עובדות והנהגות מרבינו מרן בעל אילת השחר זצוקללה"ה

אברהם העיברי

משתמש ותיק
איני יכול לחשוף את המקור. אך הסיפור הוא חזק, ולכן אני מעלה אותו.
באחד מביקוריו של הרב סורוצקין/
שאל אותו מרן: כמה אחוזים מפעילותך היא לשם שמים, וכמה בשביל כבוד/עצמך.
השיב לו הרב סורוצקין, (איני זוכר את המספרים המדויקים) 90 אחוז לעצמי, 10 אחוז לשם שמים.
הגיב מרן בחיוך: חבל, אם היה עוד אחוזים לשם עצמך, כבר היית פותח עוד ישיבה.
 

אברומי

משתמש חדש
כוונת הגראי"ל לפי מה שהבנתי על המעשה הזה היה שאם תעשה רק לשם שמים תפעל פחות מטבע הדברים כי ככה זה מטבע האדם בפרט בדברים כגון אלו שיש בהם קושיים גדולים וכ'ו לכן עדיף שאכן יהיה לך הנאה גשמית מזה והעיקר שיתרבה התורה הק' על ידי זה ותפתח עוד ועוד כוללים. מעשה זה שמעתי שהורו לראש כולל שרצה לפתוח כולל ולא לקחת כמעט רווח לעצמו שעדיף שיקח וירצה להרבות כולללים מאשר....
 

אברהם העיברי

משתמש ותיק
אברומי אמר:
כוונת הגראי"ל לפי מה שהבנתי על המעשה הזה היה שאם תעשה רק לשם שמים תפעל פחות מטבע הדברים כי ככה זה מטבע האדם בפרט בדברים כגון אלו שיש בהם קושיים גדולים וכ'ו לכן עדיף שאכן יהיה לך הנאה גשמית מזה והעיקר שיתרבה התורה הק' על ידי זה ותפתח עוד ועוד כוללים. מעשה זה שמעתי שהורו לראש כולל שרצה לפתוח כולל ולא לקחת כמעט רווח לעצמו שעדיף שיקח וירצה להרבות כולללים מאשר....

אני מנתח את המעשה בצורה הזו.
הרבה אומרים 'לשם שמים'. אך כוונתם ל'שם שמים' הפרטי שלהם. שהם בנו בהתאמה לצורכיהם.
בכזה 'לשם שמים' אפשר לעשות הרבה דברים, מי שחי כך.

לא כן הרב סורוצקין, כאשר אמר למרן את האמת בצורה גלויה ולא בהצטדקות, הוא הראה למרן שהוא אינו 'עויבד' על עצמו. ואומר בידיעה, שהוא פועל לשם עצמו, אומר לו הרב שטיינמן, כזה 'לא לשם שמים' אני צריך עוד. ואם היה עוד, היית פותח עוד ישיבה. כי 'לשם שמים' אמיתי, יש הרבה מעכבים. אז עדיף שתוריד מהלשם שמים האמיתי שלך, ותגביר את ה'לשם עצמך'.
 

חמד ילד

משתמש רגיל
מבין ענין אמר:
יושב בין חכמים אמר:
הגיע אילו טייס מתחזק ואמרו לו זה טייס אז הגראי"ל אמר לו אתה מתכון שהוא נהג אוטבוס גדול
אני שמעתי זאת בשינוי - "מה זה טייס? 'בעל-עגולה' [עגלון] בשמים"...
מנהל ב' אמר:
יוסף יצחק אמר:
יושב בין חכמים אמר:
הגיע אילו טייס מתחזק ואמרו לו זה טייס אז הגראי"ל אמר לו אתה מתכון שהוא נהג אוטבוס גדול
במסעו לחו"ל הראו לו מגדלים, אמר זה לא מגדל זה בית על גבי בית.
מה אתם רוצים להגיד בזה?
כאייל תערוג שמות.JPG
 

מנהל ב'

