לאו דווקא,
לפעמים גם חבר טוב.
פסיכיאטר יתן כדורים,
חבר, יתן את לבו.
יש כמובן מקרים שצריכים סיוע מקצועי, אך גם בזה, עדיף ומומלץ לאתר איש מקצוע עם לב ואכפתיות, ולא רק אחד שיש לו יומן פגישות.
|
|
|---|
|
גם אתה לומד דף היומי? אתה לא לבד! הצטרף לקהילת לומדי דף היומי בפורום לתורה, רכוש ידיעות מחבריך, הענק להם מידיעותיך, ותעשיר את לימוד הדף שלך ושל עוד מאות חברי הפורום. מחכים לך,
היכנס עכשיו >>>
|
חס וחלילה הס מלהזכיר!!!
ככמו שכתבתי גם על נשמה טהורה אחת שילך לאיבוד נבכה, אין זה ענין של מספר אחד או הרבה, אלא דרך.
אקשן דקדושה כתב: ↑29 דצמבר 2020, 01:29אברך צעיר, לענין וכשרוני. איבד לחלוטין טעם בלימוד ובתפילה ובכל עבודת השם.
כרגע מצבו הוא שהוא לומד, אך אין לו כל סיפוק מזה.
מדלג על תפילות, מתנסה בנסיונות ועומד בהם בדר"כ אך אין לו שום סיפוק וחיות מזה, ושום מניע להמשיך בזה.
כמובן שיקפצו כאן תומכי שיטות למיניהם ויציעו את מרכולתם לכן הנני להבהיר:
א. הוא לומד גם בעיון למדני הדק היטב וכו' וגם בבקיאות בהספק דפים רבים וכו'.
ב. יש לו יד ורגל גם בתורת המוסר וגם בחסידות ומחשבה וכו'
אין לי הרבה הבנה בתחום אבל בכל זאת נראה לי שהוא סובל מניתוק רגשי שנובע מעומס רגשי כבד.
לדעתי הכתובת היא פסיכולוג, אבל מכיון שכבר קדמו בהצעה זו כמה חכמים והפנו אותו לפסיכולוג לא-יוצלח, ואחריו למומחה בשיטת 'בין-לילה', ואחריו לחכם חרשים ויועץ לחשים, וכו' וכו' אשר ע"כ יצא מיודענו מיואש וחסר אימון בין מבעלי תעודות ממוסגרות ובין מבעלי בטחון עצמי וכושר שיווק מוכח.
הוא מוכן לתת צ'אנס אחרון לפני שקיעה בתהומות היאוש והדיכאון.
הבו עצה הלום.
חייל של הרבי כתב: ↑29 דצמבר 2020, 09:07ובזה אני לא מסכים איתך כלל. אני חושב (ומקורות יש לי בזה) שבגיל הצעיר (מהלידה ועד שנה אחרי החתונה לפחות), צריך להיות שקוע בתורה, בסיפורי צדיקים וכו
יהודה יעקבזון כתב: ↑29 דצמבר 2020, 13:24קודם שיהי' להם בכלל 'טעם'.מתבונן לעומק כתב: ↑29 דצמבר 2020, 13:03ואז יהיה להם טעם בעבודת השם ???
אם נלעיט את הילדים בשטויות והבלי עוה"ז זה מה שיציל אותנו??
תחביבים ? אומנות ?
לאיפה הגענו
כשיש טעם, אז אפשר להגיע ל'טעם בעבודת השם'
כשאין טעם, אז יש כאלו שעבודת השם אצלם הוא בלי טעם או שהוא חמוץ.
היום הילדים של הלא-דתיים לא יודעים בכלל איך אבוקדו גדל. רק דבוקים למסך כל היום.יעקב שלם כתב: ↑29 דצמבר 2020, 19:14חייל של הרבי כתב: ↑29 דצמבר 2020, 09:07ובזה אני לא מסכים איתך כלל. אני חושב (ומקורות יש לי בזה) שבגיל הצעיר (מהלידה ועד שנה אחרי החתונה לפחות), צריך להיות שקוע בתורה, בסיפורי צדיקים וכו
בא נחשוב איך גדלו ילדים בכל הדורות
ראיתי מכתב של הרב וואזנר שעניינו להסביר את הצורך העצום בריטאלין בדורינו
ובתו"ד הוא כותב שבמלמד של העיירה כשלילד היה קשה הוא היה שולח אותו קצת לרדוף אחרי הברווזים בחוץ
ואח"כ ויחזור לתלמודו...
