מילי דמעליותא מהגאון רבי אביגדור מילר

סבא

משתמש ותיק
אשתדל בעז"ה להביא בכל יום או יומיים מילי דמעליותא מהגאון הגדול רבי אביגדור מילר זצ"ל [אני מקבל אותם במייל מתורת אביגדור באנגלית, ואני רק מתרגם אותם, בסוף השאלה כתוב מאיזה מספר קלטת מקורו], וזה החלי-
שאלה: הרב הזכיר קודם לכן, כי אם בני ישראל היו מקשיבים לעצת יוסף, להישאר בנפרד ממצרים, ולחיות רק בגושן, אז כל הבעיות, והקשיים של העבודה לא היה קורה. אבל הלא השם כבר אמר לאברהם אבינו כי צאצאיו יסבלו בדרך "ועבדום וענו אותם"(בראשית 15:13) איך אפשר ליישב את זה?
תשובה: להיות בארץ גושן נקרא עבודה קשה; זה היה עדיין "ועבדום". למה? כי אפילו יוסף, אשר בהחלט לא היה עבד עבדים, אפילו הוא לא היה מסוגל לעזוב מצרים, אפילו בשביל ההלוויה של אביו, אלא אם כן היה עוזב את כל מה שהיה לו בארץ מצרים . ובנוסף לכך היה עליו להסביר לפרעה שאביו גרם לו להישבע. אם לא משום זה, הוא לא היה יוצא. אז אנחנו רואים שגם יוסף היה משועבד.
להיאלץ להישאר בארץ זרה בניגוד לרצונך, זה מאסר . וזה עבדות! "עבודה" פירושה "עבדות" . מי אמר שעבדות צריכה להיות עם "לבנים"? ה"לבנים" הוא רק תוצאה של ההתערבבות עם הגויים. כאשר אתה מתחיל להתערב איתם, אז אתה מקבל לבנים.
כאשר הם נותרו נפרדים מן המצרים, זה לא היה עבודה משעבוד של טיט ולבנים. זו הייתה עבדות מסוג אחר. ורק אז, כאשר הם התחילו ללמוד את דרכיהם של המצרים, אז אומר הכתוב "הפך לבם לשנוא עמו" - השם הפנה את לבם לשנוא את עמו, להתנכל בעבדיו - לתכנן, עלילה, נגד משרתים שלו ". אם הם לא היו מעורבים, היה עבדות של כבוד - עבדות, אבל בלי לבנים.
Tape # 26 (אפריל 1973)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה צריך לעשות בן ישיבה בבין הזמנים
שאלה: האם אתה חושב שזה בזבוז זמן מלימוד התורה עבור בן ישיבה, לנצל את הזמן במהלך בין הזמנים לשיעורי נהיגה?
תשובה:
זה תלוי בסיטואציה. עכשיו, אני אגיד לך, שזה לא יהיה רעיון רע לקחת זמן בין הזמנים שיעורים בשולחן ערוך.
מה לגבי שיעורי שולחן ערוך? אתה חושב שבן ישיבה לא צריך שיעורים בשולחן ערוך ? ומה בנוגע לשיעורים של חובות הלבבות? ומה עם שיעורי יהושע, שופטים ושמואל ? בן ישיבה צריך לדעת את כל הדברים האלה.
אז למה הוא לא לוקח את הזמן בערב במקום ללכת לקולג', או להימנע מנסיעות לשמחות שבהן הוא לא צריך להיות בכלל, ואז הוא צריך לקחת את שיעורי הנהיגה שלו . אוי לא! הוא הולך לקולג' בערב, או לחתונה, ומשם הוא אפילו לא חושב לקחת את הזמן. רק כשמדובר בבין הזמנים, ועכשיו הגיע הזמן לכל השיעורים התורניים האחרים שאין לו זמן במשך השנה, אז הוא רוצה לעשות זמן לשיעורי נהיגה.
יש הרבה דברים שאתה צריך ללמוד בעולם הזה. ובין הזמנים היא הזדמנות נפלאה בשבילך להתקדם בתחומים אלה. עכשיו, אם שיעורי נהיגה חשובים לך - וזה תלוי במצב שלך - למה לא?
TAPE # 165 (אפריל 1976)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: איך נוכל להתייחס בצורה ראויה לרבנים בקהילה שלנו אם הם לא מדברים יותר חזק נגד הסכנות של הטלוויזיה?
ת: הנה, אנחנו צריכים להבין כי כאשר ה"התאחדות" [ויליאמסבורג] פרסמו את עמדתם נגד הטלוויזיה, היתה סיבה טובה מאוד למה הם יכלו לעשות זאת. זה היה כי הם ידעו שיש להם את האנשים מאחוריהם. אך הרבנים כאן לא יכולים לפתוח את הפה.
הם שם בוויליאמסבורג ויש להם קהילות חזקות שלהם. יהודי ויליאמסבורג האלה תמיד התכוונו ברצינות, והם עדיין מתכוונים לעסקים! הם יהודים מאוד רציניים והם לא רוצים שילדיהם יחרגו במעט מדרכי אבותיהם. ולכן קל יותר להיות מנהיג כאשר יש לך מישהו להוביל.

