וידוי ביו"כ בלי קבלה לעתיד מועיל!!!

[ישראל הכהן]

עוררו על זה כבר, שאין בנוסח התפילה לשון של קבלה לעתיד.
והביאו בשם פוסקי הדור לומר קבלה לעתיד כל אחד בלשונו, ולא שייך לתקן על זה נוסח, כי זה תלוי בדעת כל אחד ובהסכמתו השלימה.

אבל הגאון האדיר רבי יואל קלופט זצוק"ל גאב"ד חיפה חידש שאף ללא קבלה לעתיד מהני ביוה"כ, שהרי בשעיר המשתלח מכפר אף שהכה"ג לא יכול לקבל קבלה לעתיד עבור כלל ישראל. וע"כ שבכוח יוה"כ לכפר, אף לרבנן שלא ס"ל כרבי שעיצומו של יום מכפר, היינו בלא וידוי, וזהו מש"כ שהאומר אחטא ואשוב הרי"ז כטובל ורץ בידו, שעצם הוידוי זה כבר טובל, אלא שאם אינו אומר שאשוב, רק לא קיבל קבלה גמורה שלא ישוב, מהני הוידוי בכה"ג.
ושמעתי מראשי ישיבות שליט"א שיש לזה ראיות ברמב"ם ועוד.

[HaimL]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

[אין חכמה]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אבל אינו מוזכר כלל בכל הוידוייים 
וברמב"ם בנוסח הוידוי בהלכות תשובה כולל עניין זה בנוסח הוידוי המחוייב
 

[HaimL]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אבל אינו מוזכר כלל בכל הוידוייים 
וברמב"ם בנוסח הוידוי בהלכות תשובה כולל עניין זה בנוסח הוידוי המחוייב

כנראה שלמתקני התפילה הקדמונים היה פשוט שאם מתוודה על חטאיו, סברא היא שמקבל על עצמו לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה. ורק בנעילה הצריכוהו לפרש באמירה, שאם לא עכשיו, אימתי. 
 

[ישראל הכהן]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אינו בנוסח הוידוי עצמו,
אלא תפילת הודאה גרידא לה' על המתנה הגדולה והמיוחדת של תשובה,
וזה הנוסח "ותלמדנו ה' אלוקינו להתודות לפניך על כל עונותינו, למען נחדל מעושק ידינו ותקבלנו בתשובה שלמה לפניך" וכו'.
וכן מורה כל הענין שם.

[HaimL]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אינו בנוסח הוידוי עצמו,
אלא תפילת הודאה לה' על המתנה של תשובה, וזה הנוסח "ותלמדנו ה' אלוקינו להתודות לפניך על כל עונותינו, למען נחדל מעושק ידינו ותקבלנו בתשובה שלמה לפניך" וכו'. וכן מורה כל הענין שם.

נכון, כביכול מונה את המתנות. ועדיין, טענתי, שיש בזה יסוד של קבלה לעתיד. ואינו מוכרח.
 

[אין חכמה]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אבל אינו מוזכר כלל בכל הוידוייים 
וברמב"ם בנוסח הוידוי בהלכות תשובה כולל עניין זה בנוסח הוידוי המחוייב

כנראה שלמתקני התפילה הקדמונים היה פשוט שאם מתוודה על חטאיו, סברא היא שמקבל על עצמו לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה. ורק בנעילה הצריכוהו לפרש באמירה, שאם לא עכשיו, אימתי. 

אבל ברמב"ם מצריך להדיא להוציא בשפתיו
ולא סמך על הך סברא
ותימה מ"ט מתקני התפילה לא ראו להוסיף דבר זה בתפילה
 

[ידידיה1]

מקובל בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכשאומרים שלא אחטא עוד
יש לכוון גם כקבלה חוץ מתפלה.
ונראה לי שיש בנותן עניין .
להעתיק כאן
לשון המהרש"א, כל המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה, הרי זה בכלל "הרוצה ליטהר מסייעין בידו" ברכות י.

