צוהר לנבכי הרגשות של אדם עדין

כותר

משתמש ותיק
אנשים עדינים, מאד קשה להם כשהם גורמים למישהו להיות לא מרוצה.

הם מאד רוצים שכולם יהיו מרוצים מהם ובסביבתם, וכאשר מישהו יוצא לא מרוצה, קשה להם. בפרט כשהלה מתווכח ואינו מסכים עמהם, ועוד כועס ומתרגז, הם מרגישים רע מאד.

ההרגשה הזאת אינה קשורה לייסורי מצפון. יסורי מצפון נועדו לעורר בן אדם שחטא או התנהג שלא כהוגן. אך כאשר אנחנו מתנהגים נכון, ומישהו בסביבה אינו מרוצה מזה, אין בדבר כל חטא ועון, ואין שום מקום לייסורי מצפון. אין זאת אלא הרגשה קשה בגלל שמישהו לא מרוצה מההתנהגות שלי.

בתת ההכרה יש כאן איזו הנחה מוטעית, שאם מישהו מאשים אותי, זה סימן שאני בודאי אשם, ואני צריך להצטדק בפניו ולהוכיח לו שזו לא אשמתי, אלא נהלי המקום וכו' וכו'.

אך כאמור הההנחה הזאת מוטעית. צריכים לזכור את האמת, שיש אנשים שכשמשהו לא מוצא חן בעיניהם הם מאשימים את כולם, אך זה לא אומר שבאמת הסביבה אשמה. יתכן שהם עצמם אשמים, ויתכן שאף אחד לא אשם, העניינים פשוט לא התנהלו כמו שהם רוצים, והם לא יודעים איך לעכל את זה נכון. זו בעיה שלהם.

על כל פנים - אליך זה לא נוגע. אתה תעשה את תפקידך, תשתדל לעשות זאת בנעימות וברוגע, להסביר במילים יפות שזה מה שיש, תשתדל לעזור לו כמה שאתה יכול. אבל זו לא האחריות שלך שהוא יצא מרוצה.

נכתב ע"י ת"ח ויועץ מנוסה.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
כל מילה נכונה, אך איך זה קשור לאנשים עדינים?
תיארת תיאור של אדם שרוצה לרצות, וכאשר כועסים עליו/מתווכחים איתו, הוא חש אשם/רע מאוד.
אני אגלה לך שזה מופיע גם אצל אנשים אגרסיביים.

ההבדל בין העדינים לאגרסיביים, יתכן שנובע מכפי שהם חווים את האירוע, מי שמרגיש חלש בכדי להגן על עצמו, הוא יראה לך עדין, הוא פשוט מפחד. האגרסיבי פחות מפחד ומשיב מלחמה השערה.
אך שניהם יחושו שהם אשמים/רע.

נ.ב. הרצון לרצות, נובע ממקום אחר. לא מעדינות.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
עדין זה ההיפך מהאנוכי, שרואה רק את עצמו ומרצה רק את עצמו.

נ.ב. התיאור הוא לא שלי.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
הטיעון הנ''ל מתאים להרגיע אנשים שמתהלכים עם נקיפות מצפון, אך יש מקרים שאכן האדם שמולך משקף לך מראה אם נהגת כשורה או לא.
 

עדין

משתמש ותיק
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עדין זה ההיפך מהאנוכי, שרואה רק את עצמו ומרצה רק את עצמו.

נ.ב. התיאור הוא לא שלי.
דבריך נכונים, אנוכי רואה רק את עצמו.
אך גם עדין וגם אגרסיבי (כמדומני שאלו שני ההפכים) יכולים להיות גם אנוכיים (אגואיסטים), וגם זולתנים (אלטרואיסטים).

אשמח לביאור איך ההפך מעדין הוא אנוכי.
אנוכי, זו גישה/חשיבה, עדין, זוהי תכונה/התנהגות.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
 
אני חושב שרבי חיים דיבר באופן שהיתה פגיעה ,אלא שיש לה סיבה טובה
כאן מדובר יותר שהשני נפגע בלי שפגעת בו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
דרומאי אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
אני חושב שרבי חיים דיבר באופן שהיתה פגיעה ,אלא שיש לה סיבה טובה
כאן מדובר יותר שהשני נפגע בלי שפגעת בו.
אכן, והלא אמר כן לענין המעשה ברב רחומי בכתובות דף ס"ב, ולא מיירי כלל בפגיעה אלא בצער אמיתי שנגרם לה מחמת איחורו.
 