עכשיו, קח למשל אחד מראשי הישיבה שלנו. אם יפתח את פיו היום, הוא יפסיד את כל התורמים שלו. כי כל אחד מתורמיו הוא עבד לטלוויזיה! אז מה הוא יכול לעשות ?! אז הוא אומר את זה לתלמידים שלו - הם מדברים על זה בישיבה. אבל איך הוא יכול לצאת חזק, אם אין עם מי לדבר ?! ולכן, אנחנו לא יכולים להאשים אותם.
ואני, באמת מדבר נגד הטלוויזיה? אני אומר את זה כאן, אבל האמת היא שאני לא אומר את זה כמו שאני צריך להגיד את זה. אין עם מי לדבר. כולכם חולשים. כולם חלשים. אני יודע שיש לאנשים את זה בבתים שלהם. אנשים מציבים כלפי חוץ תדמית טובה - זה כל מה שהם עושים. חלקם אפילו מגדלים זקנים. הם ילבשו כובעים שחורים. והם מתנהגים כמו צדיקים. אבל אני יודע מה נעשה בבתים. יש בבתים מקום לרוח הטומאה! אז אין עם מי לדבר. אז אל תאשימו את הרבנים שלא מדברים. לדבר עם מי? למי?!...
TAPE # 166 (אפריל 1976)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
[highlight=yellow]לערב שביעי של פסח[/highlight]
ש: אם השם הוא "חסד ואמת" למה צריך להיות "נקמה ברשעים"? זה חסד? איך זה מעשה של חסד?
ת: נניח שמישהו יגיד לך כי שריפות יער הם יתרון גדול עבור העולם. עכשיו, אתה יודע כי יערות רבים נהרסים על ידי שריפות יער. אלפים ואלפי עצים נהרסים, וזו טרגדיה. אבל זה עדיין יתרון גדול בשביל העולם. ואני אסביר את זה.- אתה צריך לדעת כי רבים מן העצים האלה הם למעשה קינים מלאים של כל מיני חיידקים וריקבון. ומחלות אלו מתפשטים לעצים אחרים. אבל כאשר אש היער מגיע, הוא שורף את כל העצים האלה - עם החיידקים שלהם - ועושה שוב את רצפת היער נקיה. ועכשיו, כאשר העצים החדשים גדלים, הם גדלים ללא זיהום ומחלות. כל שריפת יער מנקה את הקרקע כדי לאפשר לעצים חדשים לגדול - עצים טהורים ללא כל סוג של מחלה.
כך גם, השם רוצה להיפטר מהרשעים כי הוא רוצה לעזור לצדיקים. אחרי כל העולם הזה לא נעשה עבור אף אחד, מלבד הצדיקים. ואנחנו צריכים להיפטר מהרשעים. שאז קל יותר לחיות חיים של קדושה. ולכן הוא חסד ואמת. מה אתה רוצה? אתה רוצה חסד ואמת עבור המן ?! זה מה שאתה מבקש? אתה רוצה חסד ואמת עבור היטלר ?! זה מה שאתה רוצה?! החסד והאמת הגדול ביותר הוא שהיטלר הוא ב גהינום עכשיו, והוא עושה "הופעה" בכל יום. כל יום מחיים אותו. עושים אותו שוב בחיים עם הבשר שלו. ועצביו. ובכל יום הם מגרדים את העור ממנו, והם תולים אותו והם חותכים ממנו חתיכות. והוא צועק וצורח. הוא צועק כל הזמן. והצדיקים יושבים בגן עדן והם נהנים מהמוסיקה. כי עכשיו, הם רואים כי הקדוש ברוך הוא צדיק! ללא נקמה לא יהיה דבר בעולם כמו צדק. אם השם לא ייקח נקמה יהיה צדק?
ולכן נקמה היא פונקציה חשובה מאוד של האמונה שלנו. לכן כשהמצרים טבעו בים והמלאכים רצו לשיר שירה, אמר השם, מעשה ידי טובעים בים ואם שרים שירה - "מעשה ידי, היצירות שלי, טובעים בים ואתה רוצה לשיר לי שיר? ! " (מגילה 10b). זה מה שהשם אמר [highlight=yellow]למלאכים[/highlight]. "זה כואב לי, אני בראתי את המצרים, כל אדם, כל בן אנוש הוא מכונת פלא, דבר נפלא, ועכשיו הם טובעים, אתה המלאך לא יכול לשיר עכשיו, איך אתה יכול לשיר?"
אבל אז ישיר משה ובני ישראל. [highlight=yellow]הם[/highlight] באמת שרו. בגלל שמשה ובני ישראל צריכים להתקדם בעולם הזה. ואנחנו עושים התקדמות כאשר אנו רואים מפלת הרשעים, ואנחנו עושים עוד יותר התקדמות כאשר אנו שרים אל השם בשמחה על המפלה. בשביל ההתקדמות שלנו זו מצווה. ואם משה ובני ישראל לא היו שרים, השם היה אומר: "העבודה של הידיים שלי טובעים בים בשבילך בגלל שאתה צריך להתקדם, ואתה לא שר שירה ?!"
לכן נאמר (ברכות ט:) כי דוד המלך אמר 103 פרקי תהילים והוא לא אמר "הללויה" עד שראה את הנפילה של רשעים. "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", ורק אז אמר דוד ברכי נפשי את השם הללויה -
זה כל כך חשוב! כדי לקבל את האמונה שלמה בהשם, אנחנו חייבים לראות את הנקמה. יום אחד, כאשר יגיע זמן הגאולה, אנחנו הולכים לראות נקמה כזו. תהיה נקמה עבור ששת המיליונים. הו, כן! אני אסביר את זה. נניח שכל אלה שהשתתפו בהריגתם של ששת המיליונים נהרגו מיד. כל הגרמנים. והליטאים והפולנים. כך שילדיהם שנולדו לאחר מכן לעולם לא היו נולדים. אם הרוצחים היו מוציאים להורג כמו שמגיע להם, ילדיהם לא היו נולדים, אם כן, אז כל ילדיהם לא באמת ראויים לחיות. הילדים לא היו נולדים אילו הרגנו את ההורים. אתה מודע לזה, נכון? כאשר אתה הורג גוי, הוא לא יכול ללדת עוד ילדים. ואם לא היינו הורגים את הרוצחים משום מה, אז לדורות הבאים לא מגיע לחיות. ותהיה נקמה בדיוק כמו שיש נקמה בגיהנום עבור רשעים כי הם שם, תהיה גם נקמה בעולם הזה גם כן. נקמה אדירה. א-ל נקמות השם א-ל נקמות הופיע!!!
 

