אמירת קבלת שבת

אמונת אומן

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
וחשים בזה הנאה רוחנית מרוממת, ואולי, רק אולי, זה ההנאה שלך מקבלת שבת...
אני מתפלל בית כנסת שבו לא שרים בקבלת שבת, פרט לזמנים מיוחדים, ע''כ 'במקרה' התירוץ שלך לא תופס.
הוא כן נותן לנו זווית ראיה על ההבדלים...
רח''ל מהאי דעתא.
מזכיר את 'אנשי הרוח' החילוניים שבטוחים ש''הדתיים יושבים כל היום ומתנדנדים מול הספר כי הרבנים הנהנים משליטה שוטפים את מוחם''.
כן זו הדעה הרווחת אצל חילונים 'משכילים'.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
זו אינה טענה בכלל, האם הנאה רוחנית מתפילה נפגמת כאשר שוכחים יעלה ויבא? החושים הרוחניים שלנו לא עד כדי כך מחודדים להרגיש את הדקויות האלה, אבל עיקר ההנאה הרוחנית היא אמיתית.
ולעצם הדבר, כפי הנראה שמים שאובין שכשרין לטבילת בעל קרי מועילים גם לענין קדושת השבת.

אני דברתי על ההנאה שבעצם אמירת הקבלת שבת, ולא תלויה במוזיקה או במנגינות- אתה מכחיש שקיימת כזאת הנאה אך ורק משום שאתה לא מכיר אותה.
אינני מאמין, בחושים שמרגישים קדושת מצוה, ולא מרגישים כשאינה מתקיימת, או כשהופכת לעבירה רח"ל. יש אנשים שמגוון רגשות, כמו רוח קרה על פנים רטובות בע"ש, נחשב אצלם הרגשת מצוה, שיהנו.
יש לנו כן הרגשות רוחניות, והם בעיקר, הנאות רוחניות, שקיימות גם אצל גויים להבדיל, כמוזיקה. כמו כן, אנו נהנים מהתגברות, שזה הנאה רוחנית, וגם היא קיימת אף אצ גוי, כשעמד במטרותיו.
אני יודע, שאני מזמין התקפות, בסגנון, שאנשים מסוגי לא מרגישים הנאה רוחנית אמיתית, אוי למי שלא חש מעולם רוחניות, עד אמירות על הנשמה הפגומה של מי שלא חש וכו' וכו', אם אתה חש באמת, אשריך, למרות שאינני מאמין, אם אתה עף למעלה מדרגתך, כדאי שתיזכר במאמר ר"ע, כשתגיעו למקום אבני שיש, אל תאמרו מים מים, שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ולכל המצקצקים אזכיר גם, כי לא לפני חנף יבוא.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
דרומאי אמר:
זו אינה טענה בכלל, האם הנאה רוחנית מתפילה נפגמת כאשר שוכחים יעלה ויבא? החושים הרוחניים שלנו לא עד כדי כך מחודדים להרגיש את הדקויות האלה, אבל עיקר ההנאה הרוחנית היא אמיתית.
ולעצם הדבר, כפי הנראה שמים שאובין שכשרין לטבילת בעל קרי מועילים גם לענין קדושת השבת.

אני דברתי על ההנאה שבעצם אמירת הקבלת שבת, ולא תלויה במוזיקה או במנגינות- אתה מכחיש שקיימת כזאת הנאה אך ורק משום שאתה לא מכיר אותה.
אינני מאמין, בחושים שמרגישים קדושת מצוה, ולא מרגישים כשאינה מתקיימת, או כשהופכת לעבירה רח"ל. יש אנשים שמגוון רגשות, כמו רוח קרה על פנים רטובות בע"ש, נחשב אצלם הרגשת מצוה, שיהנו.
יש לנו כן הרגשות רוחניות, והם בעיקר, הנאות רוחניות, שקיימות גם אצל גויים להבדיל, כמוזיקה. כמו כן, אנו נהנים מהתגברות, שזה הנאה רוחנית, וגם היא קיימת אף אצ גוי, כשעמד במטרותיו.
אני יודע, שאני מזמין התקפות, בסגנון, שאנשים מסוגי לא מרגישים הנאה רוחנית אמיתית, אוי למי שלא חש מעולם רוחניות, עד אמירות על הנשמה הפגומה של מי שלא חש וכו' וכו', אם אתה חש באמת, אשריך, למרות שאינני מאמין, אם אתה עף למעלה מדרגתך, כדאי שתיזכר במאמר ר"ע, כשתגיעו למקום אבני שיש, אל תאמרו מים מים, שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ולכל המצקצקים אזכיר גם, כי לא לפני חנף יבוא.
החושים הרוחניים- כמו הגשמיים, עלולים לפעמים להטעות ולבלבל.
אך עדיין זה לא אומר שהם לא קיימים.
ראית את מה שכתב החיי אדם? מה דעתך על זה? זה גם לדעתך כמו הנאה ממוזיקה?!

