בקיצור, אתה חולק על כל הראשונים והאחרונים שהובאו לעיל, מכח הכרעת שכלך,
ומכח מציאות - שהם כולם הכירוה כמוך.
בשביל זה לא צריך להיות מבקש אמת או מבקש ד',
כל אחד יכול...
אני פשוט בהלם מהגישה של רוב הכותבים הנחרצים כאן.
הגר"א, ר"ח מוולאזין, המגיד מדובנא, ר''י סלנטר, ריי''ז מנובהרדוק, ר' ירוחם, עבור להרב דסלר, בעל הלשם, הגר"ח שמואלביץ, ריא וינטרויב, הרב וולבה, וכל אבות המוסר של ימינו, כותבים כולם דברים ברורים ונחרצים,
אך מכיון שקשה לכם מהמציאות, ואין אפשרות קלה להבין את זה בשכלכם רק עם מאמץ גדול של מח ולב, אתם קובעים ששיטת החזון איש היא השיטה היחידה, דבר שמחברים רבים התאמצו מאד לעשותו, חלק מצאו מהלך, ורובם לא.
מה זה אומר על המחוייבות שלכם לתורה כמסירתה.
הגישה שלי היא לראות מה התורה אומרת ואח"כ לנסות להבין.
אתם אומרים המציאות היא ברורה ועכשיו בא נתאים את האמור בתורה אליה.
אם לא הקושיא מהמציאות הרי שהיתה ניטלת מאיתנו הבחירה.
שלא לדבר על זה שהקושיות מהמציאות קשות באותה מידה על החזו"א כמובא לעיל.
ומעניין שהחזו"א עצמו לא עלה בדעתו ההוכחה מהמציאות...
עוד לי בזה קושיא עצומה, המפריכה את כל הגישה להכריע בין השיטות עפ''י מה שאנו רואים במציאות
החזו''א מחדש חידוש במהות הרגשת הבטחון, היינו מה צריך הבוטח לחשוב בעת צרתו,
לא לחשוב שיהיה טוב כפי דעתו ורצונו, אלא לחשוב שהמצב שנראה בעיניו כהיפך הטוב, איננו מצב של צרה כפי הנראה לעינים, כי הכל יכול להתהפך ברגע כמימרא, וגם אם לא יתהפך אז זוהי טובתו.
אבל החזו''א אינו חולק כלל על שכר הבטחון.
שכרו ותוצאות הביטחון הוא שבודאי יהיה לו טוב מאד בעיני בשר, כמו שמפורש היטב בכל הפסוקים ומאחז''ל לאין מספר העוסקים בענין:
בוטח בד' ישוגב, חסד יסובבנהו, בו בטח לבי ונעזרתי, בטח בד' ויתן לך משאלות לבך, כל מלחמה אין אנו מתיראים, שעליך אנו בטוחים שאתה מציל אותנו, אתם לאכול ולשמוח שנא' הבוטח בד' חסד יסובבנהו, בטחו בשמי והוא עומד לכם, ועוד הרבה מאד.
גם החזו''א מסכים ללא ספק שזה הגמול על הבטחון - מי שמקיים כל זאת באמת, מובטח לו להוושע מצערו גם נגד הטבע ממש, בחסדים גלויים ונראים לעין כל בשר, שזהו שכר הבוטחים בו ית' המובטח בתורה נביאים וכתובים.
ומכח זה נובע שעל הבוטח גם בעת הסכנה ''שורה רוח קדש המבשרו כי אמנם יעזרהו ד''.
השתא דאתינן להכי, כל ההוכחות מהמציאות שכביכול מכחישה את שכר הבוטחים המוחלט, והקוישא מגדולי עולם אשר בוודאי החזיקו במידת הבטחון,ובכל זאת חיו חיי צער ונסתלקו מהעולם בצער, קשה באותה מידה גם לשיטת החזו''א.
כמו''כ ידוע שהחזו''א עצמו נהג במדת הבטחון הקיצונית ממש נוסח נובהרדוק, [הלך בין חיילים בסכנת מוות ללא חשש כי כעת סיים עירובין, ועוד הרבה כיו''ב] וכן הנהיג לתלמידיו.
