אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל

אוריאל

משתמש ותיק
ידועים דברי חז"ל על הפסוק לא תסור וכו', שאפילו אם הם אומרים לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין - שמע להם.
והנה, בלומדי אמש במסכת הוריות, ראיתי שם בדף ג: שאם ת"ח הראוי להוראה הלך ועשה כפי שהורו בי"ד שחלב מותר, אינו נחשב כתולה בבי"ד ועליו להביא חטאת קבועה, משום שהוא "טועה במצוה לשמוע לדברי חכמים", והיינו שהוא חושב בטעות שהוא צריך לשמוע לחכמים, וכיוון שאינו כן, חייב חטאת.
וצריך עיון, מדוע הוא נחשב טועה, והלא אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל - שמע להם.
וחיפשתי וראיתי שעמד בזה הבאר שבע שם, אלא שלא הבנתי מספיק את תירוצו, ואשמח לשמוע תירוצים נוספים.
 

כרם

משתמש ותיק
הוא הלך לבית הדין להתווכח אתם? - להוכיח להם שהם טועים?
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
כרם אמר:
הוא הלך לבית הדין להתווכח אתם? - להוכיח להם שהם טועים?
מה זאת אומרת? בגמרא לא מוזכר אם הוא הלך או לא. גם ברמב"ם שפוסק את ההלכה הזו בפי"ג מהלכות שגגות הוא לא מחלק.
 

אלימלך

משתמש ותיק
א)אולי אין הכוונה בועשית וגו' לת"ח הראוי להוראה.
ב) ידוע הירושלמי שדורש להיפך שאם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל אל תשמע להם ולכאו' סותר לספרי שהביא רש"י ועי' בתורה תמימה שמישב שכונת הספרי כאשר מיסתבר לו שהסנהדרין טעו ואילו הירושלמי כאשר יש לו ידיעה ודאית.
 

סבא

משתמש ותיק
באור החיים הקדוש שם תירץ וז"ל-
שם גמרא דטעו בדבר מצוה לשמוע בדברי חכמים והגם דאמרינן לא תסור מכל וכו' ימין ושמאל ואמרינן אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין לא תסור וא"כ לא מקרי טעות. וכן הוא מצוה האדם לעשות מפי ה' ב"ה ככל אשר יאמרו אליו החכמים ומצוה קא עביד אחר האמת ולמה יתחייב הוא מיהא הרי לא שגג וי"ל כיון דחכמים לא מחייבי לי' למאכל חלב אלא שריותא הוא דקא שרי לי' אי בעי למיכול. וכי מסתבר לי' דאסור מצי למנוע עצמו שלא לאכול ולא יחלוק על חכמים בזה והרי מי לא מצי איניש למהוי בתעניתא ושלא לאכול דברים המותרים דהגם דהתירם הכתוב אי בעי לא אכיל הכי נמי הכא ואינו עובר על לא תסור שב ואל תעשה היא. אלא דטעותי' הוא דטעה דסבר דמצוה הוא לו לקיים דברי חכמים ונאכול לכתחילה הגם דלדידיה איסורא הויא עכ"ז מצוה היא לשמוע ולקום לכתחילה בקום עשה ויאכל חלב כאשר אמרו חז"ל וזוהי שגגתו דמחייב עלה דמצוה לשמוע דברי חכמים הויא במילתא דלית בה איסורא. אי נמי אית בה איסורא בשב ואל תעשה שלא לבטל דברי חכמים שהצריכוהו לעשות דבר דאי עביד שב ואל תעשה מיבטיל לדברי חכמים בכהאי גוונא הוא דאזהר רחמנא לא תסור משא"כ בנדון דידן. ובזה אתי מדוייק ג"כ דברי הש"ס דקאמר דטעה במצוה לשמוע וכו' דהו"ל למימר דטעו במצוה דלא תסור אלא דהא לא תסור לא מקרי טעות והטעות הוא במצוה לשמוע וכמו שפירשתי:
 