ידוע שגדולי עולם היו חושיהן הרוחניים מחודדין עד כדי כך שידעו להבחין כלי אם הוא טבול, או בתפילין אם הם כשרות. חוש זה ממש שייך גם אצלנו, אבל בדרגה אחרת לגמרי כמובן.

אני לא יודע מה זה לעוף למעלה ממדרגתי, ס"ה אני משתדל לטבול בע"ש, ובהחלט מרגיש את קדושת השבת והנשמה היתרה.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
אם כשהמקוה פסול (בזוחלין לדוגמא, שלפוסקים רבים אינו מועיל כלל), אתה חש תוספת קדושה, אז לא עלי קושייתך, ורחמי עליך, שרגשות פשוטים, נדמות לך כרגשי קודש, וכקדושת שבת.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
אם כשהמקוה פסול (בזוחלין לדוגמא, שלפוסקים רבים אינו מועיל כלל), אתה חש תוספת קדושה, אז לא עלי קושייתך, ורחמי עליך, שרגשות פשוטים, נדמות לך כרגשי קודש, וכקדושת שבת.
לא ניסיתי.
אך הטעות בחוש לא מעידה על העדר החוש, כמו שבתעתועי ראיה אדם רואה דברים שאינם קיימים- כך קורה גם בחושים רוחניים. זה לא אומר שהחוש איננו קיים.

ולא ענית לי האם ראית מש"כ החיי אדם? ומה דעתך על זה?
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
אגב, שמעתי בענין זה ווארט מאד יפה,

הנה בליל הסדר אנו אומרים 'הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב, יום שכולו ארוך, יום שצדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה, ויהי חלקנו עמהם'.
ובקשה זו הלא קאי לעתיד לבא, ומה עניינה לליל הסדר דוקא.
אלא, לפי שהאדם כל השנה אינו בדרגה להרגיש את המעלה הגדולה של אותו יום שכולו טוב, אבל בליל הסדר, לאחר ההגדה, והמצה, והמרור, והכורך, והאפיקומן- כל אחד מישראל נמצא במדרגה כזאת, ששאיפתו היא ליום שכולו טוב!
 

סופר סת''ם

משתמש חדש
שמעתי ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בישיבת חברון ראשי הישבה לא היו אומרים קבל"ש. וכן רבינו עצמו לא תמיד אומר.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
סופר סת''ם אמר:
שמעתי ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בישיבת חברון ראשי הישבה לא היו אומרים קבל"ש. וכן רבינו עצמו לא תמיד אומר.

מה הכוונה שמעת
מכלי ראשון?

מי זה 
"רבינו"

הגר"מ שטרנבוך?
 

סופר סת''ם

משתמש חדש
יעקב שלם אמר:
סופר סת''ם אמר:
שמעתי ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א בישיבת חברון ראשי הישבה לא היו אומרים קבל"ש. וכן רבינו עצמו לא תמיד אומר.

מה הכוונה שמעת
מכלי ראשון?

מי זה 
"רבינו"

הגר"מ שטרנבוך?
ראיתי בעצמי כמה פעמים,
הכוונה לגר"מ שטרנבוך שליט"א
 

נבשר

משתמש ותיק
בהקשר להרגשות, אני מסכים עם הרב @דרומאי, שזה דבר בסיסי בעבודת ה' ואצל יהודי הרגשות דתיות אמיתיות. וידוע שר' ירוחם אמר שהוא יודע מתי נכנסת שבת ומתי יוצאת. אבל צריך לזה ביקורת אמיתית וערנות והכרת עצמו בהרגשותיו.
אבל זה שאלה שאדם דתי אמרו לשאול את עצמו האם חול המועד הוא מרגיש יום חול או מועד או משהו באמצע?
כשהוא לבוש בתפילין הוא מרגיש אותו דבר כשהוא לא בתפילין, שכתוב ברמב"ם "הרי הוא עניו וירא שמים"?
האם בשבת הוא מרגיש אדם שונה יותר על רמה פחות קטן יותר רחב ורגוע? האם לימוד בשבת זה שונה מיום חול?
האם אחרי שהוא לומד כמה שעות בעיון וברצינות הוא מרגיש קצת יותר מרומם יותר חד ועדין?
האם שבת זה כמו יום טוב בהרגשה?
האם ההרגשה בראש השנה זה רק בגלל האוירה או שיש כאן עוד משהו?
אלול זה הרגשה של כל השנה?
מכל הנ"ל שלאדם יהודי כשהוא בדתיותו ונקי ממחשבות און, אז נפשו יכולה להרגיש במשהו מעבר.
 

