סקר: מה נוהגים אצלכם בעניין פתיחת בקבוקים בשבת?

מה נוהגים אצלכם בעניין פתיחת בקבוקים בשבת?

  • פותחים את כל הבקבוקים

    קולות: 20 7.1%
  • פותחים בקבוקים עם פקק פלסטיק בלבד

    קולות: 86 30.4%
  • פותחים גם בקבוקים עם פקק מתכת

    קולות: 9 3.2%
  • לא פותחים בכלל

    קולות: 168 59.4%

  • סה"כ בוחרים
    283

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
הנימוק פשוט מאוד. כדעת רוב מוחלט של הפוסקים, מרנן הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר, הגר"נ קרליץ זצ"ל ועוד, שאין לפתוח שום בקבוקים. ומי שלא נוהג בכל עניניו כמרן הגרשז"א או מורה אחר המיקל בזה, פשוט שאין לו מקום להקל מדעתו
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
E. W אמר:
יהודי רציני אמר:
אופציה שלא כתובה,
נוהג להחמיר כדעת הגריש"א שלא לפתוח אף בקבוקי פלסטיק כיון שמדובר בספק דאורייתא ובקלות אפשר לחתוך מער"ש את הסוגר מסביב לפקק,
אך כשאין ברירה, כגון שנמצא במקום שלא פתחו את הבקבוקים ואין מי שנוהג לפתוח לכתחילה או במקרים בהם לא ניתן לעשות את העצה הנ"ל סומך על השיטה המקילה שכך נוהג אבי מורי ויש בזה משום עונג שבת, מטעם זה אני גם לא חושש לבקש ממישהו אחר שפותח לכתחילה לפתוח לי כיון שמעיקר הדין אני סומך על הדעה המקילה כיון שכך אבי נוהג.

בבקבוקי מתכך פותח בשעת הדחק ע"י עשיית חור.
לפתוח ע"י עשיית חור זה לא לכתחילה לכו"ע? 
לכתחילה, אך עי' אורחות שבת פ"יב הערה ל'.
וכן שבהרבה פעמים ישנם ציורים על הפקק וקשה מאוד להזהר בזה
לכן לכתחילה לדעתי ראוי להשתדל לפתוח לפני שבת
ורק בשכח יפתח בשבת ע"י עשיית נקב (או כשאינו יכול לפתוח מער"ש כגון ביין מוגז).

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
יושב אוהלים אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
ביארתי למה אני חושב אחרת
לא שמתי לב שביארת, איפה? שאלת בלשון "יל"ע".
ראה הודעתי הקודמת
אתה מתכוון לזה?
סנגורן של ישראל אמר:
לכאו' ההחמרה בדאו' וההקלה בדרבנן אי"ז 'הכרעה' אלא 'הנהגה'. וממילא אה"נ, בכה"ג בדאו' נחמיר ובדרבנן נקל.
לא מובן לי מה זה משנה אם זה הכרעה או הנהגה, גם ההנהדה לא הנהיגו לקולא אלא כשהאיסור הוא בעצם איסור דרבנן, ולא כשבמקרה הוא נהפך לדרבנן מחמת צורתו.
 

ירמיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
יושב אוהלים אמר:
לא שמתי לב שביארת, איפה? שאלת בלשון "יל"ע".
ראה הודעתי הקודמת
זה:
סנגורן של ישראל אמר:
לכאו' ההחמרה בדאו' וההקלה בדרבנן אי"ז 'הכרעה' אלא 'הנהגה'. וממילא אה"נ, בכה"ג בדאו' נחמיר ובדרבנן נקל.
נכון.
כבודו חולק עלי?
 
