לבישת בגדים אדומים לנשים

יושבי יעבץ

משתמש ותיק
א. דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
ב. בדרך שהולכים בכל הגוונים, מוזר לומר שהצבע האדום מושך יותר מכתום וכו', אם כל הצבעים כשרים ואינם מושכים את העין - רק הצבע האדום הפסיד?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פיילוט 0.4 אמר:
מבקש אמת אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
לכאו' יש לדון בטעם האיסור-
אם הוא עניין סגולי - יהיה אסור בכל גווני. (וכדעת האוסרים אפילו קו א' אדום וכדו').
ואם הוא עניין של צניעות אולי יהיה אסור רק כשנעשה לנוי, כגון בגד שמתנאה בו בחשאי, שאז אפילו שהוא רק בפני בעלה אכתי הצבע האדום אסור. ואם אינו להתנאות, אלא באקראי היצרן גיוון בכמה גוונים, ולאשה אין עניין באדום אלא רק בבגדי צבעונין שיצילוה מן הכתמים, האם עדיין יש סברא לאיסור?
מהיכן דנת שיש בזה איסור מטעם סגולי?

ולמה שיהיה בעיה של צניעות בפני בעלה?
א. איסור סגולי ראיתי בעבר בפאשקווילים של הצניעות, אחפש מקור בהמשך בעז''ה.
ב. צניעות בפני בעלה - כי דרך העכו''ם להתנאות בצבע האדום, ומשום כך נאסר להתנאות בו בכל גוונא.
וזו לא דעתי אלא דנתי בסברת הגרח''ג


א. אני מקווה שמובן לכבודו שלא מדובר במקור אמין במיוחד...

ב. אני מבין שכוונתך שיש לאסור גם בבית משום חוקות הגויים, וא"כ אין זה ענין לצניעות. אמנם בב"ח בסי' קעח מבואר שאין איסור חוקות הגויים אלא במי שרוצה להידמות להם, ולא שלובש כן סתם מסיבה אחרת, וא"כ אין איסור בבית אלא אם יש כוונה להידמות לגויים בזה (והאמת שבזמננו אין שום כוונה להידמות לגויים גם בחוץ, אלא לובשים בגלל היופי או האופנה, שאיננה בכלל חוקות הגויים). גם המהרי"ק נקט כהב"ח, ובעצם בספרי כמעט מפורש כן. גם הגר"א שמחמיר בענין זה מסייג שהאיסור דווקא אם מנסים ללמוד מהעכו"ם ולא אם היינו עושים כן בלא"ה.

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
א. דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
ב. בדרך שהולכים בכל הגוונים, מוזר לומר שהצבע האדום מושך יותר מכתום וכו', אם כל הצבעים כשרים ואינם מושכים את העין - רק הצבע האדום הפסיד?

אין זה מוזר שהצבע האדום מושך יותר מכתום, משום שכאמור הוכח מדעית שיש בצבע האדום משהו יותר מושך (לא מושך מבחינת יצה"ר אלא מושך את תשומת הלב משום שהוא צבע עז ובולט). אמנם באמת מסתבר שאם נהוג ללבוש צבע אדום ואינו מושך את העין אין בזה איסור, כיון שהמושג "מושך את העין" תלוי במוסכמות החברה.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
פרלמן משה אמר:
מבקש אמת אמר:
מה אכפת לך מי אומר את הדברים? אם נראה לך שהדברים אמת, קבל את האמת ממי שאמרה. אם לא, אין לישא פנים אף לגדול.
לדעתך קבל את האמת ממי שאמרה גם חילוני?
זה לא רק לדעתי אלא "גם" לדעת הרמב"ם, בהקדמתו לשמונה פרקים. האמת שמקור האמרה הזו היא מדבריו שם, לגבי מה שמביא דברי הפילוסופים ו"חיבורי הרבה בני אדם", ומדובר כמובן בגויים.
אבינר הוא לא רב, להביא ממנו כאילו להביא מחיבורי הרבה בני אדם, זה מה שחובה לדעת.
וקבל את האמת ממי שאמרה.
 
