הקניית עומק חשיבתי לילד - ובלימוד הגמרא בפרט

[אברהם משה]

בני ני"ו בן 11.5 כשרוני מאוד,
דא עקא שיש לו בעיה של חפיפות, מה שנקרא מלמעלה - אינו יורד לעומק.
הדבר מתבטא בכל תחומי החיים הדורשים מעט עומק ודיוק.
אם במקצועות חולין כנגינה (שהוא מוכשר ברמה לא הגיונית) - הוא לא מדקדק עד הסוף בשלימות השיר.
וזה מילא.
הבעיה הגדולה זה בגמרא (גם במשנה) הוא שומע את מהלך השיעור בת"ת מלמעלה, אפילו שהמלמד יורד לפרטים,
מה היה ההו"א המסקנא, מה הפריע לגמ' במהלך בה"א.
הוא יכול לקרוא ולהסביר את הגמרא בצורה שטחית, אך לא להתקדם מעט לעומק - לחפור.
חשוב לציין שיש לו מעט בעיה של קש"ר - לא אכנס לפרטים אם בקשב או בריכוז, אבל עם מאמץ הוא מצליח להקשיב לכל מהלך השיעור, ובפרט שהמלמד חוזר שוב ושוב על כל פרט ופרט.
אני חוזר עמו על הלימוד, וכשאני מנסה לרדת לעומק הוא חסר סבלנות, רוצה למרוח את החומר מלמעלה, ודי. 
לסיכום: כיצד מקנים את העומק בלימוד מתוך רצון וחישק?
אשמח מאוד לעצות המחכימות!

[נדיב לב]

ידידי, מבין שורות הודעתך ניכר [אאל"ט] שמופעל קצת לחץ על הילד, כמובן מתוך רצון כנה לקדם אותו, מה שגרום את ההיפך מהרצוי. אייעץ לאב עצת ידיד, להוריד קצת לחץ, להירגע, פחות להיות פרפקציוניסט ולחפש בילד מה שהאב רוצה אלא מה שהילד הקטן מסוגל לו. לדוגמה, אין צורך להקיף איתו כל מה שלומדים בחיידר אלא די בכמה נקודות, תוך כדי הלימוד עם האב לאפשר לו זמן להתאוורר, לשאול אותו מידי פעם אם רצונו להמשיך, לשחד אותו בממתק או משחק. נ.ב ציינת שיש לו מעט בעיה של קש"ר, מסתבר א"כ ששאלתך באה לאחר שטופל בפן הרפואי באמצעות ריספונד ריטלין ודומיו שלא מובטח הצלחה במאה אחוז ויש סוגים מסוגים שונים, ואם אכן כן, כדאי להתייעץ עם נוירולוג או פסיכיאטר ילדים יחד עם עבודה עצמית של האב בהצלחה.

[ערבה]

בני ני"ו בן 11.5 כשרוני מאוד,
דא עקא שיש לו בעיה של חפיפות, מה שנקרא מלמעלה - אינו יורד לעומק.
הדבר מתבטא בכל תחומי החיים הדורשים מעט עומק ודיוק.
אם במקצועות חולין כנגינה - הוא לא מדקדק עד הסוף בשלימות השיר.
וזה מילא.
הבעיה הגדולה זה בגמרא (גם במשנה) הוא שומע את מהלך השיעור בת"ת מלמעלה, אפילו שהמלמד יורד לפרטים,
מה היה ההו"א המסקנא, מה הפריע לגמ' במהלך בה"א.
הוא יכול לקרוא ולהסביר את הגמרא בצורה שטחית, אך לא להתקדם מעט לעומק - לחפור.
חשוב לציין שיש לו מעט בעיה של קש"ר - לא אכנס לפרטים אם בקשב או בריכוז, אבל עם מאמץ הוא מצליח להקשיב לכל מהלך השיעור, ובפרט שהמלמד חוזר שוב ושוב על כל פרט ופרט.
אני חוזר עמו על הלימוד, וכשאני מנסה לרדת לעומק הוא חסר סבלנות, רוצה למרוח את החומר מלמעלה, ודי. 
לסיכום: כיצד מקנים את העומק בלימוד מתוך רצון וחישק?
אשמח מאוד לעצות המחכימות!

ריטלין ודומיו!

הקושי בריכוז מוריד מהאדם את הרצון לאמץ את מוחו בירידה לעומקם של דברים,
מה שלאדם רגיל קשה הרבה פחות.
מניסיון...

[כרם]

בעיה זו שייכת לכשרון (ולא לבעיית קש"ר, לענ"ד).
זה לשון החזו"א בקונטרס ח"י שעות שלו:
"ומטבע בני אדם לקרוא את הכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הן הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות, ובשביל נטיית האדם אל החפזון וביחוד לבעלי תפישה מהירה, יקרה שחכמים יקראו בספרים וייחסו להם דברים שלא חשבו ולא פללו, וביחוד בדברים שבאמת הם עמוקים והכתב נפגש בקושיים להבליט את עומקם".

כמדומני שזה גורלם של רוב הילדים, שהם בגדר תינוק הבורח מבית הספר, שיתאמצו רק עד שיגיעו לידיעה מספקת בשביל לעבור את המבחן, ויעדיפו להתעסק בהבליהם.
דבר ראשון - אל בהלה! ככה זה עם הילדים, צריך לאט-לאט לטפטף לו את העומק, לחיות לו את השקו"ט, את המו"מ, את הקושיא ואת התירוץ, לפעמים ע"י מחמאה כאשר הוא מקדים את התירוץ, או תופס את הקושיא, וכדו'.
עם תפילה תרוו ממנו הרבה נחת איה"ש.

[אברהם משה]

ידידי, מבין שורות הודעתך ניכר [אאל"ט] שמופעל קצת לחץ על הילד, כמובן מתוך רצון כנה לקדם אותו, מה שגרום את ההיפך מהרצוי. אייעץ לאב עצת ידיד, להוריד קצת לחץ, להירגע, פחות להיות פרפקציוניסט ולחפש בילד מה שהאב רוצה אלא מה שהילד הקטן מסוגל לו. לדוגמה, אין צורך להקיף איתו כל מה שלומדים בחיידר אלא די בכמה נקודות, תוך כדי הלימוד עם האב לאפשר לו זמן להתאוורר, לשאול אותו מידי פעם, אם רצונו להמשיך, לשחד אותו בממתק או משחק. בהצלחה.

אתם צודקים בכל מילה,
כאן הסיפור הוא שונה, וזה אשמתי שלא פרטתי יותר.
אני באופן אישי נהנה מאוד מללמוד עמו, ולא מפעיל עליו כל לחץ.
כל העסק מגיע מצד המלמדים - שבוע שעבר היה אסיפת הורים (אני מקשר רציף עם המלמדים גם לפני וגם אחרי אסיפת הורים)
המלמד של שנה שעברה אמר שבחצי השנה הראשונה, לילדי היה קושי בגמרא, אך בחצי השני הפלא ופלא. הוא הסביר שהוא חושב שלילד לקח זמן 'לקלוט' את המלמד, את שפתו וכו'. ולכן אחרי חצי שנה לא היה ניכר הענין.
לגבי בעיית ההקשבה שלו, אמר לי המלמד שגם הוא באופן אישי יש לו בעיה של קשב, כך שבכתה קשה לדרוש מילד להיות קשוב כל הזמן, בפרט שזה כתה עם הרבה ילדים וכל אחד שואל את שלו, וזה מפריע לקשב בפרט של ילדים עם בעיית קשב.
ועוד אוסיף, בתקופה שבקורונה הלמידה התקיימה מרחוק, ילדי התקשה להאזין למלמד בטלפון (בעיה מצויה עוד מאוד, ואכמ"ל), ואני הפכתי להיות תלמיד מן המנין, שמעתי עמו יחדיו את השיעור בטלפון, וכיון שזה שיעור מרוכז בלי הפרעות, הוא היה קשוב עד דרוך מאוד, והבין הכל פרפקט. אני עשיתי לו מבחן מידי שבוע עם תמריצים וכו', וידע הכל, ב"ה.
המלמד של השנה מיד אחר חודש הלימודים הראשון יצר עמי קשר, ואמר לי שבני מרחף בשיעור, לא אוחז עמו וכו' וכו', כיון שזה שנה גורלית יותר מבחינת לימוד הגמ', הוא חשב הציע שאכין עמו את החומר מדי ערב, כדי שיהיה בעניינים ובעת השיעור יתפוס יותר טוב. לאחר שבועיים של ניסיון והכנה טובה, יצרתי עמו קשר והוא אמר שזה לא עוזר להבנה שלו בחומר.
הוא הסתפק או שהוא לא כשרוני או שהוא מרחף, שללתי את האפשרות הראשונה. תפסתי את בני לשיחה בנעימות כמובן, והוא מצידו השתדל מאוד בשבוע האחרון להקשיב בגמרא עד קצה יכולתו. אמש התקשרתי למלמד ואמר שלא הצליח כ"כ לעקוב על השינוי בהקשבה, אבל הוא לא רואה שיפור בהבנה שלו, כלומר בעומק. זה ניכר בשאלות שלו בשיעור - שאלות רדודות, וזה ניכר בתשובות במבחן. 
הוא ייעץ לי לחזור עמו כל יום על החומר (ולא להכין כבתחילה), ולרדת עמו לעומק.
אמרתי לו גם את הדברים של המלמד של שנה שעברה, והוא השיב שיתכן שכך גם לגבי השנה, אבל אי אפשר להתלות רק בזה, וצריך כבר עתה לעשות פעולות. 

