מהי "אבן הנגף" שעומדת לאדם בדרכו לדעת את ערך עצמו?

יצחק ב

משתמש ותיק
באר הגולה (למהר"ל) הקדמה.

במה ששלימות האדם בידיעת ובהשגת הנמצאים, היה יותר ראשונה לדעת ולהשיג מהות עצמו, ולא יהיה סכל בהשגת עצמו.

ובאמת השגה זאת לא קלה היא, כי לא רבים יחכמו בהשגה זאת, היא השגת מדריגת עצמו.

ואם קלותה היא מצד עצם השגה הזאת, כי רק יפתח עינו ימצא הוא לעצמו, כי לא רחוק הוא ולא בשמים להכיר ערך מציאות עצמו, אשר אין דבר קרוב יותר מזה.

אך רוב בני אדם ישיגו השגה הזאת בחלוף מה שהוא.

אשמח לשמוע מחו"ר מהי "אבן הנגף" שהמהר"ל מציין שעומדת לאדם בדרכו לדעת את עצמו.
ייש"כ 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
חומות 'אבן' סביב הלב.

בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
נלע"ד שהאדם חי במציאות משתנה וביחד עם טרדות הזמן אין האדם חושב לאבחן מי הוא
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
חומות 'אבן' סביב הלב.

בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
מאד אשמח שתגדיר יותר מה כוונתך "חומות" ואיך עושים בהם "סדקים"...
ייש"כ
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
חומות 'אבן' סביב הלב.
בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
מאד אשמח שתגדיר יותר מה כוונתך "חומות" ואיך עושים בהם "סדקים"...
ייש"כ

כתבת על 'אבן נגף' שעומדת לאדם בדרכו לדעת את ערך עצמו. [אגב, לא מצאתי את ה'אבן' בדברי המהר"ל שציטטת]
ועל כך כתבתי, שיש חומות סביב הלב,
וכדאי להכיר את עצמנו, צריכים לגשת ללב,
להיות 'מודע' מה המניעים שלנו,
להיות כנים מה הם 'באמת' הרצונות שלנו,
לתקשר עם האני הפנימי שלנו,
להיות 'מודע' להגנות שמשרתות אותנו,
ובעיקר, להסכים "להרגיש", גם הרגשות כבדים, ולא לברוח מהם.
וככה להתחיל להיות נאמנים לעצמנו, לקבל את עצמנו,
לאהוב את עצמנו, עם החלקים הלא 'מוצלחים' שלנו.

נראה לי שאין דרך אחרת, איך להכיר את עצמנו, ואת ערכנו.
אני לא יודע מה התכוון המהר"ל,
אך כשכתבת אבן נגף בנשימה אחת עם הערך העצמי שלנו,
זה מה שעלה לי.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
אולי הקושי הוא בפרדוקס ש"צריך לתפוס את עצמו". בעצם האדם עצמו הוא המתבונן והוא האובייקט. אפשר לשאול ,איך בכלל אפשרי לעשות זאת, שמשהו יחשוב על עצמו. כמובן שבאדם חלקים שונים וכו' וזו רוח התשובה לשאלתי אבל לשאלתך , גם אם אפשרי להתבונן בעצמי , יש קושי בדבר מעצם אחדות הכוחות .
 

שירת העשבים

משתמש ותיק
לענ"ד כוונתו להכרת כוח האדם ביכולתו להשפיע בעולמות העליונים {וכמבואר בדברי הגרח"ו בריש ספרו - נפה"ח }, והמטרה היחודית לו שלמענה נשלח לזה העולם, {מה שהוא צריך לתקן - כלשון המקובלים.} ואמנם זה קשה להשגה.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
חומות 'אבן' סביב הלב.

בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
והשאלה מהי החומה? ומהם הסדקים?
מסתפק במועט אמר:
אולי הקושי הוא בפרדוקס ש"צריך לתפוס את עצמו". בעצם האדם עצמו הוא המתבונן והוא האובייקט. אפשר לשאול ,איך בכלל אפשרי לעשות זאת, שמשהו יחשוב על עצמו. כמובן שבאדם חלקים שונים וכו' וזו רוח התשובה לשאלתי אבל לשאלתך , גם אם אפשרי להתבונן בעצמי , יש קושי בדבר מעצם אחדות הכוחות .
עדיין חסר בהגדרה
שירת העשבים אמר:
לענ"ד כוונתו להכרת כוח האדם ביכולתו להשפיע בעולמות העליונים {וכמבואר בדברי הגרח"ו בריש ספרו - נפה"ח }, והמטרה היחודית לו שלמענה נשלח לזה העולם, {מה שהוא צריך לתקן - כלשון המקובלים.} ואמנם זה קשה להשגה.
אמת, אבל לדעתי גם זה חסר.

