דילוג בקינות עקב המצב

[הצבי]

שקיבלו ע"ע כל ישראל כחובה

?????

[אמונת אומן]

שקיבלו ע"ע כל ישראל כחובה

?????

אכן כך. עיין מעט בפוסקים ותווכח! 
ואין שום מקור בעולם להקל בזה. 
 

[הצבי]

שקיבלו ע"ע כל ישראל כחובה

?????

אכן כך. עיין מעט בפוסקים ותווכח! 
ואין שום מקור בעולם להקל בזה. 

צ''ע
 

[ישראל הכהן]

אתה כל הזמן רק מוסיף לגרות אותנו להתפלל בבית הכנסת הנזכר...

הגר"ש אויערבאך זי"ע עורר בישיבתו שלא לשורר את קינת אלי ציון ועריה, כי זה נראה כמבעט בקינות (שסוף סוף הסיוט נגמר), אתה בלי לשבת שעתיים ולקונן על החורבן כבר אתהה מבעט, ה"י.

קצת קשה להאמין שהיה מתנגד למנהג כ"כ ותיק ונפוץ.
יש אפילו ווארט [דומני מהגר"ח מוואלאז'ין] על זה שהניגון לתיבות 'אלי ציון ועריה' זהה להניגון לתיבות 'בנה ביתך כבתחילה' במוסף של יו"ט.

איני יודע אם הנפש החיים עצמו אמר את האלי ציון בנוסח המקובל.
אבל זה ברור שגדולי ישראל בדורות האחרונים נהגו כך, למשל הרב שך והרב אלישיב. וראשי הישיבות בדור האחרון, ביניהם ר"י קול תורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל.  
וכלל לא מסתבר שזה התחיל רק אחרי השואה, 
כך שזה היה המנהג בכל הישיבות ובתי הכנסת היהודים והוסכם על ידי כלל גדולי ישראל.
 

[ברכה והצלחה]

בספר "רבי יעקב" על הגר"י קמינצקי זצ"ל כתוב שהוא מאוד אחז מהחשיבות של שמירת המסורת ללא שינוי.

ולכן - - - הוא ת מ ך בקינות החדשות על השואה!

וביאר בפשטות שבדיוק זו היא המסורת בכלל ישראל, שהוסיפו מידי פעם עוד ועוד קינות על צרות נוספות שנתחדשו.

(הספר קיבל הסכמה ואישור מבניו הגאונים שליט"א)

שוב יתכן שכלל אין מח' בין זה למה שהרב שך אמר , הרב שך דיבר על לקבוע קינה אחת קבועה לכל כלל ישראל, ור' יעקב דיבר על עצם אמירת או חיבורי קינות על השואה, לאוו דווקא בתורת קביעות.   

[תיובתא]

גם הרב מנשה (הקטן) קליין זצ"ל, חיבר קינה על הרוגי השואה.
יתכן שיש לחלק ולומר, שבעצם עיקר העניין הוא להיות באבילות, ולא משנה באיזה אופן. אלא שלהפוך קינות חדשות לדרך, הדבר עלול לגרום לתקלות של פריצת המסורת (גם אם בנקודה הזו אין בעצם בעיה, וכמו שהיה עם יקום פורקן).

[לישועתך קויתי השם]

יש לדון אם אפשר ואולי עדיף לומר את התרגום של הקינות, כי ככה מקוננים יותר, ופשוט

[אמונת אומן]

בספר "רבי יעקב" על הגר"י קמינצקי זצ"ל כתוב שהוא מאוד אחז מהחשיבות של שמירת המסורת ללא שינוי.

ולכן - - - הוא ת מ ך בקינות החדשות על השואה!

וביאר בפשטות שבדיוק זו היא המסורת בכלל ישראל, שהוסיפו מידי פעם עוד ועוד קינות על צרות נוספות שנתחדשו.