בנציון

משתמש ותיק
יש כאן לכאורה סתירה בדבריו. בהתחלה הוא אומר שמטרת הנקמה היא לנקות את העולם. ואח"כ הוא אומר שכל יום מחיים את היטלר ותולים אותו וכו'. אם כל מטרת הנקמה היא בשביל לנקות את העולם, אז אחרי שניקינו את העולם מהיטלר, למה אנחנו צריכים להמשיך לנקום בו.
לכאורה אכן הנקמה יש לה מטרה עצמית, משום כבודו של הקב"ה, שכאשר רשעי האומות מריעים לישראל, הם משפילים בזה את הקב"ה, וכמו שכתב רש"י על הפסוק (במדבר י, לה) וינוסו משנאיך מפניך 'משנאיך. אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פג, ג), ומי הם, על עמך יערימו סוד (שם ד)'. וכאשר עם ישראל מושפלים, כביכול הקב"ה מושפל כמו שכתב רש"י (יחזקאל לט, ז) שפלותם של ישראל חלול שמו הוא, והנקמה מחזירה את כבודו של הקב"ה. וכמו מלך שהרגו את בנו, שמי שיאמר שאין צריך לתפוס את הרוצחים, כי בין כך כבר הבן מת, וזה לא יעזור להחזיר אותו לחיים, הוא מבזה את המלך.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנציון אמר:
יש כאן לכאורה סתירה בדבריו. בהתחלה הוא אומר שמטרת הנקמה היא לנקות את העולם. ואח"כ הוא אומר שכל יום מחיים את היטלר ותולים אותו וכו'. אם כל מטרת הנקמה היא בשביל לנקות את העולם, אז אחרי שניקינו את העולם מהיטלר, למה אנחנו צריכים להמשיך לנקום בו.
לכאורה אכן הנקמה יש לה מטרה עצמית, משום כבודו של הקב"ה, שכאשר רשעי האומות מריעים לישראל, הם משפילים בזה את הקב"ה, וכמו שכתב רש"י על הפסוק (במדבר י, לה) וינוסו משנאיך מפניך 'משנאיך. אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פג, ג), ומי הם, על עמך יערימו סוד (שם ד)'. וכאשר עם ישראל מושפלים, כביכול הקב"ה מושפל כמו שכתב רש"י (יחזקאל לט, ז) שפלותם של ישראל חלול שמו הוא, והנקמה מחזירה את כבודו של הקב"ה. וכמו מלך שהרגו את בנו, שמי שיאמר שאין צריך לתפוס את הרוצחים, כי בין כך כבר הבן מת, וזה לא יעזור להחזיר אותו לחיים, הוא מבזה את המלך.
לכאו' הוא אומר באמת שני ביאורים [אל תשכח שזה מתוך הקלטת שיחה, ולא מאמר מסודר שהוא כתב], האחד לניקוי העולם, שזו תועלת גדולה, והשני לקידוש ה' שנעשה צדק, שכעת בעת ההסתר פנים נראה לעיננו העיוורות כאילו אין כאן צדק בעולם שברא הקב"ה, וע"י הנקמה דבר זה מתוקן.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
[highlight=yellow]עוד לשביעי של פסח[/highlight]
ש: הרב אמר הערב כי הטביעה של המצרים בים סוף היתה לתת לם ישראל "זריקה אל תוך הזרוע" של אמונה, וכי הרצון שלהם לשיר להשם, היה מה שהשם מצפה מהם. אבל, האם זה לא יכול להיות שזה היה נכון רק אז במצב מסוים שבו האמונה שלהם היתה חסרה שאז היו צריכים זריקה זו? אבל אולי באופן כללי כאשר אמונה לא חסרה, אין לשמוח על נפילתן של רשעים, כי אנחנו מאמינים כי עיקר הנקמה, הנקמה האמיתית, תתקיים בעולם הבא?

ת: התשובה על השאלה האם סיבת הצורך ב"זריקה" הייתה משום חיסרון באמונה, היא באופן עקרוני, בהחלט כן. בהחלט. רק שעלינו להבין שהאמונה [highlight=yellow]תמיד[/highlight] חסרה. אף פעם אין כמות אמונה אמיתית ומספיקה. כי אנחנו מצפים כל חיינו לטפס בסולם עד הקב"ה ולהרגיש יותר ויותר המציאות שלו - להתקרב אליו יותר. אז זה אף פעם לא מספיק. וגם אם היינו מדברים על משה רבינו עצמו, שהיה הקרוב ביותר להשם מכל אדם, נוכל גם לומר עליו כי במובן מסוים הוא דורש עוד זריקות של אמונה. וזה מה שהוא עצמו ביקש. הרי הוא אמר הראני נא את כבודך – כלומר "אני רוצה יותר",. ולכן כל אחד בחיים האלה צריך לעבוד כדי לקבל יותר ויותר אמונה. כי אף פעם אין מספיק. במובן מסוים האמונה שלנו תמיד מפגרת, ואנחנו תמיד צריכים זריקות אמונה. לעולם אין מצב שבו לאדם יש מספיק אמונה.
Tape # 26 (אפריל 1973
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה: מהי הדרך הטובה ביותר. לקרב ליידישקייט, נערה רווקה שלושים וחמש?
תשובה: אז אם אתה צעיר, או למעשה כל אדם לצורך העניין, הדרך הטובה ביותר היא לברוח רחוק ככל שאתה יכול. אין לך מה לעשות עם נשים בכלל. על ידי כך שאתה כביכול מקרב בחורה ליידישקייט, אתה עלול ח"ו לקרב אותה לעצמך, אתה מסכנ את עצמך להגיע למצב שבו מי יודע מה יכול לקרות.
אני מדבר מניסיון. היה יהודי, ואני יודע מי היה שהיה מקרב נערות, אפילו מזמין אותם לשולחן השבת שלו שבוע אחרי שבוע, והסוף הנורא היה שהוא ואחת מ"המקורבות" שלו ברחו. הוא השאיר אישה חרדית עם ששת ילדיה... אז אל תהיה חכם ואל תקרב נערות.
כתוב אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים - אברהם היה עסוק בלהיות מקרב להשי"ת הגברים, שרה הייתה באוהל שלה וכך קירבה את הנשים (בראשית רבה 39:21). גברים צריכים להתרכז בגברים, ונשים צריכים להתרכז בנשים. אברהם לא היה מגייר נשים. זה העיקרון שלנו.
ולכן הוי בורח מן העבירה כבורח מן האש. אתה צריך לברוח כאילו בורח מאש. אם יש שריפה, לא מתחילים עם זה. והרי חטא גם הוא אש.
הקלטת # 422 (באוקטובר 1982)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: מה זה אומר שהתלמידים של רבי עקיבא לא היו נוהגים כבוד זה, האם הם באמת לא התייחסו זה לזה בכבוד?
ת: אנחנו חייבים להבין כי ההבדל בין ההבנה שלנו במושג "כבוד" והמושג של הגמרא של כבוד, הוא כרחוק מזרח ממערב,. מה שאנחנו נוהגים כבוד בחברה הפוליטית של היום לא נקרא כבוד בעיני התורה . ולכן תלמידיו של רבי עקיבא מואשמים רק משום שהם לא היו טובים מספיק . וזו האמת הפשוטה. הם היו צריכים להיות מכובדים יותר ולהעריך יותר זה את זה.
אבל אל תעלה על דעתך שיש היום מקום שבו הם מנומסים ומתחשבים כמו שתלמידיו של רבי עקיבא היו זה לזה. אבל זה לא מספיק טוב. זה לא מספיק טוב לאנשים גדולים. וכמו שנאמר (תהלים מ: ג) וסביביו נשערה מאד - "סביבו סוער מאוד". בכל מקום סביב השם, ככל שאתה מתקרב אליו, סוער יותר ! כאשר אתה קרוב לשם אתה צריך להשגיח על עצמך. על הפסוק הזה אומרת הגמרא: מלמד דהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה - "עם אלה המקורבים אליו, הקדוש ברוך הוא מתעקש על אמת אפילו לכדי שיעור של שערה אחת [יבמות קכא ]). (ובגלל זה, זה מסוכן להיות טוב. זה מסוכן להיות נהדר. ככל שאתה גדול יותר אתה צריך להיות טוב יותר. ואנשים אלה שהיו קרובים לרבי עקיבא היו אמורים להיות הרבה יותר טוב.)
אבל אל תעשה שום טעות ותחשוב חלילה שהם היו גסים או לא מנומסים זה לזה במובן שאנשים חושבים עליו היום.
TAPE # 215 (אפריל 1978)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: מה תפקידו של האב?
ת: הוא צריך לתרום כל מה שהוא צריך לתת. זו התשובה הפשוטה והפשוטה. כלומר, כאשר הוא חוזר הביתה, לפני שהוא נכנס, בזמן שהוא עדיין מחזיק את ידית הדלת, הוא צריך לעשות הכל כדי לפזר כל הרטינות, וכל התמרמרויות שהוא רכש במהלך היום. כי עכשיו מתחילה הקריירה הגדולה שלו בחיים - הקריירה של הבית.
הוא צריך גם לצפות לכל תרחיש מאשתו כשהוא מגיע. הוא יכול לצפות לשמוע משפטים כמו- "כל היום היית במשרד בשקט, בזמן שאני סובלת מהילדים האלה". היא עומדת "לפוצץ" אותו. ובכן, בזמן שהוא מחזיק את ידית הדלת, הוא צריך להתאמן על ה"פיצוץ". הוא צריך להיות מוכן לכל דבר. הוא צריך להחליט כי יעבור עלי הכל, מה שיקרה - ולא משנה מה יקרה, אני הולך לשחק את התפקיד שלי. אני אהיה "שחקן" טוב. כך הוא צריך להכין את עצמו כאשר הוא נכנס לבית.