מנהל כללי
חבר צוות
מנהל תוכן
ההספד שטילטל את לייקווד: 'המשגיח' על הנהגת רבינו הקדוש הגראי"ל זיע"א​
"אצל אדם קטן, השיטה מובילה. אם הוא קנאי - הוא יהרוג את כולם; אם הוא פשרן - הוא יוותר על כל התורה. אבל אצל הגראי"ל שטיינמן התורה הובילה". ההספד שהפך לשיחת היום בלייקווד ​
אלפי בני אדם השתתפו אמש (שני) בהספד המרכזי לזכרו ולעילוי נשמתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שנערך בישיבת בית מדרש גבוה בליקווד. באירוע השתתפו אלפים מתלמידי הישיבה ומתושבי העיר שהתרכזו במספר אולמות ובתי מדרש, אליהם הועבר ההספד בשידור חי. בין היתר, הספידו הגאון רבי משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקא, והמשגיח הגאון רבי דן סגל.
בתחילת ההספד, שהפך לשיחת היום בקהילה החרדית, האריך הגר"ד סגל על גדלותו של מרן ש"במשך שנים רבות כולם ראו והכירו בגודל צדקותו הרבה וזכה להערכה מכל גדולי הדור זצ"ל", ובהמשך מתח ביקורת על מבקרי מרן זצ"ל בעניינים שונים, ואמר כי "הם אנשים קטנים ששופטים את הרב ודנים אותו 'לפי הקפוטה שלהם'...".
לקראת סיום ההספד, שם הגר"ד סגל דגש על האחריות של מרן ראש הישיבה לכלל ישראל אל מול טענות הקנאים שקידשו את השיטה הלוחמנית.
עיקרי ההספד:
"הכל הוא ידע, אפילו ההגהות על הקיצור שלחן ערוך, וכל דבר הוא אמר 'אולי, הראו לי'. לא לקח לעצמו כלום, גארנישט, למה יש ביקורת על אנשים גדולים? בגלל שמודדים אותם, כמו שרבי חיים בריסקר אמר, "עם הקאפוטע שלי".
"בן אדם רואה, איפה הוא מתמצה ואיפה הוא מגיע, וככה הוא מודד. מילא, הוא חושב. האם הייתי עושה כזה דבר בשביל גאווה? בשביל תאווה? בשביל הנאות העולם? אבל אין לנו שום השגה. תורה, קדושה, שמירה, איזה שמירת עיניים היתה (למרן הגראי"ל. י.כ.), איזו טהרה, מי שאומר חס ושלום דברים אחרים - עושה את התורה פלסתר!..."
"איפה רגלי חסידיו ישמור? אני אומר לכם, אני לא מדבר מסברא, אני מדבר מידיעה. עד כדי כך שהיה ניכר. המנהיג!, המנהיג, המנהיג... הוא צריך להיות שוחה בענייני הכלל... כמו שכתוב בחז"ל... מסביר המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל שזאת המדרגה הכי עליונה, שצריך להיות לעצמו "אלקים" ולאחרים "איש", כמו שרואים אצל אברהם אבינו שעשה לאורחים ג' לשונות בחרדל, אבל לעצמו כתוב שהיה ממרמר ומסגף את עצמו, בשביל עצמו היה "אלקים", ממרמר ומסגף את עצמו, אבל לאחרים היה איש - ג' לשונות בחרדל..."
"כל החיים שלו היו קידוש ד', למה? כי רואים מה שבן אדם יכול להיות, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא פי ד' יחיה האדם, מה זה מוצא פי ד'? תורה, תפילה, זה נותן לאדם חיות, כמה הוא אכל כמה הוא ישן?... כבוד ד' יתברך, להראות שיש ברוא כל העולמים, ממילא פשוט, זה היה ממש בחינה של בלתי לד' לבדו, אנחנו, אני מדבר לעצמי, כשאנחנו לא אוחזים בכאלה מדרגות, אז אנו מודדים לפי ההשגות שלנו, עולם הזה, אבל יש עולם העליון..."
"זה באמת ככה, כמו שהבריסקר רב אמר כשנפטר החזון איש: מלפני כן היה עולם עם החזון איש, וכעת יש עולם ללא החזון איש. מלפני היה עולם עם ר' אהרן ליב, וכעת יש עולם בלי ר' אהרן ליב, לא פשוט".
"אני קראתי הרבה 'שומרי אמונים'... הראש ישיבה, הרב שך, ידע שאני לא מצביע בבחירות, הסטייפלר פטר אותי מלהצביע. היה כנס בבנייני האומה, ושאלתי את ראש הישיבה אני צריך להגיע? ואמר לי שלא. תקראו לזה איך שתרצו, פה הבנתי הכל, למה? כי הסבירו לי את זה, לא סתם, הכל נבע מקדושה, מאחריות לכלל ישראל".
"היה מעשה עם היכל שלמה פעם, הגרי"ז מבריסק היה אז 'אויס מענטש', הייתי אז בכל הענין, ואסרו ללכת לשם. אח"כ הלכו שלשה מ'עץ חיים' לגרי"ז. לפני הענין, לא היה שייך כלל לדבר עם הגרי"ז, אפילו לטיול היומי שלו שהיה צריך ללכת מטעמי בריאות לא הלך, ואמר להם הבריסקער רב "אולי זה אלמנה". שמעתי מהרב ארלנגר, שהיה בשעת מעשה, אמר להם "אולי זה אלמנה ויתומים שצריכים את הכסף, אולי זה מקרה כזה שאני עצמי הייתי אומר ללכת".
לפני כן הוא היה 'נורא נוראות', וכעת הוא אומר שאולי הוא עצמו היה אומר ללכת, מה הפשט? הפשט הוא שאצל אדם קטן - השיטה מובילה אותו, אם הוא קנאי הוא יהרוג את כל העולם, אם הוא לא - הוא יוותר על כל התורה כולה. אבל אדם גדול אינו כך. ליבם ברשותם, לא השיטה מובילה אותו, וממילא הוא יכול להיות כאן כך, וכאן הפוך".
"אני נזכר במעשה, ואני חייב לספר אותו כי זה יהיה לתועלת" המשיך המשגיח, "הרב שולמן זצ"ל נסע - עם הרב אפשטיין זכרונו לברכה, שהיה רב צבאי או משהו דומה, והיה מאד חולה - לאמריקה לאסוף כסף לרפואה. הוא נכנס לרבי מסאטמר זצ"ל וסיפר לו את הסיפור, והסאטמאר רב נתן לו כסף מיד כדרכו. כשיצא, הוא עצמו סיפר לי, שהוא הרגיש שהוא לא ישר, כי אם היה אומר לסאטמאר רב שהיהודי ההוא הוא רב במדינה או משהו כזה, הוא לא היה מביא לו כסף".
"הוא חזר לסאטמר רב, כולו 'דא לדא נקשן', מגמגם. הסאטמר רב נזעק, "מחלל שבת מותר להציל? אז מה אתה מדבר?". והוא נרעש, הסאטמר רב הורה לו לשבת, ודיבר איתו על איך מותר לבנות בית יעקב ללמוד חומש וכו'... כי אדם גדול - לא השיטה מובילה אותו אלא התורה".​
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
[highlight=yellow]מכלי ראשון:[/highlight]
בעיתון המבשר קהילות, לשבת זו, היה ראיון ארוך עם הרב מרדכי אורלנצ'יק, אחד מחברי הח"ק בבית החיים של בני ברק למעלה מעשרים שנים, על בית הקברות. בתוך הראיון אתו הוא מתייחס לקבורתו של רבינו מרן זצ"ל, תוך שהוא מגלה טפח מיוחד ומפעים, לו הוא היה עד. להלן הציטוט:

בנוסף לכך, מגלה לנו ר' מרדכי גילוי מרעיש שכבר הספיק לעורר הדים רבים בקרב כל מי שנחשף לו: "במהלך עשיית הטהרה למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, הסבתי את תשומת לבם של ידידיי אנשי החברא קדישא, שאצבעות ידיו קפוצות וקמוצות, שלא כל המתים שכפות ידיהם פתוחות לרווחה. מובא בספרים כידוע, שבשעה שאדם נולד כתינוק ובא לעולם הוא בא עם אצבעות קמוצות כאומר שבא לקחת את כל העולם, אך משנפטר מן העולם אצבעותיו פתוחות, להורות שלא לקח עמו כלום. כאן ראינו דבר פלא ונדיר מאד, מחזה שספרו אותו בזמנו על הגה"צ רבי יחזקאל לונינשטיין זצוק"ל, המשגיח בישיבת פוניבז', בלבד".
 

