זכר ונקבה בהושענות

תיובתא

משתמש ותיק
הנה מנהג האשכנזים להתייחס אל הקב"ה \ השכינה בלשון זכר:
דוגמה מברכת המזון:
על יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ.

מנהג הספרדים (ברובם הגדול למיטב הבנתי), להתייחס בלשון נקבה:

וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ .

אצל הספרדים יש חריגים, לדוגמא  "נוֹדֶה לְּךָ" שבברכת המזון ועוד.
אצל האשכנזים ככל שידוע לי הקריאה אחידה,
והנה בנוסח הושענות מתחילים האשכנזים בלשון זכר הוֹשַׁע נָא לְמַעַנְךָ אֱלֹקינוּ הוֹשַׁע נָא:   
ולפתע  עוברים לדבר בלשון נקבה:
לְמַֽעַן אֲמִתָּֽךְ. לְמַֽעַן בְּרִיתָֽךְ. לְמַֽעַן גׇּדְלָֽךְ וְתִפְאַרְתָּֽךְ. וכו' וכו'
שאלתי היא, על מה ולמה נשתנתה הלשון בפיוט זה?
 

עת לדבר

משתמש ותיק
כמדומה שאותם ששינו את הנוסח של סידורי אשכנז לפני כ-200 300 שנה פשוט לא סיימו את עבודתם.
זה מצוי בעוד מקומות.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
השאלה היא גם שבסליחות אומרים בל' זכר
לכא' ב"למען" מתאים לשון נקבה בחינת נשפע/מקבל
 

אמת מארץ תצמח

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
אצל האשכנזים ככל שידוע לי הקריאה אחידה,
המילה לָֽךְ מופיעה בתפילה בנוסח אשכנז
ומי דומה לָֽךְ
מודים אנחנו לָֽךְ
ועל נשמותינו הפקודות לָֽךְ... מעולם קיוונו לָֽךְ
על שאנחנו מודים לָֽךְ
ולכאורה לָֽךְ הוא לשון נקבה
אמנם ראיתי כאן https://www.ykr.org.il/question/17431
הרב חנוך הכהן
מלה זו, אם היא בהפסק אומרים לָךְ (כ"ה בכל התנ"ך) גם בזכר ובכל הדוגמאות האלו היא בהפסק.
 

עת לדבר

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
השאלה היא גם שבסליחות אומרים בל' זכר
לכא' ב"למען" מתאים לשון נקבה בחינת נשפע/מקבל
בסליחות (בסוף), הניקוד הוא עשה למען אֲמִתֶּךָ עשה למען בְּרִיתֶךָ (כך שמיניה וביה מוכח שאין כאן עקביות).
רק הענין הוא שבסידורים העתיקים הניקוד היה (כמעט) תמיד בל' נקבה (מלכותָךְ וכדו'), מן הסתם כדקדוק לשון ארמי שבו לשון נוכח הוא תמיד כלשון נקבה בלה"ק. ורבי שבתי סופר טען (ע"פ מהרי"ל ומהרש"ל) שאין לומר לפני הקב"ה בלשון השווה גם לנקבה, ועפ"ז שינו ללשון זכר, וכנראה שכאן נשמט השינוי.
 

תיובתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמת מארץ תצמח אמר:
תיובתא אמר:
אצל האשכנזים ככל שידוע לי הקריאה אחידה,
המילה לָֽךְ מופיעה בתפילה בנוסח אשכנז
ומי דומה לָֽךְ
מודים אנחנו לָֽךְ
ועל נשמותינו הפקודות לָֽךְ... מעולם קיוונו לָֽךְ
על שאנחנו מודים לָֽךְ
ולכאורה לָֽךְ הוא לשון נקבה
אמנם ראיתי כאן https://www.ykr.org.il/question/17431
הרב חנוך הכהן
מלה זו, אם היא בהפסק אומרים לָךְ (כ"ה בכל התנ"ך) גם בזכר ובכל הדוגמאות האלו היא בהפסק.
איני בקיא בדקדוק, אבל זה נשמע בהחלט סביר שזה ההסבר לחריגה של ה"לך", שהרי מילים רבות משתנה הגייתן כשהם בסוף משפט או פסוק, ע"פ הקריאה האשכנזית.
 

ובכן

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
מנהג הספרדים (ברובם הגדול למיטב הבנתי), להתייחס בלשון נקבה:

וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ .
לשון נקבה?
לנקבה אומרים עמֵך.  בציירה.
 

עמנואל

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
מנהג הספרדים (ברובם הגדול למיטב הבנתי), להתייחס בלשון נקבה:

וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ .
זה לא לשון נקבה, זה או - עברית משנאית שם נקבה היא "עמיך", ליך", (כמו בארמית ממנה הושפעה, וכך שאר השפות השמיות) או לשון תנ"ך וחי אחיך עמך, ועוד רבים. אתה יכול לשאול על תפילת שמו"ע, שם כולם אומרים מודים אנחנו לך. מענין מה אומר על כך הרב הנאמן ס"ט ששינה בתפילת הספרדים למה שאתה מכנה "לשון זכר".
 

מה אדבר

משתמש ותיק
זה משום משקל הדקדוק, שכאשר עוסקים בפיוט ארוך הוא צריך להיות שוה, וכך:
הו-שע נא
למ-ען אמי-תך [בקמץ]
הו-שע נא
זה 3 הברות ואח"כ 4 ואח"כ 3, זה הגיוני.

אבל אמיתך בסגול מוסיף עוד הברה ולא נשמע טוב.

משא"כ בארבעת הראשונים שאינם פיוט מתמשך יש לומר את הנוסח הנהוג.
 
חלק עליון תַחתִית