הבעיה היחידה כשהוא בבית כל הזמן - מה עליו לעשות אז? בשבת, עכשיו זה קשה! לפעול רק בערב כשחוזרים מהעבודה, אולי. אבל כל יום השבת, זה עבודה גדולה. ולכן כאשר הוא הולך לבית הכנסת בשבת הוא פועל באופן טבעי, ולאחר מכן כאשר הוא חוזר הביתה שוב, הוא צריך להתכונן שוב עבור המבחן. ואז הוא לא צריך להישאר זמן רב בבית. הוא צריך לחזור במהירות לבית הכנסת, ללמוד. ככל שאתה פחות בסביבה, כך קל יותר להיות שחקן.

אבל זאת רק ההתחלה. יש הרבה יותר לומר על מה שאבא צריך לתרום למשפחה. הוא צריך להכניס חוש הומור אל הבית. אבא חייב להביא איתו חוש הומור. אמהות צריכות להתמודד עם הילדים כל היום, אז הם שחוקות, ולכן כל בעיה קטנה מוגדלת בעיניהן. אוי חיים הקטן, הוא לא אוכל!, וזה הופך להיות בעיה כל כך גדולה, עד כי כל הבעיות של העולם מתגמדים בהשוואה. ולכן האב צריך לעשות מזה בדיחה. כמובן, הוא צריך להיות זהיר לעשות את זה בצורה כזאת שהיא לא להפוך את האמא חלילה לנושא של הבדיחה. אבל זה חייב להיות בדיחה כגון - "זה לא כל כך רציני, חיים יהיה יום אחד רב שמן גדול בכל מקרה."
TAPE # 165 (אפריל 1977)
 

אוריאל

משתמש ותיק
מאד מעניינת התשובה הזו של הרב מילר, וההגדרה שלו שבעל צריך להיות שחקן. אני מניח שיש שיחלקו על זה, אבל כנראה שיש הרבה מן הצדק בדבריו.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
@סבא, הדברים מעניינים, והריני משאיר לך כאן תודה עבור כל ההודעות למפרע ולהבא.
אפשר אולי רקע, זה הקלטות מקבלת קהל שלו? או משיחות?
 

תתצ

משתמש רגיל
עפר ואפר אמר:
@סבא, הדברים מעניינים, והריני משאיר לך כאן תודה עבור כל ההודעות למפרע ולהבא.
אפשר אולי רקע, זה הקלטות מקבלת קהל שלו? או משיחות?

בסוף השיחה שהרב היה מסר כל יום חמישי לקהל מאוד מגוון היה אפשרות לשאול שאלה על כל נושא והוא היה עונה מיד.
כמובן התשובה היה מתאים להשואל והקהל. שיעורים אלו היה כל שבועה במשך כארבעים שנה. הציבור השתנה במשך השנים כך שגם סגנון התשובות השתנו.
 

אלימיר

משתמש ותיק
תתצ אמר:
עפר ואפר אמר:
@סבא, הדברים מעניינים, והריני משאיר לך כאן תודה עבור כל ההודעות למפרע ולהבא.
אפשר אולי רקע, זה הקלטות מקבלת קהל שלו? או משיחות?

בסוף השיחה שהרב היה מסר כל יום חמישי לקהל מאוד מגוון היה אפשרות לשאול שאלה על כל נושא והוא היה עונה מיד.
כמובן התשובה היה מתאים להשואל והקהל. שיעורים אלו היה כל שבועה במשך כארבעים שנה. הציבור השתנה במשך השנים כך שגם סגנון התשובות השתנו.
ויש אומרים שזה היה החלק המעניין ביותר משיחותיו, והיה מגלה שם הרבה רעיונות מקוריים [במובן הראוי של המילה].
 

