השיטות השונות בביטחון, והאם קיים כשל לוגי לשי' החולקים על החזו"א.

[HaimL]

אני בעניי עדיין לא הבנתי כוונתך.
כמובן שכשכתבתי שאני מרגיש שאני נענה, לא התכוונתי שהתפללתי משהו וקיבלתי אותו, הרי כל יום אני מתפלל כמעט על הכל, ומפעם לפעם אני מקבל משהו.
כוונתי הייתה להרגשה שאני מושגח במיוחד, ומקבל דברים שלא היו אמורים לקרות לכל עובד אלילים פגאני.
אם לדעתך אני לא יכול לסמוך על הרגשותי, כי יש כאלו שטועים, וחושבים שגם הם מושגחים במיוחד, אז חוזרת שאלתי על מה אנחנו דנים פה אם לא על הרגשות.

תן לי דוגמה אחת לדבר שקיבלת ואתה מייחס לתפילה, ומעולם לא קיבל אותו אף עובד אלילים פגאני.

רק הסתייגות קטנה, אל תגיד "זכיתי להבין פשט בדיבור תוספות", אני סומך עליך שתביא דוגמאות רלוונטיות.

אולי לא דקדקתי בלשוני.
לא התכוונתי שקיבלתי משהו שאין אותו לאף אחד אחר, למיטב ידיעתי לא קיים בעולמנו חומר כלשהוא שיש אותו רק ליהודים.
כוונתי הייתה שהרגשתי היא שאני מושגח באופן מיוחד, דהיינו שמהתזמון והצורה שקיבלתי דברים היה נראה שזה מכוון ולא במקרה, ולא רק שקיבלתי משהו שגם ביקשתי אותו פעם.
כמובן שזה הרגשות שקשה לפרטם בכתיבה, ובדרך כלל זה גם דברים פרטיים שא"א לפורטם, אבל עיין למשל במכתב האישי שהובא כאן באשכול לעיל, וממנו תלמד (שוב, בלי למדוד את זה בכלים סטטיסטיים, אלא בהגשה של מי שהדברים התנהלו אצלו בצורה כזו, שמרגיש ממש שמישהו צופה בו ומכוון הכל).

אז לכן אמרתי. אם יש מישהו שיודע (או לפחות תחושה אינטואיטיבית חזקה) שהקב"ה ענה לו באופן מופלא ולא היה יכול לקבל את זה באופן אחר, אז מוזמן (באם ירצה) ללמד אותי את הפטנט. מצד שני מה שאני צריך הוא נס גלוי, שמשנה מציאות, וכבר היה מי שלגלג עליי בהודעה פרטית, ומזה אני מבין שאין סיכוי (שוב, אלא אם כן יש מי שיודע כיצד לפעול בזה).

אגב אני משוכנע בכך שגם העובדי עבודה זרה מרגישים שהם מושגחים ויש להם קשר עם האלילים שלהם. פעם אחת דיברתי עם אדם ברחוב שטען למיטב זכרוני שיש"ו מדבר איתו בלילה. Go figure.

[בעל כנפיים]

הרב @אמונת אומן שליט"א
בנושא זה(האם גם לחזו"א יש הבטחה אחרי שבוטח שיקבל מבוקשו) כבר נתווכחנו כאן(הודעה זו ואילך):
viewtopic.php?f=24&t=4451&start=30#p133906
תמצית הדברים, שלהבנתי, אין ספק שיש מצב מתוקן של "צדיק וטוב לו", וע"ז מדברים הרבה פסוקים, אך המציאות אינה תמיד כזו, בביאור סתירה זו נאמר רבות(יש את הרמב"ן הידוע שההבטחות בקרי"ש קאי רק על כל העם).
מעבר לכך, בבטחון, נראה שקיימת דעה שהמציאות תמיד תהיה כפופה לאותו כלל(של "צדיק וטוב לו"), ולפי הטוב הנראה לעין, עד כ"כ שאדם יכול לבטוח בכך שיקרה עמו הטוב.
וע"ז הקשו כאן, שזוהי סתירה גמורה למציאות, ולא יעזור להביא ע"ז ראיות למכביר, עד שתתרץ השאלה.
ובנוגע לטענתו שגם לחזו"א בדרגות הגבוהות כן עניין הבטחון, איני ידוע מהיכן מקורותיו.
כל שאמר החזו"א הוא שבדרגה גדולה של בטחון, ובאם האדם קדוש, יקבל רוה"ק שתבשרו על ניצחונו, אם אכן ינצח, אך אין שם שום רמז לכך שדוד המלך לא יכל להפסיד במלחמה(אם לא תינתן לו הבטחה קודם לכן), ואם גלוי לפניו יתברך שלא ינצח, הרי שלא תינתן לו אותה הבטחה, ואדרבה, לפי"ז מיושבים עוד כמה פסוקים, שעל יד"ז מסביר הפסוק "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", דהיינו שפשוט היה מובטח מהקב"ה שינצח באותו מקרה.
 

[אמונת אומן]

אני מתלבט אם ואיך לנסות להביא במהלך ברור ומתומצת את פרטי הענין. אולי בזכות הפורום אשקיע בזה יותר זמן ויצא דבר מתוקן.
זה פשוט מצריך מאמץ וזמן רב, ואינני רוצה לעשות חצי עבודה.

אני כן יכול לומר בוודאות דבר אחד.

יש ב''ה הרבה שעוסקים בענין הביטחון, והרבה ממחברי זמנינו השקיעו רבות בביאור הענין, ומאז י''ל ספר או''ב י''ל עשרות רבות של חיבורים על מדת הבטחון.

למיטב ידיעתי אין בנמצא אפילו ספר אחד שמציג את שיטת החזו''א כשיטה המוסכמת.

שיטת החזו''א היא אולי הכי הגיונית וקלה לעיכול, אין עליה [כמעט] פירכות לוגיות, אבל לכל הדעות היא איננה דעת רוב רבותינו שלאורם אנו חיים, כולל ההולכים בדרכו של החזו''א.

הסיבה לזה פשוטה בתכלית, אלו שמשקיעים להוציא ספר על הביטחון, זה אלו שאוחזים בדעה הקיצונית, כי רק הם מרגישים שהם גילו דרגה גדולה ועולם חדש, ויש להם רצון לגלות אותו לכולם. מי שאוחז כמו החזו"א אין לו שום צורך להוציא ספר, מבחינתו עניין הביטחון הוא פשוט ומובן לכל יהודי, ואין צורך להוציא חוברות ולעשות תעמולה לזה (כמובן יש ספרי מוסר רגילים שמקרבים את האדם לבוראו, אבל לא חוברות וספרים שבאים לשכנע אותך שביטחון זה דווקא כך ולא כך).

כשל לוגי... 
החזו"א הראשון שהוציא ספר על ביטחון... במטרה הפוכה. 

 ההנחה שלך מכלילה הכללה גסה. 
אנשים, רובם מהחוג ש החזו"א עבורם כאורים ותומים, השקיעו שנים מחייהם וירקו דם כדי לברר את הסוגיה לאשורה ללא משא פנים, הביאו את כל המהלכים והגיעו למסקנות, כל אחד עפ"י דרכו בספרים עבי כרס, ואתה מציגם בצורה מזלזלת וחסרת טעם. 

דרך אגב, כן מצאתי אחד כזה שטוען ששיטת החזו"א היא המרכזית, שמו יקבנו 'בטחון איש' והוא עובד קשה מאד מאד בשביל ליישב את כל הקושיות.
ממש לא הלך לו בפשטות כזו כמו לחברים פה... 

[אמונת אומן]

מי שאוחז כמו החזו"א אין לו שום צורך להוציא ספר, מבחינתו עניין הביטחון הוא פשוט ומובן לכל יהודי,

אשמח מאד לשמוע את הענין הפשוט ומובן לכל יהודי!

[מ.ה.]

הסיבה לזה פשוטה בתכלית...

זה לא כך, תקרא בן מלך על ביטחון
https://download.hebrewbooks.org/downlo ... ?req=55595

(בא חבקוק והעמידן על אחת.. וכל אדם צריך לחזק עצמו בקיום הפסוק 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד')

בוודאי שצריך להתחזק עד אין סוף בביטחון, וגם הזכרתי את זה בסוגריים, כתבתי רק שמי שסובר כהחזו"א לא מרגיש שהוא גילה את אמריקה ויש לו תכלית בחיים לשכנע את כולם שזה כך. זה בסה"כ אמונה פשוטה בקב"ה, שכל יהודי יודע שצריך להאמין עוד ועוד עד אין תכלית.
 

[מ.ה.]

אני מתלבט אם ואיך לנסות להביא במהלך ברור ומתומצת את פרטי הענין. אולי בזכות הפורום אשקיע בזה יותר זמן ויצא דבר מתוקן.
זה פשוט מצריך מאמץ וזמן רב, ואינני רוצה לעשות חצי עבודה.

אני כן יכול לומר בוודאות דבר אחד.

יש ב''ה הרבה שעוסקים בענין הביטחון, והרבה ממחברי זמנינו השקיעו רבות בביאור הענין, ומאז י''ל ספר או''ב י''ל עשרות רבות של חיבורים על מדת הבטחון.

למיטב ידיעתי אין בנמצא אפילו ספר אחד שמציג את שיטת החזו''א כשיטה המוסכמת.

שיטת החזו''א היא אולי הכי הגיונית וקלה לעיכול, אין עליה [כמעט] פירכות לוגיות, אבל לכל הדעות היא איננה דעת רוב רבותינו שלאורם אנו חיים, כולל ההולכים בדרכו של החזו''א.

הסיבה לזה פשוטה בתכלית, אלו שמשקיעים להוציא ספר על הביטחון, זה אלו שאוחזים בדעה הקיצונית, כי רק הם מרגישים שהם גילו דרגה גדולה ועולם חדש, ויש להם רצון לגלות אותו לכולם. מי שאוחז כמו החזו"א אין לו שום צורך להוציא ספר, מבחינתו עניין הביטחון הוא פשוט ומובן לכל יהודי, ואין צורך להוציא חוברות ולעשות תעמולה לזה (כמובן יש ספרי מוסר רגילים שמקרבים את האדם לבוראו, אבל לא חוברות וספרים שבאים לשכנע אותך שביטחון זה דווקא כך ולא כך).

כשל לוגי... 
החזו"א הראשון שהוציא ספר על ביטחון... במטרה הפוכה. 

 ההנחה שלך מכלילה הכללה גסה. 
אנשים, רובם מהחוג ש החזו"א עבורם כאורים ותומים, השקיעו שנים מחייהם וירקו דם כדי לברר את הסוגיה לאשורה ללא משא פנים, הביאו את כל המהלכים והגיעו למסקנות, כל אחד עפ"י דרכו בספרים עבי כרס, ואתה מציגם בצורה מזלזלת וחסרת טעם. 

דרך אגב, כן מצאתי אחד כזה שטוען ששיטת החזו"א היא המרכזית, שמו יקבנו 'בטחון איש' והוא עובד קשה מאד מאד בשביל ליישב את כל הקושיות.
ממש לא הלך לו בפשטות כזו כמו לחברים פה... 

תקופת החזו""א הייתה תקופה ייחדית וקצרה שבה שלטה שיטת המוסר, ובה נמשכו הרבה אחרי העבודה על הנפש בכוח רב ובקיצוניות לכל מיני כיוונים.
החזו"א יצא נגד זה ככלל, ובפרט נגד שיטת הביטחון, שגם היא חלק מהמהלך הזה, כי בזמנו זה היה חידוש גדול.
בזמנינו, ככל זמן רגיל, רוב בני האדם אינם חושבים בפשטות כמו שחשבו בעלי הביטחון הנ"ל, ומי שחושב כמו כולם לא מרגיש שהוא מגלה משהו מיוחד.
 

[מ.ה.]

מי שאוחז כמו החזו"א אין לו שום צורך להוציא ספר, מבחינתו עניין הביטחון הוא פשוט ומובן לכל יהודי,

אשמח מאד לשמוע את הענין הפשוט ומובן לכל יהודי!

לא הבנתי כוונתך, עי' במה שכתבתי להרב ישראל מאיר, ואם עדיין יש לך השגה אנא באר לי אותה למען אוכל להחכים ממך.
 

