סיגריות בפסח

הקטן למאד

משתמש ותיק
האם יש ממש בטענות שיש חמץ בסגריה?
האם יש מקום להחמיר לא למכור אפילו לנכרי? דהיינו האם יש בזה ממש חמץ גמור?
 

הקטן למאד

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבנתי שחלק מהרכיבם בבדיקה לא פסולים לאכילת כלב.
השאלה אם דבריך מוסמכים ומבוססים?
באופן עקרוני ראוי מאד לענות בנושאים של איסורים מתוך ידע בדוק, כי אחרת יכול לצאת תקלה מהדברים, אנשים יקראו את התגובה ויתירו לעצמם [יש אנשים שנוטים מאד לסמוך על "שמעתי" "מישהו אמר" וכו'.]
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
זה כתבה שנתפרסם לאחרונה. רק צריך לקחת בחשבון שב"מקרה" היה פרסמות באותו אתר של חברת דובק שהדגישו שיש להם הכשר לפסח.
בבדיקת מעבדה מיוחדת התברר כי סוגי הסיגריות המיובאות מחו"ל ומשווקות כיום בארץ, עשויות ממאות רכיבים שונים שנבדקו והתבררו כטעונות כשרות לפסח * גדולי הדור ובראשם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הורו "כי יש להימנע מלעשן כל סוגי הסיגריות שלא נתברר בבירור מה הוכנס שם"

תהליך יצור הסיגריות בימינו מורכב ביותר. הסיגריות המיוצרות בחו"ל מכילות בנוסף לטבק, מגוון חומרי גלם המשמשים להארכת חיי המדף של הסיגריה, משמרי טעם, גורמי התמכרות, עמילנים, דבקים ועוד, בנוסף לטבק שטוף באלכוהול המשמש כמילוי בסיסי בכל הסיגריות.

נתונים אלה התבררו בעקבות בדיקה יסודית שערך בערב פסח תשע"ד הכימאי הנודע הד"ר הרב אליהו ליכט, אשר גדולי ישראל סומכים עליו את ידיהם בכל הנוגע להכרעות הלכתיות הנוגעות לחומרי גלם.

בעקבות הדיון הער שהתנהל אצל גדולי הפוסקים באשר לכשרות הסיגריות, נטל ליכט את הכפפה, ישב על רשימות מרכיבי הסיגריות מהחברות השונות מחו"ל, ניתח אותם מקצועית וגילה לתדהמתו כי חלק ניכר מהרכיבים בסיגריות הפופולאריות ביותר, טעון כשרות לפסח, ראוי למאכל כלב וקיים חשש גדול שהינו חמץ ממש. כך שהימנעות מעישון סיגריות בפסח אינה עוד חומרה יתרה, אלא כרוכה באיסורי חמץ ממש.

בעיית עישון הסיגריות בפסח מעסיקה את גדולי הפוסקים מאות בשנים, רבנים ומו"צים רבים ישבו על המדוכה, דנו בדברים במישור ההלכתי והמעשי והגיעו להכרעה עפ"י פסיקת המגן אברהם, המהר"ם שיק והמשנה ברורה: עישון סיגריות בפסח אסור בתכלית, משום החמץ המעורב במרכיבי הטבק.
בראש הפוסקים נגד עישון בפסח היה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שדעתו היתה החלטית לאסור עישון בפסח אם לא הוברר כדבעי שאין בו שום תערובת, כעדות תלמידיו הגר"י אפרתי, הגר"י דרזי והגר"ד מורגנשטרן. ועוד אמר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניין, כי יש להימנע מלעשן כל סוגי הסיגריות שלא נתברר בבירור מה הוכנס שם. והוסיף, שציבור יראי השם יהיו נמנעים מלעשן גם בערב פסח מסוף זמן אכילת חמץ משום החשש הנ"ל, וכן ראוי למכרם לגוי וזה שניפסל מאכילת כלב אינו מספיק.

וראינו את גדולי הדור האחרון שנהגו לא לעשן בפסח: ב"אורחות רבינו" מובא שמרן הסטייפלר זצוק"ל החמיר בזה מאוד וכן הגרי"ד סאלאוויצ'יק זצוק"ל ראש ישיבת בריסק לא עישן בפסח והקפיד מאוד בזה, וסיפר תלמידו הגאון הגדול רמ"א: "נכנסתי למו"ר בפסח ובידי סיגריה ומו"ר נחרד ואמר לי בזה הלשון: איך אתה מעז להכניס לפה בפסח דבר שאינך יודע מה מונח בתוכו".
בעל ׳פלגי צבי׳ כתב בספרו כי שאל בעניין עישון בפסח את מרן הרב וואזנר זצוק״ל שאמר שמעולם המדקדקים לא עישנו בפסח סיגריות שעירבו בהן חמץ.
 

יהודי

משתמש ותיק
לא יודע מי כתב את הכתבה הזאת ולמה הוא חושב שאם זה אסור ודאי שזה ראוי לאכילת כלב.
לגופן של דברים אציין קצת מראי מקומות למי שמעוניין לדעת את יסודות הענין, המג"א [תסז, י] אסרם לחלוטין ואף כתב לסוגרם בחדר או מחיצה, החיי"א [קכז -ס"ג] נקט כדבריו וכך העתיק במ"ב סי' תסז סקל"ג [רק שהחיי"א אסרם כל השנה מחמת יין נסך, והמ"ב כתב שיש לבדוק]. ובספר בית מאיר כתב להקשות שהרי חמץ שחרכו קודם זמנו מותר באם נפסל מאכילת כלב [שו"ע תמב ט], והרי השכר שנותנים על הטאבק כבר נפסל [וכתב לחלק בין הרחה לעישון שבעישון החמירו מחמת חומרא דחמץ], ובמור וקציעה [תמב] חלק מחמת הנ"ל [ועוד הוסיף שם] בכל תקפו על דברי המג"א וכתב שאביו החכ"צ היה שוחק על אלו המקפידים ע"ז, וראה במהר"ם שיק [או"ח רמב] כתב לבאר דברי המג"א עיי"ש דברים מחודשים והסיק שהמחמיר תע"ב. וראה עוד בדברי חיים (שו"ת יו"ד ח"א סוף סי' כ) בבאר משה [ח"ג סי' קו, וסי' קט אות כא] ובמנחת יצחק [ח"ה סי' טז] שכתבו להקל בזה, אמנם ידועה דעת הגריש"א להחמיר למעשה כהמ"ב, וראה עוד חוט שני פסח פ"ז ס"ח.
 

