חידוש בטעם למה נוהגים להניח היד על העיניים בשעת קריאת פסוק ראשון של ק"ש

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בטוש"ע או"ח סי' סא (סעיף ה) איתא שנוהגים להשים את היד על העיניים בקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע , וכתוב שם הטעם "כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מלכוון".
ובפשטות נוהגים לפרש הדברים שמכסים את העיניים כדי שלא יסתכל על דברים אחרים ויחשוב עליהם, ויוסח דעתו מלכוון הכוונה שצריך לכוון בשעת קריאת שמע.

וראיתי היום בספרו של הרב ישראל גולדווסר שליט"א שמוסיף על זה פירוש אחר (מלבד הפשט הפשוט כנ"ל) והוא: שכיון שפסוק ראשון עיקרו "אחדות ה'", והיינו ש"אין עוד מלבדו", ונכלל בזה שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. והיינו שאין שום מציאות אחר בבריאה מלבד הבורא יתברך שמו, וכיון שצריך לכוון כן בשעת קריאת פסוק ראשון, לכן הוא מכסה את עיניו כדי שלא יסתכל על שום דבר אחר שנראה כאילו יש איזשהו מציאות וכוח אחר בעולם חוץ ממנו יתברך. וזה נכלל בכוונת הטושו"ע במש"כ "שלא יסתכל בדבר אחר "שמונעו מלכוון", דהיינו לא רק שדברים אחרים "מסיחים את דעתו" מלכוון, אלא הם "מונעים אותו מלכוון הכונה שהוא צריך לכוין בייחוד ה', כיון שבהסתכלותו על דברים אחרים נראים הדברים שלא כך.
 
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
שמעתי פעם ביאור בענין עצימת העיניים
והוא ע"פ המבואר בנפה"ח שהיחוד העליון של קריאת שמע הוא ייחוד שאינו שייך לתפיסה היומיומית ויש צורך להתנתק מהמציאות כדי להיכנס למקום לזה
וזה נעשה באופן סמלי ע"י כיסוי העיניים
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמחה מנתניה אמר:
שהיחוד העליון של קריאת שמע הוא ייחוד שאינו שייך לתפיסה היומיומית ויש צורך להתנתק מהמציאות כדי להיכנס למקום לזה
אולי זה נכלל במה שכתבנו בשם הגר"י ג"וו שב"תפיסה היוםיומית" נראה כאילו דלא כייחוד זו" ולכן צריך לכסות את העיניים כדי לא לראות את זה.
 

יצחק

משתמש ותיק
הרמב"ם כותב שמה שמשה רבינו הסתיר את פניו כשראה את הסנה, הענין בזה הוא שלא רצה להתבונן במה שהיה מעבר לדרגה שלו באותה שעה. וזה הענין של הסתרת הפנים, דהיינו שהסתיר את מבטו והשקפת שכלו על ענינים אלו.
ואכן בחז"ל מתיחסים לזה לחיוב ולשלילה, יש אומרים בשכר שהסתיר פניו זכה ל"תמונת ה' יביט" ויש אומרים שהקב"ה אמר כשרציתי לא רצית וכו'
עכ"פ לנידו"ד מסתבר שהענין כנ"ל שכאשר אומרים פסוק שכל ענינו הוא אמונת היחוד אסור להעמיק בזה וצריך רק לקבל עמ"ש.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
עכ"פ לנידו"ד מסתבר שהענין כנ"ל שכאשר אומרים פסוק שכל ענינו הוא אמונת היחוד אסור להעמיק בזה וצריך רק לקבל עמ"ש.
א"כ כיסוי הפנים הוא כדי שלא לכוון יותר מדי, ולא כמ"ש הטוש"ע כדי שיוכל לכוון יותר טוב.
(אולי לפי פירש זה אצל רובנו אין לנו ענין לכסות את הפנים, שהרי לא קיים החשש הזה).
 

יצחק

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יצחק אמר:
עכ"פ לנידו"ד מסתבר שהענין כנ"ל שכאשר אומרים פסוק שכל ענינו הוא אמונת היחוד אסור להעמיק בזה וצריך רק לקבל עמ"ש.
א"כ כיסוי הפנים הוא כדי שלא לכוון יותר מדי, ולא כמ"ש הטוש"ע כדי שיוכל לכוון יותר טוב.
(אולי לפי פירש זה אצל רובנו אין לנו ענין לכסות את הפנים, שהרי לא קיים החשש הזה).
ח"ו, ודאי צריך לכוון בכל כוחו
הכוונה רק שלא לעיין בהגיון שכלי בעניני היחוד. וע' מש"כ האבי עזרי מהגרי"ז על הגמ' שאומרת שכיון שהמליך עליו שמים וארץ דיו (לא זוכר בדיוק את הלשון של הגמ' אבל הגרי"ז פירש שם בענין שמתאים מאד לר"מ הנ"ל. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
ח"ו, ודאי צריך לכוון בכל כוחו
הכוונה רק שלא לעיין בהגיון שכלי בעניני היחוד.
לזה התכוונתי, אבל עדיין הכיסוי הוא כדי לשלול \למעט כוונה (עיון) מסויימת, משא"כ לפי' הטוש"ע זה כדי להרבות בכוונה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אני חשבתי שזה קיום של:
'ושכותי כפי עליך עד עברי'