 

בן זכאי

משתמש ותיק
רוב האנשים ש'מרצים' אין זה נובע מעדינות אלא מבעיה של ריצוי (יש בזה סוג מסויים של התמכרות...)
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יש כל מיני סוגים של טיפוסים באנושות
ויש גם חלוקות שונות של הטיפוסים האנושיים
החל מאלפי שנים אחורה,עד ימינו אנו
גם בחז''ל יש כמה וכמה מקורות לעניינים אלו
(בהוצאת פלדהיים הוציאו סדרת ספרים של סופרת אחת,
איני זוכר כעת את שמה, שעסוקה בזה הרבה)

אחד מהטיפוסים הידועים ביותר
הוא מי שנקרא 'מרצה' (מ''ם שוואה, רי''ש פתוחה)

וכמו כל טבע אנושי, הנטיה הזאת יסודה בקדש קדשים
כולל כל הטובות שבעולם
אבל יכולה לזלוג להיות אבי אבות הטומאה
רשע, מושחת, וכולל כל מיני רעות שבעולם (לא הגזמתי בכלל)

הם הראשונים שעלולים לצאת מאיזון, בין המחויבויות האישיות שלהם לבין הרצון לרצות
עלולים לגלגל אשמה על אחרים, להכנע כניעה בהמית, וללקות בחוסר יכולת לומר 'לא'
הרצון לרצות יכול לקנן ברצון להרשים, להיות 'האיש הטוב', ולשנוא ביקורת, חנפנות
ההופעה השפלה של זה, נע בין גניבה לבין ניאוף, ודי למבין

כמובן שההופעה הטובה של הטיפוס הזה, מיוחדת במינה
יכול לכלול בכנפיו קצוות שונות של אנשים, בענוה וברוח טובה
קל לסלוח, לוותר, לתת אמון, להשקיע בלי לראות תוצאות וכו'
מעולה לעסוק בחינוך ובגישור, להשכין שלום, ולאוורר אוירה עכורה

נ.ב.
גם המושג 'עדין' לא בהכרח הולך עם 'טוב'
מול היצר אסור להיות 'עדין',
והרבה מאוד אנשים שהפתיעו בהנהגה שלהם היו 'עדינים'
כזכור לי, מי שנקראת 'עדינה' בתורה, היא מלכות רומי
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
אשמח לביאור איך ההפך מעדין הוא אנוכי.
אנוכי, זו גישה/חשיבה, עדין, זוהי תכונה/התנהגות.
עדין אינו היפוכו של האנוכי.
אבל נראה לי שאנוכיות גם היא תכונה ,אם כי יכולה להיות גם להיות גישה.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
מוחל וסולח אמר:
אשמח לביאור איך ההפך מעדין הוא אנוכי.
אנוכי, זו גישה/חשיבה, עדין, זוהי תכונה/התנהגות.
עדין אינו היפוכו של האנוכי.
אבל נראה לי שאנוכיות גם היא תכונה ,אם כי יכולה להיות גם להיות גישה.
אולי אכתוב זאת כך, כדי להסביר עצמי.
אנוכיות היא בסופו של דבר מטרה.
עדינות/אגרסיביות זוהי ביטוי וצורת התנהגות, היא תשפיע כיצד תראה/תשמע, ותהיה הדרך אל המטרה.
 

עדין

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.


יש לבדוק בשיחות מוסר כד תשל"א. ב תשל"ב. ואינו תחת ידי, ואם לא כתוב שמה, אז כנראה אתה צודק.
וזאת הגמרא שממנה הראיה כתובות סב, ב: רב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא מחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה. עכ"ל הגמרא.
ויש מחלוקת בראשונים בביאור הגמרא וכמי ההלכה. והרמ"ה (הובא בטור אבן העזר סימן עו) כתב: אע"ג דהלכה כחכמים לא מיבעי להו לעגוני לנשותיהן כולי האי דמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. עכ"ל. ומשמע שאפילו שמותר לעשות יש להיזהר.

 
 

אלמוני

משתמש ותיק
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
משמי' דהגראי"ל שטיינמן זללה"ה אומרים, שלא יקרה כלום אם תבקש סליחה גם כשלא צריך. (אני לא זוכר את הנוסח המדויק של המשפט, זה הי' משהו יותר שנון.)
 