תתצ

משתמש רגיל
אגב אפשר לשמוע כאן. http://www.simchashachaim.com/q-a-daily-podcast?utm_source=SimchasHachaim.com&utm_campaign=2370277b8f-LWH_SM&utm_medium=email&utm_term=0_28c1c27c76-2370277b8f-66944721&ct=t(LWH_SM)&goal=0_28c1c27c76-2370277b8f-66944721&mc_cid=2370277b8f&mc_eid=fc08cffa11
מעלים כל יום וכו' עוד אחד.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: האם יש הבדל בין העצה שאתה נותן לנו לבין מה שאתה אומר לעצמך? מה שאני מתכוון - האם אתה נוהג כפי שאתה מטיף? [א"ה שאלה מחוצפת כזו מתאימה רק בארה"ב]

ת: תן לי להסביר לך משהו - עיקרון חשוב. כשאני מדבר איתך - לא אבזבז את זמני רק בשבילך. אני מקווה שגם אני שומע את זה. כן, זאת המטרה. אגב אורחא אני נותן לך להקשיב גם כן... [א"ה כמובן שזה היה בגדר ענה כסיל כאיוולתו הלא ר' אביגדור זצ"ל מסר את כל כולו בשביל כלל ישראל].

אין ספק שכל דובר מושפע מדבריו. הרב ישראל סלנטר אמר פעם, "איך אפשר לשפוט את ההצלחה של מוסר שמועס? גם אם כתוצאה שלו, רק אדם אחד התפלל מנחה טובה יותר, זה היה כדאי." "וגם," אמר הרב ישראל, "גם אם אדם אחד זה אשר התפלל מנחה טוב יותר, הוא הדובר עצמו, זה עדיין כדאי". מנחה טובה יותר - כל עליה רוחנית- הוא הישג גדול מאוד. לכן אם אתה לומד לבד או מלמד אחרים - ודאי שאתה מקשיב גם כן. גם אתה מקשיב ויש לך תועלת. משהו "משפשף" אותך וחודר אליך. לא ימלט כן. אלא אם כן אתה "רמאי גדול". אבל אדם רגיל - כשהוא מדבר, גם הוא מקשיב.
TAPE E-260 (פברואר 2001)
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סבא אמר:
האם יש הבדל בין העצה שאתה נותן לנו לבין מה שאתה אומר לעצמך? מה שאני מתכוון - האם אתה נוהג כפי שאתה מטיף? [א"ה שאלה מחוצפת כזו מתאימה רק בארה"ב]

ת: תן לי להסביר לך משהו - עיקרון חשוב. כשאני מדבר איתך - לא אבזבז את זמני רק בשבילך. אני מקווה שגם אני שומע את זה. כן, זאת המטרה. אגב אורחא אני נותן לך להקשיב גם כן... [א"ה כמובן שזה היה בגדר ענה כסיל כאיוולתו הלא ר' אביגדור זצ"ל מסר את כל כולו בשביל כלל ישראל].

אין ספק שכל דובר מושפע מדבריו. הרב ישראל סלנטר אמר פעם, "איך אפשר לשפוט את ההצלחה של מוסר שמועס? גם אם כתוצאה שלו, רק אדם אחד התפלל מנחה טובה יותר, זה היה כדאי." "וגם," אמר הרב ישראל, "גם אם אדם אחד זה אשר התפלל מנחה טוב יותר, הוא הדובר עצמו, זה עדיין כדאי". מנחה טובה יותר - כל עליה רוחנית- הוא הישג גדול מאוד. לכן אם אתה לומד לבד או מלמד אחרים - ודאי שאתה מקשיב גם כן. גם אתה מקשיב ויש לך תועלת. משהו "משפשף" אותך וחודר אליך. לא ימלט כן. אלא אם כן אתה "רמאי גדול". אבל אדם רגיל - כשהוא מדבר, גם הוא מקשיב.
TAPE E-260 (פברואר 2001)
נפלא נפלא נפלא.

ר' @סבא יישר כח על העלאת הדברים המרתקים של רב אביגדור לפורום. עלה..עוד..והצלח.
ר' אביגדור במקום להתבלבל מהשאלה הבוטה, בתשובתו המרתקת ובסגנונו המהוקצע, ממש, קולע לנקודה מבלי לפספס גם אם ברמז -"אלא אם כן אתה רמאי גדול" שמסיים את תשובתו לברנש- להשיב לאיש מאיזה מקום נבעה שאלתו ואיפה פה..הטעות..
חברותתי..שבמקור אמריקאי, ושמע ממנו שיחות, הראה לי כמה ספרים של ר' אביגדור (מלבד הספר "לאן? המפורסם שחולל מהפכה אצל בחורי ישיבות וכנ"ל אצלי בזמנו) שלא ידעתי על קיומם, חלקם גם אם תורגמו נוסח המקור מלא וגדוש בדברים שאין בתרגום לעברית, כמדומני שהזכיר את ההשואה בנוגע לספר על תפילה.
 

אלימיר

משתמש ותיק
שמעתי מזמן שהרב התכוון להוציא ספר על התפילה ידוע למישהוא האם ישנו והאם גם בעברית? הקריאה שלי באנגלית די חלשה.
 

תתצ

משתמש רגיל
ספרו על התפילה בעברית קיים.
אם אני לא טועה קוראים לו תפלת אביגדור עם הפירוש הללי נפשי.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאלה: מה הוא הפשט הפשוט של המילים "השם אחד" שאנחנו אומרים בשמע?

ת: המילים "השם אחד" כוללים דברים רבים. זה נושא גדול מדי - וחשוב מדי כנושא - כדי שיהיה לו פשט פשוט. אבל אני אגיד לך פשט אחד. השם אחד, כלומר הוא האחד שקיים. ואין שום דבר אחר. הוא "הויה". רק יש לו קיום אמיתי. קיומו הוא- היה, הוה ויהיה. הוא באמת קיים, בזמן שכולנו קיימים רק במובן שהוא מהוה אותנו. הוא גורם לנו להתקיים באמצעות הרצון שלו. ואילו הפסיק לרצות, היינו מתפוגגים לתוך כלום. הוא יצר אותנו מלא כלום, ולא נחזור לשום דבר.

