דף יג סוטה יג. היכן נבואתך - השתדלות לקיים הנבואה (ובענין מה שלא הודיע יוסף לאביו שהוא חי)

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן
[דף יג - א] ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה.

ולכאו' צ"ב מה שטפחה על ראשה ואמר לה היכן נבואתך. דמה טענה יש בזה על מרים.
ואולי יש לבאר הדבר ע"פ מה דמוכח מדברי הרמב"ן פרשת מקץ מב ט שכתב בתו"ד "ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת" וכו' ומבואר בדבריו שכל המהלך של יוסף היה לדאוג לקיום החלומות. ולכאו' מוכרח מדבריו דמכלל הנבואה היא שצריך הנביא לדאוג ולעשות השתדלות לקיום הנבואה, דאל"כ לא תירץ הרמב"ן מ"ט צער את אביו ואחיו, וע"כ כמש"כ.
ולפ"ז א"ש היטב מה שתתצב אחותו וכו', דאין זה סקרנות גרידא חלילה, אלא שכ"ה חיוב הנבואה לדאוג לקיומה. וא"ש גם מה שטפח עמרם על ראשה, דהיה תביעה עליה שנתרשלה בהשתדלות.

מענין לשמוע חוו"ד מחו"ר פול"ת
 

אלכס

משתמש ותיק
מהיכי תיתי שעליו לדאוג לכך? אלא שידע שכך אמור להיות ופעל על פי זה.
ואף מרים אחר שלכאורה בטלה נבאתה טען אביה שאם כך אינה נבואה שהרי לא התקיימה

נ.ב. חוו"ד מחו"ר פול"ת, נהנתי!
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלכס אמר:
מהיכי תיתי שעליו לדאוג לכך? אלא שידע שכך אמור להיות ופעל על פי זה.
ואף מרים אחר שלכאורה בטלה נבאתה טען אביה שאם כך אינה נבואה שהרי לא התקיימה

נ.ב. חוו"ד מחו"ר פול"ת, נהנתי!
מה הכוונה ידע שכך אמור להיות ופעל על פי זה. הרמב"ן שאל שאלה: מה ההיתר שלו לצער ואם זה לא תפקיד שלו אז לכאו' דברי הרמב"ן לא מעלים ארוכה, הלא כן?
 

אלכס

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
אלכס אמר:
מהיכי תיתי שעליו לדאוג לכך? אלא שידע שכך אמור להיות ופעל על פי זה.
ואף מרים אחר שלכאורה בטלה נבאתה טען אביה שאם כך אינה נבואה שהרי לא התקיימה

נ.ב. חוו"ד מחו"ר פול"ת, נהנתי!
מה הכוונה ידע שכך אמור להיות ופעל על פי זה. הרמב"ן שאל שאלה: מה ההיתר שלו לצער ואם זה לא תפקיד שלו אז לכאו' דברי הרמב"ן לא מעלים ארוכה, הלא כן?
אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת
יוסף לא עשה כן מרצונו לצער את אביו אלא שידע שכך גזרה ההשגחה העליונה. ואיך ידע זאת? על פי נבואותו
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
סליחה על העקשנות.
אבל שוב, אם בנבואה מונח רק מה שאמור להיות, א"כ היה לנו לומר שלא יצער אף אחד, והקב"ה כבר ידאג לקיום הנבואה בדרכים שלו. ומה לו ליוסף להכניס עצמו לתפקיד זה אם לא שזה חלק מתפקידו?
 

אלכס

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
סליחה על העקשנות.
אבל שוב, אם בנבואה מונח רק מה שאמור להיות, א"כ היה לנו לומר שלא יצער אף אחד, והקב"ה כבר ידאג לקיום הנבואה בדרכים שלו. ומה לו ליוסף להכניס עצמו לתפקיד זה אם לא שזה חלק מתפקידו?
אני נוטה להסכים עם השאלה, ואולי אכן צריך לבאר את דברי הרמב"ן
אך היסוד שאתה מנסה להוציא מחודש מידי לדעתי, מה פתאום מוטל חיוב מיוחד על הנביא לדאוג לביצוע הנבואה? וכי היה על ירמיהו לעזור לבבלים להחריב את בית המקדש כדי שתתקיים נבואותו?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן
[דף יג - א] ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה.

