זורקים בקבוק זכוכית לגניזה? האמנם? וסקר בעניין בקבוקים קופת צדקה

אתם נותנים את הבקבוקים למתן בסתר?

  • כן, משתדלים.

    קולות: 8 10.7%
  • לא.

    קולות: 62 82.7%
  • לפעמים.

    קולות: 5 6.7%

  • סה"כ בוחרים
    75

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
בקובץ המצורף יש תמונה של בקבוק מיץ ענבים שכתוב עליו פסק הלכה.
איך עושים דבר כזה? והאם זה גניזה?
IMG_0073.JPG

ואם כבר מדברים על בקבוקים, אשמח לדעת כמה באמת נותנים למתן בסתר בקבוקים לפיקדון.
מצורף הסקר.
 
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקב שלם אמר:
תלמוד-תורה אמר:
ך עושים דבר כזה? והאם זה גניזה?

איזו הלכה?
זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול!
אם המילים להלן הם הלכה:
מיץ זה כשר למהדרין לקידוש והבדלה.
אין בו חשש עורלה או טבל.
לא משנה שביעית
ברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן הבית יוסף.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
גם אני הקטן פתחתי אשכול כדי לברר מה הדין של אריזות עם כיתובים הלכתיים כגון זה, אלא שדנתי בזה לעניין אם יהיה מותר לטלטל האריזה בשבת שלא לצורך כלל וכדין כתבי הקודש. אלא שהאשכול לא פרח מדי.
לעניין גניזה כמדומה שאין כאן חשש כלל, כיוון שאין שם ה', ואפילו לא חלקי פסוקים.

נ.ב. מה הפירוש להביא בקבוק למתן בסתר? אפשר תרגום?

נ.ב. נוסף - משעשע איך שהחברה כותבת חיבור שלם לגבי כשרותו של היין מבחינת מצוות התלויות בארץ, והבד"ץ כותב בשתי מילים - יבול חו"ל...
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
נ.ב. מה הפירוש להביא בקבוק למתן בסתר? אפשר תרגום?
אולי הרב @חייל של הרבי הוא גר בעיר לא חרדית, ולכן לא שמע על כך.
(או שהוא שלוח חב"ד שעושים בפעילותם הענפה נפשות רבות בחו"ל...)
מדי רחוב קטן יש מתקן לבקבוקים שצריכים פיקדון, ואנשים מכניסים את הבקבוקים לשם, ואנשי מתן בסתר לוקחים מדי פעם את הבקבוקים ויוצא סכום. [אם מקבלים על כל בקבוק 30 אג' ויש שם מכולה גדולה זה יוצא יותר ממאות שקלים]
ואני באמת מקווה שאנשים לא יתביישו, ויגידו אם הם שמים. כי יש כל מיני סיבות, למשל לי היה מתקן ליד הבית, אבל העבירו אותו רחוק.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
תלמוד-תורה אמר:
יעקב שלם אמר:
תלמוד-תורה אמר:
ך עושים דבר כזה? והאם זה גניזה?

איזו הלכה?
זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול!
אם המילים להלן הם הלכה:
מיץ זה כשר למהדרין לקידוש והבדלה.
אין בו חשש עורלה או טבל.
לא משנה שביעית
ברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן הבית יוסף.


לעניות דעתי זו כן הלכה. (ליתר דיוק - המשפט ברכתו הגפן זו הלכה)
ואין לומר "רק אם היה כתוב - יין ברכתו הגפן - אז זה היה נחשב להלכה, ואילו כאן רק כתוב - ברכתו הגפן - שזהו משפט לא מבורר אלא שהכותב סומך על כך שהקורא יבין שמדובר על המשקה שלפניו, מה שהופך את המשפט הזה לרמיזה בעלמא ואינו דבר תורה",
לענ"ד אין לומר כן, כי אפילו משפט כמו "על יין מברכים הגפן" אפשר לומר אותו הדבר - הרי יין זו מילה שמובנת רק למי שמכיר את פירוש המילה הזו, ו"הגפן" זהו קיצור המיועד לאלו המכירים כל הברכות, וממילא, רק משפט כמו "מיץ שנסחט מענבים, הרוצה לשתות מיץ זה להנאתו, חייב לומר לפני כן 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן', ויכוון בלבו פירוש המילים שאומר, ואז ישתה מיד", רק משפט כזה ייחשב לדבר תורה... ואין לדבר סוף! ועל כרחך שכל משפט שבני אדם מבינים מתוכו הלכה וכיוצ"ב, נחשב דבר תורה.