 

בן המתחטא

משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש,
אם הנדון היה מה הפירוש כרבלתא, אפשר לומר פירוש יחידאה למרות שפירושי הערוך אפשר שיש להם יותר משמעות.
אבל הנדון הוא האם יש חוסר צניעות בבגד אדום וזה מוכח מכך שהערוך פירש עפ"י הנחה מוקדמת זו את הגמרא.
הרמב"ם לא חלק על ההנחה אלא פירש את הגמ' באופן שאינו קושר אותה לנדוננו.
אין שום ראיה או טעם לחדש שראשונים אחרים נחלקו על נתון זה. ומה שייך כאן יחידאה.
מי שרוצה להווכח במציאות זו שיפזר הרבה חפצים בהרבה צבעים ואחד מהם בצבע אדום-כרבולת ויתן למישהו אחר להעיף מבט וישאל אותו לאיזה חפץ הוא שם לב ראשון.
והוא בחון ומנוסה.
 
ראש פתוח אמר:
כפית אמר:
אחרי ששאלו אחד מותר לשאול מישהו אחר?


לא!
חכם שהורה לא נאמר על כל רבני זמננו ובמיוחד לא על העונים בטלפון לפי שבד''כ עונים מקופיא ולפעמים אך לא שומעים טוב את השאלה והדברים ידועים

ענה לי אחד לאיסור נגד שו''ע ורמ''א מפורשים שמצאתי לאחר זמן (היה ער''ש ולא היה בידי זמן לבדוק בעצמי), וכן להיפך (אחד ענה לי שמותר לערב קפה עם מים בכפית שאינה בת יומה בכלי שני על דעת להוסיף בו חלב אח''כ, וזה נגד שו''ע ורמ''א מפורשים (יו''ד סי' צה וש''ך שם סק''ד וט''ז סק''ג, ועסי' קה ס''ב ודו''ק).
לטועה בשו''ע ורמ''א יש דין טועה בדבר משנה כמבואר בחו''מ (עי' סנהדרין לג. כל הסוגיא והטוש''ע שצויינו שם על העין משפט).
ועל כן אין לענ''ד שום חשש אם שואלים מחשש טעות החכם ולא מחשש דקדוק בסברא.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
שאפתן אמר:
שמעתי בשם הגר''ח גריינמן שהאיסור של בגד אדום הוא גם בבגדים פנימיים (תחתון וכדו') כיון שאם זה לא משנה מה הצבע אז למה היצרן ייצר את הבגד בצבע אדום ולא לבן משמע שיש עניין בצבע לכן אסור וצ''ע
אכן יש טעם לא ללכת עם בגד פנימי אדום [וכן שחור] לפי שעלול לגרום שאפי' אם יהי' שם דם ממש [ולא כתם] הוא לא יראה
ואפשר ששמע השומע וטעה.

ולענין עצם הסברא הנ"ל צ"ע דודאי שיש ענין בצבע אבל הוא ענין עצמי ללובש שיותר נחמד לו משום מה כזה צבע או דוגמא, ומהיכ"ת דיש כאן ענין לראי' חיצונית,
[וגם אם במציאות אכן זו כוונת היצרן, מה לנו בכונתו כל שענין הלובש הוא פנימי עם עצמו].
 

ברל

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יושבי יעבץ אמר:
א. דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
ב. בדרך שהולכים בכל הגוונים, מוזר לומר שהצבע האדום מושך יותר מכתום וכו', אם כל הצבעים כשרים ואינם מושכים את העין - רק הצבע האדום הפסיד?

