ביקורת חנויות באינטרנט- האם מותר?

סבא

משתמש ותיק
והנה נשאלתי לא ממזמן, מיהודי יקר אחד, אשר לצורך קניית ורכישת כלי בית גדולים, הוא מעיין באתר הפרסומות שבאינטרנט. וקודם כל, הוא מעיין בעמוד השער של הפרסומת, ושם מוצגים חוות דעת של קהל הלקוחות, בין אלו שהיו מרוצים עד למאוד מהשירות של אותו חברה ועסק, ובין מאותם שפחות נהנו מהשירות, וכותבים דברי ביקורת על החברה. וכך ניתן לברר האם החברה הזו אמינה וישרה, או שמא אין השירות הולם במיוחד, כך שכדאי לחפש לקנות במקום אחר.
והנה נסתפק היהודי הנ"ל, מה היא דעת התוה"ק בענין. האם מותר לעיין בכל אותם חוו"ד של הלקוחות, ולהתרשם על ידם מישרותם או על אי-ישרותם של החברה. או שמא יש לחוש בזה, משום האיסור החמור של קבלת לשה"ר. דמהיכן אפשר לדעת, האם הכותבים הם בנ"א ישרים, דשמא כותבים את קנטוריהם, מתוך שנאה, או סתם מתוך שיעמום. וכן נסתפק האם כאשר רכש מוצר מחברה מסויימת, והיא לא סיפקה לו את השירות כראוי. האם רשאי הוא לשלוח עליהם ביקורת באותו שער המיוחד לכך, או שמא יש בזה חשש איסור של סיפור לשה"ר. [הרב יצחק אברהם בית שמש- אספקלריא]
מה דעתכם?
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
איני מובן הצד לאסור. ברור שזה בכלל לשון הרע לתועלת.
רק יש לקחת בחשבון. שלא כל התגובות שם תמימים. חברות מזמינים אנשים לכתוב תגובות חיוביות אודתם, ושליליות אודת המחתרים שלהם.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד התלמידים אמר:
איני מובן הצד לאסור. ברור שזה בכלל לשון הרע לתועלת.
[highlight=yellow]רק יש לקחת בחשבון. שלא כל התגובות שם תמימים. חברות מזמינים אנשים לכתוב תגובות חיוביות אודתם, ושליליות אודת המחתרים שלהם[/highlight].
אם כן אתה מבין היטב הצד לאסור!
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
יש להעלות צד כללי להיתר בענין, מחמת מחילת החברות בסתמא שכל הנכנס למערכת זו של ייצור ושיווק, יודע שע"ד כן הוא נכנס.
וכעי"זדנו לענין לשוה"ר על פוליטיקאים.
ותליא כמובן אם שייך מחילה על לשוה"ר, דלפו"ר מהני, אכן ידוע המעשה עם מרן ח"ח לאסור, וכן מביאים בזה עוד מקורות מלשונות של ראשונים.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
יש להעלות צד כללי להיתר בענין, מחמת מחילת החברות בסתמא שכל הנכנס למערכת זו של ייצור ושיווק, יודע שע"ד כן הוא נכנס.
וכעי"זדנו לענין לשוה"ר על פוליטיקאים.
ותליא כמובן אם שייך מחילה על לשוה"ר, דלפו"ר מהני, אכן ידוע המעשה עם מרן ח"ח לאסור, וכן מביאים בזה עוד מקורות מלשונות של ראשונים.
מאידך, הנה הדבר פשוט כשמש בצהרים, שאין שום חברה או בעל עסקים בעולם, אשר ימחל על סיפורי לשה"ר אודותיו. וברור שאם היה בידו, הרי שהיה מוחק את כל התגובות השליליות שכותבים עליו בזאפ וכדו'.
א"כ, האם אפשר להתייחס לזה כמחילה?
 
