא, מעניין, לגבי הלשונות 'חס ושלום' ו'חס וחלילה', בדקתי לאחרונה (כמה שידי מגעת) ומצאתי, שבלשון חז"ל הן בגמרא והן במדרשים (חוץ ממדרש אגדה -בובר) מופיע רק 'חס ושלום', והלשון 'חס וחלילה' לא מופיעה מעולם.

יעקב עציון כתב כך (מתוך: https://www.safa-ivrit.org/writers/etsion/halila.php):

הביטוי 'חס וחלילה' השגור בפינו אינו מתועד במקורות הקדומים. נראה שמדובר בהכלאה של הביטוי החז"לי 'חס ושלום' עם המילה המקראית חלילה, שהמילה חס היא כאמור תרגומה. ממתי החלו לומר "חס וחלילה"? יצחק גלוסקא, שכתב בכתב העת 'סיני' בשנת תשמ"ו מאמר על הביטוי "חס ושלום", סבור שהראשונים להשתמש בביטוי היו דוברי היידיש, "שנהגו לשלב בלשונם צורות לשון וביטויים מן המקרא ומן הספרות התלמודית כאחד, ומדיבור זה עבר לשמש בלשון ימינו". ייתכן שסייעה לדחיקת הצירוף "חס ושלום" העובדה שהוא אינו מובן לדוברים באופן פשוט, כפי שמעידות מחלוקות החוקרים על מקורו עד ימינו אנו.
אגב, מה שמובא שם בשם ד"ר חנוך קוהוט ממש מגוחך. דברי הבל.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
מענין לענין, לא הבנתי מה כוונת רש"י "ויש"ר כח"ו" ?

רש"י מסכת כריתות דף טו עמוד א
ואית ספרים דכתיב בהו הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות - ובערוה אחת מיירי לשון נקייה הוא ויש"ר כח"ו.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
בלדד השוחי אמר:
מענין לענין, לא הבנתי מה כוונת רש"י "ויש"ר כח"ו" ?
ראה ערוך לנר:
ומה שכ' ויישר כחו אפשר שאין זה מלשון רש"י רק המסדר דבריו הוסיף זה:
בדבריו מקודם שם נראה שיתכן שגם מש"כ 'לשון נקיה הוא' הוא מהמסדר דבריו.
אבל לא כ"כ הבנתי מה זה ה'מסדר דבריו' הזה? ועל מה הייש"כ?
 
חלק עליון תַחתִית