סבא

משתמש ותיק
נזכרתי בסיפור ששמעתי מר' משה שטיינמן שליט"א לפני עשרים וחמש שנה, וכך סיפר-
ישבתי אצל האבא, כשהגיעו מישיבה טיפולית בארץ [שם יש קצת טיפול בבעלי חיים וכדו' חוץ מהלימוד], לבקשו לבחון שם [או אולי להביא התלמידים אליו] והוא סירב. שאלתי את אבי מה טעם הסירוב, והוא ענה לי שכיוון שדרכו תמיד לשבח את התלמידים, הם ינצלו זאת ויפרסמו את המקום, שאלתי אותו ומה בכך, וכי חושש אבי שמא בחור ישיבה רגיל שאינו צריך טיפול ילך לשם, ענה לי , לא, אבל הבעיה היא שהם קוראים לזה "ישיבה", אילו היו קוראים לזה בכל שם אחר [מכון, מוסד וכדו'] לא היה אכפת לי, אבל כשקוראים לזה "ישיבה" איני רווצה להיות שותף לפרסומת שלהם.
ואגב חשבתי שזה תגובה מתאימה כלפי האנציקלופדיה "החרדית" מכלול, שיש מחברינו כאן שמפרסמים אותה בכל הזדמנות.
יכול להיות שזה הרע במיעוטו וכדו', אבל אנא אל תקרו לזה "חרדית". בינתיים היא אנציקלופדיה כפרנית, רק יש סיכוי שתוך כמה שנים יהיה שיפור ניכר, ואולי חרדי יוכל להשתמש בזה [אני מאוד מפקפק בזה, אבל לו יהי]. אז אנא שנו את השם, ואז יש מקום לתמיכה שקטה, אבל לא עם שם כזה.
 

יושב בין חכמים

משתמש רגיל
הובא בגליון כאיל תערוג השבוע
ענין התשובות שהבין מתוך השואל דבר מתוך דבר דברים שלא שאל
שירד לסוף דעת השואל, והם דברים נפלאים מאוד וחלקם נתפרסמו
בבי מדרשא, ונביא דוגמא אחת שבחור א' שאל את רבנו שאמו
מבקש ממנו שישמור על בריאותו וילבש סוודר, והוא מרגיש שזה
לא מפריע לו ויכול ללכת בלי, האם יש בזה כיבוד אם. ורבנו ענה
לו מיד 'לא כדאי לך לעשן סגריות', כי הבין רבנו שבעצם שאלתו זה
על זה, רק מכסה את זה בסיפורים, וכן יש כאלו מעשים לאלפים
 

בני ברקי

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
[highlight=yellow]מכלי ראשון:[/highlight]
בעיתון המבשר קהילות, לשבת זו, היה ראיון ארוך עם הרב מרדכי אורלנצ'יק, אחד מחברי הח"ק בבית החיים של בני ברק למעלה מעשרים שנים, על בית הקברות. בתוך הראיון אתו הוא מתייחס לקבורתו של רבינו מרן זצ"ל, תוך שהוא מגלה טפח מיוחד ומפעים, לו הוא היה עד. להלן הציטוט:
בנוסף לכך, מגלה לנו ר' מרדכי גילוי מרעיש שכבר הספיק לעורר הדים רבים בקרב כל מי שנחשף לו: "במהלך עשיית הטהרה למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, הסבתי את תשומת לבם של ידידיי אנשי החברא קדישא, שאצבעות ידיו קפוצות וקמוצות, שלא כל המתים שכפות ידיהם פתוחות לרווחה. מובא בספרים כידוע, שבשעה שאדם נולד כתינוק ובא לעולם הוא בא עם אצבעות קמוצות כאומר שבא לקחת את כל העולם, אך משנפטר מן העולם אצבעותיו פתוחות, להורות שלא לקח עמו כלום. כאן ראינו דבר פלא ונדיר מאד, מחזה שספרו אותו בזמנו על הגה"צ רבי יחזקאל לונינשטיין זצוק"ל, המשגיח בישיבת פוניבז', בלבד".
האם הסיפור הזה הוא אכן אמת וסופר מכלי ראשון ממש???
גם בהלוויית הרב וואזנר הוא סיפר על כל מיני ענינים נפלאים.
 

בני ברקי

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
[highlight=yellow]מכלי ראשון:[/highlight]
בעיתון המבשר קהילות, לשבת זו, היה ראיון ארוך עם הרב מרדכי אורלנצ'יק, אחד מחברי הח"ק בבית החיים של בני ברק למעלה מעשרים שנים, על בית הקברות. בתוך הראיון אתו הוא מתייחס לקבורתו של רבינו מרן זצ"ל, תוך שהוא מגלה טפח מיוחד ומפעים, לו הוא היה עד. להלן הציטוט:
בנוסף לכך, מגלה לנו ר' מרדכי גילוי מרעיש שכבר הספיק לעורר הדים רבים בקרב כל מי שנחשף לו: "במהלך עשיית הטהרה למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, הסבתי את תשומת לבם של ידידיי אנשי החברא קדישא, שאצבעות ידיו קפוצות וקמוצות, שלא כל המתים שכפות ידיהם פתוחות לרווחה. מובא בספרים כידוע, שבשעה שאדם נולד כתינוק ובא לעולם הוא בא עם אצבעות קמוצות כאומר שבא לקחת את כל העולם, אך משנפטר מן העולם אצבעותיו פתוחות, להורות שלא לקח עמו כלום. כאן ראינו דבר פלא ונדיר מאד, מחזה שספרו אותו בזמנו על הגה"צ רבי יחזקאל לונינשטיין זצוק"ל, המשגיח בישיבת פוניבז', בלבד".
יש אפשרות להעלות את הראיון הזה לכל מי שלא ראה בעתון עצמו????????
 

יושב בין חכמים

משתמש רגיל
בני ברקי אמר:
אוריאל אמר:
[highlight=yellow]מכלי ראשון:[/highlight]
בעיתון המבשר קהילות, לשבת זו, היה ראיון ארוך עם הרב מרדכי אורלנצ'יק, אחד מחברי הח"ק בבית החיים של בני ברק למעלה מעשרים שנים, על בית הקברות. בתוך הראיון אתו הוא מתייחס לקבורתו של רבינו מרן זצ"ל, תוך שהוא מגלה טפח מיוחד ומפעים, לו הוא היה עד. להלן הציטוט:
בנוסף לכך, מגלה לנו ר' מרדכי גילוי מרעיש שכבר הספיק לעורר הדים רבים בקרב כל מי שנחשף לו: "במהלך עשיית הטהרה למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, הסבתי את תשומת לבם של ידידיי אנשי החברא קדישא, שאצבעות ידיו קפוצות וקמוצות, שלא כל המתים שכפות ידיהם פתוחות לרווחה. מובא בספרים כידוע, שבשעה שאדם נולד כתינוק ובא לעולם הוא בא עם אצבעות קמוצות כאומר שבא לקחת את כל העולם, אך משנפטר מן העולם אצבעותיו פתוחות, להורות שלא לקח עמו כלום. כאן ראינו דבר פלא ונדיר מאד, מחזה שספרו אותו בזמנו על הגה"צ רבי יחזקאל לונינשטיין זצוק"ל, המשגיח בישיבת פוניבז', בלבד".
האם הסיפור הזה הוא אכן אמת וסופר מכלי ראשון ממש???
גם בהלוויית הרב וואזנר הוא סיפר על כל מיני ענינים נפלאים.
זה הובא גם ביתד השבוע
 