[ישראלמאיר]

יהודים לא יכול להתקיים כיהודים בלי שיטת המוסר, והחזון איש לא יצא חלילה נגד עצם שיטת המוסר.
אלא שכל דבר ושיטה צריכה תיקון וביקורת עצמית שזה מהות המוסר, ואפילו בדרך המוסר עצמו עלולים בלי משים לאבד את הפנימיות ולהפוך לחקיינים חיצוניים.

[ישראלמאיר]

בוודאי שצריך להתחזק עד אין סוף בביטחון, וגם הזכרתי את זה בסוגריים, כתבתי רק שמי שסובר כהחזו"א לא מרגיש שהוא גילה את אמריקה ויש לו תכלית בחיים לשכנע את כולם שזה כך. זה בסה"כ אמונה פשוטה בקב"ה, שכל יהודי יודע שצריך להאמין עוד ועוד עד אין תכלית.

רצוי לכתוב לאחר הכירות לעומק, הספרים על ביטחון, הם בדרך החזו"א.
אם כי בנוסף לביטחון יש מושג של מי שנמצא בהכרה אמיתית של אין עוד מלבדו שכתבו הרמב"ם במו"נ ח"ג פרק נ"א, וכן בנפה"ח וידוע כסגולת הנפש החיים. שמי שנמצא במדרגה זו ה' משגיח עליו בהשגחה מיוחדת ומצילו מפגעי העולם. (ועיין שם במו"נ)

[יערב שיחי]

[נשלח באישי]
מצורף בזה 'נתח חיים' מהעולם האמיתי שלי.
המלגלגים נעבעך ימשיכו ללגלג.
אבל אולי יהודי אחד ימצא חיזוק בדברים דלהלן.

התנצלות
אחרי התלבטות ארוכה ורבת אנפין, גמלה ההחלטה בלבי לכתוב אגרת קטנה, אל אחי ורעי היקרים.
אני כותב שורות אלו כמתנצל. ידידים יקרים, שהורגלו במשך השנים להתייעץ ולשוחח עמי בנושאים שונים, תמהים, מה קרה פתאום?
מה אירע, שתחת התשובות המחושבות ומנותחות באיזמל ההגיון אשר הסכנתם לשמוע ממני בעבר - הנכם שומעים שוב ושוב את המלים באשערט, בטחון, א״א לשנות מה שנגזר, הכל לטובה - ואם תתבונן תזכה גם לראות, וכהנה הרבה.
לא בשביל זה התקשרתי אליך ... נהפכת להיות מטיף בשער ?
אם בעבר היה ניתן לשוחח בנחת בשעות לפנה״צ, כיום מגיעים להודעה כי הטלפון כבוי עד 1.00... חש אני חוסר נוחות לא מעטה מעצם היומרה, כאילו אני הדל בא ללמד לאחרים משהו שכאילו אינם יודעים, והלא עניינים אלו גלויים וידועים לכל בר בי רב... ומאידך קיומם בחיי היום יום שייך לאנשים מורמים, העכערע מענטשן...
למרות זאת, היות וחושבני כי קיים סיכוי שמישהו יקח ברצינות לתשומת לבו שורה או שניים, כאלו אשר שינו את מהלך חיי מקצה אל קצה, ועי״כ אולי יהודי נוסף יזכה בפרס הגדול שנפל בגורלי, והיה זה שכרי .
ואיני רואה צורך להקטין עצמי ולהתנצל כי בודאי חלק מחברי גדולים ממני בענין זה עצמו כהנה וכהנה וכו', כי פשוט שאינני כי אם משיח מה שבלבי לחברים אוהבים, ותל״מ.

עולם כמנהגו
זיכני הבורא בבית מלא ברכת די, ילדים שמחים ובריאים ב''ה, מהם ארבעה נשואים, מה אשיב לד'. אלא שככל שנוקפות השנים, מתבררת לי יותר ההבנה הפשוטה, כי בדרך הטבע אין לי אפשרות לכלכל את המשפחה ברמה נאותה ממשכורת חודשית, למרות שאני מסודר בעבודה הנחשבת ״מכובדת״ ואני נחשב למה שנקרא בלשון העולם ״אדם מבוסס״.
כדי לסיים את החודש בלי חובות, דרוש לי סכום שהוא לפחות פי שניים ושלוש ממשכורתי, וזה עוד לפני הוצאות נישואי הילדים שיחיו .
כדי להכפיל את משכורתי, עלי לקחת ע״ע עבודה נוספת, כזו שלא תשאיר לי כמעט זמן לנשום, ובעיקר תמנע ממני את ההשקעה בתפקידי הנוכחי, בו אני נותן מעצמי באופן שלפעמים גובל בהצלת נפשות כפשוטו . אם אוותר על כך, לא יעשה זאת מישהו אחר במקומי, ובעיקר - זה יוצק תוכן וסיפוק של ממש לחיים שלי, מה ששום משכורת מוגדלת לא תוכל לספק . הוצעו לי כו״כ הצעות כאלו, ואחר מחשבה ולבטים וויתרתי על כולן.
צמצום בהוצאות - גם הוא לא רלוונטי, במקרה הטוב אוכל לחסוך כמה פרוטות אשר לא באמת יביאו לשינוי של ממש . מכיוון שכך, אני נוקט בשב ואל תעשה, ממשיך בסדר יומי הרגיל, מגלגל חובות כדי לכסות את הגירעון שנוצר כל חודש, ומשליך יהבי על בורא עולם. מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. כמובן שככל שחולף הזמן, וגם הוצאות מנישואי הילדים מתווספים למאזן, העסק הופך להיות יותר ויותר כבד, מלחיץ ומאיים ...
עד כאן תיאור המצב המוכר היטב לרוב בני גילי...

כאן הכל התחיל
האירוע המכונן אירע לפני כשנתיים, כסלו תשע''ו.
בסוף שבוע מסוים, שמתי לב כי לשבוע הקרב ובא ממתין לי אתגר מעט מורכב מהרגיל.
עלי לארגן סכום של כ100.000 ש״ח בשבוע הבא .
לא שנפלה עלי איזו הוצאה יוצאת דופן כמו רכישת דירה וכדומה, אלא ״צירוף מקרים״ כביכול, של חובות שהגיע הזמן לפורעם, או שנדרשו ע״י בעליהם ״בדיוק כעת״.
ודווקא עכשיו, כאשר כל האפשרויות הרגילות מוצו זה מכבר! דא עקא, בדיוק באותו שבוע תוכנן אירוע רציני במסגרת עבודתי .
"מעמד כבוד התורה" במוסדות.
אירוע אשר דורש את מלוא תשומת הלב שלי, ובדרך כלל לא מותיר לי זמן לעשות שום דבר נוסף באותה תקופה. בקושי לאכול ולהתפלל.
איך אוכל לצלוח את 2 המשימות בו זמנית, לקיים את האירוע כמתכונתו, וגם לגייס סכום של מאה אלף ש״ח באותו זמן!
זה נראה חסר סיכוי לחלוטין .
ב''ה, עד היום הזה לא קרה כמעט מעולם שהפרתי את התחייבותי ולא עמדתי בפירעון בזמן.
והנה אני עומד בפני אתגר שנראה כבלתי אפשרי עבורי בדרך הטבע !
מאין יבוא עזרי! אנא, אבא רחימא, הושיעה נא!
במוצאי שבת לא הצלחתי לתת תנומה לעיני.
התהפכתי על משכבי מצד לצד, תוך שאני מנסה לטכס עצה איך לצלוח את השבוע הקרוב מבלי להיכנס לגדר של ״לווה... ולא ישלם״ ח''ו.
כשהפציע הבוקר כבר היה מחוור ונהיר לי:
בדרך הטבע אני במצב ביש. חשתי תחושת מחנק.
להרגשה הקבועה הבלתי נעימה של יום ראשון בבוקר [יומם השמש...] התווסף פחד מצמית מהצפוי לקרות בשבוע הקרוב .
האם הפחד הקמאי המקנן בסתר אצל כל ״מחתן ילדים״ מפני ''קריסת המערכת'' יהפוך השבוע למציאות חיי! לא בא בחשבון...
והיה אם חלילה אגרום לאנשים לאבד אמון בגללי, חיי אינם חיים...
אבל בכל זאת, איך מתמודדים בידיים קשורות עם מטלה בסדר גודל של מאה אלף ש''ח!

הרגשתי כאילו החמצן נשאב ממני.
אחרי לילה לבן וארוך, קמתי בבוקר וידעתי.

במקום שהטבע ויכולות האדם נגמרות, שם נשאר דבר אחד שאף אחד לא יוכל לו בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם !

היה ברור לי שלעת כזאת, ביטחון אמיתי ועמוק בהשי''ת, הוא המפתח הבלעדי לישועה.
טוב ויפה, בעיקר כשפתרון אחר לא נראה באופק. אבל איך מגיעים לזה!
שנים רבות קשרתי את הבטחון עטרה לראשי, [כל מי שפעם קיבל ממני מייל, מכיר את ההכרזה...]
אבל מההכרזה ועד לתורת חיים ישנו מרחק... מעולם לא באמת התעמקתי בזה כראוי .
כצעד מובן מאליו, ניגשתי לארון הספרים, לחפש ספר ״חובות הלבבות״, התנ״ך של בעלי הביטחון .
והנה מעשה שטן גם כאן, הספר פשוט איננו... נראה כי אחד הילדים לקחו לבית תלמודו .

אות משמים
יצאתי לבית הכנסת.

עמדתי בחצר, טרוט עינים וחסר חיות לחלוטין, נשנעתי על הקיר, עצמתי עינים, ואמרתי ברוח שפלה: רבש׳׳ע, עד היכן? האמנם גם הדבר הבסיסי הזה ילקח ממני!
דווקא כשאני רוצה להתחזק בביטחון צריך החובות הלבבות לשקוע במצולות! לא ייתכן! אבי שבשמים רחם עלי !
כשפקחתי עינים ראיתי כי על המדף שלפני מונחת סלסלה עם ספרים למכירה, כמידי יום ראשון בבוקר.
בין הספרים בלט מול עיני ספר קטן שי''ל לאחרונה:
״הליכות והנהגות במדת הביטחון״ שמו .
ספר שמנסה לסכם את שיטות הראשונים בעניין הביטחון .
קיוויתי שזהו סימן מן השמים, ורכשתי את הספר על אתר .
התיישבתי ללמוד בספר, תוך שאני מנסה לשכוח מכל הסובב .
אחר כשעה כבר הרגשתי שאני איש אחר.
עצם העיסוק בעניין הביטחון נסך רוח חדשה בלבי, יש מי שמכוון הכל מלמעלה, לא לחינם הביאני אל התמודדות הנוכחית, אם אשכיל לתלות בו תקוותי אזי יש לי תקווה ותוחלת.
השקטת רוחו ולבו...
אמנם הביטחון עצמו הוא עניין שמשתנה מאוד בין אדם לאדם, ומדרגתו הרוחנית, ובראשית הדרך מלחיץ מאד עצם ההתמודדות עם ענין ש״תלוי במדרגה״ מה לי ולמדרגות...
מה שבעיקר הרגיעני הם דברי החוה''ל בראשית שער הבטחון, אשר המה אבן היסוד ומחייבים כל יהודי, תהיה מדרגתו אשר תהיה:
״עיקר בחינת הביטחון היא מנוחת נפש הבוטח, השקטת רוחו ולבו, ולהשליך על ד' יהבו, ולבו סמוך עליו, שיעשה הטוב והנכון לו"
סגרתי את הספר בתחושה שדם חדש זורם בעורקי .

כאשר התעטפתי בטלית, בעודי עומד ומהרהר, חלחלה להרגשתי משמעות חדשה לגמרי בפסוקים, הנאמרים בדרך כלל מבלי משים. ״מה יקר חסדך אלקים, בני אדם בצל כנפיך יחסיון... ירויון מדשן ביתך... כי עמך מקור חיים... חשתי כי מתחת לטלית העוטפת ראשי ורובי אני מוקף ע״י שכבת הגנה, כח אדיר ורב חסד אין סופי, בצל כנפי השכינה. ״והטלית יפרוש כנפיו עליהם ויצילם, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף״... אוי כמה שאני זקוק כעת לכנפיים פרושות של הצלה ...
התפללתי שחרית במתינות, תוך שאני מגלה לראשונה בהשתאות כמה וכמה חלקים בתפלה נסובו על עניין הביטחון דייקא .
אחרי התפלה פניתי רגוע יותר למטלות העבודה היומית, מתכונן לאירוע החשוב, ומתעלם לחלוטין מהעול הכספי המאיים. פשוט - לא דאגתי יותר.
בו בטח לבי ונעזרתי
למחרת, יום שני, התחלתי להווכח כי אכן, יש מי שמסדר את העניינים עבורי.
2 מבעלי החובות פנו אלי ביוזמתם, לאמר כי לעת עתה אינם זקוקים לכסף, וכי בינתיים אוכל להחזיקו ברשותי עד להודעה חדשה.

