ליל הסדר בימות המשיח

יצחק

משתמש ותיק
כידוע שהרמב"ם מונה את המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו ואינו מונה את המצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום, ונראה שהוא סובר שהמצוה לזכור בכל יום היא נספח להמצוה של זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שעיקרו בליל ט"ו ונספח אליו חיוב לזכור זכירה בעלמא בכל יום,
והנה לפי מה דקיי"ל כראב"ע ובן זומה דדרשינן ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות נמצא שאין מקור להביא את ימות המשיח
ולכאורה כמו שלא תהיה מצוה לזכור במשך ימי השנה כך לא תהיה המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו וכנ"ל שהכל מצוה אחת.
האם זה נכון?
 

עוד א'

משתמש רגיל
אולי היה צריך מקור רק שהנספח של כל השנה קיים גם לימות המשיח אבל עיקר המצווה בפסח קימת תמיד והראי שמי שכן דורש לימות המשיח לא הוצרך לדרוש זאת על פסח
 

עוד א'

משתמש רגיל
או אפש"ל להפך שודאי שהמצוה בפסח לא קימת בימות המשיח שהרי החגים בטלים לעת"ל וכן לא יאמר...אשר הוצאתיך מארץ מצריים אלא וכו' (לצערי אני לא זוכר כלל את הפ' המלא) ורק הסיפור של כל יום שהוא כעין קר"ש קיים לעת"ל
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד א' אמר:
או אפש"ל להפך שודאי שהמצוה בפסח לא קימת בימות המשיח שהרי החגים בטלים לעת"ל וכן לא יאמר...אשר הוצאתיך מארץ מצריים אלא וכו' (לצערי אני לא זוכר כלל את הפ' המלא) ורק הסיפור של כל יום שהוא כעין קר"ש קיים לעת"ל
אתה מתכוון לפסוק בירמיה כג לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וכו'. הגמ' מביאה את זה בנוגע למחלוקת הזו של בן זומא וחכמים והגמ' אומרת שחכמים אמרו לו שיציאת מצרים תהיה טפילה לשיעבוד מלכויות אבל מ"מ יצטרכו להזכיר אותה.
 

עוד א'

משתמש רגיל
נכון אבל רק את החלק של כל יום שהוא רק נספח כל' ר' יצחק
 

סבא

משתמש ותיק
ציטוט מעניין מתשובות והנהגות ה לג
הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח
קבלתי מכתבו שמתרעם על מה שכתבתי בביאור להגדה של פסח (טעם ודעת) בענין מה שאמרו חכמים כל ימי חייך להביא לימות המשיח, דפשיטא שלא תיבטל המצוה לימות המשיח כי שום אות מתוה"ק לא תיבטל לימות המשיח, ומתרעם ע"ז דבגמ' מפו' דלבן זומא דפליג על חכמים באמת תיבטל המצוה וכלשון הגמרא (ברכות יב ב) אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יצי"מ לימות המשיח, ואישתפוך חמימיה ודורש למחוק הדברים, ולכאורה שפיר העיר.
אמנם לאחר עיון יראה כוונתי, והיינו כפי שיישבתי שם דברי חכמים דמצרכי ריבוי לענין שמזכירין יצ"מ לימות המשיח, וביארתי שם לפי דברי ה"אור שמח" והגר"ד מקרלין זצ"ל שמצות הזכרת יצי"מ מן התורה אינו פעם ביום ופעם בלילה, אלא עיקרה הוא זכרון תמידי בכל עת והזדמנות, וחכמים קבעו את זמנה כל יום ולילה בק"ש, ולענין החיוב דרבנן קס"ד דתיבטל לימות המשיח, וקמ"ל חכמים שחייבין, וסמכו על ריבויא דכל לרבות גם לימות המשיח, וע"ז פליג בן זומא וכי מזכירין לימות המשיח כל יום ולילה והלוא לא נצטרך לכך, אבל עיקר המ"ע לזכור פשיטא דכו"ע מודו דלא תיבטל, שמ"ע לא תיבטל לעולם, רק מצוה כעין הסבת נחלה שמעיקרא ניתן לזמן.
ותמהני על דבריו, אי נימא דלבן זומא באמת תיבטל לעת"ל מצוה דהזכרת יציאת מצרים, נימא נמי דיבטל סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו, או אפילו ח"ו מצות מצה, רק לדעתי לא תיבטל מצוה שניתנה לנצח, ובחינם שופך אפו וחמתו. ע"כ.
 

