סגולות לשלום בית

[כתר דטהירו עילאה]

מי שיודע על כל סגולה שהיא בנושא, שישתדל גם לכתוב את מקורה. והאם הוא יודע אם זה נוסה ע"י מישהו ומידת ההצלחה.
מי שיש לו עצות והדרכות, לשם כך פתחתי אשכול נפרד ונא לכתוב רק שם את העצות וההדרכות.

[חייל של הרבי]

 דקדוק בקיום הלכות טהרת המשפחה (ריבוי מכתבים של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש)

[בחור_צעיר]

כשרואים חיסרון אצל האישה- זה חיסרון שלי (בכח או בפועל)
כי האישה היא מראה של בעלה, וזו חלק מהותי מתכליתה, להיות לעזר לבעלה על ידי שמראה לו את חסרונותיו.
ומדוע זה כך? כמובן כדי לתקן :)
על כן, אך אפשר לכעוס על האישה? צריך לרחם עליה שהיא סובלת בגללי.
אם אני אתקן את פגמיי, פגמיה ג"כ ייעלמו.

[יראתי בפצותי]

כשרואים חיסרון אצל האישה- זה חיסרון שלי (בכח או בפועל)
כי האישה היא מראה של בעלה, וזו חלק מהותי מתכליתה, להיות לעזר לבעלה על ידי שמראה לו את חסרונותיו.
ומדוע זה כך? כמובן כדי לתקן :)
על כן, אך אפשר לכעוס על האישה? צריך לרחם עליה שהיא סובלת בגללי.
אם אני אתקן את פגמיי, פגמיה ג"כ ייעלמו.

ספר את זה לרבי יוסי הגלילי ולרבי חייא.....
 

[בחור_צעיר]

לא להעיר לעולם לאישה על שום דבר!
(מלבד על איסורי דאורייתא או דרבנן חמורים, וגם אז בנועם ובחיוך בלבד!)
באמת לאמץ את הנקודה הזאת, שהערות גורמות לאישה לחשוב שבעלה לא אוהב אותה וזה גיהנום בשבילה לחיות ככה.
כי אם הוא אוהב אותה למה הוא מחפש כל הזמן את פגמיה? זו מחשבתה.

לא להעיר לה על איך שהיא מטפלת בילדים
לא להעיר לה אם נשבר משהו
לא להעיר לה על שהבית אינו נקי
לא להעיר לה על טון הדיבור שלה
לא להעיר לה על מצבי הרוח שלה
לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך, לא תנו איש את עמיתו, ושימח את אשתו, אוהבה כגופו, יגרום לה צער, והכי מסוכן- ידרדר את שלום הבית ככדור שלג)

במקום זה - רק להחמיא להחמיא להחמיא, על כל דבר קטן לפאר אותה ולומר לה תודה. איזה אושר זה יתן לה! בעלי אוהב אותי! איזה כיף לי לעשות רצון בעלי אם הוא ככה מעריך אותי!

[בחור_צעיר]

כשרואים חיסרון אצל האישה- זה חיסרון שלי (בכח או בפועל)
כי האישה היא מראה של בעלה, וזו חלק מהותי מתכליתה, להיות לעזר לבעלה על ידי שמראה לו את חסרונותיו.
ומדוע זה כך? כמובן כדי לתקן :)
על כן, אך אפשר לכעוס על האישה? צריך לרחם עליה שהיא סובלת בגללי.
אם אני אתקן את פגמיי, פגמיה ג"כ ייעלמו.

ספר את זה לרבי יוסי הגלילי ולרבי חייא.....

תספר לי כשתהיה רבי יוסי הגלילי או רבי חייא.
כמובן ללא זלזול חלילה.
דורנו אינו דורם, מדרגתנו אינה מדרגתם, נשותינו אינן נשותיהם.
 

[יראתי בפצותי]

כשרואים חיסרון אצל האישה- זה חיסרון שלי (בכח או בפועל)
כי האישה היא מראה של בעלה, וזו חלק מהותי מתכליתה, להיות לעזר לבעלה על ידי שמראה לו את חסרונותיו.
ומדוע זה כך? כמובן כדי לתקן :)
על כן, אך אפשר לכעוס על האישה? צריך לרחם עליה שהיא סובלת בגללי.
אם אני אתקן את פגמיי, פגמיה ג"כ ייעלמו.

ספר את זה לרבי יוסי הגלילי ולרבי חייא.....

תספר לי כשתהיה רבי יוסי הגלילי או רבי חייא.
כמובן ללא זלזול חלילה.
דורנו אינו דורם, מדרגתנו אינה מדרגתם, נשותינו אינן נשותיהם.

באתי לומר שלא ימכרו לנו סיסמאות, כאילו כל חיסרון באשה מחיסרון בבעל, ושאר סיסמאות מסוג זה. וכי גם אצל חז"ל שלא היה שלום בית היה כך, אז נא לוותר על הסיסמאות.
 

[הערשלה]

לא להעיר לעולם לאישה על שום דבר!
(מלבד על איסורי דאורייתא או דרבנן חמורים, וגם אז בנועם ובחיוך בלבד!)
באמת לאמץ את הנקודה הזאת, שהערות גורמות לאישה לחשוב שבעלה לא אוהב אותה וזה גיהנום בשבילה לחיות ככה.
כי אם הוא אוהב אותה למה הוא מחפש כל הזמן את פגמיה? זו מחשבתה.

לא להעיר לה על איך שהיא מטפלת בילדים
לא להעיר לה אם נשבר משהו
לא להעיר לה על שהבית אינו נקי
לא להעיר לה על טון הדיבור שלה
לא להעיר לה על מצבי הרוח שלה
לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך, לא תנו איש את עמיתו, ושימח את אשתו, אוהבה כגופו, יגרום לה צער, והכי מסוכן- ידרדר את שלום הבית ככדור שלג)

במקום זה - רק להחמיא להחמיא להחמיא, על כל דבר קטן לפאר אותה ולומר לה תודה. איזה אושר זה יתן לה! בעלי אוהב אותי! איזה כיף לי לעשות רצון בעלי אם הוא ככה מעריך אותי!

בקיצור עבודת המידות!
אבל כמה אפשר לשתוק לה??? ואם זה מתפוצץ כבר, מה עושים???

חוץ מזה כשזה מפריע לעבודת ה' של הבעל, וכי אפשר להבליג?!
ואם היא לא מחנכת את הילדים בצורה ראויה, מה צריך לשתוק?!

לדעתי הרשימה שכתב חסרה הרבה תבלינים ובישול... זה לא רק זה!

[למה זה תשאל לשמי]

לא להעיר לה אם נשבר משהו

מרחל אמנו אאע''ה משמע לא כן. רש''י על הפסוק אסף א' את חרפתי, 'מי שיבר כלי זה, בנך. מי אכל תאנים אלו, בנך'.

[בחור_צעיר]

תמיד לחשוב על מה היא צריכה, מה היא חושבת, האם טוב לה? האם אני מדבר איתה באופן מכבד? אולי אני צריך להחמיא לה יותר? מה עוד אני יכול לעשות בשביל אשתי.
מי שעושה את אשתו מלכה, היא עושה אותו מלך.


ולהודעות שמעליי, להתפלפל אפשר עד מחר, יש הרבה דרכים למצוא בתורה איך להיות רע ח"ו, להיות בעל טוב אי אפשר אם הוא אגואיסט.

[י.ק]

מרחל אמנו אאע''ה משמע לא כן. רש''י על הפסוק אסף א' את חרפתי, 'מי שיבר כלי זה, בנך. מי אכל תאנים אלו, בנך'.

