מדוע יצא דוד המלך ע"ה לראות מי הוא המתעסק באילנות, סקרנות?

נתן הבבלי

משתמש ותיק
מדוע יצא דוד המלך ע"ה לראות מי הוא המתעסק באילנות בגמ' שבת ל: "סליק ובחיש באילני נפק למיחזי". למה ומאי נפקא מינה לראות מי עושה זה.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לפלפולא, דוד הפסיק כדי למנועו מטלטול ונענוע האילן. אם כי זו גזירת חז"ל [שלא לעלות על האילן שמא יתלוש] ואולי נתקנה בזמן דוד [וכמו שנתקן איסור מוקצה כמבואר שם] או שמצד חוזק הנענוע בוודאי יגרום להשרת העלים או הענף ועובר על מלאכת קוצר.
 

ריש תורא

משתמש ותיק
לכאורה היות וזה היה בחודש סיון שאז אין כבר רוחות חזקות,
יצא לבדוק אם יש איזה אויבים או דבר תימה אחר.
הוא הרי היה מלך ישראל ויש עליו אחריות הציבור.
ויש בספרי אגדה שיש כאן רמז לעץ הדעת [הרי דוד המלך קיבל שבעים שנותיו מאדם הראשון]
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ריש תורא אמר:
לכאורה היות וזה היה בחודש סיון שאז אין כבר רוחות חזקות,
יצא לבדוק אם יש איזה אויבים או דבר תימה אחר.
הוא הרי היה מלך ישראל ויש עליו אחריות הציבור.
ויש בספרי אגדה שיש כאן רמז לעץ הדעת [הרי דוד המלך קיבל שבעים שנותיו מאדם הראשון]

אשמח אם תפרט איזה ספרי אגדה זה מובא
 

מה אדבר

משתמש ותיק
על דרך השיר של אברהם פריד "עלה קטן"
הכל מאת ה'.
ויתכן אפי' שידע שנועד בכדי לנסותו, וחשב שיעמוד בניסיון
 

בן ראם

משתמש ותיק
ריש תורא אמר:
הוא הרי היה מלך ישראל ויש עליו אחריות הציבור.
מסכים, כן נראה על פי הפשט.
אגב חשבתי פעם דבר מעניין. מקור למנהג ללימוד בליל שבועות. הרי דוד המלך ביקש לדעת מתי ימות ונאמר לו שבשבת, לכן לא הפסיק ללמוד כל השבת. והוא נפטר בשבת לפנות בוקר או בבוקר מוקדם, וזה הלא היה בשבועות. וא"כ זכר למשמר של דוד המלך ע"ה של ליל שבועות אנו גם משמרים.
 

אורח

משתמש ותיק
ריש תורא אמר:
יצא לבדוק אם יש איזה אויבים או דבר תימה אחר.
יש כעין זה בב"מ פ"ו על רבה בר נחמני לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא וכו' עיין שם
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
על דרך השיר של אברהם פריד "עלה קטן"
הכל מאת ה'.
ויתכן אפי' שידע שנועד בכדי לנסותו, וחשב שיעמוד בניסיון
לכאו' מהשיר ''התולעת הקטנה'' של הנ''ל
ל''מ כן ויל''ע
 

איש עברי

משתמש רגיל
מה אדבר אמר:
על דרך השיר של אברהם פריד "עלה קטן"
הכל מאת ה'.
ויתכן אפי' שידע שנועד בכדי לנסותו, וחשב שיעמוד בניסיון

מאי האי?
לדוד היה בחירה ובעי' לידע מה היה שיקול דעתו!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
ריש תורא אמר:
הוא הרי היה מלך ישראל ויש עליו אחריות הציבור.
מסכים, כן נראה על פי הפשט.
אגב חשבתי פעם דבר מעניין. מקור למנהג ללימוד בליל שבועות. הרי דוד המלך ביקש לדעת מתי ימות ונאמר לו שבשבת, לכן לא הפסיק ללמוד כל השבת. והוא נפטר בשבת לפנות בוקר או בבוקר מוקדם, וזה הלא היה בשבועות. וא"כ זכר למשמר של דוד המלך ע"ה של ליל שבועות אנו גם משמרים.

צ"ע שהרי לא ידע באיזה שבת יפטר, ולמד כל שבת, ולמה בכל ליל שבת אין עושין משמר כנ"ל.

