גדרן של ימי העומר תקופת דין או ימי רצון - סתירה נחמדה מהרמב"ן לד' האר"י

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת האר"י נחשבים ימי העומר כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. יש המביאים כי מסיבה זו מתו התלמידים באותם ימים, בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.

אולם מה שתפס את תשומת לבי, שדברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שם כתב, שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים היאך שייך לפי הרמב"ן לאמר עליהם שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.


רמב"ן על ויקרא פרק כג פסוק לו
(לו) עצרת היא עצרתי אתכם לפני, כשר שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם, לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית "עצרת היא", כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא, כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים, ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר יראה כל זכורך וגו', והנה זה מבואר:
 

עוד א'

משתמש רגיל
זה לא סתירה בין ראשון לאחרון אלא בין הפשט לקבלה וידוע דברי הגר"א שככה זה שהפשט והקבלה נהפכים כחומר חותם

לא הבאת מה הסיבה לדעת האר"י
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד א' אמר:
זה לא סתירה בין ראשון לאחרון אלא בין הפשט לקבלה וידוע דברי הגר"א שככה זה שהפשט והקבלה נהפכים כחומר חותם

לא הבאת מה הסיבה לדעת האר"י
הפקדתי שומרים אמר:
וצ"ע בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
 

עוד א'

משתמש רגיל
כשהרמב"ן כותב ע"פ הקבלה הוא מציין זאת כידוע ליודעי חן
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד א' אמר:
כשהרמב"ן כותב ע"פ הקבלה הוא מציין זאת כידוע ליודעי חן
דבר ידוע גם ליודעי פשט.
אולם כאן הרמב"ן מגדיר את הימים הפוך מהגדרת האר"י. לא משנה אם הפי' הוא לפי הקבלה או הפשט, וע"ז באה הערתנו.
זאת מלבד שקבלה נמסרה מפי רב לתלמיד במשך הדורות, משלא הזכיר הרמב"ן דברים הללו, וכתב דבר שעל פניו הוא ההיפך, ייתכן שזה חידוש של האר"י (עם כל גדולתו) אבל לא דבר שנמסר ע"י קבלה, ומשכך דברי הרמב"ן 'הראשון' תקפים ועומדים. כך לענ"ד.
 

בנציון

משתמש ותיק
אין סתירה בין דברי הרמב"ן לדברי האר"י. גם ראש השנה הוא יום הדין, ובכל אופן הוא יום טוב. והטעם משום שהמגמה של הדין הוא לטובתנו, משום שרצון ה' להשפיע לנו טוב, אלא שקודם לכן צריך דין.
וכך כותב רמ"ד וואלי (פר' פנחס עמ' רצו) "והנה כבר ידוע שמיום שני של פסח מתחילין ימי העומר שהם ימי דין, ולכן מביאים בו המנחה של שעורים שהוא מצד הדין. ומהו עסקו של הדין הזה - לצרף וללבן רזא דכנסת ישראל שתהיה ראויה לקבל האור העליון של ההשגה הברורה של יום החמישים של העומר, והוא אור התורה שנתנה באותו היום שנקרא יום הביכורים, דוגמת הביכורים ממש שהם פירות חדשים, כך אור התורה הוא הפרי החדש שניתן מן העליונים אל התחתונים לצורך תיקונם".
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנציון אמר:
אין סתירה בין דברי הרמב"ן לדברי האר"י. גם ראש השנה הוא יום הדין, ובכל אופן הוא יום טוב. והטעם משום שהמגמה של הדין הוא לטובתנו, משום שרצון ה' להשפיע לנו טוב, אלא שקודם לכן צריך דין.
וכך כותב רמ"ד וואלי (פר' פנחס עמ' רצו) "והנה כבר ידוע שמיום שני של פסח מתחילין ימי העומר שהם ימי דין, ולכן מביאים בו המנחה של שעורים שהוא מצד הדין. ומהו עסקו של הדין הזה - לצרף וללבן רזא דכנסת ישראל שתהיה ראויה לקבל האור העליון של ההשגה הברורה של יום החמישים של העומר, והוא אור התורה שנתנה באותו היום שנקרא יום הביכורים, דוגמת הביכורים ממש שהם פירות חדשים, כך אור התורה הוא הפרי החדש שניתן מן העליונים אל התחתונים לצורך תיקונם".
יישר כח ר' בנציון
עם זאת לענ"ד יש לחלק בין ר"ה שהוא יום דין כפשוטו ממש שהאדם עומד לדין על כל מעשיו בפרוטרוט. לימי דין שהם עידנא דריתחא ולא שהאדם עומד למשפט על מעשיו.
 