(הספר קיבל הסכמה ואישור מבניו הגאונים שליט"א)

שוב יתכן שכלל אין מח' בין זה למה שהרב שך אמר , הרב שך דיבר על לקבוע קינה אחת קבועה לכל כלל ישראל, ור' יעקב דיבר על עצם אמירת או חיבורי קינות על השואה, לאוו דווקא בתורת קביעות.   

האם היה אחד מגדולי ישראל שסבר כהרב שך בזה? 
 

[אמונת אומן]

ועכ"פ הסיבה שפיוט אחד נכנס והשני לא לא מחמת החלטת הגדולים באה אלא מחמת מדפיסים שונים שביכרו מנהג כזה על אחר.

כדאי לבדוק קצת לפני שכותבים דברים כ"כ נחרצים

[בחור צעיר]

ועכ"פ הסיבה שפיוט אחד נכנס והשני לא לא מחמת החלטת הגדולים באה אלא מחמת מדפיסים שונים שביכרו מנהג כזה על אחר.

כדאי לבדוק קצת לפני שכותבים דברים כ"כ נחרצים

אני לא כ"כ נחרץ, (ובמקרה כאן הנחרצות הופיעה בעיקר אצל הרב דרומאי(
רק אני סבור כך בפשיטות, ואם תוכיח שהיתה תקנה קבועה לדורות לומר דווקא לו הסליחות, ובכל קהילה קבעו דווקא את הסליחות שלה, ובכל קהילה ישבו גדוליה וקבעו בדיוק אלו קינות לומר, אם תוכיח כך, אקבל, אבל להבנתי, לא כן המצב, וכאשר ידוע לכל דרדק בסליחות, דון מינה ואוקי באתרה.

[ברכה והצלחה]

בספר "רבי יעקב" על הגר"י קמינצקי זצ"ל כתוב שהוא מאוד אחז מהחשיבות של שמירת המסורת ללא שינוי.

ולכן - - - הוא ת מ ך בקינות החדשות על השואה!

וביאר בפשטות שבדיוק זו היא המסורת בכלל ישראל, שהוסיפו מידי פעם עוד ועוד קינות על צרות נוספות שנתחדשו.

(הספר קיבל הסכמה ואישור מבניו הגאונים שליט"א)

שוב יתכן שכלל אין מח' בין זה למה שהרב שך אמר , הרב שך דיבר על לקבוע קינה אחת קבועה לכל כלל ישראל, ור' יעקב דיבר על עצם אמירת או חיבורי קינות על השואה, לאוו דווקא בתורת קביעות.   

האם היה אחד מגדולי ישראל שסבר כהרב שך בזה? 

האם היה אחד שחלק על הרב שך בזה? (בצורה שאני הבנתי אותו כדלעיל)
ואל תענה לי על כל הגדולים שחיברו קינות כי גם זה נכלל בתשובתי
 

[יענקלה הכונס]

יעיון במהרי"ל שאמר רק חלק מהקינות (כ"א קינות בס"ה-כנגד כ"א יום מי"ז בתמוז עד ת"ב).

[חניכי הישיבות]

שהמשנ"ב הביא כן לגבי פסוקי דזמרא מוטב מועט בכוונה מהרבה שלא בכוונה

כמדומני שהמשנ"ב לא מביא את זה לגבי פסוד"ז. (אולי התכוונת לערה"ש)

המ"ב כתב זאת על קרבנות ולא על פסוקי דזמרה 
בפסוד"ז לדעתי חמור מאד לדלג סתם כי לא יכול לכוון כי אם לא יכול שיתאמץ!!!

[חניכי הישיבות]

ת"ב אשתקד סיפר מרן הגרב"ש דויטש שליט"א במהלך דברי הנהי והקינה כי כידוע מרן הגרא"מ שך זי"ע התנגד להוספת קינות על השואה הנוראה, וטעמו ונימקו עימו, והוסיף הגרב"ש שליט"א שלאחרונה גילה עד כמה היה עיניו של מרן זצ"ל צופיות למרחוק שהזדמן הוא לבית כנסת מודרני בערב ת"ב והיתה שם מודעה על סדר הקינות שמדלגים על רוב הקינות, אולם את כל הקינות על השואה אומרים כסידרם, ה' יצילנו.