הילדים שלנו יודעים שאבוקדו גודל בעץ רק מהלכות ברכות
(יש דרגה כזאת ליחידים שחיים בניתוק מוחלט
אבל זה דווקא כשכל המכלול של הבית מנותק
אבל אם למשל האבא כותב בין הסדרים בפורומים שונים אות הוא כי אין ביתו בית מנותק )
אור זרוע כתב: ↑29 דצמבר 2020, 20:32זכור לי שהפסיכולוג הנודע הרב יעקב מרדכי גרינוולד [שהתכתב עם הסטיפלר] בספרו "עצות והדרכות" מדבר על דברים דומים. הוא מתאר בעיה של צער עמוק שתוקף בני תורה בלי שום סיבה הנראית לעין. אין לי מושג היכן ניתן להשיג את הספר. הוא מעניין מאוד. אולי יש בו כיוון לפתרון.
ראיתי את הספר לפני שנים רבות, וזכור לי פרט אחד מעניין שהוא כותב שיש בני תורה שהיו להם תקופות של התעלות רוחנית שסיפקו לנפש חוויה של תענוג נפלא. הנפש מתרגלת לחיי תענוגים והיא משתוקקת לחוות שוב את אותה חוויה רוחנית מתוקה. וכאשר אין מספקים לה את אותה חוויה גורם לה הדבר לכאב רב המתבטא אצל האדם בתחושת צער ודיכאון עמוק. האדם שלא מבין את מקור הצער מנסה לרצות את הנפש במים דלוחים של סיפוקים שונים, אולם ללא הועיל.
יהודה יעקבזון כתב: ↑29 דצמבר 2020, 17:04
לאו דווקא,
לפעמים גם חבר טוב.
פסיכיאטר יתן כדורים,
חבר, יתן את לבו.
יש כמובן מקרים שצריכים סיוע מקצועי, אך גם בזה, עדיף ומומלץ לאתר איש מקצוע עם לב ואכפתיות, ולא רק אחד שיש לו יומן פגישות.
נקודה חשובה מאד מאד
לילה כיום יאיר כתב: ↑29 דצמבר 2020, 21:41במה שכתב הרב כמעין המתגבר לעיל באות ד', שיכול להיות שהוא למד הרבה רייד ישיבתי שמשאיר את האדם עם הארץ עם תחושה של גדול הדור, הנה אין הדברים מדוייקים.
זה נכון שצורת הלימוד הזו שהלומדים מקיפים את הסוגיא על כל פרטיה ודקדוקיה, עם כל שיטות הראשונים, והרבה ממהלכי האחרונים וראשי הישיבות בהם, תוך כדי ירידה לעומק לדקי דקויות, והגדרת כל שיטה ושיטה, יכולה להביא לידי בלבול הדעת, שאדם חושב שהוא מחדד את שכלו, ובסוף נשאר עם כלום, משום שאינו נותן אל ליבו את סידור ועריכת הסוגיא בבהירות, אבל יחד עם זאת חייבים להדגיש, שמי שלומד בעיון הישיבתי ונותן דגש גם על סדר הדברים ועריכתם, זה סיפוק אדיר שממ שלא ניסה את זה אינו יכול להבין.
ובנוגע לאותו אברך יקר, שהודגש כבר שלמד בעיון, זה אכן נקודה הצריכה בירור, שאם לא למד בצורה מסודרת, ודאי שמכזה לימוד אין סיפוק לטווח הארוך.
אור זרוע כתב: ↑29 דצמבר 2020, 20:32זכור לי שהפסיכולוג הנודע הרב יעקב מרדכי גרינוולד [שהתכתב עם הסטיפלר] בספרו "עצות והדרכות" מדבר על דברים דומים. הוא מתאר בעיה של צער עמוק שתוקף בני תורה בלי שום סיבה הנראית לעין. אין לי מושג היכן ניתן להשיג את הספר. הוא מעניין מאוד. אולי יש בו כיוון לפתרון.