ולכאו' צ"ב מה שטפחה על ראשה ואמר לה היכן נבואתך. דמה טענה יש בזה על מרים.
ואולי יש לבאר הדבר ע"פ מה דמוכח מדברי הרמב"ן פרשת מקץ מב ט שכתב בתו"ד "ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת" וכו' ומבואר בדבריו שכל המהלך של יוסף היה לדאוג לקיום החלומות. ולכאו' מוכרח מדבריו דמכלל הנבואה היא שצריך הנביא לדאוג ולעשות השתדלות לקיום הנבואה, דאל"כ לא תירץ הרמב"ן מ"ט צער את אביו ואחיו, וע"כ כמש"כ.
ולפ"ז א"ש היטב מה שתתצב אחותו וכו', דאין זה סקרנות גרידא חלילה, אלא שכ"ה חיוב הנבואה לדאוג לקיומה. וא"ש גם מה שטפח עמרם על ראשה, דהיה תביעה עליה שנתרשלה בהשתדלות.
מענין לשמוע חוו"ד מחו"ר פול"ת
שפתיים יישק. נפלא. ובנוגע למה שטען ר' אלכס, דעתי העניה מצטרפת לדעת בעל המאמר הרב ג"פ.

זאת ועוד נראה בדברי הרב ג"פ ליישב מה שיש להעיר לענ"ד על מעשה עמרם, כיצד החליט שעצם נבואתה בטלה אפשר שבן אחר יולד והוא יהיה מושיען של ישראל ולמה טפח על ראשה, ולדבריו מתבאר היטב, שעמרם לא ביטל את נבואת מרים לחלוטין, אלא שהטיל עליה לדאוג לנבואתה, (ז"א שלא תתלה שקיום הנבואה תתגשם בבן השני שיולד אלא גם בבן הזה שהטילו ליאור אפשר להצילו ובזה תתגשם נבואתה) אולם לדברי ר"א קצת קשה מה שהערנו.
 

עוד א'

משתמש רגיל
אלכס אמר:
גבריאל פולארד אמר:
סליחה על העקשנות.
אבל שוב, אם בנבואה מונח רק מה שאמור להיות, א"כ היה לנו לומר שלא יצער אף אחד, והקב"ה כבר ידאג לקיום הנבואה בדרכים שלו. ומה לו ליוסף להכניס עצמו לתפקיד זה אם לא שזה חלק מתפקידו?
אני נוטה להסכים עם השאלה, ואולי אכן צריך לבאר את דברי הרמב"ן
אך היסוד שאתה מנסה להוציא מחודש מידי לדעתי, מה פתאום מוטל חיוב מיוחד על הנביא לדאוג לביצוע הנבואה? וכי היה על ירמיהו לעזור לבבלים להחריב את בית המקדש כדי שתתקיים נבואותו?
[highlight=yellow][/highlight]

אצל יוסף זה קצת יותר מובן כי זה היה נבואה על עצמו
ועוד יש לחלק בין חלום לנבואה שחלום זה לא הוראה מלמעלה אלא מה שהאדם חושב שכך צריך לעשות א"כ פשיטא שצריך לדאוג לזה
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
עוד א' אמר:
אלכס אמר:
גבריאל פולארד אמר:
סליחה על העקשנות.
אבל שוב, אם בנבואה מונח רק מה שאמור להיות, א"כ היה לנו לומר שלא יצער אף אחד, והקב"ה כבר ידאג לקיום הנבואה בדרכים שלו. ומה לו ליוסף להכניס עצמו לתפקיד זה אם לא שזה חלק מתפקידו?
אני נוטה להסכים עם השאלה, ואולי אכן צריך לבאר את דברי הרמב"ן
אך היסוד שאתה מנסה להוציא מחודש מידי לדעתי, מה פתאום מוטל חיוב מיוחד על הנביא לדאוג לביצוע הנבואה? וכי היה על ירמיהו לעזור לבבלים להחריב את בית המקדש כדי שתתקיים נבואותו?
[highlight=yellow][/highlight]

