חייל של הרבי
משתמש ותיק
כידוע, יש הרבה מאפיות, פיצריות, ומפעלים (ובעיקר בהכשרים מהודרים) המשווקים לחמניות מזונות, פיצה מזונות וכו' וכו'.
בארה"ק זה יחסית בתהליך ראשוני, אולם באמריקה זה ממש בסיס, שלחם כשר, מסתמא ברכתו מזונות.
והנה כל הפאטנט הזה של לחמניית מזונות, מסתמא התחיל כפתרון חשוב לטיסות, נסיעות וכו', אבל כיום שהמון פיצריות מתהדרות בפיצה מזונות, והמון מאפיות משווקות לחמניות מזונות לשימוש רגיל, ברצוני לשאול:
א. הרי כמובן שהברכה היא מזונות רק לשיעור מסויים, אבל אם אוכל קצת הרבה (וקל מאוד להגיע לשיעור ה'הרבה' הזה, בפרט בפיצה ובלחמניות), הרי חייב בנטילת ידיים, ברכת המוציא וברכת המזון מדאורייתא, וכל מי שעיניו בראשו רואה בחוש שרק המדקדקים במצוות קלה כבחמורה מודעים לכך ומשגיחים לכמות שהם אוכלים וכו', ואילו הרבה יהודים טובים רואים שזה מזונות ומיד נרגעים שאין מה לטול ידיים ואין ברכת המזון, ולא תמיד זה כך. לכאורה זהו מכשול די מתבקש, והשאלה היא, האם לא יהיה ראוי שיפסיקו להכין לחם מזונות כשאין צורך ממש?
ב. הרי כמובן שההלכה היא ההלכה, ומה שנילוש במי פירות ברכתו מזונות, אבל בתור יהודים, האם הבריחה הזו מנטילת ידיים וברכת המזון מגיעה ממקום בריא? בואו לא נעבוד על אף אחד, זה לחם, זה משביע, זו הסעודה שלי, וסתם לא בא לי להתאמץ ולטול ידיים ולברך ברכה ארוכה, אז יש פאטנט! אולי טיפה יש בזה מן הנבלות ברשות התורה? אולי טיפה? (ואיני מדבר על טיסות וכיוצ"ב).
ג. לאור א' וב', האין זה ראוי שההכשרים (המהודרים עכ"פ) יפסיקו להרשות זאת? הרי הכשר מהודר אחראי לא רק שהאוכל לא יהיה טרף, אלא גם שמהאוכל לא תצא תקלה בתורה ומצוות, וכן שהאוכל ובית העסק יעמדו בכמה תנאים הנוגעים לצביון יהודי ואווירה כשירה.
נ.ב. אני עצמי עושה שימוש בפאטנט הנ"ל כאוות נפשי, ורק מעוניין לדון
בארה"ק זה יחסית בתהליך ראשוני, אולם באמריקה זה ממש בסיס, שלחם כשר, מסתמא ברכתו מזונות.
והנה כל הפאטנט הזה של לחמניית מזונות, מסתמא התחיל כפתרון חשוב לטיסות, נסיעות וכו', אבל כיום שהמון פיצריות מתהדרות בפיצה מזונות, והמון מאפיות משווקות לחמניות מזונות לשימוש רגיל, ברצוני לשאול:
א. הרי כמובן שהברכה היא מזונות רק לשיעור מסויים, אבל אם אוכל קצת הרבה (וקל מאוד להגיע לשיעור ה'הרבה' הזה, בפרט בפיצה ובלחמניות), הרי חייב בנטילת ידיים, ברכת המוציא וברכת המזון מדאורייתא, וכל מי שעיניו בראשו רואה בחוש שרק המדקדקים במצוות קלה כבחמורה מודעים לכך ומשגיחים לכמות שהם אוכלים וכו', ואילו הרבה יהודים טובים רואים שזה מזונות ומיד נרגעים שאין מה לטול ידיים ואין ברכת המזון, ולא תמיד זה כך. לכאורה זהו מכשול די מתבקש, והשאלה היא, האם לא יהיה ראוי שיפסיקו להכין לחם מזונות כשאין צורך ממש?
ב. הרי כמובן שההלכה היא ההלכה, ומה שנילוש במי פירות ברכתו מזונות, אבל בתור יהודים, האם הבריחה הזו מנטילת ידיים וברכת המזון מגיעה ממקום בריא? בואו לא נעבוד על אף אחד, זה לחם, זה משביע, זו הסעודה שלי, וסתם לא בא לי להתאמץ ולטול ידיים ולברך ברכה ארוכה, אז יש פאטנט! אולי טיפה יש בזה מן הנבלות ברשות התורה? אולי טיפה? (ואיני מדבר על טיסות וכיוצ"ב).
ג. לאור א' וב', האין זה ראוי שההכשרים (המהודרים עכ"פ) יפסיקו להרשות זאת? הרי הכשר מהודר אחראי לא רק שהאוכל לא יהיה טרף, אלא גם שמהאוכל לא תצא תקלה בתורה ומצוות, וכן שהאוכל ובית העסק יעמדו בכמה תנאים הנוגעים לצביון יהודי ואווירה כשירה.
נ.ב. אני עצמי עושה שימוש בפאטנט הנ"ל כאוות נפשי, ורק מעוניין לדון