סבא

משתמש ותיק
עוד תירוץ מהנ"ל
ועוד נ"ל לומר לפי מה שמצאתי כתוב בירושלמי וז"ל יכול אפילו יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ע"כ לכאורה משמע דירושלמי פליג אהא דאמרינן אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל וכו' ואחר האמת נראה דלא פליגי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהיינו לגבי שאר העם מאן דלא גמיר וסביר אין ידיעתו ידיעה ואפילו יאמרו לו על שמאל הנראה לו שהוא ימין וכן להיפוך כפיף רישיה ולעביד ולזה כי הורו ב"ד דחלב הקיבה שרי הגם דידע הוא ונראה לו שטעו פטור דאין ידיעתו כלום ואב"ד מיבעי ליה למסמך ובהיכא דגמיר וסביר דידיעתו ידיעה איבעי ליה למיטר גרמיה בהיכא דאמרו לי' כהאי גוונא דהו' דחלב שרי והוא ידע דאסור לא ליעביד כהוראתם ואי עביד חייב כיון דתלה ליה הכתוב בידיעתו עד שיאמרו לו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ובזה אתי שפיר ולא קשה מידי
 

סבא

משתמש ותיק
עיין עוד בקונטרס דברי סופרים להגאון ר' אלחנן וסרמן סימן ד' [נמצא בקוב"ש חלק ב'] שהאריך בזה.
גם בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן צו כתב וז"ל ולכאורה יפלא למה יתחייב היחיד בזה ואף שהב"ד פטורים אם לא עשו רוב הקהל מ"מ יחיד זה מה פשעו ומה חטאו ואין לך אונס גדול מזה שעשה ע"פ הוראת ב"ד והתורה אמרה ע"פ התורה אשר וגו' שאפילו אומרים על ימין שמאל נשמע להוראתם וא"כ לא היה רשאי היחיד להרהר אחריהם ולמה יחשב זה לשוגג ולא לאונס ועיי"ש תרוצו.
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
עיין בקונטרס דברי סופרים להגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד בהוצאה החדשה של מכון דעת סופרים שם בהערות יש אריכות גדולה על זה.
 

עברי

משתמש רגיל
הרמב"ן בספר המצוות שורש א' מאריך בעניין, וקיצור דבריו שם כמו שהוכחת מהגמ' שאסור לאדם לשמוע לדברי הסנהדרין, רק שהוא מחוייב ללכת לדון עמהם ואם שיבשו עליו סברתו (נכתב מהזיכרון ויתכן ואיני מדייק בלשון) מחוייב לנהוג כמוהם, אבל טרם זה אסור לו להקל כמוהם.
זו היא שיטת הרמב"ן בבבלי.
ובדברי הירושלמי נדרש עוד אריכות.
 

אלימלך

משתמש ותיק
סבא אמר:
בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן צו כתב וז"ל ולכאורה יפלא למה יתחייב היחיד בזה ואף שהב"ד פטורים אם לא עשו רוב הקהל מ"מ יחיד זה מה פשעו ומה חטאו ואין לך אונס גדול מזה שעשה ע"פ הוראת ב"ד והתורה אמרה ע"פ התורה אשר וגו' שאפילו אומרים על ימין שמאל נשמע להוראתם וא"כ לא היה רשאי היחיד להרהר אחריהם ולמה יחשב זה לשוגג ולא לאונס ועיי"ש תרוצו.
הנו"ב מתרץ שאונס שבא ע"י טעות מיקרי שוגג.
אמנם הנו"ב בא לתרץ קושיא אחרת מדוע לדעת חכמים יחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב, הלוא אנוס הוא שהרי התורה אמרה לסמוך על הבי"ד? וע"ז תי' שאונס כזה מיחשב שגגה. אולם אין זה מתרץ את הקושיא של אוריאל מ'ימין שהוא שמאל', שהרי בגמ' בריש ב: מפורש שאסור לתלמיד שיודע שהבי"ד טועה לשמוע להם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
עברי אמר:
הרמב"ן בספר המצוות שורש א' מאריך בעניין, וקיצור דבריו שם כמו שהוכחת מהגמ' שאסור לאדם לשמוע לדברי הסנהדרין, רק שהוא מחוייב ללכת לדון עמהם ואם שיבשו עליו סברתו (נכתב מהזיכרון ויתכן ואיני מדייק בלשון) מחוייב לנהוג כמוהם, אבל טרם זה אסור לו להקל כמוהם.
יצוין שהתורה תמימה דוחק ברמב"ן על התורה [דברים יז' יא']שכותב "אל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו".
והתורה תמימה כותב שצריך לדחוק ברמב"ן שאם יודע בבירור שטעו אסור לשמוע להם, אך מדברי הרמב"ן בספר המצוות שהבאת כבוד הרב @עברי מוכח לא כן.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
סבא אמר:
בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן צו כתב וז"ל ולכאורה יפלא למה יתחייב היחיד בזה ואף שהב"ד פטורים אם לא עשו רוב הקהל מ"מ יחיד זה מה פשעו ומה חטאו ואין לך אונס גדול מזה שעשה ע"פ הוראת ב"ד והתורה אמרה ע"פ התורה אשר וגו' שאפילו אומרים על ימין שמאל נשמע להוראתם וא"כ לא היה רשאי היחיד להרהר אחריהם ולמה יחשב זה לשוגג ולא לאונס ועיי"ש תרוצו.
הנו"ב מתרץ שאונס שבא ע"י טעות מיקרי שוגג.

