כמה טעמים:
א. כיון שחובה על הילדים שלא לתת להוריהם לעסוק בבית בדברים בזויים, כל זמן שהילד יכול לעשות זאת. ובכל ילד שנישא, עובר החוב לקטן ממנו, וכשנישא האחרון, היה ראוי שישאר הבן בבית ויכבד הוריו. לכן רומזים לו שהם לוקחים את המטאטא, ואב שמחל על כבודו דבודו מחול.
ב. דרך העולם שההורים מגיעים ללשמחות הבנים, ונשארים שם עד הסוף, וכדאמרי אינשי "עד שיטאטאו את האולם", ורומזים בריקוד המטאטא, שההורים ירוצו משמחה לשמחה, ויהיו שם בריקוד "עם המטאטא" עד סוף כל שמחה.
ג. כל זמן שהילדים של אדם בביתו, הוא צריך להוכיחם, שהרי יש בידו להוכיחם, שישמעו לו, ואם לא הוכיח הוא נתפס בחטאם. ע"כ נהגו כשמחתן את אחרון הילדים לרקוד במטאטא, לרמז שמנקה את הלכלוך, אחריותו ללכלוך החטא של ילדיו, ומעתה אינו אחראי על חטאיהם. והוא כעין "ברוך שפטרנו".
ד. מטאטא, רומז למטה, גם שמו דומה למטה, וגם מקל גדול לו, ומקל היינו מטה. רמז ל"למטה אבותם", שיקימו שבט ויחוס בישראל. ונהגו כן בבן האחרון, שהוא השלמת "מטה אביהם".
ה. מטאטא - גי' ס, וכידוע במעשה בראשית אין ס', שאין בו שטן - הנרמז בס'. ולכן במטאטא רומזים לגרש במטאטא, את השטן הנרמז במטאטא, בשיא השמחה, שלא יקטרג. ונהגו כן בבן האחרון, שהוא השלמת כל השמחה, כעין שמצינו באיוב, שהביא קרבנות כששלמו הימים, שהשטן מקטרג דווקא בהשלמת השמחה.
ו. מטאטא יש בו ריבוי ט', והוא ריבוי הטובה, ורוקדים בט - מטאטא, להודות על ריבוי הטוב, נישואי כל הילדים, ודווקא במטאטא, שהוא דרך נענוע, כעין נענוע הלולב, שהוא ביטוי לשמחה, כדכתיב ולקחתם לכם וכו' ושמחתם לפני ה'.
ז. דרך בני אדם שמצטערים מעט כשמתרוקן ביתם, ובפרט כשאין מי שישמשם, ורוקדים במטאטא, להראות שיש לשמוח בטובת נישואי הילדים, אף שמטאטא ומרוקן הבית, ואף שיצטרך לטרוח, אפי' במלאכות כטאטוא הבית.
ח. טאטא בהיפוך אט אט, שכל זמן שהילדים בבית, הרי הכל מהר מהר, וכדרך הנערים, וכשעוזבים הבית, יהיה הבית לאט לאט כדרך הזקנים שדעתם מיושבת, וכמי השילוח ההולכים לאט.