[אברהם משה]

בני ני"ו בן 11.5 כשרוני מאוד,
דא עקא שיש לו בעיה של חפיפות, מה שנקרא מלמעלה - אינו יורד לעומק.
הדבר מתבטא בכל תחומי החיים הדורשים מעט עומק ודיוק.
אם במקצועות חולין כנגינה - הוא לא מדקדק עד הסוף בשלימות השיר.
וזה מילא.
הבעיה הגדולה זה בגמרא (גם במשנה) הוא שומע את מהלך השיעור בת"ת מלמעלה, אפילו שהמלמד יורד לפרטים,
מה היה ההו"א המסקנא, מה הפריע לגמ' במהלך בה"א.
הוא יכול לקרוא ולהסביר את הגמרא בצורה שטחית, אך לא להתקדם מעט לעומק - לחפור.
חשוב לציין שיש לו מעט בעיה של קש"ר - לא אכנס לפרטים אם בקשב או בריכוז, אבל עם מאמץ הוא מצליח להקשיב לכל מהלך השיעור, ובפרט שהמלמד חוזר שוב ושוב על כל פרט ופרט.
אני חוזר עמו על הלימוד, וכשאני מנסה לרדת לעומק הוא חסר סבלנות, רוצה למרוח את החומר מלמעלה, ודי. 
לסיכום: כיצד מקנים את העומק בלימוד מתוך רצון וחישק?
אשמח מאוד לעצות המחכימות!

ריטלין ודומיו!

הקושי בריכוז מוריד מהאדם את הרצון לאמץ את מוחו בירידה לעומקם של דברים,
מה שלאדם רגיל קשה הרבה פחות.
מניסיון...

יתכן ואתם צודקים,
כלומר ברור שריטלין עוזר להקשבה - גם מניסיון.
אני מדבר כאן על משהו אחר - עומק חשיבתי בכל תחום בחיים, ובגמרא בפרט.
לזה לא יעזור ריטלין.
כבר שנה שעברה חשבתי על הכיון, והמלמד שלל שאינו צריך באופן ודאי.
הוא אמר שגם אם הןא לא מקשיב 100%, אבל בתוצאה הסופית הוא עונה טוב במבחן וקוצר 100.
אם אני לומד עמו והוא יודע את החומר,
אין בכך גריעותא.
המלמד השנה מתלונן בעיקר על רדידות.
 

[אברהם משה]

בעיה זו שייכת לכשרון (ולא לבעיית קש"ר, לענ"ד).
זה לשון החזו"א בקונטרס ח"י שעות שלו:
"ומטבע בני אדם לקרוא את הכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הן הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות, ובשביל נטיית האדם אל החפזון וביחוד לבעלי תפישה מהירה, יקרה שחכמים יקראו בספרים וייחסו להם דברים שלא חשבו ולא פללו, וביחוד בדברים שבאמת הם עמוקים והכתב נפגש בקושיים להבליט את עומקם".

כמדומני שזה גורלם של רוב הילדים, שהם בגדר תינוק הבורח מבית הספר, שיתאמצו רק עד שיגיעו לידיעה מספקת בשביל לעבור את המבחן, ויעדיפו להתעסק בהבליהם.
דבר ראשון - אל בהלה! ככה זה עם הילדים, צריך לאט-לאט לטפטף לו את העומק, לחיות לו את השקו"ט, את המו"מ, את הקושיא ואת התירוץ, לפעמים ע"י מחמאה כאשר הוא מקדים את התירוץ, או תופס את הקושיא, וכדו'.
עם תפילה תרוו ממנו הרבה נחת איה"ש.

אם היה אפשר לתת לכם כמה תודות - הייתי נותן!
כעת דברתי עם איש חינוך ידוע בשם הרב רייך,
הוא אמר שצריך לבדוק מה מקור הרדידות, אם זה עצלות - כדברי החזו"א, אפשר לעבוד על זה אם ע"י חידות מעניינות ועמוקות, או משחק חשיבה עמוק וכו'.
אבל יתכן שזה בעיה של מבנה של המוח - סגנון של בעיה נוירולוגית, ולזה לא יעזור הנ"ל. אלא לפי השיטות המקובלות בטיפול נורולוגי.
צריך אבחון מקצועי, ולפי זה לפעול.
האמת שבנגינה למשל, כשהוא מחפף ולא מדייק בשיר, ואני עובד עליו שידייק, זה מאוד מאוד קשה לו, אבל הוא עושה את זה בסוף.

לגבי מה שכתבתם שזה גורלם של רוב הילדים, ולא להבהל.
אני כן נבהלתי, אחרי שהמלמד אמר לי שבשקלול של לימוד הגמרא שלו (כוונתו ל'הבנת' הגמרא מסתמא) הוא מניח אותו אצל חלשי הכתה, וזה דבר שהפריע לי מאוד, מאחר ואני מכיר אותו ואת כישרונותיו.
 

[אברהם משה]

נ.ב ציינת שיש לו מעט בעיה של קש"ר, מסתבר א"כ ששאלתך באה לאחר שטופל בפן הרפואי באמצעות ריספונד ריטלין ודומיו שלא מובטח הצלחה במאה אחוז ויש סוגים מסוגים שונים, ואם אכן כן, כדאי להתייעץ עם נוירולוג או פסיכיאטר ילדים יחד עם עבודה עצמית של האב בהצלחה.

לא טיפלתי עמו עם אחד מהנ"ל, כפי שכתבתי בתגובה להרב @ערבה.

[ערבה]

בני ני"ו בן 11.5 כשרוני מאוד,
דא עקא שיש לו בעיה של חפיפות, מה שנקרא מלמעלה - אינו יורד לעומק.
הדבר מתבטא בכל תחומי החיים הדורשים מעט עומק ודיוק.
אם במקצועות חולין כנגינה - הוא לא מדקדק עד הסוף בשלימות השיר.
וזה מילא.
הבעיה הגדולה זה בגמרא (גם במשנה) הוא שומע את מהלך השיעור בת"ת מלמעלה, אפילו שהמלמד יורד לפרטים,
מה היה ההו"א המסקנא, מה הפריע לגמ' במהלך בה"א.
הוא יכול לקרוא ולהסביר את הגמרא בצורה שטחית, אך לא להתקדם מעט לעומק - לחפור.
חשוב לציין שיש לו מעט בעיה של קש"ר - לא אכנס לפרטים אם בקשב או בריכוז, אבל עם מאמץ הוא מצליח להקשיב לכל מהלך השיעור, ובפרט שהמלמד חוזר שוב ושוב על כל פרט ופרט.
אני חוזר עמו על הלימוד, וכשאני מנסה לרדת לעומק הוא חסר סבלנות, רוצה למרוח את החומר מלמעלה, ודי. 
לסיכום: כיצד מקנים את העומק בלימוד מתוך רצון וחישק?
אשמח מאוד לעצות המחכימות!

ריטלין ודומיו!

הקושי בריכוז מוריד מהאדם את הרצון לאמץ את מוחו בירידה לעומקם של דברים,
מה שלאדם רגיל קשה הרבה פחות.
מניסיון...

יתכן ואתם צודקים,
כלומר ברור שריטלין עוזר להקשבה - גם מניסיון.
אני מדבר כאן על משהו אחר - עומק חשיבתי בכל תחום בחיים, ובגמרא בפרט.
לזה לא יעזור ריטלין.
כבר שנה שעברה חשבתי על הכיון, והמלמד שלל שאינו צריך באופן ודאי.
הוא אמר שגם אם הןא לא מקשיב 100%, אבל בתוצאה הסופית הוא עונה טוב במבחן וקוצר 100.
אם אני לומד עמו והוא יודע את החומר,
אין בכך גריעותא.
המלמד השנה מתלונן בעיקר על רדידות.