אין זה מוזר שהצבע האדום מושך יותר מכתום, משום שכאמור הוכח מדעית שיש בצבע האדום משהו יותר מושך (לא מושך מבחינת יצה"ר אלא מושך את תשומת הלב משום שהוא צבע עז ובולט). אמנם באמת מסתבר שאם נהוג ללבוש צבע אדום ואינו מושך את העין אין בזה איסור, כיון שהמושג "מושך את העין" תלוי במוסכמות החברה.
כך דוגמה מעולם הרכב כשאר אדם רוצה לאותת (אזהרה בדרגה נמוכה) מופעל אור כתום כאשר אדם עושה ברקס מופעל האור האדום (סכה בדרגה גבוהה) חל מהנדסת הרכב זה מכלול הצבעים שלו. אותו דבר ששמים אור אדום לאמבולנס ואור כחול למשטרה יש מחשבה מאחורי הצבעים
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ולענין עצם הסברא הנ"ל צ"ע דודאי שיש ענין בצבע אבל הוא ענין עצמי ללובש שיותר נחמד לו משום מה כזה צבע או דוגמא, ומהיכ"ת דיש כאן ענין לראי' חיצונית,
[וגם אם במציאות אכן זו כוונת היצרן, מה לנו בכונתו כל שענין הלובש הוא פנימי עם עצמו].
שוב חשבתי שיתכן שזה בעצמו הבעיה,
שהחוייה העצמית בלבוש אדום משפיעה לרעה על עדינות הנפש, ודוק.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
אני אישית מחמיר על אשתי, כיוון שאני סבור שבגד אדום אינו נפוץ במקומנו, ויש בזה משיכת תשומת לב.

אבל אין זה איסור מעיקר הדין, ואין הצבע האדום פרוץ בעצם עצמותו, אלא הדברים משתנים ממקום למקום ומזמן לזמן, ושמעתי שבזמן האחרון רואים יותר ויותר נשים חרדיות לבושות אדום, ואם באמת זה יהיה נפוץ, יהיה זה מותר, כי כבר אינו מושך תשומת לב כמו מקודם.

וכ"כ הגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי חלק ו סימן כד לגבי לבוש בורדו הנראה כאדום: "והשתא אם הפריצים והפריצות לובשים כזה לשם פריצות גם זה אסור, ואם לאו מותר". וסיים "וקשה להאריך בדבר שאין לנו גדרים - והכל לפי ראות הדיין".

וראה להגר"מ שטרנבוך שכתב בספר "דת והלכה" סי' א': "והעיקר שלא לעורר תימהון... דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי".

אמנם זה לפי פירוש הערוך, שפירש "כרבלתא" בגד אדום לפריצות, על הגמ' בברכות (דף כ) "דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה".

ועל זה כתב מהרי"ק:

"הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעות והענוה, ינהגו בו הגוים – גם זה אסור... ואף גם זאת נראה דהיינו דווקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם ולא לתועלת ידועה".

בכל הנ"ל אין שום רמז ש"צבע אדום הוא צבע של פריצות", אלא הכל נאמר על ענין 'בחוקותיהם' ומשום שהיה בגד זה מיוחד לגויים. והש"ך ביו"ד שם ציין שהיתה מסורת לישראל להקפיד שלא ללבוש אדום, וכל זה כבר עבר מן העולם.

גם מה שמביאים ראיה מהספרי, אין שום ראיה שבגד אדום הוא פריצות, שהרי הוא כתב (פרשת ראה): 'פן תדרוש לאלהיהם לאמר' – שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטגא אף אני אצא בטגא, הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן..." כלומר שהאיסור משום בחוקותיהם.

גם הרמב"ם הביא הספרי הנ"ל בספר המצוות, וכתב עליו בעניין מלבוש תלמידי חכמים: "ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן, שהכל מסתכלין בהם".

ואין האיסור הזה מיוחד לנשים, אלא גם לגברים, ואינו מובא תחת דיני הצניעות בשו"ע אה"ע, אלא ביו"ד תחת דיני חוקות הגוי.

וביאר הרב נחום רבינוביץ, שבימי קדם היה קשה לייצר צבע אדום כזה ולפיכך נתייחד לבגדי מלכים ושרים, ומשום כך מי שלבש ארגמן כולם הסתכלו עליו. ועוד, שבדרך כלל, רק שרים וכמרי עבודה זרה לבשו בגדים כאלה. נמצא שהלובש ארגמן לא רק שהיה מבליט עושרו ומתפאר בו אלא שגם היה בכך משום חיקוי עובדי עבודה זרה.

מכל מקום, רוב הפוסקים לא הבינו כפירוש הערוך ב"כרבלתא" אלא הבינו שמדובר בבגד שעטנז, בהמשך לנאמר שם בדף הקודם, "אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק". ורש"י פירש "לבוש חשוב" ללא קשר לבגד אדום, ומסתבר שגם הוא מסכים שמדובר בשעטנז.