ראיתי את הספר לפני שנים רבות, וזכור לי פרט אחד מעניין שהוא כותב שיש בני תורה שהיו להם תקופות של התעלות רוחנית שסיפקו לנפש חוויה של תענוג נפלא. הנפש מתרגלת לחיי תענוגים והיא משתוקקת לחוות שוב את אותה חוויה רוחנית מתוקה. וכאשר אין מספקים לה את אותה חוויה גורם לה הדבר לכאב רב המתבטא אצל האדם בתחושת צער ודיכאון עמוק. האדם שלא מבין את מקור הצער מנסה לרצות את הנפש במים דלוחים של סיפוקים שונים, אולם ללא הועיל.
תמליץ לו שיאזין לשיחתו המדהימה של הגרשז"יאקשן דקדושה כתב: ↑29 דצמבר 2020, 01:29אברך צעיר, לענין וכשרוני. איבד לחלוטין טעם בלימוד ובתפילה ובכל עבודת השם.
כרגע מצבו הוא שהוא לומד, אך אין לו כל סיפוק מזה.
מדלג על תפילות, מתנסה בנסיונות ועומד בהם בדר"כ אך אין לו שום סיפוק וחיות מזה, ושום מניע להמשיך בזה.
כמובן שיקפצו כאן תומכי שיטות למיניהם ויציעו את מרכולתם לכן הנני להבהיר:
א. הוא לומד גם בעיון למדני הדק היטב וכו' וגם בבקיאות בהספק דפים רבים וכו'.
ב. יש לו יד ורגל גם בתורת המוסר וגם בחסידות ומחשבה וכו'
אין לי הרבה הבנה בתחום אבל בכל זאת נראה לי שהוא סובל מניתוק רגשי שנובע מעומס רגשי כבד.
לדעתי הכתובת היא פסיכולוג, אבל מכיון שכבר קדמו בהצעה זו כמה חכמים והפנו אותו לפסיכולוג לא-יוצלח, ואחריו למומחה בשיטת 'בין-לילה', ואחריו לחכם חרשים ויועץ לחשים, וכו' וכו' אשר ע"כ יצא מיודענו מיואש וחסר אימון בין מבעלי תעודות ממוסגרות ובין מבעלי בטחון עצמי וכושר שיווק מוכח.
הוא מוכן לתת צ'אנס אחרון לפני שקיעה בתהומות היאוש והדיכאון.
הבו עצה הלום.
אני לא מבין. כבר ניסה הכל הכל ולא הלך, מכולם יצא מיואש, ודוקא מ'פורום לתורה' תבוא הישועה?אקשן דקדושה כתב: ↑29 דצמבר 2020, 01:29
לדעתי הכתובת היא פסיכולוג, אבל מכיון שכבר קדמו בהצעה זו כמה חכמים והפנו אותו לפסיכולוג לא-יוצלח, ואחריו למומחה בשיטת 'בין-לילה', ואחריו לחכם חרשים ויועץ לחשים, וכו' וכו' אשר ע"כ יצא מיודענו מיואש וחסר אימון בין מבעלי תעודות ממוסגרות ובין מבעלי בטחון עצמי וכושר שיווק מוכח.
הוא מוכן לתת צ'אנס אחרון לפני שקיעה בתהומות היאוש והדיכאון.
הבו עצה הלום.
הערשלה כתב: ↑29 דצמבר 2020, 22:08לצערי יש כאן טעות חוזרת סביב לימוד עבודת ה' והחיים בכלל שהפסגה תמיד נמצאת בתחושת חוויה וסיפוק. מי שמרגיש חוויה טובה וסיפוק הרי הוא המאושר עלי אדמות. ולא היא.
התכלית להתחבר לתורת ה' ע"י שתופסים מה זה תורת ה'? מה עושה לימוד והתעסקות בתורה הק'? ואין כוונתי דווקא על עיון / בקיאות / משנה / הלכה / חורש"י, אלא על כל מילה ומילה מכל נושא שהוא שהוא בעצם דבקות בדברי אלוקים חיים.
מי שמחפש איזה חוויה וסיפוק מסוים בלימוד ורק כך נחשב הדבר בעיניו ללימוד, הרי הוא טועה בענק.
אכן אחרי שלומדים בחיבור הראוי חווים חוויה מיוחדת במינה, אבל כעבור זמן היא נעלמת כי זה לא המהות זה רק התוצאה מהחיבור הנכון.