צבי500

משתמש ותיק
כל פוסקי הדורות הקודמים התירו את הסגריות. בדור שלנו המציאו הלכות חדשות
 

צבי500

משתמש ותיק
שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן טז



בענין עישון טאבאק שמערבין בתוכו שומן טריפה שוכט"ס להגה"צ מוה"ר חנניא יו"ט ליפא טיטלבוים שליט"א אבד"ק נירבאטור - ברוקלין יצ"ו.



ב"ה יום ד' פנחס ט"ז תמוז תשכ"ט לפ"ק ז"ל השאלה, נודעתי עפ"י סיבה שהסיגריות והסיגרים נעשו מטאבאק, שבשעת עשייתן מערבים בתוכו שומן טריפה הנקרא גלאצירין, שנעשו משומן בעלי חיים ופניתי עצמי אל בעלי החרושת שמייצרים אותן, וקבלתי תשובה בכתב משמונה חברות שכן הוא, שמערבין הגלאצירין כדי שלא יתייבש הרטיבות מהטאבאק, שע"י השמנונית מתחזק ועומד הטאבאק בלחלוחיתה, ומעתה לפי"ז איכא חשש גדול, שמהעשן הסיגארעטס שואבין לגופן עשן מגוף שומן איסור, ונהנים מנבילות וטריפות, עכ"ד.



(א) והנה כהד"ג האריך בזה הרבה, ומסקנתו לאיסורא, אבל לבבי לא כן ידמה, ומחמת שכמה טרדות עלו עלי, וביותר כעת שלא הייתי בביתי איזה שבועות, הנני מוכרח לקצר, וגם א"צ להאריך, כי כבר נידון כה"ג איתמר בי מדרשא, בענין להדליק הפיפא מנר של חלב, שדנו בזה כמה פוסקים, ומובא בפת"ש (יו"ד סוס"י צ"ב) ובשערי תשובה (או"ח סי' ר"י סק"ט), ובענין להריח הטאבק"ו שמזלפין עליהם סתם יינם, שהאריך בזה השער המלך (פי"א מהל' מאכלות אסורות), ועוד כמה פוסקים שהובאו בפת"ש (יו"ד סימן ק"ח), והנה כנראה מדברי כהד"ג, נקט לחומרא בכ"ז, אבל אינו כן דעת גדולי האחרונים, אשר מימיהם אנו שותים, וכדלהלן.



(ב) והנה דכירנא ששמעתי כמה פעמים מחותני הראשון הרב הגאון מוהר"פ צימעטבוים ז"ל הי"ד (שהי' מהמסתופפים בצל קדושת מרן בעל דברי יחזקאל משינאווא ז"ל), שאף שבכל השנה הי' נזהר הגה"ק מרן הנ"ל, שלא להדליק הפייפ או הסיגאר מנר של חלב רק באמצעות קיסם, מ"מ ביו"ט הי' מדליק מנר של חלב עצמו, ונתן טעם לדבר, עפ"י המבואר (באו"ח סי' תס"א סעי' א') ברמ"א, דכשמכשיר התנור ע"י היסק, טוב וישר לחזור ולהסיק לצורך אפי', וכתב ע"ז בחק יעקב (סק"ד), בשם המופלא מוה"ר וואלף הורוויץ סגל דיין בד"ר, כיון דהוי רק משום טוב וישר, ביום טוב מותר לעשות הכל בהיסק אחד, ושלא לעשות הבערה שלא לצורך, וכמבואר (בסי' תק"ט) לענין ליבון עיי"ש, וכמו כן להדליק מנר חלב באמצעות קיסם, הוי רק משום חומרא, ביו"ט מותר בלא קיסם, ושלא לעשות הבערה שלא לצורך עכת"ד, וש"מ דהי' ס"ל למרן משינאווא ז"ל, דהא דאין להדליק מנר חלב עצמו, הוי רק חומרא בעלמא, אמנם כמובן דהתם שאני, דאיכא עוד צדדי היתרא, שלא שייכים בנד"ד, דיש לדון בעיקר הדבר דע"י הדלקה שואב קצת מהחלב שבנר, וגם י"ל דנר של חלב נפגם טעמו, עוד קודם שמדליק ממנו, וכמבואר בפת"ש שם (סי' צ"ב), וגם דמדליק רק מהשלהבת, וכמבואר בפוסקים מכ"ז.