ובב"י (יו"ד סי' ש"ג) כתב, דמכאן מקור דברי הרמב"ם (פ"י מהל' כלאים הכ"ט) דהרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו הוא בשוק קורעו מעליו ע"ש. וכן כתב בדרישה. וכ"כ ברדב"ז על הרמב"ם שם. וכן כתב המעשה (הלכות כלאים פרק י), "ולדברי הרא"ש ז"ל יש לידחק דאותה כרבלתא היה בה כלאים מפורסם ונראה לעינים".

מובן ופשוט מכל הנ"ל שאין קשר לזמננו, שדרך בנות ישראל ללבוש בגדים אדומים, ואין לבגד זה קשר מיוחד לפריצות. וכדכתב הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח: "וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות".

וכך יש לבאר מה שרואים בספרים שמועות בשם הגדולים לאסור בגד אדום, כגון מעיין אומר (חי"ב ס"נ עמ' רמ"ט) בשם הרב עובדיה, או הליכות בת ישראל (פ"ז ס"ג ובהערה ז') בשם הרב אלישיב, שדיברו לפי מה שראו שלא נפוץ בגד אדום.

אמנם גם המחמירים לפי השמועות הנ"ל סייגו דבריהם שלא נאסר אלא אדום ממש אבל לא בורדו וכיו"ב, ולא נאסר אלא בגד שכולו או רובו אדום אבל לא חלקו, ולאפוקי מכאלה שרצו לאסור כל הצבעים הדומים לאדום.

וכן כתב באורחות רבינו ח"ד עמ' ע"ד (מהדורה חדשה) בשם הגר"י קניבסקי זצ"ל, "הוי עובדא בתקופה שבתי שתחי' למדה בסמינר, קבלה סודר אדום, ולבשה אותו גם כשהלכה לסמינר, שם העירו לה על שלובשת מלבוש אדום. שאלתי את מו"ר (הסטייפלר) וסיפרתי לו. ענה לי מו"ר, בזמננו הנשים לובשות אדום, ומותר".

עוד הוסיף המחבר הדייקן, "בתי שתחי' אומרת שאמרתי לה בשם מו"ר שאם כבר יש את הבגד מותר ללבוש, אבל לכתחילה לא לקנות".

וציין המחבר שם ליו"ד סימן קע"ח ברמ"א, וכסף משנה מה שכתב בשם מהרי"ק, שמשמע להדיא כדברי הסטייפלר. ושם כתב על הספרא שאוסר לצאת בארגמן (אדום) שאסרו רק מלבוש המיוחד להם משום פריצות, אבל כשאינו מלבוש המיוחד להם על דרך זו, אין עליו איסור כלל ללבשו.

ומוסיף המחבר, "וזה שאמר מו"ר, בזמננו הנשים לובשות אדום, והיינו שצבע האדום רגיל בבגדים כמו שאר הצבעים ואינו מתייחד צבע האדום לפריצות כמו שהיה בזמניהם".

וכן השיב הגרש"ז אויערבאך לנכדו, ומובא בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז) חלק ג' עמ' ע' ואילך:

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

כדברים האלה כתב גם בשו"ת החתם סופר החדשות (יו"ד סי' ל"ו) לגבי גילוח במכונה, "שאף שמראש מקדם שהורגלו האומות באירופה לגלח זקנם, המסיר שערותיו נראה כמי שמתדמה להם במלבושיהם, שיש בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, כל זה היה מאז ומעולם, אך עתה בעוונותינו הרבים קלקלתינו תקנתינו, שכבר הורגלו רובא דרובא מישראל שבמדינתנו לגלח הזקן וא"כ אין כאן משום ובחוקותיהם לא תלכו".

כדברים הנ"ל ראיתי שמביאים בשם הגר"י קמינצקי זצ"ל (ולא צויין מקור).

וכן הביא הדרכי תשובה (יו"ד קע"ח ס"ק ט"ז) בשם הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנא, להתיר לחתן ללבוש בגד אדום, שכן בזמננו אין הצבע הזה מיוחד לפריצות.
 