יש להעיר דבדעת הסוברים דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור, פירש רש"י בשבת צג. דהוא משום דנחשב אנוס. ואמנם י"ל דבזה גופא חולקים רבנן.
ועצם דברי הנו"ב גם הם לכאורה די מחודשים. ולפ"ז מי שנהג כל ימיו כדעה בפוסקים המקילה בענין מסויים, אם לפי האמת ההלכה היא כדברי המחמיר, אין לו דין אנוס כיון שהאונס בא ע"י טעות, ונחשב כשוגג.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
עוד תירוץ מהנ"ל
ועוד נ"ל לומר לפי מה שמצאתי כתוב בירושלמי וז"ל יכול אפילו יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ע"כ לכאורה משמע דירושלמי פליג אהא דאמרינן אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל וכו' ואחר האמת נראה דלא פליגי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהיינו לגבי שאר העם מאן דלא גמיר וסביר אין ידיעתו ידיעה ואפילו יאמרו לו על שמאל הנראה לו שהוא ימין וכן להיפוך כפיף רישיה ולעביד ולזה כי הורו ב"ד דחלב הקיבה שרי הגם דידע הוא ונראה לו שטעו פטור דאין ידיעתו כלום [highlight=yellow]ואב"ד מיבעי ליה למסמך[/highlight] ובהיכא דגמיר וסביר דידיעתו ידיעה איבעי ליה למיטר גרמיה בהיכא דאמרו לי' כהאי גוונא דהו' דחלב שרי והוא ידע דאסור לא ליעביד כהוראתם ואי עביד חייב כיון דתלה ליה הכתוב בידיעתו עד שיאמרו לו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ובזה אתי שפיר ולא קשה מידי

יש להעיר שמלשון הרמב"ם משמע דגם אינו סמוך ע"י בי"ד, אלא הוא ת"ח, אינו צריך לשמוע לבי"ד. זה לשונו בפי"ג מהל' שגגות: במה דברים אמורים כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ וכו'.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
סבא אמר:
עוד תירוץ מהנ"ל
ועוד נ"ל לומר לפי מה שמצאתי כתוב בירושלמי וז"ל יכול אפילו יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין שתשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל עד שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ע"כ לכאורה משמע דירושלמי פליג אהא דאמרינן אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל וכו' ואחר האמת נראה דלא פליגי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהיינו לגבי שאר העם מאן דלא גמיר וסביר אין ידיעתו ידיעה ואפילו יאמרו לו על שמאל הנראה לו שהוא ימין וכן להיפוך כפיף רישיה ולעביד ולזה כי הורו ב"ד דחלב הקיבה שרי הגם דידע הוא ונראה לו שטעו פטור דאין ידיעתו כלום [highlight=yellow]ואב"ד מיבעי ליה למסמך[/highlight] ובהיכא דגמיר וסביר דידיעתו ידיעה איבעי ליה למיטר גרמיה בהיכא דאמרו לי' כהאי גוונא דהו' דחלב שרי והוא ידע דאסור לא ליעביד כהוראתם ואי עביד חייב כיון דתלה ליה הכתוב בידיעתו עד שיאמרו לו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל ובזה אתי שפיר ולא קשה מידי