סבא

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כידוע שהרמב"ם מונה את המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו ואינו מונה את המצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום, ונראה שהוא סובר שהמצוה לזכור בכל יום היא נספח להמצוה של זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שעיקרו בליל ט"ו ונספח אליו חיוב לזכור זכירה בעלמא בכל יום
ביאור זה ברמב"ם אינו נחלת הכלל, וראה למשל בפמ"ג בפתיחה לקריאת שמע שכתב וז"ל הא דמחויב להזכיר יציאת מצרים ביום ולילה, כנראה שהוא מצות עשה מן התורה, וכדדריש בן זומא [ברכות יב, ב] ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, ולמה לא מנאה הר"מ ז"ל למצות עשה בפני עצמה, לא כאן בהלכות קריאת שמע, ולא בפתיחה על הלכותיו [ש]כתב רק מצות עשה אחת לקרות קריאת שמע לבד, וגם במנין המצות לא מצאתיו כעת. ובפריי לאו"ח בהלכות פסח עמדתי על זה אם ספור יציאת מצרים מצות עשה תמיד בכל יום א' ביום וא' בלילה, למה מנאה הר"מ ז"ל בהלכות חמץ ומצה בפתיחה [אות] ח' לספר ביציאת מצרים באותו הלילה, וגם על הקרא קשה והגדת לבנך כו', והא בכל יום מחויב בלילה ג"כ, וכי תימא והגדת באורך ובהוצעה (עיין ר"מ אלשי"ך על התורה פרשת חיי שרה "הגידי" נא לי בת מי את, ובתהלים קמ"ב אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו "אגיד") זה לא ניתן להאמר כלל, דוודאי נוסח הגדה הכל דברי חז"ל, ומן התורה כי אמר ה' הוציאנו ממצרים יצא, ושלושה דברים פסח מצה ומרור דצריך למימרנהו הכל מדרבנן, וכדבעינן למימר שם אי"ה. ומיהו יש לומר דביום מצות עשה לומר יציאת מצרים, אבל בלילה דאתיא מריבויא "כל" ימי חייך להביא הלילות, וכבר ידוע דכל מילי הבאים מריבוים לא נכנס במנין מצות ואינם מצות עשה רק מצוה בעלמא מן התורה, ויציאת מצרים באותו הלילה מצות עשה הוה. שהפרש יש בין מצוה בעלמא מן התורה ובין מצות עשה, כמו שיראה הרואה במנחות (ע"ח) [סח] א' בעומר יע"ש בתוספות [ד"ה ובא] ובדף ה' [ע"ב] שם [ד"ה האיר] ובצאן קדשים, יע"ש. ובתוספת שבועת כ"ג ב' ד"ה דמוקי שהשבועה חלב על חצי שיעור, דאין בו עשה רק מריבויא דכל חלב, ואעשה אין חל כו', ואפשר נמי אי יש לו לקיים מצוה בעלמא ועשה גמורה, דחי העשה גמורה למצוה בעלמא. ונאמר עוד דסובר הר"מ ז"ל כי למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך זכירה בלב סגי ודי בכך, ובליל פסח צריך שיגיד בפה כדכתיב והגדת לבנך כו', וסתם הגדה נמי בפה (עיין מאיר נתיב בשורש נגד, ומה שכתוב בשמואל ב' י"ט ז' הגדת היום כי מתוך דבריו כאלו הגיד. אבל אמירה מצינו בלב, עיין מאיר נתיב שורש אמר דברים ז' י"ז וח' י"ז כו', וגם בשורש דבר שייך בלב, ואין כאן מקומו), א"כ אתי שפיר שלא מנה הר"מ ז"ל לזה למצות עשה. וכל זה צ"ע הלא מצות עשה ולא תעשה בתחלת ספר המדע במחשבה הוא ומנאם, ואי"ה יבואר עוד, וכאן אין להאריך עכ"ל.
ולא מצאתי מסקנתו בזה.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי גם באו"ש הלכות ק"ש יש ביאור בר"מ והדברים צ"ע ובטח יש עוד פירושים, אני כתבתי כפי שכתבתי משום שזה היה נראה לי הדרך הכי פשוטה בר"מ.
 

הערשל

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כידוע שהרמב"ם מונה את המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו ואינו מונה את המצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום, ונראה שהוא סובר שהמצוה לזכור בכל יום היא נספח להמצוה של זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שעיקרו בליל ט"ו ונספח אליו חיוב לזכור זכירה בעלמא בכל יום,
והנה לפי מה דקיי"ל כראב"ע ובן זומה דדרשינן ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות נמצא שאין מקור להביא את ימות המשיח
ולכאורה כמו שלא תהיה מצוה לזכור במשך ימי השנה כך לא תהיה המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו וכנ"ל שהכל מצוה אחת.
האם זה נכון?
הגרח"ס מתרץ שזכירת י"מ זה חלק ממצות ק"ש, וישנו תירוץ שהרמב"ם אינו מונה מה שלא נוהג לדורות וכיון שלימות המשיח יתבטל לא מנה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
הערשל אמר:
יצחק אמר:
כידוע שהרמב"ם מונה את המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו ואינו מונה את המצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום, ונראה שהוא סובר שהמצוה לזכור בכל יום היא נספח להמצוה של זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים שעיקרו בליל ט"ו ונספח אליו חיוב לזכור זכירה בעלמא בכל יום,
והנה לפי מה דקיי"ל כראב"ע ובן זומה דדרשינן ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות נמצא שאין מקור להביא את ימות המשיח
ולכאורה כמו שלא תהיה מצוה לזכור במשך ימי השנה כך לא תהיה המצוה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו וכנ"ל שהכל מצוה אחת.
האם זה נכון?
הגרח"ס מתרץ שזכירת י"מ זה חלק ממצות ק"ש, וישנו תירוץ שהרמב"ם אינו מונה מה שלא נוהג לדורות וכיון שלימות המשיח יתבטל לא מנה.
בפשטות, המ"ע מן התורה היא רק בפסח, שהרי מפורש בפסוק 

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃

קצת משמע שמצוות זכירת יציאת מצרים תלויה באיסור החמץ. ומה שנחלקו אם מזכירים יציאת מצרים בלילות, הוא מדרבנן ולכן נחלקו אם חכמים הראשונים תיקנו את הזכרת יציאת מצרים גם לימות המשיח, דאי מדאורייתא מה שייך לחלוק דווקא בזה הא תליא בפלוגתא אי מצוות בטילות לעת"ל או לאו.
 
 
חלק עליון תַחתִית