ספר מקבים / ספר החשמונאים. האם מותר לעיין בו?

תריג מצוות

משתמש ותיק
אשמח לקבל מקורות על הנידון האם מותר ללמוד מהספר הנקרא 'ספר חשמונאים / מקבים' שכידוע נמנה הוא בין הספרים החיצוניים

בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סי' קע אות ד) כתב שמותר ללמוד מהם (למעט בן סירה) לכשיגדל ויזקין. 
אשמח אם אחד מהלומדים מכיר מקור וסמך לפסק זה.

כאמור, אשמח גם לקבל מקורות נוספים

 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
עי' במבוא של הרב ל"י חריטן לספר מקבים א ש"למרות הכינוי הזהה אין חיבורים אלו (ש'מקבים א' הוא אחד מהם - א"כ) בכלל מאמרו של רבי עקיבא שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב, שהרי בפירוש ביארו בברייתא שכוונת ר"ע היא לספרי מינים", עי"ש כל דבריו באריכות.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
צריך לזכור שמדובר בסוג של 'כתב צבאי', בעלב'ת פשוט כנראה.
א"נ סוג של היסטוריון שיש לו זמן לכאלו עניינים לאסוף מידע מהקרבות ולכתוב ולהשקיע ולסדר...
ולכן לא לצפות ממנו להשכיל ולתאר את גודל קדושת המאורעות ועומקן.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בעיני זה מורה על פחיתות אמיתית לכתוב על יהודי מלפני 2150 שנה, שהיה מכת הפרושים - 'כתב צבאי' ובעלב'ת..
איזה כלים יש לנו טרוטי דעת ועין, למדוד יהודי ירא אלוקים בימי בית שני, שהצטרף לחשמונאים, נגד הזרם המתיוון (או הזורם אתו) שהיווה את רובו של העם.
אדרבא הוא עשה זאת לכבוד שמים לספר בנפלאות השם. ולא רק שמותר לעיין בו, אלא גם מצוה היא, וכמובן גם בשבת!

בודאי שזה לא חז"ל, אבל הוא היה שייך לכת הפרושים והחשמונאים, והספר יעיד על מחברו. וכל מטרתו סיפור ניסי השם.

הרי אנחנו, עם כל הספרים שיש בארון, לא מבינים כלום מגודל המאורעות.
א"נ המאורעות והניסים כולם מביאים לקרבת השם, וזה עכ"פ יש למי שמתבונן, וכמה שיתבונן יותר יבין וירגיש יותר, גם בלי ספרים.

ודוקא בני אותו דור לא היו צריכים ספרים להרגיש. היה להם לב רחב כאולם! ואנחנו צריכים ספר מקבים כדי לדעת גודל נפלאות ה'.
ומסופקני שספרים רבים שנכתבו על חנוכה במאתיים שנים האחרונות - גם על דעת חז"ל לא עלו, כפי שהם ניכרים בספרות השונה המצויה כיום.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם. ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח. עיין שם.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
מצוה ללמוד בו. ואני משתדל ללמוד בו מידי חנוכה כדי להבין את גודל הנסים ולהודות עליהם כראוי!
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם.
ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח. עיין שם.
נכון מאד, אבל מה נעשה שהתנ"ך מלא וגדיש בגבורה וניצוח וכנראה שלא לחינם מפחדים ללמוד תנ"ך אצלינו.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
מתאהב על ידך אמר:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם.
אם בהפלס היתה מובאת ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח - כאילו נאמר ע"י אחד מדורנו - היית מבטל את המנוי באותו יום.
עיין שם.
נכון מאד, אבל מה נעשה שהתנ"ך מלא וגדיש בגבורה וניצוח וכנראה שלא לחינם מפחדים ללמוד תנ"ך אצלינו.
באמת היה ראוי לפתוח את הענין הזה ביסודיות ובביקוש האמת. 

אילו בדידי תליא - הוא אמינא שזה דבר חשוב מאוד אם הסיטואציה היא כזו שניכר שהגבורה של היהודים היא גבורת אלו שמייצגים את ה'. 
וזה כנראה מה שהיה אז כי כל האומות עבדו אלילים, וישראל היו ייצוג אוטומטי של הקב"ה עם בלעדיות. וממילא כבודם = כבודו ית'. 

משא"כ בימינו שלפעמים יש אבסורד מבלבל ומטרלל שעומד מצד אחד חייל צה"ל כופר ואפיקורס  וכו' שתוך כדי: "הס שלא להזכיר בשם ה' " דוקא הוא המגן במאמץ על "כל קדושיו בידך". 
ומהצד השני עומד מולו בן האמה השפל שיוצא לרצוח במסי"נ את בניו של הקב"ה ודוקא הוא זה שקורא בשם ה' "אללה אכבר". 