לדעתי הענייה דווקא יש בזה דבר חכם מאד, והרבה יותר נוגע ללב, ובאמת הרבה יותר חמור אסון השואה מאשר מאורעות ת"ח ות"ט

אכן דעתך ענייה!!
וזהו מה שאמר שעיני מרן הרב שך זיע"א שדעתו היתה עשירה מאד אמר לא כמוך וצדק!!!
 

[חניכי הישיבות]

אתה כל הזמן רק מוסיף לגרות אותנו להתפלל בבית הכנסת הנזכר...

הגר"ש אויערבאך זי"ע עורר בישיבתו שלא לשורר את קינת אלי ציון ועריה, כי זה נראה כמבעט בקינות (שסוף סוף הסיוט נגמר), אתה בלי לשבת שעתיים ולקונן על החורבן כבר אתהה מבעט, ה"י.

קצת קשה להאמין שהיה מתנגד למנהג כ"כ ותיק ונפוץ.
יש אפילו ווארט [דומני מהגר"ח מוואלאז'ין] על זה שהניגון לתיבות 'אלי ציון ועריה' זהה להניגון לתיבות 'בנה ביתך כבתחילה' במוסף של יו"ט.

רק מי שהכיר לא קשה לו להאמין זה תואם לאישיותו וגדלותו חד משמעית!!!

[חניכי הישיבות]

יעיון במהרי"ל שאמר רק חלק מהקינות (כ"א קינות בס"ה-כנגד כ"א יום מי"ז בתמוז עד ת"ב).

היכן המהרי"ל?
 

[בבא בוטא]

האמת היא ששכתי את העיקר בסיפור (שסיפר הרב דוטש) שמלבד הקינות על השואה גם הובאה שם קינה על הפיגוע בהר נוף...... שאת זה הם כמובן לא דילגו

יש למישהו קינה כזו?
א"כ יעלנה נא

[אמונת אומן]

דון מינה ואוקי באתרה.

המשפט הזה הוא הבעיה.
דון מאיזה מקומן לפסוקי דזמרה. 
דון מסליחות לקינות


התחושה המתקבלת היא, ש'מהג הישיבות' אחד הוא, וניתן לתמצות ב2 מילים: 'לא חשוב'. 
הכל מתחיל לשם שמים, עם סיבות של מעט בכוונה וכדומה. 
בתכלית פשוט יש מדיניות של 'הכל לא חשוב'. 

לא צריך להקפיד על נט"י שחרית בתוך ד''א, בגלל הגר צדק שנשרף, 
לא אומרים קרבנות בגלל שמותר לדלג בפסוקי דזמרה 
לא אומרים יוצרות כי הגר"א אמר אחר התפלה
מברכים עד על יחסרנו כי הגר"א סובר כן בשבת 
מזלזלים בקבלת שבת כי הגר"א לא אמר
מזלזלים בזמירות שבת בגלל הרב שך
לא אומרים תיקון ליל שבועות כי צריך ללמוד
מוותרים על חזרת השץ במנחה בגלל ביטול תורה 
לא אומרים אלי ציון בגלל הרשא, 

אפשר להביא עוד מאה דוגמאות, 
דון מינה ואוקי באתרה. 

אין לי כל בעיה עם שינויי מנהגים, הבעיה היא שבישיבות שבימינו הכל מתקבץ למנהג אחד... 

[דרומאי]

בספר "רבי יעקב" על הגר"י קמינצקי זצ"ל כתוב שהוא מאוד אחז מהחשיבות של שמירת המסורת ללא שינוי.

ולכן - - - הוא ת מ ך בקינות החדשות על השואה!

וביאר בפשטות שבדיוק זו היא המסורת בכלל ישראל, שהוסיפו מידי פעם עוד ועוד קינות על צרות נוספות שנתחדשו.