יוסף אברהם

משתמש רגיל
למה זה תשאל לשמי אמר:
ראש פתוח אמר:
כפית אמר:
אחרי ששאלו אחד מותר לשאול מישהו אחר?


לא!
אחד ענה לי שמותר לערב קפה עם מים בכפית שאינה בת יומה בכלי שני על דעת להוסיף בו חלב אח''כ, וזה נגד שו''ע ורמ''א מפורשים (יו''ד סי' צה וש''ך שם סק''ד וט''ז סק''ג, ועסי' קה ס''ב ודו''ק
שם מפורש שבנטל"פ לא החמירו בנ"ט בר נ"ט אפילו לכתחילה, וכ"ש כאן שזה כלי שני, וא"כ לכאורה צודק אותו רב.
 
יוסף אברהם אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
ראש פתוח אמר:
אחד ענה לי שמותר לערב קפה עם מים בכפית שאינה בת יומה בכלי שני על דעת להוסיף בו חלב אח''כ, וזה נגד שו''ע ורמ''א מפורשים (יו''ד סי' צה וש''ך שם סק''ד וט''ז סק''ג, ועסי' קה ס''ב ודו''ק
שם מפורש שבנטל"פ לא החמירו בנ"ט בר נ"ט אפילו לכתחילה, וכ"ש כאן שזה כלי שני, וא"כ לכאורה צודק אותו רב.

פתחו למה שכתבתי אשכול נפרד כדי לא להסיט את הנושא, ושם ביארתי. בברכת התורה
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=46&t=11424&p=156100&hilit=%D7%A7%D7%A4%D7%94+%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%AA#p156100
 

אסף

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יושבי יעבץ אמר:
א. דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
ב. בדרך שהולכים בכל הגוונים, מוזר לומר שהצבע האדום מושך יותר מכתום וכו', אם כל הצבעים כשרים ואינם מושכים את העין - רק הצבע האדום הפסיד?

אין זה מוזר שהצבע האדום מושך יותר מכתום, משום שכאמור הוכח מדעית שיש בצבע האדום משהו יותר מושך (לא מושך מבחינת יצה"ר אלא מושך את תשומת הלב משום שהוא צבע עז ובולט). אמנם באמת מסתבר שאם נהוג ללבוש צבע אדום ואינו מושך את העין אין בזה איסור, כיון שהמושג "מושך את העין" תלוי במוסכמות החברה.
לכאו' הנך סותר את עצמך מרישא לסיפא, האם הבגד האדום מושך מצד עצמו (כמו תמרור שמצויים כמוהו רבים ומושך בגלל צבעו) או מצד מוסכמות החברה?
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אסף אמר:
מבקש אמת אמר:
יושבי יעבץ אמר:
א. דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
ב. בדרך שהולכים בכל הגוונים, מוזר לומר שהצבע האדום מושך יותר מכתום וכו', אם כל הצבעים כשרים ואינם מושכים את העין - רק הצבע האדום הפסיד?

אין זה מוזר שהצבע האדום מושך יותר מכתום, משום שכאמור הוכח מדעית שיש בצבע האדום משהו יותר מושך (לא מושך מבחינת יצה"ר אלא מושך את תשומת הלב משום שהוא צבע עז ובולט). אמנם באמת מסתבר שאם נהוג ללבוש צבע אדום ואינו מושך את העין אין בזה איסור, כיון שהמושג "מושך את העין" תלוי במוסכמות החברה.
לכאו' הנך סותר את עצמך מרישא לסיפא, האם הבגד האדום מושך מצד עצמו (כמו תמרור שמצויים כמוהו רבים ומושך בגלל צבעו) או מצד מוסכמות החברה?
אכן לא הבהרתי דבריי כראוי. כוונתי לומר שיש משהו מושך בעצם בצבע האדום יותר מצבעים אחרים, ולכן לא משונה לומר שאסור ללכת באדום דווקא אף אם זה מקובל חברתית. אמנם כשלעצמי הנני חושב שבמידה והדבר מקובל לגמרי אין זה מספיק סיבה לאסור, כיון שלא כל דבר שקצת מושך הוא אסור, וצריך שיהיה ממש חריג ומושך מאד. דוגמא לדבר בגדי צבעונין שמבואר בחז"ל שעשויים לגרום להרהור בראייתן אפילו בלא האשה הלובשתן, ואעפ"כ לא אסרו את לבישתן.
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
איני מכירו אישית, רק בעקבות שאלתך הלכתי לחפש בגוגל מי זה, וראיתי שהוא מרבני הציונות הדתית שמקורו בקנדה, ונפטר השנה בגיל 92.