(ג) אבל מ"מ גם בכעין נד"ד, מצינו בפוסקים דמשכחו בה טעמי להיתרא, דהנה עיקר היסוד לאיסורא, הוי דבר המג"א (סי' תס"ז ס"ק י'), דכתב בטאבאק, דדרך לשרותו בשכר, צריך לסגרו בחדר, או לעשות מחיצה לפניו עיי"ש, ומוכח דלהנות ממנו אסור, ואף דבנד"ד אינו אסור בהנאה, מ"מ יש משום טועם ופולט, וכמ"ש המג"א (בסי' ר"י סק"ט), לענין ברכה, ולענין איסורים, עי' טו"ז (יו"ד סי' צ"ח סק"ב), ובפמ"ג שם ובכמ"ק ודרכ"ת שם מכמה פוסקים בזה, אבל כבר דנו בדברי המג"א הנ"ל גדולי הדור שלפנינו, הנה, בתשו' מהר"ם שיק (חאו"ח סי' רמ"ב), אף דכתב מקודם על דברי המג"א הנ"ל, דמשום דנפסל מאכילת כלב אין להתיר, כיון דהוי מידי דעבידא לריח ולשאוף אותו, והחמץ שהי' ראוי לאכילה או לשתי', עשאו ותיקנו להריח ולשאוף אותו, מחשבתו משויא לי' להאי חמץ, וחשיבתא דריח ושאיפה, כאלו תקנו לאכילה ושתי', דלהריח ולשאוף אותו לא נתקלקל, ואף כי יש לפקפק בזה, מ"מ כיון שהדין נמצא כתוב מפורש במג"א, צריכין אנו למשכוני נפשין, ולהסביר את דבריו, אבל השעה"מ הנ"ל, האריך שם בנדון דידי' להתיר, ואף דהוא מיירי ביין נסך דרבנן, מ"מ גם בחמץ נראה דהוי שלא כדרך הנאתן, ולדעת הרבה פוסקים, גם בחמץ שרי דלא כדרך הנאתן, ומאן דחש לאסור תבוא עליו ברכה עכת"ד, וש"מ מדבריו, דיש בזה רק משום תע"ב, ובחמץ דוקא כנ"ל.



(ד) אמנם המהר"ם שיק מיירי, לענין שאיפת הטאבאק בחוטם, ואין עוד ראי' לנד"ד, אבל כבר קדמו בזה בס' בית מאיר (או"ח סי' תס"ז סעיף ח') שם, להעיר על דברי המג"א הנ"ל, דלא גרע מדין (דסי' תמ"ב סעיף ט"ו), דמותר בהנאה משום דחרכו קודם זמנו, וברויך טאבאק, אפשר לומר דמשום חומרא דחמץ הוי דומיא דאכילה ע"ש, הרי דס"ל, דאף ברויך טאבאק, /טבק עישון/ יש בזה רק משום חומרא דחמץ, וכמו כן ראיתי בתשו' הנדפס בסוף ספר בגדי יו"ט (על מס' ביצה להגאון מהרש"ק מברודי ז"ל), שרבים פקפקו בשתיית טאבאק וציגארן /וסיגריות/ בפסח, משום שמדבקין אותן בבצק, והשואל כתב והסכים עמו הגאון המהרש"ק ז"ל, להתיר מג' טעמי, א' דנפסל מאכילת כלב, ודמי לדיו (בסי' תמ"ב סעיף י'), ב' דפשיטא דלא נחשב לאכילה כלל, דהרי בתענית צבור דאסור טעימה כמבואר (באו"ח סי' תקי"ז) בהגה שם, ושתיית טוטין וציגארן מותר בהם, יעו"ש בבאר היטב, ובסימן תקנ"א בשם תשו' דרכי נועם, ג' עפי"ד המק"ח (או"ח סי' תס"ה סק"ב), שכתב בדבר מש"כ המג"א שם, דאם הבהבו עופות בקשין שהי' בה בודאי דגן מחומץ, דאסור אף בדיעבד, דזה דוקא, אם מניחין על האש ממש, דיש לחוש שנוגע בחמץ עצמו, אבל בהבהוב דידן, שאוחזין למעלה מן האש, אין סברא שהאש יוליך הטעם למעלה, ואפילו זיעה מן החמץ, אין סברא שילך בחוך האש עיי"ש, ואף דנראה מדבריו דעכ"פ אסור לכתחילה, מ"מ בנד"ד, יש להתיר אף לכתחילה, כיון דאף באכילת בעין גופא אינו אסור רק מדרבנן, והוא אינו שואף אלא העשן, ואפילו זיעה אינו הולך למעלה וכנ"ל עכת"ד.



(ה) והנה הגאון המהרש"ק ז"ל שם בתשובתו פשיטא לי' כל כך להיתרא, עד שהרחיק לכת לומר, וצחקתי על החוששין לאסור, ומטעם שנפסל מאכילת כלב, וכי שבספר מור וקציעה הביא כן בשם אביו הגאון החכ"צ ז"ל, ששחק בזה על האוסרין, וכן הביא בספר עקרי הד"ט היתר זה, ומש"כ המג"א דטאביק /דטאבק/ צריך לסגרו בחדר, ודאי הוא ענין אחר, שאין אנו מכירין בו, ואף אם כוונתו כפשוטו אין לחוש לכל זה, מכח כל הני טעמי, ובשתיות הציגארן אין נכנס בגופו רק העשן, לא המה ממש, ואף אם ישכח ויטלנו בפיו אין לחוש כלל, ומי לנו גדול מן החכ"צ, וההיתר ברור עכת"ד, והשואל הוסיף עוד על דבריו, כי דן בזה לפני הגאון מוהר"ח ליפא מייזליש ז"ל, האבד"ק פרעמישלא, ונענע לו ראשו להתיר, וכן כתב בתשו' שו"ת תפארת יוסף (או"ח סי' כ"ז), וכן כתב בתשו' דברי חיים (ח"ר יו"ד סי' כ') בסופו דרך אגב, להתיר הטאביק בפסח, מטעם דגרע מחרכו קודם זמנו, וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם תשובה אחת הארוכה בכחא דהיתרא, וכ"כ בטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי (חיו"ד סי' קל"א), וגם כי כל ההיתרים הכתובים בשעה"מ שם, שייכים גם בנד"ד עכ"ד.



(ו) והנה כי כן ראיתי בשד"ח (אסיפת דינים מע' חו"מ סי' א' אות ג'), שהביא את דברי שו"ת תפארת יוסף הנ"ל, וכתב ע"ז דנראים דבריו, ופוק חזי מאי עמא דבר באין אומר ואין דברים, ואף שהביא גם דעת המחמירים, מ"מ חזר והביא תוכ"ד את דברי הבית מאיר הנ"ל, וכתב דמדבריו יש ללמוד לענין עישון הסיגארו וכבר עמא דבר הכי עיי"ש, ומוכח מדבריהם דמכ"ש בשאר איסורים, דאינם אסורי הנאה, בודאי יש להתיר מטעמים הנ"ל, וכ"כ בתשו' מהרי"א אסאד (או"ח סי' ק"נ) לענין פסח להתיר מטעם דשלא כדרך הנאתו, ונפסל מאכילת כלב, ואף השואל דנסתפק בזה משום דברי המג"א, כתב להתיר בידוע שבטל בס' עיי"ש, וא"כ מכ"ש בשאר איסורים כנ"ל.