בנציון

משתמש ותיק
אני חושב שגם במובן זה ר"ה דומה לימי ספירת העומר, משום שגם בר"ה יש את המושג דין בבחינת קטרוגים, זה לא רק משפט אלא שיש גם קטרוגים [וידוע מהזוהר שעל ראש השנה נאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שבראש השנה יש התעוררות של השמאל שזה דין, והמטרה היא בשביל להגיע לוימינו תחבקני בשמיני עצרת וכנ"ל].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלום עולם אמר:
אפשר לומר ששם ביאר את הכתוב
רק אח"כ לאחר מעשה נהיה דין בהם וק"ל
הפקדתי שומרים אמר:
לדעת האר"י נחשבים ימי העומר כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. יש המבאים כי מסבה זו מתו התלמידים באותם ימים, בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
 

בנציון

משתמש ותיק
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
זאת מלבד שקבלה נמסרה מפי רב לתלמיד במשך הדורות, משלא הזכיר הרמב"ן דברים הללו, וכתב דבר שעל פניו הוא ההיפך, ייתכן שזה חידוש של האר"י (עם כל גדולתו) אבל לא דבר שנמסר ע"י קבלה, ומשכך דברי הרמב"ן 'הראשון' תקפים ועומדים. כך לענ"ד.
כמדומה לי שיש כאן חוצפה מסוימת להעמיד את קבלת הרמב"ן כסמכותית יותר לעומת קבלת האריז"ל - ועוד בלי שום מקור וסמך, בעוד שלעומת זאת נתקבל כי קבלת האריז"ל - עקב היותה גילוי מחודש מפי אליהו ולא המשך של הקבל שנמסרה מפי רב לתלמיד - היא המוסמכת ביותר, וכפי שהעמיד האריז"ל בעצמו, וכך נתקבל בקרב הדורות הבאים (אם כי שעל קבלת הרמב"ן גופיה כתב האריז"ל שכיוון על הרוב לאמת).
 

שלום עולם

משתמש ותיק
בנציון אמר:
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).
אבל הרמב"ן לא כתב שהם ימי רצון!

היכן הם דברי הרגר"א אלו?
 

בנציון

משתמש ותיק
זה לא משנה הנוסח. יש כאן סתירה (לפי הרב השואל) בין הרמב"ן לאריז"ל, ולא שייך לומר שזה על פי נגלה וזה על פי נסתר, כי כולם מרועה אחד נתנו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
זאת מלבד שקבלה נמסרה מפי רב לתלמיד במשך הדורות, משלא הזכיר הרמב"ן דברים הללו, וכתב דבר שעל פניו הוא ההיפך, ייתכן שזה חידוש של האר"י (עם כל גדולתו) אבל לא דבר שנמסר ע"י קבלה, ומשכך דברי הרמב"ן 'הראשון' תקפים ועומדים. כך לענ"ד.
כמדומה לי שיש כאן חוצפה מסוימת להעמיד את קבלת הרמב"ן כסמכותית יותר לעומת קבלת האריז"ל - ועוד בלי שום מקור וסמך, בעוד שלעומת זאת נתקבל כי קבלת האריז"ל - עקב היותה גילוי מחודש מפי אליהו ולא המשך של הקבל שנמסרה מפי רב לתלמיד - היא המוסמכת ביותר, וכפי שהעמיד האריז"ל בעצמו, וכך נתקבל בקרב הדורות הבאים (אם כי שעל קבלת הרמב"ן גופיה כתב האריז"ל שכיוון על הרוב לאמת).
בשביל להיקרא בשם חצוף, צריך בין השאר גם להתחצף..
אבל מה נעשה שלא נעשתה כלל השוואה בין קבלות לסוגיהם (עם כל הכבוד)..ומשכך אין צורך לחפש מקור לדבר שלא נכתב..
ברשותך בוא נחדד מה שאלנו-
הרמב"ן מגדיר את ימי ספה"ע כימי חולו של מועד. האר"י כימי הדין.
זה סתירה או לא?
מי יותר מסומך לא נגענו בזה. זאת על אף שרבינו הרמב"ן היה ראשון ורבינו האר"י אחרון.
ואם תשאל היאך אתה מקשה בין קבלה לפשט, סליחה, התורה היא תורת אמת, אם אחד מגדיר דבר מסוים א וחבירו ב יש כאן סתירה לא כך!? לוגיקה פשוטה! עכשיו זה שהאחד מפרש לפי שי' הפשט, והשני לפי תורת הסוד, זה אמור לשנות משהו? אתמהה.
ואם הנימוק לא משכנע דיו .
רשות 'הכתיבה' ניתנת לר' בנציון שנימק יפה-
בנציון אמר:
זה לא משנה הנוסח. יש כאן סתירה (לפי הרב השואל) בין הרמב"ן לאריז"ל, ולא שייך לומר שזה על פי נגלה וזה על פי נסתר, כי כולם מרועה אחד נתנו.

בנציון אמר:
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד א' אמר:
זה לא סתירה בין ראשון לאחרון אלא בין הפשט לקבלה וידוע דברי הגר"א שככה זה שהפשט והקבלה נהפכים כחומר חותם
עוד א' אמר:
כשהרמב"ן כותב ע"פ הקבלה הוא מציין זאת כידוע ליודעי חן

שלום עולם אמר:
ואולי זה על דרך פשט וזה על דרך קבלה ואיך אתה מקשה מזה על זה?
הרמב"ן בפי' על התורה, מבסס רבות מפירושיו על דרך הקבלה. הכלל הידוע הוא כשהרמב"ן מזכיר "ועל דרך האמת" כונתו עפ"י תורת הסוד. ובדרך אגב בחיפוש פשוט בתוכנה אפשר למצוא שכ"כ עשרות עשרות פעמים בפי' על התורה, שמתיחס לדרך הסוד.
ועל כן כל אותם מגיבים נכבדים שהעירו כ"א בסגנונו, שיש כאן מחלוקת בין פשט לקבלה, פשוט לא שמו לב, לד' הרמב"ן שמזכיר שם בתחילת הפי' הנז' ועל "דרך האמת", כמו שגם אני לא שמתי לב שהרמב"ן מבאר עפ"י תורת הסוד,
ועם זאת הוקשה לי. משום שלא משנה אם הפי' עפ"י הקבלה או עפ"י הפשט -כל שנוגע הוא במהות הדבר לענ"ד אין לחלק וכמש"כ למעלה.


רמב"ן על ויקרא פרק כג פסוק לו
(לו) עצרת היא עצרתי אתכם לפני, כשר שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם, לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית "עצרת היא", כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא, כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים, ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר יראה כל זכורך וגו', והנה זה מבואר:
 

אאא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת...
אין זה סתירה כלל.

יכול להיות ימי דין, וגם ימי חול המועד. ולא סותר.

וכידוע שעפ"י האר"י ערב שביעי של פסח הוא יום של דין קשה, ואף על פי כן הוא חול המועד. ואין זה סתירה כלל.


כידוע שיש דינים קדושים.
ויש מידת הגבורה דקדושה.
 

אאא

משתמש ותיק
נ.ב. רוב דברי הרמב"ן הם דברי קבלה. אפילו כאשר כתבם באופן הנראה פשוט.
ונתבארו דבריו בספרי תלמידיו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אאא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת...
אין זה סתירה כלל.
יכול להיות ימי דין, וגם ימי חול המועד. ולא סותר.
וכידוע שעפ"י האר"י ערב שביעי של פסח הוא יום של דין קשה, ואף על פי כן הוא חול המועד. ואין זה סתירה כלל.
כידוע שיש דינים קדושים.
ויש מידת הגבורה דקדושה
.
תוכל להסביר להדיוטות שכמוני, מה זה אומר..
 