קורה לפעמים שמקבלים הארכה לחוב,
אך לא זכור לי שאי פעם המלווה הוא זה שטרח לחזר אחרי ולהודיע לי על כך...
מאיזה שהוא מקום הגיע סכום כסף לגמרי לא צפוי...

כל בוקר פתחתי את היום בעיון והתעמקות ממושכת בספר הקטן, ורק כאשר לבי חש רגוע לגמרי, בבחינת ״מנוחת נפש הבוטח, השקטת רוחו ולבו, ולהשליך על ד' יהבו, ולבו סמוך עליו, שיעשה הטוב והנכון לו״ - או אז פניתי לתפלת שחרית מלאת שלווה ותקווה, ואח״כ לסדר היום השגרתי.

הנה בפתח כבר מגיח יום שלישי, יום האירוע המתוכנן.

בלילה שלפני, כשכבר התכוננתי לצאת הביתה להניח מעט את הראש על הכרית לקראת יום ארוך ומתיש במיוחד, קיבלתי טלפון בהול מאחד מידידי על כך שהוא מעורב בתאונה קלה בכביש ירושלים תל אביב, זו לו פעם ראשונה והוא לא כ״כ מסתדר עם הסיטואציה...
אם בימים כתיקונם בעיתוי כזה הייתי נאלץ לפתור את העניין בהתנצלות על כך שממתין לי ארוע גדול ואיני פנוי אף לרגע, הפעם הגבתי באופן שונה.
ידעתי כי החלפתי סטטוס.
מעכשיו הפכתי להיות ''מנוהל'' ולא "מנהל".
נסעתי למקום התאונה, סייעתי לידיד לסדר את העניין, ורק בשעה מאוחרת מאד המשכתי הביתה, בלב רגוע ושליו .
בבוקר השתדלתי לשכוח מהכל ולהתפלל כמו שצריך, ואח''כ יצאתי לירושלים.
ההכנות לאירוע זרמו על מי מנוחות, כאשר אני מתעלם לחלוטין מהעול הגדול...
ריש ועושר אל תיתן לי, הטריפני לחם חוקי
בעיצומו של האירוע ניגש אלי אחד מאנשי הצוות ובפיו בשורה ״מאכזבת״, הגמ''ח שביקשתי ממנו לארגן עבורי, קבע לי תור רק לעוד 3 שבועות...
כדי לנחם אותי הוא הפטיר ''עד אז בעזהשי׳׳ת כבר תזכה בלוטו"!
כששמעתי את המשפט הזה נרתעתי כפשוטו, ובאותו רגע חשתי בתוך תוכי את השינוי העמוק שזה עתה החל לתת בי אותותיו.

בכנות מלאה אמרתי לו: ״תודה לך על הברכה, אבל אינני מעוניין לזכות בלוטו.
אני מעוניין לקבל את פרנסתי ישירות מידי הקב״ה, מידי יום ביומו, להרגיש את קרבתו ואהבתו ואת ידו הרחבה, ולא בעשירות שתאפשר לי לשכוח מי הוא הנותן״.
הוא הביט בי כלא מאמין, נראה שהוא חשש לשפיות דעתי באותו רגע... אבל כלל לא התעניינתי מה הוא חושב.
התחושה הזו היתה עוצמתית וכובשת,
כזו שמרגישים שהיא היא האמת הפנימית, וגם אם לא בטוח כמה ועד מתי אזכה להמשיך ולהרגיש כך, הנך בטוח ומרגיש שזהו המצב הרצוי.
ב''ה האירוע עבר בהצלחה רבה ובקלות.

כיין השוקט על שמריו

הצוות מסביבי אשר רגיל שבימים עמוסים כאלו מסתובבים סביבי 'על קצה האצבעות" ולא מדברים על שום נושא שאיננו קשור לאירוע המתוכנן, הופתע לגלות הפעם את אורך רוחי ונכונות להעמיס מטלות נוספות לפי הצורך בלי אווירה של לחץ ומתח. המרכיב הנפשי של לחץ, והדאגה להצלחת האירוע - נעדרו הפעם מהתכנית .
עבודה - בלי סוף - יש ויש. לחץ ומתח - לא ולא.
הניסים המשיכו להתגלגל. אתא יום חמישי, רובו המכריע של הסכום, כשמונים אלף ש׳׳ח, כבר סודרו עצהי''ט.
לא את כל הניסים אני זוכר, הרי אינני מתפרנס מכתיבת סיפורים... לא שיערתי עד היכן יהיו לאירועים השפעה בהמשך.
אבל את ההרגשה אני זוכר מצוין... זה היה כאילו מישהו קשר אותי ב7 חוטים ומטלטל אותי מצד לצד...
בידי היו במזומן סך של עשרים אלף ש"ח שיועדו לתשלום חוב לידיד יקר שנוהג להלוות לי בקביעות סכום זה לחודש בדיוק, כאשר הוא מקפיד מאד על התאריך שסוכם.
הוא תמיד אומר לי כך: אל תבקש הארכה ''אם אתה רוצה, תחזיר ותלווה שוב''. תאריך זה תאריך... זכותו המלאה.

נותרו לי לסדר מלבדו 2 חובות, אחד של 10.000 ש״ח שבעל החוב ביקש ממני לפרוע ״בסוף השבוע״, ועוד 6000 שהתאריך שלהם היום, ביום חמישי .
הייתי פחות מודאג מ2 החובות הללו, מכיון שתכננתי הפעם לנצל את האפשרות המעניינת שידידי תמיד מדבר עליה. להחזיר וללוות מיד שוב. באותם עשרים אלף שבידי תכננתי להחזיר לידידי את החוב - ומיד אח״כ לבקש אותם כהלוואה חדשה, וכך לפרוע את 2 החובות הנותרים.
לכאורה הפרויקט הענק של השבוע עומד לפני סיומו הטוב... אבל - רבות מחשבות בלב איש...

ההשגחה העליונה תכננה עבורי מסלול אחר.

אל תבטחו בנדיבים, אשרי שא-ל יעקב בעזרו
כאשר פרעתי לידידי את העשרים וביקשתי ללוות אותם שוב, נתקלתי בסירוב נחרץ... כנראה שהוא לא ממש התכוון למה שהוא אמר, או שלא הבנתי את כוונתו... הסירוב טרף את מגדל הקלפים של תכניותי בשניה אחת.
השעה מאוחרת בערב, וכל תוכנית חילופית לא הוכנה על ידי למצב כזה שאותו לא צפיתי. רבצה עלי גם עייפות נוראית מכל אירועי השבוע, ומה שהכביד על התחושה שלי היא הידיעה שאין לידידי צורך אמיתי בכסף, סתם ״פרינציפ״.
באותם רגעים חשתי סחרחורת נוראית, חששתי שאני מתעלף.
לא נראתה באופק דרך טבעית להתגבר על האתגר שהועמד בפני. חשתי אפיסת כוחות מוחלטת.
עדיין בביתו של הידיד, קרסתי לתוך כורסה מזדמנת, מנסה לאסוף את עצמי.
לפתע הבזיק ברק במוחי.
הן שום דבר לא קורה סתם !
בתוך כל העסק הגדול של השבוע הזה, בתת הכרה, מהעשרים האחרונים לא הייתי מודאג
כי היתה לי תוכנית !
במילים אחרות, בטחתי ברבש''ע על השמונים הראשונים, - עם העשרים חשבתי להסתדר לבד... פלא שזה לא הצליח?!

נכון לבי אלקים, אשירה ואזמרה
מתוך אפיסת כוחות עצמתי את עיני ואמרתי בלב מורתח:
רבש׳׳ע, הבנתי מצוין את המסר, עד כליות.
העמדתני בניסיון, ניסיון לא קל בכלל. אבל אחרי מה שהרגשתי ולמדתי במשך השבוע, אני אעמוד גם בנסיון הזה !
אזרתי את שארית כוחותי, וחיזקתי את האמונה בלבי .
שום דבר לא תלוי בי ובתוכניות שלי.
דאגה ולחץ הם מחוץ לתחום עבורי, ומי שענה לי עד עתה הוא יענני!
כוחותי התחילו לשוב מעט. עודי בבית ידידי, העזתי להרים טלפון אל הנמען של ה6.000 שמוכר לי כדייקן של ממש...
- ערב טוב, אני צריך לפרוע את החוב 6.000 ש״ח ,
- כן וודאי שאני זוכר - היום התאריך - טוב, מבחינתי עוד שבועיים זה יהיה בסדר גמור!
כך, (נ׳׳ל) בלי שאפילו בקשתי . אבן אחת נגולה מלבי.

עכשיו נשאר לסדר עוד עשירייה שהבטחתי לפרוע ׳׳בסוף השבוע״. טוב, מותר לי להתקשר ולוודא מתי בדיוק זה סוף השבוע... אני מתקשר ומגיע לתא קולי.
כך פעם אחר פעם.

הלכתי לישון, כאשר התרגשות של תודה ומתח מתערבלים בלבי. בבוקר אני מתקשר, ושוב תא קולי. ניסיתי כמה פעמים, והמשכתי במוצ''ש. לבסוף השארתי הודעה בזה''ל: ידידי היקר ר' ג. אני אמור להשיב לך חוב. מעולם לא יצא לי לרוץ כך אחרי מישהו כדי לתת לו כסף... בבקשה תחזור אלי.
ביום ראשון בצהרים ר׳ ג. חזר אלי, כולו התנצלות.
הייתי בחו''ל בסוף השבוע, האמת שהסתדרתי כבר, אתקשר להודיעך כשאני זקוק לכסף... טאטע זיסער, מה אומר ומה אדבר. למדתני שיעור עמוק מאד, לבטוח זה לא רק בדברים הגדולים ובלתי פתורים. על הכסף שנמצא בכיס צריך לבטוח שהוא יגיע לתעודתו !
הפעם הבאה שרי ג. ביקש את הכסף היה 7 חודשים לאחר מכן...

השקט שאחרי הסערה -
קוה קויתי - ויט אלי וישמע שועתי
מאותו שבוע השתנה מסלול חיי .
כיום, כמעט שנתיים אחרי, ככל שזה ישמע יומרני, אני יכול לומר שבכל התקופה הזו לא נתקלתי כמעט ברגע קשה מבחינה כלכלית.
סכומים שבעבר גזלו את מנוחתי בלילה ימים רבים, מתגלגלים לעברי כאילו מעצמם.
וזאת למרות שערכתי בתקופה זו שמחת תנאים, 2 חתונות, ובר מצוה אחת...
והחובות!
אם אינם מביאים איתם לחץ ודאגה אלא קשר עם בורא עולם, למי הם מפריעים!
את היום אני מתחיל בשיעור גמ׳ ואחריו לימוד בענייני ביטחון . לפעמים מספיק 10 דקות, ולפעמים צריך שעה או יותר... תלוי במה שרובץ על הלב.

בטחון על קצה המזלג
קשה מאוד להגדיר ביטחון במשפטים ספורים, תורה שלמה היא, ובעיקר זה תלוי ב''והשבות אל לבבך׳׳ פעם אחר פעם, יום אחרי יום, אירוע אחר אירוע. באופן זה יתכן שאנשים פשוטים כמוני שאינם בעלי מדרגות מיוחדות יזכו לטעום מדבש הביטחון.
אינני מפסיק לשנן אמונה, אמיתית וחזקה, כי הכל, אבל הכל ממש, בידי שמים.