(ז) והנני חוזר קצת לדברי השו"ת בס' בגדי יו"ט הנ"ל, במש"כ מטעם דאינו שואב אלא העשן, דלפי"ז אין היתר רק אם מעשן ע"י שפופרת וכנהוג בזה"ז, שכל הציגארעטען יש להם שפופרת, דאם יטלנו בפיו בלא אמצעי, יש לחוש שימצץ מהאיסור בעצמו, וכמו שחילק כה"ג, בפר"ח (יו"ד סי' ק"ח אות כ"ג), דיש להזהיר שלא יבעירוהו הפיפא מנר של חלב, ודוקא אם מקרב אצל הפתילה ממש, אבל להבעיר מהשלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דמיקלי קלי לאיסורא, שפיר דמי, ובעל נפש יחיש גם לזה עכת"ד, וכה"ג בתשו' בית אפרים (חו"מ סי' י"ז), בנר הנופל על פאפורקי ונכבה, דאם נפל ראש הפתילה שכבר נשרף ונעשה אפר, אינו אוסר, אבל מה שלא נעשה אפר אוסר עיי"ש, ועי' (ע"ז ס"ו ע"ב) גבי הסיקו בכמון של תרומה דמקלי קלי איסורא עיי"ש, אבל מטעם נפסל מאכילת כלב, מותר אפילו בנותן לתוך פיו ממש, כמ"ש שם השואל, דאף דנפסל מאכילת כלב, אסור מדרבנן עכ"פ, זה הוי רק מטעם אחשבי', כמבואר במג"א (סי' תמ"ב) גבי דיו, ובנד"ד כיון דאינו מתכוון לאכילה, רק לשאוף העשן ל"ש אחשבי' עיי"ש, וכ"כ בתשו' מהרי"א שם, בחרכו קודם זמנו, דמותר בהנאה ובאכילה נמי כה"ג, שאינו מחשיבו להחמץ, כמו בדיו בש"ע /או"ח/ סי' תמ"ב ובמג"א (סקט"ו) עיי"ש. ודאתאן מהנ"ל, דכמה מצדדי היתרא שדחה כהד"ג, יפים ונראים בעיני הגדולים שלפנינו הנ"ל, ומחמת הטעם הנזכר בפתח דברינו, אין בידי כעת לפרש דבריהם, שלא יוקשה עליהם ממקומות שהביא כת"ה בדחיותיו, ואסתגר בזה.



(ח) אמנם מכל מקום היה מקום לבעל נפש להחמיר מטעם דלא עדיף מהמדליק בנר של חלב, דיש עכ"פ משום מדת חסידות לכ"ע, אבל כיון שכפי הנודע, יש גליצירין הנעשה מצמחים ג"כ, וגם הנעשה מבע"ח, ע"י המלאכת הכימי, בסמים חריפים וכיוצא בזה, יש מהאחרונים שצדדו להתיר, ואף דלא נתקבל היתר זה ע"י גדולי הדור, וכמ"ש בספרי (ח"א סי' נ"ב), ובתשובה שבכת"י הארכתי בזה הרבה לברר איסורו, מ"מ צירוף יש עכ"פ, לכל המבואר למעלה, ואין להחמיר בדבר, שכבר דשו בו רבים, כן נראה לענ"ד. יצחק יעקב ווייס



שו"ת האלף לך שלמה חלק או"ח סימן רד



שאלתו בטאביק אם יש בו חשש חימוץ. הנה כבר כתבנו בכמה דוכתא שאין בזה חשש חימוץ דלו יהא דהוי בו איזה חמץ הוי כחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה לאחר זמנו ואין לו ענין ליי"נ ומ"ש המג"א דטאבאק צריך לסגרו בחדר נראה דהוא מיירי בטאבאק הנקרא טוטין ששותין אותו בעשן דזה נקרא שתי' לכך אוסרו דחושש לדעת הרא"ש שהביא /או"ח/ בסי' תמ"ב דחרכו קודם זמנו מותר בהנאה אבל לא באכילה וה"נ כיון דנקרא שתי' לכך אסור אף דהוי שלא כדרך אכילתן אסור מדרבנן אבל הטאביק שהוי דרך נחירין ודאי אין בו חשש כלל וכן הראני בספר עקרי הד"ט בשם מור וקציעה להרב מהר"י עמדין שכתב בשם אביו הגאון ח"צ דאין בטאביק חשש כלל ואף אם נעשה בפסח ביד נכרי נראה נמי דמותר כמ"ש בתשובה מכבר והוגד לי שגם בתשו' ב"א כתב כן דמה דנעשה ביד נכרי הוי כחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה לאחר זמנו לכן אין לחוש בזה כלל וז"ב:



