שתי ההלכות האלו דומות זו לזו, בכך שיש בהן טעם להחמיר, אפילו בדרבנן. כלומר, ת"ק דנימת כינור יכול להקשות לרבי שמעון, מדוע אתה אוסר בקשירה הלא כל האיסור הוא מדרבנן וה"ל להתיר במקדש. ואם אסרת בזה, אז מדוע תתיר תחומין, גם אם אתה סובר שאלפיים אמה מדרבנן, כ"ש שתחמיר בזה מחוץ למקדש. וע"כ מתרץ רבי שמעון שבתחומין אין איסור כלל, מפני שהוא נמצא בתוך התחום. אבל במקדש לא התירו אלא שבות, שהוא רק סייג לתורה, ולא יכול לבוא לאיסור תורה משא"כ קשירה, שיכול לבוא לידי איסור של תורה (כגון אם יימלך להניחו בקשירה זו).