א יודעלע

משתמש חדש
בהספד ככלות השלושים סופר שהגראי"ל נהג כידוע לעשר כל מאכל, פעם היו אצלו בבית בננות והוא עישרם וכך נשארה חצי בננה על השולחן ביקש מרן מנכדו שיאכלנה כדי שלא תשחיר ויהי' בל תשחית. הוא עצמו הקפיד כל השנים לא לאכול פרי זה גם מספק ברכה וגם ספק ערלה וגם בגלל מותרות, הנכד סירב ומרן נסה לשכנעו אומרים שזה טעים ומה איכפת לך וכו' אך משראה שהנכד עומד בסירובו לאכול נטל הוא עצמו את הפרי בירך עליו ואכלו כדי למנוע בל תשחית. הפטיר האי ספדנא: וגדולה הייתה בעיני אותה אכילה עשרות מונים מאי האכילה במשך עשרות שנים... ועל אותו הדרך ישנו גם סיפור בקשר להעמדת מים לפני פסח, ואי רצונו לפגוע ברבנית כפי שהוכח מחידוש המנהג לאחר פטירתה. המסר בשניהם ובעוד הרבה סיפורים שכאלה היחודיים להגראי"ל זצוק"ל הוא הבהירות וישוב הדעת מה רצון ה' בכל רגע ורגע בלי להיות שבוי באנוכיות וחשבונות צדדיים. אוי מי יתן לנו תמורתו...
 

מבין ענין

משתמש ותיק
נכנס אל הרב אחד עם גביר ואמר לרב שהגביר מבקש שהרב יברך אותו בעשירות, שיוכל לתרום ולהחזיק אברכים.
חייך הרב ואמר אם באמת יש לי כח לברך אנשים והם יהיו עשירים, אברך כבר ישר את האברכים...
ניסה המלווה ללמד זכות על הגביר ואמר - "הרב, הוא רוצה להיות ה'צינור' שיזכה שהזכות הזאת תעבור דרכו"!
"ולי דוקא נראה" הפטיר הרב "שהוא רוצה לקבל מה'שיריים'"...
 

עברי

משתמש רגיל
בדיוק היום נזכרתי בסיפור שראיתי בעיני, לדעתי הוא מאוד מיוחד. (יתכן ואחרים אוהבים יותר סיפורי מופתים)
הייתי אצל הגראי"ל לשאול שאלה, כשעמדתי בתור עמד לפני אברך ושאל שאלה (מאחר ושואלים בקול כולם שומעים, ודעתא דאינשי אהכי) וכך התנהלה השיחה. (איני זוכר במדוייק את הלשון אבל תוכני הדברים כך היו)
האברך: אשתי עובדת בחברה ועכשיו היא שוקלת להיות עצמאית.
הגראי"ל: למה שתהיה עצמאית? היא תרוויח יותר כסף?
האברך: כן.
הגראי"ל: כמה ילדים יש לך?
האברך: כך וכך.
הגראיל: וכמה היא מרוויחה היום?
האברך: סך ... ואם היא תהיה עצמאית היא עלולה להרוויח...
הגראי"ל: ולמה היא חושבת שהיא תצליח?
האברך: כי חברה שלה ניסתה את זה והצליחה לכן היא חושבת שגם היא תצליח.
הגראי"ל: אם היא תלך והיא תרצה אח"כ לחזור האם יקבלו אותה?
האברך: נראה לי שכן, הם לא יכעסו, אין סיבה שלא יקבלו באם המשרה תישאר פנויה.
הגראי"ל: ומה היא רוצה??
האברך: היא רוצה לעזוב ולהיות עצמאית.
הגראי"ל: שתנסה.

ואם לא התלהבתם מהסיפור אנמק את התלהבותי.

הגראי"ל חקר את כל צדדי הנידון מכל משפטיו וחוקיו בשאלות הנ"ל, וטעם הדבר לא כי הוא חוקר מוצלח אלא כי יש בו דעת משפט לדון ולהבין את מרכיבי הדבר ולאחר בירור הפרטים החשובים שבמקרה באה לה ההכרעה "שתנסה". (ובקיצור - כשם שבהכרעת ה"תנסה" יש בה כח הכרעה כך בכל שאלה ושאלה יש הכרעה לא פחותה שהיא היא הראויה להישאל ומחמתה יוולד התשובה)
אם למאן דהוא יש עוד שאלה שלא נשאלה שאפשר לשאול את אותו אברך והיא עקרונית להכרעה שילמד אותי.
ואגב, כ"כ התלהבתי מהשאלה "ומה היא רוצה" יש לזה משקל גדול כמה שלפעמים אנו לא נותנים לזה חשיבות.
מקווה שלא הלאתי יתר על המידה.
 

בני ברקי

משתמש רגיל
אברהם העיברי אמר:
איני יכול לחשוף את המקור. אך הסיפור הוא חזק, ולכן אני מעלה אותו.
באחד מביקוריו של הרב סורוצקין/
שאל אותו מרן: כמה אחוזים מפעילותך היא לשם שמים, וכמה בשביל כבוד/עצמך.
השיב לו הרב סורוצקין, (איני זוכר את המספרים המדויקים) 90 אחוז לעצמי, 10 אחוז לשם שמים.
הגיב מרן בחיוך: חבל, אם היה עוד אחוזים לשם עצמך, כבר היית פותח עוד ישיבה.
סיפור אמיתי.
והמסר שלו הוא עוצמתי עד לאין ערוך.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סיפור מיוחד על מרן האילת השחר מצאתי בגליון "מחשבה תורנית" מביאים בשם הגאון ר' יעקב מאיר זוננפלד רבה של רכסים.