(הספר קיבל הסכמה ואישור מבניו הגאונים שליט"א)

גישה מעניינת. אולם גישת הרב שך היתה שאין לנו את הכח שהיה לקדמונים להוסיף ולתקן, מלבד מה שחשש שאם מוסיפין יבאו גם לגרע [שמעתי ממנו].
 

[דרומאי]

ודאי שכל קינה שמצאה דרכה לספר הקינות של כלל ישראל- בדוקא היה ולא במקרה. ז"א אם לא שהחליטו חכמים מאותו דור להוסיף קינה פלונית היא לא היתה נכנסת. ולכן קבלוהו עלייהו כתקנה קבועה לומר את אלו הקינות, ודוקא אלו ולא אחרות.
מגוחך לראות בסדר הקינות הצעה או אפשרות, בזמן שכלל ישראל אומר את הקינות האלו מאות שנים. לפי דבריך היו צריכים להיות עשרות נוסחי קינות, לכל מחוז ומחוז, וואהלין גליציא פולין גדול ופולין קטן ליטא ורייסין וכו'. ועל כרחך מישהו קבע כאן סדר קבוע לציבור ומינה לא תזוע.
אם היחיד עושה כחפצו אין הוא אלא פורש מן הציבור ותו לא מידי.

כלל ישראל שלך מורכב כנראה רק מקהילה אחת ויחידה.
אבל יש נוסח אשכנז המערבי, והמזרחי, ואיטלקים, ותימנים, וצפון אפריקה, וחלבים, ועוד ועוד.
והאמת, שכמו בסליחות וביוצרות, סדר התקבלות הפיוטים היה הרבה פעמים ע"י מדפיסים ולא ע"י רבנים,
ועכ"פ הסיבה שפיוט אחד נכנס והשני לא לא מחמת החלטת הגדולים באה אלא מחמת מדפיסים שונים שביכרו מנהג כזה על אחר.

וגם אם היתה החלטה מושכלת שישבו בועד ארבע ארצות ובחרו מה להכניס, אי"ז אלא קביעה לציבור, והיחיד אינו עובר בזה מידי, ואין כאן פרישה מן הציבור כי לא נתקן אלא לציבור.

כלל ישראל שלי לא מנוהל על ידי מדפיסים. ואחת היא לי בין נוסח אשכנז המערבי או תימן המרכזי. ודאי שמדפיסים לא החליטו אלא הגדולים, ועל אף שהכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל, עכ"פ מנהג שנהגו גדולי עולם יש לו תוקף גדול, וכל המשנה ידו התחתונה.
ופשיטא שהיושב בביתו כדי להמנע מלומר את הקינות הנהוגות הוא פורש מן הציבור, דבזה עצמו שאינו יושב עמהם הוא פורש מן הצבור.
 

[בחור צעיר]

דון מינה ואוקי באתרה.

המשפט הזה הוא הבעיה.
דון מאיזה מקומן לפסוקי דזמרה. 
דון מסליחות לקינות


התחושה המתקבלת היא, ש'מהג הישיבות' אחד הוא, וניתן לתמצות ב2 מילים: 'לא חשוב'. 
הכל מתחיל לשם שמים, עם סיבות של מעט בכוונה וכדומה. 
בתכלית פשוט יש מדיניות של 'הכל לא חשוב'. 

לא צריך להקפיד על נט"י שחרית בתוך ד''א, בגלל הגר צדק שנשרף, 
לא אומרים קרבנות בגלל שמותר לדלג בפסוקי דזמרה 
לא אומרים יוצרות כי הגר"א אמר אחר התפלה
מברכים עד על יחסרנו כי הגר"א סובר כן בשבת 
מזלזלים בקבלת שבת כי הגר"א לא אמר
מזלזלים בזמירות שבת בגלל הרב שך
לא אומרים תיקון ליל שבועות כי צריך ללמוד
מוותרים על חזרת השץ במנחה בגלל ביטול תורה 
לא אומרים אלי ציון בגלל הרשא, 

אפשר להביא עוד מאה דוגמאות, 
דון מינה ואוקי באתרה. 

