האם מותר להתחתן עם אחות אשתו (מן האירוסין)

[fantian]

ידוע הנושא האם קרובות אשתו (כגון אחות אשתו ואמה וכיו"ב) נאסרים מן האירוסין או מן הנישואין, כשברמב"ם וכל הפוסקים נפסק שכיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו שבע קרובות. אבל יש חולקים (עריכה: עיין בשער המלך אישות י' שס"ל בהדיא שזהו דעת התוס').
אחת הראיות הידועות שזה חל מן האירוסין זה ממקדש שתי אחיות כאחת, שזה נקרא אינו בזה אחר זה. ואמאי? והרי כיון שאין חל האיסור אלא מן הנישואין אם כן יכול לקדש שתי אחיות אחת אחרי השניה? אלמא שזה חל מן האירוסין.

אמנם נראה לי להביא ראיה שזה חל רק מן הנישואין, שהרי הגמרא (יבמות צז.) מסבירה מדוע מותר לישא בת אנוסתו ואסור לישא בת נשואתו, כיון ש"עריות שאר כתיב בהו, בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר." והנה בסנהדרין (כח:)כתוב לגבי ירושת ארוסה "התם - בשארו תלה רחמנא, אכתי לאו שארו היא"
הרי שארוסה לאו שארו היא, והואיל ועריות תליין בשאר הרי שמותר להתחתן עם אחות אשתו מן האירוסין!

[fantian]

וסתם מעניין ההתעלמות הבולטת של המשנה והגמרא (יבמות צז.) מהנושא הזה

נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנשואה - חייב. 

וארוסה מה? לא קיימת?

גמ'. תנינא להא דת"ר: אנס אשה - מותר לישא בתה, נשא אשה - אסור לישא בתה. 

כנ"ל?

רבא אמר: אנס אשה מותר לישא בתה 

שוב אין אירוסין.

עריות שאר כתיב בהו, בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר. 

התעלמות מוחלטת מארוסה, אפילו כשמדובר על שאר!!!
 

[משה נפתלי]

יש חולקים.

אין!
 

[fantian]

יש חולקים.

אין!

מאיפה הביטחון המלא??? בדקת????
אכתוב לך כמה מקורות...

בתו. פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו כדכתיב אשה ובתה לא שנא ממנו ולא שנא מאיש אחר, אבל בתו מאנוסתו לא נפקא מהתם דאשה בנשואין משמע ע"כ (חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף ב עמוד א)

בת אשתו. עי' בס' שעה"מ פ"י מה' אישות בקונט' חופת חתנים ס"ה שהבי' לשון התוס' בר"פ נושאין ד"ה עריות (שכתבו וז"ל וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימ' שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנס' לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתיב שאר בקרא על ידי הנישואין בא השארות ע"כ) וכ' ע"ז שמדבריהם מבואר דדוקא בנכנס' לחופה הוא דאסור מה"ת בבת' אבל בקידושין גריד' לא (פתחי תשובה אבן העזר סימן טו ס"ק ה)

ומה שפרש"י דבתו מאנוסתו לא הוי בכלל אשה ובתה משום דלשון אישות כתיב בקרא לא נהירא דא"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה מנ"ל דאסור בבתה, דאישות משמע שנבעלה, אלא טעמא הוי כדמפרש לקמן בפ' נושאים על האנוסה דעריות שאר כתיב בהו בנישואים איכא שאר באונסין ליכא שאר, ונכנסה לחופה ולא נבעלה מקריא נמי שארו. (תוספות הרא"ש יבמות ב.)

זה מספיק, או שצריך עוד?
אגב תוך כדי חיפוש המקורות אני רואה שכבר דקדקו את מה שכתבתי לגבי שאר...
אבל לא התייחסו להתעלמות הגמרא מאירוסין
 

[HaimL]

למעט הפתחי תשובה שזה באמת חידוש גדול, לא נראה מלשון הראשונים שהבאת שבתו מארוסתו תהא מותרת

וזה שהתנא לא האריך, י"ל בפשט, שארוסה היא בכלל נשואה, כלומר שאינה אנוסה בעלמא, אלא לקוחה לו. ואם התנא היה שונה רק ארוסה, היינו יכולים לטעות ולחשוב שרק בתה אסורה, הואיל והחמיר בה הכתוב לידון בסקילה. וגם שאין דרך לשנות ארוסה ולא נשואה.

