מים מקור התאוות

אליעזר ג

משתמש ותיק
קמיע מומחה אמר:
ידוע שאצל תלמידי הבעשטה''ק הקפידו מאוד לא לשתות מים כיון שהוא מקור התאוות אשמח מאוד לשמוע יתר פרטים על מנהג קדום וקדוש זה

מסתמא מים לא ונוזלים אחרים כן, כי אחרת זה מסוכן. ולכן זה לכאורה אינו מובן כי מצד המבט הקבלי יסוד המים שממנו התאווה פרושו כל דבר במצב צבירה נוזלי , ומבחינה גופנית הרי יין ושאר משקים רובם מים וממילא בגוף זה מה שמתקבל בעיקר.
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
מבקש אמונה אמר:
אני הייתי אומר שהמקור מגיע מהבנה לא נכונה ממילים קבליים ש"מים מצמיחין כל מיני תענוג".
שמחה מנתניה אמר:
מה??????????????
תלמידי הבעש"ט אינם חשודים בשטות שכזו!
מפליא לראות בכל פעם מחדש איך עולה לדיון נושא שמקורו בפנימיות התורה ודברי קבלה, ויש מהחכמים בעיניהם הפוערים פיהם, ומרחיבים לבלי חוק בקוצר השגתם והבנתם בעניינים אלו, והרי הדבר דומה לאותו עם הארץ שלא קרה ולא שנה ותמה בקול גדול מדוע אסור לנוע ברכב בשבת, הרי 'בשבילי זו מנוחה אמיתית'...

אני מבין שאתה לא לוקה 'בחוסר הבנה ובקוצר השגה בענינים אלו שמקורם בפנימיות התורה ודברי קבלה'.
אנא פרט לפשוטי עם כמונו, איך מדברי המהרח"ו (דרך אגב- הובאו גם בגר"א באבן שלמה) יצא לאי מי מנהג זה לא לשתות מים. ומקור בבקשה.
אם ידיעתך בזה כידיעת העולם באיסור הבערה בשבת- אנא שתף כאן את הציבור בדברי חכמתך, ולא בהתפעלות מאי אלו תופעות לדעתך.

דרך אגב, עפ"י דברי המהרח"ו יש שביארו את ענינה של הטבילה במקוה. כיון שמים הם מקור התאוות, וחומר הם ללא צורה כלל, ע"י הכניסה למים נעשה האדם לשקוע בתוך החומר, ובטלה צורתו, וכשיוצא מן המים ומתגלית צורתו כביכול נעשה בריאה חדשה. (והיציאה מן המים היא המטהרת, ולא הכניסה למים, כנודע מהברקתו של הגר"ח בילדותו במשנה במקוואות). ואכמ"ל.
 

בשלמא

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
אנא פרט לפשוטי עם כמונו, איך מדברי המהרח"ו (דרך אגב- הובאו גם בגר"א באבן שלמה) יצא לאי מי מנהג זה לא לשתות מים. ומקור בבקשה.
אם ידיעתך בזה כידיעת העולם באיסור הבערה בשבת- אנא שתף כאן את הציבור בדברי חכמתך, ולא בהתפעלות מאי אלו תופעות לדעתך.
עכ"פ בערך כך יצא לרבי ר' יונתן האיסור לנזיר לשתות יין ולגלח שערו כדי שלא יצא ממנו הלחלוחית של יסוד המים וישאר אש שהוא יסוד התאוה.
(אצל הרר"י יסוד האש הוא התאוה והחימוד ויסוד המים הסיכלות)


 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בספר רמתיים צופים מבואר לכאורה שהבעי' בדרך מוסר, (שהביא מספר מגיד מישרים)
שכששותים מים, שותים ללא הגבלה, ובשאר משקין האדם מגביל עצמו,
(וכשגודר עצמו להוסיף יש כבר גדר)
ולהכנס לדבר בעוה"ז ללא הגבלה, סכנה להמשך אחרי שתיה.
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
ב. זעירא אמר:
מבקש אמונה אמר:
אני הייתי אומר שהמקור מגיע מהבנה לא נכונה ממילים קבליים ש"מים מצמיחין כל מיני תענוג".
שמחה מנתניה אמר:
מה??????????????
תלמידי הבעש"ט אינם חשודים בשטות שכזו!
מפליא לראות בכל פעם מחדש איך עולה לדיון נושא שמקורו בפנימיות התורה ודברי קבלה, ויש מהחכמים בעיניהם הפוערים פיהם, ומרחיבים לבלי חוק בקוצר השגתם והבנתם בעניינים אלו, והרי הדבר דומה לאותו עם הארץ שלא קרה ולא שנה ותמה בקול גדול מדוע אסור לנוע ברכב בשבת, הרי 'בשבילי זו מנוחה אמיתית'...

אני מבין שאתה לא לוקה 'בחוסר הבנה ובקוצר השגה בענינים אלו שמקורם בפנימיות התורה ודברי קבלה'.
אנא פרט לפשוטי עם כמונו, איך מדברי המהרח"ו (דרך אגב- הובאו גם בגר"א באבן שלמה) יצא לאי מי מנהג זה לא לשתות מים. ומקור בבקשה.
אם ידיעתך בזה כידיעת העולם באיסור הבערה בשבת- אנא שתף כאן את הציבור בדברי חכמתך, ולא בהתפעלות מאי אלו תופעות לדעתך.