זה לבד סיבה הגיונית אופציונלית למנהג הנפוץ להתחמק מהנושא המביך. 
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא יודע על מה יצא קצפו של מר, ואף לגמרי לא הבנתי שיחתו.

ושכתבת:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם. ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח. עיין שם.
ספר מקבים הוא ספר ללא סירכה! מיותר לכתוב זאת בכלל.
אם אתה חושב שכן, אשמח לראות היכן מצאת כזו, ולדון ולהבהיר.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
בירושלמי נראה שהבעיה בספר בן־סירא אינה בתוכנו אלא בכך שהוא "מועמד" להיכנס לספרות הקודש, ולפי זה ברור שספרי חשמונאים בכלל זה (אלא שלפי זה אולי יש לדון אם האיסור קיים גם בזמנינו).
אבל לפי הבבלי שלא הזכיר טעם זה כלל וחיפש טעם אחר לאיסור הקריאה בספר בן־סירא - מסתבר שספר שאין בו בעיה בתוכנו מותר לקראו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא נראה שספר חשמונאים היה אמור להכלל במעמד זה, אלא בן סירא מפני חכמתו ותוכנו המיוחד.
ידוע שהגר"א שאף שיתורגמו ספרי יוספוס פלביאוס, וכמדומה שגם מקבים נכלל בזה.
 

תריג מצוות

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחרי כל מה שנאמר כאן,
האם יש למישהו מושג מדוע הספר נשמט מאוצר החכמה?
אולי באמת ישנם רבנים המתנגדים בכל תוקף לעיון בספר זה?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כי יש על זה זכויות יוצרים.....
למהדורת מקבים א, של ר' ל.י. חריטן, אכן יש הסכמות נלהבות. אם יש לאי מי צורך בזה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כמדומני שעל כולם יש. זו של כהנא, וזו של רפפורט.
אבל ספר חשמונאים מצאתי בהיברו בוקס. רק התרגום פיוטוי ולא נאמן למקור.
וגם באוצר החכמה: דברי כתובים אחרונים. גם שם התרגום אינו נאמן למקור אלא פיוטי.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
משא"כ בימינו שלפעמים יש אבסורד מבלבל ומטרלל שעומד מצד אחד חייל צה"ל כופר ואפיקורס  וכו' שתוך כדי: "הס שלא להזכיר בשם ה' " דוקא הוא המגן במאמץ על "כל קדושיו בידך". 
ומהצד השני עומד מולו בן האמה השפל שיוצא לרצוח במסי"נ את בניו של הקב"ה ודוקא הוא זה שקורא בשם ה' "אללה אכבר".
למה הקיטרוג הזה ?
הרי אתה לא יודע מה בליבו של חייל . האמונה נפוצה היום בעם ישראל.
אלא מאי , שזה כלום בעיניך כי אינו שומר מצוות והכל מהשפה ולחוץ, לדעתך.
א"כ ,למה אתה נותן קרדיט למחבל מוסלמי שאצלו זה לא מן השפה ולחוץ ?
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
חלילה לי לקטרג!
דיברתי על כך שאין 'צושטעל' טבעי ואוטומטי והכרחי בין גבורת החייל לבין העובדה שהוא יהודי.
וההמחשה לזה היא מעצם העובדה שיכולה להיות גם מציאות הפוכה.

כלומר, כיון שלא מופקע שיהיה זה חייל אפיקורס וגם לא מופקע שיהא מולו מחבל מאמין - ממילא כבר אין גבורת החייל זועקת ומהדהדת קידוש ה'.

ואמנם גם החייל הלז - גורם קידוש ה' בתוצאה הסופית שהיהודים יחיו ויקדשו ש"ש, אבל לא מצד עצם הפגנת עובי השוקיים ושריריהם.
כי העוילם לא תופסים זאת כגבורת ה' והנהגתו מול גבורת האלילים ועובדיהם כביכול, אלא כסתם בני אנוש זה מול זה.
 

מבקש השם

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
ההוא טייעא אמר:
מתאהב על ידך אמר:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם.
אם בהפלס היתה מובאת ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח - כאילו נאמר ע"י אחד מדורנו - היית מבטל את המנוי באותו יום.
עיין שם.
נכון מאד, אבל מה נעשה שהתנ"ך מלא וגדיש בגבורה וניצוח וכנראה שלא לחינם מפחדים ללמוד תנ"ך אצלינו.
באמת היה ראוי לפתוח את הענין הזה ביסודיות ובביקוש האמת. 