סבא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אאא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת...
אין זה סתירה כלל.
יכול להיות ימי דין, וגם ימי חול המועד. ולא סותר.
וכידוע שעפ"י האר"י ערב שביעי של פסח הוא יום של דין קשה, ואף על פי כן הוא חול המועד. ואין זה סתירה כלל.
כידוע שיש דינים קדושים.
ויש מידת הגבורה דקדושה
.
תוכל להסביר להדיוטות שכמוני, מה זה אומר..
וכל שכן להדיוט כמוני [או שמא שלי אפילו הסבר לא יועיל...]
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
סבא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
תוכל להסביר להדיוטות שכמוני, מה זה אומר..
וכל שכן להדיוט כמוני [או שמא שלי אפילו הסבר לא יועיל...]
גם אני בכלל ההדיוטות. אולם אני מבין לפחות כי מכיוון שאני הדיוט איני מתיימר לעסוק ב'סתירה' בין הרמב"ן לאר"י בהגדרה המיסטית של ימי העומר, אם הם ימי 'דין' או רצון, כאשר איני יודע על נכון את ההגדרה של מונחים אלו לאמיתם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
סבא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
תוכל להסביר להדיוטות שכמוני, מה זה אומר..
וכל שכן להדיוט כמוני [או שמא שלי אפילו הסבר לא יועיל...]
גם אני בכלל ההדיוטות. אולם אני מבין לפחות כי מכיוון שאני הדיוט איני מתיימר לעסוק ב'סתירה' בין הרמב"ן לאר"י בהגדרה המיסטית של ימי העומר, אם הם ימי 'דין' או רצון, כאשר איני יודע על נכון את ההגדרה של מונחים אלו לאמיתם.
"הגדרה מיסטית" השם ירחם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
גם אני בכלל ההדיוטות. אולם אני מבין לפחות כי מכיוון שאני הדיוט איני מתיימר לעסוק ב'סתירה' בין הרמב"ן לאר"י בהגדרה המיסטית של ימי העומר, אם הם ימי 'דין' או רצון, כאשר איני יודע על נכון את ההגדרה של מונחים אלו לאמיתם.
כאן נעוץ ההבדל...
מי שקורא לדברי רבותינו האר"י והרמב"ן דברים מיסטיים. ראוי לו שלא לדון בדברות קודשם.
יש כאן שאלה עיקרונית, האם הגדרת הרמב"ן סותרת להגדרת האר"י החברים העלו כמה וכמה תירוצים יפים, אפשר להתווכח יותר מזה לא כדאי..
זאת ועוד העיר ר' בנציון את ד' הגר"א, ושוב אתה קופץ בענין הזה. רצוי שתעיין בדבריו ואז תסיק את שתסיק.
בנציון אמר:
זה לא משנה הנוסח. יש כאן סתירה (לפי הרב השואל) בין הרמב"ן לאריז"ל, ולא שייך לומר שזה על פי נגלה וזה על פי נסתר, כי כולם מרועה אחד נתנו.
בנציון אמר:
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ישי בן ישראל אמר:
גם אני בכלל ההדיוטות. אולם אני מבין לפחות כי מכיוון שאני הדיוט איני מתיימר לעסוק ב'סתירה' בין הרמב"ן לאר"י בהגדרה המיסטית של ימי העומר, אם הם ימי 'דין' או רצון, כאשר איני יודע על נכון את ההגדרה של מונחים אלו לאמיתם.
כאן נעוץ ההבדל...
מי שקורא לדברי רבותינו האר"י והרמב"ן דברים מיסטיים. ראוי לו שלא לדון בדברות קודשם.
יש כאן שאלה עיקרונית, האם הגדרת הרמב"ן סותרת להגדרת האר"י החברים העלו כמה וכמה תירוצים יפים, אפשר להתווכח יותר מזה לא כדאי..
זאת ועוד העיר ר' בנציון את ד' הגר"א, ושוב אתה קופץ בענין הזה. רצוי שתעיין בדבריו ואז תסיק את שתסיק.
בנציון אמר:
זה לא משנה הנוסח. יש כאן סתירה (לפי הרב השואל) בין הרמב"ן לאריז"ל, ולא שייך לומר שזה על פי נגלה וזה על פי נסתר, כי כולם מרועה אחד נתנו.
בנציון אמר:
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).
סליחה אם פגעתי, גם לזאת לא הייתה כוונתי. אולם כאשר הנחת השאלה הנידונה היא שימי חג וימי דין הינם סתירה, והעירו כבר שגם בימי ר"ה יש דין, ולתוספת, גם ביום הושענא רבה, ובא אא"א ואומר שישנם דינים קדושים וכו', ומעירים לו שזה לא מובן להדיוטות וכו', התגובה המתבקשת היא: הדיוטות! הניחו לנידון כאשר אינכם יודעים מה משמעות דבריו של האריז"ל באומרו 'ימי דין', לכו לברר מה משמעותו המדוייקת של 'ימי דין', ואחרי זה תדונו אם יש סתירה אם אין!
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שוב אתה משתמש בטענות שכבר נדחו.
ר"ה אלו ימי דין לאדם, לא ב"חפצא" של הימים.
אם אתה מסתמך על ההודעה המוצגת בזה. אין לי הרבה מה להוסיף.
אאא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת...
אין זה סתירה כלל.
יכול להיות ימי דין, וגם ימי חול המועד. ולא סותר.
וכידוע שעפ"י האר"י ערב שביעי של פסח הוא יום של דין קשה, ואף על פי כן הוא חול המועד. ואין זה סתירה כלל.
כידוע שיש דינים קדושים.
ויש מידת הגבורה דקדושה.
אתה מבין, מביאים ראיה מד' האר"י שאומר ששביעי של פסח ביחס לשאר ימות הפסח יש בהם דין, ומכאן הוא משליך על סדרת ימים שהרמב"ן מכנה אותם חולו של מועד בלי השואה למשהו אחר.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובעיקר עד שאתה מייעץ לנו ההדיוטות לברר את הדברים, תקרא היטב, את השאלה ותשכיל אם הדברים ראויים לנדון או לאו.