ואם התנא היה שונה בתו מארוסתו ומנשואתו (נגד עצת חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה וכו'), היינו יכולים לטעות ולחשוב שכמו שהאם קאי במיתה שונה (סקילה וחנק) ה"נ דנים את בתה במיתה שונה
​

[fantian]

למעט הפתחי תשובה שזה באמת חידוש גדול, לא נראה מלשון הראשונים שהבאת שבתו מארוסתו תהא מותרת

​

בלשון הריטב"א שהבאתי זה מוכרח, בתו. זה הציטוט שהבאתי "פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו" בהדיא שבתו מארוסתו אינה בכלל בת אשתו
ומצאתי בעבר עוד הרבה מקורות מפורשים לזה אלא שלא מצאתים כרגע, אחפשם ואביאם

[משה נפתלי]

זה מספיק?

כל הנדון הוא לגבי ערות אשה ובתה, אבל בהחלט לא בשאר כל הקרובות.
ודבר זה אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו.
 

[fantian]

זה מספיק?

כל הנדון הוא לגבי ערות אשה ובתה, אבל בהחלט לא בשאר כל הקרובות.
ודבר זה אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו.

על איזה שאר אתה מדבר?
דבר זה אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, שששה מתוך שבעת הקרובות  (בת אשתו בת בתה בת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו, שכולם נלמדים בהנה הנה זימה זימה) נלמדים מערוות אשה ובתה, וא"כ זה כבר כל הקרובות, ואפילו לשיטתך לא נשאר אלא אחות אשתו ואתה מחלק בין אחות אשתו לשש הקרובות האחרות .
אחות אשתו זה לא כל שאר הקרובות
ואפילו לשיטתך יש כאן חידוש ששש הקרובות יאסרו רק מן הנישואין
(וגם בסוגיה של המקדש שתי אחיות כאחת, כתוב גם או אשה ובתה כאחת, והדרא קושיה לדוכתא)

[משה נפתלי]

על איזה שאר אתה מדבר?

בעריות: ארוסת אביו. ארוסת דודו. ארוסת בנו. ארוסת אחיו. אחות ארוסתו.

באיסורי כהונה: גרושה מן האירוסין לכהן הדיוט, ואלמנה מן הארוסין לכהן גדול.

[fantian]

על איזה שאר אתה מדבר?

בעריות: ארוסת אביו. ארוסת דודו. ארוסת בנו. ארוסת אחיו. אחות ארוסתו.

באיסורי כהונה: גרושה מן האירוסין לכהן הדיוט, ואלמנה מן הארוסין לכהן גדול.

דיברתי על קרובות אשתו ולא על נשות קרוביו...
עיין בהודעה הראשונה שלי...

[fantian]

ואחות ארוסתו, נראה לי שבאמת דינה כאשה ובתה שכן הגמרא משווה אותם הרבה פעמים
אבל אין לי ראיה אז אתה מוזמן לחלוק עלי, אבל כמו שכתבתי זה רק אחת מתוך שבע קרובות אשתו

[משה נפתלי]

משנה בפרק האומר דקדושין: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתַּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

[HaimL]

למעט הפתחי תשובה שזה באמת חידוש גדול, לא נראה מלשון הראשונים שהבאת שבתו מארוסתו תהא מותרת

​

בלשון הריטב"א שהבאתי זה מוכרח, בתו. זה הציטוט שהבאתי "פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו" בהדיא שבתו מארוסתו אינה בכלל בת אשתו
ומצאתי בעבר עוד הרבה מקורות מפורשים לזה אלא שלא מצאתים כרגע, אחפשם ואביאם

יכול להיות שאני מתבלבל. האם אנחנו דנים כאן על בת ארוסתו מעלמא? כגון שאירס אישה כשהוא בן י"ג שנים, ולה בת נערה או בוגרת, דוודאי אינה בתו. 
או שאנחנו דנים על בתו מארוסתו, כגון שאירס לו אישה ולא נשאה, וילדה בת, והוחזק שהיא בתו (או אפילו ישנם עדים שרק הוא שבא עליה, כגון שהייתה בבית האסורים וכדומה).
 