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
אצלינו נותנים לתת לילד שלא הגיע לחינוך לפתוח רק פלסטיק אם כי מבחינה היסטורית פעם לא הקפידו על זה כמבואר בשו"ת מהרש"ג.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
אצלינו נותנים לתת לילד שלא הגיע לחינוך לפתוח רק פלסטיק אם כי מבחינה היסטורית פעם לא הקפידו על זה כמבואר בשו"ת מהרש"ג.
מי שסובר שפתיחת בקבוק כרוכה באיסור דאורייתא או דרבנן לגביו הפתרון שהצעת מוטל בספק כפי שתראה בשו"ע סימן שמג משמע שלא מוסכם לכו"ע וגם כשלא הגיע לחינוך האב מצווה
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מענה לשון אמר:
ההוא טייעא אמר:
אצלינו נותנים לתת לילד שלא הגיע לחינוך לפתוח רק פלסטיק אם כי מבחינה היסטורית פעם לא הקפידו על זה כמבואר בשו"ת מהרש"ג.
מי שסובר שפתיחת בקבוק כרוכה באיסור דאורייתא או דרבנן לגביו הפתרון שהצעת מוטל בספק כפי שתראה בשו"ע סימן שמג משמע שלא מוסכם לכו"ע וגם כשלא הגיע לחינוך האב מצווה
הוא לא סבור כך בתורת ודאי. רק מסופק מכח מחלוקת.
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
לא מבין מה שייכות ענין זה ל"איך נוהגים", זה שאלה ככל שאלה הלכתית, אין בזה שום שייכות למנהג, אלא א"כ מישהו סובר שמעיקר הדין מותר, אולם מצד חומרה (שאינו מחויב כלל בהלכה) יש מקום להחמיר... בזה יש דין של מנהג, ואז מנהג של מצוה הוא מחייב.

ולגבי עריכת 'סקר' על נושא הלכתי זה איך נוהגים אינו מהלך בבי מדרשא,
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
ההוא טייעא אמר:
אצלינו נותנים לתת לילד שלא הגיע לחינוך לפתוח רק פלסטיק אם כי מבחינה היסטורית פעם לא הקפידו על זה כמבואר בשו"ת מהרש"ג.
איפה?
לא זוכר, אבל כמדומני שהוא מראשוני הפוסקים שדן בזה, אדרבה, אם יש למישהו פה גישה למאגרים תורניים שיעלה לפה לתועלת הציבור.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
א אידיש קינד אמר:
לא מבין מה שייכות ענין זה ל"איך נוהגים", זה שאלה ככל שאלה הלכתית, אין בזה שום שייכות למנהג, אלא א"כ מישהו סובר שמעיקר הדין מותר, אולם מצד חומרה (שאינו מחויב כלל בהלכה) יש מקום להחמיר... בזה יש דין של מנהג, ואז מנהג של מצוה הוא מחייב.

ולגבי עריכת 'סקר' על נושא הלכתי זה איך נוהגים אינו מהלך בבי מדרשא,
יש מושג שבמקום מחלוקת, אם המנהג להקל אפשר לנהוג כך
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
א אידיש קינד אמר:
לא מבין מה שייכות ענין זה ל"איך נוהגים", זה שאלה ככל שאלה הלכתית, אין בזה שום שייכות למנהג, אלא א"כ מישהו סובר שמעיקר הדין מותר, אולם מצד חומרה (שאינו מחויב כלל בהלכה) יש מקום להחמיר... בזה יש דין של מנהג, ואז מנהג של מצוה הוא מחייב.

ולגבי עריכת 'סקר' על נושא הלכתי זה איך נוהגים אינו מהלך בבי מדרשא,
מסתמא זה בבחינת מאי עמא דבר.
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
לעצמו נברא אמר:
עוד יל"ע בגדי הפסק של פוסקי דורינו האם הגדר שיש כאן שני שיטות בהלכה כמחלוקות הראשונים ו
ולכאו' אינו כן אלא הגדר הוא שיש כאן ת"ח שלמד הסוגיא ואנו רשאים לסמוך עליו ולא לברר בעצמינו
אבל אחר שיש שניים השקולים חזר המצב של חוסר ידיעה ומה שמוטל עלינו זה לברר.
מה יעשה מי שלא יכול לברר? למה שיהיה הבדל בין ראשונים לזמנינו? בגמ' ע"ז (דף ז כמדומני) כתוב: "חכם אחד אוסר וחכם א' מתיר בדאורייתא הלך אחר המחמיר וכו'", לא כתוב ראשון א' וכו'.