אין לי כל בעיה עם שינויי מנהגים, הבעיה היא שבישיבות שבימינו הכל מתקבץ למנהג אחד... 

אני כתבתי דון מינה ואוקי באתרה, 
אולי אני אלמד אחת ולתמיד איך מבצעים את הקוסמות הזו, לוקחים משפט של אחד ושמים אותו בפי אחר. 

ולגופו של עניין, בלי להיכנס לכל המקומות המפורטים ברשימה שלך, 
אכן, לא כל כך חשוב.
לא חשוב הנוסח, חשוב התוכן,
לא חשובות המילים, חשוב הלב, 
וככל שאין הדבר נוגע להלכה מפורשת, אזי קובעים לפי העניין,
ולא נצמדים למנהג, שגם מנהיגיו לא היו מנהיגים אותו אם היה בא לפניהם המצב שלנו. 

וכאשר נדון בסליחות, ובקינות, אזי אין הם תפילה מחויבת, ואין להם ברכה לפניהם ואחריהם, ואף לא הוקבעו לאמרם בתוך תפילה, 
אלא אוסף של פרקי קינה שכתבו רבותינו בכל הדורות, ומעולם לא נתכוון אחד מהם שתהא קינתו מחויבת לאמרה בסדר התפילה של כל אחד, אלא הוא כתב קינה,
ומסרה לידי חזן בית הכנסת שלו שיאמרה, או שהיה הוא עצמו החזן והוא אמרה.
והלא מכתבי היד נודעו לנו נוסחאות מרובות של סליחות, קינות, יוצרות, מערביות, מוספים, קדושתות, ועוד כהנה וכהנה, לשבת חתן ושבת חנוכה, לשבתות העומד ולשב דנחמתא, ואף אחד מאלה אנו לא אומרים, כי יש שנכנסו ויש שלא, ואין באלה שהוכנסו קדושה יתירה, ומעולם לא עמדו כחיוב. וביחוד הקינות והסליחות כאשר פתחתי שלא הוקבעו בכלל בתוך ברכה ואין בהם כל דב מחייב, מלבד החיוב לקונן, והמנהג לומר סליחות בחודש אלול או בעשי"ת.

וכמש"כ לעיל, ברור לי שריה"ל לא אמר אף שנה את כל קינותיו...., אם בכלל,

ועל כל אלו צריך לזכור כלל ותיק שלמדנו מאם כל חי, שאמרה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, ואמרו חז"ל כל המוסיף גורע, 
בואו נתמקד בש"ע שיש לנו, גם ככה הוא מורכב ודורש מאמץ לקיימו, ולא נוסיף לנו עוד מצוות ונגרע אחרות במקומן.

[בלדד השוחי]

דון מינה ואוקי באתרה.

המשפט הזה הוא הבעיה.
דון מאיזה מקומן לפסוקי דזמרה. 
דון מסליחות לקינות


התחושה המתקבלת היא, ש'מהג הישיבות' אחד הוא, וניתן לתמצות ב2 מילים: 'לא חשוב'. 
הכל מתחיל לשם שמים, עם סיבות של מעט בכוונה וכדומה. 
בתכלית פשוט יש מדיניות של 'הכל לא חשוב'. 

לא צריך להקפיד על נט"י שחרית בתוך ד''א, בגלל הגר צדק שנשרף, 
לא אומרים קרבנות בגלל שמותר לדלג בפסוקי דזמרה 
לא אומרים יוצרות כי הגר"א אמר אחר התפלה
מברכים עד על יחסרנו כי הגר"א סובר כן בשבת 
מזלזלים בקבלת שבת כי הגר"א לא אמר
מזלזלים בזמירות שבת בגלל הרב שך
לא אומרים תיקון ליל שבועות כי צריך ללמוד
מוותרים על חזרת השץ במנחה בגלל ביטול תורה 
לא אומרים אלי ציון בגלל הרשא, 

אפשר להביא עוד מאה דוגמאות, 
דון מינה ואוקי באתרה. 