[fantian]

למעט הפתחי תשובה שזה באמת חידוש גדול, לא נראה מלשון הראשונים שהבאת שבתו מארוסתו תהא מותרת

​

בלשון הריטב"א שהבאתי זה מוכרח, בתו. זה הציטוט שהבאתי "פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו" בהדיא שבתו מארוסתו אינה בכלל בת אשתו
ומצאתי בעבר עוד הרבה מקורות מפורשים לזה אלא שלא מצאתים כרגע, אחפשם ואביאם

יכול להיות שאני מתבלבל. האם אנחנו דנים כאן על בת ארוסתו מעלמא? כגון שאירס אישה כשהוא בן י"ג שנים, ולה בת נערה או בוגרת, דוודאי אינה בתו. 
או שאנחנו דנים על בתו מארוסתו, כגון שאירס לו אישה ולא נשאה, וילדה בת, והוחזק שהיא בתו (או אפילו ישנם עדים שרק הוא שבא עליה, כגון שהייתה בבית האסורים וכדומה).

אתה לא מתבלבל, ובכל זאת הראיה ראיה
אנחנו מדברים על בת אשתו מעלמא, אבל הריטב"א כתב שבתו של תחילת יבנות היינו בתו מארוסתו דאילו בתו מנשואתו הרי היא בת אשתו, ולא צריך להגיע לדין בתו (שנלמד רק מ"הנה הנה") אלא היא בת אשתו האמורה בקרא, אבל בתו מארוסתו שאינה בכלל בת אשתו אז היא נלמדת מבתו

[fantian]

משנה בפרק האומר דקדושין: הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתַּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

ראיה יפה אבל מה אעשה שבראשונים ובאחרונים דנו בזה, ונשאר דבר זה בפלוגתא
ואין לי כרגע אלא לדחוק קדשתיך ונשאתיך, מקוה שאמצא תירוץ יותר טוב. אבל זה ראשונים ואחרונים דס"ל כן

ואף אחד גם לא ענה לי שאם זה מגיע מצד "שאר" ובאירוסין ליכא שאר, אז בת ארוסתו אמורה להיות מותרת, וזה ראיה להיתר

[fantian]

ועכשיו ראיתי שכהוכחתי הוכיח שער המלך (אישות י' ס"ק ה')

דכיון דכתיב שאר ע"י הנשואין באה השארות נר' ודאי דדוקא בנכנס' לחופ' דשייך שארות הוא דגלי קרא אבל בקדושין דלא שייך שארות לא שהרי קיימא לן דאשתו ארוסה אינו יורש' ואינו מטמא לא מטעמא דלשארו כתיב והאי לאו שארו היא (שער המלך הלכות אישות פרק י)

[HaimL]

בלשון הריטב"א שהבאתי זה מוכרח, בתו. זה הציטוט שהבאתי "פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו" בהדיא שבתו מארוסתו אינה בכלל בת אשתו
ומצאתי בעבר עוד הרבה מקורות מפורשים לזה אלא שלא מצאתים כרגע, אחפשם ואביאם

יכול להיות שאני מתבלבל. האם אנחנו דנים כאן על בת ארוסתו מעלמא? כגון שאירס אישה כשהוא בן י"ג שנים, ולה בת נערה או בוגרת, דוודאי אינה בתו. 
או שאנחנו דנים על בתו מארוסתו, כגון שאירס לו אישה ולא נשאה, וילדה בת, והוחזק שהיא בתו (או אפילו ישנם עדים שרק הוא שבא עליה, כגון שהייתה בבית האסורים וכדומה).

אתה לא מתבלבל, ובכל זאת הראיה ראיה
אנחנו מדברים על בת אשתו מעלמא, אבל הריטב"א כתב שבתו של תחילת יבנות היינו בתו מארוסתו דאילו בתו מנשואתו הרי היא בת אשתו, ולא צריך להגיע לדין בתו (שנלמד רק מ"הנה הנה") אלא היא בת אשתו האמורה בקרא, אבל בתו מארוסתו שאינה בכלל בת אשתו אז היא נלמדת מבתו

אפשר אולי לדחוק ולומר, שיכול להיות שבאמת משעת הקידושין נאסר בבתה, אבל רק כל עוד היא תחתיו, ואם גירשה, אז שוב מותרת, אלא אם מוחזק שהיא בתו, שאז אסורה לו מדין בתו. זה דוחק גדול, אבל החידוש שבת ארוסתו מותרת גמורה נראה לי קצת חידוש גדול יותר. 
 