אצל יוסף זה קצת יותר מובן כי זה היה נבואה על עצמו
ועוד יש לחלק בין חלום לנבואה שחלום זה לא הוראה מלמעלה אלא מה שהאדם חושב שכך צריך לעשות א"כ פשיטא שצריך לדאוג לזה
בעצם החילוק הראשון שכתבתם שאצל יוסף הוא דאג לקיים את הנבואה/חלום משום שהיא היתה נוגעת לעצמו מובן.
אולם בחילוק השני שכתבתם ק"ק, שכן אם חלום יוסף אינו נבואה והוראה מלמעלה, חוזרת קושיית הרמב"ן כיצד הותר ליוסף לענות את אביו וצ"ב.
 

עוד א'

משתמש רגיל
זה לא היה סתם חלום, זה דרך שלמה בעבודת ה'
דהיינו שהרמב"ן הקשה למה סתם הוא לא הודיע וציער ות' שהיה לו בזה מהלך שלם ואפ' כבר חלם עליו כמה פעמים
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
עוד א' אמר:
זה לא היה סתם חלום, זה דרך שלמה בעבודת ה'
דהיינו שהרמב"ן הקשה למה סתם הוא לא הודיע וציער ות' שהיה לו בזה מהלך שלם ואפ' כבר חלם עליו כמה פעמים
דרך שלמה בעבודת השם לצער את אביו?
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
אולי אחר שידע שדברי החלום יתקיימו,
הבין שלא תועיל השתדלותו להודיע לאביו.
 

אוריאל

משתמש ותיק
עוד א' אמר:
אלכס אמר:
גבריאל פולארד אמר:
סליחה על העקשנות.
אבל שוב, אם בנבואה מונח רק מה שאמור להיות, א"כ היה לנו לומר שלא יצער אף אחד, והקב"ה כבר ידאג לקיום הנבואה בדרכים שלו. ומה לו ליוסף להכניס עצמו לתפקיד זה אם לא שזה חלק מתפקידו?
אני נוטה להסכים עם השאלה, ואולי אכן צריך לבאר את דברי הרמב"ן
אך היסוד שאתה מנסה להוציא מחודש מידי לדעתי, מה פתאום מוטל חיוב מיוחד על הנביא לדאוג לביצוע הנבואה? וכי היה על ירמיהו לעזור לבבלים להחריב את בית המקדש כדי שתתקיים נבואותו?
[highlight=yellow][/highlight]

אצל יוסף זה קצת יותר מובן כי זה היה נבואה על עצמו
ועוד יש לחלק בין חלום לנבואה שחלום זה לא הוראה מלמעלה אלא מה שהאדם חושב שכך צריך לעשות א"כ פשיטא שצריך לדאוג לזה

גם אני חשבתי אתמול לחלק קצת בין חלום לנבואה, אך נזכרתי מש"כ רש"י בפרשת ויחי "ואונקלוס אף הוא כך תרגמו, ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם", משמע מדברי התרגום שהחלומות הללו היו בגדר נבואה.

לגוף השאלה, אני חשבתי שבודאי אין כאן תביעה על מרים אם לא התקיימה הנבואה, אך כאשר הנבואה לא מתקיימת הרי זה מוכיח שהנבואה מלכתחילה לא היתה נכונה, וכידוע שרק משה רבינו ראה באספקלריא המאירה, ושאר הנביאים פירשו את המראות למה שאמרו בפועל, וכאשר רואה עמרם שהנבואה לא מתקיימת אזי הוא טופח למרים ואומר לה כנראה שלא זה היה פירוש הנבואה שראית.
 

אוריאל

משתמש ותיק
@גבריאל פולארד
יש להעיר שלדעת האלשיך והעקידה יוסף באמת שגה בזה, והיה צריך לשלוח זאת לאביו, ולא היה מעניינו לדאוג לקיום החלומות [בבחינת בהדי כבשי דרחמנא למה לא].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מלבד בעל העקידה פרשת מקץ שער כ"ט, שכתב בהדיא לתמוה ע"ד הרמב"ן, כך גם החת"ס בפרשה שם כתב ע"ד הרמב"ן בזה"ל "זה דחוק, כי בהדי כבשי דרחמנא למה לך, והיה לו להודיע לאביו מיד, וד' הטוב בעיניו יעשה". עכ"ל. ואברבנאל בראשית מא, יד, העיר ע"ד הרמב"ן שקיום החלומות היה מוטל על הקב"ה, לא על יוסף החולם עיי"ש.