אלא שכמו שכתבתי, אין כאן שאלה כלל בעניין גניזה, כי אם בהגדרת 'כתבי הקודש' בהלכות שבת.
 
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלדד השוחי אמר:
זו הודעת מציאות, שמדובר בבקבוק כשר, ושאינו ערלה וטבל, ושאינו מהשנה השביעית, ולפי הרכיבים שלו מדובר בדבר שמברכים עליו הגפן.
אני לא רואה פה שום הלכה.
טישיו שכתב עליו שלא נוצר בשבת, אסור להכניס לביה"כ?


מה שהחשיד אותי והקפיץ אותי זה שהיה כתוב: 'גם לדעת מרן הבית יוסף'.
וגם סיפרו לי פעם משהו מעניין:
בהתחלה היו כותבים- נגיד על חבילת במבה- ברכתו שהכל.
אבל היום גילו\נזכרו שזה גניזה ולכן עושים ב. שהכל!!!
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
זו הודעת מציאות, שמדובר בבקבוק כשר, ושאינו ערלה וטבל, ושאינו מהשנה השביעית, ולפי הרכיבים שלו מדובר בדבר שמברכים עליו הגפן.
אני לא רואה פה שום הלכה.
טישיו שכתב עליו שלא נוצר בשבת, אסור להכניס לביה"כ?

ומה שהמשנה אומרת שקורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, הרי זו לא הלכה, אלא הודעת מציאות, שה' רוצה שיקראו קריאת שמע בשעה הזאת.
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
בלדד השוחי אמר:
זו הודעת מציאות, שמדובר בבקבוק כשר, ושאינו ערלה וטבל, ושאינו מהשנה השביעית, ולפי הרכיבים שלו מדובר בדבר שמברכים עליו הגפן.
אני לא רואה פה שום הלכה.
טישיו שכתב עליו שלא נוצר בשבת, אסור להכניס לביה"כ?

ומה שהמשנה אומרת שקורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, הרי זו לא הלכה, אלא הודעת מציאות, שה' רוצה שיקראו קריאת שמע בשעה הזאת.
אם אחד שואל אותך לפני ברה"ת אם הפירות האלו מעושרין, אתה צריך לברך ברה"ת לפני התשובה?
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
חייל של הרבי אמר:
בלדד השוחי אמר:
זו הודעת מציאות, שמדובר בבקבוק כשר, ושאינו ערלה וטבל, ושאינו מהשנה השביעית, ולפי הרכיבים שלו מדובר בדבר שמברכים עליו הגפן.
אני לא רואה פה שום הלכה.
טישיו שכתב עליו שלא נוצר בשבת, אסור להכניס לביה"כ?

ומה שהמשנה אומרת שקורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, הרי זו לא הלכה, אלא הודעת מציאות, שה' רוצה שיקראו קריאת שמע בשעה הזאת.
אם אחד שואל אותך לפני ברה"ת אם הפירות האלו מעושרין, אתה צריך לברך ברה"ת לפני התשובה?
לא. אבל אם ישאל אותי "מה מברכים על זה" ויצביע על יין, לענ"ד אסור לענות לפני ברה"ת.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
תלמוד-תורה אמר:
יעקב שלם אמר:
איזו הלכה?
זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול!
אם המילים להלן הם הלכה:
מיץ זה כשר למהדרין לקידוש והבדלה.
אין בו חשש עורלה או טבל.
לא משנה שביעית
ברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן הבית יוסף.