יש להעיר שמלשון הרמב"ם משמע דגם אינו סמוך ע"י בי"ד, אלא הוא ת"ח, אינו צריך לשמוע לבי"ד. זה לשונו בפי"ג מהל' שגגות: במה דברים אמורים כשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה אבל אם היה עם הארץ וכו'.
אב"ד מיבעי ליה למסמך- פירושו על בית דין יש לו לסמוך, ואין לזה קשר לסמיכת חכמים, הוא רק מחלק בין שאר העם שאינו גמיר וסביר למי שגמיר וסביר.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
אב"ד מיבעי ליה למסמך- פירושו על בית דין יש לו לסמוך, ואין לזה קשר לסמיכת חכמים, הוא רק מחלק בין שאר העם שאינו גמיר וסביר למי שגמיר וסביר.
אכן, כת"ר צודק, ואני בחפזי וכו'. יישר כח.
 

עברי

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
אלימלך אמר:
סבא אמר:
בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא - יורה דעה סימן צו כתב וז"ל ולכאורה יפלא למה יתחייב היחיד בזה ואף שהב"ד פטורים אם לא עשו רוב הקהל מ"מ יחיד זה מה פשעו ומה חטאו ואין לך אונס גדול מזה שעשה ע"פ הוראת ב"ד והתורה אמרה ע"פ התורה אשר וגו' שאפילו אומרים על ימין שמאל נשמע להוראתם וא"כ לא היה רשאי היחיד להרהר אחריהם ולמה יחשב זה לשוגג ולא לאונס ועיי"ש תרוצו.
הנו"ב מתרץ שאונס שבא ע"י טעות מיקרי שוגג.

יש להעיר דבדעת הסוברים דיחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור, פירש רש"י בשבת צג. דהוא משום דנחשב אנוס. ואמנם י"ל דבזה גופא חולקים רבנן.
האמת שקושיית הנודע ביהודה קיימת אף לסובר שיחיד שעשה בהוב"ד חייב, שהרי ברבים שעשו פטורים ומ"מ במזידין ועשו שוגגין כל העם מביא כשבה כדברי רש"י שם במשנה.
וכן יש להעמיד הק' בריש מסכתין במותרין אתם בלא "לעשות" לשיטת רש"י ור"ח.
וכן, בשקעה חמה בגמ' ביבמות. ועוד ועוד.
העולה, שאם נלמוד דברי רש"י שטעם הפטור משום אונס הפירוש משום מה הוה לי למיעבד שאינו אשם צ"ע מכל הנך. אך האמת שאונס אין הפטור בו מצד חוסר האשמה וכדמוכח מדינא דאין קישוי אלא לדעת, וכן ממזיק באונס שחייב.
ועוד יש להאריך.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
ידוע הירושלמי שדורש להיפך שאם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל אל תשמע להם ולכאו' סותר לספרי שהביא רש"י ועי' בתורה תמימה שמישב שכונת הספרי כאשר מיסתבר לו שהסנהדרין טעו ואילו הירושלמי כאשר יש לו ידיעה ודאית.
שו"ר שכעי"ז כתב הבאר שבע [הוריות ב:] וז"ל "דהא דאמרו בספרי אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, הכי פירושו אפילו תחשוב בלבך על פי שקול הדעת שטעו בדין ואמרו על שמאל שהיא ימין אבל לא שהוא יודע בודאי שטעו בדין".
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
וזה לשון הרמב"ן 'אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. ועניינו אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך באשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעת דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו, וזה בענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה.).
והוצרך במצוה הזאת צורך גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות התורה או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול'.

וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות ד-ה) 'נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי החכמים ולהזהר בגדריהם, שנאמר (שם) 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' וכו', ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד:) יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וזה פשר הדבר, כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזירתם, ולא יטרח לקיים מאמרם, כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי תורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא, על כן משפט מות יהיה לאיש, כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר, ננתקה את מוסרותימו וכו', והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד, והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא בפעמים רבות'.

ובספר החינוך (מצוה תצו) כתב 'משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון ב"ה שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה ככמה תורות וכו' על כן אלוקינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים בקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מילהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכיון אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתינו לא נצלח לכל.
ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) 'לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצוותם, כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי, ומפני עניינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל וכו' ולעניין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו, נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות'.