ובאור יחזקאל  עמ' ע"ד:
בשעה שמשתדל לבקש איזה דרך לתשובה, כבר יצא מדרכי החטאים, ואינו שנאוי משוקץ ותועבה, ויש לו תקוה להגיע לאהוב וחביב"

[יושב בשבת תחכמוני]

לולי דברי הת"ח שדנו בדבר, לכא' יש כאן שני נידונים נפרדים לחלוטין, התשובה והכפרה. התשובה היא בעזיבת החטא וחרטה וקבלה לעתיד, ועליה כ' הרמב"ם שצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בליבו, ובפשטות גם הקבלה לעתיד בכלל זה שצריך לאומרה בפה בוידוי. אמנם תשובה הלא אינה נעשית בהכרח ביום הכיפורים דוקא,
והוידוי שביוהכ"פ ענין אחר לו, והוא וידוי שבעת הכפרה, כוידוי של המביא קרבן, ווידוי חייבי מיתות בי"ד בעת מיתתן, ווידוי כה"ג על השעיר המשתלח שמכפר על עוונות בנ"י, שבעת שמתכפרים ע"י קרבן/מיתה/שעיר המשתלח, עליהם להתוודות, וכך גם יוהכ"פ מכפר, והכפרה טעונה וידוי, וזהו הוידוי שאנו אומרים בסדר היום, ובוידוי זה אכן אי"צ להזכיר קבלה לעתיד (וכן אינה מוזכרת בוידוי של המקריב חטאת, עי' רמב"ם מעשה הקרבנות, ולא בחייבי מיתות בי"ד, ולא בשעיר המשתלח), ולא נזכרה קבלה לעתיד אלא בוידוי שמתודה בעת התשובה.

כמובן - מי שעושה תשובה ביוהכ"פ ורוצה לצאת ידי חובת וידוי של תשובה בוידוי שבסדר יוהכ"פ, עליו להוסיף קבלה לעתיד (או לכוון באחד מהרמזים הנ"ל שרמזו הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהבחל"ח רבני הפורום שליט"א), אבל אל לא לצפות שבסדר הוידוי בהכרח יהא לכך מענה מן המוכן.

[ישראל הכהן]

לולי דברי הת"ח שדנו בדבר, לכא' יש כאן שני נידונים נפרדים לחלוטין, התשובה והכפרה. התשובה היא בעזיבת החטא וחרטה וקבלה לעתיד, ועליה כ' הרמב"ם שצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בליבו, ובפשטות גם הקבלה לעתיד בכלל זה שצריך לאומרה בפה בוידוי. אמנם תשובה הלא אינה נעשית בהכרח ביום הכיפורים דוקא,
והוידוי שביוהכ"פ ענין אחר לו, והוא וידוי שבעת הכפרה, כוידוי של המביא קרבן, ווידוי חייבי מיתות בי"ד בעת מיתתן, ווידוי כה"ג על השעיר המשתלח שמכפר על עוונות בנ"י, שבעת שמתכפרים ע"י קרבן/מיתה/שעיר המשתלח, עליהם להתוודות, וכך גם יוהכ"פ מכפר, והכפרה טעונה וידוי, וזהו הוידוי שאנו אומרים בסדר היום, ובוידוי זה אכן אי"צ להזכיר קבלה לעתיד (וכן אינה מוזכרת בוידוי של המקריב חטאת, עי' רמב"ם מעשה הקרבנות, ולא בחייבי מיתות בי"ד, ולא בשעיר המשתלח), ולא נזכרה קבלה לעתיד אלא בוידוי שמתודה בעת התשובה.

כמובן - מי שעושה תשובה ביוהכ"פ ורוצה לצאת ידי חובת וידוי של תשובה בוידוי שבסדר יוהכ"פ, עליו להוסיף קבלה לעתיד (או לכוון באחד מהרמזים הנ"ל שרמזו הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהבחל"ח רבני הפורום שליט"א), אבל אל לא לצפות שבסדר הוידוי בהכרח יהא לכך מענה מן המוכן.

בעצם אתה מסכים ליסוד של הגר"י קלופט שיש כפרה ביוה"כ ללא קבלה לעתיד,
והרחבת בביאור הענין.



https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=172186

[ישראל הכהן]

מקובל בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכשאומרים שלא אחטא עוד
יש לכוון גם כקבלה חוץ מתפלה.
ונראה לי שיש בנותן עניין .
להעתיק כאן
לשון המהרש"א, כל המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה, הרי זה בכלל "הרוצה ליטהר מסייעין בידו" ברכות י.

ובאור יחזקאל  עמ' ע"ד:
בשעה שמשתדל לבקש איזה דרך לתשובה, כבר יצא מדרכי החטאים, ואינו שנאוי משוקץ ותועבה, ויש לו תקוה להגיע לאהוב וחביב"

גם היהי רצון שלא אחטא עוד הוא דרך בקשה בעלמא,
וממש תמוה לומר שזה הקבלה לעתיד שיעיד עליו יודע תעלונות שלא ישוב לאותו החטא עוד.

ופשוט שגם למען נחדל כן וכמשנ"ת.

[מתאהב על ידך]

מה רוצים? שיהיה כתוב במחזור ששנה הבאה לא נשתמש בו? שלא נגיד את הוידוי?