ולכן אנו אומרים כי השם הוא הויה. הויה פירושו - הרמב"ם מסביר את זה - כי הוא מחוייב המציאות. הוא היחיד שקיומו הוא קיום ממשי. וכל דבר אחר בעולם קיים רק כי השם רוצה שזה יהיה. זה רצון שלו. זה ה"מחשבה" שלו. כמובן, מחשבתו היא דבר משמעותי. אם אתה יודע שאתה אמיתי - אז זאת מחשבה משמעותית. אבל עדיין זה רק מחשבה. זה כביכול ה"דמיון" של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו אומרים כל בוקר, ברוך גוזר ומקיים. לא רק שהשם ציוה שאנחנו צריכים להתקיים, אלא הוא גם "ומקיים"- הוא מקיים גזירתו. הוא ממשיך לרצות שנהיה קיימים. אנחנו רק "דמיונו" כביכול, בעוד הקיום שלו הוא הקיום האמיתי.

לכן אנו מודים לו על כל רגע. לא רק שהוא ברא את העולם, אלא אנו מודים לו על קיום העולם בכל שנייה. כך שלעולם אין קיום. העולם הוא אין - זה שום דבר. הקדוש ברוך הוא הוא זה שעשה את האין - יש. ולכן הוא אחד. הוא ממש היחיד.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
המשך [מלאכת התרגום לא תמיד קלה, ולכן זה לפעמים נמשך]-
יש עוד פירושים וכולם נכונים. עוד פירוש אחד שאני אומר לך. ה' אחד, זה אומר שהוא היחיד במוחנו. הוא הדבר היחיד שאנחנו צריכים לחשוב עליו. לא משנה מה שאתה עושה אתה חייב לחשוב בראש ובראשונה ובעיקר על השם. אתה חייב לחשוב על השם תמיד. תמיד עליו! תמיד השם! הוא האחד בראש שלנו. לא משנה מה אתה עושה - לא משנה על מה אתה חושב, הוא אחד שאתה צריך לחשוב עליו ביותר. זה עוד פירוש חשוב של המילים "השם אחד".
TAPE E-267 (מרץ 2001)
 

בנציון

משתמש ותיק
סבא אמר:
המשך [מלאכת התרגום לא תמיד קלה, ולכן זה לפעמים נמשך]-
יש עוד פירושים וכולם נכונים. עוד פירוש אחד שאני אומר לך. ה' אחד, זה אומר שהוא היחיד במוחנו. הוא הדבר היחיד שאנחנו צריכים לחשוב עליו. לא משנה מה שאתה עושה אתה חייב לחשוב בראש ובראשונה ובעיקר על השם. אתה חייב לחשוב על השם תמיד. תמיד עליו! תמיד השם! הוא האחד בראש שלנו. לא משנה מה אתה עושה - לא משנה על מה אתה חושב, הוא אחד שאתה צריך לחשוב עליו ביותר. זה עוד פירוש חשוב של המילים "השם אחד".
TAPE E-267 (מרץ 2001)
הפירוש הזה לכאורה לא מובן. הענין של קריאת שמע הוא יחוד ה', שה' הוא אחד בעולם, ולא שאנחנו חושבים רק עליו. זה יותר שייך לשיויתי ה' לנגדי תמיד, ולא ליחוד ה'.