והנה דהמע"ה אמר ע"ע חצות לילה אקום וגו', הרי שהיה קם כל לילה בחצות, גם לפני שידע מתי יפטר, וא"כ מה שנתווסף לו בשבת היה רק הלימוד עד חצות.
ואולי מטעם זה יש קבלה מר' חיים מצאנז זצ"ל שלא ללכת לישון בליל שבת לפני חצות. הרי שאיה"נ עושים זכר ל"משמר" של דהמע"ה בכל ליל שבת בזה שאין הולכים לישון לפני חצות.
 

בן ראם

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
צ"ע שהרי לא ידע באיזה שבת יפטר, ולמד כל שבת, ולמה בכל ליל שבת אין עושין משמר כנ"ל.
לא כל שבת היא היארצייט שלו כמובן.
יושב אוהלים אמר:
והנה דהמע"ה אמר ע"ע חצות לילה אקום וגו', הרי שהיה קם כל לילה בחצות, גם לפני שידע מתי יפטר, וא"כ מה שנתווסף לו בשבת היה רק הלימוד עד חצות.
ויותר מזה, הרי כתוב שגם לפני חצות היה לומד דשנתו כשנת הסוס עיי"ש, ובוודאי שצ"ל שאחרי שגילו לו היה באופן אחר של התעוררות, או דזמירות של אחר חצות דדוד המע"ה לא הוי כתורה.
 

במבי

משתמש ותיק
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)
 

דרומאי

משתמש ותיק
במבי אמר:
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)

משה סר לראות לא משום מילתא דתמיהא אלא משום שהי' מראה נבואה.
 

שלום23

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
במבי אמר:
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)

משה סר לראות לא משום מילתא דתמיהא אלא משום שהי' מראה נבואה.
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
 

שלום23

משתמש ותיק
במבי אמר:
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)
וכעי"ז מצינו אצל יעקב שהגיע למקום חדש ושואל אותם למה הם חוזרים הביתה הרי עוד היום גדול, וכן מ"ר הציל בנות לוט שנרדפו ע"י הרועים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
דרומאי אמר:
במבי אמר:
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)

משה סר לראות לא משום מילתא דתמיהא אלא משום שהי' מראה נבואה.
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.
 
 

במבי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
שלום23 אמר:
דרומאי אמר:
משה סר לראות לא משום מילתא דתמיהא אלא משום שהי' מראה נבואה.
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.
 
בפירוש המהרז"ו משמע שלא ידע עד שהתקרב:

מדוע לא יבער הסנה. ובעבור תומו שלא ידע מה שרואה בעיניו הלך להתקרב אל השכינה ונתמם עמו במה שהודיעו שהמקום שעומד שם אדמת קודש הוא מפני גילוי כבוד שכינתו ית"ש. ועי' פר"א פרק א' ומש"ש:
 

דרומאי

משתמש ותיק
במבי אמר:
דרומאי אמר:
שלום23 אמר:
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.
בפירוש המהרז"ו משמע שלא ידע עד שהתקרב:

מדוע לא יבער הסנה. ובעבור תומו שלא ידע מה שרואה בעיניו הלך להתקרב אל השכינה ונתמם עמו במה שהודיעו שהמקום שעומד שם אדמת קודש הוא מפני גילוי כבוד שכינתו ית"ש. ועי' פר"א פרק א' ומש"ש:

גם הוא כתב שהלך 'להתקרב אל השכינה'. ודאי מרע"ה לא עשה דבר מסקרנות בעלמא.
 

שלום23

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
במבי אמר:
דרומאי אמר:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.
בפירוש המהרז"ו משמע שלא ידע עד שהתקרב:

מדוע לא יבער הסנה. ובעבור תומו שלא ידע מה שרואה בעיניו הלך להתקרב אל השכינה ונתמם עמו במה שהודיעו שהמקום שעומד שם אדמת קודש הוא מפני גילוי כבוד שכינתו ית"ש. ועי' פר"א פרק א' ומש"ש:

גם הוא כתב שהלך 'להתקרב אל השכינה'. ודאי מרע"ה לא עשה דבר מסקרנות בעלמא.

לא ברור לי מה החטא הזה, (אולי הלך לוודא שהצאן לא יוזקו, כמבו' בחז"ל עד כמה הוא דאג לשלומם)

אגב לשיטתך שחלילה לייחס למ"ר דברים אנושיים איך תסביר הרמב"ן שמות פרק ד: וזה טעם וינס משה מפניו, כי פחד שמא יענש וינשכו הנחש. וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אף על פי שידע שאם יהיה כן בחפץ השם אין מציל מידו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
דרומאי אמר:
במבי אמר:
בפירוש המהרז"ו משמע שלא ידע עד שהתקרב:

מדוע לא יבער הסנה. ובעבור תומו שלא ידע מה שרואה בעיניו הלך להתקרב אל השכינה ונתמם עמו במה שהודיעו שהמקום שעומד שם אדמת קודש הוא מפני גילוי כבוד שכינתו ית"ש. ועי' פר"א פרק א' ומש"ש:

גם הוא כתב שהלך 'להתקרב אל השכינה'. ודאי מרע"ה לא עשה דבר מסקרנות בעלמא.

