ידוע המשפט, בקרב גדולי החסידות ובקרב גדולי ליטא, לגבי סיפורי הבעש"ט, דשוטה מי שמאמין בהם, וכופר מי שאינו מאמין שיכול להיות.
והענין הוא כמו שכבר כתבו למעלה, דזה ודאי שיש בכחו של צדיק או ת"ח אמתי לבטל גזירות ולפעול ישועות וכו', [אני גוזר גזירה וצדיק מבטלה, מי מושל בי? צדיק, ועוד מאמרי חז"ל], רק אין הכרח שקרה הסיפור המסוים הזה ועם הצדיק המפורסם הזה, דהיינו כשרוצים להביא "הוכחה" לגדלותו של צדיק פלוני או לייסד הנהגה ע"פ איזה מעשה שהי', יש לזכור כי לא בהכרח דכך הי' ואין ללמוד מזה לבד לא לכאן ולא לכאן, אך על עצם זה שצדיק אמיתי כוחו גדול זה חובה להאמין, וככל דברי חז"ל.
וכ"א שמפקפק יבדוק מה מפריע לו, אם אוחז שלא נראה לו שעל אדם פלוני מסופר כך, זה בסדר, אך אם מפקפק בכלל על המושג הזה, המבואר בדברי חז"ל, הרי שזה נובע מחסרון אמונתו על שליטת התורה וחכמיה בטבעו של עולם.