מחפש ביאורים ע"ד הפשט.(אם יש)

יצחק ב

משתמש ותיק
התעוררתי היום בקראי פרשת השבוע לשני ענינים.
א. לה' דברים מצוין בפרשה שאלוקים קרא להם שם. לאור, יום. לחושך, לילה. לרקיע, שמים. ליבשה, ארץ. למקווה המים, ימים.
קודם כל מה מיוחד בה'  דברים האלו שאלוקים קרא רק להם שם.
הכיוון שחשבתי שבכולם זה היה אחרי איזה הבדלה וחלוקה.
השאלה היא אם כל הנושא זה לחלק מה עניין להחליף שם למה לא להשתמש בשם חושך ואור או יבשה ומקווה מים. 
מ"מ זה מייחד את ה' הדברים. וכן צ"ב עצם המושג של קריאת שם.
ב. ויברך אלו-הים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו וגו'
למה זה טעם לזה?
יודע אני שיש בענינים אלו המון סודות ודברים עמוקים, השאלה אם על דרך הפשט יש איזה תפיסה בהנ"ל.
ייש"כ


 
 

אלמוני

משתמש ותיק
א. נראה לי שאתה צודק, למים קוראים מים, אבל כשיש שני מים אז לאח צריך לקרוא בשם אחר.
ב. אולי כי כיון ששבת נשלם העולם כמארז"ל באה שבת באה מנוחה.
 

מבקש השם

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
לה' דברים מצוין בפרשה שאלוקים קרא להם שם. לאור, יום. לחושך, לילה. לרקיע, שמים. ליבשה, ארץ. למקווה המים, ימים.
קודם כל מה מיוחד בה'  דברים האלו שאלוקים קרא רק להם שם.
הכיוון שחשבתי שבכולם זה היה אחרי איזה הבדלה וחלוקה.
השאלה היא אם כל הנושא זה לחלק מה עניין להחליף שם למה לא להשתמש בשם חושך ואור או יבשה ומקווה מים.

אתה עונה כל כך טוב, מה הבעיה שלך עדיין?

אור הוא לא יום, אור יכול להיות גם גנוז, וכו', הוא יום כאשר הוא מובדל מהחושך, ושולט בזמנו המיוחד.
אותו דבר שמים וארץ, היבשה היא דבר יבש, וזה היה עוד לפני ההפרדה שלה מהמים, זה החומר שלה. והשם יצר ממנה ארץ. זה שם למצב של היבשה שנהפך להיות דבר חדש.
מקוה מים זה תיאור, תיאור מצב התוצאה של מאמר יקוו המים, אבל המצב הזה הוא יצירה חדשה, וליצירה הזאת קוראים ים.

לסיכום: כל חמשת הדברים הללו, הם מצבים חדשים בבריאות שהיו כבר קודם לכן, (גם שמים, זה כנראה שם שמתייחס לארץ, לא לזה שהוא מבדיל בין מים למים), והמאמר יצר בהם מצב חדש, והשם בא לומר שזה לא מצב בלבד, אלא יש לזה שם, כלומר זה מציאות שאחרי הבריאה נידונת כמציאות לעצמה.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש השם אמר:
יצחק ב אמר:
לה' דברים מצוין בפרשה שאלוקים קרא להם שם. לאור, יום. לחושך, לילה. לרקיע, שמים. ליבשה, ארץ. למקווה המים, ימים.
קודם כל מה מיוחד בה'  דברים האלו שאלוקים קרא רק להם שם.
הכיוון שחשבתי שבכולם זה היה אחרי איזה הבדלה וחלוקה.
השאלה היא אם כל הנושא זה לחלק מה עניין להחליף שם למה לא להשתמש בשם חושך ואור או יבשה ומקווה מים.

אתה עונה כל כך טוב, מה הבעיה שלך עדיין?

אור הוא לא יום, אור יכול להיות גם גנוז, וכו', הוא יום כאשר הוא מובדל מהחושך, ושולט בזמנו המיוחד.
אותו דבר שמים וארץ, היבשה היא דבר יבש, וזה היה עוד לפני ההפרדה שלה מהמים, זה החומר שלה. והשם יצר ממנה ארץ. זה שם למצב של היבשה שנהפך להיות דבר חדש.
מקוה מים זה תיאור, תיאור מצב התוצאה של מאמר יקוו המים, אבל המצב הזה הוא יצירה חדשה, וליצירה הזאת קוראים ים.

לסיכום: כל חמשת הדברים הללו, הם מצבים חדשים בבריאות שהיו כבר קודם לכן, (גם שמים, זה כנראה שם שמתייחס לארץ, לא לזה שהוא מבדיל בין מים למים), והמאמר יצר בהם מצב חדש, והשם בא לומר שזה לא מצב בלבד, אלא יש לזה שם, כלומר זה מציאות שאחרי הבריאה נידונת כמציאות לעצמה.
דברים בטעם ודעת.  
לא ירדתי לעומק כוונתך שכל הנ"ל זה בריאה חדשה מה הכוונה מה יש עוד חוץ מהדברים בעצמם? (על יבשה אני מסכים)
אחשוב על הדברים. ייש"כ. 
 
 

מבקש השם

משתמש ותיק
לפעמים כשמבדילים משהו, לא יוצרים משהו חדש, זה בס"ה דבר שהיה קודם
למשל חלבון וחלמון מביצה, אין כאן שום חידוש כשהם לבד

אבל יש דברים שכאשר אתה מבודד אותם, הם מקבלים שימוש אחר, והם דורשים שם חדש, וכמו שיש בהלכות גזילה או טומאה - מעיקרא כך ולבסוף כך.

למשל יום, יש פסוק, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, יום זה מציאות רחבה, התלויה בזה שיש אור, אבל דוקא בזה שהמצב של האור הוא חצי מהיממה, ואז יש מצב של לילה, וככה כאשר המצבים הללו משחקים תפקידים לחילופין במשך החיים, יש להם את ההשפעה המיוחדת להם. לכן, אחרי ההבדלה, כבר לא נכון לקרוא לזה רק אור, כי זה בריאה חדשה, שצריכה שם חדש, והשם הוא יום.
 
חלק עליון תַחתִית