פתחי תשובה יורה דעה סימן קח ס"ק ג



(ג) מותר לשאוף - עיין בשער המלך פי"א מהלכות מאכלות אסורות בענין אבק הטיטו"ן הנקרא טאב"ק הניקח מן עובדי כוכבים אי מותר לשאוף אותו כי יש מפקפקים בדבר כי לפעמים מזלפים אותו בסתם יינם והאריך מאד בזה והעלה דאף לדעת רובא דרבוותא שפסקו דסתם יינם אסור בהנאה מ"מ שרי לשאוף הטאב"ק דזה ממש כההיא דבת תיהא דשרי לכ"ע והלכה פסוקה היא זולת סברת איכא מ"ד שכתב הרי"ף וכ"ש בנ"ד דאיכא לספוקי שמא יש ס' נגד היין שמזלפין דבהא לכ"ע ריחא לאו מלתא ואף דכל זה אינו אלא בהניח יסוד שמה שמזלפין אינו אלא כדי ליתן בו ריח האמנם אכתי איכא לספוקי שמא נותנין יין לחזק הטאב"ק דא"כ אין להתיר מטעמא דריחא ל"מ דמ"מ הרי הוא נהנה מגופו של איסור שעל ידי היין מתחזק הטאב"ק. מ"מ יש להתיר בשופי דכיון דקיי"ל די"נ מין בשא"מ בטל בס' ובנ"ד איכא לספוקי שמא יש בו ס' הוי ספק דרבנן לקולא כיון דסתם יינם דרבנן ודמי לדלעיל סימן צ"ח בנשפך וצ"ע ממ"ש שם ס"ג בד"א כשנשפך כו' ואפשר דלא כתב זה רק לסניף בעלמא [מיהו לפמ"ש בסי' צ"ד שם ס"ק ז' בשם תשובת אמונת שמואל אתי שפיר ועי' מ"ש לקמן סימן קכ"ג ס"ק י"ד] כ"ש בנ"ד דאיכא ספיקי טובא אעיקרא דמילתא אי סתם יינם בזה"ז אסור בהנאה ושמא מה שנותנין בו יין אינו אלא כדי ליתן בו ריח ושמא יש בו ס' ע"ש שהעלה כן הלכה למעשה:



שו"ת מלמד להועיל חלק א (או"ח) סימן קו



לענין סיגריות וטאבאק בפסח כבר האריכו למעניתם בספרי המאספים להביא דיעות מחמירין ומקילין ע' בספר ארחות חיים לסי' תס"ז אות כ"א ובספר שדי חמד מערכת חו"מ סי' א' אות ג' וי"ט. וכנראה רבו המקילין מפני שהחמץ שיכול להיות בדבוק הנייר נפסל מאכילת הכלב ואינו בעין והוא פחות מכשיעור, ועוד שהוא ספק אם מדבקין בדעקזטרין שהוא ממעהל שטארקע או מקארטאפפעלשטארקע /מעמילן מקמח או עמילן מקמח תפוחי אדמה/. ומ"ש מג"א /או"ח/ סי' תס"ז ס"ק י' דטאבאק שורין אותו בשכר לפי מה ששמע מו"ר מהר"ם שיק (סי' רמ"ב) כוונתו על שנופפטאבאק /טבק להריח/ ומבואר באריכות בארחות חיים שם עיי"ש.



שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן סא



שאלה: האם מותר לעשן בפסח סיגריות שאין עליהן השגחה מטעם הרבנות המקומית, או שמא יש לחוש שיש בהן חשש חמץ כל שהוא?



תשובה: במגן אברהם (סימן תסז סק"י) כתב, הטבק בקצת מקומות דרך לשרותו בשכר חמץ, ולכן צריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה בפניו. וכן כתב החק יעקב (שם ס"ק כ"ב). וכן פסק בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן תסז סעיף כד). ובמשנה ברורה (שם ס"ק ל"ג). גם הרה"ג רבי משה אזולאי בספר זכרון משה (סימן רי), הביא בשם מר אביו הרה"ג רבי רפאל ישעיה אזולאי (בנו של מרן החיד"א ז"ל), שעשה מעשה לאסור הסיגריות בפסח, וציוה להכריז על איסורו בעיר אנקונא. וכן המנהג פשוט לאסור בליוורנו, מחשש חימוץ. ע"ש. והביאו להלכה הגאון רבי חיים פלאג'י בספר חיים לראש (דף קו ע"ב), ובשו"ת לב חיים חלק ב' (סוף סימן ק), וכתב, שנראה שהיו עושים אותו בדבר חמץ, (או שמדבקים אותו בדבק של קמח שיש בו איסור חמץ), ולכן אפילו הוא מוכן ומתוקן מערב יום טוב, אסרוהו בפסח משום חשש איסור חמץ. ע"ש. אולם בשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן לח אות פג) כתב בשם הרה"ג רבי דוד קורינאלדי, יש מי שכתב שהטבק דרך לשרותו בשכר חמץ וכו', אבל במדינות אלו אין לחוש לזה כלל, שאין שכר מצוי, וגם אין דרך לשרות הטבק בשום משקה. ע"כ. והגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סוף סימן תמב) הביא דברי המגן אברהם הנ"ל, וכתב על זה, ותמוה מאד, ותמה אני אם יצא הדבר מפיו, כי לו יהי כן באמת ששורים את הטבק בשכר חמץ, היה מותר בפסח, שהרי זה דומה למה שנפסק בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן תמב סעיף ט), חמץ ששרפו קודם זמן איסורו ונחרך עד שאינו ראוי לכלב מותר לקיימו בפסח. [ובטור שם מבואר שמותר גם כן בהנאה, וכן הסכימו באליה רבה ובמאמר מרדכי (סימן תמב סק"י). ודלא כהמגן אברהם. וכן העלה החתם סופר בחידושיו להלכות פסח (סימן תמב סק"ז). ע"ש]. והוא הדין כאן שהטבק אינו דבר הנאכל, והשכר שנשרה בו נפסל מיד מאכילת הכלב, אף על פי שהטבק משביח על ידי כך, על כל פנים איסור חמץ חלף הלך לו, ולכן אפילו אם נשרה בודאי בשכר קודם פסח, מותר בפסח, ומכל שכן שאין הטבק דבר הנאכל ואין צורת חמץ עומדת בו כלל, והנאת העישון אין בה ממש, והרי היא כריח בעלמא, ולא עדיף ממה שפסק בשלחן ערוך (/או"ח/ סימן תמב סעיף י), דיו שנתבשל בשכר שעורים מותר לכתוב בו בחול המועד פסח. וכל שכן בטבק שאינו אלא ספק. ועל אחת כמה וכמה שאין מקום כלל וכלל להצריכו ביעור. ולא עוד אלא שלדעתי אין כל ספק שמעיקר הדין מותר לשרותו אף לכתחילה בשכר חמץ קודם פסח וליהנות ממנו בפסח, אלא שנראה כדבר התמוה לרבים אשר לא יחכמו, (וכמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סימן רמב סעיף י), ומכל מקום לספקו בודאי שאין לחוש כלל, בין לעשן טבק סיגריות, ובין לשאוף טבק הנחירים. ואין צורך לבדוק אחריו כלל אם נשרה בשכר חמץ. והדבר ברור מאוד בעיני, עד שאני אומר שהמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהים. וזכורני שראיתי בימי חרפי לאדוני אבי הגאון החסיד (החכם צבי זצ"ל), שהורה להקל, והיה שוחק על המתחסדים לחזר אחר טבק כשר לפסח. ע"כ. גם בשו"ת תפארת יוסף (חלק או"ח סימן כז) כתב, שהדבר פשוט להתיר, שהרי נפסל מאכילת הכלב, והוא פחות מכשיעור, ואינו בעין ואינו ניכר כלל, והגאון מלבוב כתב שבנפסל מאכילת הכלב לא אסרה התורה בפחות מכשיעור עכת"ד. וכן פסק להקל בשו"ת חסד לאברהם תאומים (סימן לז). ע"ש.