ותהא אמונתך קשורה בליבנו
הכל - היינו - האם אקום בבוקר מוקדם או מאוחר, שמח או עצוב, הקפה של הבוקר יערב לחיכי או לא, האם החלב יהיה מקולקל או כמעט, אם המקוה יהיה עמוס או מרווח, רותח או חלילה פושר... אם המפתח ייכנס לחור ישר או הפוך, אם הגמרא בשיעור של הבוקר תימצא במקום או שאצטרך לחפשה, אם אמצא מנין מיד או אאלץ להמתין, אם הבעל תפילה יהיה לענין או נודניק, אם אמצא חניה פנויה מיד או אחרי כמה סיבובי סרק, אם חשבון הבנק יהיה מאוזן או אאלץ לרוץ כדי לאזנו, האם הכספומט יוציא שטרות או שמא יהיה בגדר אוכל ואינו עושה... הכל באשר לכל תלוי אך ורק במה שנגזר עלי מאת הבורא, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות, וכל באי עולם יעמדו לימיני, זה לא ישנה שום דבר מכל הנ״ל, הגזירה אמת והחריצות שקר.
לטב עביד - כפשוטו ממש
כתוצאה מהנ''ל, ובידיעה שכל מה שנעשה לטובתי נעשה, ע״י האבא ''ידיד נפש אב הרחמן'' שאוהב אותי ודואג לי יותר מכל אחד אחר בעולם, אם כן לא הגיוני לכעוס ולהתרגז על אף אדם בעולם, ועאכו׳׳כ שאין מקום למילה המגונה ״אוף״, מילה שנעלמה מהלקסיקון בביתינו, מילה שמשמעותה כעס על מה שקורה לי, דהיינו כעס על בורא עולם כביכול.
שלוה מנדנוד הנפש וצערה
התוצאה : רוגע ושלווה מוחלטים. בכל מקרה מה שנגזר - הוא מה שיהיה בסוף, ומעשי שלי, אליבא דאמת אינם יכולים לשנות מאומה . בן אדם לחוץ בעיקר מחשש שהוא עצמו יכשל, יותר מאשר הלחץ מהכישלון עצמו.
הוא חושש שהוא יקדיח את תבשילו במעשה או במחדל.
כאשר אדם יודע שמה שיקרה הוא סופי ולא ניתן לשינוי, אפילו אם זה יהיה שלילי, זה לא כ״כ מלחיץ.
אני מטפל בענייני כמעשה פקיד בבנק, שצריך להפקיד, למשוך, להזין סכומים, בלי להיות קשור רגשית לתוצאה . אינני חושש מאדם בעולם . לא תמיד זה קל.
עברו עלי אירועים לאלפים ולרבבות מאז [כן, על כולנו עוברים אלפי אירועים, רק צריך לתת לב אליהם], אם אמשיך לפורטם לא יספיקו לי ימים ולילות...
גם משברי ים הגיעוני בתקופה זו כאשר קמו עלי זדים לבלוע את כל אשר לי באופן שבימים כתיקונם היה סיכוי שח״ו תשתבש דעתי עלי...
ולולי זאת המתנה משמים, מי יודע היכן הייתי היום.
בסופו של דבר זכיתי לראות במוחש כי כל מה דעביד רחמנא לטב, ומה שעוד לא זכיתי מקבל אני באהבה ומבקש ''הראנו ד' חסדך''!
גם ההתגלות של השגחה פרטית הפכה לעניין יומיומי.
אעתיק כאן לדוגמא תיאור סיפור מפעים אחד שארע עמי...

הודע שיש לך אוהבים...
זכיתי לחתן 2 מילדי ב״ה.
ערב החתונה הראשונה הייתי שרוי בלחץ כה עז, עד כי נאלצתי לעבור טיפולי פיזיוטרפיה כדי שאוכל לעמוד על רגלי בחתונה. עכשיו בעזהשי''ת התמונה שונה לגמרי.
ערב החתונה של בתי שתחיה, ליל שישי, שהוא בעצם הלילה האחרון הפנוי לפני החתונה [יום א' פורים ולמחרת החתונה]
ישבנו על הספה הפינתית בסלון כל בני המשפחה.
בני הבית מגישים לי רשימה רבת סעיפים של תשלומים שצריך להכין ליום החופה ״כנהוג״. ספריות, שמלות, הסעות, וכו' וכו'
אני מוציא את הארנק מהכיס ומראה: 50 ש''ח. זה מה שיש...
ניצלתי כבר את כל האפשרויות לגייס עוד כסף, והכל נבלע במהירות בין ההכנות הבלתי נגמרות... תלי״ת.
- מה תעשה! שואלת אשת החיל המודאגת
- יש לי דוד עשיר שעוזר לי ... אני מצביע כלפי מעלה
-ובכל זאת?
השאלה תלויה בזוויות הפה של כל הנוכחים -
יהיה טוב בס''ד, אני מחייך, ובליבי מתפלל ומתחנן. בך בטחתי, אל אבושה...
עברו כמה דקות, עדיין תוך כדי ישיבה משותפת, והטלפון שלי מצלצל... על הקו ידיד נעורים, שכן לשעבר מנוה יעקב, המתגורר כיום גם הוא בביתר. אברך כולל החי בחסכנות מדוייקת ומעולם לא עלה בדעתי לבקש ממנו עזרה כספית או הלוואה. - מרדכי ,קיבלתי היום הזמנה שלך. -אכן, ממתין לראותך - בע״ה אשתתף בודאי. תגיד איך אתה מסתדר! כספית?
אה, יש לי דוד עשיר שעוזר לי
-כן אני מכיר את הדוד שלך, הוא שלח אותי...
אתה זקוק לכסף?-אשמח
-אז תפתח את הדלת!
-אני ניגש לדלת ומיודענו עומד שם. בידו חבילה מרשרשת... תכתוב פתק. יש כאן $5000 עד ר״ח חשון...
7 חודשים. התקשיתי להאמין. האדם האחרון שחלמתי לקבל ממנו הלוואה...
אז ג-אט וויל שיסט א בייזעם...
אספרה שמך לאחי
-לא עצרתי בעצמי. נכנסתי הביתה כשהחבילה עודנה בידי, לעיניהם הנדהמות של בני הבית שהביטו בי כחולמים...
בי״ז בתמוז תשע״ז. פגשתי את האברך הנ״ל והעזתי לשאול אותו,
מה הביא אותך אלי באותו רגע!
- עד עכשיו אני לא יודע איך, אחרי חודשים שלא דיברנו נזכרתי בך פתאום, כמו ניצוץ הבליח לי.
מישהו החזיר לי ונזכרתי בך...
-בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך. אשירה לד'...
-תם ולא נשלם :
הגיע קרוב לזמן הפירעון... שבוע שלפני ר״ח חשון ע״ח.
באחד מימי השבוע מגיע טלפון בבוקר מוקדם, מאחד מידידי, אף הוא הלווה לי $5.000, ״מתנצל על ההפתעה, זה לא היה אמור להיות כ''כ מהר, אבל זקוק אני לכסף .''
- -כמה ומתי?
-הכל, ובהקדם האפשרי! שוב התנצלות.
- -ידידי, אל תתנצל "עבד לווה לאיש מלוה". בעזהשי״ת עד סוף השבוע תקבל את כספך.
עכשיו אני כבר זקוק לעשרת אלפים... והימים ימי בין הזמנים, למי יש סבלנות לדולרים... הילדים תובעים את המגיע להם, ביושר.
פגשתי את הידיד ההוא עם ההלוואה הפלאית מהחתונה. הוא נתן לי להבין שאיחור של יום יומיים זה בסדר מבחינתו. "לא נלך לרב".
עמלתי איפה על ה5.000 האחרים. ב׳׳ה במאמץ סביר השגתים, מ3 אנשים שונים. הגעתי אליו וקיימתי מצוות פריעת בע״ח מתוך שמחה.
מיד אחר הפירעון הוא אומר לי: יש לי אולי משהו אחר בשבילך, תתקשר מחר. למחרת הוא מתקשר אלי, שקיבל כעת הלוואה מעזר נישואין $10.000. מתוכם 5.000 אינו זקוק להם כרגע, ואינו רוצה להפקידם בבנק שלו מטעמים הידועים, ע״כ הוא נותנם לי בהלוואה לתאריך בלתי ידוע...
בשמחה רבה פניתי משם אל המלווה הראשון ופרעתי את החמישיה בשמחה ובששון.
שבוע אח״כ זכינו בעזהשי''ת לחגוג ״תנאים״ פעם נוספת. הפעם כבר אף אחד לא שאל שאלות... אוכל רק לרמוז, כי לא נזקקתי עבור החתונה לחזר אחרי הלוואה מיוחדת ואף לא לשיקים דחויים... ומי חכם יודע פשר דבר, אני בתומי אלך.

ואני תמיד עמך - אחזת ביד ימיני
הרגשתי בחוש כי נתקיימו בי דברי נעים זמירות ישראל [תהלים לז :] ורעה אמונה . תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב והתענג על ה . התענג בתפנוקים על משענתו של הקדוש ברוך הוא גול על ה׳ דרכך . גלגל עליו כל צרכיך : ! [רש׳'י]
ההתמודדות הפכה להיות אחרת. זכיתי לארס ולחתן 2 בנות בתקופה זו. אם בעבר כל אירוע כזה גרם לי מתח ולחץ, הרי שהיום כל התמודדות היא אתגר חדש, כגיבור שנבחר להתמודד בתחרות, עוד הזדמנות להרגיש את ה״יהמו נא רחמיך - ותן שכר טוב לכל הבוטחים״, כל קושי איננו כי אם עוד חבילה להניח מתחתי, לעלות עליה, לחוש גבוה יותר וקרוב יותר לאבא שבשמים.
כל צורך דחוף מביא לעוד מעט קרבת אלקים, ובעת התמלא הצורך, הלב מלא הודיה והכרה בטובה, אשר מקרבת עוד
מעט להקב״ה, וחוזר חלילה. לא זו בלבד שהמטלה הגשמית איננה מלחיצה ומעכירה את מצב הרוח, אלא להיפך, בימים שבהם הכל מסודר... קשה לי יותר.

השאיפה הרצויה היא אמנם להרגיש את הקב״ה בעת הכרת תודה כמו בעת הבקשה והצורך, אבל מה לעשות, הטבע האנושי גורם לנו להיות קשורים הרבה יותר כשחסר לנו ...
בטח ב' -ועשה טוב!
מטבע הדברים כל מה שקשור לתורה ומצוות קיבל התייחסות חדשה לגמרי . אמנם ידועים דברי המדרש המנחמים מאד, כי ״אפילו רשע הבוטח בדי חסד יסובבנו״, והגדיל הגר״א [אבן שלמה ג-ב] לחדש כי ״מי שלבו טוב במדת הבטחון, אעפ״י שעבר עבירות חמורות, הוא יותר טוב ממי שמחוסר בטחון״, אבל למעשה אין זה כך...
אינך יכול להתעלם מרצונו של היחיד שעוזר לך לשרוד, ושעוד רגע תצפה לחסדו שוב ושוב ושוב... אינך יכול להיות חדל אישים, לעשות את רצונו באופן חלקי, בלי חשק, לצאת ידי חובה בלבד. כמים הפנים לפנים...
הסביבה הקרובה שלי הרוויחה גם היא, בני ביתי קיבלו אבא שקשה מאד להכעיסו, כשהם צריכים משהו חריג מבחינה כלכלית הם כבר לא מרגישים כבעבר את המתח האופייני למצבים כאלו, השמחות בבית הם ללא ליווי צל מאיים של דחקות, החיים שלי אחרים .
מה התועלת בלכתוב את זה?
אם אתה ממוען על האיגרת הזאת, הנך נמנה כנראה על אלו שאכפת לי מהם.
קשה לי מאוד לראות אנשים הקרובים לי מסתובבים בעולמנו, נאבקים את מאבק ההישרדות המתיש, מייחלים לאיזו ירושה של דוד דמיוני שעוד לא נולד שתיפול יום אחד בחלקם, דואגים לרכושם ועושים משמרת למשמרת כאותו תינוק החובק את הקערה מחשש שהוריו יגזלו ממנו את המזון שבאמת הם עצמם מעוניינים להאכילו... ומוותרים על העושר האינסופי הזה, אשר יש ממנו די והותר, והוא מונח בקרן זווית, כל הרוצה יבוא ויטול .
הרשות וגם המצוה והאפשרות בידי כל בר ישראל, גם אם מדרגתו בעבודת ד׳ אינה גבוהה כ''כ, לבחור להיות מהבוטחים בדי באמת, ולבקש ׳׳ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו׳׳ וכפי'' הח''ח שהשכר הזה הכוונה לשכר בעוה''ז כפשוטו שזוכים לו בעלי הביטחון], ולהשליך על ד' יהבו ולהפוך את חייו לחיים של אושר ורוגע אינסופי.
הבחירה ביד כל אדם - אם לחיות בעוה''ז חיי ביטחון, וכדברי הגר''א, שעיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בה' בטחונם, ולקיים הדברים כפשוטם, ע''י שמשקיעים בזה כח ועמל כמו בכל קניין מקנייני הנפש, ללמוד כל יום בספרים העוסקים בזה ולחזור ולשננם בכל עת. ואחר שזוכים לזה אפילו מעט, הופך האדם למאושר עלי אדמות, לאדם שאינו נזקק לאחרים וכמעט אי אפשר לצערו ולהלחיצו, ׳׳כיין השוקט על שמריו׳׳ ללא נדנוד הנפש וצערה, והוא בהשקט ובטחה ושלווה בעולם הזה [לשון היעב״ץ]
ולחיות כדברי השל''ה הק:
״ויבטח בקונו ויזמין לו פרנסתו ולא יצמצם בדקדוקי עניות וינהיג עצמו בסעודתו מנהג נאה... אבל מי ששמח בחלקו ומאמין בהקב״ה שהוא מזמין לו פרנסתו בכל עת שיצטרך לה, הרי זה לעולם לבו שמח וטוב לב, וכאלו שלחן ערוך ומשתה תמיד לפניו... האפשרות השניה היא לוותר על המתנה הגדולה הזו, מתנה שאין דבר שישווה לה, ולהתחמק ממצוה חשובה וחביבה זו בכל מיני יישובים דחוקים, והם יישובים אמיתיים המתאימים לדרגת מי שבחר למעט במדת הביטחון, היות ו׳׳כפי המדה שמשליך על ד׳ יהבו כך מידת הישועה גדולה יותר'' [רמח''ל], כי השפעת ודרגת הבטחון משתנה לפי בחירת האדם.