מיכה

משתמש ותיק
דחד יומא אמר:
מיכה אמר:
ממש לא!
הדברים מפורשים באר"י לאומרה בזמן התוספת.
אלא שמנהג האר"י היה לאומרה בשעה שהשמש שוקעת אחרי ההרים ואז ניכר שהיום פונה להעריב. ובצפת אצל ביהכנ"ס האר"י השמש שוקעת מאחרי הג'רמק זמן רב (כעשר עשרים דק') לפני השקיעה באופק שאז מתחיל ביה"ש.

בגמ' ב"ק לב. הנידון במי שרץ בע"ש בין השמשות והזיק שהוא פטור מפני שרץ ברשות וז"ל הגמ' שם "אמר מר ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בע"ש מאי ברשות איכא כדר' חנינא דאמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה".
ואגב מהי הרשות לרוץ מכח דברי ר' חנינא, יעויין שם בפי' רבינו חננאל וז"ל "מאי ברשות פי' ברשות מצוה כר' חנינא דהוה מרקד ואזיל ואמר בואו ונצא לקראת כלה ואמרי לה לקראת מלכה. ר' ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה" ואולי נחלקו ר' חנינא ור' ינאי אם צריך לרקוד או לא.
ובזכרוני שראיתי מי שמוכיח מכאן דמותר לרקוד בע"ש בין השמשות [עכ"פ לצורך מצוה] ואולי היה זה בשו"ת משנה הלכות.
אתה שואל טוב. אבל תסתכל בשעה"כ ותראה בפירוש שהוא מדבר על זמן תוספת שבת
למיטב זכרוני יש מקומות שהביטוי "בין השמשות" מכוון לזמן הסמוך לשקיעה ולא לביה"ש שהוא ספק יום או לילה. לא זוכר כרגע מקור העניין. 
 

אבי חי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
בהקשר להרגשות, אני מסכים עם הרב @דרומאי, שזה דבר בסיסי בעבודת ה' ואצל יהודי הרגשות דתיות אמיתיות. וידוע שר' ירוחם אמר שהוא יודע מתי נכנסת שבת ומתי יוצאת. אבל צריך לזה ביקורת אמיתית וערנות והכרת עצמו בהרגשותיו.
אבל זה שאלה שאדם דתי אמרו לשאול את עצמו האם חול המועד הוא מרגיש יום חול או מועד או משהו באמצע?
כשהוא לבוש בתפילין הוא מרגיש אותו דבר כשהוא לא בתפילין, שכתוב ברמב"ם "הרי הוא עניו וירא שמים"?
האם בשבת הוא מרגיש אדם שונה יותר על רמה פחות קטן יותר רחב ורגוע? האם לימוד בשבת זה שונה מיום חול?
האם אחרי שהוא לומד כמה שעות בעיון וברצינות הוא מרגיש קצת יותר מרומם יותר חד ועדין?
האם שבת זה כמו יום טוב בהרגשה?
האם ההרגשה בראש השנה זה רק בגלל האוירה או שיש כאן עוד משהו?
אלול זה הרגשה של כל השנה?
מכל הנ"ל שלאדם יהודי כשהוא בדתיותו ונקי ממחשבות און, אז נפשו יכולה להרגיש במשהו מעבר.
ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק,
שאין מניעה לומר שכל החוויות הנ"ל הן חוויות נפשיות של האדם, [או כלשונך בגלל האוירה], ושיתכנו במקומות אחרים חוויות דומות.
ואין בכך שום סתירה לזה שכך היא צורת היהודי, שחוויותיו הרוחניות הן חוויות של תורה ומצוות ויר"ש, והן מזככות את נפשו ומדבקות את נשמתו בחי העולמים.
 