רש"י לא כתב שכך זו הדרך הנכונה להתנהג, אלא זו מציאות שהרבה פעמים קורה. וחוץ מזה כבר כתבו כאן שאין להשוות את דורנו לדורות הקודמים
לדעתי כדאי לקרוא ספרים על שלום בית (אני ממליץ על זכו שהוא ספר נפלא ביותר) ולדלות משם את העצות שמתאימות לכל אחד
סתם הערה, הרבה פעמים נותנים עצות בכל מיני מיקרים, ולא שמים לב שא"א לומר דבר חד משמעי לכולם. בנד"ד בשלום בית, כל זוג מתנהג אחרת, כל אדם יש לו אופי אחר, וכל מקרה לגופו. ולפעמים עצה טובה אחת להיום ולא טובה מחר. ותן לחכם ויחכם עוד

[ישר א-ל]

לא להעיר לעולם לאישה על שום דבר!
(מלבד על איסורי דאורייתא או דרבנן חמורים, וגם אז בנועם ובחיוך בלבד!)
באמת לאמץ את הנקודה הזאת, שהערות גורמות לאישה לחשוב שבעלה לא אוהב אותה וזה גיהנום בשבילה לחיות ככה.
כי אם הוא אוהב אותה למה הוא מחפש כל הזמן את פגמיה? זו מחשבתה.

לא להעיר לה על איך שהיא מטפלת בילדים
לא להעיר לה אם נשבר משהו
לא להעיר לה על שהבית אינו נקי
לא להעיר לה על טון הדיבור שלה
לא להעיר לה על מצבי הרוח שלה
לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך, לא תנו איש את עמיתו, ושימח את אשתו, אוהבה כגופו, יגרום לה צער, והכי מסוכן- ידרדר את שלום הבית ככדור שלג)

במקום זה - רק להחמיא להחמיא להחמיא, על כל דבר קטן לפאר אותה ולומר לה תודה. איזה אושר זה יתן לה! בעלי אוהב אותי! איזה כיף לי לעשות רצון בעלי אם הוא ככה מעריך אותי!

בקיצור, לחיות לגמרי בשקר.

לא יודע כמה נשים רוצות את זה שבעליהם יהיה בובה נשית, שרק יודעת לחייך בלי להגיד את המילה במקום, אולי יש אחוז קטן כזה.

רק כמובן צריך לעשות את זה בצורה יפה עם הרבה ריכוך, א. שלא תהיה מחשבה שההערות באות מרצון לבקר. ב. שלא תפול בדעתה שהיא באמת לא שווה כלום, ולכן צריך דבר ראשון להתמקד במעלות וכו'

[למה זה תשאל לשמי]

רק כמובן צריך לעשות את זה בצורה יפה עם הרבה ריכוך,

כדאי' גיטין ו סוע''ב

[טוביה פריד]

ספר את זה לרבי יוסי הגלילי ולרבי חייא.....

תספר לי כשתהיה רבי יוסי הגלילי או רבי חייא.
כמובן ללא זלזול חלילה.
דורנו אינו דורם, מדרגתנו אינה מדרגתם, נשותינו אינן נשותיהם.

באתי לומר שלא ימכרו לנו סיסמאות, כאילו כל חיסרון באשה מחיסרון בבעל, ושאר סיסמאות מסוג זה. וכי גם אצל חז"ל שלא היה שלום בית היה כך, אז נא לוותר על הסיסמאות.

יורשו לי לדייק בדבריכם.
 אנו יהודים מאמינים בני מאמינים ויודעים שלפעמים יש גזירות שנגזרות על האדם בלי קשר למעשיו או מצבו, אלא כך גזרת שמיא בבחינת "הבדי כבשי'ה דרחמנא למה לך" והוא בסוד הגלגולים כידוע.