לכל מבוגר ולכל ילד יש נטייה להישאר באזור הנוחות ולא להתאמץ להבין את הדבר שהוא לומד.
אדם שיש לו קושי בקשב וריכוז, נוטה עוד יותר להישאר באזור זה, מחמת המאמץ שצריך להשקיע בלמידה.
ילד מוכשר שיכול לעבור מבחן גם בלי הרבה מאמץ, לא יטרח הרבה בשביל להבין את החומר שלומד לעומק, יותר מכפי הנצרך לו למבחנו, על אחת כמה וכמה אם הוא לוקה בבעיית קשב וריכוז, אז יעשה ממש רק את המאמץ המינימלי.

וכן בכל תחומי החיים:
ילד שלומד נגינה לא יטרח מעבר למה שחושב שיספק את הוריו ומוריו, וילד שיותר קשה לו להתרכז ינסה לספק את הוריו ברמה פחותה יותר, רק שלא יכעסו עליו וכדו',

אדם שיותר קשה לו להתרכז, יאחר ללימודים או לעבודה הרבה יותר מאדם שקל לו,
ויבצע את מחויבותיו ברמה פחותה ומינימלית.

את עבודת המחקר שלו הוא יעשה ברמה הכי רדודה אם היא תעביר אותו במבחן.

איני יודע אם אכן מה שאני כותב שייך לבנך היקר,
אך כתבתי מה שמכיר אני מנסיוני.

בהצלחה רבה

[אברהם משה]

ריטלין ודומיו!

הקושי בריכוז מוריד מהאדם את הרצון לאמץ את מוחו בירידה לעומקם של דברים,
מה שלאדם רגיל קשה הרבה פחות.
מניסיון...

יתכן ואתם צודקים,
כלומר ברור שריטלין עוזר להקשבה - גם מניסיון.
אני מדבר כאן על משהו אחר - עומק חשיבתי בכל תחום בחיים, ובגמרא בפרט.
לזה לא יעזור ריטלין.
כבר שנה שעברה חשבתי על הכיון, והמלמד שלל שאינו צריך באופן ודאי.
הוא אמר שגם אם הןא לא מקשיב 100%, אבל בתוצאה הסופית הוא עונה טוב במבחן וקוצר 100.
אם אני לומד עמו והוא יודע את החומר,
אין בכך גריעותא.
המלמד השנה מתלונן בעיקר על רדידות.

לכל מבוגר ולכל ילד יש נטייה להישאר באזור הנוחות ולא להתאמץ להבין את הדבר שהוא לומד.
אדם שיש לו קושי בקשב וריכוז, נוטה עוד יותר להישאר באזור זה, מחמת המאמץ שצריך להשקיע בלמידה.
ילד מוכשר שיכול לעבור מבחן גם בלי הרבה מאמץ, לא יטרח הרבה בשביל להבין את החומר שלומד לעומק, יותר מכפי הנצרך לו למבחנו, על אחת כמה וכמה אם הוא לוקה בבעיית קשב וריכוז, אז יעשה ממש רק את המאמץ המינימלי.

וכן בכל תחומי החיים:
ילד שלומד נגינה לא יטרח מעבר למה שחושב שיספק את הוריו ומוריו, וילד שיותר קשה לו להתרכז ינסה לספק את הוריו ברמה פחותה יותר, רק שלא יכעסו עליו וכדו',

אדם שיותר קשה לו להתרכז, יאחר ללימודים או לעבודה הרבה יותר מאדם שקל לו,
ויבצע את מחויבותיו ברמה פחותה ומינימלית.

את עבודת המחקר שלו הוא יעשה ברמה הכי רדודה אם היא תעביר אותו במבחן.

איני יודע אם אכן מה שאני כותב שייך לבנך היקר,
אך כתבתי מה שמכיר אני מנסיוני.

בהצלחה רבה

כלומר,
אתם טוענים שבעיית העצלות, בנידון דנן - עצלות חשיבתית (רדידות מחשבתית), נחלקת לשתים:
1) מי שאינו בעל בעיית קש"ר - הפתרון לזה ע"י חידות קשות משחק חשיבתי עמוק וכו'.
2) מי שהוא בעל בעיית קש"ר - הפתרון לזה הוא ע"י ריטלין ודומיו.
יש לי ילד שאני נותן לו מדי פעם, והוא תיאר לי את התחושה של זה, אתה מרגיש שמישהו תופס אותך ומושיב אותך (זה הולך יותר טוב עם תנועת ידיים מכתיבה...). המוח מרוכז עד הסוף.
יתכן שאתן גם לו ואשמע מה התחושה שלו יתכן שהוא יהיה מרוכז עד הסוף - אבל שוב רק רדוד ולא לעומק. אולי שווה לנסות בכל אופן. 
 

[סנגורן של ישראל]

 

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?
 

[ערבה]

יתכן ואתם צודקים,
כלומר ברור שריטלין עוזר להקשבה - גם מניסיון.
אני מדבר כאן על משהו אחר - עומק חשיבתי בכל תחום בחיים, ובגמרא בפרט.
לזה לא יעזור ריטלין.
כבר שנה שעברה חשבתי על הכיון, והמלמד שלל שאינו צריך באופן ודאי.
הוא אמר שגם אם הןא לא מקשיב 100%, אבל בתוצאה הסופית הוא עונה טוב במבחן וקוצר 100.
אם אני לומד עמו והוא יודע את החומר,
אין בכך גריעותא.
המלמד השנה מתלונן בעיקר על רדידות.

לכל מבוגר ולכל ילד יש נטייה להישאר באזור הנוחות ולא להתאמץ להבין את הדבר שהוא לומד.
אדם שיש לו קושי בקשב וריכוז, נוטה עוד יותר להישאר באזור זה, מחמת המאמץ שצריך להשקיע בלמידה.
ילד מוכשר שיכול לעבור מבחן גם בלי הרבה מאמץ, לא יטרח הרבה בשביל להבין את החומר שלומד לעומק, יותר מכפי הנצרך לו למבחנו, על אחת כמה וכמה אם הוא לוקה בבעיית קשב וריכוז, אז יעשה ממש רק את המאמץ המינימלי.

וכן בכל תחומי החיים:
ילד שלומד נגינה לא יטרח מעבר למה שחושב שיספק את הוריו ומוריו, וילד שיותר קשה לו להתרכז ינסה לספק את הוריו ברמה פחותה יותר, רק שלא יכעסו עליו וכדו',

אדם שיותר קשה לו להתרכז, יאחר ללימודים או לעבודה הרבה יותר מאדם שקל לו,
ויבצע את מחויבותיו ברמה פחותה ומינימלית.

את עבודת המחקר שלו הוא יעשה ברמה הכי רדודה אם היא תעביר אותו במבחן.

איני יודע אם אכן מה שאני כותב שייך לבנך היקר,
אך כתבתי מה שמכיר אני מנסיוני.

בהצלחה רבה

כלומר,
אתם טוענים שבעיית העצלות, בנידון דנן - עצלות חשיבתית (רדידות מחשבתית), נחלקת לשתים:
1) מי שאינו בעל בעיית קש"ר - הפתרון לזה ע"י חידות קשות משחק חשיבתי עמוק וכו'.
2) מי שהוא בעל בעיית קש"ר - הפתרון לזה הוא ע"י ריטלין ודומיו.
יש לי ילד שאני נותן לו מדי פעם, והוא תיאר לי את התחושה של זה, אתה מרגיש שמישהו תופס אותך ומושיב אותך (זה הולך יותר טוב עם תנועת ידיים מכתיבה...). המוח מרוכז עד הסוף.
יתכן שאתן גם לו ואשמע מה התחושה שלו יתכן שהוא יהיה מרוכז עד הסוף - אבל שוב רק רדוד ולא לעומק. אולי שווה לנסות בכל אופן. 

הקושי בריכוז, מרגיל לחשיבה רדודה ולא מאמצת, וייתכן מאד שהקלות שתהיה בריכוז תשנה גם את סגנון החשיבה, וכמובן שלאחר נטילת התרופה צריך להרגיל את האדם ע"י העצות שנתנו פה, לחשוב בצורה מעמיקה.
לדעתי ודאי שווה לנסות לתקופה, אך רק לאחר התייעצות עם נוירולוג.