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
תופעת קבלת שבת היא בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה,
בעוד יש תלמידי חכמים שלא אומרים אותה במלואה
פששש...
כנראה האר''י הק' וגוריו היו באלבתים...
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
ישראל הכהן אמר:
תופעת קבלת שבת היא בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה,
בעוד יש תלמידי חכמים שלא אומרים אותה במלואה
פששש...
כנראה האר''י הק' וגוריו היו באלבתים...

עפ"ל.

אתה מוציא דברים מהיקשרם, [להתחיל ככה הודעה ראשונה בפורום, ועוד לקרוא לעצמך "יערב שיחי" זה...]
סה"כ כתבתי שלא כל בעה"ב/ מסורתי נהיה האר"י וגוריו!
וצריכים לדעת את סדר חשיבות הדברים קודם שיבוא לקריה"ת קדושה ומניין וכו', ואח"כ האר"י וגוריו, ולא לתפוס רק את זה, ותו לא.

נזכרתי באותו חילוני שצם בה"ב בשובבי"ם, ונוסע כל היום להדליק נרות בקברי צדיקים, ושוב חוזר לסורו. סיפור אמיתי.
נו, זה מה שבדיוק חסר לו עכשיו? 

אגב, קבלת שבת שלנו אינה קשורה כלל לאר"י, האר"י היה אומר רק מזמור לדוד בואו ונצא, ומזמור שיר. ותו לא.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק,
שאין מניעה לומר שכל החוויות הנ"ל הן חוויות נפשיות של האדם, [או כלשונך בגלל האוירה], ושיתכנו במקומות אחרים חוויות דומות.
ואין בכך שום סתירה לזה שכך היא צורת היהודי, שחוויותיו הרוחניות הן חוויות של תורה ומצוות ויר"ש, והן מזככות את נפשו ומדבקות את נשמתו בחי העולמים.
לכך הוכחתי מר' ירוחם שאדם שהרגשותיו ברורות לו והוא ערני בהם, אז הוא יכול להרגיש בקדושת שבת, עד שמעצמו הוא יודע מתי נכנסה שבת ומתי יצאה שבת. ולהבין שהדבר לא "רוח הקודש" או דברי נביאות חיצוניים שהאדם יכול להשיג, זה דבר פשוט כמו שהוא מרגיש שאר דברים, ופשוט שהיו גדולים שידעו להרגיש האם התפילין שלהם פסולות או לא, ושוב לא בתור נביאות, אלא שהוא יודע ומרגיש שכך לא ההרגשה בתפילין, ואפשר זה הכוונה רוח הקודש. וכן ידוע שר' ישראל אל'ה היה בקבר המהר"ל או הגר"א והתפללו שם, והוא אמר שהוא מרגיש באותו איזור טומאה, ובדקו ומצאו שהיה ממול בית תיפלה או משהו כזה. נדפס בישורון כמדומה.
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
יערב שיחי אמר:
ישראל הכהן אמר:
ן תופעת קבלת שבת היא בגדר דעת בעלי בתים היפך מדעת תורה,
בעוד יש תלמידי חכמים שלא אומרים אותה במלואה
פששש...
כנראה האר''י הק' וגוריו היו באלבתים...

עפ"ל.

אתה מוציא דברים מהיקשרם, [להתחיל ככה הודעה ראשונה בפורום, ועוד לקרוא לעצמך "יערב שיחי" זה...]
סה"כ כתבתי שלא כל בעה"ב/ מסורתי נהיה האר"י וגוריו!
וצריכים לדעת את סדר חשיבות הדברים קודם שיבוא לקריה"ת קדושה ומניין וכו', ואח"כ האר"י וגוריו, ולא לתפוס רק את זה, ותו לא.

נזכרתי באותו חילוני שצם בה"ב בשובבי"ם, ונוסע כל היום להדליק נרות בקברי צדיקים, ושוב חוזר לסורו. סיפור אמיתי.
נו, זה מה שבדיוק חסר לו עכשיו? 


אכן, דבריך לא הובנו כראוי על ידי, ומסתמא לא רק על ידי.
והזריזות בקללה לא לכבוד היא.
 