[fantian]

אפשר אולי לדחוק ולומר, שיכול להיות שבאמת משעת הקידושין נאסר בבתה, אבל רק כל עוד היא תחתיו, ואם גירשה, אז שוב מותרת, אלא אם מוחזק שהיא בתו, שאז אסורה לו מדין בתו. זה דוחק גדול, אבל החידוש שבת ארוסתו מותרת גמורה נראה לי קצת חידוש גדול יותר.

ומה תעשה עם זה?

לכן נ"ל משום דגבי אשה כתיב שאר דכתיבא) שארה הנה ואין שאר אלא מן הנשואין אבל בלא ביאה שפיר קרויה שאר כיון שיש בה נשואין. הלכך מרבינן שפיר נכנסה לחופה ולא נבעלה כיון שיהיה יורש אותה משום קרא דלשארו אף על גב דלא נבעלה דנשואין קורבה הן ומקרו שאר (תוספות ישנים מסכת יבמות דף ג עמוד א)

ועם השער המלך שהבאתי לעיל?
ועם התוס' ביבמות צז

עריות שאר כתיב בהו - וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות.
(תוספות מסכת יבמות דף צז עמוד א)

[משה נפתלי]

לדעת התוספות, 'הוא אסור בקרובותיה' היינו באחיותיה.

[HaimL]

בלשון הריטב"א שהבאתי זה מוכרח, בתו. זה הציטוט שהבאתי "פרש"י ז"ל בתו מארוסתו, אבל בתו מנשואתו הרי היא בכלל בת אשתו" בהדיא שבתו מארוסתו אינה בכלל בת אשתו
ומצאתי בעבר עוד הרבה מקורות מפורשים לזה אלא שלא מצאתים כרגע, אחפשם ואביאם

יכול להיות שאני מתבלבל. האם אנחנו דנים כאן על בת ארוסתו מעלמא? כגון שאירס אישה כשהוא בן י"ג שנים, ולה בת נערה או בוגרת, דוודאי אינה בתו. 
או שאנחנו דנים על בתו מארוסתו, כגון שאירס לו אישה ולא נשאה, וילדה בת, והוחזק שהיא בתו (או אפילו ישנם עדים שרק הוא שבא עליה, כגון שהייתה בבית האסורים וכדומה).

אתה לא מתבלבל, ובכל זאת הראיה ראיה
אנחנו מדברים על בת אשתו מעלמא, אבל הריטב"א כתב שבתו של תחילת יבנות היינו בתו מארוסתו דאילו בתו מנשואתו הרי היא בת אשתו, ולא צריך להגיע לדין בתו (שנלמד רק מ"הנה הנה") אלא היא בת אשתו האמורה בקרא, אבל בתו מארוסתו שאינה בכלל בת אשתו אז היא נלמדת מבתו

רגע אחד, רש"י כתב שבתו במשנה קמייתא דיבמות היא בתו מארוסתו? או בתו מאנוסתו? כלומר הריטב"א מגיה בדברי רש"י, דלא כדאיתא קמן בדפוסים? 
 

[HaimL]

וגם שברש"י דאיתא קמן בדפוסים כתוב במפורש דאישה ע"י קידושין משמע וכו', אז הריטב"א פשוט מגיה ברש"י, או שהייתה לפניו נוסחא אחריתא?

[fantian]

וגם שברש"י דאיתא קמן בדפוסים כתוב במפורש דאישה ע"י קידושין משמע וכו', אז הריטב"א פשוט מגיה ברש"י, או שהייתה לפניו נוסחא אחריתא?

גם אני התחבטתי בשאלה זו, כי אם אכן הוא הגיה ברש"י הרי שהיה ממש פשוט לו שבת אשתו מן האירוסין מותרת, עד כדי שהוצרך להגיה.
אבל באמת מעניין לבדוק את זה

[fantian]

רגע אחד, רש"י כתב שבתו במשנה קמייתא דיבמות היא בתו מארוסתו? או בתו מאנוסתו? כלומר הריטב"א מגיה בדברי רש"י, דלא כדאיתא קמן בדפוסים?

ממש כך...
זה באמת מעניין לראות את הפער בין הריטב"א לרש"י, כי  ברש"י שלפנינו באמת כתוב בהדיא שבתו מארוסתו היינו בת אשתו, היפך דברי הריטב"א