[אברהם משה]

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

אמן ואמן!
הענין שתופס אותו כרגע, הייתי מגדיר זאת מושך, זה נגינה.
הוא משקיע בזה כיון שזה כשרון מולד, הוא מנגן בלי שום קורס, הוא מנגן במסיבות בת"ת.
שמעו אותו מקצוענים בתחום והתלהבו ללא גבול.
כיון שיש לי אוזניים מוזיקליות רגישות... מפריע לי חוסר דיוקים בשירים שהוא מנגן (לא כולם שמים לב לזה)
ואני יודע שזה קשור לחוסר עומק (יש לי הוכחות לזה, ואכמ"ל).
היה מי שהעיר לי (ואולי לזה גם כוונתכם) שאולי זה לוקח לו את הלימוד.
בעקבות זה (ובעקבות הפחד שלי שמא כשיגדל יעריץ ויתמיד בנגינה על חשבון התורה) פניתי לכמה אנשי חינוך גדולים וידועים, ואחד מהם הוא גם איש מוזיקלי מאוד
הם טענו בוודאות! שלא זה מה שלוקח לו את הראש מהלימוד, ואף אסור לקחת את זה כעת בשום אופן.
כל ילד צריך תעסוקה ונגינה זה דבר חיובי, הרי הוא לומד מ8 בבוקר עד 6 בערב.
בעתיד - בישיבה צריך להגביל את זה אולי.

[סנגורן של ישראל]

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

אמן ואמן!
הענין שתופס אותו כרגע, הייתי מגדיר זאת מושך, זה נגינה.
הוא משקיע בזה כיון שזה כשרון מולד, הוא מנגן בלי שום קורס, הוא מנגן במסיבות בת"ת.
שמעו אותו מקצוענים בתחום והתלהבו ללא גבול.
כיון שיש לי אוזניים מוזיקליות רגישות... מפריע לי חוסר דיוקים בשירים שהוא מנגן (לא כולם שמים לב לזה)
ואני יודע שזה קשור לחוסר עומק (יש לי הוכחות לזה, ואכמ"ל).
היה מי שהעיר לי (ואולי לזה גם כוונתכם) שאולי זה לוקח לו את הלימוד.
בעקבות זה (ובעקבות הפחד שלי שמא כשיגדל יעריץ ויתמיד בנגינה על חשבון התורה) פניתי לכמה אנשי חינוך גדולים וידועים, ואחד מהם הוא גם איש מוזיקלי מאוד
הם טענו בוודאות! שלא זה מה שלוקח לו את הראש מהלימוד, ואף אסור לקחת את זה כעת בשום אופן.
כל ילד צריך תעסוקה ונגינה זה דבר חיובי, הרי הוא לומד מ8 בבוקר עד 6 בערב.
בעתיד - בישיבה צריך להגביל את זה אולי.

אם הוא לא משתדל לדייק, אז מה זה אומר שהוא משקיע? בניגון שירים חדשים?
ואולי הוא לא שם לב לחוסר דיוקו?

[אברהם משה]

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

אמן ואמן!
הענין שתופס אותו כרגע, הייתי מגדיר זאת מושך, זה נגינה.
הוא משקיע בזה כיון שזה כשרון מולד, הוא מנגן בלי שום קורס, הוא מנגן במסיבות בת"ת.
שמעו אותו מקצוענים בתחום והתלהבו ללא גבול.
כיון שיש לי אוזניים מוזיקליות רגישות... מפריע לי חוסר דיוקים בשירים שהוא מנגן (לא כולם שמים לב לזה)
ואני יודע שזה קשור לחוסר עומק (יש לי הוכחות לזה, ואכמ"ל).
היה מי שהעיר לי (ואולי לזה גם כוונתכם) שאולי זה לוקח לו את הלימוד.
בעקבות זה (ובעקבות הפחד שלי שמא כשיגדל יעריץ ויתמיד בנגינה על חשבון התורה) פניתי לכמה אנשי חינוך גדולים וידועים, ואחד מהם הוא גם איש מוזיקלי מאוד
הם טענו בוודאות! שלא זה מה שלוקח לו את הראש מהלימוד, ואף אסור לקחת את זה כעת בשום אופן.
כל ילד צריך תעסוקה ונגינה זה דבר חיובי, הרי הוא לומד מ8 בבוקר עד 6 בערב.
בעתיד - בישיבה צריך להגביל את זה אולי.

אם הוא לא משתדל לדייק, אז מה זה אומר שהוא משקיע? בניגון שירים חדשים?
ואולי הוא לא שם לב לחוסר דיוקו?

משקיע:
1) יושב על זה שעות. בכל פנאי.
2) משפר את המשחק בשירים, החלפת מקצבים וצלילים וכדו'.

איני יודע אם הוא שם לב לחוסר דיוק בכל מקום, ואולי הוא לא שם לב באמת?
אבל זה הדרך של מי שלא יורד לעומק, הוא ג"כ לא שם לב לזה.
כשאני מעיר לו על חוסר דיוק, הוא שם לב, ובאמת מאוד קשה לו לדייק, לא בגלל חוסר כשרון, אלא קושי בירידה לעומק, יותר קל להחליק את השיר.

אשמח לדעת לאיזה כיון אתם חותרים...
 

[נדיב לב]

ידידי, מבין שורות הודעתך ניכר [אאל"ט] שמופעל קצת לחץ על הילד, כמובן מתוך רצון כנה לקדם אותו, מה שגרום את ההיפך מהרצוי. אייעץ לאב עצת ידיד, להוריד קצת לחץ, להירגע, פחות להיות פרפקציוניסט ולחפש בילד מה שהאב רוצה אלא מה שהילד הקטן מסוגל לו. לדוגמה, אין צורך להקיף איתו כל מה שלומדים בחיידר אלא די בכמה נקודות, תוך כדי הלימוד עם האב לאפשר לו זמן להתאוורר, לשאול אותו מידי פעם, אם רצונו להמשיך, לשחד אותו בממתק או משחק. בהצלחה.

אתם צודקים בכל מילה,
כאן הסיפור הוא שונה, וזה אשמתי שלא פרטתי יותר.
אני באופן אישי נהנה מאוד מללמוד עמו, ולא מפעיל עליו כל לחץ.
כל העסק מגיע מצד המלמדים - שבוע שעבר היה אסיפת הורים (אני מקשר רציף עם המלמדים גם לפני וגם אחרי אסיפת הורים)
המלמד של שנה שעברה אמר שבחצי השנה הראשונה, לילדי היה קושי בגמרא, אך בחצי השני הפלא ופלא. הוא הסביר שהוא חושב שלילד לקח זמן 'לקלוט' את המלמד, את שפתו וכו'. ולכן אחרי חצי שנה לא היה ניכר הענין.
לגבי בעיית ההקשבה שלו, אמר לי המלמד שגם הוא באופן אישי יש לו בעיה של קשב, כך שבכתה קשה לדרוש מילד להיות קשוב כל הזמן, בפרט שזה כתה עם הרבה ילדים וכל אחד שואל את שלו, וזה מפריע לקשב בפרט של ילדים עם בעיית קשב.
ועוד אוסיף, בתקופה שבקורונה הלמידה התקיימה מרחוק, ילדי התקשה להאזין למלמד בטלפון (בעיה מצויה עוד מאוד, ואכמ"ל), ואני הפכתי להיות תלמיד מן המנין, שמעתי עמו יחדיו את השיעור בטלפון, וכיון שזה שיעור מרוכז בלי הפרעות, הוא היה קשוב עד דרוך מאוד, והבין הכל פרפקט. אני עשיתי לו מבחן מידי שבוע עם תמריצים וכו', וידע הכל, ב"ה.
המלמד של השנה מיד אחר חודש הלימודים הראשון יצר עמי קשר, ואמר לי שבני מרחף בשיעור, לא אוחז עמו וכו' וכו', כיון שזה שנה גורלית יותר מבחינת לימוד הגמ', הוא חשב הציע שאכין עמו את החומר מדי ערב, כדי שיהיה בעניינים ובעת השיעור יתפוס יותר טוב. לאחר שבועיים של ניסיון והכנה טובה, יצרתי עמו קשר והוא אמר שזה לא עוזר להבנה שלו בחומר.
הוא הסתפק או שהוא לא כשרוני או שהוא מרחף, שללתי את האפשרות הראשונה. תפסתי את בני לשיחה בנעימות כמובן, והוא מצידו השתדל מאוד בשבוע האחרון להקשיב בגמרא עד קצה יכולתו. אמש התקשרתי למלמד ואמר שלא הצליח כ"כ לעקוב על השינוי בהקשבה, אבל הוא לא רואה שיפור בהבנה שלו, כלומר בעומק. זה ניכר בשאלות שלו בשיעור - שאלות רדודות, וזה ניכר בתשובות במבחן. 
הוא ייעץ לי לחזור עמו כל יום על החומר (ולא להכין כבתחילה), ולרדת עמו לעומק.
אמרתי לו גם את הדברים של המלמד של שנה שעברה, והוא השיב שיתכן שכך גם לגבי השנה, אבל אי אפשר להתלות רק בזה, וצריך כבר עתה לעשות פעולות. 