"הסיפור אותו שמעתי לפני שלוש עשרה שנה בקירוב, (סיפור זה שמעתי מפי הגאון רבי יעקב מאיר זוננפלד שליט"א רבה של רכסים, מכלי ראשון ואנו כלי שני, ואני מדגיש בכוונה את מקור הסיפור לא בכדי. וזאת כשם שטבע האנושי לכל גווניו להפריז, כך טבעם של סיפורים, שאינם מדויקים, זאת אם בכלל התרחשו, ובכדי לנפות את קדירת הסיפור המלאה קוצים ודרדרים.. צריך נפה טובה, כלי קיבול מתוקן)..
התרחש באותם זמנים שמרן 'האילת השחר' היה יוצא מידי תקופה לחוץ לארץ, יחד עם יבלח"א האדמו"ר מגור שליט"א כדי לחזק את יהודי התפוצות לדבר ה'. ובאחת הפעמים כשנכנס מרן לשדה התעופה, עבר לפני כניסתו למטוס במתקן הבידוק הביטחוני -"מגלה מתכות", והנה נשמע צפצוף חד מהמכשיר, לאיש הביטחון לא היה נעים אבל 'חוק זה חוק' והוא האחראי ליישומו, הוא התנצל מאוד, וביקש מרבינו זצוק"ל לעבור שנית במתקן, וכמעשהו בראשונה כך מעשהו בשנייה, שוב המתקן מצפצף,
שואל איש הביטחון את רבינו האם יש על גופו ובגדיו חפץ מתכתי כלשהו ומרן משיב בשלילה, אם כן מפציר איש הביטחון במרן שיואיל לעבור בשלישית ומרן עובר פעם נוספת ו..המכשיר מתעורר שוב לחיים וה"עיר שושן נבוכה" לא ידעו מה לעשות..
ואז אומר מרן תנו לי לחשוב כמה רגעים "מה זה ועל מה זה" ..ולפתע חיוך עולה על פניו והוא מתחיל להסביר לסובבים מה הגורם לצפצוף, 'הרי לפני כמה שנים כשנפלתי נשבר לי אגן הירכיים ובגיל מבוגר זה כבר לא מתאחה מאיליו ולכן ניתחו אותי וחיברו את העצמות עם ברגים....וזה מה שמצפצף כעת', ואנשי הביטחון אישרו את דבריו.. ואח"כ אמר מרן האילת השחר זצוק"ל למקורביו שהוא למד מוסר השכל גדול ונפלא מהסיפור הזה -והוא 'שראיתם לפני כמה זמן דוגמא איך אדם עושה ניתוח ויש לו ברגים בגוף ובכל זאת בשלב מסוים שוכחים מזה, א"כ כשיבוא האדם לעוה"ב עם כל המטען שהביא עמו מעוה"ז שלילי וחיובי ובי"ד של מעלה יבדקו את מצוותיו ועבירותיו, והנה על כל אותם עבירות שלא עשה אדם תשובה מספקת נשאר מהם כתמים בנפש ולכן יכול להיות שמאותה עבירה עברו עשרות שנים והאדם כבר שכח מזה, אבל שמה 'למעלה' הכל כתוב, וכשאדם יבוא יפתחו "תזמורת שלימה" מכל אותם צפצופים של העבירות אע"פ שהאדם לא זכר מכך מאומה ומזה הסיק מרן זצוק"ל בלשונו: נלמד ששום מעשה ופעולה של האדם לא הולך לאיבוד'. עד כאן סיפור הדברים. ובעניות דעתנו ננסה להפנים את המסר שוב פעם "שום מעשה לא הולך לאיבוד"...שום דבר!..כל מעשה שאדם עושה משל הוא רושם במו ידיו את שכרו, או חלילה את עונשו.....
[ובדרך אגב.. המסר העולה לנו מסיפור זה, לא מוצג בפני הקורא -כדרכם של סיפורים- על דרגה גבוהה שהאדם משווה בנפשו שהיא רחוקה ממנו, אלא מחדד לו דברים שהוא יודע, ולא צריך להיות בעל מדרגה מיוחדת בכדי להפנים את המסר.. נקח לרגע את הסיפור שלפנינו, הרי כל אדם יודע שבב"ד של מעלה מחכה לו 'בידוק בטחוני', ולא קל, פולשני מאד.. ואיפשהו זה נמצא אצלו, מאוכסן בתוך בליל ידיעות ומחשבות, אבל אימתי הוא אציף את זה לאחרונה על פני התודעה...באלול? אולי קצת! בר"ה עוד קצת! ביוה"כ 'קצת הרבה'!..ובשאר ימות השנה, מה הוא עושה עם זה? לוקח את המחשבה ומאכסן אותה שוב 'בבוידע'ם המחשבות'..וכאן מגיע הסיפור, ומציף לנו את זה שוב פעם, נותן לנו להרגיש במעט, את הלך החשיבה היהודי, ובפרט איך שאדם יהודי..לאו דוקא גדול הדור..צריך לחשוב, ועל מה לחשוב.. "שום מעשה ופעולה של האדם לא הולך לאיבוד" הכל יגיע בחשבון בב"ד של מעלה]
עד כאן מגליון "מחשבה תורנית".

מוצ"ב הגליון הנ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
שמעתי היום, שבא מאן דהו למרן בשאלה כדת מה לעשות לתחושת סוף הזמן, ופתח הגראי"ל ספרו של אחד הראשונים שהיה לפניו על השולחן, והראה לו, הנה תראה כמה כתב המחבר בתחילת המסכת וכמה בסופה, וללמדך, שזה טבעו של האדם שלקראת הסוף כשל כוחו, ואין להישבר מזה.
קשה לי מאוד להאמין לזה, כי הגראי"ל בעצמו לא נחלש כי הוא זה בסוף הזמן [עכ"פ לעיננו] וכי הראשונים היו בדרגה יותר פחותה ממנו. גם בחזו"א למשל לא רואים חילוק כשכותב על תחילת המסכת וכשכותב על סוף המסכת [שוב אדגיש לעיננו] האם היה יותר גדול מהראשונים?!
ועוד, האם באמת חסרה לנו תורה על סופי המסכת ששם הראשונים כביכול לא עיינו מספיק, הייתכן כדבר הזה?
 