[יושב בשבת תחכמוני]

לולי דברי הת"ח שדנו בדבר, לכא' יש כאן שני נידונים נפרדים לחלוטין, התשובה והכפרה. התשובה היא בעזיבת החטא וחרטה וקבלה לעתיד, ועליה כ' הרמב"ם שצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בליבו, ובפשטות גם הקבלה לעתיד בכלל זה שצריך לאומרה בפה בוידוי. אמנם תשובה הלא אינה נעשית בהכרח ביום הכיפורים דוקא,
והוידוי שביוהכ"פ ענין אחר לו, והוא וידוי שבעת הכפרה, כוידוי של המביא קרבן, ווידוי חייבי מיתות בי"ד בעת מיתתן, ווידוי כה"ג על השעיר המשתלח שמכפר על עוונות בנ"י, שבעת שמתכפרים ע"י קרבן/מיתה/שעיר המשתלח, עליהם להתוודות, וכך גם יוהכ"פ מכפר, והכפרה טעונה וידוי, וזהו הוידוי שאנו אומרים בסדר היום, ובוידוי זה אכן אי"צ להזכיר קבלה לעתיד (וכן אינה מוזכרת בוידוי של המקריב חטאת, עי' רמב"ם מעשה הקרבנות, ולא בחייבי מיתות בי"ד, ולא בשעיר המשתלח), ולא נזכרה קבלה לעתיד אלא בוידוי שמתודה בעת התשובה.

כמובן - מי שעושה תשובה ביוהכ"פ ורוצה לצאת ידי חובת וידוי של תשובה בוידוי שבסדר יוהכ"פ, עליו להוסיף קבלה לעתיד (או לכוון באחד מהרמזים הנ"ל שרמזו הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהבחל"ח רבני הפורום שליט"א), אבל אל לא לצפות שבסדר הוידוי בהכרח יהא לכך מענה מן המוכן.

בעצם אתה מסכים ליסוד של הגר"י קלופט שיש כפרה ביוה"כ ללא קבלה לעתיד,
והרחבת בביאור הענין.



https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=172186

לחלוטין לא. היינו, הדבר תלוי במח' רבי ורבנן אם יוהכ"פ מכפר בלא תשובה. לרבי שמכפר בלא תשובה אכן אי"צ קבלה לעתיד (ואגב, גם לדעתו צריך וידוי וזו ראיה גמורה למושג של וידוי בעת ה'מכפר' בלא שייכות לוידוי של תשובה, ולרבנן - וכן הלכה - אין יוהכ"פ מכםר אלא לשבים, וכיון שתשובה צריכה קבלה לעתיד א"כ יש לקבל לעתיד, אלא שעצם התשובה אינה ענין דוקא ליוהכ"פ וכמו שכתבתי.

[ישראל הכהן]

לולי דברי הת"ח שדנו בדבר, לכא' יש כאן שני נידונים נפרדים לחלוטין, התשובה והכפרה. התשובה היא בעזיבת החטא וחרטה וקבלה לעתיד, ועליה כ' הרמב"ם שצריך להתוודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בליבו, ובפשטות גם הקבלה לעתיד בכלל זה שצריך לאומרה בפה בוידוי. אמנם תשובה הלא אינה נעשית בהכרח ביום הכיפורים דוקא,
והוידוי שביוהכ"פ ענין אחר לו, והוא וידוי שבעת הכפרה, כוידוי של המביא קרבן, ווידוי חייבי מיתות בי"ד בעת מיתתן, ווידוי כה"ג על השעיר המשתלח שמכפר על עוונות בנ"י, שבעת שמתכפרים ע"י קרבן/מיתה/שעיר המשתלח, עליהם להתוודות, וכך גם יוהכ"פ מכפר, והכפרה טעונה וידוי, וזהו הוידוי שאנו אומרים בסדר היום, ובוידוי זה אכן אי"צ להזכיר קבלה לעתיד (וכן אינה מוזכרת בוידוי של המקריב חטאת, עי' רמב"ם מעשה הקרבנות, ולא בחייבי מיתות בי"ד, ולא בשעיר המשתלח), ולא נזכרה קבלה לעתיד אלא בוידוי שמתודה בעת התשובה.

כמובן - מי שעושה תשובה ביוהכ"פ ורוצה לצאת ידי חובת וידוי של תשובה בוידוי שבסדר יוהכ"פ, עליו להוסיף קבלה לעתיד (או לכוון באחד מהרמזים הנ"ל שרמזו הגרי"ש אלישיב זצ"ל ולהבחל"ח רבני הפורום שליט"א), אבל אל לא לצפות שבסדר הוידוי בהכרח יהא לכך מענה מן המוכן.