אבי חי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אבי חי אמר:
ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק,
שאין מניעה לומר שכל החוויות הנ"ל הן חוויות נפשיות של האדם, [או כלשונך בגלל האוירה], ושיתכנו במקומות אחרים חוויות דומות.
ואין בכך שום סתירה לזה שכך היא צורת היהודי, שחוויותיו הרוחניות הן חוויות של תורה ומצוות ויר"ש, והן מזככות את נפשו ומדבקות את נשמתו בחי העולמים.
לכך הוכחתי מר' ירוחם שאדם שהרגשותיו ברורות לו והוא ערני בהם, אז הוא יכול להרגיש בקדושת שבת, עד שמעצמו הוא יודע מתי נכנסה שבת ומתי יצאה שבת. ולהבין שהדבר לא "רוח הקודש" או דברי נביאות חיצוניים שהאדם יכול להשיג, זה דבר פשוט כמו שהוא מרגיש שאר דברים, ופשוט שהיו גדולים שידעו להרגיש האם התפילין שלהם פסולות או לא, ושוב לא בתור נביאות, אלא שהוא יודע ומרגיש שכך לא ההרגשה בתפילין, ואפשר זה הכוונה רוח הקודש. וכן ידוע שר' ישראל אל'ה היה בקבר המהר"ל או הגר"א והתפללו שם, והוא אמר שהוא מרגיש באותו איזור טומאה, ובדקו ומצאו שהיה ממול בית תיפלה או משהו כזה. נדפס בישורון כמדומה.


גם אם כל השמועות הנ"ל נכונות, וזה ודאי שהן יכולות להיות נכונות,
אין כאן הוכחה לגבי האדם הפשוט.

גם אני מרגיש הרגשים רוחניים, וכפי שהטיב כת"ר לתאר בהודעתו דלעיל, ועדיין אני חושב שזה יכול להיות חוויות נפשיות ולא חוש רוחני.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
נבשר אמר:
אבי חי אמר:
ועדיין יש מקום לבע"ד לחלוק,
שאין מניעה לומר שכל החוויות הנ"ל הן חוויות נפשיות של האדם, [או כלשונך בגלל האוירה], ושיתכנו במקומות אחרים חוויות דומות.
ואין בכך שום סתירה לזה שכך היא צורת היהודי, שחוויותיו הרוחניות הן חוויות של תורה ומצוות ויר"ש, והן מזככות את נפשו ומדבקות את נשמתו בחי העולמים.
לכך הוכחתי מר' ירוחם שאדם שהרגשותיו ברורות לו והוא ערני בהם, אז הוא יכול להרגיש בקדושת שבת, עד שמעצמו הוא יודע מתי נכנסה שבת ומתי יצאה שבת. ולהבין שהדבר לא "רוח הקודש" או דברי נביאות חיצוניים שהאדם יכול להשיג, זה דבר פשוט כמו שהוא מרגיש שאר דברים, ופשוט שהיו גדולים שידעו להרגיש האם התפילין שלהם פסולות או לא, ושוב לא בתור נביאות, אלא שהוא יודע ומרגיש שכך לא ההרגשה בתפילין, ואפשר זה הכוונה רוח הקודש. וכן ידוע שר' ישראל אל'ה היה בקבר המהר"ל או הגר"א והתפללו שם, והוא אמר שהוא מרגיש באותו איזור טומאה, ובדקו ומצאו שהיה ממול בית תיפלה או משהו כזה. נדפס בישורון כמדומה.


גם אם כל השמועות הנ"ל נכונות, וזה ודאי שהן יכולות להיות נכונות,
אין כאן הוכחה לגבי האדם הפשוט.

גם אני מרגיש הרגשים רוחניים, וכפי שהטיב כת"ר לתאר בהודעתו דלעיל, ועדיין אני חושב שזה יכול להיות חוויות נפשיות ולא חוש רוחני.


לענ''ד, אדם שיש לו 'חוויה נפשית' כלשונך, והוא חווה אותה ומתחבר ע''י לבורא במחשבתו ובלבו, הרי זה קיים בעצמו 'ובו תדבק' ושאר מצוות שבלב, גם אם החוויה מורכבת ממתנות נוספות שהבורא נתן לנו כמו ההנאה שבשירה וכדומה.
ומאי נפ''מ לנו כ''כ בזה? 
האם שכנגדו, אשר במקום קבלת שבת הוא עוסק בשעה זו בשיירי צחצוח הנעלים, טוב ממנו?
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
נבשר אמר:
לכך הוכחתי מר' ירוחם שאדם שהרגשותיו ברורות לו והוא ערני בהם, אז הוא יכול להרגיש בקדושת שבת, עד שמעצמו הוא יודע מתי נכנסה שבת ומתי יצאה שבת. ולהבין שהדבר לא "רוח הקודש" או דברי נביאות חיצוניים שהאדם יכול להשיג, זה דבר פשוט כמו שהוא מרגיש שאר דברים, ופשוט שהיו גדולים שידעו להרגיש האם התפילין שלהם פסולות או לא, ושוב לא בתור נביאות, אלא שהוא יודע ומרגיש שכך לא ההרגשה בתפילין, ואפשר זה הכוונה רוח הקודש. וכן ידוע שר' ישראל אל'ה היה בקבר המהר"ל או הגר"א והתפללו שם, והוא אמר שהוא מרגיש באותו איזור טומאה, ובדקו ומצאו שהיה ממול בית תיפלה או משהו כזה. נדפס בישורון כמדומה.