ואמירת בשכמל''ו הוא בבחינת:
'וראית את אחורי ופני לא יראו'

אלא שעפ''ז, בבשכמל''ו לא צריך להניח את היד
 

יצחק

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אני חשבתי שזה קיום של:
'ושכותי כפי עליך עד עברי'

ואמירת בשכמל''ו הוא בבחינת:
'וראית את אחורי ופני לא יראו'

אלא שעפ''ז, בבשכמל''ו לא צריך להניח את היד
זה מאד מתאים לרמב"ם הנ"ל, כי הר"מ במו"נ (במקום אחר) מסביר באריכות את הפירוש של הפסוקים שם ולפי אחד הפירושים הוא מסביר שהקב"ה הסתיר ממנו את ההשגה הגדולה שהיא נקראת ראית פנים ונתן לו השגה שהיא ראית אחור, וכמדומני שכך מתפרש הפסוק ושכותי כפי וכו' דהיינו שהוא לא יתבונן ולא ישיג את זה. 

יש מי שמכסה את העינים כשאומר ברוך שם?
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
עכשיו שמתי לב לרמב''ם שהובא לעיל

כמדומה לי, כבר בחז''ל רואים שיש קשר בין 'ויסתר משה פניו' לבין 'ושכותי', 'כשרציתי לא רצית וכו''

לגבי הנחת היד בבשכמל''ו, אני לא זוכר כעת דברים מפורשים בזה
אבל נראה לי, שבחיידר זה ממשיך עד 'ואהבת', וכך בדרך כלל העולם עושה, אולי צריך לעשות סקר בעניין..

ההדגשה שלי באה מכוח תחילת הפסוק
'והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו'
כתוב שיש כאן 'פעולה' של 'והסירותי'
וזה לא רק גבול הזמן שצריך להניח את היד, כלומר עד סוף פסוק ראשון
אלא צריך 'להסיר' לאמירת בשכמל''ו

נ.ב.
את עיקר העניין הזה פיתחתי סביב לפורים
באתי להסביר למה אע''פ שפורים-כיפורים, לא אומרים בפורים בשכמל''ו בקול רם

ועל פי הנ''ל, יום כיפור הוא כנגד בשכמל''ו, 'וראית את אחורי'
אבל פורים זה שייך למדרגת 'ופני לא יראו', 'ויסתר'-'אסתר'
וממילא, הקול רם של פורים, מתקיים בקול רם של פסוק ראשון
 

מבין ענין

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בטוש"ע או"ח סי' סא (סעיף ה) איתא שנוהגים להשים את היד על העיניים בקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע , וכתוב שם הטעם "כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מלכוון".
ובפשטות נוהגים לפרש הדברים שמכסים את העיניים כדי שלא יסתכל על דברים אחרים ויחשוב עליהם, ויוסח דעתו מלכוון הכוונה שצריך לכוון בשעת קריאת שמע.
בפוסקים מוזכר טעם נוסף, כיון שמזיז עיניו לד' רוחות השמים, כדי שלא יראוהו וילעיגו עליו לכן מכסה עיניו, ולפ"ז מכסים רק בעת שאומר אחד. וכמדומה שכך נהג הגריש"א ומטעם זה.
 

ירמיה

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אני חשבתי שזה קיום של:
'ושכותי כפי עליך עד עברי'

ואמירת בשכמל''ו הוא בבחינת:
'וראית את אחורי ופני לא יראו'

אלא שעפ''ז, בבשכמל''ו לא צריך להניח את היד
להמבואר בזוה"ק, ונרמז בהודעה הראשונה של האשכול, דשמע ישראל כנגד יחו"ע, ובשכמל"ו כנגד יחו"ת,
מובן בפשטות -  דבשעת יחו"ת, בתוך גדרי העולם, ודאי בעינן להתבונן בעולם העשיה ולייחד בו. ופשוט.
 
 

יעקב יעקב

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
בפוסקים מוזכר טעם נוסף, כיון שמזיז עיניו לד' רוחות השמים, כדי שלא יראוהו וילעיגו עליו לכן מכסה עיניו, ולפ"ז מכסים רק בעת שאומר אחד. וכמדומה שכך נהג הגריש"א ומטעם זה.
"בפוסקים" - רש"י מפורש [בברכות].

"כך נהג הגריש"א" - פניני תפלה.
 

מחפש את עצמי

משתמש ותיק
עיין בישורון מאמר הגר''ש דבילצקי שתוקף בחריפות גדולה מאוד את אלו שלא מקיימים את מנהג זה
 

מ אלישע

משתמש ותיק
מחפש את עצמי אמר:
עיין בישורון מאמר הגר''ש דבילצקי שתוקף בחריפות גדולה מאוד את אלו שלא מקיימים את מנהג זה
רצוי לבאר יותר. בישורון שבו יש מדורי  זכרון להגר"ש דבליצקי
 
 
חלק עליון תַחתִית