ראיתי ביאור נחמד שהביאו בשמו באיזה מאמר תורני, וצירפתי לכאן. אין שום נפק"מ לדינא בדבריו.
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
אולי רש"י הוא יחידאה, מה גם שהרמ"א [יו"ד קעח, א] פסק כהערוך וז"ל: שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים.
והנה מצינו דבר מעניין שבג' מקומות מופיעה מחלוקת זו האם הבעיה באדום או מחמת דבר אחר.
א בברכות כ. שלבשה כרבלתא. פירש רבינו חננאל [הובא בגליון] בגד אדום וכו' שהוא פריצות, ורש"י פירש בגד חשוב.
ב. בכתובות עב: בטווה ורד כנגד פניה פירש ר"ח [הובא בתוס'] שטווה צמר אדום וכו' ופריצות, ורש"י פירש שהפריצות משום שטווה כנגד פניה של מטה, ולא משום הצבע. 
והיינו שר"ח גרס וֶרֶד [=פרח אדום] ורש"י גרס וְרַד [=ויורד].
ג. בסנהדרין עד: גבי ערקתא דמסאנא פירש הרי"ף שהנכרים עושין רצועות אדומות וישראל שחורות, ורש"י פירש שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר וכו', ולא משום הצבע.

בן המתחטא אמר:
אם אסור בתוך הבית איך נפרש השבח באשת חיל "כל ביתה לבוש שנים
זה יתכן לפרש על בני הבית, אבל כתוב מפורש שם "שש וארגמן לבושה".
ואגב יש לציין לתשובות הגאונים [שע"ת קנג] וז"ל:
רצועות שחורות הלכה למ"מ דוקא מבחוץ אבל מבפנים אפי' ירוקות או לבנות כשרות, אבל אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר, גנאי שדומה לתכשיטי נשים.
וש"מ שתכשיטי נשים אדומים. או דס"ל כרש"י, או שיש לחלק בין בגד כולו לתכשיט.

 
 

נחלי מים

משתמש ותיק
עוד קשה מבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.

לא ראיתי מי שדיבר על שאלה זו..
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מה שכתבתי בזה בספרי.
לבישת בגד אדום- לנשים, מסתבר דאסור דאינו דרך צניעות, וכן כתב הערוך גבי הא דכרבלתא בברכות כ., והובא בגיליון שם, וזה אפי' בלא איסור ובחוקותיהם לא תלכו אלא משום צניעות, וה''ה בכל צבע שמושך העין, אלא שיש לדון אם יש בזה אף את האיסור הנ''ל, ונפק''מ דא''כ אפשר דיהיה אסור אף לאנשים, והב''י הביא מהספרא שאסור לצאת בארגמן, וכן הביא מתשובת מהרי''ק שאסור ללבוש אדום, והביא עוד מהרי''ף בסנהדרין שאסור ללבוש ערקתא דמסאנא בצבע אדום, וכן פסק הרמ''א, וקשה דהא בגמרא בכל דוכתא משמע דבגד אדום היה בגד מצוי, כגון בב"מ כז:, דאמרי' כליו בחיורי וסומקי, וכעי''ז בשבת קמז., וכן במו''ק כג. אמרי' דרבא נפיק בחימוציתא סומקתא, ופירש''י דהוא חלוק, (ואמנם בנימוק''י הביא דיש גורסים הימיינותא, דהיינו אזור דהוא בגד קטן יותר), ובזה מבואר דאפי' דרך הצדיקים לצאת באדום, וצע''ג.

1325 עמודים
הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
עוד קשה מבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.

לא ראיתי מי שדיבר על שאלה זו..
 