א. לא ברור לי מה החטא הזה, (אולי הלך לוודא שהצאן לא יוזקו, כמבו' בחז"ל עד כמה הוא דאג לשלומם)

ב. אגב לשיטתך שחלילה לייחס למ"ר דברים אנושיים איך תסביר הרמב"ן שמות פרק ד: וזה טעם וינס משה מפניו, כי פחד שמא יענש וינשכו הנחש. וכל אדם מתרחק מן המזיק לו אף על פי שידע שאם יהיה כן בחפץ השם אין מציל מידו.
א. אמרתי שזה חטא? מה שכתבת אולי שלא יוזקו הצאן זה ודאי טעם הגון, אבל לא סקרנות בעלמא.
וידועין דברי הרב מבריסק בנוגע ליעקב אבינו.

ב. הרמב"ן בא ליישב שלא יקשה למה ברח מהנחש הלא אם יגזור ה' שיענש לא יועיל לו הבריחה, ועל זה תירץ שהתפקיד של האדם זה להתרחק מהמזיק, למרות שהוא יודע שאם ירצה השם אין מציל מידו, ומשום שלפעמים הקב"ה חפץ לסבב ההצלה דוקא על ידי שהאדם יברח. כן שמעתי מהרבי מאמשינוב ביאור דברי הרמב"ן האלו.
 
 

שלום23

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
וידועין דברי הרב מבריסק בנוגע ליעקב אבינו.
אשמח אם תוכל להעיר עיני.
דרומאי אמר:
ועל זה תירץ שהתפקיד של האדם זה להתרחק מהמזיק, למרות שהוא יודע שאם ירצה השם אין מציל מידו, ומשום שלפעמים הקב"ה חפץ לסבב ההצלה דוקא על ידי שהאדם יברח. כן שמעתי מהרבי מאמשינוב ביאור דברי הרמב"ן האלו.
ק"ק הרי במציאות א"א לברוחמנחש, והשתדלות זה לעשות משהוא שיכול לעזור, ובפשטות הכוונה לאינסטינקט וכמש"כ וכל אדם מתרחק וכו' ולא כתב שזה לקיים השתדלות וכד' או להקטין בנס כמו שהאריך בתיבת נח.
 

בן ראם

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
שלום23 אמר:
דרומאי אמר:
משה סר לראות לא משום מילתא דתמיהא אלא משום שהי' מראה נבואה.
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.


אולי אנסה להסביר- אנשים קטנים חיים בעולם קטן. ההתייחסות שלהם לכל מה שקורה סביבם היא התייחסות קטנה ולא עמוקה. אנשים גדולים המעניקים חמה בקומתם, יודעים שכל מה שמתרחש סביבם- יש בו גדלות. ואם יש בו גדלות- היא מצריכה את התייחסותם ולימודם. התפיסה שהדרך היחידה לעבוד את ה' ולהתקרב אליו היא דרך הנענוע על הסטנדר- היא תפיסה קטנה ומקטינה, שלצערנו כבשה את רשות הרבים של ציבורים תורניים בעת החדשה. במפורש כ' הרמב"ם שאבותינו ברעותם את הצאן היה ראשם בשמים, ואין הכוונה שהם התנתקו מהצאן, אלא עבדו את ה' גם באמצעותו. זה פשר "עירנותם" של גדולינו לנעשה סביבם, כמבואר באין סוף מקומות בכתובים.
 
 

ריש תורא

משתמש ותיק
במבי אמר:
בפשטות נראה לומר כמו שמשה רבינו סטה ממסלולו לראות מדוע הסנה איננו אוכל, כך מתי שיש מלתא דתמיהא דרך האיש הישר לבדוק מה זה ועל מה זה.
(ומילתא דתמיהא לאו היינו כגון הא דאינשי דלא מעלי מתאספים סביב שוטרי דמתא וכוחות דהצלה בעידן דאתי לאצולי נפשא וכדי בזיון וקצף)




יש חילוק גדול.
דוד המלך היה באמצע לימודו ואיך הפסיק,
לכן חייבים לומר שלא היה זה סקרנות גרידא.
משא"כ מרע"ה שהיה באמצע לרעות הצאן,
[וגם היה קודם מתן תורה].
ודאי שגם צודק בן ראם בהארתו.
בפרט שהתורה מספרת לנו עניינים אלו,
מובן מזה שהיה דבר מכוון, ולא מקרה.

