בספר החינוך (מצוה תצה-לשמוע אל בית דין הגדול) 'ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר"ה כה:) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'.
וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות ז) עוד אמרו רבותינו ז"ל (ע"ז לה.) 'כי טובים דודיך מיין' (שה"ש א, ב) חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ואנחנו צריכים לפרש גם את זה, ידוע תדע, כי יראת השם יסוד המצות, שנאמר (דברים י יב) 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך' ובזה ירצה השם את ברואיו, כמו שנאמר (תהילים קטז יא) 'רוצה ה' את יראיו' ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה, כי יעשו גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה, כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו, כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה, כעניין שנאמר (ויקרא יח ל) 'ושמרתם את משמרתי' עשו משמרת למשמרתי (יבמות כא.) ורוב הזהירות והגדר וההרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא, והמרבה להזהר יגיע אל השכל הגדול, כענין שנאמר (תהילים יט יב) 'גם עבדיך נזהר בהם בשמרם עקב רב' על כן אמרו חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי גדריהם וגזרותיהם מעיקרי היראה, ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות, כי היא היסוד להן'.
וזה לשון הר"ן (דרשות, דרוש יג) 'שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות, ואשר יסכימו הם, הוא מה שציווהו ה' יתברך וכו' ומסר הקב"ה למשה כלל אשר בו יוודע האמת, והוא 'אחרי רבים להטות' (שמות כג ב) וכן 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך' (דברים יז יא) וכשרבו המחלוקות בין החכמים, אם היה יחיד אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי המרובים, ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד, כפי הנראה לחכמי הדור ההוא, שכבר נמסרה להם ההכרעה, כאומרו (שם ט) 'ובאת אל הכהנים הלוים או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט' וכן 'לא תסור', הרי שנתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים כפי הנראה להם, ואף אם יהיו הקודמים מהם גדולים ורבים, שכך נצטווינו ללכת אחרי הסכמת חכמי הדורות, הן שיסכימו לאמת או להפכו, וזה מבואר בהרבה מקומות,
וכבר נתבאר מכל זה, שאנו מוזהרים שלא לעבור על כל מה שיסכימו חכמי הדורות וכו', ורמז על מה שאמרו בגמרא (ע"ז לה.) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, וזאת המימרא יתחוור פירושה על הדרך שכתבנו, שאחרי שכאשר יסכימו החכמים על גזירה אחת, תהיה מיד כאילו נאמרה למשה מפי הגבורה, באמת שראוי שיקבלו ישראל שכר גדול על מה שיקבלו הם על עצמם ברצונם, מאשר יצוום השי"ת ויעשוהו בעל כרחם, וכמו שנצטווינו לילך אחר הסכמתם במשפטי התורה, כן נצטווינו לכל מה שאמרו לנו על צד הקבלה מהדעות ומדרשי הפסוקים, יהיה המאמר ההוא מצוה או לא יהיה, והנוטה מדבריהם אפילו במה שאינו מביאורי המצוות הוא אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא, וזה מפורש בסנהדרין (ק.)'.
במשך חכמה (שופטים, ד"ה לא תסור) כתב 'ראיתי לברר בזה דעת הרמב"ם בשרשיו, דעל כל דבר מדברי חכמים הוא עובר בלא תסור וכו' והעיקר הוא זה, כי התורה רצתה אשר מלבד ענינים הנצחיים והקיימים לעד, יתחדש עניינים סייגים ואזהרות, וחומרות, אשר יהיו זמניים, היינו שיהיה ביד החכמים להוסיף על פי גדרים הנמסר להם, ואם יעמוד בית דין אחר גדול בחכמה ובמנין ובהסכם כלל ישראל כפי הגדרים שיש בזה הרשות בידם לבטל, ולמען שלא ימצא איש אחד לאמר אני הרואה ואינני כפוף לחכמי ישראל, נתנה התורה גדר 'לא תסור' וכו' שאם לא כן יהיה התורה מסורה ביד כל אחד, ויעשו אגודות אגודות, ויתפרד הקשר הכללי, מה שמתנגד לרצון השם שיהיה עם אחד לשמוע לחכמיהם, ואם לא ישמעו עוברים בלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואם כן המצוה דוקא לשמוע מה שיאמרו וכו' בכה שמה התורה לחוק לבני ישראל לשמוע בקול חז"ל בקול מלך, מאן מלכי רבנן (גיטין סב.) וזה פירוש הירושלמי (סוכה פ"ג ה"ד) דיום ראשון מברך על נטילת לולב ושאר יומי מברך על מצות זקנים, דהמצוה לשמוע בקולם.
עוד כתב המשך חכמה (כי תצא ד"ה ובערת הרע) והא דבזקן ממרא כתיב (לעיל יז יח) ובערת הרע מישראל נראה דבא לרמז שלא נאמר שזו רעה והעדר כבוד השופטים ואם רצו בית דין למחול מוחלים לו, קמ"ל שזו רעה חולה מתפשטת בכלל האומה הישראלית, שאם לא יבטל היחיד דעתו להרוב הגדולים באומה במקום האלוקי, תרבה הרעה ויעשו בני ישראל אגודות אגודות ויתפרד הקשר האמיץ אשר בו יתארו 'גוי אחד בארץ' ואם כן אין בכח בית דין למחול, וכן תנו רבנן (סנהדרין פח:) על זקן ממרא לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, כי כבוד האומה וקיומה אין בידם למחול, וכמו מלך שמחל על כבודו דאינו מחול (כתובות יז א) כי כבודו הוא כבוד האומה, וזה חלק גדול מכוחות התאוה להיות מצויין וממציא דרך חדש ולהבדל מן הכלל השם ישמרנו.