 

עדין

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
משמי' דהגראי"ל שטיינמן זללה"ה אומרים, שלא יקרה כלום אם תבקש סליחה גם כשלא צריך. (אני לא זוכר את הנוסח המדויק של המשפט, זה הי' משהו יותר שנון.)
אולי הכוונה לזה:
מזקנים אתבונן (חלק א, עמוד 39): ומעשה בבת אחת שבבירור על שידוך שמעה על הבחור מידע שלילי ותוך כדי בירורים קרתה תקלה והמידע התפרסם והבחור נפגע והיתה שאלה היות שהיא נזהרה מאד שלא יתפרסמו הדברים והתקלה לא באה ממנה אין האשמה על הבת ואינה צריכה לבקש מחילה בכל זאת אמר ראש הישיבה שתבקש מחילה ואפילו שחושבת שאינה צריכה מה תפסיד ולגבי העיתוי אמר שלא תחכה עד שתצטנן קצת צער הפגיעה אלא תבקש מיד וגם את צורת בקשת המחילה אמר שלא תאמר לא אני פרסמתי אלא תמסור לו בלשון כזו עשיתי לך עוול אני מבקשת מחילה.
 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
עדין אמר:
וזאת הגמרא שממנה הראיה כתובות סב, ב: רב רחומי
הראי'ה משם זה לגבי גדר ה"אש" ,שאינו עונש , שבגלל צער אשתו נפטר ,אף שהיא סובלת עכשיו יותר. וכמדומה הביא מפנינה שציערה לחנה לשם שמים ונענשה.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן זכאי אמר:
רוב האנשים ש'מרצים' אין זה נובע מעדינות אלא מבעיה של ריצוי (יש בזה סוג מסויים של התמכרות...)
מרצה - יכול להיות משתי סיבות.
או מ'כבוד' שכל הערך העצמי שלו תלוי באחרים שיהיו מרוצים.
או מטוב לב ורגישות יתירה לצער הזולת.
 
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
דקדקו כאן בביטוי 'עדין' והאם זה חיובי.

בספרי דברים לב כתוב כך:
וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן.
 

בן צרויה

משתמש רגיל
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
בן זכאי אמר:
רוב האנשים ש'מרצים' אין זה נובע מעדינות אלא מבעיה של ריצוי (יש בזה סוג מסויים של התמכרות...)
מרצה - יכול להיות משתי סיבות.
או מ'כבוד' שכל הערך העצמי שלו תלוי באחרים שיהיו מרוצים.
או מטוב לב ורגישות יתירה לצער הזולת.


מרצה זה רק סוג אחד של חלשלשות
ואלו שמטוב ליבם רוצים לעשות טוב לזולת זה כלל לא קשור ללרצות
בן אדם רגיש וטוב עושה טוב לזולת אף כשהלה לא יכיר לו טובה א6לא אדרבה יבוז לו, מ"מ הוא עושה טוב כי הוא רגיש 
וחדי עין מבחינים בפער העצום שבין שתי הגישות
 
 

עדין

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
 
מסתפק במועט אמר:
דרומאי אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
אני חושב שרבי חיים דיבר באופן שהיתה פגיעה ,אלא שיש לה סיבה טובה
כאן מדובר יותר שהשני נפגע בלי שפגעת בו.
 
דרומאי אמר:
מסתפק במועט אמר:
דרומאי אמר:
ר"ח שמואלביץ לא אמר כן מעולם.
אני חושב שרבי חיים דיבר באופן שהיתה פגיעה ,אלא שיש לה סיבה טובה
כאן מדובר יותר שהשני נפגע בלי שפגעת בו.
אכן, והלא אמר כן לענין המעשה ברב רחומי בכתובות דף ס"ב, ולא מיירי כלל בפגיעה אלא בצער אמיתי שנגרם לה מחמת איחורו.
 
מסתפק במועט אמר:
עדין אמר:
וזאת הגמרא שממנה הראיה כתובות סב, ב: רב רחומי
הראי'ה משם זה לגבי גדר ה"אש" ,שאינו עונש , שבגלל צער אשתו נפטר ,אף שהיא סובלת עכשיו יותר. וכמדומה הביא מפנינה שציערה לחנה לשם שמים ונענשה.


