יושב אוהלים
משתמש ותיק
בטוש"ע או"ח סי' סא (סעיף ה) איתא שנוהגים להשים את היד על העיניים בקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע , וכתוב שם הטעם "כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מלכוון".
ובפשטות נוהגים לפרש הדברים שמכסים את העיניים כדי שלא יסתכל על דברים אחרים ויחשוב עליהם, ויוסח דעתו מלכוון הכוונה שצריך לכוון בשעת קריאת שמע.
וראיתי היום בספרו של הרב ישראל גולדווסר שליט"א שמוסיף על זה פירוש אחר (מלבד הפשט הפשוט כנ"ל) והוא: שכיון שפסוק ראשון עיקרו "אחדות ה'", והיינו ש"אין עוד מלבדו", ונכלל בזה שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. והיינו שאין שום מציאות אחר בבריאה מלבד הבורא יתברך שמו, וכיון שצריך לכוון כן בשעת קריאת פסוק ראשון, לכן הוא מכסה את עיניו כדי שלא יסתכל על שום דבר אחר שנראה כאילו יש איזשהו מציאות וכוח אחר בעולם חוץ ממנו יתברך. וזה נכלל בכוונת הטושו"ע במש"כ "שלא יסתכל בדבר אחר "שמונעו מלכוון", דהיינו לא רק שדברים אחרים "מסיחים את דעתו" מלכוון, אלא הם "מונעים אותו מלכוון הכונה שהוא צריך לכוין בייחוד ה', כיון שבהסתכלותו על דברים אחרים נראים הדברים שלא כך.
ובפשטות נוהגים לפרש הדברים שמכסים את העיניים כדי שלא יסתכל על דברים אחרים ויחשוב עליהם, ויוסח דעתו מלכוון הכוונה שצריך לכוון בשעת קריאת שמע.
וראיתי היום בספרו של הרב ישראל גולדווסר שליט"א שמוסיף על זה פירוש אחר (מלבד הפשט הפשוט כנ"ל) והוא: שכיון שפסוק ראשון עיקרו "אחדות ה'", והיינו ש"אין עוד מלבדו", ונכלל בזה שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. והיינו שאין שום מציאות אחר בבריאה מלבד הבורא יתברך שמו, וכיון שצריך לכוון כן בשעת קריאת פסוק ראשון, לכן הוא מכסה את עיניו כדי שלא יסתכל על שום דבר אחר שנראה כאילו יש איזשהו מציאות וכוח אחר בעולם חוץ ממנו יתברך. וזה נכלל בכוונת הטושו"ע במש"כ "שלא יסתכל בדבר אחר "שמונעו מלכוון", דהיינו לא רק שדברים אחרים "מסיחים את דעתו" מלכוון, אלא הם "מונעים אותו מלכוון הכונה שהוא צריך לכוין בייחוד ה', כיון שבהסתכלותו על דברים אחרים נראים הדברים שלא כך.