דרך אגב, עפ"י דברי המהרח"ו יש שביארו את ענינה של הטבילה במקוה. כיון שמים הם מקור התאוות, וחומר הם ללא צורה כלל, ע"י הכניסה למים נעשה האדם לשקוע בתוך החומר, ובטלה צורתו, וכשיוצא מן המים ומתגלית צורתו כביכול נעשה בריאה חדשה. (והיציאה מן המים היא המטהרת, ולא הכניסה למים, כנודע מהברקתו של הגר"ח בילדותו במשנה במקוואות). ואכמ"ל.
כנראה ש@ב. זעירא לא הורשה לגלות, רק להוכיח את המסתירים ומבטלים...
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
שמחה מנתניה אמר:
מוחל וסולח אמר:
שמחה מנתניה אמר:
האוהב את הבריות רוצה להחכימם ולהוציאם ממעגל ההבל הגרוע מכל
אני מלא בהערכה כנה (??) לפועלך.
רק שקצת לא מסתדר לי, הרצון להחכימם וכו', ע"י זלזול ופגיעה.
ובזאת סיימתי אני את חלקי ברצון להחכימם, וכו'.
גדולה ליצנות שדוחה כו', וכמדומני לפעמים יש כח גדול בהתלוצצות לשרש הבלים
מעניין, האם ההצטדקות הזו, היתה גם חלק מההצטדקויות בבית מדרשו של רבי עקיבא, טרם בוא המגיפה. 
 
 

עדין

משתמש ותיק
בספר דברי חיים דוב (עמוד קיט) כתב וז"ל: והנה שמעתי מהאדמו"ר מקלוב שהצדיקים תלמידי הבעש"ט היו נמנעים מלשתות סתם מים שהוא מקור התאוות, וזהו ומים בכסף תתן ושתתי, שאם אני שותה מים זה מביא אותי לתאוות הנפולות. עכ"ל.
בספר זוכרי קדושתיך במפתחות שהמים מקור התאוות ולכן לא שתה סתם מים האדמו"ר מסקווירא. [הספר עצמו ביידיש, ואני לא מבין]. ובהמבשר התורני (221 עמוד ח) סיפור איך האדמו"ר מסקווירא בזמן השואה שלא היה מים עשה התרת נדרים כדי לשתות, עיין שם.
ועוד עיין פרי דהעץ (עמוד שנ).
 

אברהם משה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
זה פסוק מפורש:
על זאת יתפלל כל חסיד... רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.
אולי זהו מקורו של המגיד מישרים (פר' לך) הנ"ל ששתיית מים הרבה גורמת נזק והתגשמות לנפש...
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
זה פסוק מפורש:
על זאת יתפלל כל חסיד... רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו.

אני מקווה שכתבת פסוק מפורש בהומור , הפרוש הרי הוא שטפון ואפשר גם שטפון היצר ,והמשל הוא מהשיטפון ולא מהמים.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
חוששני שאם אפתח במקום ללעוג לפותח האשכול ילעגו ח"ו לאדמורים מסאטמר בעלז סקוור תולדות אהרן ועוד רשימה של חסידי קמאי 
אתה יכול להעלות את הדברים ללא חשש
אני חושב שהמשתמשים כאן אינם חשודים בכך
 
 

עדין

משתמש ותיק
בימינו יש עוד ב' סיבות לאסור:
א' העבודה זרה שיש בדורינו והיא שמירת הבריאות כי אצל כמה מקומות זה נהפך כבר לעבודה זרה ממש זה עיקר חייהם וכל דבר לא עומד מול זה ורואים שטעמם מצד עליונות הגוף ולא מצד דיני התורה של שמירת הנפש [ועוד שכמה מהם הם גויים].
ב' מצד להתרחק מהגויים, כי העניין הזה לשתות מים זה בא מהגויים שקידשו את זה.
[ההודעה הראשונה שכתבתי עוד היתה לעניין. וזאת כבר לא אבל מה לעשות שיש קצת אמת בדבריי].
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
הסיבות הללו הינן הרגשות אישיות שאינן עומדות במבחן. גם שמירת הבריאות הינה חוב על האיש הישראלי (ציינת שא"ז אמת, אז למה להעלות זאת).
אני מכיר כמה וכמה עובדי ה' שנמנעים מלשתות במשך השבוע כלום, רק מים, לא להנות משתיה מתוקה בימות החול.

כמדומה שמי ששותה מים מעורבים בעלי תה מרים וכיו"ב, עוד יכול להתהדר בחסידות (אינני נכנס האם זה מקובל על כל ישראל או לא, או האם מי שנהג כך סבור שזה שייך לכל ישראל),
אבל אם מערב אותם במתיקה, כבר נפל ממדרגת החסידות ונכנס בגדר מהות ה'מים' עצמם, כמו שציין בלדד השוחי https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=14830#p212279
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
עדין אמר:
בימינו יש עוד ב' סיבות לאסור:
א' העבודה זרה שיש בדורינו והיא שמירת הבריאות כי אצל כמה מקומות זה נהפך כבר לעבודה זרה ממש זה עיקר חייהם וכל דבר לא עומד מול זה ורואים שטעמם מצד עליונות הגוף ולא מצד דיני התורה של שמירת הנפש [ועוד שכמה מהם הם גויים].
ב' מצד להתרחק מהגויים, כי העניין הזה לשתות מים זה בא מהגויים שקידשו את זה.
[ההודעה הראשונה שכתבתי עוד היתה לעניין. וזאת כבר לא אבל מה לעשות שיש קצת אמת בדבריי].

ברור שתיית המים היא המצאה של הגויים...
לפני המצאת הגוים כולם היו שותים קולה לצמאם...
ובכלל כל הנהגות הבריאות הם הנהגות של הגוים
ואנו כל ענייננו הוא בנזירות ופרישות, או בשתיית קולה...
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שמחה מנתניה אמר:
מוחל וסולח אמר:
שמחה מנתניה אמר:
למה לא הבנת ברמז? מדוע שאני אכתוב במפורש?

פותח הנושא שאל שאלה. הוא ביקש מידע.
אם יש לך מידע, שתף.

אם מה שיש לך להציע, זהו לעג, מדוע כאן בפורום?
מי ביקש זאת מידך?
אולי גם תעשה אפצ'י בפורום?

זה לא מכבד, לא אותך. לא את החברים/הניקים בפורום, ולא את הפורום עצמו.

ולי באופן אישי, זה גם גורם סלידה.

ואיני משתייך לתנועת הבעש"ט או לאי מי מזרמיה. אז אל תחשוד במניע שלי.
תוכל לראות את גישתי לאורך כל הודעותי בפורום.