לעניות דעתי זו כן הלכה. (ליתר דיוק - המשפט ברכתו הגפן זו הלכה)
ואין לומר "רק אם היה כתוב - יין ברכתו הגפן - אז זה היה נחשב להלכה, ואילו כאן רק כתוב - ברכתו הגפן - שזהו משפט לא מבורר אלא שהכותב סומך על כך שהקורא יבין שמדובר על המשקה שלפניו, מה שהופך את המשפט הזה לרמיזה בעלמא ואינו דבר תורה",
לענ"ד אין לומר כן, כי אפילו משפט כמו "על יין מברכים הגפן" אפשר לומר אותו הדבר - הרי יין זו מילה שמובנת רק למי שמכיר את פירוש המילה הזו, ו"הגפן" זהו קיצור המיועד לאלו המכירים כל הברכות, וממילא, רק משפט כמו "מיץ שנסחט מענבים, הרוצה לשתות מיץ זה להנאתו, חייב לומר לפני כן 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן', ויכוון בלבו פירוש המילים שאומר, ואז ישתה מיד", רק משפט כזה ייחשב לדבר תורה... ואין לדבר סוף! ועל כרחך שכל משפט שבני אדם מבינים מתוכו הלכה וכיוצ"ב, נחשב דבר תורה.

אלא שכמו שכתבתי, אין כאן שאלה כלל בעניין גניזה, כי אם בהגדרת 'כתבי הקודש' בהלכות שבת.
כשכתוב ברכתו הגפן זו לא הלכה, לא בגלל שלא יודעים על מה זה מדבר, אלא בגלל שהכותב קובע עובדה ולא אומר הגדרה, הוא לא אמר שום הלכה עקרונית, אלא רק הוראה מה לעשות במקרה ספציפי.
 
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלדד השוחי אמר:
חייל של הרבי אמר:
בלדד השוחי אמר:
זו הודעת מציאות, שמדובר בבקבוק כשר, ושאינו ערלה וטבל, ושאינו מהשנה השביעית, ולפי הרכיבים שלו מדובר בדבר שמברכים עליו הגפן.
אני לא רואה פה שום הלכה.
טישיו שכתב עליו שלא נוצר בשבת, אסור להכניס לביה"כ?

ומה שהמשנה אומרת שקורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, הרי זו לא הלכה, אלא הודעת מציאות, שה' רוצה שיקראו קריאת שמע בשעה הזאת.
אם אחד שואל אותך לפני ברה"ת אם הפירות האלו מעושרין, אתה צריך לברך ברה"ת לפני התשובה?
אולי עדיף שכן, מה אכפת לך?
אבל לעניינו- הוא יגיד לו. אבל לא יגיד מותר או אסור או מה ההגדרים של עישור.
כך לענ"ד ואין לי מקור.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
חייל של הרבי אמר:
תלמוד-תורה אמר:
זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול!
אם המילים להלן הם הלכה:
מיץ זה כשר למהדרין לקידוש והבדלה.
אין בו חשש עורלה או טבל.
לא משנה שביעית
ברכתו בורא פרי הגפן גם לדעת מרן הבית יוסף.


לעניות דעתי זו כן הלכה. (ליתר דיוק - המשפט ברכתו הגפן זו הלכה)
ואין לומר "רק אם היה כתוב - יין ברכתו הגפן - אז זה היה נחשב להלכה, ואילו כאן רק כתוב - ברכתו הגפן - שזהו משפט לא מבורר אלא שהכותב סומך על כך שהקורא יבין שמדובר על המשקה שלפניו, מה שהופך את המשפט הזה לרמיזה בעלמא ואינו דבר תורה",
לענ"ד אין לומר כן, כי אפילו משפט כמו "על יין מברכים הגפן" אפשר לומר אותו הדבר - הרי יין זו מילה שמובנת רק למי שמכיר את פירוש המילה הזו, ו"הגפן" זהו קיצור המיועד לאלו המכירים כל הברכות, וממילא, רק משפט כמו "מיץ שנסחט מענבים, הרוצה לשתות מיץ זה להנאתו, חייב לומר לפני כן 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן', ויכוון בלבו פירוש המילים שאומר, ואז ישתה מיד", רק משפט כזה ייחשב לדבר תורה... ואין לדבר סוף! ועל כרחך שכל משפט שבני אדם מבינים מתוכו הלכה וכיוצ"ב, נחשב דבר תורה.

