הרב
@אליעזר ג
למדתי בעבר את כל הסוגיות עליהם דברת
יש כאן שאלה של גישה, אני סבור , וכן נראה לי שסברו גדולי ישראל בדור שעבר [אולי למעט החזו"א ובית מדרשו] שחסר דת שונה מהותית מאדם שחונך על דת מוטעית וממילא אינו דומה כלל לקראים וכותים שכפירתם נחשבת לשגגה
ומה שהכירו העולם היהודי לא עזר להם כיון שהם סברו שהם צודקים בדתם משא"כ חסר דת
מזיד עניינו מי שעובר עבירה בידיעה הרי
במקום ששורש העברה היא הכפירה עלינו לדון האם כופר בידיעה או לא ואם נכריע שכן הרי ביחס לכפירה מזיד הוא
לעניין שם מומר עיקר הנידון אינו העברות שעושה בכפירתו אלא הכפירה עצמה ונכונתו לכפור עד כדי שמעשיו מושפעים מכפירתו ללא התחשבות בדת
קראים וכותים שונים מהותית כיון ששם גם כפירתם נחשבת שגגה וכן תינוק שנשבה באופן שאנו מכיר ישראל ודתם כפירתו שגגה היא
ונדמה לי שכמעט כל החילונים מכירים ישראל ודתם ורובם במצב המחייב אותם לבודקה ואין שוגים בדת אחרת
וממילא בכפירתם מזידים וכיון שעומדים בכפירתם עד כדי נכונות לעשיית מעשים מחמתה זה גדר מומרים
איני יודע איך למדת באגרו"מ שמדבר על דווקא על עדות
נכון שזה עיקר הנושא בתשובה שם אבל הדגשתי לעיל בתו"ד
כי בתוך דבריו כותב להדיא את שתי הנקודות שהדגשתי לעיל
ולתועלת העניין אעתיק לשונו הנצרך
"וגם אין להחשיבם כלל כתינוק שנשבה מאחר שרואין הרבה שומרי תורה מצוות וגם עיין ברדב"ז שסובר כי כמעט ליכא דבר כזה" עכ"ל
ועוד כתב "רק לעניין מעלין מסתבר שעדיפי מעכו"מ וכו' מאחר דחזינן כפירה מחשיבה ליצא מכלל ישראל משום שאינו מחזיק בדת ישראל לכן כ"ז שוטעה אינו בכלל ישראל"
ועיין עוד באבה"ע ב כ שהאריך לבאר עניין חומר חילול שבת שכיון שיש כאן הוכחה על הכפירה זה מחשיב מומר
ואין אנו צריכים שום הוכחות של כפירת החילונים ואם מעשיהם מוכיחים הרי קיימי בכפירה במעשה
ומה שאתה טוען שהאגרו"מ דבר על חילונים ודימה אותם לקראים הרי אתה הופך את האגרו"מ לשוטה מופלג
כיון שהרי איש לא הוכיח את החילונים ומצד שיש הרבה ישראלים הרי בזמן הקראים היה יותר ומה רצה האגרו"מ?
ע"כ שהוא ס"ל שחלוקים החילונים מהקראים וכנ"ל רק דמה את עיקר העניין שמציאות שמקבילה לתוכחה מועילה וכמו שכבר ביארתי פעמים רבות
שאדם חסר דת הנמצא במקום שיש הרבה ישראלים שומרי תורה הרי הוא כלאחר תוכחת הרדב"ז
מה שכתבת שחרדי שפקר אינו מומר אינני חושב שמוסכם אפי' על תלמידי החזו"א
[אולי הגריג"א ס"ל כן בחידושו הגדול בדרכי החינוך ונ"ל שהוא דעת יחיד ממש בעניין
ואל תביא לי ראיות מכאלה שסברו שראוי לקרב נושרים
דלית מאן דפליג שיתכן שזו דרך מועילה ע"מ לקרבם ויש לרחם עליו ולנסות לקרבו בנסיונו הגדול
אבל כמעט לכו"ע מומר הוא ואינו תינוק שנשבה]
לטעון שמי שכופר הוא יותר טוב ממי שאינו הוא נ"ל דבר שהוא נגד השכל
אף שאין הנידון כלפי עונש
כיון שהנידון הוא בהגדרת השייכות לכלל ישראל ומי הגדיל בניתוקו לא יתכן שיהיה יותר טוב מי שלא הגדיל כ"כ בנתוקו
וידועים מעשים על פסקים של רבנים שבכה"ג במיתתם לובש לבנים וכו'
וכמו מה שהתפרסם על הגר"ד סגל במיתת אחיו שעשה כן נדמה לי ע"פ פסק הגרי"ש
מה שאתה חוזר וטוען שכפירה ומזיד הוא תרתי דסתרי אינו נכון כלל ועיקר
הדבר נכון רק לשיטתך בצמצום עניין המזיד
אבל אם תסכים דבר הבא באופן ישיר מכח מעשה בחירי במודע גם תוצאותיו בכלל ההזדה
ובפרט שאין כאן מעשה ותוצאה אלא זהו אותו עניין עצמו
הרי אם בחר לתור אחר לבבו אין לך יד רמה מזה שממש את עניין כפירתו
כופרים לא נתחדשו בדור האחרון
ודבריך יוצא מצב אבסורדי שקרח הכופר בנבואת משה היה שוגג
וכל כה"ג
ודאי אינו כן
יש שהקלו בדור האחרון מחמת שיד הכפירה תקיפה וקשה לומר שעושה ביד רמה גם אם גדל על ברכי היהדות
אבל נראה לי שזו דעת מיעוט
אגב , במה שסיפרת על הפסק שלא להניח תפילין בפטירת אביך
ראיתי בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך בח"ד
שאף שס"ל בכמה מקומות בספרו דחילונים מומרים המה
[ככל הרבנים מדור שעבר שאינם כפופים לבית מדרשו דהחזו"א]
ס"ל דאפשר להתאבל שלא יראה כמבזה אביו
ואף מצדד להקל שלא להניח תפלין כיון שסו"ס מצטער עי"ש