כמי שבוחר לחיות חיים של ביטחון, אני מלא בהודאה לבורא עולם על שהוא מטפל לי בכל העניינים המעצבנים הללו ... ומוריד מעל כתפי את העול הכבד שיש לבריות אחרות, ואני מבקש ממנו שימשיך לדאוג לי באופן שארגיש ואראה בחוש את חסדו הנמשך עלי מידי יום ורגע. אני חש באהבה והתקשרות אמיתית עם מי שמיטיב עמי כ״כ, ואני מרגיש בחוש ובטוח שהוא ימשיך להיטיב עמדי, כי חפץ חסד הוא, ואין כילות מצד הנותן. [ספר העיקרים] ואפילו אם אינני ראוי, הרי שבזכות הבטחון שאני בוטח בו, בודאי יהמו רחמיו וייטיב עמי טובה גדולה.
אינני מתכנן את הדרך בה הקב״ה יעזור לי, ואני סומך עליו שידע אל נכון כיצד
לעשות זאת. [בעבר, כאשר נתקלתי בפקק תנועה הייתי משליך יהבי על מכשיר הניווט שיוציאני... היום קורה ואני מכבה אותו כדי שלא ״להקשות על הקב״ה״ כביכול לחלצני באופן שהנס ניכר יותר מדי!]
בטחון הוא דבר שברגש, ולכן הוא בכלל המידות ולא בכלל הדעות. כשהאמונה חזקה דייה עד שהיא הופכת לרגש - זהו ביטחון.
וע״כ השאיפה היא אל הקנין ברגש, לא בהבנה שכלית, וככל שאדם ממעט בחשבונות רבים, ״וכי למה יגיע לי? האם הקב״ה הבטיח לי״? וכיו״ב, אלא להיפך, יבטח במדת החסד והרחמים, וכך יקל עליו לעלות במעלות הבטחון. בבטחון, אין שיעור למעלה, ככל שאדם ידבק באהבת בוראו וישליך יהבו עליו, כך מידת ההגנה והישועה לה יזכה גדולה יותר, ומעצמו יוכל להרגיש מה חובתו בהשתדלות, ומה מעבר לזה ונוגד את בטחונו, ולא יזדקק כלל להוראות מהו בטחון ועד כמה יכול לסמוך על זה, עד שיוכל להיות גנב בעת הגנבה שבוטח
ומועיל לו הבטחון כנאמר בגמ' וכדברי הגר״א:
שהוא מציאות שהוטבע בבריאה שהבוטח נושע, יהיה מה שיהיה.
הדברים התארכו הרבה מעל המתוכנן, סוף דבר, אליכם אישים אקרא, ידידי ורעי אלופי ומיודעי, בואו והצטרפו!
טעמו וראו כי טוב, יש די לכולם!
שמא תאמרו: ״קשה היא עבודת הביטחון!'
אענה אף אנוכי כנגדכם ואומר: האם גלגול חובות הוא קל? האם לאכול את הלב על כל מאמץ שנכשל, זה יותר קל?
האם לעבור תשעים שנה בתחושה שתמיד אני מחמיץ הזדמנויות, זה יותר קל? כמה נעים ויפה הוא הדבר שמתוך כל קושי מתקרבים להשי״ת במקום לכעוס ולרטון, ואף זוכים לקבל שכר על כל קושי כזה! רק הבו ונזכור את דברי רביה״ק בעל התולדות יעקב יוסף ״אמנם שיזכה האדם לאמונה ובטחון בשלמות, זה בעצמו ג״כ רק מהקב״ה״! וכמאמר הרה״ק מלעכוויטש, שבלי הקב״ה א״א לעבור את מפתן הדלת, ועם הקב״ה אפשר לבקוע את הים.
המברככם בברכת כהנים באהבה, וכוח''ט!

הוספה מחודש שבט תשע''ט.

עברו שנתיים ימים.
הנה מסתובב לו הגלגל. שוב אני מתכונן לארוע ''מעמד כבוד התורה'' שעומד להחגג ביום שלישי. מוצ''ש. אחרי מלוה מלכה אני מתיישב לראות מה מצפה לי השבוע... לא יאומן. אני זקוק לסכום של 100.500 ש''ח עד יום שני בערב!
הפעם לא נפלה רוחי. השנתיים שעברו נתנו בי את אותותם. המשכתי בסדר יומי בשמחה ובטוב לבב.
ב''ה עד יום שני בערב הכל שולם בשמחה ובטוב לבב!
למחרת, נס עם חברת חשמל... האירוע תוכנן להתחיל בשעה 3.00 אחה''צ. לפנ''כ אמורה קבוצה של בחורים להכין את הבניין לשמש כאולם אירועים. בשעה 11.00 סיימתי את התפלה. על צג הטלפון הרה''צ... מרמ''י הישיבה. זה עתה סיימו את השיעור והוא רוצה לעדכן כי פרצה שריפה בארון החשמל של הישיבה והחשמל נפל... נס שסיימו מוקדם את השיעור וכך הבחינו בזה וכיבו את האש ע''י מטף... בדיוק עכשיו...
ב''ה לא נפלה רוחי. התקשרתי לחשמלאי שלי תוך כדי שאני פותח בנסיעה לירושלים. רח'  דוד עוצר אותי שוטר כשהסלולרי ביד... אני עוצר הצד ומשנן: אין עוד מלבדו. לשוטר אני מצהיר כי הוזעקתי לאירוע חרום של שריפה במוסד חינוכי... הוא מוותר ומסמן לי להמשיך בנסיעה... החשמלאי חוזר אלי: מדובר בשריפה של הנתיך הראשי של חברת חשמל בגלל נעל כבל שהתפוררה. אני לא מוכן לסכן את הרישיון שלי עבור זה...
- יש לי רעיון – אתה תיסע להשיג עבורי את ה''נעל'' המדוברת, ואני אשיג חשמלאי אחר שירכיב אותה...
- התקשרתי לחשמלאי אחר שהיה באמצע ברית... ושלח אותי לחשמלאי שלישי, שלבסוף הגיע...
חולף לו הזמן, תיכף מגיעים המוזמנים לסעודה והבנין שרוי באפלה והאוכל במטבח ממתין לתנורים שיידלקו מחדש...
בחוץ מסתובבים העובדים שלי כשהבעת ת''ב על פניהם...
ב''ה לא איבדתי עשתונות. נכנסתי למשרדי החשוך והתחלתי לנגן לעצמי: אני מאמין באמונה שלמה שהבוית''ש בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים...
כשפתחתי את העינים האור היה דלוק ברוך ד'. והשעה? 3:00 ! בדיוק.

אמרו: מעולם לא היה אירוע כל כך מוצלח ומושלם כמו האירוע של שנה זו!

 

 

גמר חתימה טובה לחו''ר אתרא הדין

אני מרגיש חייב להגיב.

היה כאן דיון מעניין מאד על מדת הבטחון. אלו דוגלים בשיטת חזון איש ואלו בשיטת החולקים, הכל לגיטימי ויפה.

אבל!!!!

הראיה הכי חוזרת על עצמה אצל החכמים פה היא בגלל שהשיטה שבטחון הוא שבודאי יהיה טוב היא ''מוכחשת מהמציאות''.

ריבונו של עולם!

זה ממש מזכיר את האלו הטוענים שלא כדאי להיות שומר תורה, כי לא רואים שמצב החרדים יותר טוב, והם מסכנים בגלל כל ההגבלות וכל היום מתנדנדים על הספרים...

רבותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המציאות היא לא ההכחשה, אלא להיפך ממש. המציאות היא ההוכחה!

מי שחי עם בטחון חי בגן עדן !!!

מי שחי עם בטחון הכל הולך לו טוב !!!

מי שחי עם בטחון מסודר בחיים !!!

 

איזה טפשות זה להביא ראיה מאיזה גדול שלא הכרנו את כל מהלך חייו, ולהביא ראיה מאיזה צרות שהיו לו. אתה יודע באיזה מצב זה קרה??? אולי באמת הקב''ה לקח ממנו את הבטחון בזמן מסויים כמו שכותב הלשם, אולי הוא היה במדרגה גבוהה ששמח בייסורים ואפילו ביקש אותם! אולי יש דברים שעליהם לא חל הכלל שעם בטחון ודאי יהיה טוב, כמו חורבן בית המקדש וכדומה,

האם הפרט מלמד על הכלל? ידוע שהמגיד ממעזריטש שלח את תלמידיו אל הרבי ר זושא שילמדו איך מברכים על הרעה, והוא ענה להם שמעולם לא היה לו רעה וע''כ הוא לא יודע לענות להם.

אני  בטוח שהגראי''ל שטינמן זצ''ל רצה את ייסוריו וידוע שהגרח''ג ממש ביקש והזמין את הייסורים.

מה כל זה מוכיח על הכשה מהמציאות ? כלום!!!

ואתם רואים בעיניכם שהחזון איש לא מביא ראיה כזו!

 

אני קיבלתי לפני כמה שנים את האגרת המטלטלת שהביא הרב @אמונת אומן למעלה, והדבר הזה הביא שינוי עצום לחיים שלי. אני מתחייב בכל היקר והקדוש לי, שכשבוטחים שיהיה טוב אז נהיה טוב!!! נהיה טוב!!! נהיה טוב!!!

בצורה הכי פשוטה וברורה שיכול להיות.

ואני פשוט לא מאמין שכמעט אף אחד לא התייחס פה לאגרת היקרה הזאת, וכולם ממשיכים להביא את הטיעונים שלהם [ברוח הזמן הנוכחי לימדתי זכות שבגלל האריכות לא קראו את הדברים]

אני לא מוצא בתוכי את המילים איך לשכנע אותכם עד כמה זה ככה, כפשוטו ממש.

ואל תחשבו שאני בן אדם שחי במגש של כסף.

יש לי בן שחולה במחלה חשוכת מרפא רח''ל, ובבתי הבכורה גרושה.

ואף על פי כן, טוב לי, וכל הזמן אני נוכח איך כל דבר שאני בוטח מתהפך עלי לטובה, וכל הסביבה שלי שותפה לזה. אני יכול לכתוב ספר עב כרס של דוגמאות!!!

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

[HaimL]

 

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

מדוע אתה מביא ראיות מצדיקים, קדושי עליון (והיה מי שהגיב למה שכתבתי, שאני מתפלל ולא נענה, ממרע"ה, שמפורש בתורה ואתחנן וגו').

צדיקים זה נושא שונה, ונפרד מהדיון הנוכחי. צדיקים לא זקוקים לאותם דברים כמו הפשוטים ולא נידונים כמוהם
 

[מ.ה.]

