גבריאל פולארד אמר:כמה הערות
א] בנדון דשלמי שמחה מפורש כבר בצל"ח בחגיגה כדברי הרב שך, מלבד מה שציין הרב שך לדברי הברוך טעם
ב] לא זכיתי להבין את ענין ההלכה כמותו בכל מקום [ובבדיחותא אוסיף דעד כמה שידוע לי פעם אחת יצאה בת קול כזו ולא התחשבו בה...], מאי שנא מהשו"ע רמ"א ש"ך הט"ז המ"א החכמ"א הגר"א וכו' שלכו"ע היו גדולים ולא מצינו התבטאות כזו שהלכה כמותם בכל מקום.
וגם לגבי המשנ"ב הרי יש דברים שאין נוהגים כמותו [כגון חליצת תפלין בר"ח שנהוג רובא דעלמא לחלוץ אחר קדיש] או שיש דברים שחלקו מחמת שחלקו על המקור [כגון ציצית בהלווית אשה, כידוע מהסטייפלר, או לזמן הזה בחירק]. וודאי שצודק הרב @שאר לעמו שכל אדם צריך לדעת את מקומו, אבל אין כלל מן הנמנע שאם אדם גדול יוכיח בראיות ברורות ונכוחות נגד אחד מחשובי הפוסקים המפורסמים שתהיה הלכה כמותו, בדיוק כמו גדולי האחרונים שחלקו על השו"ע. וכמו שלא נגמר הכח לחלוק בדורו של השו"ע, ובדורו של הגר"א, אינני מצליח להבין מהיכ"ת שאחרי המשנ"ב והחזו"א ייגמר הכח לחלוק.
ושוב, אני לא חושב שזו צריכה להיות דרך חיים, אבל להגיד שכל מי שסובר דלא כמשנ"ב ודלא כחזו"א הופכים דבריו ממילא לבטלים ומבוטלים- נראה לי שהוא דבר חדש שלא שמענו מעולם על שום פוסק ראשון או אחרון.
ומי שחושב שכוונתי ח"ו לזלזול- שיסביר לי למה זה לא זלזול בכל הפוסקים עד הדור האחרון שלא מצאנו כלל זה לגביהם.
ג] האם מקובל להתיחס לרב שך כפוסק?
א. אמרי ברוך. וכ"כ גם נשמע מהאור שמח, ומד' הצל"ח. עיין מש"כ שם הגרמ"מ שלוזינגר. את ד' אמרי ברוך הראו לרב שך כמש"כ בס' שם.
ב. לגבי פוסקים אחרים מצינו כלל לא פחות תקיף אם לא יותר -"כל החולק עליו כחולק על השכינה". הלא הוא הרמ"א שכתב על הב"י. שו"ת הרמ"א סי' מ"ח ויש עוד המון מאין אלה שנאמרו על פוסקים לדורותיהם. יכלה המקום מלהביאם. הרב שך לעומת זה, בדבריו לא שלל את עצם המחלוקת עם החזו"א בהלכה, אלא לגבי תכלית הפסיקה, כמו מי פוסקים בשורה תחתונה. ואילו הרמ"א נקט, בעצם המחלוקת, שג"ז כחולק על השכינה. הרי שנאמרו דברים מאז ומעולם חמורים יותר.
ג. אם הרב שך פוסק או לא, זאת לא השאלה, הנידון מה מקור דבריו של מרן הרב שך לחלק בין הפוסקים וכמש"כ למעלה.