אני חושב שלפעמים לעג זה חלק מדיון
דהיינו לפעמים אפשר לחלוק על שיטה בצורה אלגנטית ויפה
ולפעמים הצורה להביע דעה היא בצורה שמעמידה את הדבר באור הנכון, וממילא מגחיכה אותו מעיקרו
וכן, אני בהחלט חושב שיש מקום ללעג
על דבר כזה שאפשר לומר עליו באופן מוחלט שהתנ"ך, חז"ל, והמסורת הכלל יהודית חלוקים עליה ללא כל עורר
חוץ מזה שגם האנושות בכללה חלוקה על ההבל הזה
על דבר כזה אפשר לענ"ד ללגלג
והפוך, אני חושב שפורום שבו ללא שום בעי' נכנסים דעות מוזרות כ"כ כדוגמת איסור שתיית מים, ואין שום תגובת זלזול, פורום כזה הוא פורום לא מכובד
[אני בעד שכל אחד יכול להביע את דעותיו ולשתף באורחות חייו, אולם מצד שני יש מקום באותה מידה לזלזול ההפכי]
וכמילה אחרונה, אם אתה ממש רוצה שאתייחס לזה באופן, של כל אחד עם המנהגים שלו, ואי אפשר לשפוט כו', אומר כך, גם אני בסה"כ אומר את המנהג שלי, דהיינו המנהג שנהוג אצל רבותיי, ומסתבר שגם אצל רבים מרבותיך, לזלזל באופן מוחלט על מנהגי שטות כאלו

וסתם אגב, אפרופו המילים האחרונות בהודעתך, אני דווקא כן רואה את עצמי כמשתייך לתנועת הבעש"ט, דהיינו אין בראשי שטריימל, אולם אני מאד מזוהה עם חלקים רבים מתורת החסידות, ודווקא מכח כבודם אני חושב שמצווה לסקל את הקוצים הרעים שהשתייכו אליה, [כמו שיש בכל מקום קוצים רעים, גם בתנועות הנגדיות, כמובן]
אין לך שום היתר לקרוא למנהג זה 'שטות', בפרט שכבר הביאו ראיה שנהגו בזה קדושי עליון, ואתה ממשיך 'ללגלג'... ממש לשם שמים. איך הקב"ה היה מסתדר בלעדיך? 

אני מוחה על דבריך לומר שורש 'שטה' על דבר שעשו ועושים חלק מהאדמו"רים וחסידיהם.

וכן, גם אני לא ירדתי לסוף דעת הנוהגים כן. אבל אני יודע שלא כל דבר אני מבין. צריך המון גאווה לכתוב דברים כמו שכתבת, ואני באמת מקווה שתמחק אותם.
בהצלחה.
 
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
שמחה מנתניה אמר:
מוחל וסולח אמר:
למה לא הבנת ברמז? מדוע שאני אכתוב במפורש?

פותח הנושא שאל שאלה. הוא ביקש מידע.
אם יש לך מידע, שתף.

אם מה שיש לך להציע, זהו לעג, מדוע כאן בפורום?
מי ביקש זאת מידך?
אולי גם תעשה אפצ'י בפורום?

זה לא מכבד, לא אותך. לא את החברים/הניקים בפורום, ולא את הפורום עצמו.

ולי באופן אישי, זה גם גורם סלידה.

ואיני משתייך לתנועת הבעש"ט או לאי מי מזרמיה. אז אל תחשוד במניע שלי.
תוכל לראות את גישתי לאורך כל הודעותי בפורום.

אני חושב שלפעמים לעג זה חלק מדיון
דהיינו לפעמים אפשר לחלוק על שיטה בצורה אלגנטית ויפה
ולפעמים הצורה להביע דעה היא בצורה שמעמידה את הדבר באור הנכון, וממילא מגחיכה אותו מעיקרו
וכן, אני בהחלט חושב שיש מקום ללעג
על דבר כזה שאפשר לומר עליו באופן מוחלט שהתנ"ך, חז"ל, והמסורת הכלל יהודית חלוקים עליה ללא כל עורר
חוץ מזה שגם האנושות בכללה חלוקה על ההבל הזה
על דבר כזה אפשר לענ"ד ללגלג
והפוך, אני חושב שפורום שבו ללא שום בעי' נכנסים דעות מוזרות כ"כ כדוגמת איסור שתיית מים, ואין שום תגובת זלזול, פורום כזה הוא פורום לא מכובד
[אני בעד שכל אחד יכול להביע את דעותיו ולשתף באורחות חייו, אולם מצד שני יש מקום באותה מידה לזלזול ההפכי]
וכמילה אחרונה, אם אתה ממש רוצה שאתייחס לזה באופן, של כל אחד עם המנהגים שלו, ואי אפשר לשפוט כו', אומר כך, גם אני בסה"כ אומר את המנהג שלי, דהיינו המנהג שנהוג אצל רבותיי, ומסתבר שגם אצל רבים מרבותיך, לזלזל באופן מוחלט על מנהגי שטות כאלו

וסתם אגב, אפרופו המילים האחרונות בהודעתך, אני דווקא כן רואה את עצמי כמשתייך לתנועת הבעש"ט, דהיינו אין בראשי שטריימל, אולם אני מאד מזוהה עם חלקים רבים מתורת החסידות, ודווקא מכח כבודם אני חושב שמצווה לסקל את הקוצים הרעים שהשתייכו אליה, [כמו שיש בכל מקום קוצים רעים, גם בתנועות הנגדיות, כמובן]
אין לך שום היתר לקרוא למנהג זה 'שטות', בפרט שכבר הביאו ראיה שנהגו בזה קדושי עליון, ואתה ממשיך 'ללגלג'... ממש לשם שמים. איך הקב"ה היה מסתדר בלעדיך? 

אני מוחה על דבריך לומר שורש 'שטה' על דבר שעשו ועושים חלק מהאדמו"רים וחסידיהם.