אמר המדובר:שיתא אלפי כתב: ↑29 דצמבר 2020, 02:52לא איש מקצוע אנכי ולא בן איש מקצוע
אבל דבר ראשון ואולי הכי חשוב, אין דבר כזה "מוכן לתת צאנס אחרון לפני וכו"
דבר ראשון מישהו בן דעת צריך להסביר לו שהוא לא עושה טובה לאף אחד, וגם אין דבר כזה לתת צאנס, אין איזה דרך של "טוב, אז עכשיו נלך ליאוש", תמיד נשארת רק אופציה אחת והיא להתמודד עם החיים, גם אחרי היאוש אנשים קמים ומבינים שלא נותר להם אלא להתמודד בדרכים שונות ומשונות.
אף אדם לא יכול לפתור בעיה ככה בשביל מישהו אחר, או לתת עצת קסם.
אם זה ניתוק רגשי, או משהו דומה, בכל מקרה צריך לצאת מהמקום הזה של אני נותן צאנס. למי בדיוק הוא נותן צאנס, למציאות ? משל למה הדבר דומה, אדם נתקע במבוך של מנהרות אפלות בקטקומבות, הוא יודע שאם ישאר שם לא יראה יותר לעולם את אור השמש ואת משפחתו. הוא מנסה מפה ואח''כ מפה, ואח''כ מפה, כמובן שברגעים מסוימים הוא יתיאש, אבל הוא לא "מוכן לתת צאנס" אלא הוא מחפש את המנהרות שמובילות החוצה, הוא יודע שהם ישנם, הוא יודע שקשה מאד להחזיק מעמד עד שימצא את המנהרה שיש לה פתח, הוא יודע שזה מתסכל ברמות שהוא עוד לא מכיר, שזה מייאש, אבל הוא בוחר בין הקבר לבין השמש, ואין שתי אופציות, ולכן הוא ממשיך.
וכמובן שלעזרת האדם במצבי חשך תהום ושאול כגון אלו, באים האמונה וכל ההתחזקות של אבותינו מהעקדה ועד הלום, אבל גם את זה אסור לחוות כמצווה וכ''מוכן לתת צאנס'', אלא ככלים שה' נתן לאדם בכדי להתחזק שיהיה כוח להחזיק מעמד ולהמשיך לחפש עד שמוצאים את הפתח.
אמר המדובר:
אמר המדובר:
אמר המדובר:
אמר המדובר:יהודה יעקבזון כתב: ↑29 דצמבר 2020, 10:38
דיברת על 'טעם'...
לפי התיאור שלך, המקרה די דומה לילד שאמו הצמחונית לא נתנה לו לאכול סוכריות וציוותה עליו לאכול רק מלפפונים.
הילד הזה המשיך לאכול רק מלפפונים מתוך חרדה.
כמה זמן נראה לך שזה יחזיק מעמד?
הילד לא רוצה סוכריות בגלל שזה יותר טעים, הוא רוצה 'לנסות' משהו אחר, שאולי מזה תבוא הישועה.
אך הישועה האמתית תגיע ברגע שהוא יתחיל להיות מי שהוא באמת, יתחבר לעצמו.
כחבר שלו, תגיד לו שלא יאבד תקווה.
וגם אם התאכזב ממטפלים למיניהם,
שיתייעץ עם איש מקצוע עם ניסיון, והכי חשוב, שהוא שמע מאחרים שהיו במצב דומה, שנעזרו בו.
אמר המדובר:דרומאי כתב: ↑29 דצמבר 2020, 13:45השאלה המתבקשת היא האם בדברים אחרים יש לו טעם וענין, ורק בתורה ועבודה איבד את החשק, או שהוא איבד את החיות והחשק באופן כללי.
האם הוא אוכל פחות? האם הוא נהנה כעת מדברים אחרים שאינן לימוד ועבודה?
אם הוא איבד חשק וחיות באופן כללי- מדובר בדכאון, ויש לטפל בזה כבדכאון. לא יועילו כאן שום עצות רוחניות ושום ספרים- בדכאון מטפלים כמו בדכאון.
אם הוא איבד חשק רק מתורה ועבודת השם- יתכן שהוא צריך ליסוע לחופש לכמה ימים ויחזור עם כוחות מחודשים, ויתכן שמדובר בבעיה רוחנית כגון סרטים וכדו'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 3 אורחים