לעומת זאת כן יש מצבים בהם שלום ביתו של האדם תלוי במעשיו של הגבר כי אשתו היא מראתו.
וכך כותב הרה''ק רבינו נחמן מברסלב על העניין : 
דַּע, שֶׁכַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית כִּי סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל הוּא "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶך" (יְשַׁעְיָה מ"ג) (וְכַמְבאָר בְּכַוָּנַת הָאֲרִ"י זַ"ל) לְהָאִיר בְּחִינַת דֶּרֶך בַּיָּם וְדֶרֶך זֶה נִפְתָּח בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל (וְעַיֵּן שָׁם בַּכַּוָּנוֹת כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל) וְעִקָּר פְּגַם הַבְּרִית הוּא בִּבְחִינַת דֶּרֶך הַזֶּה כִּי הָיָה צָרִיך לְהָאִיר בְּחִינַת הָרכ"ד [מָאתַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה] אוֹרוֹת בִּבְחִינַת יָם, בְּחִינַת אֱמוּנָה וְהוּא נָטָה מִזֶּה, וּפָגַם בִּבְחִינַת דֶּרֶך בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ו) : "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ" כִּי אִשָּׁה נִקְרֵאת דֶּרֶך, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קִדּוּשִׁין ב:) וְיֵשׁ דֶּרֶך אַחֵר, בְּחִינַת (מִשְׁלֵי ל) :"דֶּרֶך אִשָּׁה מְנָאֶפֶת" וְהַכְּלָל שֶׁעִקָּר הַפְּגָם בִּבְחִינַת דֶּרֶך, שֶׁלּא הֵאִיר הַדֶּרֶך בַּיָּם וְלִפְעָמִים מֵחֲמַת זֶה הַפְּגָם יוּכַל לֶאַבֵּד אֶת זִוּוּגוֹ (עין תיקון יד) כִּי מֵאַחַר שֶׁנָּטָה מִזִּוּוּגוֹ, קָשֶׁה לוֹ לִמְצא אֶת זִוּוּגוֹ וַאֲפִלּוּ אִם יִמְצָא אֶת זִוּוּגוֹ, תִּהְיֶה לוֹ מְנַגֶּדֶת וְלא תִּהְיֶה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ מֵחֲמַת שֶׁנָּטָה מִמֶּנָּה וְלא הֵאִיר בָּהּ מִזֶּה נִתְהַוֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ רָצוֹן אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ וְאָז.לא זָכָה כְּנֶגְדּוֹ (יְבָמוֹת סג) וְחֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁאָז יְכוֹלִין לְתַקֵּן זֶה וּלְהָאִיר הַדֶּרֶך בַּיָּם כַּנַּ"ל [עַל כֵּן כַּוָּנַת אֱלוּל הֵם תִּקּוּן לָזֶה] וּכְשֶׁמְּתַקֵּן זֶה, אֲזַי מוֹצֵא זִוּוּגוֹ, וְהִיא אֵינָהּ כְּנֶגְדּוֹ, רַק כִּרְצוֹנוֹ וְיֵשׁ בָּזֶה סוֹד נִפְלָא כִּי דַּע, שֶׁזֶּה הַסּוֹד מָסַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק בְּנוֹ הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצְאִין הַזִּוּוּג כִּי עַל יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כִּי מִקּדֶם לא הָיְתָה נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ, כִּי נָטְתָה מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִמְצא זִוּוּגוֹ וַאֲפִלּוּ אִם מוֹצְאָהּ, אֵינָהּ נוֹטָה אַחַר רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל עַל יְדֵי כַּוָּנַת אֱלוּל שֶׁהֵם הַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי זֶה חָזַר וְנַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל וְזֶה הַסּוֹד מְבאָר בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר כִּי אַבְרָהָם מָסַר לוֹ הַסּוֹד הַזֶּה וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר (בְּרֵאשִׁית כ"ד) : "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך" רְאֵה וְהַבֵּט נִפְלְאוֹת תּוֹרָתֵנוּ כִּי רָאשֵׁי תֵבוֹת פָּסוּק זֶה הֵם אוֹתִיּוֹת אֱלוּל וּבָאֶמְצַע הֵם תֵּבוֹת תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת אֱלוּל, הַיְנוּ סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל עַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה כִּי עַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה בָּהּ רָצוֹן אֵלָיו כַּנַּ"ל נִמְצָא שֶׁבְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת בְּעַצְמָן שֶׁדִּבֵּר אַבְרָהָם עִם אֱלִיעֶזֶר מֵעִנְיַן הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא לא תִּתְרַצֶּה לֵילֵך אַחֲרָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ: "וְאִם לא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיך" בְּאֵלּוּ הַתֵּבוֹת עַצְמָן גִּלָּה לוֹ סוֹד הַתִּקּוּן לָזֶה דְּהַיְנוּ סוֹד אֱלוּל, הַמְרֻמָּז בְּרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁעַל יְדֵי זֶה תֹאבֶה הָאִשָּׁה וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים מְאֹד גַּם עַיֵּן בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל: "וַיּאמֶר ה אֶל משֶׁה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" [בְּלִקּוּטֵי א סִימָן ו] כִּי שָׁם מְדַבֵּר מִכַּוָּנוֹת אֱלוּל, וְהוּא תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית כַּנַּ"ל הַיְנוּ לְעַיֵּן בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר וְלִזְכּוֹת לְהָבִין בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ אֵיזֶה עֲבוֹדָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל יְדֵי זֶה יְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית

[נדיב לב]

כשרואים חיסרון אצל האישה- זה חיסרון שלי (בכח או בפועל)
כי האישה היא מראה של בעלה, וזו חלק מהותי מתכליתה, להיות לעזר לבעלה על ידי שמראה לו את חסרונותיו.
ומדוע זה כך? כמובן כדי לתקן :)
על כן, אך אפשר לכעוס על האישה? צריך לרחם עליה שהיא סובלת בגללי.
אם אני אתקן את פגמיי, פגמיה ג"כ ייעלמו.

ספר את זה לרבי יוסי הגלילי ולרבי חייא.....

תספר לי כשתהיה רבי יוסי הגלילי או רבי חייא.
כמובן ללא זלזול חלילה.
דורנו אינו דורם, מדרגתנו אינה מדרגתם, נשותינו אינן נשותיהם.
 

כבר אמרו חז"ל מצא עזר ולא מצא כנגדו.
במה תלויה המציאה, בפוקס..? אחד מוצא מרגליות כל חייו וחבירו אבנים. ודאי שכל אדם מקבל זיווגו לפי שורש נשמתו ולפי מעלותיו. וככל שמגביה עצמו מגביה את בת זוגו. ולשון מציאה הוא מלשון פגיעה. מצא וקיבל טוב או מצא וקיבל רע. ואינו הסבר למהות הזיווג.
ומה שמצאנו בחז"ל כמה מהתנאים והאמוראים שסבלו מנשותיהם, בוודאי בא הנסיון מצד שורש נשמתם.
וכל האומר סיסמא וכיו"ב, הרי הוא הולך בקרי ובמקרה. ואין זה סותר שמן השמיים מסייעים על פי רוב - כשתלוי במעשי האדם, אבל מנגד יש פעמים שלא תלוי במעשה האדם או בהשתדלותו, ונשות חז"ל האמורים יוכיחו.

[נדיב לב]

לא להעיר לעולם לאישה על שום דבר!
(מלבד על איסורי דאורייתא או דרבנן חמורים, וגם אז בנועם ובחיוך בלבד!)
באמת לאמץ את הנקודה הזאת, שהערות גורמות לאישה לחשוב שבעלה לא אוהב אותה וזה גיהנום בשבילה לחיות ככה.
כי אם הוא אוהב אותה למה הוא מחפש כל הזמן את פגמיה? זו מחשבתה.

לא להעיר לה על איך שהיא מטפלת בילדים
לא להעיר לה אם נשבר משהו
לא להעיר לה על שהבית אינו נקי
לא להעיר לה על טון הדיבור שלה
לא להעיר לה על מצבי הרוח שלה
לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך, לא תנו איש את עמיתו, ושימח את אשתו, אוהבה כגופו, יגרום לה צער, והכי מסוכן- ידרדר את שלום הבית ככדור שלג)

במקום זה - רק להחמיא להחמיא להחמיא, על כל דבר קטן לפאר אותה ולומר לה תודה. איזה אושר זה יתן לה! בעלי אוהב אותי! איזה כיף לי לעשות רצון בעלי אם הוא ככה מעריך אותי!