וכן, גם אני לא ירדתי לסוף דעת הנוהגים כן. אבל אני יודע שלא כל דבר אני מבין. צריך המון גאווה לכתוב דברים כמו שכתבת, ואני באמת מקווה שתמחק אותם.
בהצלחה.
נמאס לי להילחם על הבלים כאלו
הנוגדים את השכל
את התורה נביאים כתובים משניות בבלי ירושלמי ספרא ספרי תוספתא סבוראים גאונים רמב"ם ראשונים טור ב"י שו"ע רמ"א וכל האחרונים עד ל...
ואשרי המאמין
עד כאן!
 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
והיציאה מן המים היא המטהרת, ולא הכניסה למים, כנודע מהברקתו של הגר"ח בילדותו במשנה במקוואות
הברקתו של הגר"ח במקומה, אבל בעל השמועה הוא הכ"מ (הל' אבות הטומאות ו' ט"ז).
 

עדין

משתמש ותיק
שמחה מנתניה אמר:
עדין אמר:
בימינו יש עוד ב' סיבות לאסור:
א' העבודה זרה שיש בדורינו והיא שמירת הבריאות כי אצל כמה מקומות זה נהפך כבר לעבודה זרה ממש זה עיקר חייהם וכל דבר לא עומד מול זה ורואים שטעמם מצד עליונות הגוף ולא מצד דיני התורה של שמירת הנפש [ועוד שכמה מהם הם גויים].
ב' מצד להתרחק מהגויים, כי העניין הזה לשתות מים זה בא מהגויים שקידשו את זה.
[ההודעה הראשונה שכתבתי עוד היתה לעניין. וזאת כבר לא אבל מה לעשות שיש קצת אמת בדבריי].

ברור שתיית המים היא המצאה של הגויים...
לפני המצאת הגוים כולם היו שותים קולה לצמאם...
ובכלל כל הנהגות הבריאות הם הנהגות של הגוים
ואנו כל ענייננו הוא בנזירות ופרישות, או בשתיית קולה...
אתה צודק. ואין בינינו מחלוקת כלל.
יש שותים מים ויש שותים מים.
לפי איך שכתבת אתה מהאנשים שאין בעיה שתשתה מים.
ואולי גם אתה לא מהמכירים את אותם אנשים שאני מתכוון עליהם.
ואי אפשר להסביר לך את מצבם זה נהיה כבר הדבר שכל הזמן מדברים עליו על החשיבות של השתיית המים, ועל חשיבות שמירת הבריאות.
וכל מי שלא שומר על בריאותו הוא לא מקיים את התורה שמחשיבה את זה. והוא שקוע בתאוות של השתיה המתוקה.
עד שנהפך לדבר הכי חשוב בתורה.
אולם גם בין אותם אנשים יש מהם שזה לשם שמים ורואים אותם קדושים.
אבל יש מהם שהשם יצילינו מהם. זה נהפך להם התאווה להיות ככל הגוים לדבר קדוש ולכן הם מקדשים את זה. [ולא קל להבחין ביניהם].

 
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
נוברדוק'ר אמר:
והיציאה מן המים היא המטהרת, ולא הכניסה למים, כנודע מהברקתו של הגר"ח בילדותו במשנה במקוואות
הברקתו של הגר"ח במקומה, אבל בעל השמועה הוא הכ"מ (הל' אבות הטומאות ו' ט"ז).

מצורף מאמר קצר שקיבלתי, על דברי המהרח"ו.