סבא אמר:
והנה נשאלתי לא ממזמן, מיהודי יקר אחד, אשר לצורך קניית ורכישת כלי בית גדולים, הוא מעיין באתר הפרסומות שבאינטרנט. וקודם כל, הוא מעיין בעמוד השער של הפרסומת, ושם מוצגים חוות דעת של קהל הלקוחות, בין אלו שהיו מרוצים עד למאוד מהשירות של אותו חברה ועסק, ובין מאותם שפחות נהנו מהשירות, וכותבים דברי ביקורת על החברה. וכך ניתן לברר האם החברה הזו אמינה וישרה, או שמא אין השירות הולם במיוחד, כך שכדאי לחפש לקנות במקום אחר.
והנה נסתפק היהודי הנ"ל, מה היא דעת התוה"ק בענין. האם מותר לעיין בכל אותם חוו"ד של הלקוחות, ולהתרשם על ידם מישרותם או על אי-ישרותם של החברה. או שמא יש לחוש בזה, משום האיסור החמור של קבלת לשה"ר. דמהיכן אפשר לדעת, האם הכותבים הם בנ"א ישרים, דשמא כותבים את קנטוריהם, מתוך שנאה, או סתם מתוך שיעמום. וכן נסתפק האם כאשר רכש מוצר מחברה מסויימת, והיא לא סיפקה לו את השירות כראוי. האם רשאי הוא לשלוח עליהם ביקורת באותו שער המיוחד לכך, או שמא יש בזה חשש איסור של סיפור לשה"ר. [הרב יצחק אברהם בית שמש- אספקלריא]
מה דעתכם?
בזאפ למשל, אי אפשר לכתוב סתם כך ביקורת על מוצר או חנות, צריך לצרף חשבונית כהוכחת קניה, והחוות דעת לא מתפרסמת מיד אלא הם בודקים כל חוות דעת לפני שמפרסמים, כי אם כל אחד יזרוק חוות דעת טובות לעצמו ורעות למתחריו האנשים יקלטו את זה מאוד מהר ולא יבקרו כלל בזאפ, כל המעלה של האתר זה האמינות שלו בחוות דעת. כך שאף שאין לקבל את הלשון הרע כמוחלט למיחש בעי, ויקנה בחנות עם ביקורות טובות דווקא. דבר נוסף מי שנכתבה עליו ביקורת לא טובה תמיד יכול לפנות לזאפ ולבקש לכתוב תשובה לאותה ביקורת מדוע איחר במשלוח וכו' שאר מיני תרוצים.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
סבא אמר:
ישי בן ישראל אמר:
יש להעלות צד כללי להיתר בענין, מחמת מחילת החברות בסתמא שכל הנכנס למערכת זו של ייצור ושיווק, יודע שע"ד כן הוא נכנס.
וכעי"זדנו לענין לשוה"ר על פוליטיקאים.
ותליא כמובן אם שייך מחילה על לשוה"ר, דלפו"ר מהני, אכן ידוע המעשה עם מרן ח"ח לאסור, וכן מביאים בזה עוד מקורות מלשונות של ראשונים.
מאידך, הנה הדבר פשוט כשמש בצהרים, שאין שום חברה או בעל עסקים בעולם, אשר ימחל על סיפורי לשה"ר אודותיו. וברור שאם היה בידו, הרי שהיה מוחק את כל התגובות השליליות שכותבים עליו בזאפ וכדו'.
א"כ, האם אפשר להתייחס לזה כמחילה?
כמובן שזה לא נוח לו והיה מעדיף בלי זה, אולם הוא יודע שזה המצב וע"ד כן נכנס. גם פוליטיקאי היה רוצה שלא ידברו עליו, ומ"מ מסתברא שלא נחשב לשון הרע.
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
סבא אמר:
אחד התלמידים אמר:
איני מובן הצד לאסור. ברור שזה בכלל לשון הרע לתועלת.
[highlight=yellow]רק יש לקחת בחשבון. שלא כל התגובות שם תמימים. חברות מזמינים אנשים לכתוב תגובות חיוביות אודתם, ושליליות אודת המחתרים שלהם[/highlight].
אם כן אתה מבין היטב הצד לאסור!
אני לא מבין כלל. כל לשון הרע גם כשהוא לתועלת אסור לקבלו בהחלט אבל למיחש בעי. מה שצריך לקחת האפשרות שאין זה אלא מצד בעלי אינטרסטים אינה סיבה לאסור הלשון כשהוא בעיקרון לתועלת. וקולר תלוי בצאוורי המשמיצים תחת מסווה של לשה"ר לתועלת. אבל מ"מ ברור שגם אחר שלוקחים בחשבון האפשרות שהלה"ר אינו אמת עדיין יש מקום לקחת אותו בחשבון. והראיה שכבודו מסתפק אם זה מותר, אבל ברור לו שאין זה חסר תועלת לגמרי להתחשב בזה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד התלמידים אמר:
סבא אמר:
אחד התלמידים אמר:
איני מובן הצד לאסור. ברור שזה בכלל לשון הרע לתועלת.
[highlight=yellow]רק יש לקחת בחשבון. שלא כל התגובות שם תמימים. חברות מזמינים אנשים לכתוב תגובות חיוביות אודתם, ושליליות אודת המחתרים שלהם[/highlight].
אם כן אתה מבין היטב הצד לאסור!
אני לא מבין כלל. כל לשון הרע גם כשהוא לתועלת אסור לקבלו בהחלט אבל למיחש בעי. מה שצריך לקחת האפשרות שאין זה אלא מצד בעלי אינטרסטים אינה סיבה לאסור הלשון כשהוא בעיקרון לתועלת. וקולר תלוי בצאוורי המשמיצים תחת מסווה של לשה"ר לתועלת. אבל מ"מ ברור שגם אחר שלוקחים בחשבון האפשרות שהלה"ר אינו אמת עדיין יש מקום לקחת אותו בחשבון. והראיה שכבודו מסתפק אם זה מותר, אבל ברור לו שאין זה חסר תועלת לגמרי להתחשב בזה.
מסכים איתך בהחלט, [אם שמת לב השאלה היא אינה שלי, אלא העתקתי אותה בשם אומרה], וא"כ ברור לנו שמותר לקרוא את הביקורות [כמובן בגדרי לשה"ר שלא להאמין, אלא למיחש], ומעתה נשארת השאלה השניה האם מותר לקונה שהתאכזב לספר על אכזבתו, האם הכל בכלל תועלת, האם הוא צריך קודם ללמוד היטב כל דיני לשה"ר ורכילות, ולהקפיד על כל התנאים, [ובראשם התנאי הקשה לכוון לתועלת] או דילמא כמו שאומר @ישי בן ישראל שכל מוכר או חברה שנכנסת למסחר באינטרנט, מוחלת מראש, ועל מנת כן נכנסת לכך.
 
