שלום לכולם.
תודה על העלאת הנושא, מרגע לרגע הוא נהיה יותר ויותר רלוונטי. בלא לשים לב כולנו גולשים לתוך סדרי המציאות החדשים של האינטרנט, שם אנו מתנהגים כפי ההרגלים שנוצרו שם בלא להבחין באיסור והיתר.
אכתוב את הנראה לענ"ד:
1. כמפורש בספר חפץ חיים – איסור לשון הרע הוא גם בכתיבה, גם בגנות מועטת, וגם בכל פרט שיגרום לחבירו צער על פירסומו. לכן פשוט שכל דיני לשון הרע תקפים גם ברשת, ואף ביותר חומרה בגלל הריבוי העצום של כל אלו שיקבלו את המידע הזה. אי לכך, פשוט שאסור לפרסם שום תגובה המבקרת חנות/עסק/מלון וכדו' ברשת.
2. אכן, יש תועלת מסוימת גם לעסקים מכך שכותבים עליהם ביקורות, וזה מחמת שככה לקוחות יבואו יותר לעסק כשהם יראו שהם יודעים גם את הביקורת על החנות וראו שהיא לא כ"כ משמעותית וכדו'. אמנם קשה לומר שסברא זו תתיר (למישהו שאינו בעל העסק) לכתוב לכתחילה ביקורות. [ויש לדון במקרה של עסק שעשה פעולה לכתחילה להכניס את עצמו למקום שבו ידרגו אותו, שמא בכה"ג באמת הוא התכוין להתיר את דמו. אמנם הא גם כאן בודאי שעושה את זה כדי שישבחו אותו, וזה שווה לו גם אם קצת אנשים יגנו, אך עדיין הוא לא רוצה את הגנות וא"כ אין כאן היתר וצ"ע].
3. בהיתר של לשון הרע לתועלת - קשה מאד להשתמש בהקשר זה. נצרכים לזה כמה תנאים, ועיקרם סובב לזה שהסיפור יהיה ממוקד לגמרי לתועלת ולא יגרור שום נזק נוסף –עי' היטב בספר ח"ח. כאן מדובר על במת פירסום עולמית, הסיפור יגיע להרבה הרבה יותר אוזניים ממה שנצרך, הם עלולים להשתמש בזה להרבה יותר נזק מהמכוון, זה עלול לגרום לאחרים לכתוב עוד נגד. וכידוע וגלוי לכל אחד שאנשים כותבים ביקורות במקרים רבים בצורה לא נעימה.
4. רחוק מאד לומר שכל אדם מפורסם התיר את דמו ללשון הרע. אולי במקרים נדירים שייך לומר כך, אבל אדם שעושה דבר לצורך (כגון שיש לו מטרה ותכלית בכניסה לפוליטיקה או לכל משרה ציבורית) וכי יעלה על הדעת שהוא מסכים שיספרו עליו? הוא אמנם יודע שזה יקרה, אבל מראש הוא לא מוחל לאף אחד, וכניסתו מלווה בכאב והקרבה גדולה. בתחומי העסקים ברור שכך הדבר. כל חנות רוצה להתפרסם כדי שיבואו לקוחות, אך כולם רוצים שהפירסום יהיה חיובי ולא לה"ר. גם הפירסום הגדול באינטרנט אינו שונה, כולם רוצים פידבקים חיוביים, אין אחד בעולם ששמח בביקורות עליו. ואם לא נאמר כך - יהיה כאן היתר לה"ר על כל העסקים וכל הדברים המפורסמים בעולם...
5. אמנם לקרוא את המידע המפורסם לכאו' אפשר להתיר בתנאי מסוים, וכמתבאר בספר ח"ח שאם אחד צריך את התועלת במידע על מישהו אחר (כמו בנידון דידן שרוצה לקנות ממנו וכדו') מותר לו לשמוע לכתחילה, (אך גם בזה ההיתר הוא רק לשמוע ולחשוש ולהציל את עצמו, אך אסור לו להאמין וכן אסור לפרסם הלאה). וא"כ לכאו' מי שמתעניין באיזה מוצר או עסק וכדו', אם באמת כונתו היא רק לתועלת הזו – מותר לו לקרוא את המידע שכבר כתבו אחרים, אך אסור לו לקבל את זה כאמת.
6. עוד נראה שהאיסור לכתוב על אחרים באינטרנט, הוא לא רק בגנות אלא גם כשבא לשבח אותו. וכמפורש בהלכה שאסור לשבח אדם בפני אחרים אם יש חשש שמתוך כך הם יבואו לגנותו, וכבר הביא הח"ח ששבח בפני הרבה אנשים הוא תמיד אסור משום שמצוי שיהיו כאלו שמתוך כך יבואו לגנותו. וא"כ כאן שמפרסם את דבריו לכל העולם, ונשאר ונחקק לאורך זמן, לכאו' פשוט דזה ג"כ בכלל האיסור הזה. וצ"ע.
7. דבר מפורסם וידוע מותר לספרו לאחרים. אמנם גם בהיתר זה יש תנאי שצריך להמנע מלהתכוון לפרסם ולגלות את זה יותר, וא"כ כאן אין לזה הרבה נפ"מ למעשה מאחר שבד"כ הוספת תגובה כזו נעשית כדי לגלות ולחזק את הגנות יותר.
לסיכום הענין, כפי הנראה לכאו' – אסור לכתוב תגובות ברשת בין לשבח ובין לגנאי, מלבד במקרה שברור לגמרי שהוא מסכים ורוצה שיכתבו עליו כל אחד כרצונו. וכן אסור לקרוא את מה שנכתב כבר, מלבד אם מתכוין בקריאתו לתועלת שיקבל מזה דבכה"ג מותר לקרוא ולחשוש אך אסור להאמין.
[ואכן כל צורת הרשת העולמית נבנתה באופן של פתיחות ושקיפות מלאה, וכל דבר יכול להחשף ללא שום הגבלה. התנהגות זו, לא רק יוצרת איסורים (שאותם אנו מסננים ע"י החסימות הטובות), אלא היא פסולה בעצם בכך שאין גבולות והכל אפשרי, וזהו נגד התורה שנותנת לנו סדר איך להתנהג בכל דבר ודבר באופן הנכון שלו. וכל תרבות זו שהתרגלו לכתוב ולהגיב בכל מקום, מקורה בקלקול של כל מערכות הסדר בעולם].