 
 

שלום23

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
דרומאי אמר:
שלום23 אמר:
מצאתי בספר חמשה חומשי תורה משמע שבא לבדוק למה לא בער הסנה.

שמות פרק ג, ג
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
מראה גדול היינו מראה נבואה ולא מראה מסקרן בעלמא.


אולי אנסה להסביר- אנשים קטנים חיים בעולם קטן. ההתייחסות שלהם לכל מה שקורה סביבם היא התייחסות קטנה ולא עמוקה. אנשים גדולים המעניקים חמה בקומתם, יודעים שכל מה שמתרחש סביבם- יש בו גדלות. ואם יש בו גדלות- היא מצריכה את התייחסותם ולימודם. התפיסה שהדרך היחידה לעבוד את ה' ולהתקרב אליו היא דרך הנענוע על הסטנדר- היא תפיסה קטנה ומקטינה, שלצערנו כבשה את רשות הרבים של ציבורים תורניים בעת החדשה. במפורש כ' הרמב"ם שאבותינו ברעותם את הצאן היה ראשם בשמים, ואין הכוונה שהם התנתקו מהצאן, אלא עבדו את ה' גם באמצעותו. זה פשר "עירנותם" של גדולינו לנעשה סביבם, כמבואר באין סוף מקומות בכתובים.
 
והדברים מבוארים ברמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב
האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ונאמר את ה' אלהיך תירא.
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול א כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.
 

בן ראם

משתמש ותיק
ריש תורא אמר:
יש חילוק גדול.
דוד המלך היה באמצע לימודו ואיך הפסיק,
לכן חייבים לומר שלא היה זה סקרנות גרידא.
משא"כ מרע"ה שהיה באמצע לרעות הצאן,
[וגם היה קודם מתן תורה].
ודאי שגם צודק בן ראם בהארתו.
בפרט שהתורה מספרת לנו עניינים אלו,
מובן מזה שהיה דבר מכוון, ולא מקרה.
יישר כח על ההסכמה. אך לא הבנתי- אם אכן כנים הדברים, גם ראייתו של מרע"ה היתה דביקות וגם לימודו של דוד, ומה חילוק יש ביניהם? אלא אם נאמר שמרע"ה היה קודם מת"ת שאין עדיין איסור של ביטול תורה, אך אינני אוהב חילוקים כגון דא.
 

ריש תורא

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
ריש תורא אמר:
יש חילוק גדול.
דוד המלך היה באמצע לימודו ואיך הפסיק,
לכן חייבים לומר שלא היה זה סקרנות גרידא.
משא"כ מרע"ה שהיה באמצע לרעות הצאן,
[וגם היה קודם מתן תורה].
ודאי שגם צודק בן ראם בהארתו.
בפרט שהתורה מספרת לנו עניינים אלו,
מובן מזה שהיה דבר מכוון, ולא מקרה.
יישר כח על ההסכמה. אך לא הבנתי- אם אכן כנים הדברים, גם ראייתו של מרע"ה היתה דביקות וגם לימודו של דוד, ומה חילוק יש ביניהם? אלא אם נאמר שמרע"ה היה קודם מת"ת שאין עדיין איסור של ביטול תורה, אך אינני אוהב חילוקים כגון דא.
כוונתי היתה להדגיש את הקושיא,
שרק על דוד המלך קשה, משא"כ על מרע"ה אין קושיא כיון דלא היה באמצע לימוד תורה,
אלא שציינתי שבודאי לא הסתכל מתוך בסקרנות גרידא.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
לא כל שבת היא היארצייט שלו כמובן.
אבל אין קשר בין מה שזה היה שבועות למה שלמד כל הלילה, אלא זה היה קשור לשבת.

בן ראם אמר:
או דזמירות של אחר חצות דדוד המע"ה לא הוי כתורה.
אמרו חז"ל אמרו: "אמר דוד לפני הקב"ה (תהילים יט,טו): 'יהיו לרצון אמרי פי' – יהיו קוראים בהם והוגים בהם, ונוטלים עליהם שכר כנגעים ואהלות"
 
חלק עליון תַחתִית