סבא אמר:
והנה נשאלתי לא ממזמן, מיהודי יקר אחד, אשר לצורך קניית ורכישת כלי בית גדולים, הוא מעיין באתר הפרסומות שבאינטרנט. וקודם כל, הוא מעיין בעמוד השער של הפרסומת, ושם מוצגים חוות דעת של קהל הלקוחות, בין אלו שהיו מרוצים עד למאוד מהשירות של אותו חברה ועסק, ובין מאותם שפחות נהנו מהשירות, וכותבים דברי ביקורת על החברה. וכך ניתן לברר האם החברה הזו אמינה וישרה, או שמא אין השירות הולם במיוחד, כך שכדאי לחפש לקנות במקום אחר.
והנה נסתפק היהודי הנ"ל, מה היא דעת התוה"ק בענין. האם מותר לעיין בכל אותם חוו"ד של הלקוחות, ולהתרשם על ידם מישרותם או על אי-ישרותם של החברה. או שמא יש לחוש בזה, משום האיסור החמור של קבלת לשה"ר. דמהיכן אפשר לדעת, האם הכותבים הם בנ"א ישרים, דשמא כותבים את קנטוריהם, מתוך שנאה, או סתם מתוך שיעמום. וכן נסתפק האם כאשר רכש מוצר מחברה מסויימת, והיא לא סיפקה לו את השירות כראוי. האם רשאי הוא לשלוח עליהם ביקורת באותו שער המיוחד לכך, או שמא יש בזה חשש איסור של סיפור לשה"ר. [הרב יצחק אברהם בית שמש- אספקלריא]
מה דעתכם?
כל דבר המפורסם ברבים לא נחשב ללשון הרע.
 