אלא שכמו שכתבתי, אין כאן שאלה כלל בעניין גניזה, כי אם בהגדרת 'כתבי הקודש' בהלכות שבת.
כשכתוב ברכתו הגפן זו לא הלכה, לא בגלל שלא יודעים על מה זה מדבר, אלא בגלל שהכותב קובע עובדה ולא אומר הגדרה, הוא לא אמר שום הלכה עקרונית, אלא רק הוראה מה לעשות במקרה ספציפי.
מהיכן סברא זו שרק אמירה שיש בה הגדרה ולא רק קביעת עובדה נחשבת לדבר הלכה?
גם 'מים אחרונים חובה' זו הלכה. גם 'אסור לאכול ינשוף' זו הלכה. לי זה נראה פשוט
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
תלמוד-תורה אמר:
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
בכלל חידשת שיש דבר כזה... אני גר בקריית מלאכי
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
מ.ה. אמר:
חייל של הרבי אמר:
לעניות דעתי זו כן הלכה. (ליתר דיוק - המשפט ברכתו הגפן זו הלכה)
ואין לומר "רק אם היה כתוב - יין ברכתו הגפן - אז זה היה נחשב להלכה, ואילו כאן רק כתוב - ברכתו הגפן - שזהו משפט לא מבורר אלא שהכותב סומך על כך שהקורא יבין שמדובר על המשקה שלפניו, מה שהופך את המשפט הזה לרמיזה בעלמא ואינו דבר תורה",
לענ"ד אין לומר כן, כי אפילו משפט כמו "על יין מברכים הגפן" אפשר לומר אותו הדבר - הרי יין זו מילה שמובנת רק למי שמכיר את פירוש המילה הזו, ו"הגפן" זהו קיצור המיועד לאלו המכירים כל הברכות, וממילא, רק משפט כמו "מיץ שנסחט מענבים, הרוצה לשתות מיץ זה להנאתו, חייב לומר לפני כן 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן', ויכוון בלבו פירוש המילים שאומר, ואז ישתה מיד", רק משפט כזה ייחשב לדבר תורה... ואין לדבר סוף! ועל כרחך שכל משפט שבני אדם מבינים מתוכו הלכה וכיוצ"ב, נחשב דבר תורה.

