חילך לאורייתא אמר:
ישראל הכהן אמר:
בלדד השוחי אמר:
'ל'המחדש' נודע כי אחד מראשי הישיבות פסק כי העדים חייבים להוריד את המסכה תחת החופה ובכך בעצם לעבור לזמן קצר על הכללים של משרד הבריאות, הוא נימק את פסיקתו המעשית בכך שעדים עם מסיכה אי אפשר לזהות אותם ואם כן הרי זה 'עדות שאי אתה יכול להזימה' ואין זו עדות.
image.png
הראש ישבה הוא הג"ר בונים שרייבר שליט"א
שנודע כבקי גדול, ומסתמא תשובתו עימו.
מי שיודע נא לעדכן.
אולי חשש לדעת החת"ס שגם בעריות צריך עדות שאי אתה יכול להזימה.
האם אתה יודע זאת מידיעה??
כדי שח"ו לא ישהא זה מוש"ר
כמובן מידיעה,
וביתד במוסף שב"ק האריכו בזה,
והביאו את תשובת הגר"ב שרייבר לטענת הרב פיינשטיין!
וז"ל והנה טענת הגרח"פ אם כי מסברא ודאי יש לה מקום רב,
אך מוכח שאינו כן,
חדא, מהא דדנו הראשונים מ"ט אין עד נעשה דיין, ואחד הטעמים שנאמרו בזה הוא כי הדיינים לא יקבלו הזמה על עצמם,
וכפשוטו, היינו שאינם יכולים לקבל הזמה על עצמם, אבל התוס' בסנדהרין ט'. כתבו שלא ירצו לקבל הזמה על עצמם, וכבר דנו בזה למה הוצרכו לזה תיפו"ל דגם אם ירצו אינם יכולים.
אבל עכ"פ כך הרי מבואר בתוס', דגם אם יש עדים, ויש מזימים, רק שבפועל בי"ד לא ירצו להזדקק לזה, זה נקרא עדות שאי אתה יכול להזימה.
והרי הדברים ק"ו, כשבפועל אין עדים ואי אפשר להזדקק לזה שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה, הא חדא.
ועוד ראיה לדבר דבתשו' בני ציון [סימן קנג] הביא קושיא מרבנו ישראל מסלנט זי"ע בהמבואר בגמ' בכתובות כ דלא דכירי אינשי טפי משיתין שנין, אבל עדות כיון דרמיא עליה דכירי. והקשה דעדות אחר שישים שנה הוי עדות שאאי"ל כי המזימים הא לא הוי רמיא עלייהו ואינם זוכרים וע"ש. הרי להדיא דנקט כדבר פשוט שכשבפועל אין עדים שיכולים לזכור ולהזים הוי עדות שאאי"ל, ואפי' שהרי עד ס' שנה היה ראוי להזמה מ"מ עכשיו אין עדים שיכולים להזים, וכ"ש הכא שאין עדים שראו בכלל מעולם.
ולענין הטענה השניה שטען חכ"א, שיהא יכול להזים כשיבא לבי"ד, אין זו תשובה, כי הנידון כאן אינו על העדות לברורי שבזה, כ"א דהנידון הוא על העדות לקיומי, והנידון הוא האם בעדות לקיומי איכא חיסרון דעדות שאאי"ל, וממילא הנידון שכשיבא לבי"ד אינו שייך כלל לכאן.
ומה שטען חכ"א עפי"ד הנוב"י, כבר נודע בשערים דזו הלכה שנוייה במחלוקת גדולה.
אכן הנידון האמיתי כאן, האם בעדות לקיומי איכא חיסרון דעדות שאאי"ל, וזה משני טעמים, חדא דאין זו עדות דהגדה, ולא מיבעיא אם הטעם דבעינן עדות שאי"ל מצד מירתת דודאי אינו שייך, אלא גם אם הוא גזה"כ, אפשר דזה נאמר רק בעדות דהגדה. ועוד, דעדות לקיומי היא עדות כזו שקיימת רק כשהיא אמת ואין היכ"ת שהיא תהיה שקר והיא תהיה קיימת.
[ועיין מנ"ח מצוה ד בקטנים שהגדילו בר"ח לענין עדות שאאיי"ל, והוא כעין זה אך אינו דומה.]
ע"כ מדברי הגר"ב שליט"א.