רוצה ללמוד

משתמש חדש
ישי בן ישראל אמר:
יש להעלות צד כללי להיתר בענין, מחמת מחילת החברות בסתמא שכל הנכנס למערכת זו של ייצור ושיווק, יודע שע"ד כן הוא נכנס.
וכעי"זדנו לענין לשוה"ר על פוליטיקאים.
ותליא כמובן אם שייך מחילה על לשוה"ר, דלפו"ר מהני, אכן ידוע המעשה עם מרן ח"ח לאסור, וכן מביאים בזה עוד מקורות מלשונות של ראשונים.

לעניות דעתי זה לא נכון שיש מחילה וההוכחה שהחנויות משלמות המון כסף שי מחקו דברים רעים שכתבו אליהם
תוכלו לעשות חיפוש בגוגל על המושג ניהול מוניטין ולראות
 

מבקש דעת

משתמש רשום
שלום לכולם.
תודה על העלאת הנושא, מרגע לרגע הוא נהיה יותר ויותר רלוונטי. בלא לשים לב כולנו גולשים לתוך סדרי המציאות החדשים של האינטרנט, שם אנו מתנהגים כפי ההרגלים שנוצרו שם בלא להבחין באיסור והיתר.
אכתוב את הנראה לענ"ד:
1. כמפורש בספר חפץ חיים – איסור לשון הרע הוא גם בכתיבה, גם בגנות מועטת, וגם בכל פרט שיגרום לחבירו צער על פירסומו. לכן פשוט שכל דיני לשון הרע תקפים גם ברשת, ואף ביותר חומרה בגלל הריבוי העצום של כל אלו שיקבלו את המידע הזה. אי לכך, פשוט שאסור לפרסם שום תגובה המבקרת חנות/עסק/מלון וכדו' ברשת.
2. אכן, יש תועלת מסוימת גם לעסקים מכך שכותבים עליהם ביקורות, וזה מחמת שככה לקוחות יבואו יותר לעסק כשהם יראו שהם יודעים גם את הביקורת על החנות וראו שהיא לא כ"כ משמעותית וכדו'. אמנם קשה לומר שסברא זו תתיר (למישהו שאינו בעל העסק) לכתוב לכתחילה ביקורות. [ויש לדון במקרה של עסק שעשה פעולה לכתחילה להכניס את עצמו למקום שבו ידרגו אותו, שמא בכה"ג באמת הוא התכוין להתיר את דמו. אמנם הא גם כאן בודאי שעושה את זה כדי שישבחו אותו, וזה שווה לו גם אם קצת אנשים יגנו, אך עדיין הוא לא רוצה את הגנות וא"כ אין כאן היתר וצ"ע].
3. בהיתר של לשון הרע לתועלת - קשה מאד להשתמש בהקשר זה. נצרכים לזה כמה תנאים, ועיקרם סובב לזה שהסיפור יהיה ממוקד לגמרי לתועלת ולא יגרור שום נזק נוסף –עי' היטב בספר ח"ח. כאן מדובר על במת פירסום עולמית, הסיפור יגיע להרבה הרבה יותר אוזניים ממה שנצרך, הם עלולים להשתמש בזה להרבה יותר נזק מהמכוון, זה עלול לגרום לאחרים לכתוב עוד נגד. וכידוע וגלוי לכל אחד שאנשים כותבים ביקורות במקרים רבים בצורה לא נעימה.
4. רחוק מאד לומר שכל אדם מפורסם התיר את דמו ללשון הרע. אולי במקרים נדירים שייך לומר כך, אבל אדם שעושה דבר לצורך (כגון שיש לו מטרה ותכלית בכניסה לפוליטיקה או לכל משרה ציבורית) וכי יעלה על הדעת שהוא מסכים שיספרו עליו? הוא אמנם יודע שזה יקרה, אבל מראש הוא לא מוחל לאף אחד, וכניסתו מלווה בכאב והקרבה גדולה. בתחומי העסקים ברור שכך הדבר. כל חנות רוצה להתפרסם כדי שיבואו לקוחות, אך כולם רוצים שהפירסום יהיה חיובי ולא לה"ר. גם הפירסום הגדול באינטרנט אינו שונה, כולם רוצים פידבקים חיוביים, אין אחד בעולם ששמח בביקורות עליו. ואם לא נאמר כך - יהיה כאן היתר לה"ר על כל העסקים וכל הדברים המפורסמים בעולם...
5. אמנם לקרוא את המידע המפורסם לכאו' אפשר להתיר בתנאי מסוים, וכמתבאר בספר ח"ח שאם אחד צריך את התועלת במידע על מישהו אחר (כמו בנידון דידן שרוצה לקנות ממנו וכדו') מותר לו לשמוע לכתחילה, (אך גם בזה ההיתר הוא רק לשמוע ולחשוש ולהציל את עצמו, אך אסור לו להאמין וכן אסור לפרסם הלאה). וא"כ לכאו' מי שמתעניין באיזה מוצר או עסק וכדו', אם באמת כונתו היא רק לתועלת הזו – מותר לו לקרוא את המידע שכבר כתבו אחרים, אך אסור לו לקבל את זה כאמת.
6. עוד נראה שהאיסור לכתוב על אחרים באינטרנט, הוא לא רק בגנות אלא גם כשבא לשבח אותו. וכמפורש בהלכה שאסור לשבח אדם בפני אחרים אם יש חשש שמתוך כך הם יבואו לגנותו, וכבר הביא הח"ח ששבח בפני הרבה אנשים הוא תמיד אסור משום שמצוי שיהיו כאלו שמתוך כך יבואו לגנותו. וא"כ כאן שמפרסם את דבריו לכל העולם, ונשאר ונחקק לאורך זמן, לכאו' פשוט דזה ג"כ בכלל האיסור הזה. וצ"ע.
7. דבר מפורסם וידוע מותר לספרו לאחרים. אמנם גם בהיתר זה יש תנאי שצריך להמנע מלהתכוון לפרסם ולגלות את זה יותר, וא"כ כאן אין לזה הרבה נפ"מ למעשה מאחר שבד"כ הוספת תגובה כזו נעשית כדי לגלות ולחזק את הגנות יותר.