וזה לשון מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התורה פי"א) 'ובפרק בתרא דמכות (כב:) אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דמקמי ספר תורה קיימי, ולא קיימי קמי גברא רבא וכו' עד כאן, בא להודיע על מעלת החכם שלא יאמר אדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם תורה נקרא עליו, רק אדם שיודע תורה, ודבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה, ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השי"ת ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים והם גם כן עצם התורה, כי לא דבר ריק הוא דבריהם'.
 

סבא

משתמש ותיק
ישר כוח @איש מפי איש על הבאת הדברים.
בנוגע למה שכתב החינוך שדין "לא תסור" שייך בכל דור ודור, כמדומני שיש חולקים, וזכורני ששמעתי [או אולי קראתי בהנהגות של בריסק] שכאשר ר' עמרם השתמש בנימוק של "לא תסור", לחייב לקבל את פסק הבי"ש של ירושלים, משום לא תסור, אמר לו הגרי"ז, שזה עיקום האמת, שלהלכה לא נאמר אלא על בי"ד הגדול, והוסיף: ר' עמרם אני חושש שאתה עצמך עוד תתחרט על זה. [וחכם עדיף מנביא שלבסוף נודה ע"י הבי"ד בשל נישואיו עם רות בת דוד, כשהוא טען שאינו מקשיב לקול בית הדין בזה, כי אין בכוחם לפסוק נגד דין התורה של כל אלמנה לא תענון, וכיוון שהבטיח לה הוי עינוי, וידוע שהרבה מתלמידי החזו"א סברו שהוא צודק ובאו במיוחד לשמוח בחתונתו בבני ברק].
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
גם אם אין בזה לאו דלא תסור כמעט כל האחרונים והרבה מן הראשונים כותבים באופן ברור שיש חיוב גמור לשמוע לחכמים שבכל דור ודור והוא מעיקר יסודות התורה ובלא זה אין לה קיום, אי"ה אני יעלה כאן ליקוט בעניין זה.
נכון שאם יש לאו ד'לא תסור' או לא, נחלקו בזה.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אם תרצו לדון על לא תסור בדורינו בבקשה לדון בזאת באשכול נפרד, האשכול הנוכחי דן בחיוב ראוי להוראה לשמוע לסנהדרין במקרה שיודע שטעו.
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
בספר החינוך (מצוה תצה-לשמוע אל בית דין הגדול) 'ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר"ה כה:) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'.

וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות ז) עוד אמרו רבותינו ז"ל (ע"ז לה.) 'כי טובים דודיך מיין' (שה"ש א, ב) חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ואנחנו צריכים לפרש גם את זה, ידוע תדע, כי יראת השם יסוד המצות, שנאמר (דברים י יב) 'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך' ובזה ירצה השם את ברואיו, כמו שנאמר (תהילים קטז יא) 'רוצה ה' את יראיו' ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה, כי יעשו גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה, כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו, כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה, כעניין שנאמר (ויקרא יח ל) 'ושמרתם את משמרתי' עשו משמרת למשמרתי (יבמות כא.) ורוב הזהירות והגדר וההרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא, והמרבה להזהר יגיע אל השכל הגדול, כענין שנאמר (תהילים יט יב) 'גם עבדיך נזהר בהם בשמרם עקב רב' על כן אמרו חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, כי גדריהם וגזרותיהם מעיקרי היראה, ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות, כי היא היסוד להן'.