אלא שכמו שכתבתי, אין כאן שאלה כלל בעניין גניזה, כי אם בהגדרת 'כתבי הקודש' בהלכות שבת.
כשכתוב ברכתו הגפן זו לא הלכה, לא בגלל שלא יודעים על מה זה מדבר, אלא בגלל שהכותב קובע עובדה ולא אומר הגדרה, הוא לא אמר שום הלכה עקרונית, אלא רק הוראה מה לעשות במקרה ספציפי.
מהיכן סברא זו שרק אמירה שיש בה הגדרה ולא רק קביעת עובדה נחשבת לדבר הלכה?
גם 'מים אחרונים חובה' זו הלכה. גם 'אסור לאכול ינשוף' זו הלכה. לי זה נראה פשוט
בכל הדוגמאות שהזכרת יש הלכה ברורה, חייבים ליטול מים אחרונים, או שאסור לאכול ינשוף.
אבל אם יאמר אדם אסור לאכול את זה, אפשר בהחלט להבין את אלו שטענו מקודם שאין זו הלכה.
ולא באתי אלא לומר, שהחילוק ביניהם אינו בגלל שלא מבינים על מה הם דיברו, כמו שאתה הבנת, אלא בגלל שהם לא אמרו את מה אסור לאכול. בסדר הבנו שהם דיברו על מה שאנחנו קוראים ינשוף, אבל האם ההלכה היא שאסור לאכול ינשוף, או שאסור לאכול עופות בכלל, או כל יצור חי בכלל, או דווקא את הינשוף הזה שבעליו גוי, או כל מיליוני האפשרויות הנוספות.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
חייל של הרבי אמר:
מ.ה. אמר:
כשכתוב ברכתו הגפן זו לא הלכה, לא בגלל שלא יודעים על מה זה מדבר, אלא בגלל שהכותב קובע עובדה ולא אומר הגדרה, הוא לא אמר שום הלכה עקרונית, אלא רק הוראה מה לעשות במקרה ספציפי.
מהיכן סברא זו שרק אמירה שיש בה הגדרה ולא רק קביעת עובדה נחשבת לדבר הלכה?
גם 'מים אחרונים חובה' זו הלכה. גם 'אסור לאכול ינשוף' זו הלכה. לי זה נראה פשוט
בכל הדוגמאות שהזכרת יש הלכה ברורה, חייבים ליטול מים אחרונים, או שאסור לאכול ינשוף.
אבל אם יאמר אדם אסור לאכול את זה, אפשר בהחלט להבין את אלו שטענו מקודם שאין זו הלכה.
ולא באתי אלא לומר, שהחילוק ביניהם אינו בגלל שלא מבינים על מה הם דיברו, כמו שאתה הבנת, אלא בגלל שהם לא אמרו את מה אסור לאכול. בסדר הבנו שהם דיברו על מה שאנחנו קוראים ינשוף, אבל האם ההלכה היא שאסור לאכול ינשוף, או שאסור לאכול עופות בכלל, או כל יצור חי בכלל, או דווקא את הינשוף הזה שבעליו גוי, או כל מיליוני האפשרויות הנוספות.

כעת הבנתי אותך יותר,
אבל לפי זה גם נאמר שכל מקום שמופיע בהלכה "במה דברים אמורים", הרי כל מה שנכתב לפני כן אינו דבר הלכה. כי אינו ספציפי ומוגדר, אלא רק כל התוכן בצירוף ה"במה דברים אמורים" ייחשב לדבר הלכה. ואינו נראה נכון, שהרי הסברא נותנת שגם לומר "אסור ללמוד תורה בתשעה באב" ייחשב לדבר הלכה, אפילו בלי ה"אבל בדברי תורה שקשורים לאבל וחורבן אפשר וחובה לעסוק".
 

דברי יושר

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
מ.ה. אמר:
חייל של הרבי אמר:
מהיכן סברא זו שרק אמירה שיש בה הגדרה ולא רק קביעת עובדה נחשבת לדבר הלכה?
גם 'מים אחרונים חובה' זו הלכה. גם 'אסור לאכול ינשוף' זו הלכה. לי זה נראה פשוט
בכל הדוגמאות שהזכרת יש הלכה ברורה, חייבים ליטול מים אחרונים, או שאסור לאכול ינשוף.
אבל אם יאמר אדם אסור לאכול את זה, אפשר בהחלט להבין את אלו שטענו מקודם שאין זו הלכה.
ולא באתי אלא לומר, שהחילוק ביניהם אינו בגלל שלא מבינים על מה הם דיברו, כמו שאתה הבנת, אלא בגלל שהם לא אמרו את מה אסור לאכול. בסדר הבנו שהם דיברו על מה שאנחנו קוראים ינשוף, אבל האם ההלכה היא שאסור לאכול ינשוף, או שאסור לאכול עופות בכלל, או כל יצור חי בכלל, או דווקא את הינשוף הזה שבעליו גוי, או כל מיליוני האפשרויות הנוספות.