לסיכום הענין, כפי הנראה לכאו' – אסור לכתוב תגובות ברשת בין לשבח ובין לגנאי, מלבד במקרה שברור לגמרי שהוא מסכים ורוצה שיכתבו עליו כל אחד כרצונו. וכן אסור לקרוא את מה שנכתב כבר, מלבד אם מתכוין בקריאתו לתועלת שיקבל מזה דבכה"ג מותר לקרוא ולחשוש אך אסור להאמין.

[ואכן כל צורת הרשת העולמית נבנתה באופן של פתיחות ושקיפות מלאה, וכל דבר יכול להחשף ללא שום הגבלה. התנהגות זו, לא רק יוצרת איסורים (שאותם אנו מסננים ע"י החסימות הטובות), אלא היא פסולה בעצם בכך שאין גבולות והכל אפשרי, וזהו נגד התורה שנותנת לנו סדר איך להתנהג בכל דבר ודבר באופן הנכון שלו. וכל תרבות זו שהתרגלו לכתוב ולהגיב בכל מקום, מקורה בקלקול של כל מערכות הסדר בעולם].
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברוך בואך @מבקש דעת
לפי הודעתך הראשונה, נראה שבטח יאותו רבים לאורך כאן בפורום.
בהצלחה רבה.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
רציתי להבהיר ב' נקודות.

א. יש כאן ב' נידונים. האחד אם מותר לכתוב חוות דעת באינטרנט. והשני אם מותר לקרוא חוות דעת כנ"ל.

ב. לגבי כתיבה נראה לי שאם מדובר בעוול ממש שיודע בעצמו ובצורה מוחלטת. לכאורה הדבר נקרא לתועלת ולחוס על ממונם של ישראל. אלא שמאידך אפשר שפרהסיא כזו היא תהיה בחלק מהמקרים גם לא לתועלת. ועל כך יש לדון.

ג. לגבי קריאה יש לדון להתיר מטעם שהדבר מפורסם יותר מבאפי תלתא. ויודע אני מש"כ בחפץ חיים על התר זה. אך שמעתי שעל דבר המפורסם ביותר ודאי מותר לשמוע. (וכגון שמותר לספר לשני שחושדים את ראש ממשלה פלוני בגניבה וכיוצ"ב ואין בזה שום חשש כי הדבר ידוע לכל. סליחה אם הדוגמא פוליטית מידי).
 
חלק עליון תַחתִית