בעצם אתה מסכים ליסוד של הגר"י קלופט שיש כפרה ביוה"כ ללא קבלה לעתיד,
והרחבת בביאור הענין.



https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=172186

לחלוטין לא. היינו, הדבר תלוי במח' רבי ורבנן אם יוהכ"פ מכפר בלא תשובה. לרבי שמכפר בלא תשובה אכן אי"צ קבלה לעתיד (ואגב, גם לדעתו צריך וידוי וזו ראיה גמורה למושג של וידוי בעת ה'מכפר' בלא שייכות לוידוי של תשובה, ולרבנן - וכן הלכה - אין יוהכ"פ מכםר אלא לשבים, וכיון שתשובה צריכה קבלה לעתיד א"כ יש לקבל לעתיד, אלא שעצם התשובה אינה ענין דוקא ליוהכ"פ וכמו שכתבתי.

אז מהו שכתבת בענין וידוי דיוה"כ?
הרי לדבריך הוא לא שונה מתשובת כל השנה שצריך קבלה לעתיד?


לדעת רבי גם אם יושן כל יוה"כ עיצומו של יום מכפר!!

נ.ב. בנושא קבלה לעתיד ביו"כ, שצויינו דעות מרנן הגר"י קלופט והגריש"א זצ"ל, אבל יש עוד דעות מרבותינו לכאן ולכאן, וראיות כל אחד לשיטתו, ולעת עתה זה מה שמצאתי ברור. ואשמח על כל דעה נוספת במושא חשוב זה.

[לישועתך קויתי השם]

נראה שהקבלה לעתיד היא בנוסח הוידוי דנעילה

למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

אבל אינו מוזכר כלל בכל הוידוייים 
וברמב"ם בנוסח הוידוי בהלכות תשובה כולל עניין זה בנוסח הוידוי המחוייב

כנראה שלמתקני התפילה הקדמונים היה פשוט שאם מתוודה על חטאיו, סברא היא שמקבל על עצמו לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה. ורק בנעילה הצריכוהו לפרש באמירה, שאם לא עכשיו, אימתי. 

זה דבר לא קל, בפרט לרמב"ם שיעיד עליו וכו' (לכל הפירושים), ואין זה סברא

[לישועתך קויתי השם]

עוררו על זה כבר, שאין בנוסח התפילה לשון של קבלה לעתיד.
והביאו בשם פוסקי הדור לומר קבלה לעתיד כל אחד בלשונו, ולא שייך לתקן על זה נוסח, כי זה תלוי בדעת כל אחד ובהסכמתו השלימה.

אבל הגאון האדיר רבי יואל קלופט זצוק"ל גאב"ד חיפה חידש שאף ללא קבלה לעתיד מהני ביוה"כ, שהרי בשעיר המשתלח מכפר אף שהכה"ג לא יכול לקבל קבלה לעתיד עבור כלל ישראל. וע"כ שבכוח יוה"כ לכפר, אף לרבנן שלא ס"ל כרבי שעיצומו של יום מכפר, היינו בלא וידוי, וזהו מש"כ שהאומר אחטא ואשוב הרי"ז כטובל ורץ בידו, שעצם הוידוי זה כבר טובל, אלא שאם אינו אומר שאשוב, רק לא קיבל קבלה גמורה שלא ישוב, מהני הוידוי בכה"ג.
ושמעתי מראשי ישיבות שליט"א שיש לזה ראיות ברמב"ם ועוד.

בדבריו שם לא מבואר דהוי בכלל תשובה לעניין שיום הכיפורים יכפר לו, אלא רק לעניין קיום מצות וידוי המיוחדת ליום הכיפורים, וצ"ע

[HaimL]

אבל אינו מוזכר כלל בכל הוידוייים 
וברמב"ם בנוסח הוידוי בהלכות תשובה כולל עניין זה בנוסח הוידוי המחוייב

כנראה שלמתקני התפילה הקדמונים היה פשוט שאם מתוודה על חטאיו, סברא היא שמקבל על עצמו לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה. ורק בנעילה הצריכוהו לפרש באמירה, שאם לא עכשיו, אימתי. 

זה דבר לא קל, בפרט לרמב"ם שיעיד עליו וכו' (לכל הפירושים), ואין זה סברא

אבל לדבריך, גם אם היה אומר ומפרש בפיו, שלא ישנה עוד באיוולתו, מי אמר שיעיד עליו יודע תעלומות, דילמא הוא רק אומר מאימת הדין, ומחר יחטא שוב.
 