הראני

משתמש ותיק
סבא אמר:
שמעתי היום, שבא מאן דהו למרן בשאלה כדת מה לעשות לתחושת סוף הזמן, ופתח הגראי"ל ספרו של אחד הראשונים שהיה לפניו על השולחן, והראה לו, הנה תראה כמה כתב המחבר בתחילת המסכת וכמה בסופה, וללמדך, שזה טבעו של האדם שלקראת הסוף כשל כוחו, ואין להישבר מזה.
קשה לי מאוד להאמין לזה, כי הגראי"ל בעצמו לא נחלש כי הוא זה בסוף הזמן [עכ"פ לעיננו] וכי הראשונים היו בדרגה יותר פחותה ממנו. גם בחזו"א למשל לא רואים חילוק כשכותב על תחילת המסכת וכשכותב על סוף המסכת [שוב אדגיש לעיננו] האם היה יותר גדול מהראשונים?!
ועוד, האם באמת חסרה לנו תורה על סופי המסכת ששם הראשונים כביכול לא עיינו מספיק, הייתכן כדבר הזה?
ראשית: חשוב לדעת ממי שמעת את זה [כי בגמ' בכתובות ור"ה מבואר שגם לשמוע מפי עצמו נחשב שמיעה].
שנית: כל הנחות היסוד שלך אצל החזו"א וכו' אין שינוי נתון גם כן לבדיקה מעמיקה.
שלישית: יתכן שיש כאן שני עניינים, א' מרן זיע"א לימד אותו שאין צורך להבהל מהתחושות ככה זה בטבע האדם, והחוש יוכיח על זה, ומי שמתכווח על זה אינו אלא סומא. ב' כדי לחזק את אותו איש שאינני יודע מה הוא היה ומי הוא היה הראה לו מרן זיע"א ע"ד הלצה שהנה גם באותו ראשון יש פחות על סוף המסכת.

אבל באמת צריך לדעת למה זה ככה, הרי כשאתה מתבונן בזה אכן רוב הראשונים כתבו מעט מאד על סוף המסכתות, וחלקם אפי' לא כתובו כלל, מאיזה טעם זה?
עוד יש לעיין למה באמת מרגישים כך בסוף זמן?
 

ברית מלח

משתמש רגיל
אכן ד"ז נשמע מופרך. מלבד העובדה כי למעשה תובנת הסיפור לגבות כביכול את הרפיון שבסוף הזמן וח"ו מלומר כדברים הללו על מרן זצ"ל
 

הראני

משתמש ותיק
ברית מלח אמר:
אכן ד"ז נשמע מופרך. מלבד העובדה כי למעשה תובנת הסיפור לגבות כביכול את הרפיון שבסוף הזמן וח"ו מלומר כדברים הללו על מרן זצ"ל
אכן לא ברור ע"י מי הסיפור הזה הומצא, ומה מטרתו.
אבל גם לפי הסיפור אין כאן עידוד לרפיון, אלא לתת לאדם את התחושה הטובה שלא ישבר מזה, ואדרבא יתכן שמחמת חיזוק זה היה לו את הסוף זמן הכי מוצלח אי פעם.

הרי אין להכחש לעובדה שסוף זמן הוא זמן רפיון מיוחד!
והרי זה דבר שאין לו הסבר שכלי פשוט לכאו', שהרי תיכף יוצאים לבין הזמנים, אז מה הקשר עכשיו כבר לנוח?
פלא.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
הראני אמר:
אבל גם לפי הסיפור אין כאן עידוד לרפיון, אלא לתת לאדם את התחושה הטובה שלא ישבר מזה, ואדרבא יתכן שמחמת חיזוק זה היה לו את הסוף זמן הכי מוצלח אי פעם.
[/quote]

נכונה אבחנתך עד למאוד. אלא שיש להשים את הלב על החילוק הקוטבי בין שיטות החינוך. כי ישנם שיראו את נתינת ה'הרגשה טובה' ככלי עזר לצלוח את הרפיון ואפילו להצליח יותר מן הרגילות. אך יש את השיטה שסוברת כי הצדקת הבעיה תחריף את הרפיון ופעמים שתחריף אותו יותר ולכך יש להלחם כנגדה ולהסתער על הגמרא בכל המרץ ולהתעלם כביכול מן הבעיה 'כי אילולא הקב"ה עוזרו וכו'..
ולזה רימזתי למעלה כי גם לאלו שלא ידעו ח"ן הכירו ודאי במשנתו של מרן זצ"ל שבענין ההתמדה תמיד יעץ להסתער על הגמרא ולא להתחשב בטבע שמתעצל.
אלא שכאמור צריך לדעת מי היה השואל שאולי בענינו הפרטי היה צורך לילך בדרך הב'.
 

הראני

משתמש ותיק
ברית מלח אמר:
הראני אמר:
אבל גם לפי הסיפור אין כאן עידוד לרפיון, אלא לתת לאדם את התחושה הטובה שלא ישבר מזה, ואדרבא יתכן שמחמת חיזוק זה היה לו את הסוף זמן הכי מוצלח אי פעם.

נכונה אבחנתך עד למאוד. אלא שיש להשים את הלב על החילוק הקוטבי בין שיטות החינוך. כי ישנם שיראו את נתינת ה'הרגשה טובה' ככלי עזר לצלוח את הרפיון ואפילו להצליח יותר מן הרגילות. אך יש את השיטה שסוברת כי הצדקת הבעיה תחריף את הרפיון ופעמים שתחריף אותו יותר ולכך יש להלחם כנגדה ולהסתער על הגמרא בכל המרץ ולהתעלם כביכול מן הבעיה 'כי אילולא הקב"ה עוזרו וכו'..
ולזה רימזתי למעלה כי גם לאלו שלא ידעו ח"ן הכירו ודאי במשנתו של מרן זצ"ל שבענין ההתמדה תמיד יעץ להסתער על הגמרא ולא להתחשב בטבע שמתעצל.
אלא שכאמור צריך לדעת מי היה השואל שאולי בענינו הפרטי היה צורך לילך בדרך הב'.[/quote]
להסתער על הגמ' לא אומר שאין צורך להתעודד מהקושי.
צריך להסתער, אך מכיון שההסתערות הזו קשה יותר מהסתערות בתוך הזמן, לכן יש צורך לעודד שהקשיים האלו היו מאז ומעולם, ואדרבא לפום צערא אגרא.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתי פעם בשם מרן זצ"ל דסבירא ליה שמותר לברך ברכת האילנות על אילנות שנעשו בהם מלאכות אסורות, כמו חרישה בשמיטה, ואף להסוברים דעל אילן ערלה אין לברך כיון שאי אפשר להנות ממנו, מכל מקום אילנות אלו הרי מותרים בהנאה וגם באכילה אין האיסור מצד עצמו אלא קנס ואריה הוא דרביע עליה.
מצד שני ראיתי בשמו, שכששאלו אותו אם ניתן לברך על אילנות כלאים אי חשוב "אילנות טובות" אז השיב בחיוך "חסר אילנות טובות" ואמר "אילן שנעשתה בו עבירה", וכנראה שדעתו היתה שלכתחילה לא ראוי להזכיר את שם השם על דבר כזה, מעין מש"כ התוס' לגבי גזל סאה חיטין וכו', אבל מעיקר הדין שרי.
 