כעת הבנתי אותך יותר,
אבל לפי זה גם נאמר שכל מקום שמופיע בהלכה "במה דברים אמורים", הרי כל מה שנכתב לפני כן אינו דבר הלכה. כי אינו ספציפי ומוגדר, אלא רק כל התוכן בצירוף ה"במה דברים אמורים" ייחשב לדבר הלכה. ואינו נראה נכון, שהרי הסברא נותנת שגם לומר "אסור ללמוד תורה בתשעה באב" ייחשב לדבר הלכה, אפילו בלי ה"אבל בדברי תורה שקשורים לאבל וחורבן אפשר וחובה לעסוק".
אכן, כדבריך מסתבר, שכל שאמר איזו הגדרה, הרי זו הלכה, אע"פ שלא הגדיר עד הסוף.
אבל כאן, שלא אמר שום הגדרה, אלא רק "זה", כשאין אנו יכולים לדעת כלל, מהו הזה, היין, המשקה, כל חפץ שנמצא בבית הזה, כל מה שמתחיל באות יוד וכו', אז אין כאן הלכה כלל, אלא הוראה ספציפית בלבד.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מ"מ לנידון דלעיל. שבת מ ב אפרושי מאיסורא שאני. טוש"ע או"ח פה ב ומ"ב סקי"ד.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
תלמוד-תורה אמר:
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
לפעמים אני רואה בזה בעיה גדולה, ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום הנכבדים.
הרבה פעמים רואים מיכלים של קופות צדקה שמלאים עד אפס מקום ואף אחד לא בא לקחתם ואז ילדים משחקים בזה ורואים הרבה פעמים שיש שברי זכוכית מסביב לרצפה.
ויש לעיין אם כדאי לשים שם בכזה מצב.
ועוד יש לעיין של מי נחשב בור זה.
 

משה אמת

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
תלמוד-תורה אמר:
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
לפעמים אני רואה בזה בעיה גדולה, ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום הנכבדים.
הרבה פעמים רואים מיכלים של קופות צדקה שמלאים עד אפס מקום ואף אחד לא בא לקחתם ואז ילדים משחקים בזה ורואים הרבה פעמים שיש שברי זכוכית מסביב לרצפה.
ויש לעיין אם כדאי לשים שם בכזה מצב.
ועוד יש לעיין של מי נחשב בור זה.
אני לא מכיר כזה דבר בירושלים ובני ברק.
אם יש אשמח לקבל מידע.
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
חושב מבחוץ אמר:
תלמוד-תורה אמר:
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
לפעמים אני רואה בזה בעיה גדולה, ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום הנכבדים.
הרבה פעמים רואים מיכלים של קופות צדקה שמלאים עד אפס מקום ואף אחד לא בא לקחתם ואז ילדים משחקים בזה ורואים הרבה פעמים שיש שברי זכוכית מסביב לרצפה.
ויש לעיין אם כדאי לשים שם בכזה מצב.
ועוד יש לעיין של מי נחשב בור זה.
יש ממונים לזה, אחד מהם אני מכיר את בנו, ואביו הוא נותן משכורות לכל שק שבחורים אוספים.
ואני באמת חושב שצריך להגדיל את הפעילות כדי לא לסכן.
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדמה לי שהסקר לא מדויק.
היות ורבים לא גרים בעיר שיש מתקנים כאלו.
בכל אופן תודה לכל המצביעים.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
חושב מבחוץ אמר:
תלמוד-תורה אמר:
שימו לב- 82% לא משליכים למתן בסתר.
ואני יכול לשער שבאמת מי שיכול- לא מתעצל, אלא שבערים חילוניות אין כזה דבר.
או שיש רק בקרית ספר?
מישהו יודע אם יש בערים להלן:
בני ברק
ביתר
בית שמש
ירושלים
אשדוד
לפעמים אני רואה בזה בעיה גדולה, ואשמח לשמוע את דעת חברי הפורום הנכבדים.
הרבה פעמים רואים מיכלים של קופות צדקה שמלאים עד אפס מקום ואף אחד לא בא לקחתם ואז ילדים משחקים בזה ורואים הרבה פעמים שיש שברי זכוכית מסביב לרצפה.
ויש לעיין אם כדאי לשים שם בכזה מצב.
ועוד יש לעיין של מי נחשב בור זה.
אני לא מכיר כזה דבר בירושלים ובני ברק.
אם יש אשמח לקבל מידע.
גא"מ 
בשני המקומות
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
אני לא מכיר כזה דבר בירושלים ובני ברק.
אם יש אשמח לקבל מידע.
ידוע לי שבירושלים בנווה יעקבז מתקנים כאלו ע"י הקופה של צדקה וזה מכניס להם הכנסה של ממש. גם בסמינר הישן ברח' מנחת יצחק היה פעם.
 