משה - כי מן המים משיתהו :
ענין קריאת שמו של משה ע"י בתיה בת פרעה בשם 'משה' , 'כי מן המים משיתהו' (שמות ב,י) צריך ביאור, היאך נקבע שמו של משה לדורות רק משום אותה פעולה שנמשה מן המים ע"י בת פרעה, ובהכרח דגנוז בשמו עיקר ענינו , ויש לנו לדעת מהו. 
הנה ביארו רבותינו (מהרח"ו בשערי קדושה, הובא בהקדמה לאבן שלמה) דד' יסודות הם כנגד ד' מידות, מים כנגד תאווה, ונבאר הדברים לפי ערכינו במה שלמדנו מתורתו של מהר"ל.
תאווה נקראת בכל מקום 'חומר', 'חומריות', ענינם של חומר וצורה הוא אמצעי ותכלית, כל דבר בעולם מורכב מחומר וצורה, החומר הוא האמצעי שעל ידו אפשר להגיע לצורה, עץ הוא חומר שממנו אפשר לעשות כסא או שולחן, אין בעץ עצמו תכלית אם לא במה שעל ידו נוצר דבר אחר גבוה ממנו. החומר הוא אינו אחיד, הצורה היא שמאחדת את החומר לדבר אחד. אבנים רבות שאינם קשורות זו לזו, יוצרות קיר מבנה או בית, יוצרות צורה, שעי"ז יש כאן דבר אחד. 
תאווה היא חומר משום שאין בה תכלית לעצמה, התאווה ניתנה לאדם בשביל שישתמש בה לצורכו בחלק המותר בשביל שתהא לו לעזר וסיוע לשיהיה לו נחת רוח וישוב הדעת אל העבודה המוטלת עליו (רמח"ל מס"י פ"א) להרחיב נפשו עד שתהא בהירה וזכה לקבל החכמות (רמב"ם שמונה פרקים פ"ה), ובחלק האסור כדי להתגבר על תאוותו ולקבל שכר ( וכי מה אכפת לו לקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות, בראשית רבה מד ), אין בתאווה תכלית לעצמה.
מים הם חומר שא"א לעשות ממנו צורה (אם לא כשנהפכים לקרח - ואז אינם מים), מים הם סמל לחומר. ים הוא קיבוץ כ"כ גדול של מים, 'מים שאין להם סוף', שמהווה משל לתאווה שאינה יודעת שובעה ואינה באה על סיפוקה לעולם (עיין בשערי תשובה לרבינו יונה  "ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו, ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב, על כן יגורהו היצר בחרמיו, ונפל במכמוריו לפי שעתו ועתו, בהיות רוח היצר רע מבעתו" וכו', עיין ברבינו בחיי בכד הקמח ערך השגחה "וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמית והתלבשו מדות בני אדם") . הזכרנו לעיל שחומר הוא אוסף של פרטים, הצורה היא שמאחדת את הפרטים לדבר אחד. במים אין לשון יחיד, מים הם תמיד לשון רבים שכן הם רק אוסף של פרטים, הרבה טיפות מים, אך לעולם אינם מתאחדים לדבר אחד. 
זהו ענין קריאת שמו של משה ע"ש המאורע של  'כי מן המים משיתהו', מהותו של משה רבינו הוא במה שנתעלה מכל שייכות לחומר, פירש מן האשה ומ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה, פשט צורתו החומרית ודבק בשכינה 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' , לכך נקרא שמו משה נמשה מן המים, מן החומר. וזהו היפך גזירתו של פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', פרעה רצה שהחומר יגבר על הצורה, הזכר שמסמל את הצורה- ימחה ע"י המים, ובזה נושעו ישראל מטומאת מצרים ע"י מושיען של ישראל שמשוי הוא מן המים.
על דרך זו נראה לבאר את ענינו של קריעת ים סוף.  ים, כמו שנתבאר לעיל, הוא סמל לשיא התאווה, 'ים התאווה', בים א"א לתת צורה, א"א לסמל כיון בים, לתת דרך, הים מיד מטשטש הכל וחוזר לקדמותו. אין בו צורה. יתירה מזאת, הים גם הופך צורה לחומר, חומר הנמצא בים נמחה ומטשטש ומאבד צורתו, ( כשבני האנוש דבקו בים התאווה בדור המבול, נמחו מן האדמה ע"י מי המבול וצורתם אבדה - 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה' ) . את הים א"א לעבור כי אם ע"י אוניה, שהיא מלשון 'אני', היינו כל אחד ואחד צריך לגעור בים התאווה ע"י צורתו הוא, על ידי האני הפרטי שלו. (יעויין בגר"א אבן שלמה פ"א 'כל אחד צריך לגדור עצמו מן העבירות לפי טבע מזגו אף שאין דרכו נכונה בעיני הבריות, וזהו 'הולך בדרכו ירא ה'.) 
בקריעת ים סוף הקב"ה נתן צורה בים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. עומק גאולת מצרים,  שהיא מצר - ים, מצר שסוגר את האדם בתוך ים התאוה, התגלה בקריעת הים, שבה הראה הקב"ה שמתוך מ"ט שערי טומאה שסגרו עליהם במצרים, אפשר לקרוע את הים כדי להגיע לתכלית של קבלת התורה, שענינה להביא את האדם למקום שהוא שולט על התאווה ולא היא בו. בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין.
קריעת הים נעשתה ע"י מטה משה. נטה את ידך על הים ובקעהו. מטה משה נהפך מנחש למטה, ובלע את נחשי החרטומים. הנחש, הוא נחש הקדמוני, הוא יצר הרע. אצל משה, הנחש, היצר הרע, תאות החומר, לא קיימת. החומר נעלם והוא כולו צורה. ע"י מטהו הוא מצליח לתת צורה במים , שהם החומר הגמור שא"א לתת בו צורה, ולבקוע את הים.
הים נבקע לי"ב שבילים , כיון שכל אחד צריך להבקיע את החומר ע"י דרכו הוא, ואף שכולם צריכים להגיע לאותו מקום, מ"מ כל אחד ע"י צורתו שלו כמו שהזכרנו לעיל.
במאמר המוסגר : להמבואר עד כה, יש לנו אור חדש על ענינה של טבילה במקווה והטהרה הנוצרת מכך. לאדם יש צורה, מצבור מים הוא חומר. כשהאדם נכנס כולו אל תוך המים, אין הוא נותן צורה במים, המים מכסים הכל ופני המים נשארים חלקים כמקודם, כעת צורת האדם בטלה ואינה באה לידי ביטוי. אדרבה, הוא כל כולו שקוע בחומר. כשהאדם יוצא מן המים, שבה צורתו להתגלות ובמעשה זה הוא מבטא את היציאה מן החומר, וכביכול קיבל צורה חדשה. לפיכך דווקא היציאה מן המקווה היא שמטהרת, ולא הכניסה אליו, כנודע.

 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
מסתפק במועט אמר:
נוברדוק'ר אמר:
והיציאה מן המים היא המטהרת, ולא הכניסה למים, כנודע מהברקתו של הגר"ח בילדותו במשנה במקוואות
הברקתו של הגר"ח במקומה, אבל בעל השמועה הוא הכ"מ (הל' אבות הטומאות ו' ט"ז).

מצורף מאמר קצר שקיבלתי, על דברי המהרח"ו.

