סבא אמר:הנה גירסא אחרת מהסטייפעלער שמובאת ע"י נכדו חביבו בספר תולדות יעקב עמ' ק"ד-
וכל המושג של בין הזמנים הי' רבנו אומר הוא דבר חדש שהושפע מהמתחדשים. לפנים הי' בישראל שכמה בחורים בודדים תלמידים חלשים בגופם היו נוסעים מפעם בפעם להבראה למרחצאות ולהרים לשאוף אויר צח ולאגור כח להמשיך ביגיעה בתורה אבל גם במקום הבראתם היו עוסקים כל היום בתורה
ידידי ר' סבא היקר, הגירסא היא אותה גירסא.. הסטייפלער שציינת מדבר על עצם המונח בין הזמנים -הכללי (ובד"א בכל הענין שם החל מע' קג עד עמ' קה לא מזכיר חודש אב מה שראיתי בספר הנ"ל הנמצא בביתי משכבר הימים..)
ואילו ר' דן הביא בשמו בכל הנוגע לבין הזמנים של אב שדעת הסטייפלער לא היתה נוחה בזה, אחר שלא ראה בה צורך בשונה מניסן שראה בה צורך
ראה ציטוט-
"אני אגיד לכם לפני שנים נכנסתי לסטייפלער -שאלתי אותו בכתב שלא יהיה ביטול תורה- איך זה שמוציאים את הבני תורה בזמן כזה, בקיץ לוהט שהרחוב כמו ג'ונגל, כמו גן חיות, שמתהלכים כמו חיות היער ה' ירחם, וזורקים אותם לרחובה של עיר, שברגע אפשר לאבד את הנשמה לגמרי.
אז אמר לי הסטייפלער, אתה צודק והוא הוסיף, -אומר לכם (לשון הגרד"ס) כמעט מילה במילה מה שהוא אמר-, 'אצלי זה כמו שמוציאים את הלב של הזמן'. 'לומדים מאייר עד ר"ה ומוציאים את השלושה שבועות האלו' והוסיף הסטייפלער שבימים עברו זה לא היה נהוג.
ושמעתי מהרב'ה של מנצ'סטר שיאריך ימים, שהסטיפלער אמר לו שהכוונה של זה -בין הזמנים- היתה שלא לשם שמים רק שפעם המצב היה קשה –שלא כהיום שב"ה אכשר דרא כמה שפע יש- ולמדו בתנאים מאד קשים, ובמסירות נפש, וכיון שהבחורים החסידים היו נוסעים לחצרות רבותיהם באלול, לכן החליטו שיסגרו את הישיבות באלול וכך גם יחסכו את הוצאות המטבח והוסיף בתור סניף וגם ראשי הישיבות ינוחו קצת. הבחורים היו נוסעים בזמן הזה והישיבות היו מדלדלות. ואחר כך תפסו את עצמם איך מבטלים את אלול את ההכנה לר"ה ויוה"כ. אבל מה עושים עם המטבח לכן הלכו ודחו את בין הזמנים של אלול ללפני זה, לאב, שלושת השבועות. ועל מה בין הזמנים? שלמדו מאייר בקושי ג' חודשים, בשלמא בין הזמנים פסח אחרי זמן חורף ובפרט מתי שהשנה מעוברת!. כך אמר הסטייפלער.