גם אם כל השמועות הנ"ל נכונות, וזה ודאי שהן יכולות להיות נכונות,
אין כאן הוכחה לגבי האדם הפשוט.

גם אני מרגיש הרגשים רוחניים, וכפי שהטיב כת"ר לתאר בהודעתו דלעיל, ועדיין אני חושב שזה יכול להיות חוויות נפשיות ולא חוש רוחני.


לענ''ד, אדם שיש לו 'חוויה נפשית' כלשונך, והוא חווה אותה ומתחבר ע''י לבורא במחשבתו ובלבו, הרי זה קיים בעצמו 'ובו תדבק' ושאר מצוות שבלב, גם אם החוויה מורכבת ממתנות נוספות שהבורא נתן לנו כמו ההנאה שבשירה וכדומה.
ומאי נפ''מ לנו כ''כ בזה? 
האם שכנגדו, אשר במקום קבלת שבת הוא עוסק בשעה זו בשיירי צחצוח הנעלים, טוב ממנו?
אוי לי שנחשדתי.
ודאי כוונתי כמ"ש כת"ר.
רק חלקתי על מי שהניח כדבר פשוט שגם לאנשים פשוטים יש חוש רוחני, שהרגשתם משתנה בשבת מחמת שהיא שבת ולא מחמת שיודעים ומרגישים שכעת שבת.

ואדרבה לדבריי יותר מתבקש לומר קבלת שבת וכדו' שכן עי"ז יתעורר הרגש לדבקה בו בתורתו ובמצוותיו.
[אלא שלכל א' יש את הדרכים שלו, ויש שאצלם חווית הלימוד בזמן הזה יותר תורמת להרגשת קדושת השבת שלהם, ועל כגון דא שתלוי ברגש, ודאי נאמר נהרא נהרא ופשטי'].
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
[אלא שלכל א' יש את הדרכים שלו, ויש שאצלם חווית הלימוד בזמן הזה יותר תורמת להרגשת קדושת השבת שלהם, ועל כגון דא שתלוי ברגש, ודאי נאמר נהרא נהרא ופשטי'].
וע''ז אמרתי, עולם הזה מה יהי' עליו...
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
[אלא שלכל א' יש את הדרכים שלו, ויש שאצלם חווית הלימוד בזמן הזה יותר תורמת להרגשת קדושת השבת שלהם, ועל כגון דא שתלוי ברגש, ודאי נאמר נהרא נהרא ופשטי'].
וע''ז אמרתי, עולם הזה מה יהי' עליו...
וע"ז אמרתי, כ"א והעוה"ז שלו...
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
גם אם כל השמועות הנ"ל נכונות, וזה ודאי שהן יכולות להיות נכונות,
אין כאן הוכחה לגבי האדם הפשוט.