[ישראל הכהן]

כנראה שלמתקני התפילה הקדמונים היה פשוט שאם מתוודה על חטאיו, סברא היא שמקבל על עצמו לעתיד שלא לשוב עוד לכסלה. ורק בנעילה הצריכוהו לפרש באמירה, שאם לא עכשיו, אימתי. 

זה דבר לא קל, בפרט לרמב"ם שיעיד עליו וכו' (לכל הפירושים), ואין זה סברא

אבל לדבריך, גם אם היה אומר ומפרש בפיו, שלא ישנה עוד באיוולתו, מי אמר שיעיד עליו יודע תעלומות, דילמא הוא רק אומר מאימת הדין, ומחר יחטא שוב.
 

צריך שבמצב העכשווי שלו יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד,
ואף אם גלוי וידוע לפניו יתב"ש שבסוף ישוב לחטאו, אין זה חיסרון בתשובה.

[משה אמת]

שמעתי שביד הקטנה כתוב באורך, שגם אם יודע בודאי שישוב לכסלו, אבל לא בזדון, ומצטער על מצבו, הרי יש קיום מצות וידוי, ולמרות שלא נתכפר לו.

[HaimL]

זה דבר לא קל, בפרט לרמב"ם שיעיד עליו וכו' (לכל הפירושים), ואין זה סברא

אבל לדבריך, גם אם היה אומר ומפרש בפיו, שלא ישנה עוד באיוולתו, מי אמר שיעיד עליו יודע תעלומות, דילמא הוא רק אומר מאימת הדין, ומחר יחטא שוב.

צריך שבמצב העכשווי שלו יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד,
ואף אם גלוי וידוע לפניו יתב"ש שבסוף ישוב לחטאו, אין זה חיסרון בתשובה.

יפה ביותר. אם כן, מדוע זה צריך לפרש באמירה, ולא די בסברא, שאם מתוודה על העבר, מסתמא כוונתו לפרוש מן העבירות מכאן ולהבא?
 

[ישראל הכהן]

אבל לדבריך, גם אם היה אומר ומפרש בפיו, שלא ישנה עוד באיוולתו, מי אמר שיעיד עליו יודע תעלומות, דילמא הוא רק אומר מאימת הדין, ומחר יחטא שוב.

צריך שבמצב העכשווי שלו יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד,
ואף אם גלוי וידוע לפניו יתב"ש שבסוף ישוב לחטאו, אין זה חיסרון בתשובה.

יפה ביותר. אם כן, מדוע זה צריך לפרש באמירה, ולא די בסברא, שאם מתוודה על העבר, מסתמא כוונתו לפרוש מן העבירות מכאן ולהבא?
 

כל המתוודה ברור לך שברור לו שכונתו שלא ישוב שוב לחטוא, עד שיעיד עליו וכו'
הלוואי שסברא זו הייתה נכונה, וזה היה המצב!!

[HaimL]

צריך שבמצב העכשווי שלו יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד,
ואף אם גלוי וידוע לפניו יתב"ש שבסוף ישוב לחטאו, אין זה חיסרון בתשובה.

יפה ביותר. אם כן, מדוע זה צריך לפרש באמירה, ולא די בסברא, שאם מתוודה על העבר, מסתמא כוונתו לפרוש מן העבירות מכאן ולהבא?

כל המתוודה ברור לך שברור לו שכונתו שלא ישוב שוב לחטוא, עד שיעיד עליו וכו'
הלוואי שסברא זו הייתה נכונה, וזה היה המצב!!

אני לא רואה איך אפשר לחלק ביניהם. דבר זה, אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו. אין וידוי בלא חרטה, ואין חרטה בלא קבלה לעתיד. ולכן לא רואה מדוע צריך לפרש באמירה
 

[ישראל הכהן]

מה רוצים? שיהיה כתוב במחזור ששנה הבאה לא נשתמש בו? שלא נגיד את הוידוי?

כתוב מפורש שגם מי שהתוודה צריך לחזור ולשוב ולהתוודות עליו כל שנה, אף שלא שב לחטאו.





אגב, זה הסיבה שיו"כ לא יתבטל גם לעת"ל כשהקב"ה ישחוט את יצר הרע, אעפ"כ יצטרכו לשוב ולהתוודות על חטאי העבר.

[chaim]

מה רוצים? שיהיה כתוב במחזור ששנה הבאה לא נשתמש בו? שלא נגיד את הוידוי?

כתוב מפורש שגם מי שהתוודה צריך לחזור ולשוב ולהתוודות עליו כל שנה, אף שלא שב לחטאו.


