הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
א. ראיתי נדון יפה ומתוק לאחרונה -יש לעיין באדם שהכשיל את חבירו בדבר איסור, שעי"ז עבר משום לפני עיור, ואותו שנכשל בעבירה, עשה עליה תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכויות (עיין רש"י יומא פו: ד"ה עליהם) האם המכשיל צריך לעשות בכה"ג תשובה, או דילמא אחר שגוף העבירה נהפך למצוה, כה"ג לא עבר המכשיל על לפ"ע למפרע.
ב. דבר נוסף שיש בענין התשובה, המשפט השגור בפי הבריות "בעל תשובה" או "חוזר בתשובה", אם נלך כשי' החזו"א (יו"ד סי' ב' אות טז - כח) שהחילונים המצויים בזמנינו הינם תינוקות שנשבו [(וכ"כ בשמו מרן הגרח"ק בדרך שיחה ח"ב עמ' תנז בזה"ל אותם שאינם שומרי מצוות המצויים בימינו, דעת החזו"א שנחשבים כתינוקות שנשבו עיי"ש), שלא כדעת -מרן הגרש"ז בשולחן שלמה יו"ט סי' תקיב שולי הגיליון הע' א-ד) והגריש"א (הובא בס' לקט יום טוב פ"ג הע' ז ובהלכות שבת להגר"מ קארפ ח"ב עמ' תרע"א) ר' משה פינשטיין (בשו"ת אה"ע ח"א סי' פ"ב) הרב וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קצח) ובס' אול"צ (ח"ג פי"ט ג' ובח"ב פ"ה ה) ועיי"ע בתשובות והנהגות (ח"ג סי' תפ ובח"ה סי' צה)]
אם כן התואר המעונק להם 'בעל תשובה' או 'חוזר בתשובה' הוא שגוי, כי משמעות 'חוזר בתשובה' היינו מי שהיה וסטה מן הדרך ושוב חזר, אבל אותם המכונים בדורינו 'בעלי תשובה' או חוזרים בתשובה', אף פעם לא היו בשום מקום שנצטרך לומר שחזרו אליו. אמת שצריך להם שום הגדרה בהלכה, אבל בודאי לא 'חוזר בתשובה'.
נ.ב ראוי לעלות תואר הולם ל"בעל תשובה" לפי ההגדרה הנכונה. אשמח לשמוע הצעות מחו"ר הפורום.
ג. אחד מדרכי התשובה היא שינוי השם וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ד) בזה"ל-
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח: עכ"ל.
ומקורו מושתת עפ"ד הגמ' ר"ה טו: כמו שציין הכס"מ, עיין שם גם בד' המאירי והר"ן.
ויש לדעת משום מה לא מצוי בזמנינו המבורך "בבעלי תשובה" שמשנים את שמם. אם כי ייתכן לפי הערה ב', ויש לדון בכ"ז.
ב. דבר נוסף שיש בענין התשובה, המשפט השגור בפי הבריות "בעל תשובה" או "חוזר בתשובה", אם נלך כשי' החזו"א (יו"ד סי' ב' אות טז - כח) שהחילונים המצויים בזמנינו הינם תינוקות שנשבו [(וכ"כ בשמו מרן הגרח"ק בדרך שיחה ח"ב עמ' תנז בזה"ל אותם שאינם שומרי מצוות המצויים בימינו, דעת החזו"א שנחשבים כתינוקות שנשבו עיי"ש), שלא כדעת -מרן הגרש"ז בשולחן שלמה יו"ט סי' תקיב שולי הגיליון הע' א-ד) והגריש"א (הובא בס' לקט יום טוב פ"ג הע' ז ובהלכות שבת להגר"מ קארפ ח"ב עמ' תרע"א) ר' משה פינשטיין (בשו"ת אה"ע ח"א סי' פ"ב) הרב וואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קצח) ובס' אול"צ (ח"ג פי"ט ג' ובח"ב פ"ה ה) ועיי"ע בתשובות והנהגות (ח"ג סי' תפ ובח"ה סי' צה)]
אם כן התואר המעונק להם 'בעל תשובה' או 'חוזר בתשובה' הוא שגוי, כי משמעות 'חוזר בתשובה' היינו מי שהיה וסטה מן הדרך ושוב חזר, אבל אותם המכונים בדורינו 'בעלי תשובה' או חוזרים בתשובה', אף פעם לא היו בשום מקום שנצטרך לומר שחזרו אליו. אמת שצריך להם שום הגדרה בהלכה, אבל בודאי לא 'חוזר בתשובה'.
נ.ב ראוי לעלות תואר הולם ל"בעל תשובה" לפי ההגדרה הנכונה. אשמח לשמוע הצעות מחו"ר הפורום.
ג. אחד מדרכי התשובה היא שינוי השם וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"ד) בזה"ל-
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח: עכ"ל.
ומקורו מושתת עפ"ד הגמ' ר"ה טו: כמו שציין הכס"מ, עיין שם גם בד' המאירי והר"ן.
ויש לדעת משום מה לא מצוי בזמנינו המבורך "בבעלי תשובה" שמשנים את שמם. אם כי ייתכן לפי הערה ב', ויש לדון בכ"ז.