יהודים לא יכול להתקיים כיהודים בלי שיטת המוסר, והחזון איש לא יצא חלילה נגד עצם שיטת המוסר.
אלא שכל דבר ושיטה צריכה תיקון וביקורת עצמית שזה מהות המוסר, ואפילו בדרך המוסר עצמו עלולים בלי משים לאבד את הפנימיות ולהפוך לחקיינים חיצוניים.

שיטת המוסר, זה לא לימוד המוסר. בוודאי שצריך ללמוד מוסר, אבל החזו"א כן יצא נגד שיטת המוסר, דהיינו לימוד המוסר בשפתיים דולקות, וההשקעה בכל ענייני הנפש בכוח (להתאמן בכוח על כל מיני מידות כמו אמיצות גדלות וכדו', ולא ללמוד ולגדול דרך מהלך החיים הפשוט), הוא אמר שיצה"ר לא מגרשים עם שפתיים דולקות, כמו שחושך לא מגרשים עם מטאטא, צריך להשקיע בעמל התורה, ולגדול בתורה ויר"ש, וממילא היצה"ר הולך ונעלם.
אם אתה לא מכיר את הוויכוח הזה אתה מוזמן לקרוא את ספרו של גראדה על ה"מחזה אברהם", שם הוויכוח מוצג כפי שהוא בלי צנזורים (להבנתו של גראדה, בעירבון מוגבל).
 

[מ.ה.]

 

רבותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המציאות היא לא ההכחשה, אלא להיפך ממש. המציאות היא ההוכחה!

מי שחי עם בטחון חי בגן עדן !!!

מי שחי עם בטחון הכל הולך לו טוב !!!

מי שחי עם בטחון מסודר בחיים !!!

 

איזה טפשות זה להביא ראיה מאיזה גדול שלא הכרנו את כל מהלך חייו, ולהביא ראיה מאיזה צרות שהיו לו. אתה יודע באיזה מצב זה קרה??? אולי באמת הקב''ה לקח ממנו את הבטחון בזמן מסויים כמו שכותב הלשם, אולי הוא היה במדרגה גבוהה ששמח בייסורים ואפילו ביקש אותם! אולי יש דברים שעליהם לא חל הכלל שעם בטחון ודאי יהיה טוב, כמו חורבן בית המקדש וכדומה,

האם הפרט מלמד על הכלל? ידוע שהמגיד ממעזריטש שלח את תלמידיו אל הרבי ר זושא שילמדו איך מברכים על הרעה, והוא ענה להם שמעולם לא היה לו רעה וע''כ הוא לא יודע לענות להם.

אני  בטוח שהגראי''ל שטינמן זצ''ל רצה את ייסוריו וידוע שהגרח''ג ממש ביקש והזמין את הייסורים.

מה כל זה מוכיח על הכשה מהמציאות ? כלום!!!

ואתם רואים בעיניכם שהחזון איש לא מביא ראיה כזו!

 

אני קיבלתי לפני כמה שנים את האגרת המטלטלת שהביא הרב @אמונת אומן למעלה, והדבר הזה הביא שינוי עצום לחיים שלי. אני מתחייב בכל היקר והקדוש לי, שכשבוטחים שיהיה טוב אז נהיה טוב!!! נהיה טוב!!! נהיה טוב!!!

בצורה הכי פשוטה וברורה שיכול להיות.

ואני פשוט לא מאמין שכמעט אף אחד לא התייחס פה לאגרת היקרה הזאת, וכולם ממשיכים להביא את הטיעונים שלהם [ברוח הזמן הנוכחי לימדתי זכות שבגלל האריכות לא קראו את הדברים]

אני לא מוצא בתוכי את המילים איך לשכנע אותכם עד כמה זה ככה, כפשוטו ממש.

ואל תחשבו שאני בן אדם שחי במגש של כסף.

יש לי בן שחולה במחלה חשוכת מרפא רח''ל, ובבתי הבכורה גרושה.

ואף על פי כן, טוב לי, וכל הזמן אני נוכח איך כל דבר שאני בוטח מתהפך עלי לטובה, וכל הסביבה שלי שותפה לזה. אני יכול לכתוב ספר עב כרס של דוגמאות!!!

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

אף אחד לא התווכח שמי שבוטח בה' באמת חי בגן עדן, והרי הוא כגמול עלי אמו.
השאלה הייתה האם אותו גמול מובטח שיהיה לו טוב נגלה כפי שהוא רואה אותו, או לא.
אם לבן חולה במחלה חשוכת מרפא הי"ו ובת גרושה אתה קורא טוב נגלה ממש, כי אתה מרגיש בג"ע, או כי יש לך מזה כל מיני רווחים צדדיים, אז אין לנו שום וויכוח איתך, זה רק עניין של ניסוח.
חברי הפורום הבינו מהכותבים הקודמים, שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'.
 

[יערב שיחי]

 

רבותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המציאות היא לא ההכחשה, אלא להיפך ממש. המציאות היא ההוכחה!

מי שחי עם בטחון חי בגן עדן !!!

מי שחי עם בטחון הכל הולך לו טוב !!!

מי שחי עם בטחון מסודר בחיים !!!

 

איזה טפשות זה להביא ראיה מאיזה גדול שלא הכרנו את כל מהלך חייו, ולהביא ראיה מאיזה צרות שהיו לו. אתה יודע באיזה מצב זה קרה??? אולי באמת הקב''ה לקח ממנו את הבטחון בזמן מסויים כמו שכותב הלשם, אולי הוא היה במדרגה גבוהה ששמח בייסורים ואפילו ביקש אותם! אולי יש דברים שעליהם לא חל הכלל שעם בטחון ודאי יהיה טוב, כמו חורבן בית המקדש וכדומה,

האם הפרט מלמד על הכלל? ידוע שהמגיד ממעזריטש שלח את תלמידיו אל הרבי ר זושא שילמדו איך מברכים על הרעה, והוא ענה להם שמעולם לא היה לו רעה וע''כ הוא לא יודע לענות להם.

אני  בטוח שהגראי''ל שטינמן זצ''ל רצה את ייסוריו וידוע שהגרח''ג ממש ביקש והזמין את הייסורים.

מה כל זה מוכיח על הכשה מהמציאות ? כלום!!!

ואתם רואים בעיניכם שהחזון איש לא מביא ראיה כזו!

 

אני קיבלתי לפני כמה שנים את האגרת המטלטלת שהביא הרב @אמונת אומן למעלה, והדבר הזה הביא שינוי עצום לחיים שלי. אני מתחייב בכל היקר והקדוש לי, שכשבוטחים שיהיה טוב אז נהיה טוב!!! נהיה טוב!!! נהיה טוב!!!

בצורה הכי פשוטה וברורה שיכול להיות.

ואני פשוט לא מאמין שכמעט אף אחד לא התייחס פה לאגרת היקרה הזאת, וכולם ממשיכים להביא את הטיעונים שלהם [ברוח הזמן הנוכחי לימדתי זכות שבגלל האריכות לא קראו את הדברים]

אני לא מוצא בתוכי את המילים איך לשכנע אותכם עד כמה זה ככה, כפשוטו ממש.

ואל תחשבו שאני בן אדם שחי במגש של כסף.

יש לי בן שחולה במחלה חשוכת מרפא רח''ל, ובבתי הבכורה גרושה.

ואף על פי כן, טוב לי, וכל הזמן אני נוכח איך כל דבר שאני בוטח מתהפך עלי לטובה, וכל הסביבה שלי שותפה לזה. אני יכול לכתוב ספר עב כרס של דוגמאות!!!

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

אף אחד לא התווכח שמי שבוטח בה' באמת חי בגן עדן, והרי הוא כגמול עלי אמו.
השאלה הייתה האם אותו גמול מובטח שיהיה לו טוב נגלה כפי שהוא רואה אותו, או לא.
אם לבן חולה במחלה חשוכת מרפא הי"ו ובת גרושה אתה קורא טוב נגלה ממש, כי אתה מרגיש בג"ע, או כי יש לך מזה כל מיני רווחים צדדיים, אז אין לנו שום וויכוח איתך, זה רק עניין של ניסוח.
חברי הפורום הבינו מהכותבים הקודמים, שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'.

אני חייב לתקן אותך.
המחלה התחילה לפני שנים רבות, ומאז נכנסתי למהלך של בטחון כבר כמה שנים המחלה בתרדמת ב''ה. אני לא מצפה שע''י הבטחון היא תתרפא לגמרי, כי עבור זה צריך נס גלוי כמו קרי''ס ואף אחד לא מצפה שיקרעו לו את הים.
זה ממש לא ענין של ניסוח. כל מכירי יוכלו להעיד שחיי השתנו לגמרי באופן שלא בויכוח כלל, ובדיוק כמו שכתבת ''שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'', לא בעיני שלי אלא בעיניו של המתבונן הציני ביותר. אחי, שהוא טיפוס ליטאי בית מתתני'ק הכי ציני בעולם, אמר לי שאחרי שהוא ראה מה קורה איתי הוא פעם ראשונה בחייו קנה חוברת של ר' מיילך בידרמן...
אף אחד מהכותבים למעלה לא טען שמי שבוטח אין לו יותר שכר ועונש, והכל ילך בדיוק לפי התכנית שבחר לעצמו, וגם מי שבאמת בוטח דרגתו משתנה משעה לשעה ומיום ליום, ולכן פשוט שחייו לא יהיו על טייס אוטומטי של עליות ללא ירידות.
גם עפ''י הדוגלים ב'שיטת נוברדוק'' ברור שזה רלוונטי רק לדבר המסוים שבו מתאמצים להיות בוטח באמת, וממילא לא שייך לשאול על אדם הרי הוא בוטח ואיך יכול להיות שקרה לו כך וכך. ואנו מתפללים כל יום ולא נבוש כי בך בטחנו.

 

[יערב שיחי]

 

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

מדוע אתה מביא ראיות מצדיקים, קדושי עליון (והיה מי שהגיב למה שכתבתי, שאני מתפלל ולא נענה, ממרע"ה, שמפורש בתורה ואתחנן וגו').

צדיקים זה נושא שונה, ונפרד מהדיון הנוכחי. צדיקים לא זקוקים לאותם דברים כמו הפשוטים ולא נידונים כמוהם

אני לא מביא ראיות מצדיקים.
הכותבים למעלה הביאו ראיות מצדיקים שחייהם לא היו רק טוב, ומזה הוכיחו שהמציאות מכחישה את השיטה שהבוטח יהי לו טוב.
ולזה התייחסתי.
 

[אמונת אומן]

אני קיבלתי לפני כמה שנים את האגרת המטלטלת שהביא הרב @אמונת אומן למעלה, והדבר הזה הביא שינוי עצום לחיים שלי. אני מתחייב בכל היקר והקדוש לי, שכשבוטחים שיהיה טוב אז נהיה טוב!!! נהיה טוב!!! נהיה טוב!!!
בצורה הכי פשוטה וברורה שיכול להיות.
ואני פשוט לא מאמין שכמעט אף אחד לא התייחס פה לאגרת היקרה הזאת, וכולם ממשיכים להביא את הטיעונים שלהם [ברוח הזמן הנוכחי לימדתי זכות שבגלל האריכות לא קראו את הדברים]

ייש"כ שהעלית את הנקודה הזו.

אני מכיר את האדם היקר כותב האגרת הזו, קיבלתי אותה כאשר נכתבה, וביודעי ומכירי קאמינא, שהיא שינתה את מהלך החיים של כמה וכמה אנשים, ביניהם אדמו"רים, ראשי ישיבות, ורבנים יושבי על מדין.

ההתעלמות הכמעט רועמת שזה התקבל פה בפורום, כאשר דנים בענין זה גופא,
גרמה לי חיבוטי נפש של ממש, האם יש תועלת בהמשך הכתיבה כאן, או שמא זה מקום שכל אחד מעניין אותו רק לזעוק את דעתו בקול מחריש אוזן, עד שאיננו שם לב כלל לדברי חברו.

[מ.ה.]

 

רבותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

המציאות היא לא ההכחשה, אלא להיפך ממש. המציאות היא ההוכחה!

מי שחי עם בטחון חי בגן עדן !!!

מי שחי עם בטחון הכל הולך לו טוב !!!

מי שחי עם בטחון מסודר בחיים !!!

