לכלל חו"ר הפורום.
היום שאלני אחד לגבי ה"בואש", שהמשטרה עשתה בו שימוש נגד הפגנות חרדים. [ונבקש בכל לשון של בקשה: לא להגרר כלל! וד"ל].
החומר הנ"ל, הוא חומר שמותז על המפגינים על ידי 'מכתזית', והוא חומר שנתפס בגוף למשך נספר ימים, ושלא לדבר על הבגדים.
השאלה היא מה הייחס מבחינה הלכתית, לגבי דברים שבקדושה, ומה ייעשה מי שלא יורד ממנו, או מי שעומד בתפלה ונכנס מישהו כזה לביהכ"נ, או מי שכל מקום לימודיו מלא ריח [לדוגמא גבעת הישיבה בב"ב].
בקיצור, נחל את השאלה לשני חלקים: א) מה הדין הכללי? ובזה יש פוסקים שהתירו ע"פ משנ"ב סי' עו ס"ק כג, דהוי ריח שאין לו עיקר. אבל לענ"ד ז"א, כי בשו"ע סי' פו מפורש לא כך.
ב) מה ייעשה מי שאין לו כל אפשרות אחרת? הם נאמר שלמשך כמה ימים יהיה פטור מכל מצות שבתורה [עכ"פ בברכות, שהרי גבי קיום כ' הפוס' להתיר לקיים].
וגבי שאלה זו יל"ע מדין ההיתר בגמ' שבת לאפרושי מאיסורא בבית הכסא דשרי, דלכאו' מבואר מכאן, שלא נאסר במהות ת"ת במקום מטונף, רק היכא שיש אפשרות אחרת, ה לאו הכי, שאין כל אפשרות אחרת, י"ל דשרי.
ויש בזה סברא, שלא אמרה תורה והיה מחניך קדוש אלא לשמור על הקדושה של התורה, לא במקום שעי"ז יתבטל לגמרי (ולא באופן ח"פ דהוי כמגדר מילתא) מקיום כל המצות (ברכות, דברים שבקדושה וכו').
וכמדומה שדנו בזה הפוס' גבי מי שנמצא בבית האסורים באותו חדר עם ביהכ"ס.
אגב, יש 'מעשה רב' עם גדול בישראל שליט"א שהתפלל בביהכ"נ שיש בו כזה ריח, וידע היטב מהו הריח.
היום שאלני אחד לגבי ה"בואש", שהמשטרה עשתה בו שימוש נגד הפגנות חרדים. [ונבקש בכל לשון של בקשה: לא להגרר כלל! וד"ל].
החומר הנ"ל, הוא חומר שמותז על המפגינים על ידי 'מכתזית', והוא חומר שנתפס בגוף למשך נספר ימים, ושלא לדבר על הבגדים.
השאלה היא מה הייחס מבחינה הלכתית, לגבי דברים שבקדושה, ומה ייעשה מי שלא יורד ממנו, או מי שעומד בתפלה ונכנס מישהו כזה לביהכ"נ, או מי שכל מקום לימודיו מלא ריח [לדוגמא גבעת הישיבה בב"ב].
בקיצור, נחל את השאלה לשני חלקים: א) מה הדין הכללי? ובזה יש פוסקים שהתירו ע"פ משנ"ב סי' עו ס"ק כג, דהוי ריח שאין לו עיקר. אבל לענ"ד ז"א, כי בשו"ע סי' פו מפורש לא כך.
ב) מה ייעשה מי שאין לו כל אפשרות אחרת? הם נאמר שלמשך כמה ימים יהיה פטור מכל מצות שבתורה [עכ"פ בברכות, שהרי גבי קיום כ' הפוס' להתיר לקיים].
וגבי שאלה זו יל"ע מדין ההיתר בגמ' שבת לאפרושי מאיסורא בבית הכסא דשרי, דלכאו' מבואר מכאן, שלא נאסר במהות ת"ת במקום מטונף, רק היכא שיש אפשרות אחרת, ה לאו הכי, שאין כל אפשרות אחרת, י"ל דשרי.
ויש בזה סברא, שלא אמרה תורה והיה מחניך קדוש אלא לשמור על הקדושה של התורה, לא במקום שעי"ז יתבטל לגמרי (ולא באופן ח"פ דהוי כמגדר מילתא) מקיום כל המצות (ברכות, דברים שבקדושה וכו').
וכמדומה שדנו בזה הפוס' גבי מי שנמצא בבית האסורים באותו חדר עם ביהכ"ס.
אגב, יש 'מעשה רב' עם גדול בישראל שליט"א שהתפלל בביהכ"נ שיש בו כזה ריח, וידע היטב מהו הריח.