הפקדתי שומרים אמר:
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת האר"י נחשבים ימי העומר כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. יש המביאים כי מסיבה זו מתו התלמידים באותם ימים, בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.
אולם מה שתפס את תשומת לבי, שדברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שם כתב, שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים היאך שייך לפי הרמב"ן לאמר עליהם שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
הפקדתי שומרים אמר:
ברשותך בוא נחדד מה שאלנו-
הרמב"ן מגדיר את ימי ספה"ע כימי חולו של מועד. האר"י כימי הדין.
זה סתירה או לא?
מי יותר מסומך לא נגענו בזה. זאת על אף שרבינו הרמב"ן היה ראשון ורבינו האר"י אחרון.
ואם תשאל היאך אתה מקשה בין קבלה לפשט, סליחה, התורה היא תורת אמת, אם אחד מגדיר דבר מסוים א וחבירו ב יש כאן סתירה לא כך!? לוגיקה פשוטה! עכשיו זה שהאחד מפרש לפי שי' הפשט, והשני לפי תורת הסוד, זה אמור לשנות משהו? אתמהה.
ואם הנימוק לא משכנע דיו .
רשות 'הכתיבה' ניתנת לר' בנציון שנימק יפה-
בנציון אמר:
זה לא משנה הנוסח. יש כאן סתירה (לפי הרב השואל) בין הרמב"ן לאריז"ל, ולא שייך לומר שזה על פי נגלה וזה על פי נסתר, כי כולם מרועה אחד נתנו.

בנציון אמר:
על פי מה שידוע מהגר"א שלא שייך לומר שיש חילוק שיש מחלוקת בין הנגלה והנסתר, מסתמא גם פה לא שייך לומר שעל פי הנגלה זה ימי רצון ועל פי נסתר זה ימי דין.
ומה שהביא הרב @עוד א' מהגר"א שהפשט והקבלה מתהפך כחומר חותם, הגר"א כותב כן לגבי פשט ודרש ולא לגבי נגלה ונסתר (באדרת אליהו פרשת משפטים).

הפקדתי שומרים אמר:
עוד א' אמר:
כשהרמב"ן כותב ע"פ הקבלה הוא מציין זאת כידוע ליודעי חן
דבר ידוע גם ליודעי פשט.
אולם כאן הרמב"ן מגדיר את הימים הפוך מהגדרת האר"י. לא משנה אם הפי' הוא לפי הקבלה או הפשט, וע"ז באה הערתנו.
 

אאא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אתה מבין, מביאים ראיה מד' האר"י שאומר ששביעי של פסח ביחס לשאר ימות הפסח יש בהם דין, ומכאן הוא משליך על סדרת ימים שהרמב"ן מכנה אותם חולו של מועד בלי השואה למשהו אחר.
מי אמר שזה ביחס לשאר ימות הפסח??
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אאא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אתה מבין, מביאים ראיה מד' האר"י שאומר ששביעי של פסח ביחס לשאר ימות הפסח יש בהם דין, ומכאן הוא משליך על סדרת ימים שהרמב"ן מכנה אותם חולו של מועד בלי השואה למשהו אחר.
מי אמר שזה ביחס לשאר ימות הפסח??
ומי אמר שלא. תביא ציטוט מדוייק, ולא הנחות וחצאי אמיתות.
 
חלק עליון תַחתִית