כיון שהובא הנושא הזה מה הוא ה' אחד,חשוב להביא את דברי הרמח"ל [שהם שלב נוסף לביאורים שנאמרו ע"י הגר"א מילר] בדעת תבונות (סימן לו) "כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים להבין עוד, שאין עוד שום שולט ומושל אלא הוא, ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא, ואין מעכב על ידו ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: האם תוכל להסביר לי למה יש כמה בתי כנסת אסור לצפות שמירת הזיכרון יום הזיכרון לשואה ולגבורה?
ת. אני בהחלט אשמח להסביר את זה. אם גדולי ישראל, המנהיגים הגדולים בתורה, יתכנסו יחד, להכריז על יום מסוים עבור מטרה מסויימת, אז אנחנו בהחלט, בלי נדר, נלך לעשות זאת. אבל אם אתאיסטים ביחד עם מיניסטרים קובעים יום של מועדים, [א"ה כנראה שהרופרמים היו שותפים בשעתו בקביעת יום השואה] אז הדרך היחידה לטיפול בזה היא להתעלם ממנו לחלוטין.
כל בית כנסת שמקפיד על שמירת יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא בית כנסת של שוטים. ויש גם "כל" ללא יוצא מן הכלל! כי בית כנסת זה הולך לחגוג את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, את יום השואה, שיום זה נוסד על ידי אתאיסטים, יהודים שאפילו אינם חובשי כיפה , שאינם מאמינים בה', אנשים שאוכלים טריפות, רבנים רפורמים, מנהיגי מדינת ישראל שהם אתאיסטים – [אני לא מדבר על בגין, אך אחרים לפניו מי שהתחיל את זה]- אנשים לא מאמינים בבורא עולם , וכשהם מכריזים חג מסוים, או יום אבל, אין ספק שכל יהודי בעל אומץ חייב להשיב מלחמה, ולדאוג לכך שלא ייראה אפילו ששומרים זאת. כשמדובר בחוקים לעם היהודי, אנו שומרים רק את הצו של מנהיגי התורה, לא את הגזירות של הרבנים הרפורמים.
אני הולך לצטט לך מה בלפור בריקנר, רב רפורמי מפורסם אמר לפני כמה שבועות. מישהו שאל אותו: אם רב רפורמי יהיה מעורב ביהודים למען יש"ו, האם יגורש מהרבנות? אז הוא אמר, היכן נתחיל? יש לנו רבנים שהם עוברים על מש"ז, רבנים אתיאיסטיים, אגנוסטים, במי נתחיל ואיפה נגמור, הלא פירוש הדבר שיהיה עלינו לגרש את כל הרבנים הרפורמיים.
אז אם אנשים כל כך נמוכים מכריזים יום אבל -, יש בהם כאמור רבנים רפורמים חוטאים בעוונות הכי קשים, [ואין ספק בכך. אם בריקנר בלפור אמר את זה בפומבי, אז תוכל להאמין לו. וזה לא רק עשר או חמש עשרה מהם!] לכן, אם הסוטים האלה מתאחדים, להכריז על יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אז מישהו עוד הולך לשאול אותי: הרב מילר, למה אתה לא שומר את זה?!
TAPE # 215 (April 1978)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב, היום יום היארצייט ה17 של רבי אביגדור [רבי אביגדור ברבי ישראל הכהן].
אנו הנהנים מתורתו, מתבקשים לעשות משהו קטן לעילוי נשמתו.​
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: מה אוכל לעשות כדי להילחם עם המידה הרעה של גאוה?
ת: אם אתה נשוי. אז רק תקשיב לאשתך. היא תגיד לך מי אתה... אם אתה לא נשוי, אז עשה לך רב. זה לא קל, אבל מצא את הרב ותגיד לו, "אני בעל גאוה." הוא יטפל בך.
ש: איך אפשר לקיים את ה"עשה לך רב"?
ת: אני לא מבין את הבעיה. האם חסרים לך תלמידי חכמים בבורו פארק, בברוקלין, במונסי? יש אנשים חרדים, מוכשרים בכל מקום. יש לנו ראשי ישיבות ויש צדיקים בכל מקום. האם חוסר תלמידי חכמים הוא הבעיה ?!
ש: האם השם מעניש אותנו על [highlight=yellow]חטאינו[/highlight], על ידי אילוץ מדינת ישראל להחזיר הארץ לערבים?
ת: אני לא יודע. זה, אני לא יכול לספר לך. אך האמת היא שיש להם כל כך הרבה חטאים משלהם, שהם לא צריכים את החטאים שלנו, כדי להצביע על האשמה שבגינה הם נענשים...
ש: מה המשמעות בכך שליעקב אבינו הייתה קפיצת הדרך?
ת: "קפיצת הדרך" היא נס, ו"נס" מעצם הגדרתו אינו דבר שאפשר להסביר, [כי הרי אינו בגדרי הטבע, הניתן להסברה].
[ליקוט]
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: מה כל כך מיוחד בראש חודש שאנחנו אומרים הלל וזה נקרא מועד?
ת: ישנם שלושה אלמנטים שניתן לראות בקלות בכל ראש חודש. ואם תבחר להתעלם מהם או פשוט לחשוב עליהם בצורה שטחית, אז אתה מבזבז הזדמנות יקרת ערך. ואנשים רבים מבזבזים את ההזדמנות הזאת. כן, אנשים רבים.
קודם כל, אנחנו חייבים להסתכל אחורה ולהודות לה' על שנתן לנו לחיות בחודש האחרון. האם אתה חושב שזה דבר קטן לחיות חודש שלם ?! אנשים רבים לא הגיעו לראש חודש זה. ברוך השם אנחנו עדיין בסביבה. ברוך השם! ובגלל זה אנחנו אומרים הלל. הלל הוא להודות לה' על החודש האחרון.
עכשיו, ראש חודש הוא גם "זמן כפרה לכל תולדותם" זו הזדמנות לכפרה, כפרה, על החטאים שעשינו בחודש האחרון. תסתכל לאחור ותזכיר לעצמך את הדברים שעשית לא בסדר במהלך החודש האחרון. ולא רק את הדברים שעשית לא בסדר, אבל אפילו יותר חשוב - את הדברים הטובים שאתה לא עושה. איזה הפסד. איזה הפסד! להסתכל אחורה ולעשות תשובה. זה זמן כפרה, הזדמנות מיוחדת עבור תשובה וכפרה.
והאלמנט השלישי הוא שזה יום תפילה לחודש הקרוב. יום מיוחד להתפלל. הרי לכל הפחות עליך לומר יעלה ויבוא בשחרית. המילים של יעלה ויבוא הן תפילה חשובה לחודש הקרוב.
אתה חושב שחודש הוא דבר קטן בחיינו ?! אם אתה מסתכל אחורה ואתה רואה שאתה לא השגת שום דבר בחודש האחרון, אז אתה צריך להיות מודאג. כן, אתה צריך לדאוג. ולהחליט כי בחודש הבא אתה הולך להתחיל לעשות את כל הדברים הטובים שאתה שומע כאן. לפחות זה. קבל על עצמך להיות עושה את כל הדברים הטובים האלה בחודש הבא.
חודש הוא לא יום. זה גם לא שבוע. זה חודש שלם. זה פרוסת חיים גדולה! ולכן בראש חודש אנחנו צריכים להודות לשם על שנעשה עימנו בחודש האחרון, אנחנו צריכים לעשות תשובה על הדברים שעשינו לא בסדר בחודש האחרון, ואנחנו צריכים לבקש מהשם על עזרתו בחודש הקרוב.
TAPE E-266 (פברואר 2001)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: מדוע חסידים של אדמו"ר פלוני נלחמים עם חסידיו של אדמו"ר אחר? והאם אתה מסכים לזה?
ת: אם אתה מהחסידים אז אתה הולך לסבול ממני לרגע כי אני אצטרך לפגוע ברגשות שלך.
יש חולשה בסיסית בכל החסידים, והיא "הרבי שלי!" עכשיו, "הרבי שלי" הוא דבר נפלא והוא משיג הרבה דברים טובים - אבל זה גורם הרבה מדי צרות.
לפני החסידות, כל היהודים אמרו "הקדוש ברוך הוא שלי!" וזה הכל. עם זאת, כאשר הבעש"ט ראה כי הרבה יהודים הפסיקו לומר את זה, אז הוא סבר כי עדיף לומר "הרבי שלי" מאשר לא לומר שום דבר בכלל. אם אתה אומר "הרבי שלי" מספיק זמן, במהלך הזמן גם תאמר "הקב"ה שלי גם הוא".
אבל היו הרבה מאוד אנשים פשוטים שמעולם לא סיימו את שלב "הרבי שלי". ולכן הוא הופך להיות "הרבי שלי" לעומת "הרבי שלך", והם נלחמים זה בזה. זאת חולשה.
תראה, אם התקדמת כבר מעבר לשלב ההתחלתי, אז כל האדמו"רים הופכים להיות "הרבי שלי". כל האדמו"רים! האדמו"ר פלוני! אההה! הוא אדם נפלא. לוחם גדול; והוא עשה עבורנו כל כך הרבה. אדמו"ר אלמוני, זאל אהר לאנג לייבן! הוא השלים כל כך הרבה והוא משיג. שניהם צריכים להיות "הרבי שלנו".
אבל כאשר מישהו אומר "רק זה", והאחר אומר "רק זה", אז צרות מגיעים. וזו החולשה הבסיסית. זה לא חייב להיות ככה, כי אנשים אמורים לעבור לשלב הבא. "הרבי שלי" הוא רק סולם. אתה מטפס על הסולם כדי להגיע ל"הקדוש ברוך הוא שלך". הרבי הוא רק שם כדי להקל לטפס עד הקדוש ברוך הוא. אבל אם אדם עומד על הסולם ולא מגיע למדף, אנחנו אומרים לו: "מה אתה עומד שם ?!" יש הרבה אנשים שעומדים על סולמות, וכולם צועקים זה על זה. זה אומר, "הסולם שלי טוב יותר", וזה אומר, "הסולם שלי טוב יותר שלך." אז אנחנו אומרים להם, "תמשיכו כבר". אבל הם עסוקים בסולמות. וזה גורם לבעיות.
TAPE # 165 (אפריל 1976)
הערה: בקטע זה השמטתי שמות האדמורי"ם מסיבות מובנות, [ובכלל ייתכן שטוב גם לי כליטאי בימינו לשמוע תוכחה זו].
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: אמרת קודם לכן (ראה את השאלה של אתמול) כי החיסרון של החסידים הוא, שלפעמים הם מכניסים את הרבי לפני הקדוש ברוך הוא, כי הם מחקים אותו יותר מדי, רבר אשר לפעמים יכול לגרום להם לעשות שגיאות. האם המתנגדים אינם נוהגים כך גם בישיבתם?