וזה לשון הר"ן (דרשות, דרוש יג) 'שההכרעה נמסרה לחכמי הדורות, ואשר יסכימו הם, הוא מה שציווהו ה' יתברך וכו' ומסר הקב"ה למשה כלל אשר בו יוודע האמת, והוא 'אחרי רבים להטות' (שמות כג ב) וכן 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך' (דברים יז יא) וכשרבו המחלוקות בין החכמים, אם היה יחיד אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי המרובים, ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד, כפי הנראה לחכמי הדור ההוא, שכבר נמסרה להם ההכרעה, כאומרו (שם ט) 'ובאת אל הכהנים הלוים או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט' וכן 'לא תסור', הרי שנתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים כפי הנראה להם, ואף אם יהיו הקודמים מהם גדולים ורבים, שכך נצטווינו ללכת אחרי הסכמת חכמי הדורות, הן שיסכימו לאמת או להפכו, וזה מבואר בהרבה מקומות,
וכבר נתבאר מכל זה, שאנו מוזהרים שלא לעבור על כל מה שיסכימו חכמי הדורות וכו', ורמז על מה שאמרו בגמרא (ע"ז לה.) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, וזאת המימרא יתחוור פירושה על הדרך שכתבנו, שאחרי שכאשר יסכימו החכמים על גזירה אחת, תהיה מיד כאילו נאמרה למשה מפי הגבורה, באמת שראוי שיקבלו ישראל שכר גדול על מה שיקבלו הם על עצמם ברצונם, מאשר יצוום השי"ת ויעשוהו בעל כרחם, וכמו שנצטווינו לילך אחר הסכמתם במשפטי התורה, כן נצטווינו לכל מה שאמרו לנו על צד הקבלה מהדעות ומדרשי הפסוקים, יהיה המאמר ההוא מצוה או לא יהיה, והנוטה מדבריהם אפילו במה שאינו מביאורי המצוות הוא אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא, וזה מפורש בסנהדרין (ק.)'.

במשך חכמה (שופטים, ד"ה לא תסור) כתב 'ראיתי לברר בזה דעת הרמב"ם בשרשיו, דעל כל דבר מדברי חכמים הוא עובר בלא תסור וכו' והעיקר הוא זה, כי התורה רצתה אשר מלבד ענינים הנצחיים והקיימים לעד, יתחדש עניינים סייגים ואזהרות, וחומרות, אשר יהיו זמניים, היינו שיהיה ביד החכמים להוסיף על פי גדרים הנמסר להם, ואם יעמוד בית דין אחר גדול בחכמה ובמנין ובהסכם כלל ישראל כפי הגדרים שיש בזה הרשות בידם לבטל, ולמען שלא ימצא איש אחד לאמר אני הרואה ואינני כפוף לחכמי ישראל, נתנה התורה גדר 'לא תסור' וכו' שאם לא כן יהיה התורה מסורה ביד כל אחד, ויעשו אגודות אגודות, ויתפרד הקשר הכללי, מה שמתנגד לרצון השם שיהיה עם אחד לשמוע לחכמיהם, ואם לא ישמעו עוברים בלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואם כן המצוה דוקא לשמוע מה שיאמרו וכו' בכה שמה התורה לחוק לבני ישראל לשמוע בקול חז"ל בקול מלך, מאן מלכי רבנן (גיטין סב.) וזה פירוש הירושלמי (סוכה פ"ג ה"ד) דיום ראשון מברך על נטילת לולב ושאר יומי מברך על מצות זקנים, דהמצוה לשמוע בקולם.

עוד כתב המשך חכמה (כי תצא ד"ה ובערת הרע) והא דבזקן ממרא כתיב (לעיל יז יח) ובערת הרע מישראל נראה דבא לרמז שלא נאמר שזו רעה והעדר כבוד השופטים ואם רצו בית דין למחול מוחלים לו, קמ"ל שזו רעה חולה מתפשטת בכלל האומה הישראלית, שאם לא יבטל היחיד דעתו להרוב הגדולים באומה במקום האלוקי, תרבה הרעה ויעשו בני ישראל אגודות אגודות ויתפרד הקשר האמיץ אשר בו יתארו 'גוי אחד בארץ' ואם כן אין בכח בית דין למחול, וכן תנו רבנן (סנהדרין פח:) על זקן ממרא לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, כי כבוד האומה וקיומה אין בידם למחול, וכמו מלך שמחל על כבודו דאינו מחול (כתובות יז א) כי כבודו הוא כבוד האומה, וזה חלק גדול מכוחות התאוה להיות מצויין וממציא דרך חדש ולהבדל מן הכלל השם ישמרנו.
 