קבלתי את מסירת ההודעה, אבל רצוני לברר אי מה. כפי שהבנתי, המלמד הראשון שלל בעיה של קשב כרונית, והראיה שבחלוף זמן ההסתגלות הוא תיקשר והקשיב כמו כל חבריו לכיתה. חוסר כשרון טוטאלי הייתי שולל על סמך כשרונו בנגינה. העסק כפי שהבנתי, התחיל השנה אצל המלמד החדש. וכאן צריך לברר כמה שאלות בנוגע ליחסי הרב'ה -תלמיד.

א. האם הרב'ה של השנה מבוגר מהמלמד הקודם? ואם התשובה שלילית והרבה של השנה צעיר יותר ב. אולי הוא חסר נסיון? ג. האם יש לבנך רתיעה מסוימת מהמלמד של השנה? א. אצל רב'ס מבוגרים, בחלקם, מצוי שחיקה, עיפות וחוסר אמביציה למצוא פתרונות לתלמיד מורכב יותר, הם באים דופקים שיעור ובזה העסק אסתיים ושלום עליך נפשי ב. רב'ה צעיר בניגוד לחבריו המבוגרים פחות לוקה בזה, אבל חוסר הניסיון לא פחות גרוע ביחס להתמודדות עם קשיים של כל תלמיד ג. רב'ה לא מסמפט לדעתי הוא הסוג הגרוע ברשימה, הוא יוצר תחושה לא נוחה כלפי התלמידים או מי שלא מצא חן בעיניו, כמובן לא בצורה בוטה אבל בהרמת ידים, וכדאי לברר טוב טוב מה רמת הכישורים והנסיון של הרב'ה, כמה אמביציה הוא מגייס לפתור את הבעיה, וכמובן לבדוק את היחסיים האישים בינו לבן.

בנוגע לכשרון הילד, כתבת בהודעות אחרות שהוא מוכשר לנגינה, אבל מתוך היכרות, קרוב משפחתי אדם סופר מוכשר בנגינה על אורגן, גיטרה, חליל וכו' ברנש אוטודידקטי שכזה.. אבל בגדול הכשרון הזה לא בא לידי ביטוי בכישורי החיים - ביכולת לנתח להעמיק וכיו"ב, ומנגד גם כשרון נגינה מולד שולל חסור כשרון באופן טוטאלי. אבל שוב במקרה שלך, הילד מוכשר, כמו שהעיד הרב'ה הראשון על המחצית השניה של שנה דאשתקד.

ונקודה אחרונה שכדאי לברר. יש היום כמה וכמה מכונים שיודעים להעריך את מדד הכישורים של הילד באמצעות מבחנים שונים, חלקם מוכרים וחלקם פחות. כדאי לא להסתפק בנירולוג מטעם הקופה, וללכת לפסיכולוג ילדים או לחלופין כשלא מורגש שינוי לטובה, אז ללכת לפסיכיאטר ילדים, שיאבחן, ויתן כדורים לתקופת זמן. האמן לי, לא צריך להרתע מזה, כדורים לילדים לא הופכים אותם לפסיכיים, להיפך, על פי רוב הם גורמים לצלילות וחדות המחשבה, לרוגע, ובעקיפין לרוגע האב.

ובנוגע ללחץ שמפעיל או לא מפעיל האב כמש"כ בהודעה הראשונה, הייתי ממליץ לבקש מחבר שיצפה בכם בשעת הלימוד עם הבן, שיאבחן מנקודת מבטו האוביקטיבית, אם אתה משדר לחץ לבן או הכל תקין במאה אחוז. כמו"כ הייתי ממליץ על ניסוי לתקופת זמן, שהבן ילמד עם מורה עזר, לאבחן ולשלול את האמור.

[אברהם משה]

ידידי, מבין שורות הודעתך ניכר [אאל"ט] שמופעל קצת לחץ על הילד, כמובן מתוך רצון כנה לקדם אותו, מה שגרום את ההיפך מהרצוי. אייעץ לאב עצת ידיד, להוריד קצת לחץ, להירגע, פחות להיות פרפקציוניסט ולחפש בילד מה שהאב רוצה אלא מה שהילד הקטן מסוגל לו. לדוגמה, אין צורך להקיף איתו כל מה שלומדים בחיידר אלא די בכמה נקודות, תוך כדי הלימוד עם האב לאפשר לו זמן להתאוורר, לשאול אותו מידי פעם, אם רצונו להמשיך, לשחד אותו בממתק או משחק. בהצלחה.

אתם צודקים בכל מילה,
כאן הסיפור הוא שונה, וזה אשמתי שלא פרטתי יותר.
אני באופן אישי נהנה מאוד מללמוד עמו, ולא מפעיל עליו כל לחץ.
כל העסק מגיע מצד המלמדים - שבוע שעבר היה אסיפת הורים (אני מקשר רציף עם המלמדים גם לפני וגם אחרי אסיפת הורים)
המלמד של שנה שעברה אמר שבחצי השנה הראשונה, לילדי היה קושי בגמרא, אך בחצי השני הפלא ופלא. הוא הסביר שהוא חושב שלילד לקח זמן 'לקלוט' את המלמד, את שפתו וכו'. ולכן אחרי חצי שנה לא היה ניכר הענין.
לגבי בעיית ההקשבה שלו, אמר לי המלמד שגם הוא באופן אישי יש לו בעיה של קשב, כך שבכתה קשה לדרוש מילד להיות קשוב כל הזמן, בפרט שזה כתה עם הרבה ילדים וכל אחד שואל את שלו, וזה מפריע לקשב בפרט של ילדים עם בעיית קשב.
ועוד אוסיף, בתקופה שבקורונה הלמידה התקיימה מרחוק, ילדי התקשה להאזין למלמד בטלפון (בעיה מצויה עוד מאוד, ואכמ"ל), ואני הפכתי להיות תלמיד מן המנין, שמעתי עמו יחדיו את השיעור בטלפון, וכיון שזה שיעור מרוכז בלי הפרעות, הוא היה קשוב עד דרוך מאוד, והבין הכל פרפקט. אני עשיתי לו מבחן מידי שבוע עם תמריצים וכו', וידע הכל, ב"ה.
המלמד של השנה מיד אחר חודש הלימודים הראשון יצר עמי קשר, ואמר לי שבני מרחף בשיעור, לא אוחז עמו וכו' וכו', כיון שזה שנה גורלית יותר מבחינת לימוד הגמ', הוא חשב הציע שאכין עמו את החומר מדי ערב, כדי שיהיה בעניינים ובעת השיעור יתפוס יותר טוב. לאחר שבועיים של ניסיון והכנה טובה, יצרתי עמו קשר והוא אמר שזה לא עוזר להבנה שלו בחומר.
הוא הסתפק או שהוא לא כשרוני או שהוא מרחף, שללתי את האפשרות הראשונה. תפסתי את בני לשיחה בנעימות כמובן, והוא מצידו השתדל מאוד בשבוע האחרון להקשיב בגמרא עד קצה יכולתו. אמש התקשרתי למלמד ואמר שלא הצליח כ"כ לעקוב על השינוי בהקשבה, אבל הוא לא רואה שיפור בהבנה שלו, כלומר בעומק. זה ניכר בשאלות שלו בשיעור - שאלות רדודות, וזה ניכר בתשובות במבחן. 
הוא ייעץ לי לחזור עמו כל יום על החומר (ולא להכין כבתחילה), ולרדת עמו לעומק.
אמרתי לו גם את הדברים של המלמד של שנה שעברה, והוא השיב שיתכן שכך גם לגבי השנה, אבל אי אפשר להתלות רק בזה, וצריך כבר עתה לעשות פעולות. 

 

קראתי את מסירת ההודעה, אבל רצוני לברר אי מה. כפי שהבנתי, המלמד הראשון שלל בעיה של קשב כרונית, והראיה שבחלוף זמן ההסתגלות הוא תיקשר והקשיב כמו כל חבריו לכיתה. חוסר כשרון טוטאלי הייתי שולל על סמך כשרונו בנגינה. העסק כפי שהבנתי, התחיל השנה אצל המלמד החדש. וכאן צריך לברר כמה שאלות בנוגע ליחסי הרב'ה -תלמיד.

א. האם הרב'ה של השנה מבוגר מהמלמד הקודם? ואם התשובה שלילית והרבה של השנה צעיר יותר ב. אולי הוא חסר נסיון? ג. האם יש לבנך רתיעה מסוימת מהמלמד של השנה? א. אצל רב'ס מבוגרים, בחלקם, מצוי שחיקה, עיפות וחוסר אמביציה למצוא פתרונות לתלמיד מורכב יותר, הם באים דופקים שיעור ושלום עליך נפשי ב. רב'ה צעיר, אינו לוקה כחבריו הבוגרים אבל חוסר הניסיון לפעמים גרוע מהכל בהתמודדות עם קשיים של כל תלמיד ג. רב'ה לא מסמפט לדעתי הוא הסוג הגרוע ביותר ברשימה, הוא יוצר תחושה לא נוחה כלפי התלמידים או מי שלא מצא חן בעיניו, כמובן לא בצורה בוטה אבל בהרמת ידים, וכדאי לברר טוב טוב ברמת הכישורים של הרב'ה, באמביציה וביחסיים האישים בינו לבן.

בנוגע לכשרון הילד, כתבת בהודעות אחרות שהוא מוכשר לנגינה, אבל מתוך היכרות, קרוב משפחתי אדם סופר מוכשר בנגינה על אורגן, גיטרה, חליל וכו' ברנש אוטודידקטי שכזה.. אבל בגדול הכשרון הזה לא בא לידי ביטוי בכישורי החיים - ביכולת לנתח להעמיק וכיו"ב, ומנגד גם כשרון נגינה מולד שולל חסור כשרון באופן טוטאלי. אבל שוב במקרה שלך, הילד מוכשר, כמו שהעיד הרב'ה הראשון על המחצית השניה של שנה דאשתקד.

ונקודה אחרונה שכדאי לברר. יש היום כמה וכמה מכונים שיודעים להעריך את מדד הכישורים של הילד באמצעות מבחנים שונים, חלקם מוכרים וחלקם פחות. כדאי לא להסתפק בנירולוג מטעם הקופה, וללכת לפסיכולוג ילדים או לחלופין כשלא מורגש שינוי לטובה, אז ללכת לפסיכיאטר ילדים, שיאבחן, ויתן כדורים לתקופת זמן. האמן לי, לא צריך להרתע מזה, כדורים לילדים לא הופכים אותם לפסיכיים, להיפך, על פי רוב הם גורמים לצלילות וחדות המחשבה, לרוגע, ובעקיפין לרוגע האב.

ובנוגע ללחץ שמפעיל או לא מפעיל האב כמש"כ בהודעה הראשונה, הייתי ממליץ לבקש מחבר שיצפה בכם בשעת הלימוד עם הבן, שיאבחן מנקודת מבטו האוביקטיבית, אם אתה משדר לחץ לבן או הכל תקין במאה אחוז. כמו"כ הייתי ממליץ על ניסוי לתקופת זמן, שהבן ילמד עם מורה עזר, לאבחן ולשלול את האמור.

ודה על ההשקעה ונדיבות הלב!
א. הרבה של שנה שעברה בוגר יותר, אבל משקיע ועם שם טוב. הרבה של השנה צעיר ממנו בכמה שנים טובות, אבל גם הרבה שנים מלמד, ודווקא נהניתי איך שהמלמד של שהנה עלה על זה מהר מאוד. יתכן שהרבה של שנה שעברה ג"כ פחות עמקן מהרבה של השנה, בכל אופן זה עליית מדרגה והכנה לכתה ח' (אצלנו אין כתה ט). 
לא הייתי אומר שכאן זה קשור לשחיקה של מישהו. רתיעה לרבה גם איני חושב שיש כאן.
הדבר היחיד שעוד לא שללתי עד הסוף - זה הנקודה האחרונה, מה שנקרא שהרבה קטלג או התביית על הילד... אבל לא חושב, הוא נשמע כן ואמיתי - לפחות לפי איך שהוא תפס והגדיר את אמיתות הבעיה.
ב. לא נרתע מריטלין בכלל, וכפי שציינתי בהודעות הקודמות. הוא כבר עבר מוקסו בעבר ויצא פרפקט. אבל עדין מוקסו אין זה ראיה מושלמת. 
ג. בנוגע ללחץ, אשקול זאת.

[סנגורן של ישראל]

אמן ואמן!
הענין שתופס אותו כרגע, הייתי מגדיר זאת מושך, זה נגינה.
הוא משקיע בזה כיון שזה כשרון מולד, הוא מנגן בלי שום קורס, הוא מנגן במסיבות בת"ת.
שמעו אותו מקצוענים בתחום והתלהבו ללא גבול.
כיון שיש לי אוזניים מוזיקליות רגישות... מפריע לי חוסר דיוקים בשירים שהוא מנגן (לא כולם שמים לב לזה)
ואני יודע שזה קשור לחוסר עומק (יש לי הוכחות לזה, ואכמ"ל).
היה מי שהעיר לי (ואולי לזה גם כוונתכם) שאולי זה לוקח לו את הלימוד.
בעקבות זה (ובעקבות הפחד שלי שמא כשיגדל יעריץ ויתמיד בנגינה על חשבון התורה) פניתי לכמה אנשי חינוך גדולים וידועים, ואחד מהם הוא גם איש מוזיקלי מאוד
הם טענו בוודאות! שלא זה מה שלוקח לו את הראש מהלימוד, ואף אסור לקחת את זה כעת בשום אופן.
כל ילד צריך תעסוקה ונגינה זה דבר חיובי, הרי הוא לומד מ8 בבוקר עד 6 בערב.
בעתיד - בישיבה צריך להגביל את זה אולי.

אם הוא לא משתדל לדייק, אז מה זה אומר שהוא משקיע? בניגון שירים חדשים?
ואולי הוא לא שם לב לחוסר דיוקו?

משקיע:
1) יושב על זה שעות. בכל פנאי.
2) משפר את המשחק בשירים, החלפת מקצבים וצלילים וכדו'.

איני יודע אם הוא שם לב לחוסר דיוק בכל מקום, ואולי הוא לא שם לב באמת?
אבל זה הדרך של מי שלא יורד לעומק, הוא ג"כ לא שם לב לזה.
כשאני מעיר לו על חוסר דיוק, הוא שם לב, ובאמת מאוד קשה לו לדייק, לא בגלל חוסר כשרון, אלא קושי בירידה לעומק, יותר קל להחליק את השיר.

אשמח לדעת לאיזה כיון אתם חותרים...

האמת היא שכשכתבת על נגינה לא חשבתי שמדובר באורגן. זה באמת כלי שנותן 'ריגושים' גם בלי עבודה מעמיקה.
א"כ באמת אין לי מה לומר. לענ"ד גם ריטלין ודומיו לא שייך לכאן, הדיאגנוזה שלך של חוסר עומק כנראה מדויקת.
ה' יהיה בעזרך.
 

[בלדד השוחי]

אתם צודקים בכל מילה,
כאן הסיפור הוא שונה, וזה אשמתי שלא פרטתי יותר.
אני באופן אישי נהנה מאוד מללמוד עמו, ולא מפעיל עליו כל לחץ.
כל העסק מגיע מצד המלמדים - שבוע שעבר היה אסיפת הורים (אני מקשר רציף עם המלמדים גם לפני וגם אחרי אסיפת הורים)
המלמד של שנה שעברה אמר שבחצי השנה הראשונה, לילדי היה קושי בגמרא, אך בחצי השני הפלא ופלא. הוא הסביר שהוא חושב שלילד לקח זמן 'לקלוט' את המלמד, את שפתו וכו'. ולכן אחרי חצי שנה לא היה ניכר הענין.
לגבי בעיית ההקשבה שלו, אמר לי המלמד שגם הוא באופן אישי יש לו בעיה של קשב, כך שבכתה קשה לדרוש מילד להיות קשוב כל הזמן, בפרט שזה כתה עם הרבה ילדים וכל אחד שואל את שלו, וזה מפריע לקשב בפרט של ילדים עם בעיית קשב.
ועוד אוסיף, בתקופה שבקורונה הלמידה התקיימה מרחוק, ילדי התקשה להאזין למלמד בטלפון (בעיה מצויה עוד מאוד, ואכמ"ל), ואני הפכתי להיות תלמיד מן המנין, שמעתי עמו יחדיו את השיעור בטלפון, וכיון שזה שיעור מרוכז בלי הפרעות, הוא היה קשוב עד דרוך מאוד, והבין הכל פרפקט. אני עשיתי לו מבחן מידי שבוע עם תמריצים וכו', וידע הכל, ב"ה.
המלמד של השנה מיד אחר חודש הלימודים הראשון יצר עמי קשר, ואמר לי שבני מרחף בשיעור, לא אוחז עמו וכו' וכו', כיון שזה שנה גורלית יותר מבחינת לימוד הגמ', הוא חשב הציע שאכין עמו את החומר מדי ערב, כדי שיהיה בעניינים ובעת השיעור יתפוס יותר טוב. לאחר שבועיים של ניסיון והכנה טובה, יצרתי עמו קשר והוא אמר שזה לא עוזר להבנה שלו בחומר.
הוא הסתפק או שהוא לא כשרוני או שהוא מרחף, שללתי את האפשרות הראשונה. תפסתי את בני לשיחה בנעימות כמובן, והוא מצידו השתדל מאוד בשבוע האחרון להקשיב בגמרא עד קצה יכולתו. אמש התקשרתי למלמד ואמר שלא הצליח כ"כ לעקוב על השינוי בהקשבה, אבל הוא לא רואה שיפור בהבנה שלו, כלומר בעומק. זה ניכר בשאלות שלו בשיעור - שאלות רדודות, וזה ניכר בתשובות במבחן. 
הוא ייעץ לי לחזור עמו כל יום על החומר (ולא להכין כבתחילה), ולרדת עמו לעומק.
אמרתי לו גם את הדברים של המלמד של שנה שעברה, והוא השיב שיתכן שכך גם לגבי השנה, אבל אי אפשר להתלות רק בזה, וצריך כבר עתה לעשות פעולות. 

 

קראתי את מסירת ההודעה, אבל רצוני לברר אי מה.
כפי שהבנתי, המלמד הראשון שלל בעיה של קשב כרונית, והראיה שבחלוף זמן ההסתגלות הוא תיקשר והקשיב כמו כל חבריו לכיתה. חוסר כשרון טוטאלי הייתי שולל על סמך כשרונו בנגינה. העסק כפי שהבנתי, התחיל השנה אצל המלמד החדש. וכאן צריך לברר כמה שאלות בנוגע ליחסי הרב'ה -תלמיד.

א. האם הרב'ה של השנה מבוגר מהמלמד הקודם? ואם התשובה שלילית והרבה של השנה צעיר יותר ב. אולי הוא חסר נסיון? ג. האם יש לבנך רתיעה מסוימת מהמלמד של השנה? א. אצל רב'ס מבוגרים, בחלקם, מצוי שחיקה, עיפות וחוסר אמביציה למצוא פתרונות לתלמיד מורכב יותר, הם באים דופקים שיעור ושלום עליך נפשי ב. רב'ה צעיר, אינו לוקה כחבריו הבוגרים אבל חוסר הניסיון לפעמים גרוע מהכל בהתמודדות עם קשיים של כל תלמיד ג. רב'ה לא מסמפט לדעתי הוא הסוג הגרוע ביותר ברשימה, הוא יוצר תחושה לא נוחה כלפי התלמידים או מי שלא מצא חן בעיניו, כמובן לא בצורה בוטה אבל בהרמת ידים, וכדאי לברר טוב טוב ברמת הכישורים של הרב'ה, באמביציה וביחסיים האישים בינו לבן.

בנוגע לכשרון הילד, כמו שכתבת בהודעות אחרות שהוא מוכשר לנגינה, אבל מתוך היכרות, קרוב משפחתי אדם סופר מוכשר בנגינה על אורגן, גיטרה, חליל וכו' ברנש אוטודידקטי שכזה.. אבל בגדול הכשרון הזה לא בא לידי ביטוי בכישורי החיים - ביכולת לנתח להעמיק וכיו"ב, ומנגד גם כשרון נגינה מולד שולל חסור כשרון באופן טוטאלי. אבל שוב במקרה שלך, הילד מוכשר, כמו שהעיד הרב'ה הראשון על המחצית השניה של שנה דאשתקד.

ונקודה אחרונה שכדאי לברר. יש היום כמה וכמה מכונים שיודעים להעריך את מדד הכישורים של הילד באמצעות מבחנים שונים, חלקם מוכרים וחלקם פחות. כדאי לא להסתפק בנירולוג מטעם הקופה, וללכת לפסיכולוג ילדים או לחלופין כשלא מורגש שינוי לטובה, אז ללכת לפסיכיאטר ילדים, שיאבחן, ויתן כדורים לתקופת זמן. האמן לי, לא צריך להרתע כדורים לילדים לא הופכים אותם לפסיכיים, להיפך הרבה פעמים הם גורמים לצלילות וחדות מחשבה, לרוגע, ובעקיפין לרוגע האב.

תודה על ההשקעה ונדיבות הלב!
א. הרבה של שנה שעברה בוגר יותר, אבל משקיע ועם שם טוב. הרבה של השנה צעיר ממנו בכמה שנים טובות, אבל גם הרבה שנים מלמד, ודווקא נהניתי איך שהמלמד של שהנה עלה על זה מהר מאוד. יתכן שהרבה של שנה שעברה ג"כ פחות עמקן מהרבה של השנה, בכל אופן זה עליית מדרגה והכנה לכתה ח' (אצלנו אין כתה ט). 
לא הייתי אומר שכאן זה קשור לשחיקה של מישהו. רתיעה לרבה גם איני חושב שיש כאן.
הדבר היחיד שעוד לא שללתי עד הסוף - זה הנקודה האחרונה, מה שנקרא שהרבה קטלג או התביית על הילד... אבל לא חושב, הוא נשמע כן ואמיתי - לפחות לפי איך שהוא תפס והגדיר את אמיתות הבעיה.
ב. לא נרתע מריטלין בכלל, וכפי שציינתי בהודעות הקודמות. הוא כבר עבר מוקסו בעבר ויצא פרפקט. אבל עדין מוקסו אין זה ראיה מושלמת. 

לי עושה רושם שהמשפט המודגש הוא התשובה. כתוצאה מכך מה שקורה הוא שהרב'ה לא משדר אמון ביכולותיו של הילד, וכך קשה מאוד לילד להצליח.

בגיל הזה עוד לא הזמן לעשות כזה עסק מהענין של העומק או הרדידות, וגם לך, במחילה, מומלץ פחות לעקוב אחריו בענין הזה ולהיות מוטרד מהענין, ובטוחני שבישיב"ק זה ייראה אחרת בעז"ה.

 

[אברהם משה]

 

קראתי את מסירת ההודעה, אבל רצוני לברר אי מה.
כפי שהבנתי, המלמד הראשון שלל בעיה של קשב כרונית, והראיה שבחלוף זמן ההסתגלות הוא תיקשר והקשיב כמו כל חבריו לכיתה. חוסר כשרון טוטאלי הייתי שולל על סמך כשרונו בנגינה. העסק כפי שהבנתי, התחיל השנה אצל המלמד החדש. וכאן צריך לברר כמה שאלות בנוגע ליחסי הרב'ה -תלמיד.

א. האם הרב'ה של השנה מבוגר מהמלמד הקודם? ואם התשובה שלילית והרבה של השנה צעיר יותר ב. אולי הוא חסר נסיון? ג. האם יש לבנך רתיעה מסוימת מהמלמד של השנה? א. אצל רב'ס מבוגרים, בחלקם, מצוי שחיקה, עיפות וחוסר אמביציה למצוא פתרונות לתלמיד מורכב יותר, הם באים דופקים שיעור ושלום עליך נפשי ב. רב'ה צעיר, אינו לוקה כחבריו הבוגרים אבל חוסר הניסיון לפעמים גרוע מהכל בהתמודדות עם קשיים של כל תלמיד ג. רב'ה לא מסמפט לדעתי הוא הסוג הגרוע ביותר ברשימה, הוא יוצר תחושה לא נוחה כלפי התלמידים או מי שלא מצא חן בעיניו, כמובן לא בצורה בוטה אבל בהרמת ידים, וכדאי לברר טוב טוב ברמת הכישורים של הרב'ה, באמביציה וביחסיים האישים בינו לבן.

בנוגע לכשרון הילד, כמו שכתבת בהודעות אחרות שהוא מוכשר לנגינה, אבל מתוך היכרות, קרוב משפחתי אדם סופר מוכשר בנגינה על אורגן, גיטרה, חליל וכו' ברנש אוטודידקטי שכזה.. אבל בגדול הכשרון הזה לא בא לידי ביטוי בכישורי החיים - ביכולת לנתח להעמיק וכיו"ב, ומנגד גם כשרון נגינה מולד שולל חסור כשרון באופן טוטאלי. אבל שוב במקרה שלך, הילד מוכשר, כמו שהעיד הרב'ה הראשון על המחצית השניה של שנה דאשתקד.

ונקודה אחרונה שכדאי לברר. יש היום כמה וכמה מכונים שיודעים להעריך את מדד הכישורים של הילד באמצעות מבחנים שונים, חלקם מוכרים וחלקם פחות. כדאי לא להסתפק בנירולוג מטעם הקופה, וללכת לפסיכולוג ילדים או לחלופין כשלא מורגש שינוי לטובה, אז ללכת לפסיכיאטר ילדים, שיאבחן, ויתן כדורים לתקופת זמן. האמן לי, לא צריך להרתע כדורים לילדים לא הופכים אותם לפסיכיים, להיפך הרבה פעמים הם גורמים לצלילות וחדות מחשבה, לרוגע, ובעקיפין לרוגע האב.

הדבר היחיד שעוד לא שללתי עד הסוף - זה הנקודה האחרונה, מה שנקרא שהרבה קטלג או התביית על הילד... אבל לא חושב, הוא נשמע כן ואמיתי - לפחות לפי איך שהוא תפס והגדיר את אמיתות הבעיה.

לי עושה רושם שהמשפט המודגש הוא התשובה. כתוצאה מכך מה שקורה הוא שהרב'ה לא משדר אמון ביכולותיו של הילד, וכך קשה מאוד לילד להצליח.

ואם אכן זה כך,
מה ניתן לעשות כנגד זה???
אכן היה לו מלמד לפני כמה שנים שהתביית עליו, אני דאגתי להחליק לו את זה, הוא לא יודע מכך עד עצם היום הזה.

[אברהם משה]

 

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.
 

[נדיב לב]

 

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.
 

הוספה חשובה. ציור ונגינה זה כשרון הומני, ויכולת למידה וניתוח טקסטים, זה כשרון ריאלי. פחות או יותר זה הכיון.

[בלדד השוחי]

אם תברר עוד ותחשוב גם אתה שזה המצב, אין לך ברירה אלא לתפוס שיחה קשה (מכבדת אבל ללא משא פנים) עם המלמד ולהגיד לו מה שאתה חושב, ומה שאתה דורש ממנו בענין. 

[אברהם משה]

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

הוספה חשובה. ציור ונגינה זה כשרון הומני, ויכולת למידה וניתוח טקסטים, זה כשרון ריאלי. פחות או יותר זה הכיון.

אודה לך מאוד אם תוכל להרחיב מעט את הענין!
שח-מט הוא ג"כ משחק מצוין לעומתי, זה לאיזה קטגוריה שייך?
מצד אחד זה משחק חשיבתי, אבל היה לי בכתה שלי ילד שהיה אלוף השח-מט, ובמקצועות קודש היה חלש להחריד?
 

[סנגורן של ישראל]

 

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

אז אולי יש פונטציאל. צריך לשאול מומחים. 
 

[נדיב לב]

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

הוספה חשובה. ציור ונגינה זה כשרון הומני, ויכולת למידה וניתוח טקסטים, זה כשרון ריאלי. פחות או יותר זה הכיון.

אודה לך מאוד אם תוכל להרחיב מעט את הענין!
שח-מט הוא ג"כ משחק מצוין לעומתי, זה לאיזה קטגוריה שייך?
מצד אחד זה משחק חשיבתי, אבל היה לי בכתה שלי ילד שהיה אלוף השח-מט, ובמקצועות קודש היה חלש להחריד?
 

לא רכשתי אי פעם ניסיון מקצועי באבחון ודומיו, מלבד מה שקראתי פה ושם, כך שהדיוט כמוני שאין לו התמצאות מקצועית באבחון, יכול רק לכוין אותך למה שידוע שכשרון ציור ונגינה בהגדרה מקצועית זה כשרון הומני מופשט ויצירתי, מעבר לזה אין לי כלים לנתח או לפרט. בנוגע לשחמט כאחד שאוהב לשחק בימי פגרא... דרוש בזה כשרון יצירתי לא מבוטל.

[אברהם משה]

הרב אברהם משה, תחזקנה ידיך, אני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא.
יש איזה עניין שתופס אותו? שבו הוא כן משקיע?

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

אז אולי יש פונטציאל. צריך לשאול מומחים. 

אני חושב שברור שיש לו פוטנציאל להשקיע ולרדת לעומק,
לא נראה לי שהיתה איזו תגובה כזו.
הנידון בין התשובות היה אם לנסות לתת לו כדור לריכוז ויועיל גם לעומק חשיבה, או בלי זה ע"י משחק חשיבה עמוק כדי לפתח אצלו מודעות של עומק, או ע"י לימוד הגמרא עמו באופן איטי וכו'. והצד שכנגד שכעת זה לא הגיל, ולהניח לו. 
 

[סנגורן של ישראל]

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

אז אולי יש פונטציאל. צריך לשאול מומחים. 

אני חושב שברור שיש לו פוטנציאל להשקיע ולרדת לעומק,
לא נראה לי שהיתה איזו תגובה כזו.
הנידון בין התשובות היה אם לנסות לתת לו כדור לריכוז ויועיל גם לעומק חשיבה, או בלי זה ע"י משחק חשיבה עמוק כדי לפתח אצלו מודעות של עומק, או ע"י לימוד הגמרא עמו באופן איטי וכו'. והצד שכנגד שכעת זה לא הגיל, ולהניח לו. 

אסביר: לפי ההיכרות שלי יש קשר לא מבוטל בין נגינה באורגן לבין חוסר עומק. אינני יודע אם אפשר לפתח עומק, ואדרבה אולי אחכם גם אני מהאשכול החשוב הזה. 
 

[אברהם משה]

אז אולי יש פונטציאל. צריך לשאול מומחים. 

אני חושב שברור שיש לו פוטנציאל להשקיע ולרדת לעומק,
לא נראה לי שהיתה איזו תגובה כזו.
הנידון בין התשובות היה אם לנסות לתת לו כדור לריכוז ויועיל גם לעומק חשיבה, או בלי זה ע"י משחק חשיבה עמוק כדי לפתח אצלו מודעות של עומק, או ע"י לימוד הגמרא עמו באופן איטי וכו'. והצד שכנגד שכעת זה לא הגיל, ולהניח לו. 

אסביר: לפי ההיכרות שלי יש קשר לא מבוטל בין נגינה באורגן לבין חוסר עומק. אינני יודע אם אפשר לפתח עומק, ואדרבה אולי אחכם גם אני מהאשכול החשוב הזה. 

כוונתכם לעומק בנגינה, או עומק בכל דבר?
כלומר, האם את המתכוונים לומר שזה גורם לחוסר עומק בכל התחומים - גם בגמרא?
אם כוונתכם רק לנגינה, לא אכפת לי כלל שלא יפתח שם עומק, גם אם שייך.
(אם כי אני סבור שכן יש עומק בזה, כוונתי לרדת לפרטים, והוא הדיוק בשירים).
 

[קדמא ואזלא]

שכחתי לציין - ואיני יודע אם זה מוסיף.
לפני הנגינה, התחביב שלו היה ציור.
הוא מצייר מיוחד במינו - ושם הוא כן היה מדייק (יורד לפרטים) - נראה לי.

אז אולי יש פונטציאל. צריך לשאול מומחים. 

אני חושב שברור שיש לו פוטנציאל להשקיע ולרדת לעומק,
לא נראה לי שהיתה איזו תגובה כזו.
הנידון בין התשובות היה אם לנסות לתת לו כדור לריכוז ויועיל גם לעומק חשיבה, או בלי זה ע"י משחק חשיבה עמוק כדי לפתח אצלו מודעות של עומק, או ע"י לימוד הגמרא עמו באופן איטי וכו'. והצד שכנגד שכעת זה לא הגיל, ולהניח לו. 

אני בעד הצד האחרון, להניח לו כי זה לא הגיל, זה בא מעצמו בהמשך.
אם בכל זאת זה מפריע לך, אני הייתי ממליץ לך לתפוס מדי שבוע נקודה אחת מעניינת בסוגיא, אבל רק אחת, ולשוחח אתו עליה בנחת, לאו דוקא תוך הלימוד אלא סתם באוירה נינוחה, להעלות צדדים לכאן ולכאן, לשאול אותו לדעתו, להחמיא וגם להעיר על דבריו. והאמת שזה לא חייב להיות בחומר הנלמד בחיידר, אלא אפילו על כל דבר אחר ואפילו בפרשת השבוע, בלי לחץ ואפילו 3 דקות כל פעם. הלחץ של הת"ת להספיק כמה שיותר גם הוא מפריע וסותר לרצון להעמיק קצת, וגם למבוגר זה לא קל ובודאי לילד.