אמנם הגר"א בפרשה שם כתב בזה"ל "ולכך הקדימה התורה, ויזכור יוסף את החלומות, להודיע שכל מה שעשה לא עשה אלא מרוב צדקתו, שיקויימו החלומות שלא להכחיש רצון וגזירת עליון, וזהו כלל התורה עכ"ל. נראה שזה ע"ד הרמב"ן הנז', וקצת יישוב לדרכו. וייתכן שדבריכם בכלל דבריו.

ויותר מזה עיין מש"כ רבינו הנצי"ב בהעמק דבר בראשית מב, ט כתב בתו"ד "אלא משום שנזכר החלומות שהוא כעין נבואה שהרי החלום הראשון כבר נתקיים, וא"כ עליו לראות שיקוים גם השני, ואם לא יעשה כן יהיה כמו כובש את נבואתו ע"כ ביקש סיבה שיגיע לזה עכ"ל.
ומש"כ הנצי"ב "כובש נבואתו" ע"פ הגמ' סנהדרין פט. דהכובש נבואתו מיתתו בידי שמים, ובגמ' אמרינן כגון יונה בן אמיתי עיי"ש. ולפ"ז יש לחלק בין נבואה שנמסרה במפורש, ובין חלום יוסף וי"ל.
ועיי"ע בפירוש הרא"ש על התורה בראשית לז, ה' כתב שיוסף סיפר לאחיו את חלומותיו כדי שלא יהא ככובש נבואתו עיי"ש. אולם מד' אין ראיה שכן אחר שסיפר בזה אפשר שקיים את נבואתו עיין שם היטב.
 

בנציון

משתמש ותיק
למעשה ברמב"ן והגר"א לא מבואר שיש חיוב מיוחד על הנביא לקיים את הנבואה, אלא זהו הוא חיוב על כל אחד ואחד, וכמו שכותב הגר"א שהביא הרב הפקדתי שומרים "שלא להכחיש רצון וגזירת עליון" ולפי זה לא יתיישב מדוע עמרם בא בטענות לבתו "היכן נבואתך". ובדברי הנצי"ב אכן מבואר שזה חיוב מיוחד על הנביא שלא יהיה ככובש נבואותו, וזהו חידוש, ולכאורה ברמב"ן ויותר מזה בגר"א משמע לא כן, אלא שזה חיוב כללי כנ"ל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בנציון אמר:
למעשה ברמב"ן והגר"א לא מבואר שיש חיוב מיוחד על הנביא לקיים את הנבואה, אלא זהו הוא חיוב על כל אחד ואחד, וכמו שכותב הגר"א שהביא הרב הפקדתי שומרים "שלא להכחיש רצון וגזירת עליון" ולפי זה לא יתיישב מדוע עמרם בא בטענות לבתו "היכן נבואתך". ובדברי הנצי"ב אכן מבואר שזה חיוב מיוחד על הנביא שלא יהיה ככובש נבואותו, וזהו חידוש, ולכאורה ברמב"ן ויותר מזה בגר"א משמע לא כן, אלא שזה חיוב כללי כנ"ל.
חילוק יפה מאד.
אבל מסתבר שאין חיוב לכל אחד ואחד לקיים חלום חבירו..אלא "הבעל דבר" שמאמין ומרגיש במה שחלם שיש בזה מן הנבואה, עליו מוטל חייב לקיים את רצון השם, ואילו לחבירו, אין חיוב אחר שיכול לטעון "בעל החלומות הזה" כמו שבאמת טענו האחים ליוסף.
 