לפי הבנתי המהר"ל מתכוון למה שאמרו "בשבילי נברא העולם", שקיומו בעולם חשוב לבורא ואין שום דבר בעולם שיכול להוריד אותו ממדרגה זו.
והאבן שדובר כאן היא בדיוק דבר זה שאכן קשה לאדם לתפוס שווי וערך זה, מכיוון שחיי שכר ועונש מעצם טבעם עלולים להטעות אותנו ולתת לנו תחושה שרק אחרי שנגיע ליעד מסוים אז באמת נהיה שווים, אבל זו הטעות!

כבר עכשיו אתה שווה! שהרי אם לא כן, לא היית קיים!
בעצם ההכרה בעצמך כנברא המשרת את בוראך, אתה תופס שאתה חשוב לו. זה הערך והשווי שיש לך, שווי זה אינו בר השוואה, לא כלפי אחרים ואף לא כלפי עצמך בזמנים אחרים.

כמובן שהבנה זו יחד עם התנהגות המבטאת אותה מביאה את האדם למימוש הפוטנציאל הענק הטמון בו.

הכרה זו משלבת בתוכה את היותך נברא המייצג בעצם היותך את מציאות ה' בעולם ובמעשיך את המימוש לכך.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
אולי הקושי הוא בפרדוקס ש"צריך לתפוס את עצמו". בעצם האדם עצמו הוא המתבונן והוא האובייקט. אפשר לשאול ,איך בכלל אפשרי לעשות זאת, שמשהו יחשוב על עצמו. כמובן שבאדם חלקים שונים וכו' וזו רוח התשובה לשאלתי אבל לשאלתך , גם אם אפשרי להתבונן בעצמי , יש קושי בדבר מעצם אחדות הכוחות .
אכן חשבתי בכיוון הזה...
ייש"כ
 

הצבי

משתמש ותיק
לא ראיתי את ד' המהר''ל במקומם, וציינו כבר שיש להם המשך מסוים, אך בעיקר הדבר כמדומני שהבעיה הבסיסית בכך שאדם ישיג את ערך עצמו, היא בכך שאדם קרוב אצל עצמו וממילא איננו רואה נגעי עצמו באשר הם קיימים, וכמו''כ מגדיל את מעלותיו הוא בעיני עצמו יותר מכפי שהם באמת, וזה אי''צ לפנים לענ''ד.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
מסתפק במועט אמר:
הערשלה אמר:
לא, התייחסתי לציטוט שהובא.
בעז"ה אעיין בהמשך.
חבל. כי דבריך נלבבים ממש, אבל הם לא מתאימים להמשך דברי המהר"ל.
ייש"כ
הא לך המשך לשון המהר"ל שם....כי יערוך עצמו לראשונים ויאמר כי גם לו לב, והימים הראשונים אינם טובים מאלה, כי החכמה שנטע יוצר הכל,
הלא ממקום אחד בא, כי אישי המין אחד הוא. והמכשלה הזאת תחת ידם...
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשלה אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
חומות 'אבן' סביב הלב.

בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
והשאלה מהי החומה? ומהם הסדקים?
מסתפק במועט אמר:
אולי הקושי הוא בפרדוקס ש"צריך לתפוס את עצמו". בעצם האדם עצמו הוא המתבונן והוא האובייקט. אפשר לשאול ,איך בכלל אפשרי לעשות זאת, שמשהו יחשוב על עצמו. כמובן שבאדם חלקים שונים וכו' וזו רוח התשובה לשאלתי אבל לשאלתך , גם אם אפשרי להתבונן בעצמי , יש קושי בדבר מעצם אחדות הכוחות .
עדיין חסר בהגדרה
שירת העשבים אמר:
לענ"ד כוונתו להכרת כוח האדם ביכולתו להשפיע בעולמות העליונים {וכמבואר בדברי הגרח"ו בריש ספרו - נפה"ח }, והמטרה היחודית לו שלמענה נשלח לזה העולם, {מה שהוא צריך לתקן - כלשון המקובלים.} ואמנם זה קשה להשגה.
אמת, אבל לדעתי גם זה חסר.

לפי הבנתי המהר"ל מתכוון למה שאמרו "בשבילי נברא העולם", שקיומו בעולם חשוב לבורא ואין שום דבר בעולם שיכול להוריד אותו ממדרגה זו.