ראיתי ביוסף דעת (על כתובות. עמוד 21 מדפי הספר) ששכתב בשם השיחות מוסר כך: פגיעת אדם בחבירו, כמוה כהכנסת יד לתנור בוער, אף שלא היתה כוונה ורצון לפגוע בזולת, ואפילו אם כוונתו טובה, כל שחבירו נפגע על ידו, ניזוק. וכו'.
נכון שמהלשון הזה אפשר לדחות ולומר שסוף סוף עשה מעשה לא טוב. אבל אולי אפשר לבדוק בשיחות מוסר מה כתב [באוצר החכמה הוא לא נמצא]. ובמיוחד שכבר ציינתי למעלה את הרמ"ה שכתב שהמעשה היה טוב ומותר לפי ההלכה.
וכעת ראיתי במח ולב [נדפס בתוך ספר הזכרון למרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (עמוד קכב)] שכתב וז"ל: אין הבדל אם זה לשם שמים, אין הבדל אם זה שלא בכוונה, מספיקה קפידא והאש שורפת. 
 
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ולכן צריך להיזהר שלא לפגוע בשני.

אבל מה קורה כשבן אדם שמאשים אותך ומכניס אותך לריב לא לך, למרות שלא עשית לו כלום. רק פעלת כפי שהיית צריך לנהוג.
 
 

עדין

משתמש ותיק
מפני שהתקיפו באופן אישי את שם ניקי "עדין" אז צריך תגובה. אבל בלי מקורות אלא לפי מה שנשפך מהמקלדת.
קשה לחיות במחשבה על כל צעד האם זה פוגע או מפריע למישהו.
ולא רק שזה קשה אלא זה לא נכון. האדם לא יכול לעשות כלום. ומריבוי הזהירות לא להרבות בזהירות.
וזה לא סותר שאם מישהו הצטער ממעשה שלי שזה לא מוסיף לי נקודות זכות, ולא רק שזה לא מוסיף אלא אולי זה ממעט משלימות האדם.
ועוד יותר אפילו אם הצטער אבל לא ממעשה שלי, אלא שהוא חושב או מדמיין שעשיתי או זלזלתי בו, גם זה לא מוסיף זכויות.
זה אחד מהדברים החשובים שיש לדעת, מגלגלים זכות על ידי זכאי.
אוי כמה שזה קשה, שהרי מצד אחד אם חושבים על כל צעד ושעל שכל העולם יהיה מרוצה אי אפשר לעשות כלום, ומצד שני שבגללי [או לא בגללי ממש אלא בגלל שאני קיים] יהודי סובל גם בזה אי אפשר לעמוד.
אבל משהו לכולי עלמא, אם אני יכול לפייס את אותו בעל המחשבות, למה לא לשמח אותו?
אוהב את כולכם ומקוה שלא פגעתי ואף אחד לא חושב שפגעתי בו
החותם: עדין
 

הערשלה

משתמש ותיק
עדין אמר:
מפני שהתקיפו באופן אישי את שם ניקי "עדין" אז צריך תגובה. אבל בלי מקורות אלא לפי מה שנשפך מהמקלדת.
קשה לחיות במחשבה על כל צעד האם זה פוגע או מפריע למישהו.
ולא רק שזה קשה אלא זה לא נכון. האדם לא יכול לעשות כלום. ומריבוי הזהירות לא להרבות בזהירות.
וזה לא סותר שאם מישהו הצטער ממעשה שלי שזה לא מוסיף לי נקודות זכות, ולא רק שזה לא מוסיף אלא אולי זה ממעט משלימות האדם.
ועוד יותר אפילו אם הצטער אבל לא ממעשה שלי, אלא שהוא חושב או מדמיין שעשיתי או זלזלתי בו, גם זה לא מוסיף זכויות.
זה אחד מהדברים החשובים שיש לדעת, מגלגלים זכות על ידי זכאי.
אוי כמה שזה קשה, שהרי מצד אחד אם חושבים על כל צעד ושעל שכל העולם יהיה מרוצה אי אפשר לעשות כלום, ומצד שני שבגללי [או לא בגללי ממש אלא בגלל שאני קיים] יהודי סובל גם בזה אי אפשר לעמוד.
אבל משהו לכולי עלמא, אם אני יכול לפייס את אותו בעל המחשבות, למה לא לשמח אותו?
אוהב את כולכם ומקוה שלא פגעתי ואף אחד לא חושב שפגעתי בו
החותם: עדין

במזיד - פשוט שאסור
בשוגג - פשוט שצריך לפייס
באונס - מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
דקדקו כאן בביטוי 'עדין' והאם זה חיובי.

