למה זה תשאל לשמי
משתמש ותיק
נכחתי פעם בדרשה בה דיבר יהודי ת''ח ויר''ש שאינו חס על כבודו ומשמש כמחנך לשם שמים.
ובתוך דבריו אמר ששאל את אחד ההורים של תלמידיו מדוע אינו לומד עם הילד בשבת, ואמר האב שהוא נוהג סלסול רב בדברי בעל המאור לגבי אכילת חמין בשבת, ומהדר גם בענין ה'להשמין' (שמלשון זו הוכיח בחוט שני דלא די בכוס חמין דלהשמין בעינן וכמובא במשנ''ב דרשו) והיות ומאכל זה כבד עליו ביותר הרי זה גורם לו לסלסול רב במצות שינה בשבת תענוג, ואינו מצליח ללמוד עם ילדו (סליחה על הציוריות).
השבתי לו, אמר אותו מחנך, שיכול הוא ללמוד עם בנו לפני הסעודה, ואז יכול לאכול ולישון כאוות נפשו. ע''כ דבריו.
והנה כל אחד מבין, ובמיוחד חברי אתרא קדישא הדין, שלא הייתה כוונת האב אלא לחמוק מהעילה האמתית לבעיה, ולענ''ד אינה עצלות, אלא חוסר תקשורת טוב ואמתי עם הילד. ולא טשולנטא גנב אלא תקשורתייהו גנב.
ואני הקטן נתקל הרבה פעמים בבעיה זו בבית הכנסת, בו סבוני גם סבבוני הורים עם ילדיהם, ובעיקר בגילאים מכתות ד ומעלה, ניכר שיש איזו שהיא בעיה מוכרת, שהגמרא אינה מובנת היטב לבן, והאב נוזף וכו', וילד נבוך, ומובן מאליו שמנסה לעשות כל טצדקי להשתמט מן הלימוד. כמו כן הבחנתי באב שפשוט אינו קשור מספיק לילדו והדבר מורגש היטב בתקשורת ביניהם. 'אבא הרב'ה הודיע כך וכך' והאב אומר לו אולי אחר כך, ושמעתי שהגיע אותו אחר כך ולא אבה האב שמוע כי אם דסקס עם חבריו.
וא''כ ראיתי להעלות כאן כמה שאלות ואולי יעזרוני חברי הפורום.
א. מה הדרך הראויה לגרום לילד, ואינני מדבר על אלו היודעים את החומר, להמתין כל השבוע ללימוד עם האב, ולא לברוח ממנו או למצער להמתין לארטיק או הקרמבו.
ב. כיצד לנהוג במקרה שמתברר שהילד אינו שולט בחומר (שמעתי רב חשוב אחד אומר לנכדו ''ששבוע הבא יהיה 'עוד יותר' משונן'') מה עושים כעת בזמן כה קצר הכיצד ניתן ללמדו שיידע את החומר.
ג. כיצד לנהוג בילד שקשה לו לשבת ולהתרכז.
ד. לא יודע אם זה אפשרי, אך האם ניתן לפחות לנסות שהילד ירצה יותר את הלימוד מאשר את הממתק.
ה. האם בית הכנסת עדיף או לימוד בבית עדיף (מצד אחד המפריעים הסביבתיים ומצד שני הצורך בהטמעה שזה מה שכולם עושים לומדים בשבת)
תודה וסליחה על האריכות.
ובתוך דבריו אמר ששאל את אחד ההורים של תלמידיו מדוע אינו לומד עם הילד בשבת, ואמר האב שהוא נוהג סלסול רב בדברי בעל המאור לגבי אכילת חמין בשבת, ומהדר גם בענין ה'להשמין' (שמלשון זו הוכיח בחוט שני דלא די בכוס חמין דלהשמין בעינן וכמובא במשנ''ב דרשו) והיות ומאכל זה כבד עליו ביותר הרי זה גורם לו לסלסול רב במצות שינה בשבת תענוג, ואינו מצליח ללמוד עם ילדו (סליחה על הציוריות).
השבתי לו, אמר אותו מחנך, שיכול הוא ללמוד עם בנו לפני הסעודה, ואז יכול לאכול ולישון כאוות נפשו. ע''כ דבריו.
והנה כל אחד מבין, ובמיוחד חברי אתרא קדישא הדין, שלא הייתה כוונת האב אלא לחמוק מהעילה האמתית לבעיה, ולענ''ד אינה עצלות, אלא חוסר תקשורת טוב ואמתי עם הילד. ולא טשולנטא גנב אלא תקשורתייהו גנב.
ואני הקטן נתקל הרבה פעמים בבעיה זו בבית הכנסת, בו סבוני גם סבבוני הורים עם ילדיהם, ובעיקר בגילאים מכתות ד ומעלה, ניכר שיש איזו שהיא בעיה מוכרת, שהגמרא אינה מובנת היטב לבן, והאב נוזף וכו', וילד נבוך, ומובן מאליו שמנסה לעשות כל טצדקי להשתמט מן הלימוד. כמו כן הבחנתי באב שפשוט אינו קשור מספיק לילדו והדבר מורגש היטב בתקשורת ביניהם. 'אבא הרב'ה הודיע כך וכך' והאב אומר לו אולי אחר כך, ושמעתי שהגיע אותו אחר כך ולא אבה האב שמוע כי אם דסקס עם חבריו.
וא''כ ראיתי להעלות כאן כמה שאלות ואולי יעזרוני חברי הפורום.
א. מה הדרך הראויה לגרום לילד, ואינני מדבר על אלו היודעים את החומר, להמתין כל השבוע ללימוד עם האב, ולא לברוח ממנו או למצער להמתין לארטיק או הקרמבו.
ב. כיצד לנהוג במקרה שמתברר שהילד אינו שולט בחומר (שמעתי רב חשוב אחד אומר לנכדו ''ששבוע הבא יהיה 'עוד יותר' משונן'') מה עושים כעת בזמן כה קצר הכיצד ניתן ללמדו שיידע את החומר.
ג. כיצד לנהוג בילד שקשה לו לשבת ולהתרכז.
ד. לא יודע אם זה אפשרי, אך האם ניתן לפחות לנסות שהילד ירצה יותר את הלימוד מאשר את הממתק.
ה. האם בית הכנסת עדיף או לימוד בבית עדיף (מצד אחד המפריעים הסביבתיים ומצד שני הצורך בהטמעה שזה מה שכולם עושים לומדים בשבת)
תודה וסליחה על האריכות.