גם אני מרגיש הרגשים רוחניים, וכפי שהטיב כת"ר לתאר בהודעתו דלעיל, ועדיין אני חושב שזה יכול להיות חוויות נפשיות ולא חוש רוחני.
ודאי לא איירינן ביהודי פשוט כמו שהיום אומרים יהודי פשוט, אבל יהודי פשוט אמיתי, תמים לאלוקיו שומע לחכמים אע"פ שעובד למחייתו כנגר (סתם נקטתי דוגמא), לא יוכל שום דבר שבעולם לבטל אותו מהקביעות שלו בשיעור בעין יעקב ואח"כ דף היומי, קם להתפלל בנץ, מעודו לא פספס לומר קרבנות ואח"כ לומד משנה אחת לא למד דווקא בישיבה, כולו ענוה ובטל לת"ח, בשבת לא מדבר דיבורים בטלים רק לומד ילקוט מעם לועז וקורא תהלים ומתוק האור של ר' שלמה לוינשטיין, נקי מתאוות ונצחונות, ברי לי שיהודי כזה (גם אם לא יודע לומר לעצמו מה מרגיש) כל רואיו יאמרו שבשבת הוא טפח מעל הקרקע וניכרת הקדושה בפניו. ואין לנו השגה ביהודי פשוט, כ"ש שכל זה איתא בת"ח ועובד ה'.
ואף כל אדם ברי ליה (שמוחו לא עוסק בשטויות) שאם יאמץ רעיונו להקשיב להרגשותיו יוכל לשים לב על שינויים במצבים רוחניים תפילות ר"ה חגים וכו'. לדעתי.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
[אלא שלכל א' יש את הדרכים שלו, ויש שאצלם חווית הלימוד בזמן הזה יותר תורמת להרגשת קדושת השבת שלהם, ועל כגון דא שתלוי ברגש, ודאי נאמר נהרא נהרא ופשטי'].
וע''ז אמרתי, עולם הזה מה יהי' עליו...
וע"ז אמרתי, כ"א והעוה"ז שלו...
קשה לי להסכים עם זה. 
בודאי הרבה לומדים יש להם עוה''ז בלימודם, אבל לומר שהרבע שעה של לימוד בשעה הזו [על הרוב לא לומדים כ''כ בזמן הזה אלא מאחרים] היא היא הרגשת עוה''ז ולהעמידה מול מי שמתרפק על קבלת שבת, נראה לי מופרך. אולי אני טועה.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אבי חי אמר:
גם אם כל השמועות הנ"ל נכונות, וזה ודאי שהן יכולות להיות נכונות,
אין כאן הוכחה לגבי האדם הפשוט.

גם אני מרגיש הרגשים רוחניים, וכפי שהטיב כת"ר לתאר בהודעתו דלעיל, ועדיין אני חושב שזה יכול להיות חוויות נפשיות ולא חוש רוחני.
ודאי לא איירינן ביהודי פשוט כמו שהיום אומרים יהודי פשוט, אבל יהודי פשוט אמיתי, תמים לאלוקיו שומע לחכמים אע"פ שעובד למחייתו כנגר (סתם נקטתי דוגמא), לא יוכל שום דבר שבעולם לבטל אותו מהקביעות שלו בשיעור בעין יעקב ואח"כ דף היומי, קם להתפלל בנץ, מעודו לא פספס לומר קרבנות ואח"כ לומד משנה אחת לא למד דווקא בישיבה, כולו ענוה ובטל לת"ח, בשבת לא מדבר דיבורים בטלים רק לומד ילקוט מעם לועז וקורא תהלים ומתוק האור של ר' שלמה לוינשטיין, נקי מתאוות ונצחונות, ברי לי שיהודי כזה (גם אם לא יודע לומר לעצמו מה מרגיש) כל רואיו יאמרו שבשבת הוא טפח מעל הקרקע וניכרת הקדושה בפניו. ואין לנו השגה ביהודי פשוט, כ"ש שכל זה איתא בת"ח ועובד ה'.
ואף כל אדם ברי ליה (שמוחו לא עוסק בשטויות) שאם יאמץ רעיונו להקשיב להרגשותיו יוכל לשים לב על שינויים במצבים רוחניים תפילות ר"ה חגים וכו'. לדעתי.


הכל פשוט וברור, אבל מי אמר לכת"ר שהשינוי בהרגשות הוא מחמת איזה חוש רוחני נסתר שמרגיש מתי שבת, אולי השינוי הוא מחמת שכעת האדם חווה שבת?

וכמו שכבר הבהרתי, אני לא מזלזל כלל ח"ו בחשיבות ההרגשות האלה בחיי היהודי, רק דן על מהותם.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אבי חי אמר:
אמונת אומן אמר:
וע''ז אמרתי, עולם הזה מה יהי' עליו...
וע"ז אמרתי, כ"א והעוה"ז שלו...
קשה לי להסכים עם זה. 
בודאי הרבה לומדים יש להם עוה''ז בלימודם, אבל לומר שהרבע שעה של לימוד בשעה הזו [על הרוב לא לומדים כ''כ בזמן הזה אלא מאחרים] היא היא הרגשת עוה''ז ולהעמידה מול מי שמתרפק על קבלת שבת, נראה לי מופרך. אולי אני טועה.
קודם כל ודאי שאפשר להשוות. [עבדכם הנאמן זוכה ללכת לפעמים בדרך זו ולפעמים בדרך זו, ולפעמים מאחר ל"ע...]