בספרי דברים לב כתוב כך:
וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן.
אם התכוונת אלי, לא היה לי צד שאין זה חיובי בעצם
ומי לנו גדול מהרב @עדין שליט"א, וכפי שהאריך הוא בעצמו לבאר
ומה לנו גדול, מתכלית מעלת האדם להגיע לגן 'עדן'
'ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'

רק אמרתי שזה לא בהכרח חיובי
ובפרט כשעוסקים בתכונה אנושית, וביותר כאשר יש לה 'ניראות' טובה
יש חשש כבד ליפול ברשת היצר, ובכל מיני דפוסי התנהגויות בעייתיים ביותר

והערתי שמלכות אדום נקראת עדינה
ונזכרתי גם כעת, שעל אגג נאמר - וילך אליו אגג מעדנות
ורש"י מביא התרגום - אגג מפנקא

ויש לציין לדברי ר' צדוק הכהן [פוקד עקרים ה]
ושמעתי על מה שכתוב (שם פסוק ל"ב) אגג מעדנות ותרגום יונתן כד מפנקן כי מי שראה אגג בפינוקו לא היה אפשר מצד טבע אנושי שלא יתעורר בו רחמנות וחמלה עליו ונסיון גדול היה שלא יחמלו
ועיי"ש שגם הוא משום ניצוץ קדוש שיש בו וכו'
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
עדין אמר:
מפני שהתקיפו באופן אישי את שם ניקי "עדין" אז צריך תגובה. אבל בלי מקורות אלא לפי מה שנשפך מהמקלדת.
קשה לחיות במחשבה על כל צעד האם זה פוגע או מפריע למישהו.
ולא רק שזה קשה אלא זה לא נכון. האדם לא יכול לעשות כלום. ומריבוי הזהירות לא להרבות בזהירות.
וזה לא סותר שאם מישהו הצטער ממעשה שלי שזה לא מוסיף לי נקודות זכות, ולא רק שזה לא מוסיף אלא אולי זה ממעט משלימות האדם.
ועוד יותר אפילו אם הצטער אבל לא ממעשה שלי, אלא שהוא חושב או מדמיין שעשיתי או זלזלתי בו, גם זה לא מוסיף זכויות.
זה אחד מהדברים החשובים שיש לדעת, מגלגלים זכות על ידי זכאי.
אוי כמה שזה קשה, שהרי מצד אחד אם חושבים על כל צעד ושעל שכל העולם יהיה מרוצה אי אפשר לעשות כלום, ומצד שני שבגללי [או לא בגללי ממש אלא בגלל שאני קיים] יהודי סובל גם בזה אי אפשר לעמוד.
אבל משהו לכולי עלמא, אם אני יכול לפייס את אותו בעל המחשבות, למה לא לשמח אותו?
אוהב את כולכם ומקוה שלא פגעתי ואף אחד לא חושב שפגעתי בו
החותם: עדין
נכון שעל כל צעד ושעל לא ניתן להזהר.
אך כפי שאדם לומד נהיגה, בתחילה קשה לו על כל צעד ושעל, לחשב את כל התמרורים והחוקים, אך הוא מתאמץ להתרכז ולחשב, כיון שמדובר בחיי אדם או בהפסד כספי, (דו"ח, שפשוף לאוטו.) ועם הזמן הדברים נעשים אוטומטי.
כך מי שמרגיל את עצמו לחשוב טיפ טיפה על הזולת, בתחילה הוא צריך להתרכז ולעמוד על דעתו. אך בהמשך, התנהגותו תתנהל אוטומטית, ללא תקלות, ובמיוחד, הוא יזהה מיד כאשר הוא פוגע במי שהוא, ומיד מתקן דרכיו.