אברך

משתמש ותיק
תלמוד-תורה אמר:
נדמה לי שהסקר לא מדויק.
היות ורבים לא גרים בעיר שיש מתקנים כאלו.
בכל אופן תודה לכל המצביעים.
תוסיף בהודעתך הראשונה, שרק מי שיש בעירו מתקנים כאלו, שיצביע.
 
 

תלמוד-תורה

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
תלמוד-תורה אמר:
נדמה לי שהסקר לא מדויק.
היות ורבים לא גרים בעיר שיש מתקנים כאלו.
בכל אופן תודה לכל המצביעים.
תוסיף בהודעתך הראשונה, שרק מי שיש בעירו מתקנים כאלו, שיצביע.
אני חושב שמאוחר מדי. 
ומימילא אין לי עניין לעשות שוב, ואז עשיתי כי חשבתי שזה לא רק במקומות בודדים.
ובכל אופן- העיקר באשכול הזה זאת השאלה בעניין הגניזה.
אגב, נזכרתי בסיפור מעניין בדידי הוה עובדא:
הלכתי לקנות כוסות קרטון, הכוסות היו עם ציורים של חברות הילדים 'תריג'.
ועל הכוסות היה מצוייר מעשי חסד, עזרה לזקן, צדקה, לימוד תורה, ועוד.
עד כאן הכל בסדר, אבל אז אני רואה שבחלק העליון של הכוס, במקרה זה הכוס הייתה עזרה לזקן,
כתוב: "והדרת פני זקן!"
וכך עוד פסוקים רבים על כוסות שונים [שונות]! פסוקי וחלקי משניות. אולי ונשמרתם... ואהבת לרעך וכו'.
היות ובחנות הזאת השירות הוא אדיב וחרדי, פניתי למוכרת ואמרתי לה על המכשול, שיש ילדים שיהנו לשתות מכוסות של 'תריג',
ולאן הם יזרקו את הכוס בסוף השימוש? אולי הם שמו לב שיש פסוק. עם השאריות של השוקו לגניזה?
המוכרת קלטה ונבהלה, הלכה לאחראים ואמרה שיטפלו בזה. כזכור לי היא לקחה איתה את הכוסות.
בכל החנויות מישהו ישים לב? האם המוכרות יסלקו משם את הכוסות האלו? אך זה היה לפני שנה בערך, וכבר לא אוכל לתקן.
אמנם יש גם כוסות של בנות, הלו קיטי ועוד חיות. אפילו אספו את זה בעבר. אל תגידו לי שהילדים לא יזרקו או ישתו מכאילו כוסות. יקר בשבילם. אבל הכוסות עלו מחיר רגיל. 
האם באמת יש לנו מוצרים בבית שעתידים להגיע לפח עם פסוקים? צריך לשים לזה לב...
תוך כדי כתיבה נזכרתי שיש  הרבה מוסדות שעושים ארועים ויש כוסות מזכרת. זה לא עלול להיות עם פסוק?
מה דעתכם? 
 
חלק עליון תַחתִית