להבדיל אם שני חברים שלך בכולל נחלקו זה בגדר חכם אחד אוסר וח"א מתיר?
כלומר לא כל דעה שת"ח אמר נהפכת לצד בספק.
ולשיטתך מי שלא יודע מה הדין במקרה מסויים בלי לדעת את הנידון זה גם נהיה ספק?
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
לעצמו נברא אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
לעצמו נברא אמר:
עוד יל"ע בגדי הפסק של פוסקי דורינו האם הגדר שיש כאן שני שיטות בהלכה כמחלוקות הראשונים ו
ולכאו' אינו כן אלא הגדר הוא שיש כאן ת"ח שלמד הסוגיא ואנו רשאים לסמוך עליו ולא לברר בעצמינו
אבל אחר שיש שניים השקולים חזר המצב של חוסר ידיעה ומה שמוטל עלינו זה לברר.
מה יעשה מי שלא יכול לברר? למה שיהיה הבדל בין ראשונים לזמנינו? בגמ' ע"ז (דף ז כמדומני) כתוב: "חכם אחד אוסר וחכם א' מתיר בדאורייתא הלך אחר המחמיר וכו'", לא כתוב ראשון א' וכו'.


להבדיל אם שני חברים שלך בכולל נחלקו זה בגדר חכם אחד אוסר וח"א מתיר?
כלומר לא כל דעה שת"ח אמר נהפכת לצד בספק.
ולשיטתך מי שלא יודע מה הדין במקרה מסויים בלי לדעת את הנידון זה גם נהיה ספק?
אם הם ת"ח ברמה שראויים להוראה לכאו' כן.
וראה כאן - https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?style=1&f=24&t=16437#p239170 שכן סבר הגר"י קמינצקי.
 

שניאור

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
מתיקות אינסופית אמר:
אחריות על כל מילה אמר:
אינני פותח כלל כי זה "מכה בפטיש", כך אני מבין בעניי.
יש מהפוסקים שהזכירו לעניין זה מכה בפטיש? לא ראיתי מעולם
זה עיקר הנידון
במתכת זה עיקר הנידון, בפלסטיק יש גם נידון של מחתך ו[אולי] קורע, אם כי אני בעניי [אחרי שהשקעתי בסוגיא המון כוח וזמן] לא מבין את השייכות של מחתך לכאן [קורע הייתי יותר מבין, אלא שלמעשה גם המחמירים לא חששו לזה מלבד הגר"מ ברנדסדורפר].
למעשה אני לא פותח לכתחילה, ובדיעבד פלסטיק כן ומתכת רק ע"י חור.
 
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
אופציה שלא כתובה,
נוהג להחמיר כדעת הגריש"א שלא לפתוח אף בקבוקי פלסטיק כיון שמדובר בספק דאורייתא ובקלות אפשר לחתוך מער"ש את הסוגר מסביב לפקק,
אך כשאין ברירה, כגון שנמצא במקום שלא פתחו את הבקבוקים ואין מי שנוהג לפתוח לכתחילה או במקרים בהם לא ניתן לעשות את העצה הנ"ל סומך על השיטה המקילה שכך נוהג אבי מורי ויש בזה משום עונג שבת, מטעם זה אני גם לא חושש לבקש ממישהו אחר שפותח לכתחילה לפתוח לי כיון שמעיקר הדין אני סומך על הדעה המקילה כיון שכך אבי נוהג.

בבקבוקי מתכך פותח בשעת הדחק ע"י עשיית חור.