כאשר אני רואה למשל אדם שעולה לאוטובוס, ונעמד עם הגמרא הפתוחה, בשטח של הדלת האחורית, השטח שמיועד לנשים עם עגלות. והוא לא שם לב שתחנה אחריו עלתה אשה עם עגלה והוא חוסם לה את המקום, והיא לא תהין להפריע לו, או להעיר לו. והיא מטלטלת בטלטלות האוטובוס, וילדה הקט עמה. ואם יש איתה עוד ילד שאוחז בידה, אז בכלל.
הרי שאדם זה לא טרח מעודו לחשוב על בין אדם לחבירו.
או אלו שמתיישבים כשעולים בתחנה ורואים שעולה אשה עם עגלה, והם ממהרים לעלות ולהתיישב בספסל הצמוד לרחבה, אף שיש מקומות נוספים באוטובוס, ובעצם מונעים מהאשה (שלפעמים הרה) לשבת ליד העגלה באופן בטוח, והיא צריכה לעמוד עם העגלה ברחבה כל הנסיעה.
הרי שאותו אדם, לא שהוא לא שם לב, ונכשל חד פעמי. אלא שמעודו לא חשב על צורת התנהלותו באוטובוס.
וכן על זה הדרך, אדם צריך לתכנן את חייו, בכל מקום. לדעת את המוקשים. וללמוד לא לעלות עליהם. וזו לא תורה מול כל אחד, אלא תורה והנהגה כללית. שמביאה לידי שמירה וכיסוי ברוב אירועי החיים.
 
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עדין אמר:
ידועים דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שבן אדם לחבירו זה "אש", ואפילו אם השני נפגע ללא סיבה מוצדקת, צריך לפייסו.
ולכן צריך להיזהר שלא לפגוע בשני.

אבל מה קורה כשבן אדם שמאשים אותך ומכניס אותך לריב לא לך, למרות שלא עשית לו כלום. רק פעלת כפי שהיית צריך לנהוג.
תנסה לחשוב מה האינטרס שלו לריב.
תנסה לבדוק, מה הוא חווה, ולא, מה אתה עשית/לא עשית.
 
 

עדין

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
עדין אמר:
נכון שעל כל צעד ושעל לא ניתן להזהר.
אך כפי שאדם לומד נהיגה, בתחילה קשה לו על כל צעד ושעל, לחשב את כל התמרורים והחוקים, אך הוא מתאמץ להתרכז ולחשב, כיון שמדובר בחיי אדם או בהפסד כספי, (דו"ח, שפשוף לאוטו.) ועם הזמן הדברים נעשים אוטומטי.
כך מי שמרגיל את עצמו לחשוב טיפ טיפה על הזולת, בתחילה הוא צריך להתרכז ולעמוד על דעתו. אך בהמשך, התנהגותו תתנהל אוטומטית, ללא תקלות, ובמיוחד, הוא יזהה מיד כאשר הוא פוגע במי שהוא, ומיד מתקן דרכיו.

כאשר אני רואה למשל אדם שעולה לאוטובוס, ונעמד עם הגמרא הפתוחה, בשטח של הדלת האחורית, השטח שמיועד לנשים עם עגלות. והוא לא שם לב שתחנה אחריו עלתה אשה עם עגלה והוא חוסם לה את המקום, והיא לא תהין להפריע לו, או להעיר לו. והיא מטלטלת בטלטלות האוטובוס, וילדה הקט עמה. ואם יש איתה עוד ילד שאוחז בידה, אז בכלל.
הרי שאדם זה לא טרח מעודו לחשוב על בין אדם לחבירו.
או אלו שמתיישבים כשעולים בתחנה ורואים שעולה אשה עם עגלה, והם ממהרים לעלות ולהתיישב בספסל הצמוד לרחבה, אף שיש מקומות נוספים באוטובוס, ובעצם מונעים מהאשה (שלפעמים הרה) לשבת ליד העגלה באופן בטוח, והיא צריכה לעמוד עם העגלה ברחבה כל הנסיעה.
הרי שאותו אדם, לא שהוא לא שם לב, ונכשל חד פעמי. אלא שמעודו לא חשב על צורת התנהלותו באוטובוס.
וכן על זה הדרך, אדם צריך לתכנן את חייו, בכל מקום. לדעת את המוקשים. וללמוד לא לעלות עליהם. וזו לא תורה מול כל אחד, אלא תורה והנהגה כללית. שמביאה לידי שמירה וכיסוי ברוב אירועי החיים.
צודק.
[לא אהבתי במשל את: "הגמרא". אפשר לשנות ל"עיתון" או כדומה].
 
 
חלק עליון תַחתִית