והאבן שדובר כאן היא בדיוק דבר זה שאכן קשה לאדם לתפוס שווי וערך זה, מכיוון שחיי שכר ועונש מעצם טבעם עלולים להטעות אותנו ולתת לנו תחושה שרק אחרי שנגיע ליעד מסוים אז באמת נהיה שווים, אבל זו הטעות!

כבר עכשיו אתה שווה! שהרי אם לא כן, לא היית קיים!
בעצם ההכרה בעצמך כנברא המשרת את בוראך, אתה תופס שאתה חשוב לו. זה הערך והשווי שיש לך, שווי זה אינו בר השוואה, לא כלפי אחרים ואף לא כלפי עצמך בזמנים אחרים.

כמובן שהבנה זו יחד עם התנהגות המבטאת אותה מביאה את האדם למימוש הפוטנציאל הענק הטמון בו.

הכרה זו משלבת בתוכה את היותך נברא המייצג בעצם היותך את מציאות ה' בעולם ובמעשיך את המימוש לכך.
 
הצבי אמר:
לא ראיתי את ד' המהר''ל במקומם, וציינו כבר שיש להם המשך מסוים, אך בעיקר הדבר כמדומני שהבעיה הבסיסית בכך שאדם ישיג את ערך עצמו, היא בכך שאדם קרוב אצל עצמו וממילא איננו רואה נגעי עצמו באשר הם קיימים, וכמו''כ מגדיל את מעלותיו הוא בעיני עצמו יותר מכפי שהם באמת, וזה אי''צ לפנים לענ''ד.

מאד מעניין...
 

הערשלה

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
הערשלה אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
חומות 'אבן' סביב הלב.

בתחילה צריך לעשות סדקים בחומות, שתאפשר גישה ללב.
ככל שהסדקים מתרבים, החומות נופלות.
והשאלה מהי החומה? ומהם הסדקים?
מסתפק במועט אמר:
אולי הקושי הוא בפרדוקס ש"צריך לתפוס את עצמו". בעצם האדם עצמו הוא המתבונן והוא האובייקט. אפשר לשאול ,איך בכלל אפשרי לעשות זאת, שמשהו יחשוב על עצמו. כמובן שבאדם חלקים שונים וכו' וזו רוח התשובה לשאלתי אבל לשאלתך , גם אם אפשרי להתבונן בעצמי , יש קושי בדבר מעצם אחדות הכוחות .
עדיין חסר בהגדרה
שירת העשבים אמר:
לענ"ד כוונתו להכרת כוח האדם ביכולתו להשפיע בעולמות העליונים {וכמבואר בדברי הגרח"ו בריש ספרו - נפה"ח }, והמטרה היחודית לו שלמענה נשלח לזה העולם, {מה שהוא צריך לתקן - כלשון המקובלים.} ואמנם זה קשה להשגה.
אמת, אבל לדעתי גם זה חסר.

לפי הבנתי המהר"ל מתכוון למה שאמרו "בשבילי נברא העולם", שקיומו בעולם חשוב לבורא ואין שום דבר בעולם שיכול להוריד אותו ממדרגה זו.

והאבן שדובר כאן היא בדיוק דבר זה שאכן קשה לאדם לתפוס שווי וערך זה, מכיוון שחיי שכר ועונש מעצם טבעם עלולים להטעות אותנו ולתת לנו תחושה שרק אחרי שנגיע ליעד מסוים אז באמת נהיה שווים, אבל זו הטעות!

כבר עכשיו אתה שווה! שהרי אם לא כן, לא היית קיים!
בעצם ההכרה בעצמך כנברא המשרת את בוראך, אתה תופס שאתה חשוב לו. זה הערך והשווי שיש לך, שווי זה אינו בר השוואה, לא כלפי אחרים ואף לא כלפי עצמך בזמנים אחרים.

כמובן שהבנה זו יחד עם התנהגות המבטאת אותה מביאה את האדם למימוש הפוטנציאל הענק הטמון בו.

הכרה זו משלבת בתוכה את היותך נברא המייצג בעצם היותך את מציאות ה' בעולם ובמעשיך את המימוש לכך.
 
הצבי אמר:
לא ראיתי את ד' המהר''ל במקומם, וציינו כבר שיש להם המשך מסוים, אך בעיקר הדבר כמדומני שהבעיה הבסיסית בכך שאדם ישיג את ערך עצמו, היא בכך שאדם קרוב אצל עצמו וממילא איננו רואה נגעי עצמו באשר הם קיימים, וכמו''כ מגדיל את מעלותיו הוא בעיני עצמו יותר מכפי שהם באמת, וזה אי''צ לפנים לענ''ד.