אגב, זה הסיבה שיו"כ לא יתבטל גם לעת"ל כשהקב"ה ישחוט את יצר הרע, אעפ"כ יצטרכו לשוב ולהתוודות על חטאי העבר.

כמדומני שגם אחרי ביאת משיח יהיה אפשרות לעשות עבירות, שהרי יהיה עיר מקלט... וכמדומני שע"פ האר"י יהיה יצה"ר אבל יהיה יצה"ר מעודן.
גם בגמ' יש מחלוקת, שדעת שמואל שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, וכך פסק הרמב"ם, נמצא שעדיין יהיה יצה"ר.

[איש ווילנא]

כמדומני שגם אחרי ביאת משיח יהיה אפשרות לעשות עבירות, שהרי יהיה עיר מקלט... וכמדומני שע"פ האר"י יהיה יצה"ר אבל יהיה יצה"ר מעודן.
גם בגמ' יש מחלוקת, שדעת שמואל שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, וכך פסק הרמב"ם, נמצא שעדיין יהיה יצה"ר.

סיוע לדבריך ראה ברמב"ן פרשת נצבים על הפסוק "ומל ד' את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה וכו'
שהכוונה על הכרתת היצר הרע בימות המשיח
ומפרש שם שהכוונה שיחזור להיות כמו אדם הראשון קודם החטא
והרי אדם הראשון חטא זאת אומרת שיהא שייך חטא
רק שמכל מקום נפש האדם תהא בטבעה טהורה והדברים עתיקין

[יהודי רציני]

עוררו על זה כבר, שאין בנוסח התפילה לשון של קבלה לעתיד.
והביאו בשם פוסקי הדור לומר קבלה לעתיד כל אחד בלשונו, ולא שייך לתקן על זה נוסח, כי זה תלוי בדעת כל אחד ובהסכמתו השלימה.

אבל הגאון האדיר רבי יואל קלופט זצוק"ל גאב"ד חיפה חידש שאף ללא קבלה לעתיד מהני ביוה"כ, שהרי בשעיר המשתלח מכפר אף שהכה"ג לא יכול לקבל קבלה לעתיד עבור כלל ישראל. וע"כ שבכוח יוה"כ לכפר, אף לרבנן שלא ס"ל כרבי שעיצומו של יום מכפר, היינו בלא וידוי, וזהו מש"כ שהאומר אחטא ואשוב הרי"ז כטובל ורץ בידו, שעצם הוידוי זה כבר טובל, אלא שאם אינו אומר שאשוב, רק לא קיבל קבלה גמורה שלא ישוב, מהני הוידוי בכה"ג.
ושמעתי מראשי ישיבות שליט"א שיש לזה ראיות ברמב"ם ועוד.

עי' עלי שור ח"א  (איני זוכר כרגע באיזה עמוד אך זה בפרקים הראושנים הוא מדבר על ענין התשובה והימים הנוראים), שכתב יסוד זה בשם המבי"ט.

 

[יושב בשבת תחכמוני]

בעצם אתה מסכים ליסוד של הגר"י קלופט שיש כפרה ביוה"כ ללא קבלה לעתיד,
והרחבת בביאור הענין.



https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=172186

לחלוטין לא. היינו, הדבר תלוי במח' רבי ורבנן אם יוהכ"פ מכפר בלא תשובה. לרבי שמכפר בלא תשובה אכן אי"צ קבלה לעתיד (ואגב, גם לדעתו צריך וידוי וזו ראיה גמורה למושג של וידוי בעת ה'מכפר' בלא שייכות לוידוי של תשובה, ולרבנן - וכן הלכה - אין יוהכ"פ מכםר אלא לשבים, וכיון שתשובה צריכה קבלה לעתיד א"כ יש לקבל לעתיד, אלא שעצם התשובה אינה ענין דוקא ליוהכ"פ וכמו שכתבתי.

אז מהו שכתבת בענין וידוי דיוה"כ?
הרי לדבריך הוא לא שונה מתשובת כל השנה שצריך קבלה לעתיד?


לדעת רבי גם אם יושן כל יוה"כ עיצומו של יום מכפר!!

נ.ב. בנושא קבלה לעתיד ביו"כ, שצויינו דעות מרנן הגר"י קלופט והגריש"א זצ"ל, אבל יש עוד דעות מרבותינו לכאן ולכאן, וראיות כל אחד לשיטתו, ולעת עתה זה מה שמצאתי ברור. ואשמח על כל דעה נוספת במושא חשוב זה.