בקיצור, לחיות לגמרי בשקר.

לא יודע כמה נשים רוצות את זה שבעליהם יהיה בובה נשית, שרק יודעת לחייך בלי להגיד את המילה במקום, אולי יש אחוז קטן כזה.

רק כמובן צריך לעשות את זה בצורה יפה עם הרבה ריכוך, א. שלא תהיה מחשבה שההערות באות מרצון לבקר. ב. שלא תפול בדעתה שהיא באמת לא שווה כלום, ולכן צריך דבר ראשון להתמקד במעלות וכו'

אכן לחיות בשקר החן והבל היופי, ואישה יראת ה' היא תתהלל. וכבר כתבו ושנו ושלשו חז"ל להזהיר את הבעל בכבוד אשתו, שלא לצערה בדברים ולחשוש מדמעתה, ולדאוג לבריאותה. ולהתנהג עמה בענוותנות, ובטח לא לעלות נגדה מחשבת שנאה ולעבור משום בל תשנא ומדין ואהבת, או חלילה לחטוא במחשבת נקימה ונטירה.

הא @ישר א-ל חז"ל מלמדים אותנו לחיות בשקר או להדבק באמת וביושר דרכיו של הקל. אז הבה נתחיל. עבודה קשה לפתחינו.

בגמרא ב"מ נט. איתא אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. ואמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו.

ובגמרא חולין פד: דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי, מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.

ובאבות דר"נ פרק כו מ"ד תנן: ור' עקיבא אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין, משום לא תקום ומשום לא תטור, ומשום לא תשנא את אחיך בלבבך, ומשום ואהבת לרעך כמוך, ומשום וחי אחיך עמך, מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם.

ובמדרש תנא דבי אליהו זוטא פרק ד איתא: שנו חכמים הוי עלוב ועניו לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם, ומנין זה, תדע לך שכן הוא צא ולמד מהקב"ה שהיה עלוב ועניו לעמו בכל מקום.

כתב הרמב"ם בהלכות אישות שם פרק טו הלכה יט "וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז":

ועיין עוד בגמרא עירובין ק: פסחים עב: יבמות סא: כתובות עד: ובמסכת דרך ארץ זוטא פרק ט איתא: והוי זהיר בכבוד אשתך שלא תהיה עקרה.

[שבט הלוי]

נא עיינו בשו"ת משנה הלכות דהרב מנשה הקטן ח"ט תשובה שיא דנחית לסוגיא זו ומיישבה בטוב טעם ודעת וטורח לבאר השקפת תורתנו הקדושה ולאפוקי מהפסיכולוגיה שכבשה ובלבלה רבים וטובים וביניהם לדעת הרב ספר הנהגת הבית שהרב מנשה הקטן מבאר את החילוקים שיש לחלק בין האור והחושך בפרט בהבגת הבית על פי תורתנו הקדושה ומה נאים הדברים בצילא דפח השמן הטהור בהני יומי קדישי דחנוכה 

HebrewBooksOrg_1881_page_223.pdf

[עדין]

מי שיודע על כל סגולה שהיא בנושא, שישתדל גם לכתוב את מקורה. והאם הוא יודע אם זה נוסה ע"י מישהו ומידת ההצלחה.
מי שיש לו עצות והדרכות, לשם כך פתחתי אשכול נפרד ונא לכתוב רק שם את העצות וההדרכות.

האם הכוונה לסגנון הזה: לא לומר צאתכם לשלום בשלום עליכם שיח אליעזר החדש (עמוד עה).
 

[מוכר ספרים]

מאת הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל
לוותר לוותר ועוד פעם לוותר
גם אם אתה יודע שאתה מאה אחוז צודק

[גבריאל פולארד]

שימו לב לבקשתו של פותח האשכול. שביקש סגולות דייקא

מי שיש לו עצות והדרכות, לשם כך פתחתי אשכול נפרד ונא לכתוב רק שם את העצות וההדרכות.

