huo yuc יום טוב אמר:
למה ה' לא מצוה את פרעה לשחרר את בני ישראל
למה לדבר כל הזמן רק על ללכת לשלשת ימים לעבוד את ה'
עיין אלשיך שמות פרק ג וז"ל:
"
ראוי לשים לב, למה זה היתה הגניבת דעת הזה של פרעה, לאמר נלכה דרך שלשת ימים וכו'. וטוב טוב לומר האמת, כה אמר ה' שלח עמי ולא ישובו לך עוד. כי הלא אין מעצור לה' להוציאם ביד חזקה בלי התנכלות.
ונבא אל הענין, אמר הנה אני מצוה, לאמר, נלכה נא דרך שלשת ימים, כמפייס אותם לומר שישובו אחרי כן. (יט) ואני ידעתי שעם אמור שישובו, לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך:
(כ) ואל תאמר, כיון שאפילו באמור שישובו לא יתן להלוך, יותר טוב היה שלא לדבר כמפייס, רק ביד חזקה, לדבר בכח שלא לחזור לעולם. לזה אמר,
הנה שני טעמים בדבר.
אחד, כי מה שתדבר כה, ולא ביד חזקה לאמר שלחם על כרחך לעד לעולם, הלא הוא, כי הנה אם הייתי אומר ישלחם בהחלט בחוזק יד על כרחו, לא יתכן. כי הלא אני מעותד, כי ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וכו'. ועל כן, אם הייתי אומר שישלח לעולם, ביד חזקה, לא היתה אשמת סרבו כדאי לכל המכות, כי לא יפלא שימאן להפסיד ששים רבוא עבדים כאחד לעולם. על כן אמרתי דרך זה, שעל כן בסרבו ראוי להכותו מכות גדולות, להודיע את ידי וגבורתי לישראל. שהוא כמדובר על פסוק ולמען תספר באזני בנך וכו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם (לקמן י ב) כי אשר התעללתי וצחקתי בו לומר שאין הליכתם החלטית, היה הכנה לשום את אותותי בם כמדובר".
(כא)
ועוד טעם שני, והוא, כי ונתתי כו'. לומר, כי הנה לקיים נדרי שאמרתי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, על כן צריך, כי ונתתי את חן כו' ושאלה אשה משכנתה כו' ונצלתם את מצרים. ואם כן איפה, אי אפשר לומר שישלחם לעד לעולם לבלתי שוב עוד, שאם כן לא ישאילום כלום, ואיך ינצלו את מצרים, ואיך יצאו ברכוש גדול".