ותבט עיני להגאון רבי מאיר פוזנר בספר בית מאיר (סימן תסז סעיף ח) שכתב, שמותר לקנות הטבק קודם הפסח, כדי ליהנות ממנו בפסח. ואין בזה חשש כלל, כי לו יהא כדברי האומרים שדרכם לשרות הטבק בשכר חמץ, הרי זה דומה לדין חרכו קודם זמנו שמותר בהנאה. ורק לקנותו בתוך הפסח אפשר שיש לחוש שמא נשרה בשכר בפסח. ואף על פי שרבים אומרים שעיקר החשש ששורים אותו בשכר חמץ אינו אמת, מכל מקום אפשר שמקומות מקומות יש. ע"כ. ולכאורה הרי יש בזה ספק ספיקא להקל, שמא לא נשרה בשכר כלל, ואם תמצא לומר שנשרה, שמא נעשה קודם פסח והוה ליה כחרכו קודם זמנו. ועוד דמסתברא שהעישון נחשב לגבי החמץ שנשרה בו בגדר שלא כדרך הנאתן, שלדעת רוב הפוסקים אינו אסור אלא מדרבנן, כי השכר נעשה לשתיה ולא להנאת עישון וכיוצא בזה. ואם כן אפילו אם יש ספק שמא נשרה בפסח, הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא +ודע שאין לומר שבחמץ בפסח יש לאסור גם בשלא כדרך אכילה, כדין שאור שאין דרך הנאתו באכילה ואסור מן התורה בפסח, דשאני שאור שראוי לחמץ בו עיסה. וכמו שכתב הר"ן פרק אלו עוברים (מה:), וכן כתב החוות דעת ביורה דעה (סימן קג סק"א). ולא הוציאו מכלל זה רק בשר בחלב וכלאי הכרם שלא נאמר באיסורם לשון אכילה. כמבואר בפסחים (כה ע"א), וברמב"ם (פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה ח). ואפילו לדעת מי שאוסר נותן טעם לפגם בפסח, אין זה אלא מדרבנן, וכדמוכח מלשון התוספות (עבודה זרה סו ע"א) שלמדו זאת משום דחשיב כמשהו. ע"ש. וכן כתב הפרי חדש (סימן תמז סעיף י). ובשו"ת בשמים ראש (סימן שלג) כתב, שהיה נראה לו שנותן טעם לפגם אסור בפסח, משום שדין נותן טעם לפגם למדנו מנבילה, שנבילה שאינה ראויה לגר מותרת (עבודה זרה סח ע"א), מה שאין כן בחמץ שאפילו על אכילת שאור חייב כרת, זה לא נתמעט מנבילה. וזהו חמץ זהו שאור. וצ"ע. עכת"ד. ואינו מחוור, והעיקר כמו שכתבו הר"ן ודעמיה דשאני שאור שראוי לחמץ בו עיסה. וכנ"ל. וכן כתב הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סימן תמז ס"י). וע"ע בשו"ת אחיעזר (חלק יורה דעה סימן יא אות ח). ובשו"ת תועפות ראם (חאו"ח סוף סימן יג). ובשו"ת עצי הלבנון (סימן יט). ודו"ק.+ ועיין בספר מאורי אור (עוד למועד, דף כה ע"ב), שכתב להעיר על דברי המגן אברהם שהחמיר בזה, שקליטת הריח של השכר בטבק אינה אוסרת, שזהו ריח כחוש, ואין בו שייכות הנאה כלל, ואף על פי שריח השכר חזק ונרגש בטבק, אין זה אלא מן הכשות שבשכר, אבל ריח החמץ כחוש ביותר, ורק השכר עצמו אסור להריח בו לכתחילה, אבל הטבק שנשרה בו אין לאוסרו. ולכן יפה נוהגים העולם להקל. ע"כ. ועיין בשו"ת מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן רמב), שכתב לקיים דברי המגן אברהם, דלא דמי לחרכו קודם זמנו, ששם נתעפש או נחרך עד שנפסל מאכילת הכלב, ונעשה כעפר בעלמא, אבל כאן שהחמץ ראוי לשתיה, והוא תיקן הטבק בשרייתו כדי לשאוף ולהריח בו, הוי כאילו תיקן את החמץ לשתיה, ולשאוף ממנו ולהריח בו לא נתקלקל, ואחשביה לחמץ לפי מה שתיקנו. ואף על פי שעדיין יש לפקפק בזה, צריכים אנו למשכן נפשנו להסביר דברי המגן אברהם שהחמיר בזה במפורש. ושוב סיים, שעל כל פנים להלכה כבר האריך השער המלך (בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות), בדין טבק הנשרה בסתם יינם, והעלה להתיר. [ועיין בחיי אדם כלל קכז סימן ג'. ודו"ק]. ואף על פי ששם הנידון לענין סתם יינם דרבנן, נראה שגם לענין חמץ הוי שלא כדרך הנאתן, שלדעת הרבה פוסקים יש להתיר שלא כדרך הנאתן גם בחמץ. ובכהאי גוונא ריחא לאו מילתא היא. כן נראה לי בטעם המתירים. והחושש להחמיר כדברי המגן אברהם תבוא עליו ברכה ע"כ. ועיין עוד בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק א' סימן קלא) שכתב, שיש להתיר לשאוף ולהריח בטבק בפסח, משום שאפילו היה ברור ששורים את הטבק בשכר חמץ קודם הפסח, הרי נפסל מאכילת הכלב קודם זמנו, שמותר בהנאה לאחר זמנו. ובפרט שהוא שלא כדרך הנאתו, דאטו השכר עומד להריח בו, הרי נעשה רק לשתיה, ואם כן הוי שלא כדרך הנאתן, שאין בו איסור אלא מדרבנן, ולכן בודאי שיש להקל בזה כשנפסל מאכילת הכלב קודם פסח. וזה כשלש שנים שהובא לכאן, ויצא קול לאוסרו מטעם חשש חמץ, ושחקתי מאוד על האוסרים, ושוב מצאתי בעקרי הד"ט שהביא בשם הגאון יעב"ץ שפסק להתיר, ושהגאון אביו החכם צבי שחק על האוסרים. ונהנתי מאוד שכיוונתי לדעתו הרמה ע"כ. ונראה שהוא הדין לענין עישון סיגריות שנחשב שלא כדרך הנאתן. ואף על פי שלדעת הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן כא) עישון סיגריות