[מסתפק במועט]

לא להעיר לעולם לאישה על שום דבר!
(מלבד על איסורי דאורייתא או דרבנן חמורים, וגם אז בנועם ובחיוך בלבד!)
באמת לאמץ את הנקודה הזאת, שהערות גורמות לאישה לחשוב שבעלה לא אוהב אותה וזה גיהנום בשבילה לחיות ככה.
כי אם הוא אוהב אותה למה הוא מחפש כל הזמן את פגמיה? זו מחשבתה.

לא להעיר לה על איך שהיא מטפלת בילדים
לא להעיר לה אם נשבר משהו
לא להעיר לה על שהבית אינו נקי
לא להעיר לה על טון הדיבור שלה
לא להעיר לה על מצבי הרוח שלה
לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך, לא תנו איש את עמיתו, ושימח את אשתו, אוהבה כגופו, יגרום לה צער, והכי מסוכן- ידרדר את שלום הבית ככדור שלג)

במקום זה - רק להחמיא להחמיא להחמיא, על כל דבר קטן לפאר אותה ולומר לה תודה. איזה אושר זה יתן לה! בעלי אוהב אותי! איזה כיף לי לעשות רצון בעלי אם הוא ככה מעריך אותי!

הרב @בחור_צעיר , אני חושב שכולם היו חותמים על המתכון הזה , וברור שמי שיעשה כן אין לתאר את הברכה שהביא לביתו.
השאלה : זה מציאותי ? כמו ששאלו למעלה :כמה בן אדם יכול לשתוק ולא להתפוצץ.
זה כמו לתת מתכון לבחור שמתקשה: "לא לדבר דברים בטלים. לא לחשוב מחשבות לא טובות. רק לשבת ללמוד כל היום. להתפלל בכוונה". וכו' וכו'. חסר כאן הצד השני של מטבע ה"לא להעיר". מה כן לעשות.
אתה חייב לתת לאדם אפיק להביע את חוסר שביעות רצונו מכל מיני דברים.
מתי לדבר על הדברים שמפריעים לו.
איך לעשות את זה.
וכו' וכו'.

[הכהן]

@בחור

הרב @בחור צעיר

נדצ"ל הרב @בחור_צעיר 

בתיקון תייגתי כבר את האיש הנכון

[יושב אוהלים]

לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך,

מנא לך חידוש זה שבמקום שיש מצוה דאורייתא של "הוכיח תוכיח" (שיש גם על מצוות "קטנות") אז יש פטור מלהוכיח אם התוכחה יגרום שזה שמוכיחים אותו לא יאהב את המוכיח בגלל זה, ויעבור על מצוות 'ואהבת לריעך כמוך'?
אני לא אומר שזה לא נכון, אבל אין לדחות מצוות עשה מדאורייתא מסברת עצמך בלבד. צריך לזה מקור.

[מסתפק במועט]

לא להעיר לה שאינה מקפידה על דקדוקי מצוות קטנות(כי אמנם הוא אולי יגרום לה לקיים פיזית איזה דקדוק מצוה, אבל יבטל מצוות דאורייתא רבות של ואהבת לרעך כמוך,

א לך חידוש זה שבמקום שיש מצוה דאורייתא של "הוכיח תוכיח" (שיש גם על מצוות "קטנות") אז יש פטור מלהוכיח אם התוכחה יגרום שזה שמוכיחים אותו לא יאהב את המוכיח בגלל זה, ויעבור על מצוות 'ואהבת לריעך כמוך'?
אני לא אומר שזה לא נכון, אבל אין לדחות מצוות עשה מדאורייתא מסברת עצמך בלבד. צריך לזה מקור.

אמנם בטעות צוטט בשמי, אבל בכ"ז , הוא לא דיבר על "מצוות קטנות" , אלא על "דקדוקי מצוות קטנות".

[יושב אוהלים]

אמנם בטעות צוטט בשמי...