אילו בדידי תליא - הוא אמינא שזה דבר חשוב מאוד אם הסיטואציה היא כזו שניכר שהגבורה של היהודים היא גבורת אלו שמייצגים את ה'. 
וזה כנראה מה שהיה אז כי כל האומות עבדו אלילים, וישראל היו ייצוג אוטומטי של הקב"ה עם בלעדיות. וממילא כבודם = כבודו ית'. 


הדיון חשוב, וצריך תלמוד, אבל לא מודגש כאן מספיק שכל זה לא נוגע לחנוכה
אני מתכוון לומר, שבכל מה שנוגע לגבורה בתנ"ך יש באמת מקום לדון על המקום החשוב של הגבורה, הגם שלא זכור לי מידי הרבה פעמים, אבל יש בהחלט, את גבורת שמשון, וכן יש שבח גדול לגיבורים אשר לדוד, ועוד כמה במשך התנ"ך

אבל בכל מה ששייך לחנוכה המסר של חז"ל הוא הפוך, וזה מה שאנחנו אומרים בהודאה "מסרת גיבורים ביד חלשים"
ולא לשכוח שגם בתנ"ך יש ביטוי לסוג כזה של שבח כמה וכמה פעמים, אולי יותר מהפעמים שיש הערצה לגבורה של האדם, הברור שבכולם זה המעשה של "דוד וגלית", שכל העולם לוקח את זה לגבורתו ואומץ ליבו של דוד המלך, חוץ מדוד המלך בעצמו, וכמובן התנ"ך שמסכים איתו, וכפי שאמר דוד המלך לגלית בעצמו, )אני כותב מזיכרון): אתה בא אלי בחרב ובחנית, ואני בא אליך בשם מערכות אלוקים אשר חרפת. וכך כל הזמן הוא אומר, מיהו הכלב המת הזה שיחרף מערכות א', והתנ"ך מתאר איך שהוא היה גיבור ומזוין, ודוד הלך בודקא בלי כלי זיין. וזה פשוט וברור שהוא לא סמך על עצמו שהוא כל כך גיבור עד שהוא לא צריך את מה שגלית צריך, אלא הוא הלך אך ורק מכח הביטחון בה'.

וצריך גם לציין, שגם את גבורת הגיבורים של דוד המלך, חז"ל לוקחים כל הזמן לגבורה בהלכה, ידועה הדרשה על בניהו בן יהודיע, שתנא ספרי דבי רב ביומא דסיתוא, וכן עידנו העצני, שהיה מתעדן בשעת הלימוד וכו', ועל דוד שכתוב שהוא איש מלחמה, גם לוקחים לזה (אם כי שזה לא בא להכחיש את פשוטו של מקרא, כמובן, אבל זה בודאי חייב להיות תואם באיזה שהוא דרך). וכן להפך, חז"ל מדברים על תורה כל הזמן בשפה של לחימה, וכנראה יש קשר הדוק בין זה לזה.
וצ"ע עוד.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא יודע על מה יצא קצפו של מר, ואף לגמרי לא הבנתי שיחתו.

ושכתבת:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם. ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח. עיין שם.
ספר מקבים הוא ספר ללא סירכה! מיותר לכתוב זאת בכלל.
אם אתה חושב שכן, אשמח לראות היכן מצאת כזו, ולדון ולהבהיר.


הנה דוגמונת חמודונת: 
בפרק 14 תיאור מעריץ על גדולת הנהגת שמעון אחי יהודה המקבי. 
וציטטתי מעט משפטים שאתה מן הסתם לא היית כותב בעיתונך כל ימי חייך: 
"וירחב את הגבולות לעמו. וימשול בארץ. ויאסוף שבי רב.... 
זקנים ברחובות ישבו, כולם על טוב נדברו, והבחורים הוד לבשו ויחגרו כלי מלחמה,
לערים המציא אוכל  ויעשן למקומות מבצר, עד קצה הארץ נקרא שם כבודו". 


היום אולי היו כותבים כך:
"והבחורים הוד לבשו בכך ששטייגען עשו, ויחגרו כלי מלחמתה של תורה... "

 
 

כפשוטו

משתמש ותיק
תריג מצוות אמר:
אחרי כל מה שנאמר כאן,
האם יש למישהו מושג מדוע הספר נשמט מאוצר החכמה?
אולי באמת ישנם רבנים המתנגדים בכל תוקף לעיון בספר זה?
לא מסתבר שזה מפאת רבנים האוסרים, כיון שהם לא נמנעו מלהעלות את הספרים החיצוניים שבתרגומו של כהנא, כולל בן-סירא וחנוך.
(כמדומני שעפ״י הלכה לא נאסרו אלא ספרים שאין בהם דברי מוסר, רק שעל ספר חנוך הגמ׳ מציינת שהוא לא מוסמך ולא נאמן.)
 

