אגב אורחא, מעניין, לגבי הלשונות 'חס ושלום' ו'חס וחלילה', בדקתי לאחרונה (כמה שידי מגעת) ומצאתי, שבלשון חז"ל הן בגמרא והן במדרשים (חוץ ממדרש אגדה -בובר) מופיע רק 'חס ושלום', והלשון 'חס וחלילה' לא מופיעה מעולם.
וכמו"כ בראשונים כמעט לא מופיעה הלשון 'חס וחלילה' (לעומת מאות ואלפי פעמים לשון חס ושלום), מצאתיה פעם אחת בשו"ת הרשב"א, אבל בתוך דברי חכם ששלח אליו. וכן פעם אחת במרדכי, ופ"א ברמב"ן בחקתי, וכן פ"א בתשובות הגאונים. (באבודרהם יש כמה פעמים הפוך -'חלילה וחס').
ולמיעוט הפעמים נראה שהי' כתוב במקומות אלו ח"ו בר"ת ובטעות פתחו ל'חס וחלילה'.
ומסתבר א"כ שהיא לשון מאוחרת יותר, אולי רק בסוף תקופת הראשונים?
ולשון רש"י (בראשית מד,ז) חלילה לעבדיך - חולין הוא לנו, לשון גנאי. ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:
ובאמת לשון 'חס ושלום' ברורה יותר, מאחר ששני המילים בעלי משמעות אחת, כעין תפילה שחס (רחמים) וכן שלום מאת ד' יהי עלינו מעשות זאת. משא"כ 'חס וחלילה' מורכב מב' משמעויות, חס היינו כלשון תפילה, ו'חלילה' ל' גנאי. (ואונקלוס כמובן לא התכוון לתרגם המילה ממש אלא למשמעותה כמו במקומות רבים כידוע).