 

איזה טפשות זה להביא ראיה מאיזה גדול שלא הכרנו את כל מהלך חייו, ולהביא ראיה מאיזה צרות שהיו לו. אתה יודע באיזה מצב זה קרה??? אולי באמת הקב''ה לקח ממנו את הבטחון בזמן מסויים כמו שכותב הלשם, אולי הוא היה במדרגה גבוהה ששמח בייסורים ואפילו ביקש אותם! אולי יש דברים שעליהם לא חל הכלל שעם בטחון ודאי יהיה טוב, כמו חורבן בית המקדש וכדומה,

האם הפרט מלמד על הכלל? ידוע שהמגיד ממעזריטש שלח את תלמידיו אל הרבי ר זושא שילמדו איך מברכים על הרעה, והוא ענה להם שמעולם לא היה לו רעה וע''כ הוא לא יודע לענות להם.

אני  בטוח שהגראי''ל שטינמן זצ''ל רצה את ייסוריו וידוע שהגרח''ג ממש ביקש והזמין את הייסורים.

מה כל זה מוכיח על הכשה מהמציאות ? כלום!!!

ואתם רואים בעיניכם שהחזון איש לא מביא ראיה כזו!

 

אני קיבלתי לפני כמה שנים את האגרת המטלטלת שהביא הרב @אמונת אומן למעלה, והדבר הזה הביא שינוי עצום לחיים שלי. אני מתחייב בכל היקר והקדוש לי, שכשבוטחים שיהיה טוב אז נהיה טוב!!! נהיה טוב!!! נהיה טוב!!!

בצורה הכי פשוטה וברורה שיכול להיות.

ואני פשוט לא מאמין שכמעט אף אחד לא התייחס פה לאגרת היקרה הזאת, וכולם ממשיכים להביא את הטיעונים שלהם [ברוח הזמן הנוכחי לימדתי זכות שבגלל האריכות לא קראו את הדברים]

אני לא מוצא בתוכי את המילים איך לשכנע אותכם עד כמה זה ככה, כפשוטו ממש.

ואל תחשבו שאני בן אדם שחי במגש של כסף.

יש לי בן שחולה במחלה חשוכת מרפא רח''ל, ובבתי הבכורה גרושה.

ואף על פי כן, טוב לי, וכל הזמן אני נוכח איך כל דבר שאני בוטח מתהפך עלי לטובה, וכל הסביבה שלי שותפה לזה. אני יכול לכתוב ספר עב כרס של דוגמאות!!!

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

אף אחד לא התווכח שמי שבוטח בה' באמת חי בגן עדן, והרי הוא כגמול עלי אמו.
השאלה הייתה האם אותו גמול מובטח שיהיה לו טוב נגלה כפי שהוא רואה אותו, או לא.
אם לבן חולה במחלה חשוכת מרפא הי"ו ובת גרושה אתה קורא טוב נגלה ממש, כי אתה מרגיש בג"ע, או כי יש לך מזה כל מיני רווחים צדדיים, אז אין לנו שום וויכוח איתך, זה רק עניין של ניסוח.
חברי הפורום הבינו מהכותבים הקודמים, שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'.

אני חייב לתקן אותך.
המחלה התחילה לפני שנים רבות, ומאז נכנסתי למהלך של בטחון כבר כמה שנים המחלה בתרדמת ב''ה. אני לא מצפה שע''י הבטחון היא תתרפא לגמרי, כי עבור זה צריך נס גלוי כמו קרי''ס ואף אחד לא מצפה שיקרעו לו את הים.
זה ממש לא ענין של ניסוח. כל מכירי יוכלו להעיד שחיי השתנו לגמרי באופן שלא בויכוח כלל, ובדיוק כמו שכתבת ''שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'', לא בעיני שלי אלא בעיניו של המתבונן הציני ביותר. אחי, שהוא טיפוס ליטאי בית מתתני'ק הכי ציני בעולם, אמר לי שאחרי שהוא ראה מה קורה איתי הוא פעם ראשונה בחייו קנה חוברת של ר' מיילך בידרמן...
אף אחד מהכותבים למעלה לא טען שמי שבוטח אין לו יותר שכר ועונש, והכל ילך בדיוק לפי התכנית שבחר לעצמו, וגם מי שבאמת בוטח דרגתו משתנה משעה לשעה ומיום ליום, ולכן פשוט שחייו לא יהיו על טייס אוטומטי של עליות ללא ירידות.
גם עפ''י הדוגלים ב'שיטת נוברדוק'' ברור שזה רלוונטי רק לדבר המסוים שבו מתאמצים להיות בוטח באמת, וממילא לא שייך לשאול על אדם הרי הוא בוטח ואיך יכול להיות שקרה לו כך וכך. ואנו מתפללים כל יום ולא נבוש כי בך בטחנו.

אני חשבתי שהתכוונת לומר שעל אף המחלה זה נקרא בעיניך טוב, כי אתה מרגיש טוב כמו בגן עדן, על זה כתבתי שאם כן אין כאן אלא שאלה בניסוח. אם לא התכוונת לזה, ותכלס', אתה טוען שכל מי שבוטח בה' לא תהיה לו מחלה, חוסר נחת, וכו', אז חוזרת השאלה שזה מוכחש מהמציאות, לא ראיתי שענית על זה. הרבה בטחו בה' בכל דבריהם, ואפילו עשו מזה עבודת חיים, ועדיין סבלו מהרבה דברים, והם גם מתו בסוף, כידוע.
המכתב שהובא לעיל באמת מרגש ומרתק, אבל הוא לא קשור לעניין. (סליחה, קשור מאוד, אבל לא מיישב את השאלה) 
גם אני מאמין באמונה שלימה שהביטחון גורם להרבה דברים להסתדר כמעט בדרך נס, גם לי קרו הרבה דברים כאלו בכוח התפילה והביטחון, ולאורך כל האשכול זה מה שאני טוען להרב חיימל. אבל מכאן ועד הטענה שכל מי שבוטח יקבל את מבוקשו כפי שהוא רוצה בטוב נגלה, הדרך ארוכה ורחוקה.
בברכת רפואה שלימה וגמורה לבנך בתושח"י .

[HaimL]

 

 

וכמו בכל דבר של רוחניות יש הסתר פנים הרי אם כולם יראו הכל לא יהיה נסיונות, אבל להגיד שהמציאות מכחישה? איך אני יכול לשתוק? חלילה! חלילה! חלילה!

המציאות מוכיחה!!!

מדוע אתה מביא ראיות מצדיקים, קדושי עליון (והיה מי שהגיב למה שכתבתי, שאני מתפלל ולא נענה, ממרע"ה, שמפורש בתורה ואתחנן וגו').

צדיקים זה נושא שונה, ונפרד מהדיון הנוכחי. צדיקים לא זקוקים לאותם דברים כמו הפשוטים ולא נידונים כמוהם

אני לא מביא ראיות מצדיקים.
הכותבים למעלה הביאו ראיות מצדיקים שחייהם לא היו רק טוב, ומזה הוכיחו שהמציאות מכחישה את השיטה שהבוטח יהי לו טוב.
ולזה התייחסתי.

אני חושב אולי שישנו קצת הבדל (אני לא זוכר בדיוק את מי הביאו). אם מדובר על צדיק מצדיקי הדור, כזה ששייך להנהגה הרוחנית של הדור (למרות שאני לא אוהב את המושגים האלה, אבל נדמה לי שהם מובנים כאן יותר), מה שהחסידים אולי יקראו "נשמה כללית", אז אני יכול להבין שאצלו יש מהות שונה של חיים.

סתם אדם כשר וירא שמיים, מהי הסיבה שהוא מתפלל ולא נענה? והאם ישנה דרך להבטיח שהתפילה, תהיה על איזה דבר שתהיה, אפילו נס גלוי במציאות, תתקבל?
 

[ישראלמאיר]

זכיתי לראות חסד ה'  והיפוך המצב לאחר תפילה והסתמכות על ה'.אני מפחד לכתוב זאת כי אני יודע כמה לא מגיע  לי ומדובר במתנת  חינם אמיתית.

לא יודע חשבונות שמיים, אבל גם ילד לא יודע תמיד את החשבונות של אבא שלו. אבל הוא יכול להבין שאביו עושה את הטוב ביותר. 
 במוסר לענ"ד העיקר זה שאדם ישקיע זמן בקביעות  ויעורר את עצמו וינסה ברצינות לבחןן את דרכיו ולתקנם על פי המסילת ישרים חובות הלבבות וכו'.​​​ ( כל המקורות  המביאים את מוסר ה') 

[HaimL]

 

אני חייב לתקן אותך.
המחלה התחילה לפני שנים רבות, ומאז נכנסתי למהלך של בטחון כבר כמה שנים המחלה בתרדמת ב''ה. אני לא מצפה שע''י הבטחון היא תתרפא לגמרי, כי עבור זה צריך נס גלוי כמו קרי''ס ואף אחד לא מצפה שיקרעו לו את הים.
זה ממש לא ענין של ניסוח. כל מכירי יוכלו להעיד שחיי השתנו לגמרי באופן שלא בויכוח כלל, ובדיוק כמו שכתבת ''שהבוטח בה' בטוח שיהיה לו טוב ממש, יוזמן לו מזונו, בריאותו, הרחבת דעתו, נחת מצאצאיו וכו'', לא בעיני שלי אלא בעיניו של המתבונן הציני ביותר. אחי, שהוא טיפוס ליטאי בית מתתני'ק הכי ציני בעולם, אמר לי שאחרי שהוא ראה מה קורה איתי הוא פעם ראשונה בחייו קנה חוברת של ר' מיילך בידרמן...
אף אחד מהכותבים למעלה לא טען שמי שבוטח אין לו יותר שכר ועונש, והכל ילך בדיוק לפי התכנית שבחר לעצמו, וגם מי שבאמת בוטח דרגתו משתנה משעה לשעה ומיום ליום, ולכן פשוט שחייו לא יהיו על טייס אוטומטי של עליות ללא ירידות.
גם עפ''י הדוגלים ב'שיטת נוברדוק'' ברור שזה רלוונטי רק לדבר המסוים שבו מתאמצים להיות בוטח באמת, וממילא לא שייך לשאול על אדם הרי הוא בוטח ואיך יכול להיות שקרה לו כך וכך. ואנו מתפללים כל יום ולא נבוש כי בך בטחנו.

כאן אני לא מסכים. ויש לי על מי לסמוך, שאדם כן רשאי לצפות שיקרה לו נס גלוי. וזה שאתה שכנעת את עצמך, לאור המצב הקודר (לבי עליך. ויהי רצון, שאך טוב וחסד ירדפוך כל ימי חייך) שטוב לך, אני מתפעל מאוד מזה. אבל אני (שבקשתי מחווירה ומסמיקה מבושה, לעומת מה שאתה צריך) יודע שאבא יכול לתת, ואינו רוצה, וכאן מונחת הבעיה שלי. איך אני גורם לאבא לרצות לתת לי. לא בנפנופי ידיים רעיוניים, אלא בצורה פשטנית וישירה.
 

[אמונת אומן]

כאן אני לא מסכים. ויש לי על מי לסמוך, שאדם כן רשאי לצפות שיקרה לו נס גלוי.

אין עתי בידי כרגע לפש מקורות,
אבל כפי זכרוני הבוטח יכול לצפות לנס בתוך הטבע, אבל לא לניסים שהם ממש נגד הטבע, כמו רחב''ד או נחום איש גמזו.
הבטחון הוא שהקב''ה יעזרני בתוך דרכי הטבע.
אמנם במקרים של בטחון בדרגה גבוהה מאד מצאנו גם יוצאים מן הכלל.
אבל לא נראה לי שמצופה מאדם מן השורה לבטוח שמחלה חשוכת מרפא תעלם.
אם אני טועה אשמח לקבל מקור.

[אמונת אומן]

כל שאמר החזו"א הוא שבדרגה גדולה של בטחון, ובאם האדם קדוש, יקבל רוה"ק שתבשרו על ניצחונו, אם אכן ינצח, אך אין שם שום רמז לכך שדוד המלך לא יכל להפסיד במלחמה(אם לא תינתן לו הבטחה קודם לכן), ואם גלוי לפניו יתברך שלא ינצח, הרי שלא תינתן לו אותה הבטחה, ואדרבה, לפי"ז מיושבים עוד כמה פסוקים, שעל יד"ז מסביר הפסוק "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח", דהיינו שפשוט היה מובטח מהקב"ה שינצח באותו מקרה.