משה - כי מן המים משיתהו :
ענין קריאת שמו של משה ע"י בתיה בת פרעה בשם 'משה' , 'כי מן המים משיתהו' (שמות ב,י) צריך ביאור, היאך נקבע שמו של משה לדורות רק משום אותה פעולה שנמשה מן המים ע"י בת פרעה, ובהכרח דגנוז בשמו עיקר ענינו , ויש לנו לדעת מהו. 
הנה ביארו רבותינו (מהרח"ו בשערי קדושה, הובא בהקדמה לאבן שלמה) דד' יסודות הם כנגד ד' מידות, מים כנגד תאווה, ונבאר הדברים לפי ערכינו במה שלמדנו מתורתו של מהר"ל.
תאווה נקראת בכל מקום 'חומר', 'חומריות', ענינם של חומר וצורה הוא אמצעי ותכלית, כל דבר בעולם מורכב מחומר וצורה, החומר הוא האמצעי שעל ידו אפשר להגיע לצורה, עץ הוא חומר שממנו אפשר לעשות כסא או שולחן, אין בעץ עצמו תכלית אם לא במה שעל ידו נוצר דבר אחר גבוה ממנו. החומר הוא אינו אחיד, הצורה היא שמאחדת את החומר לדבר אחד. אבנים רבות שאינם קשורות זו לזו, יוצרות קיר מבנה או בית, יוצרות צורה, שעי"ז יש כאן דבר אחד. 
תאווה היא חומר משום שאין בה תכלית לעצמה, התאווה ניתנה לאדם בשביל שישתמש בה לצורכו בחלק המותר בשביל שתהא לו לעזר וסיוע לשיהיה לו נחת רוח וישוב הדעת אל העבודה המוטלת עליו (רמח"ל מס"י פ"א) להרחיב נפשו עד שתהא בהירה וזכה לקבל החכמות (רמב"ם שמונה פרקים פ"ה), ובחלק האסור כדי להתגבר על תאוותו ולקבל שכר ( וכי מה אכפת לו לקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות, בראשית רבה מד ), אין בתאווה תכלית לעצמה.
מים הם חומר שא"א לעשות ממנו צורה (אם לא כשנהפכים לקרח - ואז אינם מים), מים הם סמל לחומר. ים הוא קיבוץ כ"כ גדול של מים, 'מים שאין להם סוף', שמהווה משל לתאווה שאינה יודעת שובעה ואינה באה על סיפוקה לעולם (עיין בשערי תשובה לרבינו יונה  "ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו, ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב, על כן יגורהו היצר בחרמיו, ונפל במכמוריו לפי שעתו ועתו, בהיות רוח היצר רע מבעתו" וכו', עיין ברבינו בחיי בכד הקמח ערך השגחה "וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמית והתלבשו מדות בני אדם") . הזכרנו לעיל שחומר הוא אוסף של פרטים, הצורה היא שמאחדת את הפרטים לדבר אחד. במים אין לשון יחיד, מים הם תמיד לשון רבים שכן הם רק אוסף של פרטים, הרבה טיפות מים, אך לעולם אינם מתאחדים לדבר אחד. 
זהו ענין קריאת שמו של משה ע"ש המאורע של  'כי מן המים משיתהו', מהותו של משה רבינו הוא במה שנתעלה מכל שייכות לחומר, פירש מן האשה ומ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה, פשט צורתו החומרית ודבק בשכינה 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' , לכך נקרא שמו משה נמשה מן המים, מן החומר. וזהו היפך גזירתו של פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', פרעה רצה שהחומר יגבר על הצורה, הזכר שמסמל את הצורה- ימחה ע"י המים, ובזה נושעו ישראל מטומאת מצרים ע"י מושיען של ישראל שמשוי הוא מן המים.
על דרך זו נראה לבאר את ענינו של קריעת ים סוף.  ים, כמו שנתבאר לעיל, הוא סמל לשיא התאווה, 'ים התאווה', בים א"א לתת צורה, א"א לסמל כיון בים, לתת דרך, הים מיד מטשטש הכל וחוזר לקדמותו. אין בו צורה. יתירה מזאת, הים גם הופך צורה לחומר, חומר הנמצא בים נמחה ומטשטש ומאבד צורתו, ( כשבני האנוש דבקו בים התאווה בדור המבול, נמחו מן האדמה ע"י מי המבול וצורתם אבדה - 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה' ) . את הים א"א לעבור כי אם ע"י אוניה, שהיא מלשון 'אני', היינו כל אחד ואחד צריך לגעור בים התאווה ע"י צורתו הוא, על ידי האני הפרטי שלו. (יעויין בגר"א אבן שלמה פ"א 'כל אחד צריך לגדור עצמו מן העבירות לפי טבע מזגו אף שאין דרכו נכונה בעיני הבריות, וזהו 'הולך בדרכו ירא ה'.) 
בקריעת ים סוף הקב"ה נתן צורה בים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. עומק גאולת מצרים,  שהיא מצר - ים, מצר שסוגר את האדם בתוך ים התאוה, התגלה בקריעת הים, שבה הראה הקב"ה שמתוך מ"ט שערי טומאה שסגרו עליהם במצרים, אפשר לקרוע את הים כדי להגיע לתכלית של קבלת התורה, שענינה להביא את האדם למקום שהוא שולט על התאווה ולא היא בו. בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין.
קריעת הים נעשתה ע"י מטה משה. נטה את ידך על הים ובקעהו. מטה משה נהפך מנחש למטה, ובלע את נחשי החרטומים. הנחש, הוא נחש הקדמוני, הוא יצר הרע. אצל משה, הנחש, היצר הרע, תאות החומר, לא קיימת. החומר נעלם והוא כולו צורה. ע"י מטהו הוא מצליח לתת צורה במים , שהם החומר הגמור שא"א לתת בו צורה, ולבקוע את הים.
הים נבקע לי"ב שבילים , כיון שכל אחד צריך להבקיע את החומר ע"י דרכו הוא, ואף שכולם צריכים להגיע לאותו מקום, מ"מ כל אחד ע"י צורתו שלו כמו שהזכרנו לעיל.
במאמר המוסגר : להמבואר עד כה, יש לנו אור חדש על ענינה של טבילה במקווה והטהרה הנוצרת מכך. לאדם יש צורה, מצבור מים הוא חומר. כשהאדם נכנס כולו אל תוך המים, אין הוא נותן צורה במים, המים מכסים הכל ופני המים נשארים חלקים כמקודם, כעת צורת האדם בטלה ואינה באה לידי ביטוי. אדרבה, הוא כל כולו שקוע בחומר. כשהאדם יוצא מן המים, שבה צורתו להתגלות ובמעשה זה הוא מבטא את היציאה מן החומר, וכביכול קיבל צורה חדשה. לפיכך דווקא היציאה מן המקווה היא שמטהרת, ולא הכניסה אליו, כנודע.
מאוד נחמד אבל אמשיך את שאלתי לעיל שהתעלמו ממנה ברוב דיפלומטיות , הרי אי קבלת צורה משותפת למים ולשאר משקים וממילא כולם בכלל הבעיה הזו , ואי אפשר שלא לשתות כלל משקים אז מה מרוויחים כשלא שותים מים וכן שותים שאר משקים ועוד שברובם מורכבים ממים?
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
בשלמא אמר:
חוששני שאם אפתח במקום ללעוג לפותח האשכול ילעגו ח"ו לאדמורים מסאטמר בעלז סקוור תולדות אהרן ועוד רשימה של חסידי קמאי 
אתה יכול להעלות את הדברים ללא חשש
אני חושב שהמשתמשים כאן אינם חשודים בכך
עיין באשכול ותמצא שכבר אין זה בגדר חשדות אלא כתב אישום
 
 

קמיע מומחה

משתמש ותיק
פותח הנושא
האם יש בין החסידים הכותבים בפורום זה מה להעיד על רבותיהם האדמורי''ם שליט''א אם שותים מים, בלי לפגמו באיזה דבר?

