למה ה' אומר לפרעה שישלח אותם לשלשה ימים ,שיגיד לפרעה לשחרר את עם ישראל לחופשי

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
שמות פרק ג
(יח) וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם
וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ
וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר
וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:

למה ה' לא מצוה את פרעה לשחרר את בני ישראל
למה לדבר כל הזמן רק על ללכת לשלשת ימים לעבוד את ה'  
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
עיין ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת שופטים

ולמה הוצרכו לומר לפרעה נלכה נא דרך שלושת ימים וכי לא היה פרעה מתרצה לשולחם לגמרי. אך מפני שלא היו עוד ראוים להגאל ולזה היה בחפזון ובמנוסה.
 

הערשלה

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
כדי לספק לו אח"כ תירוץ ואמביציות להרגיש נבגד ומרומה ולרוץ בכעסו אחריהם אל תוך הים...

וכן כתב בדרשות הר"ן הדרוש האחד עשר וז"ל:

"אבל היתר אלו שני הקשרים, הוא דבר אחד, שמדרכי השם יתברך הוא להביא עצות מרחוק להפיל (שונאתו) [שונאיו] בדינו ולקחת נקמתו מהם, כמו שאמר הנביא (ישעיה כה א - ב) ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן כי שמת מעיר לגל וגו', וה' יתברך כיוון ורצה לדון כל המצריים בדבר אשר זדו על ישראל, כמאמר יתרו (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם, ורצה להביאם בענין שהם בבחירתם יכנסו במים וימותו שמה.

ואילו הודיע משה לפרעה הענין בתחילה, שהגיע קיצם להגאל, אין ספק שהיה מסכים בכך מתוקף המצוה, ולא היה רודף אחריהם עוד, כי למה ירדפם אחרי שבעודם ברשותו פטרם ושלחם מאתו, [לפיכך] לא רצה השם יתברך שיאמר משה לפרעה הענין כאשר הוא, אבל שיאמר שהם הולכים דרך שלשת ימים לזבוח, שכאשר יגידו לו אחר כך כי ברח העם, יחשוב פרעה מה שחשב, וכן היה ראוי אליו לחשוב שכל מה שעשה משה רבינו עליו השלום לא בא מאת השם יתברך, אבל נעשה בעקבה וברמיה, כי לולא כן, למה יגנוב לבבו לאמר שאינם הולכים רק לזבוח". 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
בחומש פשוטו של מקרא הביאו הסבר על דרך הפשט

שאה"נ אם היה מסכים היו יוצאים לשלושה ימים ממצרים ע"מ להתכונן למתן תורה
יעוייש זה מזכרון של שנים קודמות
 

הערשלה

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
למה ה' לא מצוה את פרעה לשחרר את בני ישראל
למה לדבר כל הזמן רק על ללכת לשלשת ימים לעבוד את ה'  

עיין אלשיך שמות פרק ג וז"ל:

"ראוי לשים לב, למה זה היתה הגניבת דעת הזה של פרעה, לאמר נלכה דרך שלשת ימים וכו'. וטוב טוב לומר האמת, כה אמר ה' שלח עמי ולא ישובו לך עוד. כי הלא אין מעצור לה' להוציאם ביד חזקה בלי התנכלות.
ונבא אל הענין, אמר הנה אני מצוה, לאמר, נלכה נא דרך שלשת ימים, כמפייס אותם לומר שישובו אחרי כן. (יט) ואני ידעתי שעם אמור שישובו, לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך:
(כ) ואל תאמר, כיון שאפילו באמור שישובו לא יתן להלוך, יותר טוב היה שלא לדבר כמפייס, רק ביד חזקה, לדבר בכח שלא לחזור לעולם. לזה אמר, הנה שני טעמים בדבר.
אחד, כי מה שתדבר כה, ולא ביד חזקה לאמר שלחם על כרחך לעד לעולם, הלא הוא, כי הנה אם הייתי אומר ישלחם בהחלט בחוזק יד על כרחו, לא יתכן. כי הלא אני מעותד, כי ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וכו'. ועל כן, אם הייתי אומר שישלח לעולם, ביד חזקה, לא היתה אשמת סרבו כדאי לכל המכות, כי לא יפלא שימאן להפסיד ששים רבוא עבדים כאחד לעולם. על כן אמרתי דרך זה, שעל כן בסרבו ראוי להכותו מכות גדולות, להודיע את ידי וגבורתי לישראל. שהוא כמדובר על פסוק ולמען תספר באזני בנך וכו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם (לקמן י ב) כי אשר התעללתי וצחקתי בו לומר שאין הליכתם החלטית, היה הכנה לשום את אותותי בם כמדובר".
(כא) ועוד טעם שני, והוא, כי ונתתי כו'. לומר, כי הנה לקיים נדרי שאמרתי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, על כן צריך, כי ונתתי את חן כו' ושאלה אשה משכנתה כו' ונצלתם את מצרים. ואם כן איפה, אי אפשר לומר שישלחם לעד לעולם לבלתי שוב עוד, שאם כן לא ישאילום כלום, ואיך ינצלו את מצרים, ואיך יצאו ברכוש גדול".
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולי אפשר לומר
שה' לא רצה שהויכוח עם פרעה יהיה
האם לשחרר את ע"י או לא
(האם זה בסדר שהוא משעבד אותם)
אלא האם יש ה' או לא
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
לפני בעל צפן. הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותן שיאמרו קשה יראתן ועליו פירש איוב משגיא לגוים ויאבדם
 
חלק עליון תַחתִית