אברהם לוי אמר:
יושבי יעבץ אמר:
דיינו בפירוש הערוך שם שהוא פירוש יחידאה בזה, ושאר הראשונים לא מצינו כזה פירוש, (ויעויין ברמב"ם בהלכות כלאים, שנראה מדבריו שזה בגד שעטנז).
אולי רש"י הוא יחידאה, מה גם שהרמ"א [יו"ד קעח, א] פסק כהערוך וז"ל: שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים.
והנה מצינו דבר מעניין שבג' מקומות מופיעה מחלוקת זו האם הבעיה באדום או מחמת דבר אחר.
א בברכות כ. שלבשה כרבלתא. פירש רבינו חננאל [הובא בגליון] בגד אדום וכו' שהוא פריצות, ורש"י פירש בגד חשוב.
ב. בכתובות עב: בטווה ורד כנגד פניה פירש ר"ח [הובא בתוס'] שטווה צמר אדום וכו' ופריצות, ורש"י פירש שהפריצות משום שטווה כנגד פניה של מטה, ולא משום הצבע. 
והיינו שר"ח גרס וֶרֶד ורש"י גרס וְרַד .
ג. בסנהדרין עד: גבי ערקתא דמסאנא פירש הרי"ף שהנכרים עושין רצועות אדומות וישראל שחורות, ורש"י פירש שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר וכו', ולא משום הצבע.

בן המתחטא אמר:
אם אסור בתוך הבית איך נפרש השבח באשת חיל "כל ביתה לבוש שנים
זה יתכן לפרש על בני הבית, אבל כתוב מפורש שם "שש וארגמן לבושה".
ואגב יש לציין לתשובות הגאונים [שע"ת קנג] וז"ל:
רצועות שחורות הלכה למ"מ דוקא מבחוץ אבל מבפנים אפי' ירוקות או לבנות כשרות, אבל אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר, גנאי שדומה לתכשיטי נשים.
וש"מ שתכשיטי נשים אדומים. או דס"ל כרש"י, או שיש לחלק בין בגד כולו לתכשיט.
אולי היינו שלא ברה''ר.
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
נחלי מים אמר:
עוד קשה מבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
אולי היינו שלא ברה''ר.
אז "המלבישכם שני" פירושו המלבישכם פיג'מה... עד כמה אפשר להידחק ולהידחק כשמסמנים את המטרה מראש...

ואגב אין שום קושיה מאיזה סוג אדום שהיה נהוג אצל הגויים לפריצות בזמן מסויים למה שהיה נהוג אצל ישראל בזמן שאול המלך או בזמן אחר. אין איסור מיוחד על צבע אדום במקום שהוא נהוג.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
נחלי מים אמר:
עוד קשה מבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
אולי היינו שלא ברה''ר.
אז "המלבישכם שני" פירושו המלבישכם פיג'מה... עד כמה אפשר להידחק ולהידחק כשמסמנים את המטרה מראש...

ואגב אין שום קושיה מאיזה סוג אדום שהיה נהוג אצל הגויים לפריצות בזמן מסויים למה שהיה נהוג אצל ישראל בזמן שאול המלך או בזמן אחר. אין איסור מיוחד על צבע אדום במקום שהוא נהוג.
אם תזכור את הרמב''ם שהנשים לא היו יוצאות אלא אחת לחודש או חודשיים מביתם, תבין שלא מדובר בפיגמה...
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אם תזכור את הרמב''ם שהנשים לא היו יוצאות אלא אחת לחודש או חודשיים מביתם, תבין שלא מדובר בפיגמה

אני ממליץ דוקא לכבודו להיזכר בדברי הרמב"ם...

"כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך".

זאת אומרת שאם הצורך הוא כמה פעמים בחודש, אז אין מניעה. ואינה בבית הסוהר. רק גנאי הוא לה להיות תמיד בחוץ.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אם תזכור את הרמב''ם שהנשים לא היו יוצאות אלא אחת לחודש או חודשיים מביתם, תבין שלא מדובר בפיגמה

אני ממליץ דוקא לכבודו להיזכר בדברי הרמב"ם...

"כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך".