אצל רוב הצדיקים שהייתי אצלם לעולם לא שתו מים בלבד (הייתי אצל האדמורים מלעלוב, סקולען וכו' וכו')
חוץ מאדמו''ר אחד שראיתי אצלו שכן שותה מים לבדו
 

אברהם משה

משתמש ותיק
קמיע מומחה אמר:
האם יש בין החסידים הכותבים בפורום זה מה להעיד על רבותיהם האדמורי''ם שליט''א אם שותים מים, בלי לפגמו באיזה דבר?

אצל רוב הצדיקים שהייתי אצלם לעולם לא שתו מים בלבד (הייתי אצל האדמורים מלעלוב, סקולען וכו' וכו')
חוץ מאדמו''ר אחד שראיתי אצלו שכן שותה מים לבדו
מה עם 'סודה', נקרא פגום?
ויל"ע...

 
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
קמיע מומחה אמר:
האם יש בין החסידים הכותבים בפורום זה מה להעיד על רבותיהם האדמורי''ם שליט''א אם שותים מים, בלי לפגמו באיזה דבר?

אצל רוב הצדיקים שהייתי אצלם לעולם לא שתו מים בלבד (הייתי אצל האדמורים מלעלוב, סקולען וכו' וכו')
חוץ מאדמו''ר אחד שראיתי אצלו שכן שותה מים לבדו
מה עם 'סודה', נקרא פגום?
ויל"ע...
מחלוקת הפוסקים:
הצג קובץ מצורף דברי משה סימן יד1.pdf
 
 

קבצים מצורפים

  • דברי משה סימן יד2.pdf
    63.9 KB · צפיות: 12

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
אברהם משה אמר:
קמיע מומחה אמר:
האם יש בין החסידים הכותבים בפורום זה מה להעיד על רבותיהם האדמורי''ם שליט''א אם שותים מים, בלי לפגמו באיזה דבר?

אצל רוב הצדיקים שהייתי אצלם לעולם לא שתו מים בלבד (הייתי אצל האדמורים מלעלוב, סקולען וכו' וכו')
חוץ מאדמו''ר אחד שראיתי אצלו שכן שותה מים לבדו
מה עם 'סודה', נקרא פגום?
ויל"ע...
מחלוקת הפוסקים:
דברי משה סימן יד1.pdf

אני מוחה על כבודם של הפוסקים
מעולם הם לא דיברו על האיסור החמור של שתיית המים שהוא מקור לתאוות
אלא רק לגבי המנהג שלא לשתות בסעודה שלישית
אבל לגבי האיסור של שתיית מים מקור התאוות, מי יודע, שמא חמיר טפי...
אין לך דבר מגוחך ומבזה יותר מלהזכיר במשפט אחד 'פוסקים', ו'איסור שתיית מים משום שהם מקור התאוות'!
 

אין חכמה

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
נוברדוק'ר אמר:
מסתפק במועט אמר:
הברקתו של הגר"ח במקומה, אבל בעל השמועה הוא הכ"מ (הל' אבות הטומאות ו' ט"ז).

מצורף מאמר קצר שקיבלתי, על דברי המהרח"ו.