עדין

משתמש ותיק
והמהר"ץ חיות בעטרת צבי בתפארת למשה (ריש עמוד ו. ובכל כתבי מוהר"ץ חיות עמוד תו טור ב) שכתב וז"ל, ספר חשמונאים ויוסיפון נוסף ע"ז כי לא נתקבלו אצלינו לנאמנים בדבריהם, עוד אין בהם תועלת במה שנצרך לדעת דרך הקבלה כי ספרים הללו אינם מתעסקים רק מקורות האומה בכלל, והמלחמות שעשו ורק מעט מזעיר מדברים בספריהם מהתנאים וראשי סנהדרין איך יגעו מאז להוציא סתום מן המפורש במד' ההלכה להשאיר לנו ברכה תורה שלימה כלולה ביפיה והדרה. עכ"ל.
זה מאחד המקומות שהתייחס לזה המהר"ץ חיות.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
שאר לעמו אמר:
לא יודע על מה יצא קצפו של מר, ואף לגמרי לא הבנתי שיחתו.
ושכתבת:
אינני מאמין שהיית מזדהה עם הרבה משפטים שם. ההערצה הנשפכת שלו לנושאי גבורה וניצוח. עיין שם.
ספר מקבים הוא ספר ללא סירכה! מיותר לכתוב זאת בכלל.
אם אתה חושב שכן, אשמח לראות היכן מצאת כזו, ולדון ולהבהיר.
הנה דוגמונת חמודונת: 
בפרק 14 תיאור מעריץ על גדולת הנהגת שמעון אחי יהודה המקבי. 
וציטטתי מעט משפטים שאתה מן הסתם לא היית כותב בעיתונך כל ימי חייך: 
"וירחב את הגבולות לעמו. וימשול בארץ. ויאסוף שבי רב.... 
זקנים ברחובות ישבו, כולם על טוב נדברו, והבחורים הוד לבשו ויחגרו כלי מלחמה,
לערים המציא אוכל  ויעשן למקומות מבצר, עד קצה הארץ נקרא שם כבודו". 


היום אולי היו כותבים כך:
"והבחורים הוד לבשו בכך ששטייגען עשו, ויחגרו כלי מלחמתה של תורה... "
אני קורא ומשתומם. הייתי מצפה שיובן מאליו.
אילו אתה תצטרך צריך לכבוש את הארץ בימי מלך המשיח במלחמה, לא תתאר כך?
וכי בכל מלחמות ישראל שבמקרא לא מסופר כך?
שלא לדבר שבמלחמות אלו, אותן ציטטת, התקדשה הארץ בקדושה שניה! משום כך אתה חייב במעשרות ושביעית פה בתחום עולי בבל!

זה שיש אנשים שמתערבב להם עם ציונות... נו, אפשר להזמין הרצאה בכדי להסביר..
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
עדין אמר:
והמהר"ץ חיות בעטרת צבי בתפארת למשה (ריש עמוד ו. ובכל כתבי מוהר"ץ חיות עמוד תו טור ב) שכתב וז"ל, ספר חשמונאים ויוסיפון נוסף ע"ז כי לא נתקבלו אצלינו לנאמנים בדבריהם, עוד אין בהם תועלת במה שנצרך לדעת דרך הקבלה כי ספרים הללו אינם מתעסקים רק מקורות האומה בכלל, והמלחמות שעשו ורק מעט מזעיר מדברים בספריהם מהתנאים וראשי סנהדרין איך יגעו מאז להוציא סתום מן המפורש במד' ההלכה להשאיר לנו ברכה תורה שלימה כלולה ביפיה והדרה. עכ"ל.
זה מאחד המקומות שהתייחס לזה המהר"ץ חיות.
בצדק הוא כתב שהתרגומים הפיוטיים ההם עטופים במליצות, וכמובן יוסיפון שהוא סתם חיבור עלום, משאירים טעם לא אמין על דיוקם של דברים.
אמנם אני מתפלא על דבריו, שהרי רש"י מוצא לנכון לומר שקוראים בו שבת, והוזכר בכמה וכמה ראשונים. והגר"א שאף שיתרגמו ספרי יוסף מיוונית, מה שאומר שיש ויש בהם תועלת מרובה, לא כמש"כ מהר"ץ חיות.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
תריג מצוות אמר:
אשמח לקבל מקורות על הנידון האם מותר ללמוד מהספר הנקרא 'ספר חשמונאים / מקבים' שכידוע נמנה הוא בין הספרים החיצוניים

בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח סי' קע אות ד) כתב שמותר ללמוד מהם (למעט בן סירה) לכשיגדל ויזקין. 
אשמח אם אחד מהלומדים מכיר מקור וסמך לפסק זה.