אין לי כל בעיה עם שינויי מנהגים, הבעיה היא שבישיבות שבימינו הכל מתקבץ למנהג אחד... 

כל כך הרבה שנאת ע"ה לת"ח מרוכזת בתוך תגובה אחת. 
ודוקא בת"ב אחר הצהריים.
 

[בחור צעיר]

כלל ישראל שלי לא מנוהל על ידי מדפיסים. ואחת היא לי בין נוסח אשכנז המערבי או תימן המרכזי. ודאי שמדפיסים לא החליטו אלא הגדולים, ועל אף שהכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל, עכ"פ מנהג שנהגו גדולי עולם יש לו תוקף גדול, וכל המשנה ידו התחתונה.
ופשיטא שהיושב בביתו כדי להמנע מלומר את הקינות הנהוגות הוא פורש מן הציבור, דבזה עצמו שאינו יושב עמהם הוא פורש מן הצבור.

מאי דפשיטא ליה למר בלא כל ראיה, פשיטא לי בהיפך, עד שיוכח אחרת, והדבר ידוע ומפורסם שהיו הרבה מנהגים והמדפיסים שלא היו בהכרח גדולי תורה קבעו מה יכנס ומה לא ע"פ שיקוליהם.
ומי דיבר על מי שיושב בביתו כדי להימנע מלומר את הקינות הנהוגות, הוא יושב בביתו מטעמים שהזמן גרמן, וכאשר כן הוא אומר איזה מהן שיחפוץ.

[אמונת אומן]

בספר "רבי יעקב" על הגר"י קמינצקי זצ"ל כתוב שהוא מאוד אחז מהחשיבות של שמירת המסורת ללא שינוי.

ולכן - - - הוא ת מ ך בקינות החדשות על השואה!

וביאר בפשטות שבדיוק זו היא המסורת בכלל ישראל, שהוסיפו מידי פעם עוד ועוד קינות על צרות נוספות שנתחדשו.

(הספר קיבל הסכמה ואישור מבניו הגאונים שליט"א)

שוב יתכן שכלל אין מח' בין זה למה שהרב שך אמר , הרב שך דיבר על לקבוע קינה אחת קבועה לכל כלל ישראל, ור' יעקב דיבר על עצם אמירת או חיבורי קינות על השואה, לאוו דווקא בתורת קביעות.   

למעשה, בעקבות התנגדות הנחרצת של הרב שך, הרי ברוב ספרי הקינות לא מודפסות קינות כלשהן על השואה, וממילא אין אומרים לא כתקנה קבועה ולא באופן אחר.

ובאמת קשה להבין, למה שנאמר כמה וכמה קינות על קדושי תתנ''ו,
ונתעלם מעשר פעמים ס' ריבוא שנהרגו לעינינו. 

[אמונת אומן]

כל כך הרבה שנאת ע"ה לת"ח מרוכזת בתוך תגובה אחת.

לא פחות מזה... בוודאי,
אני ממליץ לכל מי שרוצה להשיא בתו לת''ח, לחפש את מי שיש בו כל מדות הללו,
ויקל עליו למצוא.
והלכה מפורשת היא שמשדכים בת''ב

מי שנוגעים בעקב האכילס שלו עובר לפסים רגשיים. 

מה ענין שנאה לכאן? 
יש לי ביקורת חריפה על ההנהגה שנתקבעה בעולם הישיבות של ימינו, בו נמחקו רוב מנהגי ישראל עד לבלי הכר, באופן שאין לו תקדים, מה שלא היה אצל הח"ח ושאר גדולי ישראל. 

[א. ל. חנן]

למעשה, בעקבות התנגדות הנחרצת של הרב שך, הרי ברוב ספרי הקינות לא מודפסות קינות כלשהן על השואה, וממילא אין אומרים לא כתקנה קבועה ולא באופן אחר.

ובאמת קשה להבין, למה שנאמר כמה וכמה קינות על קדושי תתנ''ו,
ונתעלם מעשר פעמים ס' ריבוא שנהרגו לעינינו.

