עמנואל אמר:
כמו בהרבה ממלאכות שבת ומהפעולות שעליהן מדברת התורה, פעולת הבישול אינה רק פונקציונלית - כדי ליצור תבשיל, אלא ישנם דגשים גם ובעיקר על אופן הפעולה המקובל או זה שהיה במשכן.
ולכן גם כלי ראשון אינו מבשל מן התורה (לדעת הירושלמי דכ"ר הוי גזרה וכ"ש הוי גזרה לגזרה), מפני שהתורה אסרה רק בישול באור עצמו, ובישול אחר אינו "דרך הבישול", וכשם שהתירו מאותה הסיבה את הבישול בחמה. ייתכן גם שבישול בכלי ראשון היה מקובל ולכן הוא מוגדר בישול מן התורה - לפי התפיסה המקובלת. כך גם נוכל להסביר את עניין קלי הבישול, שדרך בישולם הוא גם בכלי שני או אפילו בכלי שלישי.
יפה כתבת.
ונ"ל שביאור זה משתלב יפה עם דברי התוס' שציטטו לעיל,
מפני שיסוד העניין הוא ששם בישול הוא דווקא כשמשתמש באש וכדו', שאז הוא מפעיל מקור חום פעיל כדי לשנות את המאכל מטבעו, והופך אותו מ"חי" ל"מבושל", אבל אם מגיע לאותה התוצאה בלא שמפעיל את כוח האש או כוח דומה לו - אין זה בישול, למרות שהדבר שינה את מרקמו, והוא עדיין נחשב "חי", וכמו בבישול בחמה.
ולזה כתבו התוס', שהכלי ראשון חשוב כאש עצמו, כיוון שהוא רותח מכוח האש, אבל הכ"ש אינו חשוב כאש, שהרי דפנותיו הולכים ומתקררים כל רגע, ואין כאן אש ומקור חום, אלא רושם חום הנשאר מן האש בלבד, ובזה אין שם בישול.