נחשב כשתיה ממש, הרי הוא עצמו כתב במטה יהודה (סימן רי) שאין ספק שהמעשן סיגריות אינו צריך לברך ברכת הנהנין כלל, שאין בזה דבר ממשי שיחשב כאוכל ואינו אלא עשן בעלמא ע"ש. וכן הסכימו רוב האחרונים להתיר לעשן סיגריות בתעניות צבור. וכמו שכתב בשו"ת בית דוד (חלק או"ח סימן שמג). ובשו"ת הר הכרמל (סימן יט). וכן פסק בפשיטות הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סוף סימן רי). וכן כתב בשו"ת פעולת צדיק חלק ב' (סימן כג). ובשו"ת מחנה חיים חלק ג' (חלק או"ח סימן מג). ועוד אחרונים. ואמנם מצאתי בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק או"ח סימן קג) שכתב, שלשאוף אבק הטבק ולהריח בו בפסח, שהוא לצורך רפואה, יש להתיר אפילו עשאו הגוי בתוך הפסח, משום דהוי שלא כדרך הנאתן, אבל לשאוף בפסח עלי הטבק על ידי שפופרת שאינו לרפואה בלבד, אלא יש בו תענוג והנאת הגוף, כמו שכתב המגן אברהם (סימן רי), יש לאסור, אם שרה אותו הגוי בפסח, אף על פי שנפסל מאכילת הכלב והוא שלא כדרך הנאתן. דדמי לדיו שנתבשל בשכר שעורים בפסח שאסור לכתוב בו. (וכמו שכתבו האחרונים בסוף סימן תמב). עכת"ד. ונראה שגם לדבריו אם יש ספק אם נעשה קודם הפסח, או בתוך ימי הפסח, יש להקל, משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא. ועיין עוד בשו"ת דברי חיים מצאנז (חלק יו"ד סוף סימן כ) שכתב, שאף על פי שיש אחרונים שהביאו מנהג חומרא שלא לשאוף אבק הטבק בפסח, כשנשרה בשכר חמץ, מכל מקום על פי הדין אין מקום להחמיר בזה, שהרי זה דומה לחרכו קודם זמן איסורו שמותר בהנאה, ומה גם שאינו רק משהו בעלמא וכו' ע"ש +והנה בשו"ת דברי חיים שם /חלק יו"ד סוף סימן כ'/ סיים, שמה שכתב הרה"ג השואל להקל בנידון דידן מטעם מחבואה, צריך עיון אם מועיל טעם זה בדבר שיש לו מתירין, ובפרט בפסח. ולכן העיקר שמותר מהטעמים הנ"ל. ע"כ. וכוונתו למה שכתב המרדכי (בפרק ב' דעבודה זרה סימן תתכד) בשם רבינו ברוך, שבזמן הזה שהגוים מתקנים לחם בשמרי יין, אף לדעת רבינו תם ששמרי יין של עכו"ם אפילו אחר י"ב חודש אסורים, הלחם מותר, כי לא יתכן שלא יתקן גוי אחד בשמרי שכר, ואמרינן בכתובות (דף כז ע"א) אם יש שם מחבואה אחת מצילה על כל הכהנות כולן. וכל היכא דאיכא למיתלי בכהאי גוונא תלינן וכו'. וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סוף סימן קיד) וזו לשונו: ואם ידוע שעכו"ם אחד שבעיר אינו מערב בו יין, אף על פי ששאר עכו"ם דרכם לערב בו יין, מותר ליקח מכולם, כל זמן שאינו ידוע בודאי שעירבו בו יין, דתלינן לקולא שמא לא עירבו, ע"ש. ולפי מש"כ שבנידון דידן נחשב שלא כדרך הנאתן, אם כן אין האיסור אלא מדרבנן, ומכיון שהקילו שם בכך, אף על פי שהרוב מערבים בו יין, משום דאיכא ספיקא שמא לא עירב כלל, ובדרבנן תלינן לקולא, וכמו שכתב בספר בית יצחק (שער הקבוע סימן ו), הוא הדין כאן שאין איסורו אלא מדרבנן, גם אם אין הדבר ידוע אם הטבק נשרה קודם פסח, או בתוך הפסח, כיון שאפשר שלא נשרה כלל יש להקל, ודעת רבותינו בעלי השלחן ערוך, שאין חמץ בפסח בכלל דבר שיש לו מתירין, כמבואר בדברי מרן באורח חיים (ריש סימן תמז), והרמ"א בהגה ביורה דעה (סוף סימן קב). ואכמ"ל. [ועוד דבסתם יינם חשיב יש לו עיקר מן התורה, כדמוכח בעבודה זרה (דף לד ע"א). וכן הוכיח בספר דברי אמת (בקונטרס ט' סימן ד), ובשו"ת חקרי לב (חלק א' מיורה דעה סוף סימן קצט). וכן כתב באיסור והיתר (כלל יב אות יא). וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בספר קנאת סופרים (דף נו ע"ג). ואפילו הכי כתב הרמ"א להקל. והוא הדין כאן]. ולכן יש מקום לצרף דברי המרדכי להקל בנידון דידן. ועיין בשו"ת מהרש"ם חלק א' (סימן קה). ובשו"ת רב פעלים חלק א' (חלק יורה דעה סימן כח). ודו"ק. [והנה נוסף לכל הנ"ל יש לצרף עוד לסניף סברת הגאון בעל בית אפרים (חלק או"ח סימן לה), שכל שנעשה ביד גוי, אפילו נפסל מאכילת הכלב בפסח עצמו, כיון שהחמץ מותר לגוי, הוה ליה כחרכו קודם זמנו שמותר בהנאה בפסח. וכן כתבו בשו"ת חבלים בנעימים חלק ה' (סימן ד). ובשו"ת שערי דעה חלק ב' (סימן לז). ע"ש. וכן מצאתי בחידושי החתם סופר להלכות פסח (סימן תמב סק"ג וסק"ח). ע"ש. ולפי זה בין טבק הרחה בין טבק של סיגריות מותר לקנותם גם בפסח. ובמקום אחר כתבנו בזה. ואכמ"ל].+ ובשו"ת השמים החדשים (חלק או"ח סימן כא) הביא להלכה דברי הגאון יעב"ץ הנ"ל. וכן כתב להקל בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה, סימן א' אות ג'). ושכן עמא דבר. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חלק או"ח סימן קו). וכן עיקר.
 