אני לא חושב שזה קשור רק לרב ש"ך כי היה דיון מאוד גדול ורחב בנושא.
גם החזו"א לא הסכים לקבוע תענית ציבור על השואה.

היה בזה מחלוקת מאוד מפורטת, שכמדומני נדונה כאן בפורום, (באיזור יום השואה).

[בלדד השוחי]

אתה באמת רוצה שאתחיל למנות פה את שלל המנהגים שמקילים אצל החסידים בהלכות גמורות ?
לא ארד לרמה הזאת

[בחור צעיר]

ובאמת קשה להבין, למה שנאמר כמה וכמה קינות על קדושי תתנ''ו,
ונתעלם מעשר פעמים ס' ריבוא שנהרגו לעינינו. 
חזרה למעלה

השאלה גדולה.
אבל יש הרבה טעמים אפשריים, ואומר בשם עצמי, לא בשם הרב שך נבג"מ.

א. בשביל לכתוב קינה, צריכים כותב ברמה ובעל דרגה, ולך והשווה את הקינות שנכתבו על השואה לקדומות, אללי לי.

ב. בעתות שכאלו, שהכל מונח על כף המאזניים ומוכן לשינוי, והשינויים נדרשים מכל כיוון אפשרי, אם אין יכולת לשנות נכון, עדיף לשמר הכל כמות שהוא, ולא לגעת בקיים, כמה ישן, ככה טוב.

ג. זה אני כותב על דעתי ואני לא יודע מה לומר בזה. קינה על צרות חומריות, צריכה לשקלל שני נתונים, את הצעקה שלנו מול הקב"ה, ואת הסיבות שגרמו לכך שהוא עשה לנו את שעשה, כי הרי לא עביד קב"ה דינא בלא דינא. ועל כן, בפרעות תתנ"ו ובשאר מסעי הצלב, ואפ' בתח' ותט', כאשר העם כולו או רובו המוחלט היה בעל רמה רוחנית גבוהה, אז הצעקה שלנו מולו נצעקת, ומאידך יודעים אנו למה עשה ככה, וחובותינו גרמו. אבל בצרת השואה האיומה, שאין אח לה בתולדות אומתנו (כנראה) גם אין אח למצב הרוחני הירוד שקדם לה. לא היה דור בכל ההיסטוריה שלנו בו היו כה הרבה חילונים, וכלם יודעים כמה בתי ספר דתיים היו בפולין, וכמה אחוז מוורשא היו שותו"מ, כנ"ל בשאר חלקי אירופה. ואף בצפ"א כבר חדרו רוחות זרות כידוע. ולכן, אף שאין אנו דנים חשבונות שמים, ואין מי יכול לומר ככה הגיע לנו, אבל הקינה יש בה יכולת לעמוד בצד ולומר מה עשית, בלי לקחת בחשבון את שעשינו.
ורה"ק למולם מרעים הוי על כל שכני הרעים, מה ששו להם מקריאים, ומה שהם עשו אינם מודים.
ועדיין צ"ע.

[בבא בוטא]

--

[אמונת אומן]

בספר שיחות המשגיח רבי ירוחם הלוי זצוק"ל ממיר, דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר ס"ז:

איך יערב לי אכול ושתה'. הנה הקדמונים הרגישו כ"כ בחורבן הבית עד שהיו מתמיהים איך תערב לאדם האכילה והשתיה, ולעומת זה נתבונן נא במצבנו אנו איזו שייכות יש לנו לענין ת"ב, ומה משיגים אנו מימים אלה? אנו מתעוררים מהדברים הטפלים לפי ערך, היינו מסיפורי המאורעות הנוראים, אנו מורידים דמעות ב'ארזי הלבנון' וכד', אבל האם חורבן הבית נוגע ללבנו? הן מיד באמירת 'אלי ציון' נעשה כבר מעין הלולא, וכל תיאורי החורבן, חילול הקודש והמקדש, ביטול הסנהדרין הכל נעשה מין זמר נאה!