הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
סתירה בין ראשון לאחרון...
לדעת האר"י נחשבים ימי העומר כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. יש המביאים כי מסיבה זו מתו התלמידים באותם ימים, בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.
אולם מה שתפס את תשומת לבי, שדברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שם כתב, שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים היאך שייך לפי הרמב"ן לאמר עליהם שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
רמב"ן על ויקרא פרק כג פסוק לו
(לו) עצרת היא עצרתי אתכם לפני, כשר שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם, לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית "עצרת היא", כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא, כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים, ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר יראה כל זכורך וגו', והנה זה מבואר:
לדעת האר"י נחשבים ימי העומר כימי דין קשים, ללא כל קשר למארעות שקרו בהם. יש המביאים כי מסיבה זו מתו התלמידים באותם ימים, בשל מדת הדין המתוחה בימים אלה. כלומר, כל סיבת פטירתם היא בשל היות תקופה זו תקופת דינים קשה, אשר יש בה כדי לענש את החוטאים.
עצם דברי האר"י שיש תקופות הידועות כעת רצון וישנם כאלה הידועים כעידנא דריתחא כבר מצינו בחז"ל ואפי' בהלכה, כמו לגבי תשעת הימים הידועים כעידנא דריתחא עיין שו"ע סי' תקנ"א, והימים בין ר"ה ליוה"כ כימי רצון עיין שם סי' תר"ג.
אולם מה שתפס את תשומת לבי, שדברי האר"י לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ן על התורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק לו) שם כתב, שימים אלו יש בהם קדשה יתירה, כי הם המקשרים בין הגאלה הגשמית של חג הפסח, לגאלה הרוחנית של מתן תורה, והריהם בבחינת 'ימי חול המועד' עיין שם.
ואילו מדברי האר"י עולה שימים הללו הם ימים של דין, ולכך גם נענשו תלמידי ר"ע דווקא בזמן העומר.
ומה שאנו נוהגים דיני אבלות, זה אינו קשה -לפי הרמב"ן- דאחר שנפטרו תלמידי ר"ע, אנו מתאבלים עליהם (כמובן אין כונת הרמב"ן שיש להם את כל גדרי חוה"מ כשם שאין להם את כל גדרי האבלות ופשוט) אולם עצם הימים היאך שייך לפי הרמב"ן לאמר עליהם שהם ימים של עידנא דריתחא וצ"ע. בפרט שגישת הרמב"ן כידוע כשי' הקבלה ומ"מ נראה שדעתו דעת ראשון לא מסכמת לד' האר"י.
רמב"ן על ויקרא פרק כג פסוק לו
(לו) עצרת היא עצרתי אתכם לפני, כשר שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם, לשון רש"י, ודברי אגדה הם בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג, וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ, והנה היא שמינית "עצרת היא", כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה', ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג, והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא, כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים, חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים, ולא יזכיר השמיני, כי שם אמר יראה כל זכורך וגו', והנה זה מבואר: