הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
כמידי שבוע אני קורא בספר הנפלא של הרב ברוך מרדכי שנקר (מחשבת מוסר -שערך משיחותיו של רבו מרן הרב שך) והנה השבוע בפרשת קדושים הביא את שיחת מרן הגרא"מ שך בנוגע לאירועי ל"ג בעומר, ובפרט הילולת הרשב"י.
שם בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהנהגת מרן החזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר".... (מה שלא הזכיר שם הרב שך את הנהגת מרן הגרי"ז הדומה בענין, ייתכן שמהנהגת החזו"א, שהיא הנהגת פוסק יש תוקף חזק וגדול, ואם כך כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)
וכאן עולות שני שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, חלילה אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתנו מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)
א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ורגלו בל"ג בעומר 'במקום' לדרוך במירון, דרכה מול הסנטדר והגמרא. ואילו אחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה..(אלאכ"נ -עיין ערך האלטער, ודוחק)
ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב בידי הבחורים ללכת למירון. (גם בזה עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניחו לאלטער שתקוע בשידוכים כמה שנים טובות, לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי..מובן. אולם לגבי סתם בחורים האם ישנם ראשי ישיבות שנותנים אישור לדבר.
כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח"
ואחרי שמרנא החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן משך יום שלם..(לנוהגים כמותו)
שם בשיחה מסיק "האבי עזרי" ללמוד מהנהגת מרן החזון איש -שלא נהג ללכת למירון בל"ג בעומר, שאין הלכה כזאת..
תוכן דבריו, שאילו מרן החזון איש שדקדוקו בהלכה ידוע לכולם -ועם זאת- לא נהג ללכת למירון, כנראה שאין הלכה או דין "ללכת למירון בל"ג בעומר".... (מה שלא הזכיר שם הרב שך את הנהגת מרן הגרי"ז הדומה בענין, ייתכן שמהנהגת החזו"א, שהיא הנהגת פוסק יש תוקף חזק וגדול, ואם כך כוונת הרב שך נוגעת לגדרי ההלכה ממש...הווי אומר אם עובר על ביטול תורה או לא...ובענין השטחות בקברי צדיקים התיחס במק"א שם שאין בכחם לדחות ת"ת וכל ענינם אינו אלא בבין הזמנים)
וכאן עולות שני שאלות, שראוי לעמוד בהם וללבן אותם.
(רק נבהיר, אותם מגזרים קדושים בעמ"י כמו החסידים, או חלק מהירושלמים, שנוהגים ללכת כפי מצוות רבותיהם, שלא לדבר על ההולכים בשיטת האר"י, חלילה אין הדברים נוגעים לגביהם. כל שאלתנו מתיחסת לאותם בני תורה שמרן החזו"א והרב שך ושאר רה"י הם מורי דרכם.)
א. איך ייתכן אם כך שאברך בעוד ששהה בישיבה הוא נשמע לדעת רה"י, ורגלו בל"ג בעומר 'במקום' לדרוך במירון, דרכה מול הסנטדר והגמרא. ואילו אחר חתונתו מורה לעצמו אחרת מכפי שנהג עד כה..(אלאכ"נ -עיין ערך האלטער, ודוחק)
ב. האם ידוע על ראש ישיבה חשוב, שכן נותן גושפנקא לענין הזה (בהקצנה) או לחילופין לא מעכב בידי הבחורים ללכת למירון. (גם בזה עיקר השאלה מתיחסת לגבי בחורים צעירים. רה"י שיניחו לאלטער שתקוע בשידוכים כמה שנים טובות, לשפוך את נפשו מול ציון הרשב"י זה קצת שונה ואולי..מובן. אולם לגבי סתם בחורים האם ישנם ראשי ישיבות שנותנים אישור לדבר.
כתב מרן החזו"א בקובץ אגרות א' אות ג' "ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת הוא קיום התוהו, האפס וההעדר. הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. שעיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק, בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף רוח"
ואחרי שמרנא החזו"א הציב לנגד עינינו את החסרון הגדול בהפסק הלימוד לשעה, מה יש להוסיף בגנותו של הפסק הלימוד בתוך הזמן משך יום שלם..(לנוהגים כמותו)