צבי500

משתמש ותיק
שות באר משה
 

קבצים מצורפים

  • 3EDEAD140E9448719482973D6B9EB437.jpg
    3EDEAD140E9448719482973D6B9EB437.jpg
    37.4 KB · צפיות: 169

צבי500

משתמש ותיק
...
 

קבצים מצורפים

  • 2013325_333571432_JPG.JPG
    2013325_333571432_JPG.JPG
    122.9 KB · צפיות: 175
  • 2013325_33965061_JPG.JPG
    2013325_33965061_JPG.JPG
    127.7 KB · צפיות: 175

הבוחן

משתמש ותיק
צדקו דברי הרב @יהודי,
זה שתכתוב עוד הודעה ועוד אחת עם ציטוט של המתירים לא ישנה את דעת האוסרים, (שאגב כתובה גם בדברים שהעלת).
המג"א הוא מספיק קדום ואוסר בכל תוקף החיי אדם כנ"ל גם המשנ"ב ואפילו הכף החיים כותב שהמחמיר תבוא עליו ברכה וכן פסק הגרי"ש אלישיב וכן כתב לנהוג הרב ואזנר (אף שספק אם סבר כך מדינא), אף שאני חוזר על הדברים שנכתבו לעיל לא נמנעתי, כי חרה לי שהרב @צבי 500 כותב שהמציאו הלכות וכו' בעוד שהדבר נתון למחלוקת אחרונים קדומים.
אם כבודו רוצה להקל שיערב לו אבל אנא על תכתוב על דברי המג"א המצאות של זמנינו.
 

אלכס

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
צדקו דברי הרב @יהודי,
זה שתכתוב עוד הודעה ועוד אחת עם ציטוט של המתירים לא ישנה את דעת האוסרים, (שאגב כתובה גם בדברים שהעלת).
המג"א הוא מספיק קדום ואוסר בכל תוקף החיי אדם כנ"ל גם המשנ"ב ואפילו הכף החיים כותב שהמחמיר תבוא עליו ברכה וכן פסק הגרי"ש אלישיב וכן כתב לנהוג הרב ואזנר (אף שספק אם סבר כך מדינא), אף שאני חוזר על הדברים שנכתבו לעיל לא נמנעתי, כי חרה לי שהרב @צבי 500 כותב שהמציאו הלכות וכו' בעוד שהדבר נתון למחלוקת אחרונים קדומים.
אם כבודו רוצה להקל שיערב לו אבל אנא על תכתוב על דברי המג"א המצאות של זמנינו.
ואגב, לדעתי יש סדר לחומרות
לא ייתכן שציפס של הבדץ לא אוכלים בפסח, אף שלא תמצא אף פוסק שאוסר זאת. אבל מי שמחמיר ולא מעשן בפסח שיש כמה ןכמה פוסקים שאוסרים זאת, וכך כתב המשנ"ב, אז הוא מגזים וכו'
אנשים תתאפסו!
 

סבא

משתמש ותיק
ראיתי לנכון להביא כאן את כל לשונו של הדברי חיים שנמצא בחתימתי-
כי זאת אומר בטח, מי שהוא בעל אמונה בדת הישראלי וירא ה' לא יבוא לחרף למי שמחמיר באיזה דבר חומרא, ומסתמא אפילו פשוטי והמוני עם לא יבזו אתכם מחמת שנהגתם חומרא, ורק נמצא איזה אפיקורס, על אלו אנו מתפללים בכל יום ולמלשינים, אפילו באינם ידועים עכ"ל.​
דבר שהמג"א פסק להחמיר והמשנ"ב אף מביאו, לבוא וללעוג שלתת הכשר על כך הוא עניין של "פרנסה", זהו ממש חירוף וביזוי, ויש לחשוש מאוד מדבריו של הדברי חיים.
אגב, ב"ה איני מעשן כלל ואין זה נוגע לי למעשה כלל.
 
חלק עליון תַחתִית