לא לגמרי הבנתי למה להחמיר או להקל "בגלל שכך אבי נוהג", וכי מנהג הוא זה שנלך בו לפי מנהג אבות? 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
השאלה היא לא רק בנושא זה, אלא בכל ד' חלקי שו"ע, אם בן לא נוהג כאביו או רבו יהיה חייב להחמיר בכל פלוגתא בדאורייתא
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
יש מושג שבמקום מחלוקת, אם המנהג להקל אפשר לנהוג כך
יש יסוד שהאריך בו הגרב"צ אבא שאול בכ"מ בספריו (כמדו' בסוף ח"ג ובעוד מקומות) שדבר שנחלקו בו הפוסקים, אם אינך מחמיר ע"פ הכרעה ברורה, אלא מן הספק או סוגיין דעלמא וכדו', ניתן לתת לקטן לעשות כן (ואין בזה ספיה או חינוך). יש הרבה הוכחות ליסוד הנ"ל, ויש גם הוכחות הפוכות.
אכן בשבת יש עוד נושא, והוא דין שביתה על בנו, ורבנו הגר"ח זללה"ה דעתו לבאר בזה דהוא מדין השביתה דאב, וא"כ לכאו' אין לעשות כן.
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
אם בן לא נוהג כאביו או רבו יהיה חייב להחמיר בכל פלוגתא בדאורייתא
נראה לי שאין שום נפק"מ מה נוהג אביו.
'רבו' זה סוג של הכרעה [אם יש דבר כזה בימינו, עי' חזו"א יו"ד ק"נ - דדוקא ששומע שמועותיו תמיד ברוב המצוות. ומסתמא כן הוא אם למדו דרכי הלימוד דמקרי רבו, ואולי אף רבו מובהק].
אך לאביו אין שום נפק"מ מה נוהג. אא"כ זה מנהג מקומו או עדתו, דאז זה מחייב מכח מנהג, אך אם אביו נוהג עצמו כרב מסויים או נוהג להקל/להחמיר לפי נטית לבו וכד' אין לזה שום קשר לבן שיכול להחליט לנהוג כפוסק אחר.
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
מתוך 'פניני הלכה' (הרב מלמד):

מחלוקת התעוררה לגבי פתיחת בקבוקי יין שיש להם פקק ממתכת. יש שאסרו לפתוח פקק זה, משום שלפני פתיחתו שימש כמכסה בלבד, ואחר פתיחתו והפרדתו מרצועת המתכת שנותרה על הבקבוק הוא נעשה כלי, היינו פקק הברגה, שאפשר לסגור בו את הבקבוק ולפותחו (רשז”א).

ולדעת רוב הפוסקים מותר לפתוח פקק מתכת ללא חשש, משום שגם לפני פתיחתו הראשונה הוא היה נחשב פקק, והפתיחה לא יצרה בו דבר חדש. וזה שמפרידים אותו מרצועת המתכת, הרי זה כשבירת קליפת אגוז כדי לאכול את מה שבתוכו. בנוסף לכך, כיוון שאין מתכוונים לעשות פקק אלא רק לפתוח את הבקבוק, למרות שדרך אגב נוצר פקק הברגה, אין בזה איסור.

ואף שהרוצה להקל רשאי וכן נוהגים רבים, לכתחילה טוב לחוש לדעת המחמירים ולפתוח את הבקבוקים מערב שבת. פתרון נוסף לכך, לשמור פקקים ישנים לצורך הבקבוקים שפותחים בשבת, ואת הפקק שפותחים בשבת לזרוק מיד לפח. וכיוון שבפועל אין מתכוונים להשתמש בפקק שפותחים בשבת, גם המחמירים יודו שאין בפתיחתו איסור.

כאשר לא שמרו פקקים וגם לא פתחו את בקבוקי היין לפני שבת, החוששים לדעת המחמירים נוהגים לעשות תחילה נקב בפקק, וכך לאחר שהפקק ייפתח הוא לא יחשב ככלי, כי כבר אינו יכול לשמש כפקק טוב (שש”כ ט, יח). ולדעת המקילים, עדיף לפותחו בלא לעשות בו נקב.