משה - כי מן המים משיתהו :
ענין קריאת שמו של משה ע"י בתיה בת פרעה בשם 'משה' , 'כי מן המים משיתהו' (שמות ב,י) צריך ביאור, היאך נקבע שמו של משה לדורות רק משום אותה פעולה שנמשה מן המים ע"י בת פרעה, ובהכרח דגנוז בשמו עיקר ענינו , ויש לנו לדעת מהו. 
הנה ביארו רבותינו (מהרח"ו בשערי קדושה, הובא בהקדמה לאבן שלמה) דד' יסודות הם כנגד ד' מידות, מים כנגד תאווה, ונבאר הדברים לפי ערכינו במה שלמדנו מתורתו של מהר"ל.
תאווה נקראת בכל מקום 'חומר', 'חומריות', ענינם של חומר וצורה הוא אמצעי ותכלית, כל דבר בעולם מורכב מחומר וצורה, החומר הוא האמצעי שעל ידו אפשר להגיע לצורה, עץ הוא חומר שממנו אפשר לעשות כסא או שולחן, אין בעץ עצמו תכלית אם לא במה שעל ידו נוצר דבר אחר גבוה ממנו. החומר הוא אינו אחיד, הצורה היא שמאחדת את החומר לדבר אחד. אבנים רבות שאינם קשורות זו לזו, יוצרות קיר מבנה או בית, יוצרות צורה, שעי"ז יש כאן דבר אחד. 
תאווה היא חומר משום שאין בה תכלית לעצמה, התאווה ניתנה לאדם בשביל שישתמש בה לצורכו בחלק המותר בשביל שתהא לו לעזר וסיוע לשיהיה לו נחת רוח וישוב הדעת אל העבודה המוטלת עליו (רמח"ל מס"י פ"א) להרחיב נפשו עד שתהא בהירה וזכה לקבל החכמות (רמב"ם שמונה פרקים פ"ה), ובחלק האסור כדי להתגבר על תאוותו ולקבל שכר ( וכי מה אכפת לו לקב"ה אם שוחט מן הצוואר או מן העורף, לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות, בראשית רבה מד ), אין בתאווה תכלית לעצמה.
מים הם חומר שא"א לעשות ממנו צורה (אם לא כשנהפכים לקרח - ואז אינם מים), מים הם סמל לחומר. ים הוא קיבוץ כ"כ גדול של מים, 'מים שאין להם סוף', שמהווה משל לתאווה שאינה יודעת שובעה ואינה באה על סיפוקה לעולם (עיין בשערי תשובה לרבינו יונה  "ודע כי מי אשר חטא על דרך מקרה, כי התאוה תאוה ויחזק עליו יצרו ויתקפהו, ולא נחלצו רעיוניו וחושיו בפגעו בו, ולא מהרו לגעור בים התאוה ויחרב, על כן יגורהו היצר בחרמיו, ונפל במכמוריו לפי שעתו ועתו, בהיות רוח היצר רע מבעתו" וכו', עיין ברבינו בחיי בכד הקמח ערך השגחה "וכן בענין איוב בני האלהים והשטן היו מלאכים טובעים בים התאוה הגשמית והתלבשו מדות בני אדם") . הזכרנו לעיל שחומר הוא אוסף של פרטים, הצורה היא שמאחדת את הפרטים לדבר אחד. במים אין לשון יחיד, מים הם תמיד לשון רבים שכן הם רק אוסף של פרטים, הרבה טיפות מים, אך לעולם אינם מתאחדים לדבר אחד. 
זהו ענין קריאת שמו של משה ע"ש המאורע של  'כי מן המים משיתהו', מהותו של משה רבינו הוא במה שנתעלה מכל שייכות לחומר, פירש מן האשה ומ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה, פשט צורתו החומרית ודבק בשכינה 'פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות' , לכך נקרא שמו משה נמשה מן המים, מן החומר. וזהו היפך גזירתו של פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', פרעה רצה שהחומר יגבר על הצורה, הזכר שמסמל את הצורה- ימחה ע"י המים, ובזה נושעו ישראל מטומאת מצרים ע"י מושיען של ישראל שמשוי הוא מן המים.
על דרך זו נראה לבאר את ענינו של קריעת ים סוף.  ים, כמו שנתבאר לעיל, הוא סמל לשיא התאווה, 'ים התאווה', בים א"א לתת צורה, א"א לסמל כיון בים, לתת דרך, הים מיד מטשטש הכל וחוזר לקדמותו. אין בו צורה. יתירה מזאת, הים גם הופך צורה לחומר, חומר הנמצא בים נמחה ומטשטש ומאבד צורתו, ( כשבני האנוש דבקו בים התאווה בדור המבול, נמחו מן האדמה ע"י מי המבול וצורתם אבדה - 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה' ) . את הים א"א לעבור כי אם ע"י אוניה, שהיא מלשון 'אני', היינו כל אחד ואחד צריך לגעור בים התאווה ע"י צורתו הוא, על ידי האני הפרטי שלו. (יעויין בגר"א אבן שלמה פ"א 'כל אחד צריך לגדור עצמו מן העבירות לפי טבע מזגו אף שאין דרכו נכונה בעיני הבריות, וזהו 'הולך בדרכו ירא ה'.) 
בקריעת ים סוף הקב"ה נתן צורה בים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. עומק גאולת מצרים,  שהיא מצר - ים, מצר שסוגר את האדם בתוך ים התאוה, התגלה בקריעת הים, שבה הראה הקב"ה שמתוך מ"ט שערי טומאה שסגרו עליהם במצרים, אפשר לקרוע את הים כדי להגיע לתכלית של קבלת התורה, שענינה להביא את האדם למקום שהוא שולט על התאווה ולא היא בו. בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין.
קריעת הים נעשתה ע"י מטה משה. נטה את ידך על הים ובקעהו. מטה משה נהפך מנחש למטה, ובלע את נחשי החרטומים. הנחש, הוא נחש הקדמוני, הוא יצר הרע. אצל משה, הנחש, היצר הרע, תאות החומר, לא קיימת. החומר נעלם והוא כולו צורה. ע"י מטהו הוא מצליח לתת צורה במים , שהם החומר הגמור שא"א לתת בו צורה, ולבקוע את הים.
הים נבקע לי"ב שבילים , כיון שכל אחד צריך להבקיע את החומר ע"י דרכו הוא, ואף שכולם צריכים להגיע לאותו מקום, מ"מ כל אחד ע"י צורתו שלו כמו שהזכרנו לעיל.
במאמר המוסגר : להמבואר עד כה, יש לנו אור חדש על ענינה של טבילה במקווה והטהרה הנוצרת מכך. לאדם יש צורה, מצבור מים הוא חומר. כשהאדם נכנס כולו אל תוך המים, אין הוא נותן צורה במים, המים מכסים הכל ופני המים נשארים חלקים כמקודם, כעת צורת האדם בטלה ואינה באה לידי ביטוי. אדרבה, הוא כל כולו שקוע בחומר. כשהאדם יוצא מן המים, שבה צורתו להתגלות ובמעשה זה הוא מבטא את היציאה מן החומר, וכביכול קיבל צורה חדשה. לפיכך דווקא היציאה מן המקווה היא שמטהרת, ולא הכניסה אליו, כנודע.
מאוד נחמד אבל אמשיך את שאלתי לעיל שהתעלמו ממנה ברוב דיפלומטיות , הרי אי קבלת צורה משותפת למים ולשאר משקים וממילא כולם בכלל הבעיה הזו , ואי אפשר שלא לשתות כלל משקים אז מה מרוויחים כשלא שותים מים וכן שותים שאר משקים ועוד שברובם מורכבים ממים?
אולי מים חמורים יותר שהרי הם נוזליים יותר מן היין לשם הדוגמא
כדאי' בגמ' בסוכה ועוד
[וכמו שנראה בחוש]
וממילא פחות מקבלים צורה
 
 
חלק עליון תַחתִית