ולגוף הענין. א"א לא דן כאן על המניעים של אלו שלא אומרים, האם הם עושים בזמן הזה משהו יותר חשוב. לכ"א יש את צורת החיים שלו ואת הנסיונות שלו, ואין חולק ע"ז שעדיף לומר קבל"ש מאשר לרבוץ על הספה.
הנידון הוא על חשיבותה של האמירה, וע"ז שישנם כאלו שנהנים ומרגישים את קדושת השבת ע"י לימוד תוה"ק יותר ממה שירגישו אם יאמרו קבל"ש. ולדידהו, והם לא כ"כ מעטים, לכאו' אין כ"כ ענין לומר קבל"ש על חשבון הלימוד. הלא כן?
 
 

נבשר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
הכל פשוט וברור, אבל מי אמר לכת"ר שהשינוי בהרגשות הוא מחמת איזה חוש רוחני נסתר שמרגיש מתי שבת, אולי השינוי הוא מחמת שכעת האדם חווה שבת?

וכמו שכבר הבהרתי, אני לא מזלזל כלל בחשיבות ההרגשות האלה בחיי היהודי, רק דן על מהותם.
כפי שכתבתי בסוף "לדעתי".
בהחלט יש נופך ותוסף (זה מילה חדשה) בגלל האוירה והידיעה שהיום שבת והיום חג וכו'.
אבל שוב אביע דעתי שאדם בר דעת ומעשיו לא מלומדה יוכל לחוש בשינוי מצב רוחו (הפנימי) כשהוא עושה לכל הפחות את הדברים הגדולים (לא יודע אם נכון לומר כן) ביהדות, למשל שבת תפילין יו"ט יוהכ"פ. הגע עצמך אדם בצאת יוהכ"פ יעצור שניה יחשוב מה קורה איתי, לדעתי כמעט בטוח כשהוא בר דעת, יעמוד ע"ז שיוהכ"פ זה מצב נפשי שהאדם נמצא בו, ולא רק בגלל האוירה והידיעה הרצינית והמרוממת.
הוכחות - הוכחתי מר' ירוחם ועוד גדולים שהיה להם הרגשה. ואף אנו קטנים שכאלה מ"מ גם לנו יכול (באמת זה ברור) להיות חלק באלוקי ישראל.
 

אבי חי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אבי חי אמר:
הכל פשוט וברור, אבל מי אמר לכת"ר שהשינוי בהרגשות הוא מחמת איזה חוש רוחני נסתר שמרגיש מתי שבת, אולי השינוי הוא מחמת שכעת האדם חווה שבת?

וכמו שכבר הבהרתי, אני לא מזלזל כלל בחשיבות ההרגשות האלה בחיי היהודי, רק דן על מהותם.
כפי שכתבתי בסוף "לדעתי".
בהחלט יש נופך ותוסף (זה מילה חדשה) בגלל האוירה והידיעה שהיום שבת והיום חג וכו'.
אבל שוב אביע דעתי שאדם בר דעת ומעשיו לא מלומדה יוכל לחוש בשינוי מצב רוחו (הפנימי) כשהוא עושה לכל הפחות את הדברים הגדולים (לא יודע אם נכון לומר כן) ביהדות, למשל שבת תפילין יו"ט יוהכ"פ. הגע עצמך אדם בצאת יוהכ"פ יעצור שניה יחשוב מה קורה איתי, לדעתי כמעט בטוח כשהוא בר דעת, יעמוד ע"ז שיוהכ"פ זה מצב נפשי שהאדם נמצא בו, ולא רק בגלל האוירה והידיעה הרצינית והמרוממת.
הוכחות - הוכחתי מר' ירוחם ועוד גדולים שהיה להם הרגשה. ואף אנו קטנים שכאלה מ"מ גם לנו יכול (באמת זה ברור) להיות חלק באלוקי ישראל.
א"כ לכאורה אפשר לסכם הדיון בינינו, ששנינו מסכימים שיכול להיות חוש רוחני, שנינו שמענו על הרבה שמועות כאלו מגדולים, שנינו מניחים שיכול להיות שזה נכון גם לקטנים ויכול להיות שלא, שנינו מסכימים שבמציאות גם קטנים מרגישים הרגשים רוחניים, והשאלה אם זה שייך להנ"ל או לא.
דעת כת"ר נוטה שלכולנו יש "חוש רוחני", ואני לא יודע ומבקש מקור לזה.

האם סיכמתי נכון?
 
 
חלק עליון תַחתִית