לגבי פקקים מפלסטיק, גם רוב המחמירים מסכימים שאין איסור לפותחם, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה הם נחשבים פקקים, ונמצא שפתיחתם לא עשתה אותם כלי (שש”כ ט, כא). וכך נוהגים. וכן מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים.[9]
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
בשובה ונחת אמר:
ראה לי שאין שום נפק"מ מה נוהג אביו.

יש כאן שני נושאים (ואני מתחיל מהסוף), מותר לבן אדם לעבור ללמוד אצל רב אחר, ואם הוא נהיה תלמיד שלו הוא נוהג עפ"י רבו. אבל כל זמן שלא עבר ללמוד אצל רב אחר - מה יעשה? אם אדם לא נוהג עפ"י אביו איך יוכל שלא להחמיר בכל ספק דאורייתא, אבל אולי אפשר לומר שכשנוהג עפ"י אביו הוא בעצם נוהג עפ"י רבו של אביו
 

אלף

משתמש רגיל
כבר מזמן עלה בדעתי שחברות בקבוקי השתיה היו צריכים לכתוב ע"ג הפקק [בפרט אם הוא ממתכת] 'ראוי להימנע מפתיחת הפקק בשבת', כל שכן מקל וחומר מגביעי הלבן, שכן פתיחת פקקים חמורה יותר מהפרדת גביעי לבן. וכנראה הסיבה שזה לא נכתב, מפני שאין מקום על הפקק...
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
אם אדם לא נוהג עפ"י אביו איך יוכל שלא להחמיר בכל ספק דאורייתא, אבל אולי אפשר לומר שכשנוהג עפ"י אביו הוא בעצם נוהג עפ"י רבו של אביו
יתכן.
ואני לכשעצמי יש לי מהלך אחר בנושא של 'סוגיין דעלמא'. דאין הכונה דכו"ע נוהגים כן דא"כ הוי מנהג העולם והוי הכרעה מכח מנהג, והמקובל לומר דהיינו ההוראה המקובלת בין המורים, ואף שבפשטות זה נכון, אך אי"ז ההגדרה, דהתינח בדורינו אנו שיש מושג כזה 'בתי הוראה' שרבים מהמורים לא פוסקים בפנ"ע משרשי הסוגיות, אלא ההוראה המקובלת בין פוסקי הדור (לפי מה שהחליטו חכמי 'דרשו' וכדו'), אך בדורות קודמים דכל רב ומו"צ היה עונה בלפחות ב' חלקי ש"ע, כולל הל' דם וביצים, יין נסך ובישולי עכו"ם, כל אחד היה עונה מה שיצא לו מהסוגיא בלי להסתבך אם שמועה פלונית בשם הרב אלישיב היא המדויקת, או שמועה אחרת בשם ר' שלמה זלמן. וממילא לא שייך לומר דזהו הפשט ב'סוגיין דעלמא'. [אף דכיום נראה לי דנכלל בזה ג"כ, והוי הכרעה לכה"פ להוציא מידי ספק].
ובמילה אחת, נ"ל דהביאור הוא דאם הפשטות היא שהוא נוהג כך אף אם לא נכלל בגדר מנהג המחייב, וג"כ לא יהיה בזה מנהג עוקר הלכה דמיישבין אותו בכל דהו (כמ"ש מהרי"ק), מ"מ די בזה להיחשב כהכרעה ולא יהי' צריך לילך בדאו' להחמיר ובדרבנן להקל.
וא"כ אפשר דאם אין לו רב, די בזה דכך נהגו בבית אביו להיחשב גבי' כהכרעה לצורך זה. [כמובן א"א לומר כן בלא ראיות, אך אין לשונות הפוסקים לפני להעתיקם].
 
חלק עליון תַחתִית