זאת אומרת שאם הצורך הוא כמה פעמים בחודש, אז אין מניעה. ואינה בבית הסוהר. רק גנאי הוא לה להיות תמיד בחוץ.
בסדר אולי לא זכרתי את לשון הרמב''ם, אבל נפיק לן מהא שרוב הזמן היו בביתם וממילא עיקר המלבושים היו לביתם וכ''ש נשואה לבעלה, ולא כמו שבזמנינו בבית לא מתקשטות וכשהולכות לעבודה או שאר מילי מתקשטות, והוא רחום יכפר.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
משיב כהלכה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אם תזכור את הרמב''ם שהנשים לא היו יוצאות אלא אחת לחודש או חודשיים מביתם, תבין שלא מדובר בפיגמה

אני ממליץ דוקא לכבודו להיזכר בדברי הרמב"ם...

"כל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה או לקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה. ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך".

זאת אומרת שאם הצורך הוא כמה פעמים בחודש, אז אין מניעה. ואינה בבית הסוהר. רק גנאי הוא לה להיות תמיד בחוץ.
בסדר אולי לא זכרתי את לשון הרמב''ם, אבל נפיק לן מהא שרוב הזמן היו בביתם וממילא עיקר המלבושים היו לביתם וכ''ש נשואה לבעלה, ולא כמו שבזמנינו בבית לא מתקשטות וכשהולכות לעבודה או שאר מילי מתקשטות, והוא רחום יכפר.
להרב @משיב כהלכה  שרב כוחו בהלכות אלו, שכתב שבהתקשטות בחוץ יש גם ענין של פת בסלו,
יש לסייג שזה מותר ואף רצוי כשהולכת עם בעלה..
 
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
בסדר אולי לא זכרתי את לשון הרמב''ם, אבל נפיק לן מהא שרוב הזמן היו בביתם וממילא עיקר המלבושים היו לביתם וכ''ש נשואה לבעלה, ולא כמו שבזמנינו בבית לא מתקשטות וכשהולכות לעבודה או שאר מילי מתקשטות, והוא רחום יכפר

איני יודע אם הלכו לעבודה כמו בזמננו, אבל בהחלט יצאו לשוק. וזה מוכח מהרבה מקומות. ולדוגמא, התכשיט "עיר של זהב" היה בזמנם 'סמל סטטוס' לאשה חשובה, שהודיע לציבור על כך. וכן אשתו של רבי עקיבא היתה מפורסמת בזה "היתה אשתו יוצאה בקרדוטין ובעיר של זהב" (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ו) ואלה דברים פשוטים.

ומה שאתה מעיר זה נכון, וצריך להטיף מוסר לנשים שיתקשטו גם בבית, כי טבע האשה שאכפת לה יותר מהחברה (לא מהגברים, כפי שחושבים אנשים מסויימים אלא מחברותיה) ופחות אכפת לה מבעלה שמכירה ויודעה וליבה גס בו, וכמו כן אינה יכולה פיזית להיות תמיד במיטבה כאשר היא צריכה לבשל / לכבס / לטפל בקטנטנים.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
להרב @משיב כהלכה  שרב כוחו בהלכות אלו, שכתב שבהתקשטות בחוץ יש גם ענין של פת בסלו,
יש לסייג שזה מותר ואף רצוי כשהולכת עם בעלה..

מרן הגר"ש משאש זצוק"ל כתב סברא יפה, שכאשר הבעל יודע שאשתו הולכת מכוערת ברחוב, אפילו שלא נמצא על ידה, הדבר מפריע לו.

אבל בלי קשר להנ"ל, בעל צריך להקפיד שאשתו לא תעבוד עם גברים וכיו"ב שאז באמת נמצא שמתקשטת עבורם ומכוער הדבר (וגם בהרבה מקרים יוצא מכשול מזה) ובפרט שבעלה לא יכול להעניק לה יחס כמו גבר אחר שאינו מכירה ומחזר אחריה וד"ל (שגם אותו גבר בעצמו אם יתחתן עמה יפסיק להעניק לה יחס זה...) והאשה יכולה להתבלבל מזה וההמשך ידוע.

וענין העבודה עם גברים הוא בעייתי גם באשה שאינה מתקשטת הרבה וכו'.
 
חלק עליון תַחתִית