אלימיר

משתמש ותיק
יהודי אמר:
גם אני נתקשיתי להאמין בזה, אנסה לברר אצל היודעים.
אני תמיד חשבתי, שהרי מה כתבו הראשונים? לכאורה מה שאמרו לתלמידיהם בשיעור ויתכן שהתלמידים התרפו, אך ג"ז צ"ע אם שייך לומר על תלמידי הרמב"ן והרשב"א כזה דבר.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
שתי סיפורים מרטיטים, שפורסמו לאחרונה.
האמת, אין בהם חידוש. מי שהכיר את מרן זללה"ה אפילו לא מתפלא.
אבל בכל זאת, כולם יזילו דמעה. זה מעין תזכורת חיה ומרגשת, למה שהיה כאן אתנו עד לפני כמה חודשים, ועתה אבדנו וחסרנו כל זאת. ולוואי ונזכה לאחוז בקצות דרכיו.

זה העתק הדבק, לא נגעתי:

1. מפי בעל המעשה: באותו בוקר נורא בו אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש,
ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש (כתובות קד) ופרח איש האמת מרן הרב שטיימן זצ״ל , יצאתי מוקדם לפנות בוקר לעניין חשוב בעיר אחרת.

אחר השחרית בשטיבלך המקומי, ניגש אליי יהודי חסידי וביקש לשאול האם אני נוסע לבני ברק , וכי מניין ידע שאני בספק האם לנסוע לבני ברק או להמשיך לכיוון אחר לגמרי? ראיתי בזה יד ה׳ והודעתי לו שאכן אסע לבני ברק, ואכן בדרך נס הייתי הרכב האחרון שנכנס לפני שהמשטרה סגרה את הכניסה לבני ברק.

בדרך הוא סיפר לי שני סיפורים, מהעדות האישית שלו:

מרן בעל איילת השחר מאוד החשיב את המבחנים לילדים הרכים בטענה שזה עושה רושם לשנים רבות שהם רואים יהודי זקן מתעניין במה שלמדו ,

והנה הוא היה באותם ימים רבה בחיידר שהגיע עם כל הכיתה שלו למבחן ,

לפני שנכנסו עדיין באטובוס הוא לקח את הרמקול ואמר להם ,

משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. ילדים יקרים התורה נמסרת מדור לדור מהר סיני ע״י גדולי התורה וכעת ניכנס יחד באימה ויראה למעמד הר סיני קטן משלנו ,

ההתרגשות גדולה ועצומה , המבחן קל ומלא באהבת תורה והילדים עונים בבטחון ומרן מעריף שבחים ללא גבול על הילדים ,

אחר המבחן ניגש ילד ילד ללחוץ למרן יד ולקבל ברכה ,

ילד חמוד בוכה שהוא רוצה להיות כמו הרב שטיימן ,
וילד אחר עונה לו שבשביל זה צריך ללמוד טון וחצי תורה והשלישי עונה שמלאן טלפים טון תורה צריך , עד שמגיע ילד חכם ואומר שאם נדבר כאן על כמה טון לא נגיע גם לא לגרם ולכן נתחיל מעכשיו והוא פורץ בקול גדול על החומר שנבחנו וכולם אחריו והמלמד מנגב דמעות מהטוהר של לומדי התורה הקטנים שלו וליבו גדוש מהמעמד ,

הילדים עולים לאטובוס עם מלמד אחר והמנהל , והוא שגר בבני ברק מתחיל ללכת לביתו , אך צעד מספר פסיעות ואברך רץ אחריו ושואל האם הוא הרבה של הכתה !? כשענה בחיוב , שמע שמרן מחפש אותו מהרגע שיצא ,

הוא אץ רץ במדרגות ונכנס אל הקודש , מרן שמח מאוד לראות אותו , הוא חשש מאוד שמא לא לימד נכון את הילדים ומרן מרגיע אותו שישב והוא מלמד יפה מאוד ,

אחר שנרגע , מתנהלת השיחה כך (בערך ולפי דבריו של המלמד)

מרן : מי חוזר עם הילדים לחיידר ?
רבה : מלמד אחר והמנהל .
מרן : האם האשה יודעת שאתה כאן היום ?
רבה : בוודאי
מרן : זאת אומרת שהיא ממתינה לך ואתה מתעכב בגללי ,
רבה : חלילה
מרן : יש כאן טלפון ובבקשה תגיד לה שאתה מאחר קצת בגללי .
רבה : בד״כ אני מגיע הרבה יותר מאוחר בגלל הנסיעות ,
מרן : אך היום היא יודעת שאתה מדבר כאן ותקדים ואסור לגרום לה דאגה ולו לשנייה אחת ,
רבה : מתקשר
מרן : שכוייח שאתה משקיע בי זמן פרטי שלך
רבה : אדרבה זכות שלי
מרן : אם דיברתם על זכותיים יש לי שתי בקשות ממך
רבה : נעשה ונשמע
מרן : מחייך .. נו כאיש אחד בלב אחד