תיקנתי, ואיתכם הסליחה.

[כתר דטהירו עילאה]

האם הכוונה לסגנון הזה: לא לומר צאתכם לשלום בשלום עליכם שיח אליעזר החדש (עמוד עה).

כן. זה באמת כתוב שם? או רק להמחשה?

[כתר דטהירו עילאה]

אין לי כח להאריך אבל
א. כבר הזכיר ר' @גבריאל פולארד את בקשתי לנקז את העצות לאשכול הייעודי.
ב. כל העצות הנדושות ותמימות האלו כבר נוסו ביתר שאת וללא הועיל. ואדרבה הבעל נכנס למצב שמנסה כל הזמן לרצות את אשתו והאשה מייחסת את כל זה לאינטרס מאד מסוים... ורק מתעצבנת על זה ומצד שני כשהוא לא עומד ברף הזה היא מפעילה סנקציות עד רמה של לישון בחדר אחר או אצל חברה גרושה ולא עונה לו לטלפונים בלי להסביר למה, "זו השפה שלי, בסוף הוא ילמד אותה" הסיבה שהיא נוהגת כך כי בעבר כשהיא היתה אומרת לו ממה היא נפגעה הוא היה מלגלג על זה. והיא אבדה אמון.

[הולך ללמוד]

בעבר כשהיא היתה אומרת לו ממה היא נפגעה הוא היה מלגלג על זה. והיא אבדה אמון.

חמור מאוד.
שלא יחשוב שאם הוא יעשה אלף סגולות זה יעזור לו.
הוא צריך עבודת המידות ורצון אמיתי וכנה להשתנות מן הקצה אל הקצה.
כשהוא יהיה משוכנע בעצמו שהוא השתנה, שאז ילך לנסות לשכנע אותה....
(ושלא יחלום לנסות לקנות אותה בשוקולד בצורת לבבות, אשה שונאת להרגיש מנוצלת).
חבל לו לפתח אובססיה להחזיר אותה אליו, אדרבה, יקח לו פסק זמן, יבנה את עצמו, יבין את אשר עולל, ישוב בתשובה, ואז יבוא בכנות ובבקשת סליחה לבקש את אמונה.
(תגובה לשתי האשכולות שפתחת בענין).

[עדין]

האם הכוונה לסגנון הזה: לא לומר צאתכם לשלום בשלום עליכם שיח אליעזר החדש (עמוד עה).

כן. זה באמת כתוב שם? או רק להמחשה?

כן כתוב שם. ומובא בעוד ספרים.
 

[יושב אוהלים]

כל העצות הנדושות ותמימות האלו כבר נוסו ביתר שאת וללא הועיל.

כבר אמרו חז"ל אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין.

מתוך הדברים נשמע שהאופן שהבעל "ניסה" לקיים את העצות הנ"ל הוא כעין מה שאמרו אצל "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו" - ובא אחד וטען "ניסיתי, וברחתי כל הזמן מכבוד, ולא ראיתי שהכבוד רודף אחרי", אמר לו החכם "זה בגלל שאתה כל הזמן מסתכל מאחוריך לראות אם הוא אכן רודף אחריך!", דהיינו מי שבורח מןן הכבוד וכל הזמן מחפש את הכבוד מעולם לא יראה את הכבוד רודף אחריו.
והכי נמי כשמישהו "מוותר" או "מרצה" או "מתייחס" לאשתו, אבל אינו עושה כן מתוך שעבד על עצמו באמת לקנות את מידת הוויתור ומידת הנשיאה בעול, ומצוות ואהבת לרעך כמוך, אלא הוא עושה כן רק משום שהווא רוצה שזה יהיה "סגולה" שאשתו תיכנע לו, ויתן לו מה שהוא רוצהף, ושהוא יוכל לשלוט עליה, מעולם לא יצא מזה שום אהבה חוזרת מצידה, ושום כניעה וויתור חוזר מצידה, וישאר עם הטענה ש"כל העצות הנדושות ותמימות כבר נוסו ביתר שאת וללא הועיל."