מאד מעניין...
יישר כח על ההדגשה היפה המחדדת את דברי הקודמים ואכן ראיתי את דבריו הק' וכפי הדגשתך זה הטעות והקושי של הכרת הערך העצמי של כל יהודי אף בדורנו.
שטועה לחשוב שהוא צדיק כמו הדורות הראשונים ובכך מגדיל מעלותיו יותר מכפי שהם באמת, או שבצורה הפוכה ע"י ענווה פסולה ומדומה מחליט ע"ע שמאמר חז"ל "בשבילי נברא העולם" לא נאמר עליו.

 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
באר הגולה (למהר"ל) הקדמה.

במה ששלימות האדם בידיעת ובהשגת הנמצאים, היה יותר ראשונה לדעת ולהשיג מהות עצמו, ולא יהיה סכל בהשגת עצמו.

ובאמת השגה זאת לא קלה היא, כי לא רבים יחכמו בהשגה זאת, היא השגת מדריגת עצמו.

ואם קלותה היא מצד עצם השגה הזאת, כי רק יפתח עינו ימצא הוא לעצמו, כי לא רחוק הוא ולא בשמים להכיר ערך מציאות עצמו, אשר אין דבר קרוב יותר מזה.

אך רוב בני אדם ישיגו השגה הזאת בחלוף מה שהוא.

אשמח לשמוע מחו"ר מהי "אבן הנגף" שהמהר"ל מציין שעומדת לאדם בדרכו לדעת את עצמו.
ייש"כ 

אבן הנגף היא רמאות עצמית , האדם נולד מלא חסרונות , כאשר מצד שני קיימים אצלו התחלות בנפש שנותנות לו מבט על מה הוא הרצוי מהיות אדם וודאי מי שמתחנך לתורה מקבל מבט מקיף על הרצוי . אבל הוא אינו רוצה לראות חסרונות בעצמו ולכן מרמה עצמו ומתרגל בכך כל כך שעבותות הרמאות קושרות אותו באופן שצריך הרבה זעזועים בחייו ,או לימוד ועבודה מוסרית מאוד רצינית, בשביל להכיר במצבו האמתי , מצב ההכרה הזה מוגדר על ידי אנשים שזכו לכך שבתי בתוך מרמה . וזו כוונת המסילת ישרים של חושך העולם הזה שגורם לא לראות מכשולים או להחליף בין רע לטוב.

מצד שני בטבעו אינו רוצה כל כך בקלות למצוא מעלות בזולתו כי הן תגמדנה אותו ביחס אליו וממילא אינו מורגל במציאת מעלות כך שגם את מעלותיו קשה לו לאבחן, ולפעמים אינו מעריך אותם הערכה נכונה [מדברי הרב וולבא]. ואפשר שנמנע מהכרתם מסיבות נוספות ומהטשטוש הכללי שהמרמה יוצרת סביב אישיותו . השקר והמרמה הוא יסוד היסודות של הרע בעולם , זה לא איזשהו מחסום מקרי ,אלא מהות המשימה שעליה הופקדנו למגרו.
 

אסף

משתמש ותיק
אולי כונתו שהבחינה של אדם את עצמו מאד קשה, מאחר ומחד הוא מכיר היטב את עצמו ואת בחירותיו ואת תחושותיו יותר מכל, אבל מאידך כיון שהאדם עצמו אינו "כל הסיפור" אלא הוא חלק מתוך בריאה שלמה, ויש בתוכו מערכת יחס שמתחברת אל מה שמחוץ לו, (האדם מוכרח חברה מעצם בריאתו וקיומו - לא טוב היות האדם לבדו) ולפיכך כדי לבחון את עצמו באמת הוא צריך את המבט של הזולת עליו כדי לראות נכון את המכלול שלו. הוא צריך לעמוד כביכול "מבחוץ" לעצמו ולבחון איך הדברים נראים מהצד שכנגדו וכך יקבל תמונה שלמה וישרה על עצמו בנוסף להיכרות שלו את עצמו "מבפנים".
בנוסף כיון שהאדם חי בתוך כלל - הוא חלק מתוך כל חלקי הכלל- המבט האמיתי עליו חייב לכלול השוואה בינו לבין שאר החלקים דהיינו שאר בני אדם. האדם ממקומו מבין את עצמו היטב אבל כושר השיפוט את עצמו בהשוואה ובהדרגה אמיתית וישרה מול שאר בני אדם, חלש ונגוע, וכמו שממשיך המהר"ל שם.
אדם שעמל הרבה להבין את השני  ויתרגל להכנס לראש של מישהו אחר, ילמד במשך הזמן להכיר אף את עצמו "מבחוץ" ויגיע להכרה שלמה ונכונה של עצמו.
 
 
חלק עליון תַחתִית