לא ביאר לן מר מהיכא תיתי ליה שלרבי יוהכ"פ מכפר אפילו לא עשה בו מאומה, על זה גופא אנו דנים, ואני הצעתי שהוידוי של יוהכ"פ אינו ענין לוידוי שהוא חלק ממעשה התשובה, אלא הוא הוידוי שנמצא בכל המכפרים, כשעיר המשתלח המכפר (שלכו"ע מכפר אף בלא תשובה), כמיתת בי"ד המכפרת, וכקרבן המכפר, שכל אלו טעונים וידוי כמו שמבואר ברמב"ם בהל' תשובה וכן בהל' עבודת יוהכ"פ, סנהדרין ומעשה הקרבנות, וכך גם יוהכ"פ המכפר - שהרי עיצומו של יום מכפר, לרבי אף בלא תשובה ולרבנן עם תשובה - טעון וידוי,

ואין הכי נמי, לדבריי נמצא שוידוי יוהכ"פ נצרך הן לרבי והן לרבנן. ואיני זכור כרגע באיזו סתירה לדבר.

א גוטן קויטל

[ישראל הכהן]

לחלוטין לא. היינו, הדבר תלוי במח' רבי ורבנן אם יוהכ"פ מכפר בלא תשובה. לרבי שמכפר בלא תשובה אכן אי"צ קבלה לעתיד (ואגב, גם לדעתו צריך וידוי וזו ראיה גמורה למושג של וידוי בעת ה'מכפר' בלא שייכות לוידוי של תשובה, ולרבנן - וכן הלכה - אין יוהכ"פ מכםר אלא לשבים, וכיון שתשובה צריכה קבלה לעתיד א"כ יש לקבל לעתיד, אלא שעצם התשובה אינה ענין דוקא ליוהכ"פ וכמו שכתבתי.

אז מהו שכתבת בענין וידוי דיוה"כ?
הרי לדבריך הוא לא שונה מתשובת כל השנה שצריך קבלה לעתיד?


לדעת רבי גם אם יושן כל יוה"כ עיצומו של יום מכפר!!

נ.ב. בנושא קבלה לעתיד ביו"כ, שצויינו דעות מרנן הגר"י קלופט והגריש"א זצ"ל, אבל יש עוד דעות מרבותינו לכאן ולכאן, וראיות כל אחד לשיטתו, ולעת עתה זה מה שמצאתי ברור. ואשמח על כל דעה נוספת במושא חשוב זה.

לא ביאר לן מר מהיכא תיתי ליה שלרבי יוהכ"פ מכפר אפילו לא עשה בו מאומה, על זה גופא אנו דנים, ואני הצעתי שהוידוי של יוהכ"פ אינו ענין לוידוי שהוא חלק ממעשה התשובה, אלא הוא הוידוי שנמצא בכל המכפרים, כשעיר המשתלח המכפר (שלכו"ע מכפר אף בלא תשובה), כמיתת בי"ד המכפרת, וכקרבן המכפר, שכל אלו טעונים וידוי כמו שמבואר ברמב"ם בהל' תשובה וכן בהל' עבודת יוהכ"פ, סנהדרין ומעשה הקרבנות, וכך גם יוהכ"פ המכפר - שהרי עיצומו של יום מכפר, לרבי אף בלא תשובה ולרבנן עם תשובה - טעון וידוי,

ואין הכי נמי, לדבריי נמצא שוידוי יוהכ"פ נצרך הן לרבי והן לרבנן. ואיני זכור כרגע באיזו סתירה לדבר.

א גוטן קויטל

לכאורה התחדש ביו"כ כוח כפרה מיוחד כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם,
לא עוד מצות וידוי גרידא, אלא כפרה!!
ואי נימא שצריך תשובה רגילה עם קבלה לעתיד וכו' א"כ בלא"ה כל יום מי שעשה תשובה נמחל לו וזדונות נהפכו לזכויות,
ומה התווסף ביוה"כ??????

ובעיקר מה שרבי ורבנן נחלקו אם עיצומו של יום מכפר או שרק לשבים מכפר,
והנה לרבי שעיצומו של יום מכפר גם לאינם שבים,
א"כ מה לי אם הוא עומד במריו או יושן, בכל גוני מתכפר לאינם שבים.
ורבי לא הזכיר שרק בוידוי מתכפר לאינם שבים.

[HaimL]

אז מהו שכתבת בענין וידוי דיוה"כ?
הרי לדבריך הוא לא שונה מתשובת כל השנה שצריך קבלה לעתיד?


לדעת רבי גם אם יושן כל יוה"כ עיצומו של יום מכפר!!

נ.ב. בנושא קבלה לעתיד ביו"כ, שצויינו דעות מרנן הגר"י קלופט והגריש"א זצ"ל, אבל יש עוד דעות מרבותינו לכאן ולכאן, וראיות כל אחד לשיטתו, ולעת עתה זה מה שמצאתי ברור. ואשמח על כל דעה נוספת במושא חשוב זה.