בנציון

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
בנציון אמר:
למעשה ברמב"ן והגר"א לא מבואר שיש חיוב מיוחד על הנביא לקיים את הנבואה, אלא זהו הוא חיוב על כל אחד ואחד, וכמו שכותב הגר"א שהביא הרב הפקדתי שומרים "שלא להכחיש רצון וגזירת עליון" ולפי זה לא יתיישב מדוע עמרם בא בטענות לבתו "היכן נבואתך". ובדברי הנצי"ב אכן מבואר שזה חיוב מיוחד על הנביא שלא יהיה ככובש נבואותו, וזהו חידוש, ולכאורה ברמב"ן ויותר מזה בגר"א משמע לא כן, אלא שזה חיוב כללי כנ"ל.
חילוק יפה מאד.
אבל מסתבר שאין חיוב לכל אחד ואחד לקיים חלום חבירו..אלא "הבעל דבר" שמאמין ומרגיש במה שחלם שיש בזה מן הנבואה, עליו מוטל חייב לקיים את רצון השם, ואילו לחבירו, אין חיוב אחר שיכול לטעון "בעל החלומות הזה" כמו שבאמת טענו האחים ליוסף.
לגבי חלומות צריך לדעת באמת הגדר מתי הוא יכול לדעת שהחלום נכון, ומסתמא פעמים רבות כגון שמדובר באדם גדול ומוסמך שאומר שחלם ויודע שהחלום נכון, לא יהיה הבדל בין בעל החלום לאדם אחר.
אבל על כל פנים לגבי נבואה, כמו שהיה אצל מרים, בודאי אין לחלק [לפי הרמב"ן והגר"א] בין המתנבא לבין אדם אחר.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בנציון אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
בנציון אמר:
למעשה ברמב"ן והגר"א לא מבואר שיש חיוב מיוחד על הנביא לקיים את הנבואה, אלא זהו הוא חיוב על כל אחד ואחד, וכמו שכותב הגר"א שהביא הרב הפקדתי שומרים "שלא להכחיש רצון וגזירת עליון" ולפי זה לא יתיישב מדוע עמרם בא בטענות לבתו "היכן נבואתך". ובדברי הנצי"ב אכן מבואר שזה חיוב מיוחד על הנביא שלא יהיה ככובש נבואותו, וזהו חידוש, ולכאורה ברמב"ן ויותר מזה בגר"א משמע לא כן, אלא שזה חיוב כללי כנ"ל.
חילוק יפה מאד.
אבל מסתבר שאין חיוב לכל אחד ואחד לקיים חלום חבירו..אלא "הבעל דבר" שמאמין ומרגיש במה שחלם שיש בזה מן הנבואה, עליו מוטל חייב לקיים את רצון השם, ואילו לחבירו, אין חיוב אחר שיכול לטעון "בעל החלומות הזה" כמו שבאמת טענו האחים ליוסף.
לגבי חלומות צריך לדעת באמת הגדר מתי הוא יכול לדעת שהחלום נכון, ומסתמא פעמים רבות כגון שמדובר באדם גדול ומוסמך שאומר שחלם ויודע שהחלום נכון, לא יהיה הבדל בין בעל החלום לאדם אחר.
אבל על כל פנים לגבי נבואה, כמו שהיה אצל מרים, בודאי אין לחלק [לפי הרמב"ן והגר"א] בין המתנבא לבין אדם אחר.

גבי מעשה מרים, דעת שנינו מסכמת.
לגבי חלום, לענ"ד זה שונה, תדע שיעקב ועשרת השבטים לא קיבלו את חלומו, ולפ"ד ה"ה בכלל איסור כובש נבואה.
 

עם חכם ונבון

משתמש רגיל
גבריאל פולארד אמר:
מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן
[דף יג - א] ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה.

ולכאו' צ"ב מה שטפחה על ראשה ואמר לה היכן נבואתך. דמה טענה יש בזה על מרים.
ואולי יש לבאר הדבר ע"פ מה דמוכח מדברי הרמב"ן פרשת מקץ מב ט שכתב בתו"ד "ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת" וכו' ומבואר בדבריו שכל המהלך של יוסף היה לדאוג לקיום החלומות. ולכאו' מוכרח מדבריו דמכלל הנבואה היא שצריך הנביא לדאוג ולעשות השתדלות לקיום הנבואה, דאל"כ לא תירץ הרמב"ן מ"ט צער את אביו ואחיו, וע"כ כמש"כ.
ולפ"ז א"ש היטב מה שתתצב אחותו וכו', דאין זה סקרנות גרידא חלילה, אלא שכ"ה חיוב הנבואה לדאוג לקיומה. וא"ש גם מה שטפח עמרם על ראשה, דהיה תביעה עליה שנתרשלה בהשתדלות.