יצחק

משתמש ותיק
גם בדף ב: יש קושיא על הרמב"ן וראה למשל לשון רש"י שם דף ב: לגבי מבעט בהוראה, בדעת הרמב"ם אין מה לדבר שחולק (כך זכור לי ולע"כ).
דרך אגב, יל"ע להרמב"ן אם רוב הבי"ד הגדול מקילים, האם מותר לי להחמיר כמו המיעוט? למיעוט בעצמו ג"כ אסור להחמיר? (יש משמעות למיעוט בבי"ד הגדול, והראיה היא מזה ש"אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ הוא גדול בחכמה ובמנין", והרמב"ם מפרש (דלא כראב"ד ועוד ראשונים) איזהו "גדול במנין" כגון שהבי"ד הקודם שאסר היה רוב ביחס של ארבעים נגד שלושים וכעת יש רוב להקל ביחס של חמישים נגד עשרים, דוגמא נוספת, שיש חכמים אחרים שהם לא חלק מהבי"ד והם סוברים להקל אז אפילו אם בבי"ד עצמו יש אותו יחס של רוב ומיעוט כמו הבי"ד הקודם בכ"ז יכולים לחלוק על הבי"ד הקודם).
 

עברי

משתמש רגיל
יצחק אמר:
דרך אגב, יל"ע להרמב"ן אם רוב הבי"ד הגדול מקילים, האם מותר לי להחמיר כמו המיעוט? למיעוט בעצמו ג"כ אסור להחמיר?
לא הבנתי את השאלה, להדיא ברמב"ן שם שככל והתווכח עמהם ולא הסכימו עמו ושיבשו סברותיו אזי חייב הוא לנהוג כמוהם, והא איירינן שהחמיר והם הקילו מבואר שאסור לו להחמיר.
גם בתוך דבריו זכר שאם היה חלק מהסנהדרין.
עוד מוכח ממה שר"ג חייב את ר' יהושע לבוא במקלו.
ואגב, כשלמדתי בזמנו הוקשה לי מה ראייה הביא הרמב"ן מר' יהושע הרי נאמר בזה הדרשא דאפי' מוטעין.
אך התירוץ בזה, שמבואר שם שר' יהושע נצטער לפני שהלך ובהכרח שהיה בדעתו לילך ורק אח"כ אמרו לו טעמא דשוגגין.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עברי אמר:
אך התירוץ בזה, שמבואר שם שר' יהושע נצטער לפני שהלך ובהכרח שהיה בדעתו לילך ורק אח"כ אמרו לו טעמא דשוגגין.
מעניין מדוע רבי יהושע הצטער. הלא לפי"ד הרמב"ן כך הדין, ועל זה אמרו אפילו על ימין שהוא שמאל וכו'. וצריך לומר שאמנם מיקרי אונס, אך ס"ס ה"ז חילול שבת ויו"כ, אף שמקיים המצוה דלא תסור. ויל"ע.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
למעשה אף אחד לא השיב על מה ששאלתי למעלה. אם אחד נוהג כמו פוסק שמתיר לעשות פעולה מסויימת בשבת, ולקושטא דמלתא יתברר לעת"ל שזה אסור והוי מלאכה מדאורייתא, אותו אחד שנהג כך כל ימיו יצטרך להביא חטאת לפי הנוב"י ולא יהיה לו דין של אונס, כיון שההוראה של אותו פוסק היתה בטעות ולא מיחשיב אונס, והוי כיחיד שעשה בהוראת בי"ד שחייב [להלכה].
ולכאורה זהו חידוש.
 