לא ביאר לן מר מהיכא תיתי ליה שלרבי יוהכ"פ מכפר אפילו לא עשה בו מאומה, על זה גופא אנו דנים, ואני הצעתי שהוידוי של יוהכ"פ אינו ענין לוידוי שהוא חלק ממעשה התשובה, אלא הוא הוידוי שנמצא בכל המכפרים, כשעיר המשתלח המכפר (שלכו"ע מכפר אף בלא תשובה), כמיתת בי"ד המכפרת, וכקרבן המכפר, שכל אלו טעונים וידוי כמו שמבואר ברמב"ם בהל' תשובה וכן בהל' עבודת יוהכ"פ, סנהדרין ומעשה הקרבנות, וכך גם יוהכ"פ המכפר - שהרי עיצומו של יום מכפר, לרבי אף בלא תשובה ולרבנן עם תשובה - טעון וידוי,

ואין הכי נמי, לדבריי נמצא שוידוי יוהכ"פ נצרך הן לרבי והן לרבנן. ואיני זכור כרגע באיזו סתירה לדבר.

א גוטן קויטל

לכאורה התחדש ביו"כ כוח כפרה מיוחד כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם,
לא עוד מצות וידוי גרידא, אלא כפרה!!
ואי נימא שצריך תשובה רגילה עם קבלה לעתיד וכו' א"כ בלא"ה כל יום מי שעשה תשובה נמחל לו וזדונות נהפכו לזכויות,
ומה התווסף ביוה"כ??????

ובעיקר מה שרבי ורבנן נחלקו אם עיצומו של יום מכפר או שרק לשבים מכפר,
והנה לרבי שעיצומו של יום מכפר גם לאינם שבים,
א"כ מה לי אם הוא עומד במריו או יושן, בכל גוני מתכפר לאינם שבים.
ורבי לא הזכיר שרק בוידוי מתכפר לאינם שבים.

בחילוקי כפרה דרבי ישמעאל כתוב, עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, וראה שם בהמשך הגמרא. משמע שישנם חטאים שעליהם לא מספיקה התשובה לבדה, וצריך שיום הכיפורים יכפר
 

[ישראל הכהן]

לא ביאר לן מר מהיכא תיתי ליה שלרבי יוהכ"פ מכפר אפילו לא עשה בו מאומה, על זה גופא אנו דנים, ואני הצעתי שהוידוי של יוהכ"פ אינו ענין לוידוי שהוא חלק ממעשה התשובה, אלא הוא הוידוי שנמצא בכל המכפרים, כשעיר המשתלח המכפר (שלכו"ע מכפר אף בלא תשובה), כמיתת בי"ד המכפרת, וכקרבן המכפר, שכל אלו טעונים וידוי כמו שמבואר ברמב"ם בהל' תשובה וכן בהל' עבודת יוהכ"פ, סנהדרין ומעשה הקרבנות, וכך גם יוהכ"פ המכפר - שהרי עיצומו של יום מכפר, לרבי אף בלא תשובה ולרבנן עם תשובה - טעון וידוי,

ואין הכי נמי, לדבריי נמצא שוידוי יוהכ"פ נצרך הן לרבי והן לרבנן. ואיני זכור כרגע באיזו סתירה לדבר.

א גוטן קויטל

לכאורה התחדש ביו"כ כוח כפרה מיוחד כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם,
לא עוד מצות וידוי גרידא, אלא כפרה!!
ואי נימא שצריך תשובה רגילה עם קבלה לעתיד וכו' א"כ בלא"ה כל יום מי שעשה תשובה נמחל לו וזדונות נהפכו לזכויות,
ומה התווסף ביוה"כ??????

ובעיקר מה שרבי ורבנן נחלקו אם עיצומו של יום מכפר או שרק לשבים מכפר,
והנה לרבי שעיצומו של יום מכפר גם לאינם שבים,
א"כ מה לי אם הוא עומד במריו או יושן, בכל גוני מתכפר לאינם שבים.
ורבי לא הזכיר שרק בוידוי מתכפר לאינם שבים.

בחילוקי כפרה דרבי ישמעאל כתוב, עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה"כ מכפר שנאמר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, וראה שם בהמשך הגמרא. משמע שישנם חטאים שעליהם לא מספיקה התשובה לבדה, וצריך שיום הכיפורים יכפר
 

באמת הסתפקתי אם עשה תשובה ומת קודם יוה"כ האם לא עלתה לו התשובה?