לענ''ד הפירוש של כב' לפיסקה הזו בדברי החזו''א מוטעה.
אני חושב שזה דבר פשוט ומוסכם וכב' הפליג להכניס בדברי החזו''א מה שלא התכוון.
דברי החזו''א הם סניף ממידת הבטחון השייכת לכל יהודי, ולא מדובר ב''בעל רוה''ק'' במובן העממי של התואר הזה.

[HaimL]

כאן אני לא מסכים. ויש לי על מי לסמוך, שאדם כן רשאי לצפות שיקרה לו נס גלוי.

אין עתי בידי כרגע לפש מקורות,
אבל כפי זכרוני הבוטח יכול לצפות לנס בתוך הטבע, אבל לא לניסים שהם ממש נגד הטבע, כמו רחב''ד או נחום איש גמזו.
הבטחון הוא שהקב''ה יעזרני בתוך דרכי הטבע.
אמנם במקרים של בטחון בדרגה גבוהה מאד מצאנו גם יוצאים מן הכלל.
אבל לא נראה לי שמצופה מאדם מן השורה לבטוח שמחלה חשוכת מרפא תעלם.
אם אני טועה אשמח לקבל מקור.

ראה בספר תרומת הדשן, פסקים וכתבים, תשובה ס"ח.

כמה משמח ופשוט. תפיסה אשכנזית, סוף ימי-ביניימית, הנובעת ישירות (בעיניי) מגישתם של רש"י ותוספות לתורה. בלי כל הפילוסופיה המסובכת. יעקב אבינו לא מת, כפשוטו. ואדם יכול לצפות שייעשה לו נס כמו לשרה אמנו עליה השלום. אפילו ציניקן כמוני מוחה דמעה נסתרת, למקרא התשובה היפהפייה הזאת. 
 

[חלק א׳ ממעל]

גם אני מאמין באמונה שלימה שהביטחון גורם להרבה דברים להסתדר כמעט בדרך נס, גם לי קרו הרבה דברים כאלו בכוח התפילה והביטחון, ולאורך כל האשכול זה מה שאני טוען להרב חיימל. אבל מכאן ועד הטענה שכל מי שבוטח יקבל את מבוקשו כפי שהוא רוצה בטוב נגלה, הדרך ארוכה ורחוקה

על תפילה הגמ׳ כבר אומרת שאם לא הועיל יחזור ויתפלל, כי הקב"ה לא התחייב כל פעם לענות מיד לבקשה

[אמונת אומן]

כאן אני לא מסכים. ויש לי על מי לסמוך, שאדם כן רשאי לצפות שיקרה לו נס גלוי.

אין עתי בידי כרגע לפש מקורות,
אבל כפי זכרוני הבוטח יכול לצפות לנס בתוך הטבע, אבל לא לניסים שהם ממש נגד הטבע, כמו רחב''ד או נחום איש גמזו.
הבטחון הוא שהקב''ה יעזרני בתוך דרכי הטבע.
אמנם במקרים של בטחון בדרגה גבוהה מאד מצאנו גם יוצאים מן הכלל.
אבל לא נראה לי שמצופה מאדם מן השורה לבטוח שמחלה חשוכת מרפא תעלם.
אם אני טועה אשמח לקבל מקור.

אוצר החכמה_180963.jpg

[HaimL]

גם אני מאמין באמונה שלימה שהביטחון גורם להרבה דברים להסתדר כמעט בדרך נס, גם לי קרו הרבה דברים כאלו בכוח התפילה והביטחון, ולאורך כל האשכול זה מה שאני טוען להרב חיימל. אבל מכאן ועד הטענה שכל מי שבוטח יקבל את מבוקשו כפי שהוא רוצה בטוב נגלה, הדרך ארוכה ורחוקה

על תפילה הגמ׳ כבר אומרת שאם לא הועיל יחזור ויתפלל, כי הקב"ה לא התחייב כל פעם לענות מיד לבקשה

אמרתי כמה וכמה פעמים לאשתי, שאני למעשה שמח שאני צריך את הנס הזה, שאני כבר מתפלל עליו שנים רבות. הלא, אם הכל היה בסדר אצלי, ולא הייתי צריך את הנס, כמו שמיליארדי אנשים בעולם לא צריכים אותו, אז איך הייתי יודע שהקב"ה אוהב אותי? אני טיפוס ציני למדי, אבל גם אני מדי פעם צריך שאבא יראה לי קצת אהבה. ואם הוא היה בורא אותי בסדר גמור, איך הוא היה מראה לי את האהבה שלו אליי, מבין מיליארדי אנשים אחרים? לכן אני ממש שמח שנבראתי לא בסדר. הבעיה היא שהסיפור הזה לא כל כך עובד חלק, אני קצת מוטרד מזה שאבא הניח את מצב העניינים כמו הרישא, ואילו הסיפא מבוששת לבוא למרות היחזור ויתפלל. למי פתרונים?
 

[HaimL]

כאן אני לא מסכים. ויש לי על מי לסמוך, שאדם כן רשאי לצפות שיקרה לו נס גלוי.

אין עתי בידי כרגע לפש מקורות,
אבל כפי זכרוני הבוטח יכול לצפות לנס בתוך הטבע, אבל לא לניסים שהם ממש נגד הטבע, כמו רחב''ד או נחום איש גמזו.
הבטחון הוא שהקב''ה יעזרני בתוך דרכי הטבע.
אמנם במקרים של בטחון בדרגה גבוהה מאד מצאנו גם יוצאים מן הכלל.
אבל לא נראה לי שמצופה מאדם מן השורה לבטוח שמחלה חשוכת מרפא תעלם.
אם אני טועה אשמח לקבל מקור.

אוצר החכמה_180963.jpgאוצר החכמה_180963.jpg 

נאה ביותר. אומנם, לא כך משמע מלשון התרומת הדשן שהבאתי. ומאחר והנס שאני מצפה לו הוא לא בעניין זה המצוטט כאן, וממשמעות התרוה"ד נראה שיש לו לאדם לצפות לנס, באופן כללי, אני עדיין מצפה לפתרון הבעיה
 

[אמונת אומן]

תקרא בן מלך על ביטחון
דברי החזון איש מוסכמים,
ואינם נוגעים לכך שהבוטח בה' חסד יסובבנו וה' חפץ בטובתינו ועונה לתפלותינו, ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.

קודם כל יישר כח גדול על ההפניה!

אכן ספר יסודי ורציני שעוזר לשפוך אור על הסוגיה הנפלאה של ביטחון.

למעשה, לפי מה שהספקתי לע''ע לסכם לעצמי:

א.בעל הבן מלך מכנה את שיטת החזו''א - שיטת ר''א בן הרמב''ם, ואינו מנסה לתלות זאת ברוב הראשונים כפי שחביב על רבים מבני דורנו...
הוא במפורש מציג את שיטת חובת הלבבות באופן שונה מהחזו''א,קרוב יותר לשיטת בעלי המוסר.
להבנתי הוא בעצם מסכים עם מש''כ למעלה, שהחזו''א מדבר על המדרגה הבסיסית והחיובית של בטחון, ולא בא להכחיש את המדרגה הגבוהה יותר של לבטוח שיהיה טוב באמת.
ב. שיטתו באופן כללי היא שאין כלל מחלוקת בין השיטות, אלא ענין של הדגשים. ורבים וטובים סוברים כן.
ג. את ''השורה האחרונה'' של החזו''א המציינת בקיצור נמרץ לאפשרות הקיימת לבטוח בהצלחת הבוטח, הוא מרחיב לכ 17 עמודים מלאים מזן אל זן, ובודאי אינו מקבל את הגישה שכתבו כאן שמדובר בעניין לבעלי רוה''ק ומעלה.
ד. הוא מעדיף לכנות את הסוברים שחלק זה של ''ביטחון בוודאי בלי ספק'' הוא עיקר מצוות הבטחון, כ'שיטת תלמידי הבעש''ט'',
מה שנכון בודאי,
אך משום מה יש שם התעלמות מזהירה משיטתם של בעלי המוסר, שכוללת את חלק הגדול מתלמידי הגר''א וממשיכי דרכו, אשר בקושי מוזכרים בספר.
ואולי, אני כותב סברא בעלמא, זה קשור להיותו של המחבר בעיניו כעין תלמיד של החזו''א.

 

[בחור צעיר]

אני מבקש להתערב כאן קצת בוויכוח הסוער.

אני חושב, שמוסכם על כל יהודי שמחובר לאביו שבשמים, שחיים עם ביטחון הם חיים אחרים לחלוטין,
בלי קשר לתוצאה כזו או אחרת, כגמול עלי אמו הם חיים רגועים, שלווים, ללא לחצים, וזה כבר משפר את איכות החיים,
הן הרוחניים, שמתרוממים לפסגות של מציאות רוחנית וקרבת ה', והן הגשמיים, שללא לחצים הם הרבה יותר בריאים,
וגם הפעולות שלנו הרבה יותר על פי שכל ולא מתוך לחץ ואיבוד עשתונות, ולא יורים לכל הכיוונים.

אני חושב שע"ז מדבר דוד המלך ע"ה בכל תהילים, וזה שבטך ומשענתך המה ינחמוני ואח"כ כוסי רוויה.

אבל השאלה הנוספת, האם לבוטח מובטח שיעשה את אשר בחפצו, או שהוא כגמול עלי אמו ומה שיבוא הוא מקבל,
גם כאן אני חושב, שכל מי שהתנסה יודע שרואים ישועות נגלות, כל מי שחי בביטחון, או עכ"פ מצליח במשך תקופות לחיות כך,
יודע שיש לזה תוצאות ישירות.
אלא, שזה לא תמיד כך, ולא מובטח שכך יהיה תמיד, ותחושת הבוטח בכאלה מקרים גם את הטוב נקבל מאת הא' ואת הרע לא נקבל?
כדבר איוב, וכאן מגיעה השאלה האם הפגם הוא בדרגת הבוטח או שאין מהלך כזה של הבטחה.
ולדעתי הדיון הזה צריך ליסוב סביב ספר תהלים שכולו עוסק בזה. יש"כ.

[אמונת אומן]

גם אני מאמין באמונה שלימה שהביטחון גורם להרבה דברים להסתדר כמעט בדרך נס, גם לי קרו הרבה דברים כאלו בכוח התפילה והביטחון, ולאורך כל האשכול זה מה שאני טוען להרב חיימל. אבל מכאן ועד הטענה שכל מי שבוטח יקבל את מבוקשו כפי שהוא רוצה בטוב נגלה, הדרך ארוכה ורחוקה

על תפילה הגמ׳ כבר אומרת שאם לא הועיל יחזור ויתפלל, כי הקב"ה לא התחייב כל פעם לענות מיד לבקשה

אמרתי כמה וכמה פעמים לאשתי, שאני למעשה שמח שאני צריך את הנס הזה, שאני כבר מתפלל עליו שנים רבות. הלא, אם הכל היה בסדר אצלי, ולא הייתי צריך את הנס, כמו שמיליארדי אנשים בעולם לא צריכים אותו, אז איך הייתי יודע שהקב"ה אוהב אותי? אני טיפוס ציני למדי, אבל גם אני מדי פעם צריך שאבא יראה לי קצת אהבה. ואם הוא היה בורא אותי בסדר גמור, איך הוא היה מראה לי את האהבה שלו אליי, מבין מיליארדי אנשים אחרים? לכן אני ממש שמח שנבראתי לא בסדר. הבעיה היא שהסיפור הזה לא כל כך עובד חלק, אני קצת מוטרד מזה שאבא הניח את מצב העניינים כמו הרישא, ואילו הסיפא מבוששת לבוא למרות היחזור ויתפלל. למי פתרונים?

אני חושב שקצת שמת מכשול לפני עוורים, כשכתבת בהתרסה רבה לאורך כל האשכול, אבל לא ציינת שאתה מדבר על תפלה לנס ממש.
זה נושא קצת שונה ואני חושב שגם היחס של הכותבים ממילא היה שונה.

קטונתי מלענות על שאלתך, אבל איכשהו זה נראה שגם בדבריך יש כעת נימה שונה קצת...
ואין לי אלא לברכך שתזכה להוושע במהרה ממש בכל משאלות לבך לטובה, ותזכור גם לשתף אותנו.