עברי

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
למעשה אף אחד לא השיב על מה ששאלתי למעלה. אם אחד נוהג כמו פוסק שמתיר לעשות פעולה מסויימת בשבת, ולקושטא דמלתא יתברר לעת"ל שזה אסור והוי מלאכה מדאורייתא, אותו אחד שנהג כך כל ימיו יצטרך להביא חטאת לפי הנוב"י ולא יהיה לו דין של אונס, כיון שההוראה של אותו פוסק היתה בטעות ולא מיחשיב אונס, והוי כיחיד שעשה בהוראת בי"ד שחייב [להלכה].
ולכאורה זהו חידוש.
ראשית יש בדבריך חידוש, שבפשטות אין דינא דפר העלם דבר של ציבור אלא בהוראה שיצאה מבי"ד הגדול, (וכיון שכן אפי' פר לא יהא חייבים ואף למד"א יחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור כל זה בגוונא שאילו היו עושים רוב ציבור היו חייבים בפר אבל בגוונא שלא היו באים לידי חיוב פר כדמוכח ריש מסכת הוריות) אבל הוראה שבאה מפסק של אחד מהפוסקים יהיו חייבים בכל גוונא כשבת יחיד.
אלא שהמל"מ העלה שהוראה שפשטה ברוב ציבור חייבים בפר. (מזכרוני, לא ראיתי כעת)
אבל עיקר הדבר שתמהת איני מבין התמיהה, ככל ויתברר שיש בזה חטא שיש בו כרת והיה בהוראת בי"ד למה לא יתחייבו בכשבה?
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עברי אמר:
אוריאל אמר:
למעשה אף אחד לא השיב על מה ששאלתי למעלה. אם אחד נוהג כמו פוסק שמתיר לעשות פעולה מסויימת בשבת, ולקושטא דמלתא יתברר לעת"ל שזה אסור והוי מלאכה מדאורייתא, אותו אחד שנהג כך כל ימיו יצטרך להביא חטאת לפי הנוב"י ולא יהיה לו דין של אונס, כיון שההוראה של אותו פוסק היתה בטעות ולא מיחשיב אונס, והוי כיחיד שעשה בהוראת בי"ד שחייב [להלכה].
ולכאורה זהו חידוש.
ראשית יש בדבריך חידוש, שבפשטות אין דינא דפר העלם דבר של ציבור אלא בהוראה שיצאה מבי"ד הגדול, (וכיון שכן אפי' פר לא יהא חייבים ואף למד"א יחיד שעשה בהוראת בי"ד פטור כל זה בגוונא שאילו היו עושים רוב ציבור היו חייבים בפר אבל בגוונא שלא היו באים לידי חיוב פר כדמוכח ריש מסכת הוריות) אבל הוראה שבאה מפסק של אחד מהפוסקים יהיו חייבים בכל גוונא כשבת יחיד.
אלא שהמל"מ העלה שהוראה שפשטה ברוב ציבור חייבים בפר. (מזכרוני, לא ראיתי כעת)
אבל עיקר הדבר שתמהת איני מבין התמיהה, ככל ויתברר שיש בזה חטא שיש בו כרת והיה בהוראת בי"ד למה לא יתחייבו בכשבה?

אני לא התכוונתי שאם רוב הציבור יעשו כאחד הפוסקים ויתברר שזה טעות יצטרכו להביא פר, אלא שיחיד שעשה דבר עפ"י פוסק לא יהיה לו דין של אנוס [לסברת הנוב"י], ובעיניי דבר זה היה חידוש משום שעד היום היה לי פשוט לא כך.
לגבי רוב שעשו כהוראת פוסק מסויים שדנת עליו אתה, הנה להלכה דפסק הרמב"ם דאם רוב הציבור חטאו הבי"ד מביאין את הפר [ולא ציבור מייתי] א"כ יל"ד בכה"ג, אטו אותו פוסק יביא פר? אולם באמת זה פשוט שלא, וכ"ש מבי"ד הגדול עצמם שאם היה חסר שם המופלא שבבי"ד או אפילו חד מינייהו דהם פטורין כמבואר בדף ד: [ולכאו' גם אתה התכוונת כך, ומה שציינת מהמל"מ צריך בירור].
 

עברי

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
אלא שיחיד שעשה דבר עפ"י פוסק לא יהיה לו דין של אנוס [לסברת הנוב"י], ובעיניי דבר זה היה חידוש משום שעד היום היה לי פשוט לא כך.
רק הוספתי שבגוונא שהזכרת אף לסובר שיחיד שעשה בהוב"ד פטור הכא חייב כיון שבגוונא שאילו יעשו רוב ציבור פטורים מפר לכו"ע יחיד חייב כשבה.
אלא שבמל"מ בפי"ב משגגות הוכיח מהגמ' ביומא שבהוראה שפשטה ברוב ציבור לא בעינן לכל התנאים המנויים בגמ' בשביל להחשיבו תולה בבי"ד.
והגמ' ביומא דף פ הנ"ל דומה ממש לשאלתך. עיי"ש.
 
חלק עליון תַחתִית