מרן : יש 2 ילדים בכתה שלך , האחד שאלתי כך ואת השני כך , (מפרט השאלות)
רבה : אכן , האם לא ענו נכון ?
מרן : ענו מצויין אך האם הבנת מי הילדים ?
רבה : בוודאי
מרן : יוצא מהחדר וחוזר עם 200₪ ומגיש לרבה ואומר לו ,
אני מבקש ממך שתעשה מבצע והילדים האלה יזכו בנעליים חדשות , ותעשה זאת בחכמה שלא ידעו כולם במה זכו , ולא להטעות ילדים אחרים שיחשבו שהם זוכים , גם בחסד רק אמת .
רבה: אכן נעשה ונשמע .
מרן: שלא תחשוב שיש כאן רוח הקודש או דומה לזה , בד״כ ההורים מאוד מתרגשים שהילדים רואים יהודי זקן ומלבישים את הילדים בבגדי שבת היפים ובנעלי שבת והם באו עם נעליים קרועות .
רבה : בוכה ושואל כיצד אפשר לרכוש את המידה הזו של נושא בעול חברו ?
מרן : נו הרי משלמים לך לשים לב לכל פרט וכי ראית נוהג במטוס שלא שם לב לכל מנורה אדומה שנדלקת !? שתדע שזה היינו אך היות ואתה והתלמיד באותו סירה ותלמיד שגלה מגלים רבו עמו וכל מה שקורה לתלמיד זה אחריות של הרב וכך מצליחים ,
רבה : מבקש ברכה להצלחה ,
מרן : אם לא קשה לך יש עוד בקשה אחת
רבה : בוודאי
מרן : מוריד את הראש ובוכה
תראה אני כבר זקן ואין אני יודע מה יהיה בעת דין וזהו פחד גדול ואין בי מצוות ואני מבקש ממך להיות לי לעזר בעניין ,
רבה : בהלם גמור ואומר חלילה, הרי לראש ישיבה יש את זכות איילת השחר והנהגת הדור ,
מרן : הלוואי ,
מרן : תראה אני מבקש ממך לעזור בנושא שזה על חשבון הזמן שלך ולכן אני אשלם לך כל חודש על הזמן הזה כפי סכום שתבקש ובל״נ אשלם בלי עיכוב ובתנאי שאני יהיה כאן (הראש ישיבה מצביע על העולם הזה)
רבה: נעשה ונשמע
מרן : נו לפעמים קודם שומעים ואז עושים ולפעמים קודם עושים והכל תלוי אם זה רוחניות או גשמיות .

מרן : תראה יש ילד בכתה שלך שבעת ששואלים אותו ברבים הוא נלחץ ומתחיל לגמגם קשה , ואני מתחנן בפנייך שלא לבחון אותו ברבים כלל אלא תבחן אותו או בכתב או ביחיד ובתנאי שיהיה בשכל שאחרים לא ישימו לב ואשלם לך על זה שאתה בודק המבחן על חשבון הזמן שלך (בכתה זו בדכ אין מבחן בכתב )
רבה : פורץ בבכי ואומר שלא יקח כסף ולמה הוא לא חשב על זה לבד ?!
מרן : ילד שלא טוב לו או מתבייש זה דיני נפשות ממש
מרן : ילד שיודע שהתחשבו בו הוא ילד שיתחשב באחרים ויהיה מנעטש ובלי מענטש לא ניתן לגדול ,
מרן : מברך מעומק לב

הגענו להלוויה של מרן זי״ע . ופתאום הבנתי לראשונה, מה הוא התואר "רועה נאמן", אותו אבדנו בחטף.


2. בחור בבני ברק, למרבה הצער, עזב את היהדות ועבר לגור יחד עם בן דודו החילוני. למרבה הצער, העניינים הידרדרו והוא התארס עם בחורה לא יהודיה. בן דודו החילוני כעס ומאד הוטרד מהעניין אבל לא הצליח לשכנע אותו לבטל את האירוסין. בכל זאת, הוא הצליח לשכנע אותו שמכיון שהוא עכשיו מתנתק מהעם היהודי וממשפחתו, לפחות שילך איתה, ויגיד להוריו בשיחה פנים מול פנים מה התוכניות שלו. הבחור השתכנע והזמין את עצמו לשבת אצל הוריו לפי "התנאים שלו". הוא בילה את ליל השבת בעישון על המרפסת, וביום השבת שוב בילה על המרפסת עם האייפון שלו.

בשבת בצהריים אביו ניגש אליו והזמין אותו להצטרף לשיעור שהוא הולך אליו, אותו ימסור הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל.

בצעד מפתיע, הבחור הסכים. אחרי השיעור הביא אותו אביו לרב שטיינמן להגיד שבת שלום, והודיע לגדול הדור שלמרבה הצער בנו אינו שומר שבת. הרב שטיינמן הביט בו ושאל, "כמה זמן אינך שומר שבת?". הבחור ענה, "שנתיים". "ובמשך הזמן הזה היה לך הרהור תשובה?" "כן, בערך ארבע פעמים". "ולמשך כמה זמן הרהרת בתשובה בכל אחת הפעמים?" "בערך 10 דקות". "אה, אז יוצא שלמשך 40 דקות במשך השנתיים האחרונות היית במצב של 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', ועל כך אני מקנא בך. שבת שלום". הבחור הלך הביתה וחזר לדירה של בן דודו. המילים של הרב שטיינמן לא נתנו לו מנוח. הוא ביטל את האירוסין, ומשם העניינים התגלגלו, עד שכיום הוא ב"ה שומר תורה ומצוות.
שאלו אותו מה גרם לו ללכת לשיעור. הנה הוא מעשן ומשחק באייפון בשבת ר"ל והוא הלך לשיעור? הוא השיב שכשהיה בכיתה ד' בחיידר, הכיתה שלו הלכה להיבחן אצל הרב אהרון לייב שטיינמן. המלמד ביקש שהילדים יקבלו שאלות קלות, ואכן הרב שטיינמן שאל שאלות שכל ילד ידע. כל ילד, כשענה את תשובתו, קיבל סוכריה מהרב אהרון לייב. כשהגיע תורו של ילד זה הוא לא ידע את התשובה. הרב אהרון לייב שאל אותו שאלה קלה יותר. שוב לא ידע הילד לענות. משכך, גדול הדור שאל שאלה עוד יותר קלה ושוב לא ידע הילד. כשהסתיימה הבחינה, לכולם היתה סוכריה חוץ מהילד הזה. תוך שהילדים יצאו מהחדר ביראת כבוד, הרב אהרון לייב סימן לילד לגשת אליו. הוא אמר לו - "בתורה וביידישקייט אנחנו מקבלים שכר לפי המאמץ, לא לפי התוצאות. כל הילדים התאמצו לענות על שאלה אחת, ולכן הם קבלו סוכריה אחת. אבל אתה התאמצת ב-3 שאלות, ולכן אתה תקבל 3 סוכריות." ובחיוך, הושיט לילד 3 סוכריות...!
 

סבא

משתמש ותיק
בספר “מאחורי הפרגוד” בשם הרב אהרן יהודה ליב שטינמן זצ”ל (צוטט ע”י נדב שנרב):

כולם חושבים על האסון שנהרגו הרבה מכלל ישראל, אבל יש כאלו שבאמת היה עדיף שיהרגו, כי היו מחללי שבת ועל ידי שנהרגו עשו פחות עבירות. היטלר הרג את כל המשומדים שהתבוללו בזדון, וזה דבר אחד טוב שיצא מהאסון הזה, שנהרגו כל המשומדים.
נראה לכם אמיתי?
 
חלק עליון תַחתִית