מענין לשמוע חוו"ד מחו"ר פול"ת

עיין מהרש"א שם.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
שבת קמ"ט:
אמר ר' יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנאמר ושעירים ירקדו שם.
לכאו' דברי הכתוב הוא נבואה, ומבואר דגם נבואה צריך לדאוג לקיומה.
אחכה לתגובת פותח האשכול, (אע"ג דלא ניחא לי הכינוי שבחר לעצמו).
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
שבת קמ"ט:
אמר ר' יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנאמר ושעירים ירקדו שם.
לכאו' דברי הכתוב הוא נבואה, ומבואר דגם נבואה צריך לדאוג לקיומה.
אחכה לתגובת פותח האשכול, (אע"ג דלא ניחא לי הכינוי שבחר לעצמו).
אקווה שגם אני יכול להגיב למרות שאיני פותח האשכול.
לדעתי יש חילוק מהותי בין הנידון שנידון באשכול לביו הגמרא שהבאת .
הנידון פה הוא בנבואה שטרם התגשמה, האם מחובת האדם לדאוג לקיומה .
הגמרא שאתה מביא מדובר לאחר שהתגשמה הנבואה, והמצב כיום הוא שמרקדים שעירים בביתו ,אלא שבפסוק אנו רואים שהקב"ה רוצה שכך יהיה בביתו ,וממילא הוא סותר את הצורה של איך שביתו נראה, והדבר דומה למה שכתבו התוספות בב"ק ,שאי לאו קרא היינו אומרים שאסור לרופא לרפאות ,מכיון שנראה כסותר גזירת מלך,(השווה לשון רש"י בגמרא בשבת הנ"ל) ,וכי שם יש נבואה ?
אלא שכיון שהקב"ה כך יצר בעולם, נמצא שכסותר זאת ,הוא סותר את הצורה של העולם, מכפי איך שהקב"ה קבע שתהיה.
דוגמא נוספת לדבר, היא המימרא גוי ששבת חייב מיתה ,שנאמר יום ולילה לא ישבותו ,שסותר את הצורה שהקב"ה קבע שהעולם יתנהל .
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
לכאו' יש לחלק עוד בין הנביא עצמו לשאר אינשי, וצ"ע.
בכל אופן, יישר כוחו על שהאיר עיני בביאור דברי רש"י "מבטל גזירת המלך" תשח"ח לו.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
הוספתי הערה דאולי רק הנביא שנאמרה לו הנבואה נכלל בזה לדאוג לקיומה, משא"כ לאחריני נקרא זה רק גזירת מלך, ולאו חיובא איכא אקרקפתא דגברא מצד הנבואה, וצ"ע.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
הוספתי הערה דאולי רק הנביא שנאמרה לו הנבואה נכלל בזה לדאוג לקיומה, משא"כ לאחריני נקרא זה רק גזירת מלך, ולאו חיובא איכא אקרקפתא דגברא מצד הנבואה, וצ"ע.
דיברו מזה לעיל, והביאו שהוא פלגתא דהגר"א והנצי"ב ,שלנצי"ב הרי זה ככובש נבואתו ,ואם כן הוא רק בנביא עצמו, וכמו שכתבת.
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אמנם הגר"א בפרשה שם כתב בזה"ל "ולכך הקדימה התורה, ויזכור יוסף את החלומות, להודיע שכל מה שעשה לא עשה אלא מרוב צדקתו, שיקויימו החלומות שלא להכחיש רצון וגזירת עליון, וזהו כלל התורה עכ"ל. נראה שזה ע"ד הרמב"ן הנז', וקצת יישוב לדרכו. וייתכן שדבריכם בכלל דבריו.

.
היכן הגר"א? באדרת אלי'הו?
 