ת: אתה שואל האם אין זה נכון שגם בין המתנגדים, ה"חסידים" מביטים אל רבם והם מחקים אותו? כן, כמובן, במידה מסוימת. אבל אין להם גישה זו, שזה חזות הכל.
עכשיו, אמרתי לפני זה שיש חיסרון זה, אבל יש בזה גם יתרון. היתרון הוא שאנשים מושפעים על ידי הרבי. חסיד יעשה יותר מאשר מסוגלים אנשים לעשות אי פעם עבור אדם גדול, אף שהוא הרב שלהם. זו עובדה. כי יש פחות עצמאות על ידי הרבי החסידי. עם הרבי זה "גזירת הכתוב". אם הרבי אומר משהו, זה תמיד צודק. ולכן אנשים להוטים יותר לעמוד בדרישות שלו. ואילו במקרה של אדם גדול, ראש ישיבה או מישהו כזה, יש עדיין מידה מסוימת של רצון חופשי וביקורת. אנשים משתמשים גם בשיפוט שלהם.
עם זאת אנחנו לא מוצאים מי שאינם חסידים נלחמים על "ראש הישיבה שלי" או "ראש הישיבה שלך". הם לא מחויבים. כפי שאמרתי קודם, אצל החסידים זה בא עם הרבה אהבה, הרבה מחויבות. זה תכונה חיובית, דבר טוב. אתה מחויב לרבי שלך! אבל יש בזה גם חולשה מסוימת. כי אם אנשים יישארו רק עם זה ולא ימשיכו הלאה, אז זה הופך להיות רק גורם ללחימה ולא שום דבר אחר.
היו גם מלחמות באירופה. רק שבאירופה לא היו לך עיתונים לפרסם את זה. כאן יש לך את Algemeinar Journal אשר עושה טעות קשה מאוד במה שכותב על זה. לא צריכים לכתוב על זה בעיתונים. דברים אלה לא צריכים שידברו עליהם בכלל! זה מספיק גרוע שזה קורה, אבל אתה לא צריך להפיץ אותו - במיוחד בקרב יהודים לא דתיים וגויים.
עכשיו, בוודאי "עשה לך רב" הוא עיקרון גדול מאוד. ו"עשה לך רב" לא בא להוציא את הרבי. הרבי הוא גם רב, אין שאלה לגבי זה. אז עשה עשה רב הוא ראש ישיבה או הרב הוא החפץ חיים, ז”ל, או הרב הוא הרב אהרן קוטלר ז”ל. כל רב - בין אם זה אחד האנשים הגדולים האלה, או [רביים חסידיים כגון] הרב יוסף יצחק, הרבי מליובאוויטש ז”ל. או שזה היה הרבי הזקן מגור ז"ל - מי שהרב הוא, אם אתה מבין שהרב הוא רק סולם שאתה מטפס למעלה כדי להגיע אל הקדוש ברוך הוא, אז הוא יוביל אותך להצלחה.
רק שאתה חייב לדעת, כי "הרב שלך" לא צריך להיות הגורם של ביטול של עצמיותך. לפעמים על ידי נאמנות עיוורת - כלומר, על ידי לא לחשוב ולפעול על רגשות כגולם - אנשים יכולים להשתמש ב"עשה לך רב" לעשות מחלוקת. וזה לא מטרת הרב או הרבי.
TAPE # 165 (אפריל 1976)
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ש: האם מציאות של צבא יהודי במדינת ישראל לפני שהמשיח מגיע, נחשב מרידה באומות [כתובות קיא]?
ת: מה שזה לא יהיה, זה כמו שאמרתי פעמים רבות בעבר. נניח שכלב רודף אחריך. כלב מטורף רץ אחריך. והנה מגיע אפיקורס מחזיק במקל, והוא נותן לכלב מכה עם המקל שלו, ומבריח אותו משם. אתה רוצה לראות את זה האפיקורס נופל פתאום ומת? זה האפיקורס רודף אחרי הכלב עם המקל שלו והוא מנסה להציל אותך מן הכלב הזה המסוכן. בוודאי תרצה לפחות לתת לו לחיות עד שהוא מסיים את העבודה של להציל אותך מכלב הפרא.

לכן, כל עוד הצבא נלחם כדי להגן על היהודים ביישוב הישן, זה בסדר. היהודים זקוקים להגנה מפני הערבים. הרי אם הערבים היו באים ונכנסים לתוך היישוב חלילה- ה' ירחם!
עכשיו, יכול להיות מאוד שהם אשמים. כלומר ייתכן מאוד שהציונים אשמים ביצירת אווירה של עוינות כלפי היהודים. כן נכון, אבל ברגע זה, זה הסיפור. הצבא מהוה הגנה בשבילנו. כמובן, הקדוש ברוך הוא יכול להגן עלינו גם בדרכים אחרות, אבל אנחנו צריכים להסתכל על הדברים הטבעיים. וכמובן, אם הצבא מהוה הגנה. אז אנחנו רוצים שהצבא יהיה מוצלח. אם הצבא כשר או לא כשר הוא משהו אחר. כאשר האפיקורס הוא זה שבא להציל אותך מן הכלב המטורף, מה אתה יכול לעשות ?! האפיקורס צריך להצליח בזה. זה הכל. זה לא עניין של הערכת הכשרות או הצידקות שלו.
TAPE # E-257 (ינואר 2001)
 
חלק עליון תַחתִית