כאמור, אשמח גם לקבל מקורות נוספים
בערוך השולחן (או"ח סי תרע ס"ה) הביא בשם 'ספר חשמונאי'. ומקור קדום לזה הוא בספרו של ר' עזריה מן האדומים ('מאור עינים' אמרי בינה פרק נא) שהביא את דברי ספר חשמונאי הנ"ל.
והביא זאת גם בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רפג).
הענין הנזכר בערוך השולחן הוא בלשון המקבים (ח"ב פ"י סעיף ט): 
'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה'.
מכל מקום, 'ספר חשמונאי' זה עבר לכאורה שינוי השם ונקרא 'ספר מקבים'. והובא באתר 'ספריא' בקטגוריה של 'ספרים חיצוניים'.
א"כ זה נכנס לכאורה תחת הבעייתיות של 'ספרים חיצוניים', הלא כן?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
זה נכנס לכאורה תחת הבעייתיות של 'ספרים חיצוניים', הלא כן?

כבר כתבתי לעיל:
אבר כיונה אמר:
עי' במבוא של הרב ל"י חריטן לספר מקבים א ש"למרות הכינוי הזהה אין חיבורים אלו (ש'מקבים א' הוא אחד מהם - א"כ) בכלל מאמרו של רבי עקיבא שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעוה"ב, שהרי בפירוש ביארו בברייתא שכוונת ר"ע היא לספרי מינים", עי"ש כל דבריו באריכות.
הצג קובץ מצורף מקבים א - מבוא.pdf
(עמ' טז, הערה 28)
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
בירושלמי נראה שהבעיה בספר בן־סירא אינה בתוכנו אלא בכך שהוא "מועמד" להיכנס לספרות הקודש, ולפי זה ברור שספרי חשמונאים בכלל זה (אלא שלפי זה אולי יש לדון אם האיסור קיים גם בזמנינו).
אבל לפי הבבלי שלא הזכיר טעם זה כלל וחיפש טעם אחר לאיסור הקריאה בספר בן־סירא - מסתבר שספר שאין בו בעיה בתוכנו מותר לקראו.
אוסיף על דברי הרב 'דבש לפי'.
מסוגית הגמ' בסנהדרין לכאו' נראה שבימינו אין איסור לקרוא בספרים החיצונים שמוזכרים בגמרא. הטעמים לאיסור היו או מפני ביטול תורה או משום שזה דברי הבאי [וא"כ יש לדון בימינו בזה בכל חומרי הקריאה המצויים], או מטעם הירושלמי שלא יכנסו לכתבי הקדש. וצריך לזכור שבן סירא (לדעות מסוימות) הי' בנו של ירמי' הנביא, והי' אדם גדול מאד, ולכן חז"ל מזכירים מספרו כמ"פ [עד שבכ"מ בגמ' אמרי', דבר זה כתובב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, והיי' בן סירא, ותוס' אומרים דלא נמצא כן בכל המקרא ושמא הוא בבן סירא], וכתבי הקדש שבידינו [מה שנק' בלשון העם: תנ"ך] נסדרו ע"י אנשי כנסת הגדולה או ע"י עזרא הסופר (לדעות שהוא הנביא מלאכי) והי' חשש גדול שספרים נוספים יכנסו לתוך כתבי הקדש, וע"כ גזרו ע"ז.
 

כפשוטו

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
כפשוטו אמר:
רק שעל ספר חנוך הגמ׳ מציינת שהוא לא מוסמך ולא נאמן.
היכן?
מחילה. זה לא כתוב בפירוש, וגם לא בגמ' אלא במדרש, וממשמע שנאמר נמצא כי ספר חנוך אינו נכון עכ"פ לחלק מן הדעות:

ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים אמר ר' חמא בר הושעיא: אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים. אמר רבי איבו: חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו אסלקנו. אמר רבי איבו: בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו: אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. אמר להם: למה? אמרו לו: נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן (מלכים ב ב): כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך. אמר להם: אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה, ונאמר להלן (יחזקאל כד) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך. אמר רבי תנחומא: יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את ר' יוסי אמרה לו: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך. אמר לה: אילו נאמר (בראשית ה): ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים, ואיננו בעולם הזה, כי לקח אותו אלהים. (ב"ר כה, א)

 
 
חלק עליון תַחתִית