בכן

משתמש ותיק
זה לא היה סתם חלום, זה דרך שלמה בעבודת ה'
דהיינו שהרמב"ן הקשה למה סתם הוא לא הודיע וציער ות' שהיה לו בזה מהלך שלם ואפ' כבר חלם עליו כמה פעמים
מה הכוונה דרך שלימה בעבודת ה'?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
היכן הגר"א? באדרת אלי'הו?

אכן. סוף פרשת מקץ.
14219_33_1247_1803.png

וראה מש"כ הכתב והקבלה בראשית פרק מב פסוק ט' לבאר עפ"י דרכו של רבינו הגר"א. וז"ל: ויזכר יוסף את החלמות. מאמר זה עם שאלתו ותשובתו אליו נראה כמותר ואין להם המשך, ונראה כמ"ש הגר"א כי הסבה שא"ל מרגלים אתם, מחמת שבאו עשרה יחד כולם גבורים בעלי קומה, ואם לשבר אוכל היאך אתרמו יחד, והשיבו לא אדוני וגו' ותשובה לשאלתך כולנו בני איש וגו' ולכך אנו שוים בגבורה וביופי וקומה ונתוועדנו יחד, וא"ל לא כי וגו' שזה הוא שקר שאחד יוליד עשרה כלם גבורים, והשיבו אל תתמה ע"ז ששנים עשר היינו, והמופת ע"ז שהקטן עוד בבית אבינו כצורתינו וגבורתינו, ולכך א"ל בזאת תבחנו, וכוונתו לא היתה ח"ו לצערם וכ"ש לצער אביו על חנם, אלא שידע שעי"כ יתקיימו החלומות כסדר, ולא רצה לעבור על רצון הש"י, וחלום הראשון היה קמה אלומתי, והשיבו לו המלוך תמלוך המשל תמשול, ר"ל א' המלוכה וב' שיפלו בידו כדרך האסור, קמה אלומתי על המלוכה, והנה תסובינה וגו' הוא על הממשלה, ואח"כ החלום השני, והנה אכן נתקיימה המלוכה, ואח"כ ויאסור אותו במשמר הרי הממשלה, אבל עדיין בבנימין לא נתקיים, לכך הכריחם להביא את בנימין כדי שאח"כ יוכל להודיע לאביו תיכף, וכשהביאו אותו והשתחוו לפניו בדבר הגביע לקח גם אותו לעבד, ולכך אמר הוא יהיה לי עבד ואתם עלו וגו', ואח"כ התודע להם ובאו עם אביו אז נתקיים החלום השני, ולכן הקדימה התורה ויזכור יוסף את החלומות, להודיע שכל מה שעשה לא עשה אלא מרוב צדקתו שיקויימו החלומות שלא להתנהג הפך רצון וגזירת עליון, וזהו כלל התורה. וז"ל רל"ש כל מעשי יוסף ומעלליו עם אחיו בצדקתו עשה לכבוד אביו וכל ביתו, כי כאשר ראה שהשם נשאו להיות אדון על כל מצרים מזה ידע כי כל שאר דברי חלומו יתקיימו אודות אביו ואחיו, ויצר לו מאוד לראות את אביו להשתחוות לפני בנו וכן אחיו יכרעו לפניו, לכן סבב מסבות להצילם מבושת וכלימה זו, התנכר אליהם בל יבושו כי ישתחוו למושל ארץ הנכרי בעיניהם, ודבר אתם קשות למען יאמינו בכל לב כי נכרי הוא, ויסבב בתחבולות להוריד את בנימין והוסיף להתעולל בצדק עד כי גמר אומר הוא יהיה לי עבד ואתם עלו וגו' כי אמר עתה ירד גם אבי להציל בן יקירו מיד עושקו וכרגע יבא וישתחוה למושל נכרי בעיניו, אז אתודע לכולם, והיה כל אשר נעשה כחלום מהקיץ יהיה ולא יבושו עוד לעולם, אך כדבר יהודה רתת לאמר והיה כראותו וגו' והורידו עבדיך את שיבת וגו' לא עצר כח עוד והתודע:
 
חלק עליון תַחתִית